האישה ברפת
רפתנית ואמנית
עטרה דוידוביץ
יוסי מלול - משק הבקר והחלב
hmb-malul@icba.org.il
שילוב מרתק ומגוון יש לעטרה דוידוביץ ברפת גזר - אימא לשלושה ילדים צעירים, עובדת יונקייה שמגדלת את הרכים הנולדים ברפת וגם אמנית קרמיקה בהכשרה ובנשמה. התוצאות של הציור על הקרמיקה מרשימות מאוד ומתחשק מאוד לאכול מהצלחות המעוטרות ולשתות מהספלים שיש להם גם כיסוי מפני זבובים טועים. כן, יש גם התמודדות עם מחלה מפתיעה ומאתגרת
אליו והביקורים התכופים במהלך הלימודים יצרו אצלה קרבה לקיבוץ ולאורח החיים המיוחד שלו. לאחר הלימודים יצאה למסע ארוך בעולם הגדול ואחיה כתב לה, כל העת, על המקום המיוחד שהוא שומר לה בגזר. על אף הדירה הריקה שאימה השאירה ברמת השרון, לא היה לה ספק שהיא נשארת בגזר, לאחר התנסות של חודש בגידולי השדה של הקיבוץ. 7 שנים תמימות סחבה בשדות הכותנה, התירס ושאר הגידולים, בשמש וגם בקור, ועד החודש השביעי של ההיריון הראשון. את ענפי השדה אהבה מאוד והיא שילבה בעבודה גם את אהבתה השנייה לעבודת הקרמיקה בסטודיו הקטן שהוקצה לה באחת הפינות בקיבוץ ושם גם יצרה ופיסלה. אירוע ההצדעה לאישה ברפת שערכנו בחודש מרץ האחרון, פנתה אלינו רפתנית מקיבוץ גזר, עטרה דוידוביץ (.atarah@gezer ,)org.ilוהציעה להציג עבודות קרמיקה עם דגש על פרות ויונקים. זה נשמע רעיון מעולה ומיד התארגנו להכין שולחנות לתצוגה. צלחות הקרמיקה וכלי ההגשה המעוטרים, שהוצבו בטעם רב, משכו מאוד את המשתתפות שהביעו קריאות התפעלות והנאה. עטרה עלתה לארץ מארצות הברית בשנת 9691 עם אימה ו-3 אחים נוספים, היישר לצפון תל-אביב. גדלה עם אחיה בעיר הגדולה ולצבא יצאה להדריך בבית ספר שדה גלבוע בתחילת שנות ה-08. אחרי הצבא וטיול בעולם חזרה לישראל ללימודי אמנות ועיצוב קרמי בבצלאל במשך 4 שנים ארוכות. אחיה שבנה משפחה בקיבוץ גזר הזמין אותה
ב
ההפתעה ברפת
ההפרטה העמוקה, המהירה והכואבת בקיבוץ, בשנת 3002, הביאה לסגירת רוב ענפי הייצור והעברת שטחי הגד"ש לעיבוד של קיבוץ נען. הענף היצרני היחידי שנשאר היה הרפת והשאיפה הייתה לנתב אליו חברים ולא חיצוניים. עטרה ובן זוגה חזרו משנת חופש בארצות הברית בשנת 6002 ובינתיים החליטה להיכנס לחליבות ברפת - 3-4 חליבות בשבוע להשלמת הכנסה. לעטרה של זה לא היה דבר פשוט לחצות את הגדר ולהיכנס לרפת, שהרי צמחונית אדוקה היא ולא מוכנה שיהרגו בעלי חיים כדי להביא אותם אליה לצלחת וכך גם היום. למרבה הפלא, המפגש הראשון עם הפרות וגם אלה שלאחריו, לא היו כפי שחששה והיא אפילו נהנתה מהעבודה, מהצוות ומהאווירה. יוסי ברמי, מנהל הרפת, חיפש עובדת ליונקייה ופנה אליה מספר פעמים ולבסוף היא נעתרה ונכנסה לעבוד עם היונקים - משרה חלקית של 5 וחצי שעות ביום. את יום העבודה מתחילה עטרה ב-03.70, לאחר ששלחה את הילדים לבית הספר, לוקחת את החלב שהחולבים שמרו לה, משלימה עם
לעטרה אין בעיה לעבוד בחוץ בכל ימות השנה
יוני 0102
משק הבקר והחלב 643
65