הוא נחשב לאבי אבות מרכזי המזון במושבים, פורץ דרך, ורפתן למעלה מ 70- שנים. פרץ בן יהושע, בן 93 מבאר טוביה, חקלאי, בן חקלאי, חד, בהיר ובעל דעה ברורה בכל נושא. הוא מעודכן ומתעדכן בכל המתרחש ואינו נתפס לנוסטלגיה מיותרת. פרץ "מה שהיה זה נוסטלגיה ולא מעשי. כמו לשאול איפה הבחורות עם הקוקו והסרפן, אין כבר בחורות כאלה". ראיון מרגש עם בן דור הנפילים
המושבניקים הם עם קשוח, יש מי שיאמר עקשן, קנאים לעצמאותם, אנשי עבודה שלא מרבים בדיבור. אך כשרבים מהם אומרים לי, אתה חייב לפגוש את פרץ ומדברים בסופרלטיבים על מעלליו ותרומתו לענף ובכלל, אני מרים
את הכפפה ונוסע אליו הביתה. פרץ בן יהושע בן 93 , דור שני למייסדי המושב שהגיעו בשנת 1930 . פרץ "בזמנו כל משק קיבל פרה והפרה המליטה עגלה והיא היתה החברה הטובה שלי. מאז אני עם הפרות ותמיד הייתי ואהיה רפתן". 70 שנות רפתנות הפכו את פרץ לאנציקלופדיה מהלכת, הוא היה מאלה שדחפו לכיוון הקמת רפתות בבאר טוביה, הוא האמין בענף ועדיין מאמין בו, אך העולם משתנה ואיתו גם ענף החלב, אהבתו הגדולה. פרץ "תשמע, יש לי 2 בנים, לכל אחד יש רפת עם 200 פרות כ 2- מיליון ליטר מכסה, מה שיקבע את הרווחיות זה מחיר החלב שהם ייצרו ולא התנובות וכנראה שאני צודק בעניין הזה. אבל להיות היום בעל רפת, דורשת עבודה קשה 24 שעות לאורך כל השנה".
אגדה חיה
פרץ, הוא אגדה חיה בקרב הרפתנים, ממקימי מרכז המזון בבאר טוביה ומי שדחף להקמתם של מרכזי מזון במושבים בכל רחבי הארץ. פרץ "הייתי מעין יועץ שר החקלאות לענייני רפת מושבית ודחף להקמת מרכזי מזון. ושר
החקלאות בזמנו היה שמחה ארליך שלא הבין דבר ברפתנות, הוא הגיע לבאר טוביה, הראיתי לו את מרכז המזון ואז הוא אמר לי, אני לא מבין בזה כלום, אבל תעשה לי 15 כאלה, אני אביא את הכסף אתה את העבודה והידע. וכך בזמנו, הקמנו כ 15- מרכזי מזון בכל רחבי הארץ, מכפר ויתקין, נהלל, כפר יחזקאל, גבעת יואב ועוד לאורך 7 שנים. אנחנו ראינו בזה פתרון בנושא הזנת הרפת המשפחתית ובכלל". פרץ שהיה בזמנו הנציג של המושבים בהתאחדות מגדלי הבקר, זוכר את הימים שבהם כ 60- אחוז מהחלב היה מיוצר במושבים. פרץ "היו ימים, אז המחשבה היתה שהקמת רפתות במושבים יגרום ליציבות כלכלית. דבר שהיה נכון אז, היום יש הרבה מושבים שאין רפת וגם אחוז החקלאים בלא מעט מושבים הוא קטן. הרפת שנתה את צביונה, החלו באיחוד רפתות. בסך הכל הענף מחזיק מעמד אך רוב העובדים בו הם עובדים זרים. רפת לול ומטעים הם בעצם עדיין הענפים החזקים, למרות שכיום הכל הפך לתעשייתי".
לאן הולכת הרפת המשפחתית?
"זה נהפך לענף תעשייתי, העולם משתנה ואם לא נביט ישר לא נתקדם, זה המצב כיום בשביל לשרוד, מה שהיה זה נוסטלגיה ולא מעשי. זה כמו לשאול איפה הבחורות עם הקוקו והסרפן, אין כבר בחורות כאלה. אז ככה הרפתות,
הרפת המשפחתית שנתה את פניה וזהו" מחייך פרץ בציניות מרירה.
החקלאות לאן?
"תראה, המושג הזה של תחרות חופשית, מבלפת, כי אין באמת תחרות ובטח שלא חופשית. הכל בנוי על זה שיש כאן משטר קפיטליסטי קיצוני וחקלאי שמגדל עגבניות לא יכול להתפרנס מ 2- שקל לק"ג. ברגע שמביאים עגבניות מחו"ל החקלאי הישראלי לא יגדל עגבניות. היבוא פוגע בחקלאות, הוא מקטין את מספר החקלאים והמחירים יעלו ויעלו. אם רוצים להוריד מחירים בירקות, חייבים להבטיח מחיר מינימום ואז החקלאי שקט ורגוע, אבל זו דעה לא פופולרית. להגיד שזה שוק חופשי כיום זה צחוק מעבודה, שהרי השוק נשלט על ידי מספר מונופולים גדולים, שוק חופשי זה בטוח לא".
עתיד המושב?
"המושב בצורתו, זה לא דבר שימשיך להיות. יחידות קטנות של ייצור, כמו פעם, לא יהיה באפשרותם להתמודד בתנאים החדשים בשוק. המושבניקים מסתגלים למציאות העכשווית כי פשוט אין להם אופציה אחרת. המושב שאני הכרתי וגדלתי אינו דומה למושב כיום. המושבניק כיום עוסק בניהול כי פשוט אין לו ברירה, כי בסוף הניהול קובע את יעילות המשק".
וענף החלב?
"כמו שאני רואה את זה, אספקת מזון גס לפרות תהווה מחסום להמשך פיתוח הענף, כבר היום זה קורה. התחמיצים כיום הגיעו למחירים כאלה שזה יהפוך בעתיד את עשיית התחמיץ ללא משתלמת. יהיה גידול ביבוא של גבינות רכות וקשות דבר שכבר קורה היום פוגע בענף, מה גם שהחלב לייצור גבינות שימש גם כאיזון בין חלב קיץ וחורף. לכן אני חושש שגודל ענף החלב לא ישתנה, בטח בתנאים הללו. מבחינת המדינה, חשוב שמישהו יקבע גודל אופטימלי לרפת החלב הישראלית מבחינת בטחון מזון. מה גם שהרפת בארץ, כמו באירופה יצטרכו לייצר מוצרים מתחרים ביבוא ולהתמקד בהם ובמוצרים הרווחים ביותר. בגדול, החקלאות בארץ הולכת והופכת למעין עול על הפוליטיקאים, הסיבה העיקרית, תנאי הסחר וקפיטליזם שלצערי גורם לנזקים בלתי נתפסים, בכל תחום מחיינו".