בז'רגון המושבי הוא בקלות יכול להיקרא נסיך, דור רביעי למשפחת חקלאים שורשית, מעמק יזרעאל, בעל רפת בתל עדשים, משפחה בנהלל. אחד מהקולות החזקים של דור ההמשך הצעיר (יחסית) ובעל דעה ברורה ובהירה, לעיתים ביקורתית באשר לחקלאות, רפת ועתיד הענף. איל פייגין "אני לא מכיר חקלאים המתעשרים וקונים חברות תעופה"
איל פייגין 39 דור רביעי במושב תל עדשים, הוא נשוי לצורית "ייבוא מהעיר הגדולה" כדבריו ולזוג 3 ילדים וכעת הם בשיא התכנון והבניה של ביתם החדש במושב. איל בן למשפחת רפתנים, אלא מה, אימו, אחותו של טוטי בלוך ממושב נהלל, משפחה ששורשיה טמונים עמוק בעמק יזרעאל. איל בן ממשיך ברפת בעלת מכסה של כמיליון ליטר שעברה תהפוכות ושינויים בשנים האחרונות. איל מתחזק שדות של גידולי חורף, בעיקר מספוא לבקר ובשנתיים האחרונות החל לגדל
דשא לגינון. איל מוצא זמן להיות חבר בהנהלה ה'חקלאית', חבר הנהלה באגודה החקלאית של תל עדשים וחבר בפורום רפתנים צעירים. הוא נחשב לאחד הקולות הבהירים ולאחד הדוברים החשובים של דור ההמשך במשק המשפחתי.
איזה שנה עברת?
"האמת, בסה"כ השנה הזו היתה שנה רגועה יותר, עבורי לפחות. גם מבחינה מקצועית וכלכלית וגם מבחינה משפחתית, זו היתה שנה טובה, טפו טפו וזה לא קרה לנו הרבה שנים. השנה,. הגד"ש, לפחות, פעם ראשונה מזה הרבה שנים, שהמחיר של המספוא, שיקף באמת את המאמץ והמחיר שהשקענו בקרקע. דווקא המלחמה באוקראינה היטיבה עם הגד"ש. אך נוצרה בעיה חדשה כי מחירי המזונות מעלים אוטומטית את מחיר החלב ואת עלות הייצור שלו".
לטענת רפתנים הגדשניקים יצאו קצת חזירים בשנה האחרונה כשהעלו מחירים?
"זה לא נכון, לגדשניקים אין מחיר מטרה ואף אחד לא מבטיח להם שום דבר, אף פעם. הם נתונים לחסדי השמים ולא יודעים איך תסתיים העונה ובכמה ואם בכלל יהיה רווח. במשך השנים האחרונות, יש ניסיונות לשחוק את רווחיות הגד"ש בכדי להביא חומרי גלם לענף הרפת במחיר הנמוך ביותר שניתן. שחיקת הגד"ש לא מאפשרת לגד"ש המושבי להתקיים, אני מאמין שבקיבוצים להם יש כ 30- אלף דונם מספוא בשנה והיכולת להחזיק שדות בצורה יעילה יותר היא קלה הרבה יותר. לנו המושבניקים, אם יש לי לדוגמא כ-100 דונם מספוא, יכולת החזר ההשקעה היא פשוט נמוכה יותר".
ענף הרפת המשפחתי?
"המצב לא פשוט, אכן נסגרות רפתות שאני מכיר באופן אישי וגם כאלה שחושבים לסגור מכל מני סיבות וזה עצוב לי מאוד ולדעתי זה הפסד גדול לענף ולמדינה. הייתי שמח אם המדינה היתה מתמרצת רפתות קטנות ולא לסגור, כי זו לדעתי ממש בכיה לדורות, אבל בסוף, כל אחד צריך להסתכל על הרפת שלו, כי אחרי הכל זה ביזנס, למרות הערכים, המסורת והציונות. ומי שלא מצליח להחזיק את הרפת ברמה כזו שתביא לו רווח ורווחה כלכלית, אני יכול להבין את ההחלטה
שלו, לסגור. בנוסף, בהרבה מקרים שאני רואה זה בגלל שהדור הצעיר פשוט לא מעוניין להמשיך, הרפת פשוט לא מעניינת את הדור הצעיר. אני באופן אישי הבנתי כי לצד הערכים, אני חייב ללמוד להתנהל בצורה מקצועית, כלכלית נכונה אחרת אין לי זכות קיום כעסק".
אולי כי זה ענף עם סיכון?
"אני לא חושב שענף הרפת הוא ענף מסוכן, אם הייתי חושב כך, אני לא הייתי מתעסק בזה ולא נכנס לזה. נכון שאף אחד לא מבטיח לנו שום דבר. אבל יש דרכים להתמודד עם מצבי חוסר וודאות ויש אופציות, הכל עניין של רצון. אם נשווה את ענף הרפת לכל ענף ייצור אחר בארץ. יש ענפים הרבה יותר מסוכנים שאין בהם שום מחיר מובטח והסביבה הכלכלית שלהם נתונה לתהפוכות. תראה, אפילו בחברות הייטק יש לאחרונה צמצומים ופיטורים בקנה מידה נרחב, בכלכלה של היום שום דבר לא בטוח. ובתוך הסביבה הזו כל אחד צריך לעשות את החשבון של עצמו ומשפחתו".
אייל: "לא מצליח להבין את הגישה של פורר נגד החקלאות"
לאיל יש דעה ברורה בעניין מדיניות הממשלה, יוקר המחיה ובאשר לעתיד המושב בשינויים הגדולים העוברים על הכלכלה, החברה וגם על הקהילה במושבים.
היכן הממשלה במשוואה של רפת, חקלאות?
"תשמע, בשנה האחרונה, רוב הממשלה לתפיסתי עסקה בעיקר בהישרדות, שרי חקלאות באו והלכו במשך כל השנים האלה. כמעט כל שר לפני שמונה לתפקיד דיבר בשבחה ואז כשניכס לתפקידו החל להרוס. שוסטר הוא היה שר לתקופה קצרה והיחיד שלא הפריע ולא פגע. השר הנוכחי פורר, כמו אורי אריאל, יאיר שמיר, משה כחלון, הוא המקלקל התורן ואני כולי תקווה שגם הוא ייעלם מהמפה הפוליטית במהרה בימינו ואמרו אמן. אני לא מצליח להבין את הגישה של פורר נגד החקלאות, זה פשוט לא מובן. מעבר לזה אני אומר לך שאני חושד באופן אוטומטי בכל אדם המבקש את כיסא שר החקלאות.
יוקר המחיה?
"הסיבה היחידה שהחקלאים מואשמים ביוקר המחיה, זה להסתיר את הבושה הגדולה כי רשתות השיווק מתעשרות וגדלות והציבור קורע תחת נטל יוקר המחיה ואין את מי להאשים. זה מזכיר תקופות חשוכות שגם אז חיפשו את מי להאשים. לבוא ולהאשים את החקלאים ביוקר המחיה, אין דבר הרחוק יותר מהאמת. החקלאי עובד בסביבה מאוד תחרותית, בסביבה תחרותית. אני לא מכיר חקלאים המתעשרים וקונים חברות תעופה".
100 שנות מושב, לאן העסק הולך?
"אני כאן וכנראה גם כולנו בזכות דור המייסדים שהגיעו לכאן בתחילת המאה ועשרים מאירופה ומעוד מקומות בעולם והקימו כאן יש מאין ושילמו מחיר אישי ומשפחתי כבד. הם הגיעו לכאן להגשים חלום ציוני להקמת בית יהודי לעם ישראל. ואף אחד לא הבטיח להם שום דבר, הם ייבשו ביצות, עבדו 20 שעות, הסבא רבא שלי, ישראל בלוך, היה חלק מהקבוצה שהקימה את דגניה א' ואח"כ המציאו את רעיון המושב ועברו לנהלל. עבודה משותפת ועזרה הדדית ואני שמח לראות שבחלק מהמושבים עדיין שומרים על המסורת. זה לא שבמושבים החזקים שמרו על האגודות החקלאיות, אלא המושבים שהשכילו להמשיך ולשתף פעולה ולשמור על מכון התערובת, מרכז המזון ועסקים משותפים, הם אלה ששמרו על כוחם. כי בסוף כל חקלאי לבד, לא יכול להתמודד עם הנטל. החוכמה היא לדעת לשמור על המשותף, להתפשר בכדי לשמור על העתיד. וכיום בסביבה כלכלית של איומים וחוסר וודאות יש חשיבה עצומה של שיתוף פעולה ובמאמץ לייצר ערך במשותף. הכוח הכלכלי של אגודה חקלאית טובה הוא אדיר".
אתה גם חבר הנהלה בחקלאית, עוברת תקופה?
"אני חושב שברגע מופעל לחץ גדול מבחוץ על ענף הרפת להתייעלות שזה בעצם לייצר את אותו מוצר אבל במחיר יותר נמוך, אז אני יכול להבין את הרצון של הרפתן לקבל את אותו מוצר במחיר יותר נמוך, כי גם עליו מופעל לחץ. אני חושב שמנכ"ל החקלאית, עושה מאמץ גדול ומבורך ובתמיכה של כל ההנהלה להביא לענף מוצר טוב יותר וברמה מקצועית אחידה של שירות ותוך כדי, לנסות ולראות היכן אפשר וניתן להקל על הרפתן מבחינה כלכלית".
המושב וההרחבות?
"כן, בטח, אחרת לא הייתי כאן ולא הייתי חקלאי, אני לא מזוכיסט. המושב, כבר עכשיו, הוא גם מושב חקלאי וגם מושב עם אנשים שרק גרים במושב. אני חושב שללא הרחבת המושב והצערת המושב לא היה למושב עתיד. אי אפשר לבנות קהילה מקבוצה קטנה של אנשים ההולכים ומתבגרים כמעט כולם ביחד. אני חושב שהיה חכם יותר אם בדיעבד היינו מחלקים את איוש מגרשים בהרחבה בשלבים, בכדי לא לייצר בעצמם, הרחבות מזדקנות. שמירת האיזון בתוך המושב הינו דבר חשוב. אצלנו בתל עדשים, גני הילדים הולכים ומצטמצמים וזה תהליך לא טוב ולא בריא לקהילה. גם במושב הישן של פעם לא כולם היו חקלאים, החוכמה היא לשלב בין עבר, הווה, עתיד, זו המטרה שלנו, אך חייבים לקחת דברים באיזון ולא להפוך את המושב לעיירה כי לו זו היתה כוונת המשורר. הניסיונות הבלתי פוסקים של מנהל קרקעי ישראל לייצר בניה רוויה בתוך המושב, הם ניסיונות להפוך את המושב לעיר. עם כל הכבוד לשר החקלאות וניסיונותיו להרוס את החקלאות יש עוד כמה המנסים להרוס אותנו. בסופו של דבר המושב חייב להישאר מושב ולא שכונות מגורים".
לחבר את החדשים לרוח החקלאית זה עניין קשה?
"כן, מסכים איתך, זה אתגר קשוח, לא את כולם זה מעניין, לפעמים החדשים לא לוקחים בחשבון שבמושב יש פרות, תרנגולות, יש גם זבובים ואבק. זה מין דיסוננס כזה שבחלק מהמושבים לא מצליחים ליישב אותו. לשמחתי, אצלנו בתל עדשים המצב טוב בנושא זה".
עתיד?
אנחנו בתקופה שצופים לנו משבר מזון עולמי, עליות במחירי התשומות, זה הזמן שלנו כחקלאים בישראל, להראות לכל המפקפקים בנו שאנחנו יכולים, גם בתקופות החשוכות והקשות ביותר, להמשיך לייצר מזון בשפע באיכות ובביטחון המבטיח את ביטחון המזון בישראל".