מחבר: דויד שליט

אפשר בקלות רבה ליפול לקלישאות כשמספרים את הסיפור של סרג'יו פישלין. העליה לישראל והפרידה מהמשפחה בברזיל, קיבוצניק, רפתן ומנהל רפת, יו"ר הנהלת ההתאחדות יצרני החלב, ציוני נלהב וכן, סוציאליסט במובן הכי טוב שיש. זה סיפור על אהבה, ציונות, חקלאות ורפתנות סרג'יו מהאנשים המוערכים והאהובים בענף ובכלל ואיזה מזל שהוא עלה לארץ והקים כאן, ברמת הגולן משפחה לתפארת.

סרג'יו פישלין הוא המנהל המיתולוגי של רפת כפר חרוב, שותפות 'רפת בזלת' של קיבוצי אפיק וכפר חרוב. אך הסיפור שלו רק מתחיל ברפת. זה סיפור על ציונות, אהבת הארץ, ערכים, חינוך וחקלאי בלב ובנפש. מהאנשים המוערכים והראויים בענף, איש נעים הליכות, ערכי, רפתן נהדר ואם היו שואלים אותי (אבל אף אחד לא שואל) הוא ראוי להדליק משואה ביום העצמאות, לתפארת החקלאות, הערכים והציונות. סיפור קטן גדול על איש אחד הנותן תקווה שיהיה כאן טוב הרבה יותר.

העליה לישראל והפרידה מהמשפחה
נתחיל מהתחלה, סרג'יו עלה לארץ מברזיל בשנת 1982, עם גרעין של תנועת נוער ברזילאית. הוא נחת בקיבוץ גזר והחבר'ה החליטו שזה לא בשבילם. סרג'יו: "גזר הוא קיבוץ עם הרבה אמריקאים ודרום אמריקאים וזה פחות התאים, חשבתי שאם לעלות לארץ ישראל אז פחות מתאים קיבוץ של דוברי פורטוגזית ואנגלית". ואז הם הגיעו לכפר חרוב ומאז הוא שם, 42 שנים בדרום רמת הגולן. סרג'יו "זה המקום הכי יפה בארץ, אוהב אותו בכל ליבי ונשמתי". סרג'יו נשוי לדורית, שהגיעה לכפר חרוב דרך גרעין נחל של תנועת הצופים מרמלה ולזוג 4 ילדים ו 2- נכדים. עד גיל 20 מסלול חייו של סרג'יו היה ידוע
וברור, לימודים, עבודה בברזיל. הסיפור שלו עם ישראל החל לאחר שהיה כאן בשנה בקיבוץ. סרג'יו: "היינו בשנת הכשרה בקיבוץ ראש הנקרא כמה חודשים וחיפשנו קיבוץ צעיר והגענו לקיבוץ גשור ואז חזרתי לברזיל ועבדתי בסוכנות תוך כדי. הגעתי להדריך בבית יעקב בכפר נוער, חזרתי שוב לברזיל ולאחר שנה עליתי סופית לארץ"

מה גרם לך לעלות לארץ ולהשאיר את כל המשפחה בברזיל?
"הייתי מזכיר תנועת נוער ציונית, תנועה קהילתית שהפכה להיות תנועה ציונית. שני הוריי נולדו בברזיל, שם המשפחה המקורי שלי הוא פישבין אבל בברזיל עיוותו את השם וזה נשאר פישלין. הרומן שלי עם ישראל החל בתחילת שנות השמונים, הייתי בתוכנית הכשרה בישראל ואז חזרתי לברזיל. בסוף 82 עליתי לארץ וכל המשפחה שלי נשארה עד היום שם. הם קבלו את זה מאוד קשה, היה משבר מאוד גדול. ההורים שלי היום שניהם חיים בגיל 90 ואני מבקר אותם והם באים לכאן".

איך התגלגלת לכפר חרוב?
"פנינו לתנועה וקבלנו 2 אפשרויות או קליה בים המלח או בכפר חרוב. אני התלהבתי מהגולן ורציתי להגיע לכפר חרוב ולשמחתי כך היה. כפר חרוב היה בזמנו בן 10 שהגענו. הנוף, הגולן, זה מה שמשך אותי, כמובן שתוך כדי התאהבתי בקיבוץ, קלטו אותנו מאוד יפה. הגענו כגרעין בודדים, 7 חבר'ה ובכפר חרוב נשארנו 3 חברים". סרג'יו עשה שירות צבאי של עולים חדשים "הייתי כבר נשוי, כמובן שהייתי קרבי, יחידת צנחנים של מילואים. חוויה אמיתית שחיברה אותי לכאן, יש לציין שעשיתי מילואים עד גיל 45 ". מסיים סרג'יו בחיוך.

ולמה דווקא רפת?
סרג'יו "לפני שעליתי לארץ, למדתי ווטרינריה, אך עזבתי את האוניברסיטה לפני הסוף. תמיד היתה לי את האהבה לבעלי חיים מכל המינים והסוגים. ואז שהגעתי לכפר חרוב זה היה טבעי שאגיע לרפת". סרג'יו עבד ברפת במשך 3 שנים ואז התמנה למנהל הרפת. בין 1987 ל 1992- היה בברזיל ועבד בתחום פרויקטים להקמת בניינים. לאחר שובו לארץ בשנת 92 , התקבל שוב לחברות בקיבוץ בכפר חרוב, החל כרכז בניין ומפיק של חגיגות ה- 20 לקיבוץ ואחראי לבניית מצפה השלום בסמוך לקיבוץ. הוא יצא ללימודי כלכלה בשלוחה של בר אילן, סיים לימודים ובסוף 96 נקרא שוב לדגל לנהל את רפת הקיבוץ ועד היום הוא שם, בין הפרות. סרג'יו: "הענף חייב להתמודד עם האתגרים"

הסיפור של סרג'יו עם פרות והרפת הקיבוצית הוא ארוך ומתמשך, הוא מספר: "רפת כפר חרוב היתה תמיד רפת טובה מבחינת ביצועים כלכליים טובים. היה לי מאוד טבעי לעבוד ברפת ועוד לפני שידעתי עברית התחלתי לעבוד כאחראי עדר במשך שנתיים ובשנת 86 התחלתי לנהל את הרפת. היום התאחדנו עם קיבוץ אפיק ולאחר האיחוד אנחנו במכסה של 8.3 מיליון ליטר חלב לשנה. כ 650- חולבות מכון חליבה קרוסלה על מים, 36 עמדות. בנינו את המכון בשנת 91 והוא מותאם למצב גם לאחר האיחוד, כ- 4 שעות חליבה. כעת אנחנו בתחילת תכנון לקראת היתר בניה להגדלת סככות ולהצמיח את הרפת בצורה נכונה, מקווה שנגדיל את הרפת עד סוף השנה. יש לנו מרכז מזון שלנו, מקומי, מאז ומעולם היה לנו מרכז מקום מקומי".

ב- 5 השנים האחרונות היה סרג'יו מנהל החינוך בכפר חרוב, יועץ לרפתות ובהנהלה של כמה רפתות, חבר מועצה בהתאחדות ויו"ר הנהלת ההתאחדות. היה רכז אזורי של רפתות עמק הירדן ורמת הגולן במשך 6 שנים עד לשנת 2006 , פרש מתפקידו וחזר לפני כשנה לתפקיד זה. איש רב פעלים, פעיל, מאוד מוערך ולא נח לרגע.

איך אתה ענף החלב כיום?
"זה ברור לגמרי שענף החלב צריך להתמודד עם תחרות. ויחד עם זאת אני חושב שיש לנו אתגרים מאוד מאוד גדולים, האתגר הראשון הוא הייבוא, השני זה החלב הצמחי והעדפת הצרכנים והשלישי זה הטכנולוגיה החדשה של יצירת מזון וחלב מלאכותי. בגדול אנחנו חייבים לחשוב מחוץ לקופסא ולהביא את הרפת הישראלית להיות כמה שיותר טכנולוגית וכמה שפחות מזהמת. יחד עם זאת צריך להתמודד
עם בעיית כוח אדם קריטית בענף ובכלל ורק טכנולוגיה מתקדמת יכולה לתת פתרון".

עתיד הענף?
"גם הרפתנים חווים את הקושי ולא תמיד אנחנו מבינים עד כמה זה חשוב שנהיה מאוחדים, אחרת לדעתי לא יהיה לנו סיכוי. אנחנו צריכים להכין את עצמנו כדי שהשירות שאנחנו נותנים לנו, יהיה האיכותי ביותר ואני מתכוון לחקלאית, לשיאון, להתאחדות, אם צריך לעשות שינויים אז נעשה, חייבים להתאים את עצמנו למצב כיום".

מה דעתך על כניסת חברות מסחריות המתחרות בחקלאית ובשיאון?
"לדעתי אסור לנו לאפשר לחברות מסחריות להיכנס במקום הגופים הקואופרטיביים. זאת ועוד, אני חושב שלשמור על הרפתות המשפחתיות זה מאוד חשוב וזה ערך אך לצערי המגמה לא כזו. הערך הזה לא קיים כיום בישראל ולדעתי זו בכיה לדורות".

רפתות גדולות לעומת רפתות משפחתיות?
"כיום מחפשים רק רפתות גדולות וזה עצוב מאוד מבחינתי. הרי כיום רשתות השיווק הם המונופלים בענף המסחר והאבסורד הוא שמאשימים את החקלאים ביוקר המחיה. הרצון להפוך בכל תנאי את ישראל למדינה קפיטליסטית, במיוחד כיום עם כל השינויים שרוצים לעשות במערכת החוק והמשפט. זה מזכיר לי משטרים בדרום אמריקה וזה כואב לי מאוד. עליתי לישראל לברוח מדיקטטורה ושלטון מושחת וכעת אנחנו כאן נלחמים על הדמוקרטיה שלנו. הדרך היחידה להתמודד עם כל הסיפור זה בעצם האחריות על הנטל של המדינה. כל האוכלוסיה חייבת לשאת בנטל ולא רק אחוז מסוים. אני בעד מדינת רווחה הדואגת לחלשים, לחולים, לנכים, בגלל זה אנחנו כאן. אמנם הקיבוץ גם עובר מהפכים כלכליים אך עדיין יש עזרה הדדית ודאגה לזולת. אנשים צריכים לדעת שהם חייבים לתרום למשק, לתעשיה ולחברה, ככה אני מחנך את ילדיי וכך לדעתי זה ראוי".

מחיר החלב בעליה?
"ענף החלב הולך להצטמצם, אני לא רואה שהענף יצמח כמו פעם, אנחנו חייבים לייצר את החלב הכי איכותי, רק כך נוכל לשרוד ולהתקיים. הרווחיות הולכת ונשחקת, הדרישות של הרגולטור מייקרות מאוד את ייצור החלב. יש מי שחושב שלא צריך לייצר כאן כלום, אם זה כל כך יקר, אני חושב בדיוק ההיפך. רק תעשיה כחול לבן, חקלאות כחול לבן יהפכו את ישראל לחזקה יותר".

בעד הקמת קואופרטיב?
"בהחלט כן, זו הדרך הנכונה להתמודד עם שינויי השוק. באמצעות הקואופרטיב הרפתנים יוכלו להתמודד יותר טוב ולקבל מחיר טוב יותר. לא פחות חשוב, הגיע הזמן שנתחיל לשווק את עצמנו טוב יותר. תחשוב שכמעט כל שנתיים אנחנו צריכים לחתום על הסכם חדש, פתיחת היבוא, להתייעל, קשה מאוד להתנהל ככה".

עתיד החקלאות?
"אני עליתי לארץ בגלל ציונות מעשית ואמיתית ולא רק ציונות במלל. אני חושב כמדינה אנו חייבים לשמור על בטחון המזון בעיקר בגלל מצבנו באזור. חקלאות זה הלב של המקום, למרות שזה לא אופנתי לומר. זה מה שנותן פרנסה לפריפריה זה מה שמאכלס שטחים וכשאני רואה את מצב החקלאות זה עצוב מאוד. אני חושב שעדיין לא הפנימו כאן בישראל שהולך להיות מחסור עצום של מזון בעולם ואנחנו חייבים לשמור על בטחון המזון שלנו, זה חשוב לא פחות מלהיות חזק בטחוני ואת זה לצערי ממשלת ישראל לא הבינה".

היבוא לא תורם להורדת יוקר המחיה?
"נכון מאוד, היום יותר ויותר בעולם רואים מדינות השומרות על הבטחון התזונתי שלה. כל משבר שיש בעולם מקפיץ את המחירים לשמיים. אני לא רואה שהמחירים יורדים גם לאחר הייבוא ומשהו בכל ההסתכלות הכלכלית חייב להשתנות. יחד עם זאת אנחנו בעד הצרכנים, כמה שיותר זול יותר טוב, אבל זה לא אומר שזה צריך להיות על חשבון החקלאים. לצערי הפכנו להיות ממדינה יצרנית למדינה צרכנית, האנשים החזקים במדינה הם אנשי מסחר ולא היצרנים. להגיד לך את האמת, לא בשביל זה באנו ורצינו לבנות מדינה".

יש לך הרהורי חרטה שעלית לארץ?
"לא, מה פתאום, אני אוהב את הארץ, אבל אני חושב שהיום אנחנו במשבר קשה ועמוק, זה חלק מהצמיחה של המדינה. חייבים לצלוח אותו, זה עוד שלב של בניית המדינה ונילחם על המדינה שלנו מבפנים ומבחוץ".

יעקב יודנפרוינד בן 78 , איכר ורפתן בכל נפשו, הוא מהדור שהפך אדמות, נטע עצים ובנה רפתות לתפארת. דור החקלאים שהפריחו את עמק יזרעאל וכעת מביטים בעיניים כלות במפעל חייהם ההולך ומצטמק אל מול איומים רבים. אך יעקב עקשן, כמו חבריו, כמו בניהם הממשיכים, הם לא מתכוונים לוותר. בעולם מתוקן, כל פוליטיקאי מתחיל, היה צריך וחייב לעבור שם במשק בשדה יעקב, לספוג ציונות ואהבת הארץ ורק אז לנסוע לכנסת

שדה יעקב, המושב הראשון של הפועל המזרחי, עלה לקרקע ב 1927- , מושב חקלאי בעמק יזרעאל הירוק. וכמו בכל המושבים, גם בשדה יעקב מורגשת היטב נטישת החקלאות לטובת מקצועות אחרים. אך עדיין יש שם חקלאים בני חקלאים, 6 רפתות עדיין פועלות במושב, כ-65 משקים חקלאיים, שדות פלחה מטעי זיתים, שקדים, דיר עיזים ועוד. משפחת יודנפרוינד היא משפחה ששורשיה נטועים עמוקים
בקרקע, כמו משפחות נוספות במושב הוותיק אלפי משפחות במושבים ברחבי הארץ. הסיפור שלהם הוא אמנם אחד מני רבים, אך מספר את סיפור המשק המשפחתי לדורותיו. סיפור שהחל בקול תרועה ציונית רמה, נמשך עם קשיים ופוליטיקאים מחריבים וכולנו תקווה כי עם עתיד טוב יותר מההווה הלא ברור.

יעקב: "העבודה היא חיינו"
השושלת המשפחתית של משק יודנפרוינד החלה עם עלייתו לישראל של אריה יודנפריוד בשנת 1923 אז התארגן גרעין חלוצי דתי ראשון מסוגו לעליה לקרקע. אריה ממקימי המושב, קיבל בזמנו פרה אחת מהמוסדות המיישבים כי כך היה נהוג ואז גם החל סיפור הרפת המשפחתית. אריה התחתן עם חוה שהביאו לעולם את יעקב ו- 3 בנות, כולם נשארו במושב עד היום. יעקב התחתן עם חמדה מקיבוץ גבת ולזוג 3 ילדים, שני בנים, עמיחי, יפתח והבת אלה, גם הם במשק. המשק המשפחתי כולל רפת, שטחי פלחה ורק לפני כחודשיים סגרו את הלול המשפחתי. יעקב "חכה, אני עוד לא מוותר על הלול, אני מתכוון לעשות כל מני שיפורים ולהחזיר את הלול. אני עובד רק בחקלאות ולא אוותר". אריה לא לבד, כל חבריו, אלה שעדיין מסוגלים, קמים לעבוד מוקדם בכל בבוקר, כי הם לא יודעים אחרת. יעקב 78 לא מתכוון להפסיק לרגע, נעזר במקל הליכה, הוא לא יורד מהטרקטור שלו מהבוקר עד הערב ומעולם לא יצא ליום חופש, עולם הולך ונעלם. עולם שבמדינה נורמלית, היה צריך לעשות הכל בכדי לשמרו למען הדורות הבאים, למען הערכים, למען הציונות ודורות ההמשך. יעקב "זה מה שאני יודע ואוהב לעשות, לעולם לא אפסיק כל עוד אני יכול".
חמדה, אשתו, נכנסת עם העיתון של קיבוץ גבת, לא שוכחת את שורשיה, למרות השנים שעברו. אי אפשר לטעות בהם, הם מהעמק ושום דבר לא יוציא אותם מכאן ומאורח חייהם, הבעיה מתחילה כשמדברים על הדור הבא והדורות שיבואו. חמדה "אני עבדתי בלול המשפחתי, גם בגבת עבדתי בלול. הלול היה חלק ממני, עצוב שככה הלול נסגר".

החקלאות בבעיה לא?
יעקב "לפי דעתי כן, אין בנים ממשיכים, הממשלה לא רואה אותנו, היבוא מתגבר, תשמע חביבי, אם לא תהיה כאן חקלאות, לא תהיה מדינה".

ומה באשר לרפתות המשפחתיות?
יעקב "סוגרים בלי סוף רפתות, חלק מהסיבות, כי אין דור המשך, זו הבעיה, הצעירים רוצים עבודות אחרות. כולם רוצים הייטק. אני נולדתי כאן בחצר ולא אעזוב את הרפת לעולם, יש לי אדמות, מרוויח לא מרוויח, אני עובד ולעולם לא אלך לשום מקום. מזל שלי שהבן רצה לחזור, אם עמיחי לא היה חוזר, זה היה נגמר, הייתי סוגר את הרפת בצער רב. בטח הייתי ממשיך קצת על הטרקטור בפלחה וזהו. המנהלים של הענף חייבים לעשות כל מה שניתן, בכדי להביא צעירים לענף אחרת לא יהיה טוב".

והנה הטוויסט כאן, יש דור המשך
יעקב בר מזל, שלא כמו רבים מחבריו בעמק ובכלל, בנו עמיחי, החליט סופית, לפני כמה שנים, לחזור לרפת. כך גם בנו יפתח שאמנם עובד בעבודת חוץ, אך חולב כל בוקר. עמיחי 48 , נשוי למרב ולזוג 3 בנות, המשפחה מתגוררת במושב, סמוך להורים. עמיחי חזר לרפת המשפחתית לפני כשנתיים ולאחר כ- 30 שנות צבא קבע בשריון של שירות צבאי ארוך במגוון תפקיד פיקוד הוא השתחרר בדרגת אל"מ. עמיחי: "זה לא שהייתי מנותק חלילה מהמשק, כל השנים עבדנו במשק, אחי יפתח ואני. גם שהייתי מ"פ הייתי חוזר הביתה לחליבה, כך היה במשך כל השנים, המשק זה לב המשפחה, הדבר הכי חשוב.
לזכותו של אבי הוא מעולם לא עצר אותי וביקש שאחזור למשק, הוא נתן לי למצות את חלומותיי בחוץ, כך גם היה עם אחי יפתח. אך לי לא היתה דילמה, כשהשתחררתי, ידעתי כי אחזור למשק המשפחתי". הרפת המשפחתית של המשפחה בעלת מכסה של כ 1.2- מיליון ליטר לשנה, כ 120- חולבות, מכון שדירת דג, של צח"מ אפיקים 20 עמדות 2 חליבות ביום.
עמיחי: "אנחנו, המשפחה, נמצאים בכל החליבות, אלו חליבות מסוג אחר, דאגה לרווחת הפרה. עובדים לאט ושומרים על מה שיש". וכאן בא הטוויסט, משפחת יודנפרוינד הבינה מה שרבים ברפתות המשפחתיות לא. במציאות המשתנה של הכלכלה הישראלית, רק השקעה לטווח ארוך ברפתות, בציוד ובעדר, יצדיקו את המשך קיומן. וכך, ברפורמה של שנות האלפיים, בנתה המשפחה רפת חדשה, סככת חולבות מרחבית עם גג נפתח ומכון חליבה חדש וכיום הם קוצרים את הפירות. עמיחי "אנשים לא הבינו וחשבו שהשתגענו, להשקיע כל כך הרבה כסף ברפת חדשה, היום אני יודע שצדקנו, השקעות
כמו שעשינו אז, היום זה היה כמעט בלתי אפשרי לבצע".
בספטמבר 2021 הוקמה שותפות עם המשק של אילן כהן. לאחר השותפות הרפת כיום עם מכסה כ 1.9- עם מרכז מזון עצמאי, תערובת מאילן רפאל. מרבית המזון הגס מיוצר על ידי המשק המשפחתי, שחת, דגן ושחת קטנית (בקיה) עמיחי: "רפת לא יכולה להסתיים בגדר המקיפה אותה, בשביל שהיא תוכל להתקיים היא חייבת, מרכז מזון, שטחי פלחה, מתקנים ראויים. בטח כשמדובר ברפת משפחתית. הזבל מהרפת הולך לדישון הפלחה, יש כאן משהו שהוא גדול יותר מסך חלקיו ורק כך, לדעתי, אפשר לשרוד ולהתקיים".

כשאתה מביט על הרפת המשפחתית, מה אתה רואה?
עמיחי: "כאב לב גדול, אני מרגיש שהמדינה, הרשויות, לא מבינות את העניין ובעצם פוגעות בביטחון הלאומי. חלק מהביטחון שלנו כעם, השמירה על החקלאות, על האדמות, על הביטחון התזונתי זה לא מובן מאליו. והממשלה בשם יוקר המחיה, פשוט פוגעת בצורה אנושה במרקם החברתי ובמגזר החקלאי. לכל מי שבא אלי אני אומר " 100 ק"מ מכאן, מעבר לגבול, אין מים, אין חשמל והורגים אנשים במלחמת אזרחים. וכאן אנחנו חיים כמו בניו יורק, לא מעריכים את מה שיש. בדו"ח המבקר האחרון, נכתב שמשפחה ממוצעת צורכת כאלף ליטר חלב ואם משפחה תשלם 10 אג' יותר, זה כ 100- שקלים
למשפחה בשנה, זה פחות מקפה בארומה בדרך הביתה. בסוף, על זה יוצאים נגד הרפתנים, זה מה שיציל את המדינה. חקלאות ישראלית היא הרבה יותר מהחור שבשקל".

המעטפת של הרפתנים, שיאון, החקלאית, ההתאחדות?
"תראה, אני לא יודע מה מתרחש ולמה, שמעתי פה ושם, לא מתעסק בפוליטיקה, אין לנו זמן לזה, אנחנו עובדים. אני רק רוצה להגיד לך כאן חד וחלק, בלי שיאון ובלי החקלאית, לא תהיה רפת ישראלית מצליחה ומתפתחת. נקודה. כל הדיבורים האלה על לעזוב ארגון כזה או אחר בשביל 300 400 שקל לשנה, אלו דיבורים מסוכנים היכולים להביא לאסון, לא פחות. רק מעטפת חסרת אינטרסים כלכליים שאינה מנוהלת על ידי חברות פרטיות, יכולה לספק לרפתן את מה שהוא צריך. אם יש פה ושם בעיות, ניתן לתקן, בית לא עוזבים".

ציונות?
"נו מה, אנחנו ציונים כאן, מה אתה חושב שאנחנו עושים, גם הקריירה הצבאית, הכי קל זה לסגור וללכת. בסוף יש לנו מדינה לשמור עליה. אחי, מהנדס ואני אל"מ במילואים, שנינו מסודרים ברוך השם, אך בסוף היום אנחנו כאן, מחזיקים אדמות בעמק, חולבים פרות ועושים חקלאות".

רגע לפני שנפרדים, ניגש אלי יעקב , בהליכה איטית, נעזר במקל ההליכה שלו, מתקרב אלי קרוב וכמעט לוחש לי "אדמת ארץ ישראל קדושה, האדמה שלנו כאן בשדה יעקב כאן קדושה יותר ולעולם לא נלך מכאן, לעולם לא נזוז מכאן. החקלאות זה בדם, כמו הציונות".

בקצה השמים, בסוף המדבר, יש מקום רחוק ושם מתגוררים אנשים המפריחים את המדבר, הם עושים חקלאות כחול לבן ואפילו נהנים מכל רגע. יפתח גורני, מתרחק ממילים גבוהות ונזהר שלא ליפול לקלישאות. הוא מראשוני המתיישבים בבאר מילכה ונזכר בדרך שעברו על הרפת שהקימו ולא מתחרט לרגע. יפתח "מבחינת הרפת, יש לנו פוטנציאל גדילה כמעט אין סופי". עוד סיפור על אנשים חולמים,
חקלאות וציונות ללא מרכאות

במסגרת המסע שלנו לאנשים ההופכים את המקום הזה לטוב יותר, לאופטימי יותר ולסוג של תקווה שיהיה טוב יותר, הגענו ליפתח גורני מבאר מילכה. הוא מה שנקרא, הציוני החדש, צבר, בעל משפחה, שהחליט לקום בוקר אחד ולעבור עם אשתו ותינוק למדבר הצהוב, ממש בקצה השמים, לפתחת ניצנה. אם יש עדיין משהו מהמילה ציונות, הרי שהוא וחבריו נופלים לקטגוריה. שם, בסוף המדבר, באזור צרוב מחום ונוף צהוב עם דיונות מהממות, שם הם החליטו לגור. לא מדובר בחברות תמהונים, נהפוך הוא, אנשים רציניים, מודעים, רגליים עמוק בקרקע, אך הם לא התביישו לחלום. כיום באר מילכה הוא ישוב פורח, בצמיחה, קולט משפחות צעירות ועם חיי קהילה לתפארת. אך ההתחלה, כן, ההתחלה, היתה קשה, ארוכה ומייגעת. יש מקומות בהם המדינה ממהרת לעזור, שם בפתחת ניצנה, במקום שלאף אחד אין דרישת בעלות, דווקא שם הבירוקרטיה כמעט וטחנה אותם עד עפר.

על חלומות ומדבר גדול
יפתח מראשוני המתיישבים במושב מספר על ההתחלה "באר מילכה זו התיישבות שהמדינה החליטה להקים בסוף שנות ה 90- של המאה הקודמת. במקביל, קבוצת חברים שמעו על הרעיון להקמת היישוב ובמהלך 2001 היו נפגשים ומדברים על ציונות בבאר מילכה שבפתחת ניצנה. הקבוצה היתה נפגשת פעם בשבוע וכאן אנחנו הצטרפנו, זוגתי ואני. היינו בני 30 עם ילדה בת שנתיים והתחלנו לחשוב על העתיד ואיפה נבנה את הבית שלנו. אנחנו מדברים על סוף שנת 2001 . התפטרנו מעבודה, ביטלנו שכירות על בית וירדנו לקדש ברנע. אז באר מילכה היתה רק דיונה, היה רעיון על הנייר ואישרו תוכניות ראשוניות במשרדי הממשלה. במשך 4 שנים גרנו בקראוונים במושב כמהין במחנה זמני וחיכינו לסוכנות שתקים את הישוב. בשנת 2002 קבלה הסוכנות החלטה על הפסקת בניית ישובים בישראל ואז נפלנו בין הכיסאות. היינו תקועים, הרבה משפחות עזבו בגלל הסחבת. בשנת 2006 החלה החטיבה להתיישבות להיכנס לעסק והקימה מחנה זמני ואז עברנו סוף סוף לבאר מילכה. 8 קראוונים, שביל גישה, חשמל ומים.
בלי תאורת רחובות ,ללא גדר, ללא אינטרנט, ללא בזק, ללא ביוב. זו היתה תקופה שפשוט אי אפשר לתאר, התרוממות רוח, אושר גדול. היינו 8 משפחות עם ילדים קטנים וחלומות גדולים, לא היה לנו בעצם כלום, אבל היה לנו הכל, חלום על הקמת בית בבאר מילכה".

פעם קראו לזה ציונות?
"לא תוציא ממני את המילה הזו, אני לא עשיתי את זה מטעמי ציונות ולא רוצה לקשור לעצמי כתרים מיותרים. שמענו על רעיון להקמת ישוב וזה קסם לי ולמשפחתי וכמובן שבדרך אני עושה טוב גם לחבר'ה סביבי ולאזור כולו". משנת 2001 ועד 2013 היה יפתח יו"ר הוועד, תפקיד ציבורי בהתנדבות, יפתח "היינו צריכים להוכיח לכולם שאנחנו קבוצה מספיק רצינית, כי מבחינת המדינה היתה דאגה שאנחנו הזויים ואין טעם לבנות לנו ישוב. אנחנו דפקנו על כל השולחנות האפשריים, בכל משרדי הממשלה הרלוונטיים והודענו בעיקשות כי אנחנו הולכים לבנות בתים במקום שהוא כרגע נטול ערך כל שהוא, מה שנקרא, רק חול וחול. בואו תנו יד" בקשנו מכולם. היום באר מילכה מונה 50 משפחות, בקצה המדבר, בדרך לשום מקום, נותני השירות עדיין מתחמקים, ללא בנקים, ללא מרכז מסחרי, הקימו החבר'ה ישוב לתפארת. באר מילכה קולטת כל הזמן משפחות צעירות. יפתח "כיום באר מילכה היא ישוב בעלת מרקם קהילתי משגשג, הקהילתיות באזור כזה, בגלל הריחוק והניתוק, מתעצמת עוד יותר. בכלל, כל חמשת הישובים פועלים ביחד ואני שמח לומר כי הרקמה האנושית כאן והקהילה העוטפת, הופכת את החיים באזור לטובים ונעימים הרבה יותר".

שקט שם שאפשר להשתגע
5 ישובים, קדש ברנע, כמהין ובאר מילכה, מושבים, בנוסף כפר תיירותי עזוז וניצנה, כפר נוער חינוכי שבימים אלה מדברים על הקמת ישוב ניצנה ולהגיע ל 1500- משפחות. המרחק מגבול מצרים בין 300 מ"ר ועד כק"מ וחצי. וכעת נותרה השאלה, מדוע המדינה לא מפריחה את השממה באזור המופלא הזה, שם העתיד.

ואז הוקמה הרפת
שלא תתבלבלו, מדובר ברפת ייחודית, אומנם היא נחשבת רפת מושבית אך מתנהלת כרפת שיתופית, שבעלי המכסות הם בעצם חברי המושב. הסיפור הוא די פשוט, בגלל הרגולציה ובירוקרטיה המכסה ממועצת החלב היתה חייבת להירשם על שמם של חברי מושב, ולאחר הליך הגרלה קצר נבחרו 7 חברים. יפתח גורני, מנהל הרפת והרוח החיה מאחורי הקמת הרפת, לא זכה בהגרלה. וכך קם מודל חדש של רפת, המוח היהודי לא מפסיק להמציא לנו פטנטים. זה היה בשנת 2009 ובמשך 3 שנים, חקרו החברים את נושא הרפת, הסתובבו בכל הרפתות בארץ. באוקטובר 2012 החלה לפעול הרפת באחד האזורים המבודדים בארץ ויש לציין בהצלחה גדולה. כיום הרפת בעלת מכסה של 3.4 מיליון ליטר לשנה והחבר'ה מתכננים ורוצים להגדיל את המכסה ואת הרפת. פוטנציאל יש, אך מה שמגביל אותם זה מכסת החלב, יפתח מקווה שבעתיד גם זה יסתדר. וקבלו ידיעה חקלאית מרעישה, מתברר כי מזג האויר שם במדבר הצהוב הרחוק עושה טוב לפרות ואפילו בקיץ החם אין ירידת חלב דרמטית, אם בכלל. כי ככה זה שאתה בקצה העולם ללא לחות והפרות נהנות משקיעות מרהיבות.

ענף החלב לאן, מקווה ששמעת על עליית המחירים?
יפתח "דווקא על עליית המחירים שמעתי (צוחק יפתח) לדעתי זה לא יילך למשהו קיצוני, לפחות כך אני מקווה. הסיפור מבחינתנו הוא המשק המתוכנן ומחיר המטרה, זה הסיפור, מה יהיה עליו, בשנת 2026 אמור להיות הסכם חדש ואז נראה. אני מעריך ומקווה שיהיה הסכם חדש כי אם לא יהיה הסכם חדש ומנגנון המכסות יבוטל, אז כל אחד לעסקיו. יש את ההתארגנות של התאגיד, הקמת קואופרטיב ומחלבה של היצרנים, אך במצב כזה, מי שינהל את הענף זה המחלבות. רפת באר מילכה במיקומה תמשיך להתקיים, פוטנציאל הגדילה שלנו הוא אין סופי. הרפת שלנו תמשיך לעבוד בכל מקרה ובטח תכפיל את עצמה ואולי אף יותר".

ואיך המצב במדינה כיום משפיע או שלא?
יפתח שותק לרגע "תשמע אני לא חזק באקטואליה ,אין לנו טלויזיה בבית, יחסית אני מאוד מנותק, מבחירה כמובן, לא מתעסק ולא חי את זה. ברור שהמצב מטריד ומפריע לי מאוד הקיטוב, הקיצוניות, האלימות. כי בסוף כולנו גרים כאן במדינה אבל שוב, אני בוחר לא להתעסק בזה".

הבנתי כי גם כאן יש טרור חקלאי?
"כן, זה בהחלט מעסיק אותי ברמה היומית, לא קראתי את דו"ח מבקר המדינה בנשוא, כי זה לא מעניין. אנחנו חיים את המציאות, סגרו את גדר הגבול לפני 9 שנים ומרגע שסגרו את גדר הגבול נעשה קשה יותר להבריח סמים. אז ענף הברחות הסמים הקלים כמעט נעלם כי מאוד קשה להעביר חבילות של סמים קלים מעל הגדר. מה שכן, החלו להבריח סמים קשים, יקרים, וההברחות הפכו לאלימות, לעיתים עם יריות. מדובר בשווי של מיליוני שקלים לכל הברחה והמבריח לא רואה ממטר. אך זו לא הפשיעה החקלאית, זה "רק" הברחות ורק נהיגה ברוטאלית על הכבישים כאן. יש באזור מאות חממות
של גידולי מריחואנה בכל שטחי האש, הוקמו חוות חקלאיות, את המים הם גונבים ממקורות ואת הדשן וסככות הצל גונבים מהחקלאים וזה למעשה רוב הפשיעה חקלאית, או טרור חקלאי, השם לא משנה זה אותו דבר. אין הרגשת פחד אבל יש תסכול מתמשך מאובד ציוד ואובדן משילות. לא ברור מה המדינה עושה והאם ואיך היא מטפלת בזה. הרי מדובר בשטח אש, אם אני הייתי נכנס לשם, היו מגיעים תוך רגע ועוצרים אותי, הרי זה שטח אש".

ישראל 2023 ?
"שאלה מורכבת, אני חושב על חקלאות ישראלית, ייצור כחול לבן, כי בלי זה אין עתיד. כל ישראלי שהולך לסופר והולך לבחור מוצרים, שיקנה מוצר כחול לבן גם אם זה עולה טיפה יותר. אני מאמין גדול בייצור כחול לבן, לא הכל נמדד דרך החור של השקל. אין מצב שאני נוגע מוצר מיובא ואני מדבר על הכל, מיין, ירקות, פירות, בטח שמוצרי חלב, רק ישראלי. כך גם מתנות לעובדים ומשתדל שיהיה מפתחת ניצנה".

מחשבות על העתיד?
"יש מחשבות על תיירות, על הקמת מחלבה אבל זה עוד רחוק".

מינוי ד"ר שני שיינין לתפקיד הרופאה הראשית של החקלאית, הוא ללא ספק מהלך מבריק וראוי. בעלת 4 תארים ובעלת רזומה מרשים והיא האישה הראשונה המחזיקה בתואר "מומחית ברפואת בקר". ד"ר שיינין נכנסת לתפקיד באחת מהתקופות המורכבות של החקלאית. בראיון ראשון ורגע לפני שהיא נכנסת למשרדה, התפנתה לראיון נרחב ל'משק הבקר והחלב' שבמהלכו היא אומרת: "ענף חלב חזק דורש בין השאר אחדות, ערבות הדדית, שיתוף גם של ידע וגם של אמצעים וכמובן גב מקצועי איתן ואיכותי ואנו תמיד נהיה שם".

המינוי של ד"ר שני שיינין לתפקיד הרופאה הראשית של ה"חקלאית" היה מהיר ולדעת רבים, טוב, ראוי ואמירה חשובה וערכית למערכת ולרפתנים. שני, ד" שיינין, רופאה ווטרינרית וותיקה ומוערכת, נכנסת לתפקידה בתקופה בה "החקלאית" מוצאת את עצמה בשיאו של מאבק על דעת הקהל, שינויים ארגוניים ותחרות, יש מי שיאמר, תחרות קשה. ד"ר שני שיינין, שצמחה מתוך "החקלאית" ומכירה את דרכה, את השוק ואת הלקוחות, מצפה תקופה מאתגרת שבה היא תצטרך להוביל ביחד עם ההנהלה והרופאים, את הארגון קדימה ולהבטיח את המשך קיומו, הצלחתו ויעילותו.

את נכנסת לתפקיד בתקופה מאוד מורכבת בתולדות החקלאית, תחושותייך?
"אני נכנסת לתפקיד רופאה ראשית של "החקלאית" ביראת כבוד ובתחושת גאווה גדולה. גדלתי והתחנכתי בחממה המקצועית של החקלאית ואני מוקירה תודה לארגון הגדול והיחיד במינו הזה, אגב, יחיד במינו – לא רק ברמה הלאומית אלא גם ברמה הבינלאומית. אורחים רבים שמגיעים אלינו מהאקדמיה ומגופים מקצועיים משיקים מכל העולם, שבים ומציינים את הנכס הזה שנקרא "החקלאית" כדוגמא ומופת עבורם. כוחה של האגודה השיתופית הגדולה שלנו משרת נאמנה את הלקוחות, שהם הבעלים של הארגון ובא לידי ביטוי בתחומים רבים כדוגמת יכולת לגייס את מיטב הרופאים בישראל ומכפיל כוח אדיר ברכש תרופות. החקלאית ידעה שינויים ותמורות במהלך 104 שנות קיומה. לאורך השנים היו תקופות מורכבות יותר מאחרות, אך בסופו של דבר אל מול כל אתגר, החקלאית תמיד ידעה לצאת ממשברים מחוזקת, משופרת ויציבה".

המשימות העיקריות, המיידיות שלך כרופאה ראשית?
"החזון של החקלאית הוא לדאוג לכל האספקטים המרכיבים את בריאות הרפת. אני רואה את תפקידי בלשמר את החקלאית כגורם מוביל מקצועית את ענף החלב בארץ ולתרום לפיתוח והרחבת הידע והיכולת המקצועית של הארגון לצד שיפור מתמיד וחשיפה לחדשנות טכנולוגית ותהליכית. המשימות הן רבות וכוללות בין היתר, הכשרת הדורות הצעירים של הרופאים, המשך התמקצעות וחידוש הידע של הוותיקים, מציאת דרכים לשליטה והתמודדות עם תחלואה ממחלות מגיחות ו/ או זיהומיות מחד, ומאידך ממחלות הייצור שנמצאות איתנו תמיד, גיבוש וחיזוק הקשר והמוטיבציה של כלל העובדים בארגון לטובת כולנו, עריכת מחקרים וניתוח נתונים לטובת שיפור הרפת הישראלית, חיפוש פתרונות טכנולוגיים שיועילו , יקלו וישפרו את התוצאות ועוד. החקלאית זה בית וככזה אני רוצה להמשיך ולעדכן אותו כל הזמן".

לאור האירועים האחרונים, כעזיבת רופאים, פתיחת שוק התרופות, התחרות בענף, איך לדעתך החקלאית צריכה להתמודד מול המציאות המשתנה?
"רופאים באו ל"החקלאית" והלכו לאורך השנים, חלקם נשארו לעבוד בבית החקלאית עד לגיל פרישה, חלקם פרשו מוקדם יותר ואף פתחו בקריירה עצמאית של מתן שרות וטרינרי לרפתות וחלקם שינו כיוון בחיים. זה לא חדש. ראינו את זה לא פעם לאורך השנים. השוני הוא הרצון של
חברה מסחרית של תרופות, לא להסתפק ברווחים ממכירת תרופות בתחומים וטרינרים אחרים, אלא להיכנס למכירת תרופות בענף חיות המשק. לאורך שנים אגודת החקלאית דאגה לספק את התרופות הנדרשות לבריאות העדרים של לקוחותיה במחירים נמוכים בזכות הכוח הקנייני הגדול שיש לנו מול ספקים. היתרון שיש לנו לעומת חברות מסחריות של תרופות, הוא בכך שלנו כרופאים במשקים אין עניין למכור יותר תרופות כדי להרוויח יותר. זאת להבדיל מגוף מסחרי שמתפרנס לא מעט (לעתים בעיקר) ממכירת תרופות. אצלנו זה שונה, הנהלת החקלאית בשנים האחרונות מקפידה על כך ומבקרת את זה, וטוב שכך. באופן שבו אנו עובדים, דואגים גם לאינטרס הציבורי ופועלים בשטח למניעת שימוש לא נחוץ בתכשירים אנטיביוטיים, הורמונים ואחרים. לדעתי, אם לומר זאת במילים פשוטות, אנחנו פשוט צריכים להישאר הכי טובים, מתקדמים ורלוונטיים שיש, כפי שהיינו תמיד לאורך 104 שנים ואני קמה כל בוקר לעבודה כשהמטרה הזאת לנגד עיני".

היית רופאה בשטח שנים רבות, מהן תובנותייך וכיצד ניתן לשפר את עבודת הרופא במציאות כיום?
"רופא וטרינר של חיות המשק הוא גורם קריטי להצלחת המשק. בעבר הרחוק של תחום הרפואה הווטרינרית, וטרינרים עסקו בעיקר בריפוי תחלואה של בעלי חיים חולים, גם ב"החקלאית" בימים עברו, עסקו ב"כיבוי שריפות". אולם, עם התפתחות רפואת העדר ב"החקלאית", בהתבסס על ביצוע מחקרים, ניתוח נתונים ובחינת שיטות עבודה שונות, בחרנו בשיטת עבודה המספקת שירות וטרינרי מתקדם לבריאות הרפת, בה רוב נפח העבודה שלנו הוא עיסוק בבעלי חיים "בריאים" – שהם מרבית בעלי החיים בכל משק – בכל רגע נתון. בפועל אנו עוסקים רבות במניעת תחלואה ומאתרים בעלי חיים שהינם תת קליניים ונמצאים בסיכון לסבול מפגיעה ואי מימוש פוטנציאל הייצור שלהם. אמצעים טכנולוגיים חדשניים ומתקדמים ככל שיהיו בהחלט יכולים להקל ולשפר, אך לעולם אינם מהווים תחליף לעין בוחנת של רופא קלינאי שמסתובב במגפיים בשטח, בקרבת בעלי החיים ובודק אותם מקרוב על בסיס שגרתי ותדיר. ככל שהווטרינר מתרחק מבעלי החיים ופחות מעורב מקרוב במה שקורה בעדר, כך היכולת שלו יורדת לשלוט במתרחש, להבין תהליכים ולאתר תחלואה מספיק מוקדם ובטרם נגרם נזק משמעותי ובלתי הפיך לפעמים לעדר. יש לכך עדויות ברורות בשטח בשנים האחרונות לצערי. לכן המשך ליווי קרוב של הרופא הווטרינר, תוך שיפור אמצעי האבחון השונים העומדים לרשותנו, ככלי זמין בידי הרופא לצד הפרה, הינם תחומים חשובים שיתרמו לשיפור עבודת הרופא, לרווחת הפרה ולרווחיות המגדל. המשך ביצוע מחקרים יישומיים המספקים מענה לשאלות וסוגיות העולות מהשטח מאפשרים לנו גם כן לקדם את הענף ולשפר את תרומתנו כרופאים למשקים ונמשיך לפעול במרץ גם בתחום זה. בנוסף, העמקת הידע בתחומי ההתמחות והיעוץ השונים והרחבת הידע הנצבר בארגון לכלל הרופאים, גם הם יתרמו לשיפור השירות הווטרינרי שלנו ב"החקלאית" ולקידום הענף".

ד"ר שיינין "אתגרים ווטרינריים רבים"
כמי שעבדה שנים רבות, בצמוד לרפתנים במשקים רבים, ד"ר שיינין מודעת היטב לבעיות ולצרכים הרבים של הרפת הישראלית, כמו גם של הרפתן הישראלי. רפואת העדר המשתנה לאורך השנים, מהווה אתגר על בסיס יומי, מצד אחד לדאוג לרווחת הפרה ובריאות העדר ומהצד השני אסור לשכוח כי בסופו של דבר מדובר בעסק כלכלי האמור לייצר רווח לבעליו. ד"ר שיינין": תחום המחקר להבנת רווחת הפרה תפס תאוצה בשנים האחרונות ואנו יודעים היום יותר מתמיד, את חשיבות רווחת הפרה להצלחת הרפת"

תוכלי לפרט את האתגרים הבריאותיים המאיימים כיום על עדרי הבקר והצאן בישראל?
"כן, בישראל, כמו גם בשאר העולם חלים שינויים אנתרופולוגיים – תרבותיים חברתיים וכלכליים, עם ובלי שינויי האקלים והתחממות כדור הארץ, גוררים איתם פיזור שונה של מחלות במרחב ואת הסיכון המוגבר למחלות מגיחות. דוגמה מוחשית מהרפואה ההומנית יש לנו מהתפרצות הקורונה בישראל, ימים ספורים בלבד לאחר ששמענו לראשונה דרך מסך הטלוויזיה על מחלה חדשה וממיתה בסין הרחוקה. הקלות שבתנועת אנשים ו/או בעלי חיים ותוצרתם במרחב וכן היווצרות נישות אקלימיות חדשות המאפשרות פלישה של בעלי חיים שונים למחוזות חדשים
לראשונה, מציבים בפנינו אתגרים וטרינריים רבים. נוסיף לכך את המצב הפוליטי באזורנו והמדינות השכנות בהן הפיקוח הווטרינרי שונה משלנו והדיווח על תחלואה שלוקה בחסר בלשון המעטה והמיקום הגאוגרפי שלנו המגשר בין 3 יבשות ומהווה נתיב נדידה הכרחי, כל אלה תורמים רבות לשגשוג מחלות אקזוטיות בסביבתנו. לכן עלינו לפעול בשגרה, למניעת תחלואה באמצעות הגברת החסינות של בעלי החיים באמצעות תרכיבים או תכשירים למניעת תחלואה והגברת הבטיחות הביולוגית תוך איתור גורמי מחלה ואבחון מוקדם ככל שניתן. המשך ניטור מתמיד ויישום תוכניות שליטה מהווים קרקע יציבה לשליטה במחלות זיהומיות ומגיחות. הפיזור הנרחב של רופאינו בכל הארץ והתקשורת הפנים והחוץ אירגונית, נותנים לנו יתרון רב בהקשר של שליטה בתחלואה ברמה הארצית ממש. מלבד המחלות הזיהומיות, תמיד מצויות איתנו אותן מחלות ייצור ותיקות ומוכרות עימן אנו ממשיכים להתמודד כבר שנים, בניסיון לצמצם את הנזק הכלכלי והבריאותי הנגרם מהן. זאת מכיוון שאנו יודעים כי אבחון וטיפול מוקדם למשל במחלות המלטה כמו דלקת רחם וקטוזיס מונע נזק כלכלי רב, שהינו נסתר מהעין, למשל כשלא מתבצעת בדיקת פרות שגרתית לאחר המלטה. במצב זה פרות תת קליניות אינן מאובחנות ולכן אינן מטופלות והמחיר לכך הינו רב גם אם בוחרים שלא לראות זאת.

איך את רואה את רווחת הפרה בעולם משתנה?
"במדינות המפותחות בעולם השבע, האדם שאיננו עסוק עוד בהישרדות ובחששות קיומיות, פנוי בשנים האחרונות יותר ויותר לדאוג לרווחתו ולרווחת הסובבים אותו. רווחה הינו מצב שבו בעלי החיים גדלים בסביבה נאותה, כאשר כל הדרישות שלהן לקיום, לייצור ולניהול אורח חיים תקין נענות והן חופשיות מעקה ומתחלואה. תחום המחקר להבנת רווחת הפרה תפס תאוצה בשנים האחרונות ואנו יודעים היום יותר מתמיד, וממשיכים ללמוד על רווחת חיות המשק וכיצד לספק להן דרישה חשובה זו. יחד עם זאת לצערי נעשה קצת שימוש ציני לאחרונה במונח רווחת הפרה והנושא הפך קצת לגימיק שיווקי הכולל בתוכו נושאים אחרים וקצת בלבול. למשל קשירת פרות לצורך אבחון איננה פעולה הפוגעת ברווחת הפרה, אין בעולם עוד מדינה שהשיח בהקשר הזה קיים. דוגמה נוספת, מניעת טיפול אנטיביוטי מפרה עם נגיעות תוך עטינית בתקופת היובש גם היא איננה פעולה התורמת לרווחתה. עלינו לדאוג בראש ובראשונה לספק תנאי מחיה ושיכון נאותים, סביבה נקיה, יבשה והגיינית, שקטה ומאווררת, תוך צמצום עקת החום הישראלית המוכרת לכולנו".

דעתך בנושא שימוש באנטיביוטיקה?
"אנטיביוטיקה היא תכשיר חיוני במצבי תחלואה שונים. אולם השימוש בה צריך להיות מושכל ומוצדק, שכן עצם השימוש בתכשירים אנטיביוטיים גורר התפתחות חיידקים עמידים שעלולים לסכן את בעלי החיים במשק ואף חמור מכך לסכן ולפוגע באנשים. מדי שנה מתים בישראל מאות
רבות של אנשים כתוצאה מחיידקים עמידים. הנושא נחקר ומדובר בכל העולם ומדינות רבות החלו בתוכניות לאומיות לצמצום השימוש בתכשירים אנטיביוטיים בכלל ובתכשירים מסוימים בפרט. אחת המחלות שסביבה קיים עיסוק רב בהקשר זה היא דלקת עטין ובאמת יש לנו עוד במה
להשתפר ולהתקדם בהקשר זה. אנו בהחלט נעסוק בנושא זה בהרחבה בשנים הקרובות כשמצד אחד אנו מבינים את החשיבות הרבה של הנושא במישור הלאומי של בריאות הציבור ומצד שני באופן כזה שיאפשר למשקים עבודה רציפה ושמירה על בריאות העדר".

ענף החלב והחקלאית כחלק ממנו, לאן?
"לאן? קדימה כמובן! ענף חלב חזק דורש בין השאר אחדות, ערבות הדדית, שיתוף גם של ידע וגם של אמצעים וכמובן גב מקצועי איתן ואיכותי ואנו תמיד נהיה שם לצד ויחד עם לקוחותינו, ונמשיך להוביל את תחום בריאות הרפת כפי שעשינו ב 104- השנים האחרונות".

ד"ר שיניין, תעודת זהות

שני, גרה ברחובות, נשואה לד"ר אביעד שיינין (שהתפרסם בטיפול בדולפינים, לוויתנים, כרישים ולאחרונה גם בכלבת הים יוליה…) ואמא לארבע בנות מקסימות: בת הים (20), יסעור (18), תכלת (12) ורהב (10). הכשרה האקדמאית שלה כוללת ארבעה תארים: תואר ראשון B.Sc ותואר שני M.Sc שניהם בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל-אביב. תואר דוקטור לווטרינריה D.V.M בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ותואר שני נוסף M.Sc שהשלמה עוד כרופאה מחליפה במסגרת החקלאית, ביוזמת ובתמיכת החקלאית, בבית הספר לבריאות הציבור שבפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב. ד"ר שיינין את התועלות של תכשירים אנטיביוטיים לטיפול בדלקת עטין לא חמורה בבקר, במסגרת ההכשרה במחלקת רפואת העדר ובמחלקת בריאות העטין. היא בעלת רישיון לעסוק ברפואה וטרינרית בישראל משנת 2008, עברה שנת "אינטרנשיפ"- שנת התמחות לווטרינרים במחלקת חיות המשק בבית הספר לווטרינריה בשיתוף החקלאית ומיד בתום שנת ההתמקצעות בתחום חיות המשק, התקבלה ל"החקלאית" ושימשה כרופאה מחליפה משנת 2009 . ב 2011- הצטרפה לצוות ניהול הוראת חיות המשק בבית הספר לווטרינריה ובשנת 2012 הצטרפה למחלקת רפואת העדר, אפידמיולוגיה וניסויים קליניים של "החקלאית".
במסגרת הפעילות במחלקה עברה הכשרות, כנסים, לימודי המשך וקורסים, ביצוע חקירות התפרצות, מחקרים וניסויים קליניים ועד היום משמשת כיועצת של המחלקה ברפתות בנושא רפואת העדר של החקלאית. בשנת 2013 הצטרפה למחלקת בריאות העטין של החקלאית, במסגרתה עברה הכשרות בארץ ובחו"ל, ביצוע סקרים ומחקרים ועד היום משמשת ד"ר שיינין כיועצת במשקים בתחום בריאות העטין ונציגת החקלאית בוועדת תוכניות המחקר של מועצת החלב בבריאות העטין. משנת 2016 , משמשת כ"רופאת אזור" ב"החקלאית" ולאחראית תחום הוראת חיות המשק בבית הספר לווטרינריה. במהלך שנים אלה, במקביל לעבודה בשדה ב"החקלאית" ובבית הספר לווטרינריה, הצטרפה לתוכנית המומחיות הישראלית והיא האישה הראשונה המחזיקה בתואר "מומחית ברפואת בקר".

המינוי הראשון של שר החקלאות אבי דיכטר, היה מינוי אורן לביא, איש אמונו, האיש ההולך איתו צמוד מאז 2006 . לביא ינהל את המשרד בהתאם למדיניות דיכטר. כ- 4 חודשים לאחר כניסתו לתפקיד, בראיון ראשון ומיוחד, מדבר לביא על המשרד אותו הוא יוביל, על חקלאות, על היבוא, טרור חקלאי וכמובן על ענף החלב. לביא: "ענף חלב, מקצועי, חזק ויציב יאפשר רווחיות ופרנסה למאות רפתנים הפרוסים ברחבי הארץ". בלעדי ל'משק הבקר והחלב'

זה לא סוד שכל חקלאי ישראל נשמו לרווחה כשאבי דיכטר נכנס ללשכת שר החקלאות. פורר, השר לשעבר, הותיר מאחוריו חקלאות מדממת ולמרות כל הדיבורים על יוקר המחיה, הרי שבתקופתו ניתן רק לציין את היבוא חסר הגבולות שפגע, יש מי שיאמר, הרס, ענפי חקלאות שלמים. כך שבואו של דיכטר ובעקבותיו, האיש הקרוב אליו ביותר, אורן לביא, התקבל בחיוכים רבים, בטח בקרב החקלאים. כך גם מינוי אורן לביא לתפקיד מנכ"ל המשרד, שעבר בשקט וללא שום התנגדות. אז דובר על רוח חדשה במשרד החקלאות. משרד האמור בסופו של דבר לייצג את החקלאים ולשמור עליהם. בראיון נרחב, ראשון מאז שנכנס לתפקידו, עונה המנכ"ל לביא על כל השאלות הבוערות, בנושאים שעל סדר היום של החקלאים בישראל. דבריו של מנכ"ל המשרד יערבו לאוזני החקלאים, כעת נותרה השאלה, האם אכן יהיה בכוחו, בממשלה בה שולט פורום קהלת, האם יהיה בכוחו ובכוח השר, לשמור על החקלאות כחול לבן. אם זאת, יש לציין כי אורן לביא, כמו השר דיכטר, הוא איש ליכוד וותיק ובעל מהלכים והשפעה במפלגה, דבר שיעזור לו ולשר שלו, לקדם את משנתם המשותפת במשרד החקלאות.

כ- 4 חודשים עברו מאז כניסתך לתפקיד, איזה משרד מצאת והאם המטרות שלכם, זהות למטרות שר החקלאות לשעבר פורר שדגל בפתיחת השוק החקלאי ליבוא וגרם, כך לדברי החקלאים, לפגיעה קשה בענף החקלאות הישראלי?
"משרד החקלאות ופיתוח הכפר הוא בעל משמעויות כלכליות, חברתיות וביטחוניות. עם כניסתי לתפקיד התווה השר, אבי דיכטר, את מונח היסוד "אין מדינה ללא חקלאות ואין חקלאות ללא חקלאים". המונח משקף את שינוי הכיוון שהשר מוביל ביחס למדיניות העבר במשרד. כידוע לך, משרד החקלאות הוא משרד ותיק עם עובדים מסורים ומקצועיים בעלי רצון גדול לקדם את החקלאות המקומית-הישראלית, ומחוברים לצרכי החקלאים בשטח. ברמת המשרד שמתי לי כיעד לטפל באיוש מגוון תפקידי מפתח שהיו פערים לגביהם, החל ממנהלי מחוזות שמהווים את הקשר בין החקלאים בשטח לבין המשרד. בנוסף איוש של מנהל מערכות המידע ובעלי תפקידים נוספים וחשובים להצלחת המשרד. בימים אלה אני עובד על תוכניות העבודה והתקציב של המשרד, בתוך כך, אני פועל לעדכן את המודלים לתמיכה הישירה בחקלאות לטובת חיזוק היצור המקומי, ובוחן את כל התהליכים המתקיימים במשרד החל מגורמי היצור, מחקרים, ליווי והדרכה. כמנכ"ל המשרד שמתי לי כיעד להוביל מהפכה ולהפוך את משרד החקלאות למשרד מוביל בתחום השירות, הדיגיטל, המחקר והובלת נושא ביטחון המזון".

אם תוכל לציין את 3 המטרות העיקריות שלך, של השר, בקדנציה הזו במשרד החקלאות?
"שר החקלאות, אבי דיכטר, פועל במגוון דרכים להוביל את החקלאות המקומית וביניהן, הקצאות קרקע, הוזלת מחירי המים המושבים, הגדלת מספר העובדים הזרים בישראל, הצערת גיל החקלאים ונושא החדשנות בחקלאות. כל זאת במטרה להבטיח את ביטחון המזון של מדינת ישראל לאורך זמן ובאופן יציב לאורך שנים".

בתחילת החודש הציג מבקר המדינה את הדו"ח בנושא פשיעה חקלאית. שר החקלאות דיכטר, כבר התבטא בעבר בנושא והבטיח מאבק חסר פשרות. האם יש תוכנית, תקציב, או פעולות נגד הפשיעה החקלאית הגורמת לנזקים של מיליארדי שקלים בשנה?
"הפשיעה במרחב הכפרי היא מבחינתי טרור חקלאי ותפקידנו כמדינה להבטיח שאף חקלאי לא יישאר לבד אל מול טרור חקלאי. כפי שעולה בדו"ח, הגורמים בעלי הסמכויות לטיפול בפשיעה במרחב הכפרי הם המשטרה ומשמר הגבול. יחד עם זאת, ומתוך הרצון לסייע לחקלאים בסוגיה זו, בשנת 2022 טרם כניסתי לתפקיד, משרד החקלאות ביצע מהלך נרחב של שיתוף ציבור עם החקלאים על מנת ללמוד על הקשיים הנגרמים להם מתוך רצון לסייע בתחומים בהם יש למשרד יכולת סיוע, כגון: ביטוחים, תמיכות לאמצעי אבטחה וסיוע מול משרדי ממשלה אחרים. בעקבות התובנות הללו, הנחתי את גורמי המקצוע במשרד להכין תכנית אופרטיבית בהתאם לממצאים שנצברו בתהליך שיתוף הציבור.

מה עמדתך בנושא היבוא של תוצרת חקלאית לישראל ?
"עבורי החקלאות בישראל היא מילה נרדפת לציונות. ההתמודדות עם יוקר המחייה בישראל דרך פגיעה אנושה בענפי החקלאות המקומית היא טעות קשה לטווח הארוך. התוצאה ההרסנית בענף השום היא הדוגמה המוחשית לכך. ביטחון המזון וחוסנה של מדינת ישראל הם הנושאים
המרכזיים שצריכים לעמוד לנגד עינינו. לדעתי, תוצרת חקלאית מיובאת צריכה להיות בעיקר במקומות בהם לישראל חוסר יכולת לייצר או חיסרון יחסי מובהק. לנגד עינינו מוכרחים לעמוד, ביטחון המזון לתושבים, שמירה על קרקעות המדינה, חקלאות עד התלם האחרון, יצירת מקומות עבודה ועוד".

ברשותך, עדיין בנושא היבוא, כל ענף הנפתח ליבוא נפגע קשות או שחוסל לחלוטין. כך קרה עם ענף הדגה, השום, הדבש, ענף הבקר למאכל. מה גם שהיבוא לא גרם לירידת מחירים, נהפוך הוא, ראה דוגמא לעליית מחירי החמאה?
"החל מהיום הראשון שהגענו למשרד החקלאות נאבקנו לעצור את הרפורמה החקלאית שהחלה בממשלה הקודמת. רפורמה שתכליתה לפתוח לייבוא את כל מוצרי החקלאות הטרייה ושהספיקה לגרום ללא מעט נזקים. אם הרפורמה הייתה יוצאת לפועל באופן מלא אני מניח שהנזק לחקלאות המקומית היה דרמטי, בדומה לתוצאה ההרסנית בענף השום שכמעט וחוסל כליל. אם המדינה רוצה לייבא תוצרת טרייה היא צריכה לעשות זאת במקביל למתן תמיכות ישירות לחקלאים המקומיים, ובנוסף לאפשר לחקלאים לעמוד באותו קו התחלה כמו החקלאים באותן מדינות מייצאות בהיבט של מחירי מים, ידיים עובדות, תמיכות ישירות, מס כניסה למדינה וכדומה. יחד עם זאת, הסתמכות על יבוא בלבד ללא תחרות מעמידה בסכנה את ביטחון המזון המקומי שכן ענפי חקלאות מקומיים יתקשו לעמוד באתגר. אני יכול להעיד שהנהלת המשרד פועלת למול משרד האוצר האמון על נושא המכסים על מנת לשמר את היציבות והוודאות שהחקלאים כה זקוקים להן".

ענף החלב הישראלי עובר שחיקה איטית, הרווחיות נשחקת, היבוא גדל, איך אתה רואה את עתיד הענף בישראל והאם אתה בעד הענף שישאר מתוכנן?
"החקלאים בענף החלב ובחקלאות בכלל זקוקים ליציבות ולוודאות. ענף חלב, מקצועי, חזק ויציב יאפשר רווחיות ופרנסה למאות רפתנים הפרוסים ברחבי הארץ. נושא המכסות נמצא ככלי יעיל לשמירת היציבות בענף ובמיוחד בענף עם אחריות חקלאית גבוהה ומקצועיות כמו ענף החלב. יתכן ובעתיד ימצאו כלים אחרים, כמו תמיכות או שיטות נוספות לשמור על יציבות ואספקה סדירה של מוצרי חלב לציבור, אך במצב הכלכלי של היום נראה כי שיטת המכסות היא זו המאפשרת את השמירה על הענף באופן המיטבי.

האם אתה כמנכ"ל משרד החקלאות, בעד תמיכה ישירה לרפתנים?
"התמיכה הישירה בשיטה האירופית פחות מתאימה לענף החלב הישראלי לאור הממשק השונה והעובדה כי הענף לא מתבסס על שטחי מרעה צמודים לרפת, אלא על מזון מרוכז, תחמיצים ושחתות. אני לא פוסל תמיכות ישירות, אבל צריך לבחון לעומק את הכלי והתאמתו לענף ייחודי זה".

אחת מהטענות החוזרות ונשנות של החקלאים, הרגולציה המקשה עליהם לפעול עד כדי סגירת משקים, דעתך?
"אכן עודף בירוקרטיה היא בעיה משמעותית בכלכלה בכלל, ובוודאי בחקלאות, ואנו במשרד בעזרת צוות מדיניות רגולציה בחטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה ובעזרת הרגולטורים המקצועיים שלנו מחפשים כל הזמן איך להקל על החקלאים ברגולציה, לשפר תהליכים ולפשטם".

מחירי המים, אחת מהבעיות הקשות של החקלאים, האם המשרד יפעל להורדת מחיר המים לחקלאות?
כן, כפי שציינתי אחד היעדים במדיניות השר דיכטר הוא לפעול להורדת עלויות הייצור של החקלאים, ובעיקר דרך מחירי המים המושבים והגדלת מספר העובדים הזרים"

לסיום, ברכה לחג?
"כן, בהחלט, בהזדמנות זו אני מבקש לאחל לכל ציבור החקלאים בישראל ולציבור בכלל חג שבועות שמח, נרים כולנו כוס חלב לכבודם של רפתני ישראל שדואגים שלכלל האזרחים יהיה חלב ומוצרי חלב טריים, בריאים וטעימים כל השנה".

אין בכלל ספק כי אורן לביא, מסמן בבירור את הדרך החדשה של משרד החקלאות, שלאחר השר פורר. החקלאים בישראל לא יכלו לבקש משרד אוהד יותר, בטח ברמת ההצהרות הראשוניות. כעת נותר להמתין ולראות כיצד השר ומנכ"ל משרדו ינווט את הספינה במים הסוערים של ממשלה זו. בסופו של דבר, הצלחתם, היא ללא ספק הצלחתנו.