המגזין שלנו מהשולחן של ליאור שמחה המחירים שלנו תבל תמיכת נעה כנסים, קורסים ופעילות (לוח שנה) זום ענפי מילקטק

ליאור שמחה – ברכת חג יציאת מצרים שלנו. דברים בשם אמרם משק הבקר 423

חג הפסח מסמן את היציאה שלנו מעבדות לחירות, לאחר שנים ארוכות של קשיים עבדות ודווקא בימים אלו, החג מקבל משמעות מיוחדת. לכל אחת ואחד יש את המצרים שלו וכולנו צריכים לעבור דרך כדי להשתחרר. אני מאוד מקווה שגם המדינה תעבור את המצרים שלה וביחד נעבור דרך ונמצא את הדרך המשותפת שלנו להמשיך ולבנות את הארץ המופלאה שלנו.
בימים שכאלה, נדמה כי עם ישראל גדול על מנהיגיו ולמרות שעדיין לא קם לנו כאן משה, צריך להיות אופטימיים ולהמשיך להאמין בנו, בישראלים, בציונות המתחדשת בארץ ישראל.
ענף החלב שלנו, ידע תקופות קשות אך ביחד, אנחנו נמשיך לייצר את החלב הטוב בעולם ולהוכיח, כל פעם מחדש, כי אין תחליף לתוצרת כחול לבן. זה המקום והזמן לאחל, מכל הלב,
לחקלאי ישראל ולאזרחי המדינה להגיע אל הארץ המובטחת של כל אחת ואחד מאיתנו
וכולי תקווה שהארץ תהיה זבת חלב ודבש.

חג שמח, בריאות
ופרנסה טובה
שלכם
ליאור שמחה מנכ"ל
התאחדות יצרני החלב בישראל

חוברת 423, דבר העורך – ראובן זלץ

שלום לכולם,
אנו עדים לוויכוחים המרים המתנהלים ברשתות החברתיות, בקבוצות הווטסאפ ובכל מקום אפשרי.
ישראל נקרעת בין שני מחנות, כשכל מחנה בטוח בצדקת דרכו ואמונתו. וכשחג הפסח כבר כאן והמילה חירות מקבלת משנה תוקף, הרי שאי אפשר שלא להתייחס לסערה ולמשבר העמוק שבה אנו נמצאים, כמדינה, כחברה וכן, גם כענף החלב היקר לכולנו כל כך.

יהיה מי שיאמר כי 'משק הבקר והחלב' הוא עיתון מקצועי נטו ודעותיו הפרטיות של העורך אינן חשובות או רלוונטיות לשיח המקצועי. מאוד יכול להיות שזה נכון ועדיין, ענף החלב, יצרני החלב, מושפעים ישירות מהמדיניות הכלכלית, חברתית של הממשלה ובלתי אפשרי להתנתק לחלוטין מהמצב, כי אחרת נחטא לאמת שלנו, כעיתון, כבני אדם, כישראלים שאכפת להם.
אין לי כוונה להיכנס לוויכוח הפוליטי, 'ביבי כן או לא', לטעמי הוויכוח הזה כבר לא רלוונטי. ובעקבות ההפגנות של החודשים האחרונים והפגנות התמיכה בימים האחרונים בממשלה, הרי
שזה יהיה מגוחך אם לא נתייחס לאירוע, אולי הדרמטי בתולדות ישראל מאז כינונה למדינה עצמאית. ולכן, לטעמי, הוויכוח היחיד החשוב הוא, באיזו מדינה נרצה לחיות, יהודית, ציונית,
חילונית ודמוקרטית, או מדינה משיחית, ימנית קיצונית, בסגנון הונגריה, פולין או חלילה אירן. אלו האופציות וזה הדיון. כעת כל אחד מאיתנו שיחשוב מה הוא מעדיף, האם את הפלנגות של
בן גביר וסמוטריץ, או מדינת חוק מתוקנת, ככה פשוט. האם להעדיף חוקים המכשירים עבריינים לכהונות שרים, או לחלופין, מינוי אנשים ראויים, נקיים לתפקידי מפתח. כי בסוף, כל החלטה
שנעשה, תשפיע גם על ענף החלב ועל חיינו.

פורום קהלת ומערכת המשפט
בואו נדבר על פורום קהלת, הפורום הימני קיצוני, השולט כעת במדיניות הכלכלית חברתית של ממשלת נתניהו (אנשיו מנהלים את המו"מ מטעם נתניהו בבית הנשיא) והממומן על ידי טייקונים
ימניים בארה"ב, לא מאמין בענף החלב, למשל. בתכל'ס, הוא בעד ייבוא, וכפועל יוצא, חיסול החקלאות הישראלית, חיסול מדינת הרווחה, חוקים שיגבילו את זכויותינו כאזרחים. הניסיונות
הציניים של הממשלה להציג את המאבק כאילו מדובר באזרחים סוג ב', מול טייסים ואנשי היי טק, הוא ניסיון נורא, הקורע אותנו, כחברה, לגזרים. אם יש אזרחים שווים יותר הרי שהם מתגוררים בהתנחלויות המתוקצבות במיליארדי שקלים בשנה, תקציבים שעיירות הפיתוח רק יכולים לחלום עליהם. חוץ מזה, ממתי טייסים ואנשי הייטק הפכו למילה נרדפת לקללה…? ישראל שלנו נמצאת במשבר חברתי, כלכלי, מדיני עמוק, ובפרוס עלינו חג החירות הרי שהמילה חופש מקבלת משמעות אחרת, רלוונטית יותר. גם מי שמסכים ל"רפורמה החוקתית" ולהשתלחות כנגד בג"צ, המוסד היחיד המגן על החלשים, מבין היטב כי זה לא ממש הסיפור כאן. די אם נביט בחוקים שעברו מאז כינון הממשלה הנוכחית ונבין כי הסיפור האמיתי, הגנה על נתניהו מפני נבצרות, חוק המתנות שלו ותקנות ותקציבים לו ולמשפחתו. כן, יש מה לשפר במערכת המשפט, עונשים כבדים יותר לאנסים, לרוצחים, לתוקפי נשים וילדים. עונשים כבדים לעברייני הטרור החקלאי, הגנבים העבריינים ההופכים את חיי החקלאי לסיוט מתמשך. חייבים להוסיף שופטים, דיינים, לקצר הליכים ומניעת עינויי דין. וכן, גם לפעול לשוויוניות בכל מערכת בחירת שופטים.
הליכוד נמצא בשלטון כבר למעלה מ- 40 שנה, הוא לא עשה דבר מכל אלה, אלא רק בשנים האחרונות החל לסמן את מערכת המשפט, לפני זה סימן את המשטרה, הפרקליטות, ככול שמשפט נתניהו נמשך. כל השינויים שהזכרתי, כלל אינם מוזכרים ב"רפורמה המשפטית" המתמקדת בפשטות, בשליטת פוליטיקאים על בית המשפט העליון, האם באמת זה מה שאנחנו רוצים? אין לנו ארץ אחרת, גם לא צבא אחר וגם לא בית משפט אחר, כיום בית המשפט העליון של ישראל, הוא דוגמא ומופת בעולם כולו, כן צריך ואפשר לשנות, אך אסור לשפוך את התינוק עם המים. פשוט אסור!

ים השיבולים. תחילת עונת הקציר. צילומים ר. זלץ

גיליון פסח
והנה אתם מעיינים כעת בגיליון חג הפסח שלנו, גיליון עדכני, חדשותי, המביא המתרחש בענף שלנו מכל הזוויות, הדעות. מחקרים מעמיקים, פרויקט כביש 90 שהגיע לקצה הדרך. רפת חדשה בקיבוץ כרמים, ראיון נרחב עם עורכת עבודת מחקר מקיפה על ענף החלב הישראלי. תחילת עונת הקציר, ראיון עם מנכ"ל ארגון עובדי הפלחה, דיווח מהשטח על הקשיים עקב הגשמים ותחזית לעונה שבפתח. אנחנו ב'משק הבקר והחלב' עושים כמיטב יכולתנו להביא לכם את הקולות, התמונות ואת מיטב המחקרים החדשים הנוגעים בענף שלנו. ולסיום, זה המקום לברך, שנדע לצאת ממצרים ולמצוא את הדרך, כל אחת ואחד מאיתנו, אל החופש. חג שמח, בריאות, פרנסה טובה ושהאור יכבה את החושך. החקלאים, הרפתנים, כולם ציונים, אוהבי ארץ ישראל, מי יתן שגם בחג הבא, נחגוג כבני חורין ובענף המתפתח, גדל, משתבח ומקבל את המקום הראוי לו, בישראל. הלוואי אמן.
חג שמח!

שלכם ובשבילכם,
עורך המגזין, ראובן זלץ
050-5518827
meshekhabakar@gmail.com

תמיד נזכור את מצרים, תמיד נסתכל לירושלים

 

תמיד נזכור את מצרים, תמיד נסתכל לירושלים.

השנה נחגוג את חג הפסח באווירה שונה משנים עברו. נשב מסביב לשולחן הסדר עם המשפחה הגרעינית שלנו, נקרא בהגדה ונרים כוסית לחיים, אולם ברקע בוודאי יהדהדו האתגרים העצומים עמם מתמודדת החברה הישראלית בחודשים האחרונים.

אכן, מצבה של החברה הישראלית מדיר שינה מעינינו. הוא שואב אותנו ברוח החג לקשיים העצומים שעבר עמנו כדי להגיע לארץ המובטחת, להיות בני חורין ולחיות במדינה דמוקרטית.  אותם קשיים, שהחלו עם נדודי בני ישראל במדבר עם יציאתם ממצרים ומסעם לאורך ארבעים שנים בכדי להשיל מעצמם את עול העבדות.

והנה, גם ממרחק של אלפי שנים, עומדת שאלת החירות לנגד עינינו: האם מדובר באותה חירות פרט משיחית כמו זו שמוביל פורום קהלת? חירות פרט שהיא סוג של אמונה דתית, איש איש לדרכו, תוך ריסוק הפרטת כל הערכים אשר עיצבו את חיי העם היושב בציון, בדרכו מתקומה למדינה עצמאית חזקה, ריסוק של ממש של מגילת העצמאות.

כאן, עומדת השאלה המרכזית: באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות? לאורך שנים התרענו בכל עת על הפעולות של ארגוני ימין קיצוני והשלכותיהן ההרסניות.  התרענו כי פתיחת השוק לייבוא פרוע יביא דווקא לעליית מחירים וכלל ועיקר לא יתרום למאבק ביוקר המחייה. וצדקנו.

התרענו כי הפערים בחברה הישראלית רק יתעצמו וכי היבואנים והרשתות רק "יחגגו" על חשבון הציבור. וצדקנו. התרענו כי התפיסה הליברטנית הקיצונית, בחסות ערמות של דולרים נסתרות מהעין, יסדקו את חוסנו של הסקטור היצרני בישראל. וצדקנו. התרענו כי הפערים בחברה הישראל  רק יתעצמו. וצדקנו.

על רקע המציאות הכאוטית, נוכל עדיין למצוא נקודת אור בוהקת והיא התיישבות העובדת, ובמיוחד הסקטור החקלאי. קהילה של אחים לאחים, חילוניים ודתיים, אשכנזים וספרדים, מושבניקים וקיבוצניקים, צעירים וותיקים, החולקים את אהבת המדינה והחקלאות מעל לכל השקפה או עמדה פוליטית. היודעים למצוא את המאחד והמשותף, להיות מגדלור מוסרי לכלל הציבור המאיר את הבסיס לחברה צודקת ומכילה: סולידריות, ערבות הדדית ושותפות.

עלינו להרים את הראש, ולהיות מודל לחיקוי עבור כל מי שישראל יקרה לו. אנשי אדמה ערכיים וצנועים, שבחרו דווקא באזורי בפריפריה והגבולות, באזורים המאתגרים ביותר, לגדל בזיעת אפיים תוצרת חקלאית מזינה, שהיא המובילה והאיכותית בעולם. לדאוג לביטחון המזון לאורך כל השנה, תוך ויתורים אישיים מפליגים, שמעטים היו מסכימים לשאת אותם. הם כן מסכימים להיות שם במשקי החלב, 365 ימים בשנה, 24 שעות ביממה, בחום ובקור, בכל עת ותנאי.

קוראים לזה שליחות ציונית, העוברת מדור לדור, בגאווה ובנחישות, מתוך אחריות לאומית ורגישות חברתית. כל מבוקשנו הוא חירות. חירות בעבודתנו החקלאית וביכולתנו להתפרנס בכבוד רחמנא ליצלן, במסגרת שוק מאורגן ומתוכנן, בכדי להבטיח אספקה שוטפת של תוצרת חקלאית לכלל אזרחי ישראל.

אמרנו שוק מאורגן ומתוכנן? ימים מורכבים וקשים לפנינו. החלשת מערכת המשפט היא רק ההתחלה. זה עלול להגיע גם לכרסום נוסף בסקטור הציבורי, כמו למשל להחלשת הרפואה הציבורית, החינוך הממלכתי והתעשייה הישראלית, החלשת החברה הישראלית ופתיחת מעמדות כלכליות הרסניות. כמעט לכל תחום במציאות חיינו. על-כן, מה שברור הוא, כי מחובתנו לתמוך בהידברות ובהגעה להסכמות רחבות של החברה הישראלית בשלמותה, ומנגד אסור לנו בתכלית האיסור לתת יד להמשך פעולות דורסניות והרסניות.

אחרי הכול, תמיד נזכור את מצרים, אולם גם נתסכל תמיד לירושלים. נזכור את המסע הארוך והעיקש שעברו אבותינו במדבר. נזכור אותו לעד בכפות הרגלים ובידיים העובדות. לא נשכח ובמקביל נשיל מעצמנו את "המצרים" שלנו, של הזרמים הקיצוניים, החולקים את אותו חזון הרס הדמוקרטיה וערך השוויון בישראל.

מסענו ממשיך. הוא ממשיך באמונה מלאה בשליחותנו למען עתיד החקלאות בישראל, למען צביונה של המדינה שאנחנו כל-כך אוהבים.

חג שמח, חברים.

 

כל אדם צריך מצרים – אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְּמוֹ מִתּוֹכָה

בְּיָד חֲזָקָה,

אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

 

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,

וּנְחָמָה, והַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,

שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה

אַחַת,

שְׁתֵהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.

אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

 

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִגְאוֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָּה מִבֵּית עֲבָדִים,

לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,

לִצְעוֹד הַיְשֵׁר אֶל תוֹך הַמָּיִם,

לִרְאוֹתָם נִפְתָחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,

לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,

כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדָקֵףְ.    

 

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם.

וִירוּשָׁלָיִם,

וּמַסָּע אָרוֹך אֶחָד,

לִזְכּוֹר אוֹתוֹ לָעַד

בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

לירון תמיר: "היבוא פוגע בפוטנציאל הצמיחה של הענף" – ראובן זלץ

שנת 2022 הסתיימה בצל המלחמה באוקראינה והעליה החדה במחירי המזון. לירון תמיד, כלכלן מועצת החלב והאיש על המספרים, מסכם את השנה שעברה, מדבר על ההסכם מול הממשלה ותחזית ל 2023

אין ספק כי שנת 2022 תיזכר כשנת המלחמה באוקראינה, שעדיין לא הסתיימה. המלחמה בהמשך למגפת הקורונה השפיעה בצורה חדה וקשה על מחירי המזון בעולם כולו. החדשות הטובות, המחירים העולמיים של הגרעינים צפויים לרדת ובנתונים האחרונים מהעולם כבר רואים את
תחילת המגמה, יחד עם זאת, המרווחים ימשיכו להישחק גם בשנת 2023 .

תעשה לנו סדר ביישום הסכם מול הממשלה?
"באוגוסט 22 נחתם הסכם החלב (סיכום בין משרידי באישור נציגי המגדלים ומועצת החלב) האחרון שכלל מספר סעיפים.
הראשון מיתון התייקרות מוצרים לצריכה המפוקחים שהייתה אמורה להיות כ- 10 אחוז ואף יותר ובסופו של יום ההתייקרות עמדה על 4.9 אחוז בלבד.
ב – הסכמה כי מחודש מאי 2023 מנגנון עדכון המחירים לצרכן יהיה אוטומטי ולא תידרש חתימת שרים. צו בנוסח זה כבר יצא יחד עם הצו על ההתייקרות שהייתה בספטמבר 22 .
ג – הגדלת החשיפה למוצרי חלב מייבוא, לאחרונה חתם שר האוצר על הרחבת סל המוצרים אותם ניתן לייבא ללא מכס. המכס על גבינת ומוצרלה טרייה ולצרכן ירד לאפס, המכס על גבינות שמנות למריחה יירד בשתי פעימות לאפס, והמכס למוצרלה לתעשייה יירד תוך 5 שנים לאפס.
מוצרים אלה מצטרפים לגבינות מתחת לחמישה אחוז שומן, חמאה ותוצרת ניגרת (יוגורטים ומעדנים) שעליהם הוסר המכס לאחר הסכם ינואר 21 . כמו כן סוכם להרחיב את המכסות הפטורות ממכס לגבינות קשות וזאת בצמוד לעליית הצריכה הכוללת. חלק זה עדיין לא יושם
והוא יבוא לידי ביטוי החל מ- 2024, נכון לעכשיו, המכסות הפטורות ממכס לגבינות הם כ 12- אלף טון בשנה וזאת בנוסף למכסות פטורות במסגרת הסכמים בילטרליים בהיקף של כ- 2000 טון.
ד- שחיקת מחיר המטרה, תהיה הורדה של מחיר המטרה בהיקף של 2.15 אגורות לליטר במשך 4 רבעונים, וקביעת מחיר המטרה על סמך רפתות מעל 800 אלף ליטרים (כיום זה מעל 700 אלף ליטרים) סעיף זה שקול להפחתה של כ 1.5- אגורות לליטר. יישום סעיפי שחיקת המחיר כרוך בתיקוני חקיקה, תזכיר חוק ליישום סעיף זה, יצא לדרך.
ה- וכמובן הסעיף שבעיני הוא מהחשובים בהסכם, הארכת מנגנון מחיר המטרה עד לסוף 2025 ".

שאלה של אידיוט, לא פשוט יותר להוריד מע"מ על תוצרת כחול לבן ולהעדיף את החקלאות הישראלית?
"אחד הכלים האפקטיביים להורדת יוקר המחיה והוזלת מוצרי צריכה לרבות מוצרי חלב, הוא ללא ספק הורדת המע"מ, באיחוד האירופי ובמדינות נוספות ב- OECD יש מע"מ דיפרנציאלי כך שהמע"מ על מוצרי חלב נמוך מהמע"מ הכללי ונמוך מהמע"מ בישראל. ההיתכנות למדיניות כזו בישראל נמוכה לאור התנגדויות של גורמים מקצועיים, השפעות רוחב ועלות גבוהה מאד למימון המהלך".

האוצר ממשיך לפתוח את השוק לייבוא?
"אין ספק שהגידול בייבוא פוגע בפוטנציאל הצמיחה של הייצור המקומי. להערכתי הלחצים על הגדלת החשיפה לייבוא עד כדי ביטול המכסים, יימשכו. נכון לעכשיו מתווה הפחתת המכסים הוא עד סוף 2025 ואני רוצה להאמין שהממשלה תעמוד בהסכם זה ולא תבצע מחטפים. יחד עם הורדת חסמי המכס על מוצרי חלב, אנו רואים הורדת חסמים אחרים (תקינה, רישוי) האמורים להקל על היבואנים ואנו חוששים ממגמה זו, העלולה להביא ליבוא של מוצרים פחות בטוחים מהתוצרת המקומית".

איך הסתיימה 2022 ?
"ייצור החלב בקר ב 2022- עמד על 1,555 מיליון ליטר וזאת בדיוק בהתאם לתכנון ובכ- 15 מיליון ליטר יותר משנת 2021 . באשר למחיר המטרה הממוצע עמד על כ- 2.26 שקלים לליטר לעומת 2.05 שקלים לליטר בשנת 2021 ובממוצע התייקר בכ- 10 אחוז לאורך שנת 2022 . אם משווים את מחירי דצמבר 22 לעומת 21 ההתייקרות היא של 16 אחוזים. ההתייקרות נובעת ברובה מעליית מחירי המזון להאבסת הבקר, מדובר בעליה עולמית, בין השאר המלחמה באוקראינה שהשפיעה על היצע הגרעינים הגלובאלי".

תחזית לשנה הנוכחית 2023 ?
"מבחינת ייצור החלב, וועדת התכנון המליצה לצמצם את הייצור בכ- 20 מיליון ליטרים, לא יהיה צמצום במכסות אלא שינויים על תשלום חלב עודף, הורדת הרצועה לחלב עודף א' מ-5 אחוז ל- 3 אחוז. לגבי מחיר המטרה, בינואר הוחל סקר 2021 עם החלת הסקר שונו נורמות הרכיבים, שומן וחלבון והועלו. שינוי זה שקול לשחיקה של 5 אגורות לליטר. יחד עם זאת, יישום הסקר הביא לעליה נומינלית של כ- 2.8 אגורות. כלומר, באופן ריאלי המחיר ירד בכ- 2.2 אגורות. בהמשך השנה עם יישום ההסכם, צפויה שחיקה נוספת. להערכתנו, במהלך השנה המחירים העולמים של הגרעינים יירדו, ירידה זו תבוא לידי ביטוי במחירי המטרה".

רווחיות הענף ממשיכה להישחק עד מתי?
"כן, מנגנון מחיר המטרה מבוסס על סקרים כאשר בסקר אומדים את עלות הייצור הממוצעת והיא זו המהווה בסיס למחיר המטרה. שנת 2023 היא שנת סקר וממצאי הסקר ישמשו בסיס למחיר המטרה בשנת 2025 ואם ההסכם יוארך גם בשנת 2026 . הלחצים על מחיר המטרה יימשכו ורפתות יצטרכו או להתייעל או לצאת מהענף. למעשה תהליך סגירת רפתות ויציאה מהענף נמצא איתנו לאורך שנים והוא בין השאר הוכחה לשחיקת הרווחיות בעיקר של הרפתות הקטנות. אם כי שחיקת הרווחיות היא לא הסיבה היחידה לסגירת רפתות, סיבות נוספות הן, כוח אדם, דור המשך ועוד".

משק הבקר והחלב, חוברת 423, פסח התשפ"ג

לקריאת החוברת המלאה

דבר העורך – פורום קהלת ומערכת המשפט | גליון פסח – ראובן זלץ
דברים בשם אומרם – ברכת חג, יציאת מצרים שלנו – ליאור שמחה

חקלאות ישראלית
אבי דיכטר: "חוק ההסדרים כפי שנוסח, הכרחי לקיום החקלאות בארץ" – ראובן זלץ
שלומית ארבל: "ענף החלב חייב מדיניות כוללת ולטווח ארוך" – ראובן זלץ

הזנה – דיוויד לוי – מנכ"ל ארגון עובדי הפלחה: "השנה יהיה איחור בקציר התחמיץ והשחתות" – ראובן זלץ

חקלאות ישראלית – ד"ר לירון אמדור: "חייבים להתחיל לתכנן ולגדל תירס וסויה בישראל" – ראובן זלץ

טור אישי – האתגר עוד לפנינו – ארנון אושרי
סיור ברפת קיבוצית – ברוכה הבאה, רפת כרמים – ראובן זלץ
טרור חקלאי – מכת מדינה: 73% מהחקלאים מעידים שחוו ניסיון פרוטקשן – ראובן זלץ

כנס יצרנים שטראוס 2023

גדי פריידקס, מנהל אספקת החלב בחברת שטראוס: "רואים חשיבות עצומה באיכות ובטיחות החלב שלנו" – ראובן זלץ
הוקרה ופרידה-  רפתות מצטיינות ל 2022- ראובן זלץ
ישראל בליט איש החלב של שטראוס –  ראובן זלץ
רפתות מצטיינות שטראוס – רפת משותפת עמק הקורן (מגזר קיבוצי) – ראובן זלץ

הזנה – בחינת השפעת כיסוי תחמיץ בעזרת יריעות ניילון אטומות לחמצן על איכות תחמיץ חיטה – יואב שעני, עירא פלך, תומר רענן

ממשק – מיהול שפכים במי השקיה כאלטרנטיבת פיזור שפכי רפתות ומתקני ביוגז – ד"ר איתמר נדב

צינון – הגנה מפני קרינת שמש ישירה ועקיפה גורם חשוב עבור פרות חלב קיץ – ישראל פלמנבאום

רפתות כביש 90 – חלק אחרון פרויקט דרכים מיוחד – כתיבה וצילום: ראובן זלץ
רפת קיבוץ גלגל
רפת קיבוץ קליה
שותפות רפת חלב עידן
רפת מושב פארן
שותפות רפת פארן
רפת קיבוץ גרופית
רפת קיבוץ אליפז
רפת קיבוץ סמר
רפת קיבוץ יוטבתה
רם סרוגו מנכ"ל מחלבת יוטבתה: "על כל ליטר חלב אנחנו משקיעים יותר"

דוד בן עוזיאל: "הרפת הישראלית, המטופחת ביותר בעולם" – ראובן זלץ

בימים הקרובים, יסיים דוד בן עוזיאל את עבודתו בהתאחדות יצרני החלב וייצא לגמלאות. בכך ייחתם פרק ארוך ומפואר של עבודת שטח לאורך 27 שנים שבהן הטביע דוד את חותמו בתחום טיפוח רפת החלב כמו גם בתחומים רבים נוספים.
דוד: "רפת החלב הישראלית התפתחה רבות לאורך השנים וחובה שהמגמה הזו תמשך גם בעתיד". ראיון אחרון ופרידה, או שבעצם לא…

דוד בן עוזיאל נולד ב 1953 , להורים ילידי הארץ, עוד מגיל צעיר התעניין וגידל בעלי חיים. דוד "תמיד משך אותי תחום בעלי החיים תמיד גידלתי ציפורים ודגים ואף ניסיתי לזווג בין מינים שונים" מחייך דוד. בשנת 1972 התגייס ל"חרוב", ושירת בעיקר בבקעת הירדן. כשפרצה מלחמת יום כיפור השתתף בקרבות המרים באזור תעלת סואץ. לאחר מלחמת יום כיפור יצא דוד לקורס קצינים והשתחרר בדרגת רב סרן. תפקיד שדה האחרון שלו היה מ"פ. במילואים שירת כמפקד יחידה לאיתור נעדרים. לאחר השחרור התחתן עם אורלי והתגורר בקיבוץ צאלים. שם נולדו ילדיהם. דוד עבד ברפת הקיבוצית "רפת טובה, וכל היסודות לעבודה נכונה בענף, נרכשו שם. עבדתי במגוון תפקידים וללא ספק זאת הייתה תקופה יפה ומרתקת".
בשנת 81 עבר הזוג עם שני ילדיו למושב הבונים. לזוג 2 ילדים וחמישה נכדים. במושב הבונים ניהל דוד את הרפת עד לשנת 1996 . דוד: "רפת הבונים היא רפת מצוינת ואני זוכר כי כבר אז השתמשתי בדוחות הגנטיים שהחלו להיות מופקים בספר העדר לצורך שידוך וסלקציה. יכול להיות שחלק מההצלחה של הרפת כיום טמונה בגנים שנזרעו אז.

איש שטח. דוד

מתי הגעת להתאחדות?
"מיד לאחר ניהול רפת הבונים, בשנת 96 ' התפרסם מכרז בהתאחדות, שמחפשים שופט בקר ומדריך לנושא טיפוח העדר. ניגשתי למכרז והתקבלתי ומאז אני כאן, ההתאחדות היא כמו בית שני עבורי ". דוד עובד כבר שנים כשופט בקר וכמדריך נעה מאז החלה לפעול ברפתות ומשלב בין התפקידים הללו. בשנים הראשונות עסקנו בעיקר בהכנסת רפתות לתכנת "נעה" ובהטמעתה בשטח. בהמשך אופיינו ופותחו רכיבים נוספים ורבים לבקשת הרפתנים ואנשי מקצוע מתחומים שונים. בין היתר פותחה "נטע" שהיא תת מערכת בתוך נעה שמאפשרת מעקב וקביעת מדיניות ומאפיינים גנטיים של העדר. ונותנת לרפתן את כל המידע הגנטי על הרפת שלו שקיים בספר העדר. בהקשר זה שהיא משולבת בתכנת הניהול היא ייחודית בעולם".

תאר את העבודה כשופט בקר?
"המטרה העיקרית של השיפוט היא לאפיין את התכונות הגופניות שמורישים הפרים לבנותיהן. ישנן 17 תכונות שונות המתחלקות ל 3- חלקים עיקריים, מבנה גוף ואגן (קשור לאופן ההמלטה) רגלים (קשור להישרדות) מבנה העטין (קשור בעיקר לעבודת החליבה אך גם לבריאות העטין, תאים סומטיים וכו') בנוסף נשפטות גם עתודות העשויות להיות אימהות לפרים שיזריעו בעתיד. השיפוט שלהן, נלקח בחשבון ע"י ועדת טיפוח שמורכבת מרפתנים ואנשי מקצוע כאשר מחליטים באם לקחת מהן עגל לרבייה או שלא". במשך השנים מבנה הגוף והעטין של הפרות שופר לאין שיעור, ותיקי הענף ודאי זוכרים כיצד נראו בנותיהם של הפרים דאז כגון גיוס, פצפון, גופי. כיום כמעט ואין זכר לפרות עם מבנה גוף ועטין כמו אז. זאת למרות העובדה שהשיפוט הגופני אינו מרכיב באינדקס שמשקלל את הערך של הפרים. הסיבה לשיפור נעוצה בחשיבות שוועדת טיפוח מיחסת לשיפוט. הן ע"י בחירת פרים לעתודות שמהן ייצרו את דור הפרים הבא שיזריע את העדר והן ע"י הרפתנים שעושים שימוש מושכל בלוח הפרים. ישנה הקפדה מרבית ששיפוט בנות הפרים יהיה טוב וזאת במקביל ליצרנות איכותית וטובה".

למעלה מ 90- אלף פרות נבדקו על ידו. דוד. צילום ראובן זלץ

ואיך העבודה היום יומית?
"זו עבודת שטח, הנעשית ברפתות באופן שיטתי ובהתמדה וכוללת כמעט את כל הרפתות ברחבי הארץ. אנחנו אוספים את נתוני הפרות שמנותחים בספר העדר. ניתוח בסיס נתונים רחב מאפשר מידע על הפרים שהם אבות הפרות. המידע הזה עובר לשיאון שמפיקה את לוחות הפרים וכמובן עובר לרפתנים. העבודה נעשית לאורך השנים באותן שיטות, כך שבסיס הנתונים מאפשר השוואה, זה אחד הפרמטרים שהופך את הטיפוח למהימן ומוצלח. ספר העדר זה הכלי האמין והמקצועי ביותר לרפתן וכל הנתונים שאנחנו אוספים מגיעים לאפרים עזרא, מנהל ספר העדר ומנותחים על ידו. שיטת האיסוף השתכללה עם הזמן בעיקר במובן הדיגיטלי. עד היום עברו תחת עיני קרוב ל 90- אלף פרות שמשמעותן בחינה מדוקדקת של כל אחת מהתכונות הרלוונטיות".

תוכנת נעה והתגייסות לפרויקטים נוספים
לאורך השנים ובין מבחני הפרים ליווה דוד באופן צמוד עשרות רפתות, בעיקר בהיבט הגנטי התאמת פרים ושידוכם לפרות, וזאת במטרה להביא את הדורות הבאים ליעדי ביצוע גבוהים. דוד היה שותף בחלק מהאפיונים בתוכנת נעה, דוד "זה אולי מצחיק לומר אך קשה להבין איך ניהלנו רפת פעם בלי נעה". הוא היה גם שותף בארגון תערוכות בקר שהרפתנים מאד אהבו אותן "לצערי הן כבר לא מתקיימות בגלל מגבלות ווטרינריות". דוד זכה לארגן את תערוכת הבקר הגדולה שהייתה במקווה ישראל כאשר המכסה הארצית חצתה את רף מיליארד ליטר לשנה, רפול היה אז שר החקלאות בזמן התערוכה רפול לא התבייש הפשיל שרוולים והשתתף בתחרות חליבה ידנית של אחת מהפרות זה אולי סימבול ליחס הממשלה לרפתנים אז לעומת היום. כיום ומאז 2018 עומדים על כ-מיליארד וחצי ליטר לשנה והמיכסה הארצית לא עולה וזאת למרות הגידול באוכלוסייה.
בתחילת שנות ה 2000- אירעה הרעלת בוטוליזם קשה שפגעה בעשרות רפתות באזור באר טוביה. דוד היה מהמשקמים של רפתות אלה. דוד נזכר באירוע "מה שעשינו בעצם היה בדיקת התאמה ידנית של פרות שרפתות מכל רחבי הארץ שלחו למשקים שנפגעו ואת יכולתן להמשיך את דרכן ברפת אחרת. ערבות הדדית הייתה תמיד בין הרפתנים משני המגזרים וחובה שכך תמשיך. במשך הזמן הרפתות שנפגעו שוקמו, חלקן נסגרו. כתוצאה מכך, ומאז אותו אירוע פיתחנו באתר "רשת החלב" רכיב חדש הנקרא "כיכר הבקר". בעזרת מערכת זו, כל רפתן הרוצה למכור או לקנות פרות או עגלות, שולח למערכת את מספר ספר העדר של הפרה והמערכת שולפת את כל הנתונים הרלוונטיים מתוך מאגר הנתונים של ספר העדר. ומציגה אותם על המסך באופן ברור ושקוף עבור הקונים והמוכרים". אירוע נוסף שלדוד היה חלק נכבד בו היה ההרעלה ברפת איל "לפני כמעט שני עשורים היתה הרעלה בשוגג ברפת איל שבמהלכה מתו יותר ממחצית הפרות ואני הייתי ממשקמי הרפת. באותה תקופה רפת מבקיעים נסגרה ואז בחרתי מתוך הרפת הזו את עילית הפרות שבלטו בביצועיהן והעברתי אותן לרפת אייל. כיום ובמשך שנים
לשמחתי רפת אייל מצטיינת בביצועיה".

טיפוח הרפת הישראלית ביחס לעולם?
"הודות לספר העדר ולאופן הריכוזי בה נאספים הנתונים הרפת בישראל היא הרפת עם מסד נתונים המהימן ביותר בעולם וזה מאפשר שליטה בקרה והכוונה של יעדי הטיפוח בהתאם לצרכים. כל עוד בחמישים הפרים הראשונים המדורגים על ידי האינטרבול, (ארגון גג המקבל את כל נתוני הפרים מכל העולם ומדרג אותם לפי מדינת המטרה ששותפה בארגון) אנחנו מופיעים עם כמה פרים אז אנחנו משיגים את המטרה ובעלי יכולת להתחרות עם שאר העולם".

היית גם המוביל של פרויקט "דור ההמשך" שילוב תלמידי בתי הספר החקלאיים בענף
"כן, נכון, לדעתי פרויקט חשוב מאוד, זה היה ניסיון שילוב דור ההמשך בבתי הספר החקלאיים שלמדו במגמת רפת. הדבר החל מתוך צורך והבנה כי אנו חייבים לטפח ולהשקיע בדור המשך צעיר לרפתנים שהולכים ומתבגרים. עשינו את זה במשך 3 שנים רצופות במתכונת של הכנס בירושלים והדבר נחל הצלחה רבה. למסגרת הזו היו שותפים 7 בתי ספר ובשיא השתתפו בפרויקט למעלה מ 100- תלמידים. לקורס הבאנו מרצים שונים מהענף שנתנו לתלמידים מידע מעשיר ומעניין על רפת החלב הישראלית. לצערי העניין נפסק מטעמי ביורוקרטיה ותקציב".

שימשת גם כבורר לחלוקת עדרים בין שותפים ברפתות משפחתיות שהתפרקו?
"נכון, חילקתי את העדרים בצורה כזו שאף צד לא יקופח, בהתאם לגודל המכסה של כל אחד מהשותפים. זה היה מאתגר מורכב ומעניין אך ניראה שצלחתי אותו בהצלחה".

דוד גם שימש כיו"ר וועד עובדי ההתאחדות במשך עשר שנים רצופות, בתקופתם של מאיר בראון ויעקב בכר. במהלך התקופה הזו הביא דוד לראשונה, חתימה על הסכם עבודה קיבוצי שלא היה קיים קודם. ההסכם שיפר וקיבע את תנאי ההעסקתם של עובדי ההתאחדות והכניסם תחת קורת גג מאחדת.

איך אתה רואה את הענף היום?
"הענף נמצא באיום מתמיד כבר הרבה שנים, האיום מגיע מכמה כיוונים: חוסר הבנה של הממשלה בחשיבות חקלאות כחול לבן במיוחד ביישובי הפריפריה. חוסר המודעות שאם לא יהיו שטחים ירוקים תהיה השתלטות לא רצויה עליהם, פתיחה של היבוא עם בקרה מועטה או שכלל אינה קיימת לטובת תוצרת מיובאת שמסובסדת ע"י ממשלות בחו"ל, שחיקה במחיר המטרה, אי הגדלה של מכסות הייצור למרות הגידול באוכלוסייה, התבגרות הרפתנים ומחסור בכוח אדם, אי כניסה של צעירים שרואים בענף מקצוע לחיים, מגבלות על כח עזר מחו"ל. מגבלות איכות הסביבה שדורשת השקעות מרובות ועוד כהנה וכהנה. אני רוצה להיות אופטימי ולקוות שהענף ישרוד את התקופות האלה ואף ימשיך לצמוח". היישום של המילה ציונות תפתור את כל הבעיות שצוינו לעיל. נראה היום שהערך "ציונות" היא מילה שממעטים להשתמש בה, או שהיא מפורשת אחרת מהבנתנו".

ולסיום מה התוכניות לשנים הבאות?
דוד מחייך "שאלה קשה, אני חושב שאשאר חלקית בענף בצורה כזו או אחרת, אני מאוד אוהב את הענף הזה, יש לי קשר ארוך שנים עם הרבה רפתנים עם חלקם ברמה של חברות קרובה. ישנן רעיונות נוספים שישומן נבדק כעת. מה שבטוח, אני סקיפר וכעת יהיה לי זמן לצאת לים ולשוט הרבה יותר כי זו אהבה גדולה שלי. וכמובן שיהיה לי זמן איכות רב יותר לילדים ולנכדים".

השתתפות בצער – אלון ברנר ז"ל

משפחת יצרני החלב בישראל מרכינה ראש על מותו הטרגי של חברנו אלון ברנר ז"ל מקיבוץ מזרע.
אלון קיפח את חיו בעבודתו ברפת, איש אדמה וערכים,
לפני כשנה תרם את כלייתו לרופא הקיבוץ.
אלון תמיד ראה בנתינה כדרך חיים.

תנחומנו הכנים למשפחת ברנר ולקהילת מזרע

אלון ברנר ז"ל

 

אילנית דעדוש כלפון: "מאמינה גדולה בענף הצאן שלנו: – ראובן זלץ

דרך ארוכה עשתה הילדה מנהריה עד להפיכתה לאישה החזקה בענף הצאן בישראל. אילנית דעדוש כלפון, בעצם רצתה רק להגשים את החלום של דורון בעלה, אך כמו אילנית, היא לא עוצרת וחולמת בגדול ובדרך שברה לא מעט קירות ומוסכמות. כיום, 20 שנה לאחר שהחלה את דרכה ולאחר קבלת פרס 'אישה פורצת דרך בחקלאות' אילנית יכולה להתרווח ולומר לנו "הגשמתי חלום של דורון ושלי אך העבודה עדיין לפנינו". אז מה הצעד הבא אתם תוהים, פוליטיקה, ללא ספק. מיוחד ל'משק הבקר והחלב'

אפשר לפתוח את הסיפור על אילנית ולכתוב על הדרך הארוכה שעשתה הילדה הקטנה, ל-9 אחיות ואחים, בת למשפחה ממוצא מרוקאי שגדלה בנהריה ועד ליום שבו קבלה את פרס 'האישה פורצת דרך בחקלאות'. אפשר גם בקלות להיתפס לסטריאוטיפים עדתיים ולכתוב על משפחה קשת יום, על השנים הקשות בנהריה, על הטרגדיה שהשפיע על כל המשפחה. אך אילנית בולמת כל ניסיון שכזה "תעשה לי טובה, תעזוב אותי מהעניינים האלה, ההורים שלי למדו אותנו שאסור להתמסכן ומי שרוצה להצליח, שיעבוד קשה. אני יודעת שכיום זה נורא אופנתי לבכות על מה שהיה, אני עם הפנים קדימה".
ואם אתם רוצים לדעת את קיסמה של האישה הזו, הרי שכאן זה מתחיל. על הפרס שקבלה בוועידת ישראל לחקלאות היא אומרת "מעמד מרגש, אך בעיקר זו הוקרה על הדרך שעשיתי עם ענף הצאן והנוקדים כולם. הפרס הפתיע אותי, כי במהלך הדרך, היו לי לא מעט מאבקים ומלחמות למען הענף. לא היה לי קל, אני גם אישה, גם מזרחית, גם מהפריפריה וקל לא היה לי. אך הוריי למדו אותי לא להתמסכן, אלא להמשיך קדימה במלוא הכוח וכעת, הפרס, הוא סוג של סגירת מעגל, כי כיום כולם מבינים שכל מה שעשיתי ופעלתי, זה היה רק למען הענף".

היום אנחנו יודעים שהיבוא איננה התרופה ליוקר המחיה. אילנית

טראומה משפחתית וחלום על דיר צאן
הדרך למושב גורן ברכס הגליל המערבי, מתפתלת בנוף הררי כשלצידי הדרך עצים גבוהים ונוף עוצר נשימה. אילנית ומשפחתה גרים בפריפריה, המילה שהפכה למטבע פוליטי בשנים האחרונות, אך מבחינת אילנית זו המציאות. כי לגור בפריפריה, מעבר לשקט ולאוויר הנקי, הרי שיש קשיים אובייקטיביים רבים, אך לזה עוד נגיע. אילנית דעדוש כלפון 47 ,נשואה לדורון, לזוג 3 בנים, עומר, עידו ורועי. המשפחה מתגוררת במושב גורן בגליל המערבי. לזוג יש משק משפחתי גדול, מתחם אירוח, דיר המונה כ-1000 עיזים, חווה לטיפול בסוסים. הבן הבכור נכנס לאחרונה לעבוד למשק ואילנית שמחה ואומרת "אני מאושרת שיש לנו דור המשך, ויש עתיד והמשכיות לעבודה שלי ושל דורון". אילנית היא אישה עסוקה, מאוד עסוקה, מהבוקר המוקדם ועד השעות הקטנות של הלילה. טלפונים, ישיבות עבודה, נסיעות למרכז לפגישות וישיבות. מעבר לתפקידה כמנכ"לית אגודת עזיזה, היא גם חברה בוועדות, חברת דירקטוריון במועצת החלב, החברה לפיתוח מעלה יוסף ובחברה פרטית, חברת פורום התיירות במועצה האזורית מעלה יוסף, מספקת שירותי ניהול וייצוג לאגודות אחרות בענף הצאן וכמובן מנהלת את המשק המשפחתי בכל הקשור לחוזים, עובדים, ניהול משרדי ועוד, את העבודה על העיזים היא משאירה לדור ההמשך. והיא מוצאת זמן לעבוד גם במשרד הבטחון בעזרה לנכי צה"ל.
לפני כחודשיים קיבלה אילנית פרס הוקרה על היותה 'אישה פורצת דרך בחקלאות'. הילדה הקטנה בנהריה, סוגרת מעגל ומביטה קדימה בתקווה. על החיים בנהריה מספרת אילנית "בגדול, הילדות שלי בנהריה היתה מדהימה, אופנים, בגד ים על הכידון. כבת זקונים למשפחה מרוקאית לא היה לי אמנם הרבה חופש כי מאוד הקפידו איפה אני ולאן אני הולכת, אך יש לי זיכרונות נעימים מהעבר הנהרייני שלי. גדלתי בשנות השבעים בנהריה בתקופה שהיו בעיר אומניקים, למי שזוכר את התקופה. ההורים שלי הם מייסדי נהריה ומאוד הקפידו על ענייני חינוך וערכים". אילנית, אישה שתמיד מחייכת, אך לא להתבלבל, חזקה ויודעת בדיוק מה היא רוצה.

נהריה היתה מה שנקרא עיר מעורבת איך את זוכרת את הסיפור העדתי?
"כן, זה נכון, המרוקאים גדלו בשכונות ואילו הייקים היו במרכז העיר, אבל אל תדבר איתי על השד העדתי, זה לא רלוונטי עבורי. זה אולי היה נוכח, אבל אף פעם לא השתמשנו בזה. נהפוך הוא, אבא שלי תמיד סימן יעדים גבוהים. היום לצערי כל הסיפור העדתי הפך לעניין פוליטי וזה ממש לא מתאים לי. האם הרגשתי אפליה לפעמים, ברור, האם נתתי לזה להשפיע עלי, ברור שלא". אך היה סיפור שהשפיע עליה ועל כל המשפחה, הפציעה הקשה של אחיה מקסים. אילנית "הסיפור הזה אכן השפיע מאוד קשה על כולנו. אבא שלי חיכה כל כך חיכה שייוולד בן לאחר 3 בנות וכשמקסים נולד אבא היה מאושר, נו אתה יודע איך זה אצלנו המזרחיים" מחייכת אילנית. מקסים התגייס לצה"ל ושירת בחיל החימוש וכשפרצה מלחמת שלום הגליל הוא כמובן השתתף בה". לקראת סוף המלחמה, אחיה נפצע בפיגוע ההתאבדות שנקרא 'אסון הספארי' שמהלכו רכב תופת התנגש והתפוצץ על משאית עמוסת חיילים וגרם למותם של 13 חיילים ופציעתם של עשרות. אילנית: "אחי נפצע אנוש. מאותו רגע החיים משתנים, וההורים שלי לקחו את זה קשה, הפסיקו לעבוד. הייתי אז בת 10 וזוכרת היטב את הנסיעות לרמב"ם. אחי עבר
מעל 100 ניתוחים בארץ ובעולם ומוגדר כנס רפואי, אף אחד לא חשב שישרוד. ככה שעד גיל 10 הילדות היתה שמחה וים ומשפחה שמחה ואחרי גיל 10 כל המשפחה נרתמה להצלת מקסים. כך גם הפכתי לעצמאית, המצב הכלכלי בבית הלך והחמיר והחיים לימדו אותי לשרוד ולהמשיך הלאה. זו ללא ספק אירוע שהיה לו חלק גדול במי שאני היום".

ואז בא דורון
אומרים שאהבה משנים דפוסים ודרך חיים ובמקרה של אילנית ודורון כך בדיוק קרה. אילנית על הפגישה עם דורון "באחד הימים, בגיל 17 ,נסעתי עם חברת ילדות לחוף בצת, שם היא הכירה לי את אח של חבר שלה, את דורון. מייד התיידדנו ואני התאהבתי בו לחלוטין. אני חייבת לציין כי כמעט מיד לאחר שנפגשתי עם דורון אמרתי לחברה שלי שדורון יהיה האבא של הילדים שלי וכך אכן היה".

מה לעירונית מנהריה ולבן מושב?
אילנית מחייכת "אם היית שואל אותי לפני 20 שנה הייתי אומרת לך שאגור בנהריה כל חיי. אך כשהכרתי את דורון הוא כבר היה חקלאי שעיבד את כל המטעים הנשירים במשק של אביו במושב גורן. כששאלתי אותו, מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול, הוא מייד אמר לי ללא היסוס שהוא רוצה להיות רועה צאן ונוקד. חשבתי שהוא מסתלבט עלי", מחייכת אילנית וממשיכה "בתחילת הדרך עוד ניסינו לגור בנהריה, דורון ניסה עבודות שונות אך הוא לא היה מאושר. עד שיום אחד קבלתי הארה, החלטתי ללכת עם החלום של דורון. התחלתי ללמוד את נושא גידול צאן, בארץ ובעולם. היקום כנראה שמע אותנו והבן הבכור שלנו, עומר, היה אלרגי לחלב בקר ומישהו אמר לנו שיש במושב נטועה, אדם המגדל עיזים ומייצר חלב, וכדאי שננסה לתת לעומר כי זה מאוד בריא. דורון נסע לנטועה, התחבר עם הנוקד, ישבו דברו ומשם הכל התחיל. דורון חזר הביתה עם עיניים בורקות ואמר לי "זה מה שאני רוצה לעשות". אילנית החלה להפעיל את הטורבו שלה, ולאחר כמה מהלכים עסקיים הצליחה לגייס את סכום הכסף לקניית הדיר והמכסה מהנוקד בנטועה. אילנית התיישבה ובנתה מודל עסקי ובשנת 2003 הפכו דורון ואילנית לבעלי
דיר. בשנת 2006 הם חזרו למושב גורן, לקחו משכנתא, קנו משק, קרקע, ובמהלך השנתיים הבאות קנו בעלי חיים, קנו זכויות חלב, הגדילו סככות. וכיום, במשרדה שבחווה, היא אומרת לנו "כיום, לאחר 20 שנה אנחנו מתקרבים למודל העסקי שסימנו בהתחלה. יש למה לצפות ואני מאוד שמחה על הדרך שלנו".

דיר של למעלה מ 1000- עיזים

מאיפה האמביציה?
"תשמע, אני גדלתי בבית כזה, ההורים שלי היו פעילים פוליטיים והם היו סוג של שליחי ציבור. אני חושבת שזה בא מעיקר מאמא שלי וכמובן הרצון העז שלי להצליח. ידעתי שאני רוצה שהילדים שלי יקבלו התחלה טובה יותר ממה שאני קבלתי. אבא שלי תמיד אמר שאני אצליח, אבל אז לא היו לו את האמצעים לשלוח אותי לאוניברסיטה. רק מאוחר יותר, אחרי שילדתי את תומר, נרשמתי ללימודי ערב ועשיתי תואר ראשון במנהל עסקים ומחשבים. ככה זה אצלי, הכל אצלי צריך להיות מאוד מתוכנן בחיים, ילדים, לימודים, עסקים". מסיימת אילנית בחיוך.
הסלולרי של אילנית לא נח לרגע, עשרות הודעות נכנסות, אך אילנית לא מתרגשת ויש לה את הזמן המיוחד שלה. אל תדאג היא אומרת לי כשאני שואל אותה על ההודעות. "אחזור לכולם עד 12 בלילה".

אילנית בדיר המשפחתי

ואז באה 'עזיזה'
אגודת עזיזה הוקמה בשנת 69 התפקיד שלה, ייצוג ציבורי, מקצועי של הנוקדים בישראל. בתחילת דרכה באגודה עיקר עבודתה היתה מקצועית, משרדית. אילנית "כשאנחנו נכנסנו לענף בשנת 2003 בקשו ממני להיכנס ולעזור בניהול העמותה, נעניתי לאתגר והלכתי על זה, כי כבר אז האמנתי בענף. והתמניתי למזכירת הארגון. אז היה לענף מכסה ארצית של כ-6 וחצי מיליון ליטר ועדיין היו מצויים במשבר, שפיכות חלב ועוד. הבנתי שהענף אמור להיות הרבה יותר גדול, חלב העיזים הוא איכותי ובריא עם סגולות רבות והאמנתי מאוד בעתיד הענף". ככול שעברו השנים, הלכה אילנית ותפסה תפקידים משמעותיים יותר בעמותה וכיום היא מנכ"לית אגודת עזיזה והאישה החזקה בענף. אילנית "לא עברתי לכולם בגרון, אך הייתי נחושה ובטוחה שהענף חייב להיות במקום אחר. לאט לאט התחלנו לבנות את עצמנו וכיום ענף הצאן מייצר 17 מיליון ליטר, 22 מיליון ליטר מכסות מחולקות והיד עוד נטויה. להערכתי הענף הזה בעתיד ייצר את ה-22 מיליון ליטר ולא יהיה קטן וזניח. בעולם מדברים על צמיחה של 7 אחוז השנתי לענף. חלב העיזים נחשב לחלב בריא ונחשב כחלב ירוק". ללא ספק אילנית הפכה את ענף הצאן בישראל
לענף שכיום היחס אליו הוא אחר לחלוטין. מקשיבים לה, היא נמצאת בישיבות החשובות, קולה הוא קול חשוב ואילנית ונלחמת ללא ליאות למען הענף המורכב הזה.

 

מכון החליבה

השנה וחצי האחרונות היו קשות?
"כן, בהחלט, השנה וחצי האחרונות היו קשות לחקלאות, תקופה מאוד מורכבת, בעיקר היה קשה השיח המתלהם נגד החקלאים, נגד דור המייסדים. לי היה קשה כי אני רציתי את ממשלת השינוי, ייחלתי לשינוי אך לא לילד הזה פיללנו. אני באיזה מקום שמחה כיום, כי עכשיו כולם יודעים, מי שיפגע בחקלאים ישלם על זה מחיר פוליטי כבד. הממשלה הקודמת היתה טובה בתחומים שונים אך היא פגעה קשות בחקלאות וזה לא יישכח".

והממשלה החדשה, שר חקלאות חדש?
"יש ממשלה חדשה ושר חקלאות שכבר פגשתי כולל את מנכ"ל המשרד שגם נפגשתי איתו. הצוות המקצועי במשרד חזר לפעול ולאחר שנה וחצי אפשר בהחלט לומר כי לאחר שנה וחצי של חוסר יחס לצוות המקצועי במשרד, ההתנהלות בהחלט אחרת. בוא נגיד ככה, בפגישה האחרונה עם השר דיכטר, מאוד התרשמתי ממנו. הוא מאמין בחקלאים ובחקלאות ואין לי ספק שהוא יהיה ידידותי הרבה יותר לחקלאים ולחקלאות. מה שכן חייבים לומר, שר החקלאות חייב להיות עם הרבה כוח ובעיקר נחישות בכדי להילחם מול כל הכוחות הרוצים לפגוע בחקלאים בשם יוקר המחיה. כיום אנחנו כבר יודעים שהחקלאים לא רק שלא אשמים ביוקר המחיה אלא הם מהסובלים העיקריים ממנו. אנחנו הריע התרענו על ענף הבשר, הדגים, משבר החמאה, המחלבות מפסידות כסף ולא רוצות לייצר חמאה. אנחנו היום יודעים שהיבוא איננו התרופה ליוקר מחיה, נהפוך הוא. הגיע הזמן לומר, אמרנו לכם, אמרנו לכם".

פוליטיקה?
אילנית מחייכת בחצי פה "זה תמיד בראש, אך בינתיים רק בראש, אשקר אם אומר שאין מחשבות על זה. אני גדלתי על ברכי אבי שהיה פעיל פוליטי והאמין בלעשות ולשנות. אני חושבת שהחיידק הזה טבוע בי. הפריפריה נפגעה מאוד בשנה וחצי האחרונות וכעת יש הרבה עבודה לעשות, נראה מה יהיה".

מילה לסיום
"הגשמתי חלום, דורון ואני עבדנו קשה ועדיין ממשיכים לעבוד, יש לנו משפחה, יש לנו ילדים ורק שלא יתנו לי עין הרע חלילה (צוחקת אילנית) אנחנו משפחה צנועה ומאמינים בעבודה קשה. רק שנהיה בריאים".