את נהלל אין ממש צורך להציג, מושב העובדים הראשון בהיסטוריה, שנוסד בשנת 1921 , מושב שהפך זה מכבר למיתוס ציוני וזכה למעמד של 'סלבריטי'. אך גם נהלל עובר שינויים, הרחבות ואפילו, שומו שמיים, מדברים שם ברצינות על רפת אחת, משותפת לכולם. כיום דור המייסדים כבר איננו, ענפי החקלאות מצטמצמים והקהילה גדלה והופכת למעורבת יותר שחלק גדול מאנשיה לא עוסקים כלל בחקלאות. וכן, יש אפילו בריכה פרטית ראשונה בהרחבה, זקני המושב מתפלצים. נפגשתי עם גיא גורן, דור רביעי במושב. אם תרצו, הוא ובני דורו מסמנים את נהלל החדשה. שיחה כנה, פתוחה עם לא מעט עצב והשלמה
גיא גורן "סל ערכים לצד מציאות משתנה"
אם ניתן היה להריח את ההיסטוריה הרי שמושב נהלל בצפון עמק יזרעאל הוא אחד מהם. הוא חקוק בספרי הלימוד באתוס הציוני של גאולת הארץ, הוא הראשון, סוג של בן מלכות, ממשפחת דיין ועד ח"כ רם בן ברק. לפגישה עם גיא גורן, שנערכה ברפת המשפחתית, נכנס גם עפר, אביו, העובד ומחזיק את הרפת הקטנה. גיא אופטימי יותר, אביו, למוד ניסיון, מביט למציאות בעיניים ויודע כי הרפת המשפחתית שלו, לא תשרוד את הקפיטליזם.
גיא גורן בן 42 , דור רביעי בנהלל, הסבא רבא שלו היה ממקימי נהלל, גיא "יש סיפור מיתולוגי על השביעיה הראשונה שהגיע לנהלל, אז יצחק בורטניקר, הסבא רבא שלי היה שם. הוא התחתן עם חנה אוברמן מראשוני ראש פינה ומעניין שבחלוקה ביניהם היא היתה החקלאית והוא היה איש רוח וספר שהקים את הארכיון המיתולוגי בנהלל שהוא ממש אוצר היסטורי רב ערך". גיא ממשיך ופורס את השושלת, די בגאווה יש לומר "הדור השני, רות ושרה, רות נשארה במשק והתחתנה עם הסבא שלי עלי גורן, שעלה לארץ לפני השואה ממש בדקה האחרונה לפני תחילת השואה. נולדו להם 3 ילדים, אבא שלי הוא הבכור, עפר, תמר ונטע. סבא שלי בנה רפתות, עבד בחקלאית, אבא שלי, עפר (בלי ו') התייתם בגיל צעיר ולמעשה הוא גודל על ידי הסבתא והסבא. אבי התחתן עם מזל, עפולאית, משפחת עולים מעירק והוא הבן הממשיך במשק, בעצם כל חייו היא כאן. והנה הגענו לדור שלי, אני הבכור, אחרי, עומר, אור, יעל וניר. אני הבן הממשיך כאן במשק, עומר גר בהרחבה החיצונית, מה שנקרא עיגול חדש. אור יבנה לידו, אחותי בנתה בית בכפר ברוך וניר בן הזקונים, שוכר בית בנהלל".
חתיכת היסטוריה?
"כן לגמרי וזה בעצם חלק חשוב בתפקיד שלי, לשמר, לזכור ולהעביר הלאה. כי זה חשוב, ללא ההיסטוריה שלנו, לא יהיה לנו עתיד".
אתה נבחרת להיות הבן הממשיך?
"אפשר לומר כך, אך מכל האחים אני הייתי הכי מחובר לרפת, ככה יצא, ללא תכנון ממשי, גם זכיתי להכיר את שני הסבים, ללא ספק זכות משפחתית רגשית המחברת אותי לענף המשפחתי. ההיסטוריה והמשפחתיות מאוד חזקה אצלנו, בטח בקרב המושבניקים הבוחרים להישאר במושב הוא מאוד חזק, את הפרה".
עצמאות כלכלית
בצבא הלך גיא לשריון ועשה קריירה קצרה כקצין ומפקד פלוגה בחטיבה 7 ולאחר שבע שנות צבא, השתחרר והיה ברור לו שהוא חוזר למשק המשפחתי. גיא "באותה תקופה עשינו את כל הבניה הגדולה של שנות האלפיים. היה דיבור בין הרפתנים על הקמת רפת אחת משותפת גדולה, יצרנית,אני לא הייתי ממש נוכח בסיטואציה. בסוף זה נפל בסוף על המקום המושבניקי לשיתוף פעולה הדדי, כלכלי. אצל המושבניק העצמאות הכלכלית היא הדבר החשוב. למרות שיש עזרה הדדית עד היום, הקהילתיות חזקה כאן, אבל קיימת הפרדה בין עסקים משפחתיים לקהילה. זה שאין רפת משותפת זה אירוע רגשי ולטעמי טעות היסטורית".
בשנת 2005 גיא חזר למשק והחל לעבוד עם אבא במשק וגם בעבודות נוספות. גיא "זו היתה תקופה של שינויים בענף החלב, הרפורמה הגדולה ששינתה לעד את ענף החלב ומבחינת החיבור לעבודה, אבי הצליח להחדיר בנו את חשיבות העבודה המשפחתית במשק ואני ואחיי כולנו באיזה שהוא שלב עבדנו במשק".
אבא עודד אתכם לחזור למושב?
"אבי אמר לנו כל הזמן, אל תחזרו למשק, לכו ללמוד, להשכיל וביום מן הימים נדבר על המשק. הלכתי ללמוד בתחומי החינוך והספורט. למעשה כיום אני לא מתפרנס מהמשק, יש לי 2 עבודות. מורה לחשבון בבית הספר הדמוקרטי בנהלל, כבר למעלה מעשור. וגם מאמן כדורסל במועצה, שזו אהבה ישנה".
אז איפה הרפת משתלבת?
"משתדל להגיע לרפת כל יום, לדבר עם אבא, לא קורה כל יום, אבל הרפת והמשק הם בדם". עפר, אבא של גיא נכנס למשרד, דור שלישי לרפתנים, איש עבודה, חמוש במגפיים מהזן הישן. מתיישב לרגע ואומר "הרפת במתכונתה היא ללא עתיד, היה צריך כבר מזמן לערוך מהפיכה במושב החקלאי וענף הרפת המשפחתי, רובו לצערי הולך להיסגר, מי שיכול לגדול, יגדל ומי שלא יסגור. אין כאן הרבה לאן ללכת, אמנם מנסים את העניין ככול הניתן אך הסיפור הזה כבר למעשה נידון לסיום עצוב". שתיקה במשרד, המילים ברורות, עצובות, גיא מביט באביו שמחייך חיוך ציני ויוצא מהמשרד כי "יש הרבה עבודה לעשות".
למעשה המשפחה שלך היא בעצם הסיפור של סיפור המושב בישראל 2022 וענף החלב?
גיא "כן אפשר לראות את זה כך, כי בסופו של דבר היקף החקלאות הצטמצם, האפשרות לפרנס כמה משפחות ממשק אחד כבר לא ממש קיים. בדור שלי, אין שני אחים העובדים באותו משק ומתפרנסים. זה נכון מה שאמרת, החקלאות הולכת ופוחתת, אין וואקום, מישהו אחר יגדל עגבניות, אך המשק המשפחתי כמו שהכרנו, לצערי הרב, זה עולם הולך ונעלם. תשמע, חשוב לי לומר, יש לי 3 אהבות בחיים חוץ מאשתי כמובן, להיות מורה, לאמן כדורסל והרפת. אם הייתי יכול לבחור עבודה אחת, ללא ספק הייתי בוחר ברפת, בתנאי כמובן שהיה לזה עתיד והשתכרות ראויה לפרנס את משפחתי.
כיום אם אתה מסתכל על הדור שלי, מעטים מאוד מתפרנסים מחקלאות., רובם גרים כאן, אך מעטים יודעים לחלוב פרה ולנהוג בטרקטור. יש רק בן ממשיך אחד בדור הרביעי העובד ברפת ושזו הפרנסה העיקרית שלו, זו המציאות".
עצוב לא?
"כן, זה עצוב מאוד, אבל שוב, הכתובת היתה על הקיר וזה תהליך ארוך טווח. זה תהליך העובר על כל ענפי החקלאות בישראל. בסוף, מה שיהיה זה שחקלאי טורקיה יגדלו את הירקות עבורנו, תהליך רע ומסוכן ואם הממשלה לא תבין שחקלאות זה ביטחון לא פחות מטנקים, התהליך הזה יימשך. כיום המושב הוא בעיקר קהילתי".
אז לאן הולך נהלל?
"יהיו כאלה שלא יאהבו את התשובה שלי, אך אומר אותה בכל זאת. יש כאן תנופת בניה מטורפת, אם אתה שואל אותי, סוג של אובדן שליטה על ההוויה המושבית שלנו. מי שעדיין מנהל את הקהילה, מנסים מאוד לשמר את הרוח והמסורת המושבית. חלק מהמסורות מוחזק חזק על ידי הדור של אבא שלי אך בסוף האנשים שהגיעו מבחוץ מוסיפים צבע ועניין אך הם לא חיים את המסורת ואת הרוח המושבית. תפקידנו לחבר אותם לשורשים של נהלל. אני חבר בוועדות שונות ופעיל בחיי המושב ומאוד אוהב את זה. אני משתדל לשתף את החדשים, ככול שניתן, דרך אגב, חדשים יכולים להיות גם בני המושב שחזרו לאחר שנים בחוץ. כי כיום יש אפשרות שיחזרו. יש הרחבה פנימית, ואת מה שנקרא העיגול הרדיאלי, החיצוני שזה מאפשר לעוד בני נהלל שנולדו וגדלו כאן, לחזור ולחיות בנהלל, כמו האחים שלי".
ומה עם חקלאות?
"תראה, השדות עדיין מעובדים כי בסוף יש כאן מרכז מזון נהלל שהוא נכס של האגודה, אך מרבית המשקים, אינם מתפרנסים מחקלאות, יש 9 רפתות, קצת גד"ש, עגלים, גגות סולריים וזה פחות או יותר. זה עצוב לי לומר, אך נהלל משנה את פניה, זה אמנם תהליך איטי, אך זה קורה. למרות שאנחנו מנסים להאט את התהליך אך אי אפשר לעצור אותו".
הבריכה הפרטית הראשונה ועתיד החקלאות
וותיקי נהלל כמרקחה, משפחה בהרחבה בנתה בריכה פרטית בביתה, איפה נשמע כדבר הזה, זעמו וותיקי המושב. גם גיא לא רואה זאת בעין יפה ואולי זה עוד סממן מהשינוי הגדול העובר על המושב הציוני הראשון בהיסטוריה.
הבנתי כי יש כאן בריכה פרטית בהרחבה, הכצעקתה?
גיא מחייך "כן יש אפילו את הבריכה הפרטית הראשונה בנהלל, אני מאוד מקווה שהיא תישאר הראשונה והאחרונה, כי הבריכה הציבורית בנהלל זה מקום מפגש של כולם. המחלבה שהיתה מקום מפגש עד לסוף שנות השמונים, כבר מזמן לא קיימת והפכה למועדון נוער. כיום המאבק והרצון הוא לשמור על המסורת הילדות שלי היתה מושלמת ואני כעת במאבק לשגם ילדיי יחוו את החוויה המושבית, משפחתית. אני מאוד מודאג מה שיהיה כרא עוד 20 30 שנה".
אתה כועס על המדיניות הממשלתית
"תשמע, המדינה נבנית כל הזמן, כל עליה הביאה את הערך המוסף שלה. המדינה, בתחילת דרכה, שמה את החקלאות במרכז וכיום לצערי החקלאות ופיתוח הכפר מוזנחים שלא לטובתם. זה מעציב אותי ברמה הלאומית, ציונית, כי מדינה שלא מעבדת את שדותיה אין לה זכות קיום. הקטע הזה של תחרות חופשית וייבוא חסר עכבות, זו תפיסה קפיטליסטית השוחקת את החקלאי הישראלי. ובסוף ישראל תישאר ללא חקלאים, ללא ביטחון מזון ותהיה נתונה לחסדיה של טורקיה
וירדן ובמקום לממן את החקלאים שלנו, נממן חקלאים במדינות שכנות. בסוף לאדמה יש ערך עליון ואם לא נדע לשמור על האדמה שלנו, מישהו אחר ייקח לנו אותם".
העתיד?
"למרות הכל, אני מאוד אופטימי, אני מדבר על העתיד הכלכלי, חברתי, ציוני, יש לנו את האחריות לזכור, לשמור ולשמר את ערך המושב וזו חלק מהעוצמה של נהלל ובכלל המושב בישראל. באשר לנהלל, מקווה לשמור על המושב ברוח החקלאות, קהילה חזקה ואנשים שאכפת להם. ובאשר לרפת שלנו, אם לא תהיה שותפות בסוף היא תיעלם, רפתות משפחתיות ייעלמו אלא אם כן יהיה שינוי מחשבתי בישראל גם באשר לביטחון תזונתי".
לסיום?
"כן, בשורה תחתונה להיות מושבניק זה להיות מסוגל לקחת על עצמך סל של ערכים ומחויבויות. וקודם כל ולפני הכול להבין שאתה חי בסביבה שמהותה היא החקלאות ובשל כך אתה כתושב המושב חייב לתמוך בחקלאות, גם אם זה אומר פגיעה מסוימת באיכות החיים (ריחות, זבובים, משאיות בחמש בבוקר ועוד). מעבר לכך- ערכים של עזרה הדדית, אכפתיות, קהילתיות ובעיקר חיבור לשורשים ולאדמה.
מושבניק זה אומר שרשרת דורות, ערכי משפחה חזקים וחיבור רגשי ללא תנאי לארץ ישראל ומדינת ישראל, על כל המשתמע מכך. מקווה מאוד שהנכדים שלנו יחגגו גם את שנת ה- 200 למושבים בארץ ישראל. זה יהיה הניצחון שלנו".