יתרונות לגודל, יתרונות לקוטן – יוני דמרי

יוני דמרי בעל רפת בעלת מכסה של מיליון וחצי ליטרים בשנה, ממושב גילת. מנהל אגף החקלאות ורכז אזור דרום בתנועת המושבים. יוני בוחן את משמעות המשק הקטן מול המשק הגדול ומה תרומתם לאספקה ולביטחון המזון בישראל?

במאמרי זה אבקש להתייחס ליתרונות העומדים למשקים המוגדרים "קטנים" קרי משק מושבי, זאת בהשוואה למשקים גדולים אותם נוכל למצוא לרוב בקיבוצים. זאת למרות שכיום קיימים חקלאים "מושבניקים" רבים בעלי היקפי גידול מאוד גדולים שאינם מייצגים את החקלאי המושבי הממוצע ואף משתווים לעיתים לסדרי גודל של קיבוץ.
את היתרונות הללו אבקש לשייך בעיקר לתחום "ביטחון המזון", נושא הנמצא לא מעט לאחרונה על סדר היום הציבורי הן בשל שינויי האקלים, הן בשל התפרצות הקורונה ולאחרונה אף בשל הרפורמה בחקלאות שיש האומרים כי תוביל לאבדן מוחלט של בטחון המזון במדינת ישראל.

הגדרת בטחון המזון
ראשית אפתח בהגדרה של "בטחון מזון". בטחון מזון הוגדר בפסגת המזון העולמית ברומא, 1996 "כמצב שבו לכל האנשים, כל הזמן, יש נגישות סבירה, פיזית וכלכלית, לכמות מספקת של מזון בריא ומזין, אשר מתאים להעדפותיהם ולצורכיהם התזונתיים והתרבותיים ומאפשר חיים פעילים ובריאים". לשם כך אנו נדרשים לוודא כי לא די בכך שיש מזון, עלינו לדאוג כי הוא יהיה נגיש הן פיסית והן כלכלית (משמע שלציבור תהיה האפשרות הכלכלית לרכוש אותו). כמו כן יש לוודא שהמזון בריא ומזין וכי הוא קיים בכמות מספקת.
רובם המכריע של הבוחנים את היתרון לגודל עושים זאת דרך הפריזמה הכלכלית או במילים אחרות – מהו הרווח הכלכלי הישיר הנוצר מהגדלת מספר היחידות המיוצרות "תחת קורת גג אחת". זאת עושים על ידי בחינת העלות השולית היא העלות הנוספת בייצור יחידת מוצר נוספת. במקרה שלי אני מעוניין לבחון את היתרון לגודל או את החיסרון לגודל כפי שאציג כאן, מנקודת המבט של הביטחון התזונתי בהתבסס על מאפייני מדינת ישראל ובהתייחס לכלל ענפי החקלאות השונים, לאו דווקא חלב.

התועלת במשק קטן
ראשית, אתייחס לתועלות החקלאות הישראלית בראי המשק הקטן שכן לתפיסתי לחקלאות  הישראלית יכולת לקדם ערכים חשובים מאוד שאינם בהכרח ניתנים לכימות בשקלים לדוגמא  העובדה שמשקים קטנים רבים פרוסים בגליל ובגולן, בנגב ובערבה מאפשרת לייצר פריסת  התיישבות רחבה והפחתת העומס במרכז הארץ. כמו כן פריסה זו מסייעת למדינה בתפיסת שטחים דווקא באזורים בהם הזנחתם תוביל לתפיסתם על ידי גורמים לא רצויים והדבר מקבל  משנה תוקף כאשר מחקרים שונים (The Multiple Functions and Benefits of Small Farm Agriculture In the Context of Global Trade Negotiations By Peter M. Rosset, Ph.D.
September 1999 ) הראו כי משקים קטנים נוטים לעבור בירושה מאב לבן והדבר מייצר זיקה  גדולה לקרקע, יכולת שרידות ושמירה על השטחים לאורך דורות ארוכים. המשקים הקטנים מהווים "מנוע כלכלי מקומי" שכן לדוגמא רפת קטנה במושב מעניקה תעסוקה למספר רב של  בעלי מקצוע באזור כדוגמת הווטרינר, המזריע, עובדי מרכזי המזון, מכונאים, חשמלאים ועוד. יצירת מקורות תעסוקה בפריפריה הן אינם דבר של מה בכך למרות על אף ההתפתחות  המרשימה של התקשורת המעניקה יכולת עבודה "מרחוק", עדיין אנו נתקלים במקומות רבים  בפריפריה שחסם מרכזי בהתפתחותן הוא היעדר תעסוקה. אם עד כה ייחסנו חשיבות רבה  דווקא למשקים הקטנים בפריפריה, אציין כי גם במרכז הארץ על אף הנסיקה בערך הקרקע,  קיימת מבחינתי חשיבות רבה לקיומם של המשקים החקלאיים והדבר מקבל ביטוי ביכולת לייצר ריאות ירוקות דווקא בריכוזי אוכלוסין תוך שמירה על אוויר נקי לטובת התושבים בעיר הסמוכה  שהגיעו בהמוניהם לטייל בשטחי החקלאות בתקופת הקורונה עת ברחו ממרכזי הערים הומי האדם.

מזון, ייבוא והגודל..
בהתייחס למגמות עולמיות עלינו לזכור כי קיימים גורמים מגבילים כגון קרקעות שהולכות  ומתמעטות ומים שעל אף מפעלי ההתפלה עדיין מצויים במחסור. במקביל משבר האקלים מאתגר את החקלאים, מייצר מזג אוויר קיצוני המקשה על הגידולים ומגדיל את מספר האירועים  המהווים סכנה ממשית לחקלאות (חמסין ממושך, קרה קיצונית ומשקעים רבים בפרקי זמן  קצרים) כל אלו יחד נמצא בשילוב עם עלייה מתמשכת בגודל האוכלוסייה מהווים סכנה ממשית לביטחון המזון של חלקים גדולים בעולם ובהם גם מדינת ישראל שכן חלק גדול מהמזון מיובא,  ובעת משבר יאלצו מדינות רבות לסגור שעריהן לייצוא מה שיותיר את מדינת ישראל ללא יכולת להבטיח לתושביה מזון איכותי בכמות מספקת וככל שמדינת ישראל תפקיר את החקלאות  ותעדיף פתרון של "מיקור חוץ" היא תאבד את היכולת שלה לחזור ולייצר מזון בעת  משבר. יתרונותיו של המשק הקטן על פני המשק הגדול הינם רבים ובאים לידי ביטוי בכך שהסקטור המושבי מחזיק ב כ 30% משטחי החקלאות במדינת ישראל ומייצר 72% מהירקות בבתי גידול (תחת כיסוי). כמו כן ב – 42% מגידולי ההדרים אך רק ב 24% מגידולי השדה. מנתונים אלו אנו למדים שחלק ניכר מהמשקים החקלאיים בסקטור המושבי העוסקים בצומח, עושים זאת בבתי  גידול כגון חממות, בתי רשת וכדומה.

חיסכון בתשומות, אינטנסיביות ונטרול השפעות מזג אוויר
גידול בבתי גידול מאופיין בדיוק מירבי שיש בו לחסוך במים, בקרקע, בדשנים ובשאר תשומות  ואף לייצר ללא הפסקה לאורך כל השנה באמצעות חיטויי קרקע \ גידול בדליים וכדומה מה  שמעניק יכולת לפעול בצורה אינטנסיבית שמייצרת לבית הגידול תפוקה של בין פי 2 לפי 10  תוצרת לדונם בהשוואה לשטח הפתוח (שם). כמו כן היכולת של בתי הגידול למזער את השפעת  מזג האוויר טומן בחובו יתרון משמעותי על פני השטחים הפתוחים והוא היכולת לשמור על זמינות התוצרת ולייצר מגוון רחב של מוצרים לאורך כל השנה כך שניתן לספק כמעט בכל עונות השנה  את כל הירקות בעלי ערך תזונתי הכרחי התואמים את מדינת ישראל מבחינת תרבות המזון  המקומית.

סניטציה
בהתייחס לנושא הסניטציה, אטען כי בתי הגידול מאופיינים ביכולת סניטציה גבוהה בהשוואה  לשטחים פתוחים כך שבתקופות בהן חלילה נכנס מזיק, היכולת למנוע ממנו להגיע לבתי הגידול  הינה גדולה יותר ואף קיימת יכולת לעצור התפשטותו מבלי שיחסל את כל הגידולים. בהתייחס  לענפי בע"ח הדבר מקבל חשיבות רבה לא פחות ביכולת למנוע התפשטות מחלות מדבקות כגון  שפעת העופות, פה וטלפיים, ברוצלוזיס ועוד שהפגיעה שלהן רבה יותר ככל שהמשק הנדבק גדול יותר. במקרים בהם ריכוז גדול של ענף אחד בידי מספר מצומצם של מגדלים במדינות כמו  ישראל, יכול להשפיע הדבר על היכולת לספק מוצרי מזון מה שפוגע בביטחון המזון.

מניעת מונופולים
קיומם של משקים קטנים רבים מסייעת בשמירה על התחרות ובמניעת מונופולים כמו כן מסייעים הם בשמירה על יציבות בכמויות המיוצרות ומניעת מחסור שכן בהנחה וקיימים בשוק שניים שלושה "שחקנים" מרכזיים בגידול מסוים המהווים 100% של ההיצע, קיימת סכנה שברגע שבו  אחד מהם יחליט משיקוליו שלו לחדול מייצור המוצר המסוים, מייד יורגש מחסור בשוק שיזניק את מחיר המוצר ויפגע בזמינותו וביכולת לרכוש אותו בשל העלויות הגבוהות.

גמישות ויכולת תמרון
במשקים קטנים קיימת גמישות גבוהה ויכולת תמרון בהתאם שכן בשל מאפייניהם, ניתן בצורה  פשוטה יותר יחסית לשנות סוגי גידול ולהתאים את הצורך של השוק באותה התקופה. רוב הגידולים הינם גידולים הדורשים תנאים ומיכון דומה (מערכות השקייה, דישון וכו') והמון ידיים  עובדות מה שמאפשר יכולת תמרון גבוהה. כמו כן במשק קטן הבעלים הוא לרוב אחד בהשוואה  לקיבוץ שם יש מועצת מנהלים, דירקטוריון וכדומה כך שהחלטות יכולות להתקבל בעניין של דקות ולא נדרשים תהליכים מורכבים שאורכים זמן. על אף כל היתרונות הללו, אין ספק כי גם למשק  קטן יש גודל מינימום שפחות ממנו לא ניתן להתקיים בתנאי תחרות ובהתייחס לעלויות הקבועות הקיימות ממילא. יחד עם זאת בשנים האחרונות אנו רואים כי גם למשקים גדולים קיימות נקודות בהן הם הופכים לפחות יעילים והגודל הופך להיות לנטל. קל וחומר כאשר המדובר בענפי בע"ח  שכן היום במדינת ישראל, בענף החלב לדוגמא, המשק המושבי צמצם חלק ניכר מהפער שהיה בינו לבין המשק הקיבוצי וישנן רפתות לא מעטות שמצליחות להגיע למצב שבו הרווח שלהן  לליטר משווק דומה לרווח של רפת קיבוצית טובה. אני צופה כי משקים רבים יתכנסו לכדי סדרי גודל בינוניים שיאפשרו להם לנצל חלק מהיתרונות לגודל ובד בבד לשמר לעצמם חלק  מהיתרונות של המשק המשפחתי הקטן.

צומת דרכים
החקלאות הישראלית נמצאת בצומת דרכים מרכזית והרפורמה בחקלאות מאיימת בצורה  משמעותית על קיומה ועל אופי הגידולים בה. אובדן מקומה של החקלאות כאתוס לאומי ויוקר המחיה הגואה מעמיד את הצורך בהתייעלות בראש סדר העדיפויות של כל חקלאי. בהתייחס  לכלל היתרונות של המשק הקטן ומבלי להתעלם מהיתרונות לגודל, לעניות דעתי אחד הפתרונות הטובים טמון ביכולת לפעול באמצעות קואופרטיבים. בעזרת קואופרטיב ניתן לממש את  היתרונות לגודל לדוגמא רכישה מרוכזת, שיווק משותף וכדומה וזאת בזמן שכל אחד מגדל לעצמו במשקו את התוצרת כפי שהיה עושה אלמלא היה מאוגד תחת קואופרטיב ונהנה מהיתרון  "לקוטן". כמובן שאני לא שוכח לרגע את ניסיון העבר העגום ומשבר האמון של החקלאים המושביים שחלקם אף שילם בחייו בשל כשלון הקואופרטיב אך לטכנולוגיה הקיימת היום יש  יכולת לגשר על הפערים הללו ולסייע בבניית מערכת אמון מחודשת בין החברים, כזו שתוביל את החקלאות הישראלית למקום בו היא ראויה להיות.