הוא נחשב לאבי אבות מרכזי המזון במושבים, פורץ דרך, ורפתן למעלה מ 70- שנים. פרץ בן יהושע, בן 93 מבאר טוביה, חקלאי, בן חקלאי, חד, בהיר ובעל דעה ברורה בכל נושא. הוא מעודכן ומתעדכן בכל המתרחש ואינו נתפס לנוסטלגיה מיותרת. פרץ "מה שהיה זה נוסטלגיה ולא מעשי. כמו לשאול איפה הבחורות עם הקוקו והסרפן, אין כבר בחורות כאלה". ראיון מרגש עם בן דור הנפילים
המושבניקים הם עם קשוח, יש מי שיאמר עקשן, קנאים לעצמאותם, אנשי עבודה שלא מרבים בדיבור. אך כשרבים מהם אומרים לי, אתה חייב לפגוש את פרץ ומדברים בסופרלטיבים על מעלליו ותרומתו לענף ובכלל, אני מרים
את הכפפה ונוסע אליו הביתה. פרץ בן יהושע בן 93 , דור שני למייסדי המושב שהגיעו בשנת 1930 . פרץ "בזמנו כל משק קיבל פרה והפרה המליטה עגלה והיא היתה החברה הטובה שלי. מאז אני עם הפרות ותמיד הייתי ואהיה רפתן". 70 שנות רפתנות הפכו את פרץ לאנציקלופדיה מהלכת, הוא היה מאלה שדחפו לכיוון הקמת רפתות בבאר טוביה, הוא האמין בענף ועדיין מאמין בו, אך העולם משתנה ואיתו גם ענף החלב, אהבתו הגדולה. פרץ "תשמע, יש לי 2 בנים, לכל אחד יש רפת עם 200 פרות כ 2- מיליון ליטר מכסה, מה שיקבע את הרווחיות זה מחיר החלב שהם ייצרו ולא התנובות וכנראה שאני צודק בעניין הזה. אבל להיות היום בעל רפת, דורשת עבודה קשה 24 שעות לאורך כל השנה".
הרפת תשתנה בהתאם לתנאי השוק ומדיניות הממשלה. פרץ
אגדה חיה
פרץ, הוא אגדה חיה בקרב הרפתנים, ממקימי מרכז המזון בבאר טוביה ומי שדחף להקמתם של מרכזי מזון במושבים בכל רחבי הארץ. פרץ "הייתי מעין יועץ שר החקלאות לענייני רפת מושבית ודחף להקמת מרכזי מזון. ושר
החקלאות בזמנו היה שמחה ארליך שלא הבין דבר ברפתנות, הוא הגיע לבאר טוביה, הראיתי לו את מרכז המזון ואז הוא אמר לי, אני לא מבין בזה כלום, אבל תעשה לי 15 כאלה, אני אביא את הכסף אתה את העבודה והידע. וכך בזמנו, הקמנו כ 15- מרכזי מזון בכל רחבי הארץ, מכפר ויתקין, נהלל, כפר יחזקאל, גבעת יואב ועוד לאורך 7 שנים. אנחנו ראינו בזה פתרון בנושא הזנת הרפת המשפחתית ובכלל". פרץ שהיה בזמנו הנציג של המושבים בהתאחדות מגדלי הבקר, זוכר את הימים שבהם כ 60- אחוז מהחלב היה מיוצר במושבים. פרץ "היו ימים, אז המחשבה היתה שהקמת רפתות במושבים יגרום ליציבות כלכלית. דבר שהיה נכון אז, היום יש הרבה מושבים שאין רפת וגם אחוז החקלאים בלא מעט מושבים הוא קטן. הרפת שנתה את צביונה, החלו באיחוד רפתות. בסך הכל הענף מחזיק מעמד אך רוב העובדים בו הם עובדים זרים. רפת לול ומטעים הם בעצם עדיין הענפים החזקים, למרות שכיום הכל הפך לתעשייתי".
לאן הולכת הרפת המשפחתית?
"זה נהפך לענף תעשייתי, העולם משתנה ואם לא נביט ישר לא נתקדם, זה המצב כיום בשביל לשרוד, מה שהיה זה נוסטלגיה ולא מעשי. זה כמו לשאול איפה הבחורות עם הקוקו והסרפן, אין כבר בחורות כאלה. אז ככה הרפתות,
הרפת המשפחתית שנתה את פניה וזהו" מחייך פרץ בציניות מרירה.
החקלאות לאן?
"תראה, המושג הזה של תחרות חופשית, מבלפת, כי אין באמת תחרות ובטח שלא חופשית. הכל בנוי על זה שיש כאן משטר קפיטליסטי קיצוני וחקלאי שמגדל עגבניות לא יכול להתפרנס מ 2- שקל לק"ג. ברגע שמביאים עגבניות מחו"ל החקלאי הישראלי לא יגדל עגבניות. היבוא פוגע בחקלאות, הוא מקטין את מספר החקלאים והמחירים יעלו ויעלו. אם רוצים להוריד מחירים בירקות, חייבים להבטיח מחיר מינימום ואז החקלאי שקט ורגוע, אבל זו דעה לא פופולרית. להגיד שזה שוק חופשי כיום זה צחוק מעבודה, שהרי השוק נשלט על ידי מספר מונופולים גדולים, שוק חופשי זה בטוח לא".
עתיד המושב?
"המושב בצורתו, זה לא דבר שימשיך להיות. יחידות קטנות של ייצור, כמו פעם, לא יהיה באפשרותם להתמודד בתנאים החדשים בשוק. המושבניקים מסתגלים למציאות העכשווית כי פשוט אין להם אופציה אחרת. המושב שאני הכרתי וגדלתי אינו דומה למושב כיום. המושבניק כיום עוסק בניהול כי פשוט אין לו ברירה, כי בסוף הניהול קובע את יעילות המשק".
המושב שאני הכרתי וגדלתי אינו דומה למושב כיום.פרץ
וענף החלב?
"כמו שאני רואה את זה, אספקת מזון גס לפרות תהווה מחסום להמשך פיתוח הענף, כבר היום זה קורה. התחמיצים כיום הגיעו למחירים כאלה שזה יהפוך בעתיד את עשיית התחמיץ ללא משתלמת. יהיה גידול ביבוא של גבינות רכות וקשות דבר שכבר קורה היום פוגע בענף, מה גם שהחלב לייצור גבינות שימש גם כאיזון בין חלב קיץ וחורף. לכן אני חושש שגודל ענף החלב לא ישתנה, בטח בתנאים הללו. מבחינת המדינה, חשוב שמישהו יקבע גודל אופטימלי לרפת החלב הישראלית מבחינת בטחון מזון. מה גם שהרפת בארץ, כמו באירופה יצטרכו לייצר מוצרים מתחרים ביבוא ולהתמקד בהם ובמוצרים הרווחים ביותר. בגדול, החקלאות בארץ הולכת והופכת למעין עול על הפוליטיקאים, הסיבה העיקרית, תנאי הסחר וקפיטליזם שלצערי גורם לנזקים בלתי נתפסים, בכל תחום מחיינו".
מכון יסודות לעיצוב מדיניות בנושאי חברה וכלכלה, ערך לאחרונה עבודת מחקר מקיפה על המושב בישראל לרגל 100 שנותיו. (כתבה נרחבת עם ד"ר לירון אמדור) מנהל המכון, עמית בן צור, כותב על חשיבות המושב ועתידו.
המושב הוא המצאה ישראלית-ציונית ייחודית, בעלת תרומה ברמה עולמית. ייחודו של המושב נובע משילוב של ארבעה רכיבים: משקים חקלאיים משפחתיים; התארגנויות חקלאים לפעילות כלכלית משותפת; קשר בין הניהול המוניציפאלי של היישוב להתארגנות החקלאית; וחקלאות, שמהווה רקע ותכלית לשאר הרכיבים. תרומותיהם של הרכיבים השונים והסינרגיה ביניהם ממחישה את העובדה שהמושב הוא נכס אסטרטגי לישראל שמשרת מגוון רחב של תועלות ציבוריות.
סימני שאלה רבים
למודל המושב הייתה חשיבות רבה בתנאי המחסור והקושי שאפיינו את ראשית ההתיישבות הציונית, ועדיין יש לו חשיבות רבה בהיבטים של אספקת מזון טרי ומגוון לציבור הישראלי והתיישבות באזורי פריפריה. אך על אף תרומותיו הייחודיות של המושב, תחת המדיניות הנוכחית של ממשלות ישראל, חלק גדול מרכיבי המושב נמצאים תחת סימן שאלה: החשיבה העיקרית בקרב חלק ממקבלי ההחלטות היא על "יתרונות לגודל" בחקלאות, תוך המעטה בחשיבות המשק החקלאי הקטן; יש ניסיון לפרק התארגנויות חקלאים מתוך תפיסה מוטעית שקיים ניגוד אינטרסים בין התארגנויות החקלאים לרווחת הצרכנים; חלה הפרדה הולכת וגדלה בין האגודה במושב ובין ניהולו המוניציפאלי על ידי הוועד המקומי; אוכלוסיות קהילתיות שאינן חקלאיות מערערות על עצם קיומה של החקלאות במושב ומבקשות להרחיקה מבתי המגורים; ורשויות המדינה מטילות מגבלות על פיתוח סוגי תעסוקה שאינם חקלאיים, ובכך מקטינות עוד את תפקודו היצרני. התהליכים הללו מביאים לכך שמספר המשקים הפעילים במושבים הולך וקטן, מצטמצמת תפוקת הירקות והפירות האופייניים למושבים, ונוצרת הפרדה והבחנה בין אוכלוסיות בתוך המושב (חקלאים, בעלי נחלות ואוכלוסיות קהילתיות).
חשיבות רבה לשמירה על המושב. עמית בן-צור
איך לשמר את המושב?
בנייר המדיניות שכתבנו במכון יסודות, בהובלתה של ד"ר לירון אמדור, ביקשנו לבדוק כיצד ניתן לשמור על תרומתו הסגולית של המושב לציבור הישראלי, תוך התאמתו לדרישות הזמן הנוכחי, באופן שיאפשר למודל המושב להמשיך ולהיות רלוונטי ותורם גם בעשור השלישי של המאה ה 21-לצורך כך בחנו תרחישים וחלופות בהתייחס לרכיבי המושב השונים. מהמחקר שלנו עולה, שחיזוק רכיבי המושב, ושילוב מושכל ביניהם, צפוי לתרום רבות לקיימות ארוכת הטווח של התועלות הציבוריות הייחודיות שאותן מספק המושב. מתוך הבחינה שערכנו לתרחישים שונים ולחלופות מדיניות שונות, אנחנו ממליצים על מספר כיווני פעולה:
• חיזוק המשק המשפחתי: אם תתבסס הכרה בחשיבות המשק המשפחתי הקטן, ניתן יהיה ליישם כלים לחיזוקו: כלים כלכליים (הלוואות בערבות המדינה, העדפה במענקים ובתמיכות), או כלים של חדשנות חקלאית, שיאפשרו להגדיל את הפריון והתפוקה במשקים קטנים. מצאנו שקידום החדשנות החקלאית הוא כלי שניתן לקדמו בישימות גבוהה.
• חיזוק התארגנויות חקלאים: ניתן לחזק את מגוון התארגנויות החקלאים במושב, למשל באמצעות ליווי מקצועי ומתן תמיכות ייעודיות להתארגנויות חקלאים; לחזק את האגודות החקלאיות השיתופיות של המושב בהיבטי פעילות כלכליים וחקלאיים; ולחזק את ההתארגנויות האזוריות של מושבים, כולל שיתוף מושבים בארגונים האזוריים הקיבוציים. אלו הם כיווני פעולה שחשוב להפעילם במקביל זה לזה.
• חיזוק זיקתם של כל תושבי המושב ליישוב ולקהילה: מוצע לבחון פתיחה של אגודות המושב לקליטת תושבים קהילתיים (בתנאים מיוחדים, ללא זיקה לקרקע חקלאית ולנכסים שפותחו על ידי האגודה לפני קליטת החברים החדשים) וכן לקליטת חקלאים חדשים. חשוב להגדיל את מספר החקלאים הפעילים במושב, וזאת אפשר לעשות באמצעות תמיכה בדור החדש בחקלאות, מתן מעטפת תמיכה לבנים ממשיכים של בעלי הנחלות הוותיקים, קידום שותפויות חקלאיות בין בעלי נחלות לתושבים אחרים במושב וכן מתן תמריצים לקליטת חקלאים צעירים חדשים, שאינם בנים ממשיכים, לחברות באגודות ותיקות, בהסתמך על הניסיון שקיים בכמה מושבים ברחבי הארץ.
רפת אברהם אבני, נהלל 1966
צוות בין משרדי
כדי לקדם את המדיניות המומלצת צריך שיהיה מי שייקח על עצמו את המשימה של קידום המושבים, כל אחד בפני עצמו ולפי מאפייניו ותמונת העתיד המתאימה לו. לשם כך הוקם לאחרונה בהובלת תנועת המושבים צוות בין-משרדי ובין-מגזרי, שהחל לפעול ליישום ההמלצות. למהלך שאנחנו מציעים יש חשיבות רבה לצורך טיפוח ופיתוח עתידי, מכוון ומושכל, של המושב כצורת התיישבות ייחודית, בעלת תועלות ציבוריות ברורות לביטחון המזון, לחקלאות מתוחכמת ולאגריטק, לטיפוח צורות חיים ייחודיות ולדמוקרטיה השתתפותית, להתיישבות בפריפריה ולחיזוק המגזר הכפרי.
זו אולי עבודת המחקר המעמיקה ביותר שנערכה מאז עלה לקרקע המושב הראשון בנהלל. בראיון נרחב ובלעדי מדברת ד"ר אמדור על המסקנות, המספרים, הנתונים ואומרת על הוויכוח המתמשך בעניין הגודל "יש איזו מנטרה שגדול יותר טוב לחקלאות ואני באה ואומרת שזה בפירוש ופשוט לא נכון"
ד"ר לירון אמדור, דוקטורט בכלכלה חקלאית, חוקרת מכון מחקר יסודות שהוקם ב-2019 יוזמת התנועה הקיבוצית. לאחר זמן הצטרפה תנועת המושבים וראשיה פנו לחוקרי המכון לכתוב עבודה, נייר עמדה עדכני ומקיף בנושא המושב בישראל ולמה, אם בכלל המדינה חייבת להתעקש עליו. ד"ר אמדור, כותבת העבודה "ניסינו לתת ביטוי לייחודיות של המושב, מהן אבני היסוד, הליבה של צורת ההתיישבות הזו. ובעצם לראות האם ועד כמה הוא עדיין רלוונטי ומי צריך לשמר אותו. עבדנו על פרויקט הזה כחצי שנה והוא הוצג לראשונה בכנס חגיגי של תנועת המושבים לציון 100 שנות התיישבות". ד"ר אמדור הציגה את עבודתה בכנס שנערך לפני כחודש, לציון מאה שנות מושב.
דר אמדור – המדינה חייבת לתמוך בחקלאים לאורך כל הדרך
ונתחיל מההתחלה, מה המיוחד, עדיין, במושב בישראל?
"חפשנו מה מיוחד במושב ואני חושבת שמהות המושב זה בעצם היחידות החקלאיות הקטנות והתארגנות החקלאים באגודות. כל מושב בנוי סביב אגודה חקלאית שבתחילת הדרך איגדה את פעילות החקלאים. הפעילות החקלאית הנפוצה ביותר בעולם הוא בעצם משפחות המתפרנסות מעיבוד הקרקע כעסק משפחתי קטן. למשק המשפחתי הקטן יש יתרונות של קוטן בניגוד למחשבה הרווחת כיום כי הגודל קובע. מה שמייחד את המשק הקטן, העובדה שהוא יכול לייצר המון מוצרים מאוד אינטנסיביים תוך הקפדה על הגידול ודבר שני, זוהי עבודה עתירת כוח אדם. למשל, בכדי לקטוף דונם עגבניות, החקלאי זקוק לכוח עבודה רב. שני המאפיינים הללו לא ישימים במשק גדול. בקיבוץ שיש לו 5000 דונם, מרכז המשק לא יכול להקדיש את כל זמנו ל 50- דונם עגבניות, מפאת קוצר זמן. נכון להיום מרבית ירקות החממה גדלים במושבים. מה שאני מבינה מזה שעדיין המושב הוא כלי מאוד רלוונטי לייצור עגבניות וירקות בכלל בישראל".
אך המדינה לא אוהבת את המשק המשפחתי מטעמי גודל?
"כן וזה אבסורד, שהרי בניגוד לענף החקלאות, המדינה כן מבינה שלעסק כלכלי קטן יש המון חשיבות, משרד הכלכלה אומר זאת בפירוש, המדינה גם משקיעה בנושא זה, בכדי שאנשים יצליחו יותר לבנות עסקים קטנים ובהצלחה. ואילו בענפי החקלאות, לתדהמתי, המדינה משום מה מעודדת גודל, דבר העשוי לפגוע בענף ובהתפתחות הכלכלית ובמדינה".
גם משרד החקלאות מעודד את מיתוס הגודל?
"כן, נכון, אני יודעת, יש איזו מנטרה שגדול יותר טוב לחקלאות ואני באה ואומרת שזה פשוט לא נכון".
קטן זה טוב
ד"ר אנדור: "מה שיפה במושב, זה שמעבר לעבודה המשפחתית, הפרטית, הם למעשה מאוגדים באגודות שעוזרים למושבניקים למכור את תוצרתם או לקנות תשומות וכל מה שקשור להתנהלות היום יומית. אותם אנשים שלפני 100 שנים המציאו את המושב, היה להם בעצם רעיון גאוני שמעבר לעבודה משפחתית, בואו נהיה שותפים למה שחשוב ואז יש לך יתרונות לקוטן ויתרונות לגודל. האלמנט השלישי כל הדבר הזה, הוא גם בעצם יישוב מתפתח. אז יש לנו תא משפחתי, גוף משותף כלכלי שהוא גם גוף מוניציפלי המארגן יישוב. ואז אותו יישוב יכול להתבסס על הפעילות הכלכלית של האגודה, מעבר לארנונה ומיסים עירוניים. זה קונספט ישראלי לגמרי, אני לא מכירה דבר כזה בעולם כולו ושלושת הדברים הללו בעצם מייצרים את ייחודו של המושב.
דר אמדור – רפת אביגדור- המדינה חייבת לעטוף את החקלאות ולא לדחוף למשקים גדולים
אז בואי נדבר על הגודל?
"קודם כל צריך שתהיה הבנה כי משק משפחתי הוא דבר מאוד חשוב וחייבים לשמור עליו. נקודה. המדינה חייבת לעטוף את החקלאות ולא לדחוף למשקים גדולים. הדבר השני, התארגנויות החקלאים, יש מצד אחד, את הבסיס המשפטי הקיימת בכל מושב, זה מחוייב על פי חוק. האגודות הללו היו יכולות לעשות הרבה יותר, לשווק, תשתיות, מתקנים, הדרכה ומו"פ. יש אגודות העושות זאת, אך הייתי רוצה לראות הרבה יותר. בעצם היתה איזו תוכנית משנת 2015 שנתנה ליווי לאגודות, לצערי סגרו אותה ומאז זה לא חודש. התפיסה הזו שאם חקלאים יהיו מאורגנים הם ישפיעו על המחירים והשוק, זו חשיבה מוטעית שאיננה מחוברת למציאות. יש המון
התייעלות בהתאגדות משותפת וזה מקום לעודד חקלאים להתארגן. והדבר העצוב ביותר, ההתנתקות בין הפעילות החקלאית ופעילות החקלאים לבין התושבים. פתאום יש לך 2 אוכלוסיות שונות וזה יוצר קונפליקטים פנימיים ורמת שירותי הציבור פחות טובה וניגודים פנימיים בין האגודה החקלאית לוועד היישוב. זה קרה כפועל יוצא משינוי פני המושב ומשפחות שאינם חקלאים שהגיעו לגור במושב בעשורים האחרונים. מה גם שהחקלאים הופכים למיעוט במושב שלהם ואז מתחילות המריבות על "הרפת המסריחה", או "למה אתה מדליק טרקטור בבוקר מוקדם" ו"למה אתה מרסס ליד הבית שלי". וזה לצערי היכן שאנחנו כרגע".
אז מה עושים?
"מה שאמרנו זה קודם כל שלכל אחד מהמרכיבים הללו יהיה משהו שתומך. הדבר החשוב ביותר זה לשמור על המשק הכלכלי ולחזק אותו. הדרך הטובה ביותר, חדשנות כלכלית ואז יש לך רווח גדול יותר על כל דונם וכפועל יוצא זה משפיע בעצם על כל שרשרת המזון וכוח האדם. המדינה חייבת לתמוך בחקלאים בכל דרך, התמורה תחזור אליה. בכל מה שנוגע להתארגנויות חקלאים, צריך בעצם להגיע למצב לחזק את ההתארגנויות בכל דרך שהיא. ברור לנו שהרבה יותר קל לרפתנים להתארגן ביחד ולא כל המושב, אך חייבים לפעול להתארגנויות קטנות שכאלה שיביאו להתייעלות והתפתחות המשק המשפחתי כחלק ממארג שלם של קואופרטיב צומח.
ד"ר אמדור: "המדינה חייבת לשמר את החקלאות כחול לבן"
כיום, ממשלת ישראל ולא רק זו העכשווית, איננה מאמינה במשק המשפחתי, או בעצם ניתן לומר, דוגלת בקפיטיליזם ובייבוא. וכשהפוליטיקאים מדברים על "תחרות חופשית", חשוב לומר להם, כי אין כאן לא תחרות ובטח לא חופשית, המשק הישראלי נשלט על ידי כמה מונופלים בכל תחומי הייצור וגם הייבוא.
המדינה לא מאמינה בחקלאי?
ד"ר אמדור: "לא יודעת להגיד לך את זה, אני חושבת שהמדינה כיום פוסחת על שני הסעיפים. זה נכון שהמדינה בראשות שר האוצר ושר החקלאות מובילה רפורמה מאוד אגרסיבית בתחום החקלאות. אך המדינה לא מדברת בלשון אחידה, יש לא מעט פוליטיקאים וגופים ממשלתיים הבאים ואומרים כי ישראל חייבת לשמור על ביטחון המזון שלה. אני לא כזו פסימית. המושבים חייבים להקים מחדש או שייצרו שותפויות עם הארגונים הקיבוציים, אני מודעת להתנגדות למהלך זה, אך זו התנגדות פסיכולוגית שצריך להתמודד ולצמוח מזה".
זה לא מאוחר מדי?
"לא, חד משמעי לא מאוחר מדי. תראה צריך לדבר על המושבים כישוב שיש זהות בין המושב לאגודה. לדעתנו צריך לצרף לאגודה את הקהילתיים שלכולם יהיה אינטרס באגודה הזו. כי אחרת האגודה תהפוך לפחות רלוונטית לחלק גדול מהתושבים ביישוב ואז הצרה תהיה גדולה יותר. דבר נוסף, צריך להתחיל לקלוט חקלאים חדשים לאגודות, יש מספיק מושבים שיש בהם קרקע וניתן לצרף חקלאים. צריך לבנות מודל לעניין וזה לא בשמיים, בקיבוצים עשו את זה, אפשר לעשות זאת גם במושבים. על זה חייבים לעשות, המושבניקים לא צריכים את המדינה בכדי לשנות את כל המגמה, להגדיל את המספר החקלאים ובכך לשנות את היישוב שהולך והופך לשכונה אורבנית ופחות מושב חקלאי.
אומרים שהמושבניקים עקשנים, הם לא ברי שינוי?
"התהליך הזה מצריך זמן, לאט לאט, אבל אני מאמינה שזו הדרך הנכונה לשימור המושב והחקלאות המשפחתית. יש במשרד הכלכלה צוות חשיבה לנושא עתיד המושב ואיך מיישמים את כל ההמלצות שכתבנו לכדי מעשים בשטח".
ובאשר לבעיית דור ההמשך במושבים?
"העבודה פורסמה לפני כחצי שנה, יוזמה של יסודות, כתבתי את העבודה בשיתוף לירון ישראל. הדבר המפתיע שראינו זה שהמון אנשים רוצים להיות חקלאים בישראל, אך יש חסמים חוקיים והמרכזי שביניהם זה איך להשיג קרקע חקלאית לעיבוד ולהקים משק. זה דבר שהוא מאוד מאוד קשה. בנוסף חייבים שיהיו יותר מסגרות להכשרה, יש את רחובות ותל חי וזה לא מספיק. צריך יותר תמיכות כלכליות, מענקים והלוואות. אך מצד שני צריך להיות ריאלי, ממוצע של דור ההמשך בכל ענפי הכלכלה עומד על 25 אחוז ולכן צריך לפתוח מראש צינורות לקבלת חקלאים חדשים המעוניינים להשתלב ללא הצורך ברכישת נחלות במיליוני שקלים. דבר נוסף, דור ההמשך במושבים הוא עסק מורכב, הן מהפן החוקי וגם בפן המשפחתי. חייבים לייצר מנגנון ידידותי יותר ליצירת אוירה חיובית ופורה להעברת שליטה לדור ההמשך והטיפול המורכב בהעברה הבין דורית. בחו"ל זה קיים והגיע הזמן שגם בישראל".
משק לוין מושב שדה יעקב
עשר שנים מהיום המושב בישראל?
"אם אכן המושבניקים יעבדו קשה ויקבלו סיוע מתאים מהמדינה, נראה חקלאים צעירים, עם דגש על טכנולוגיה, יישובים שישובו לחזון חקלאי משותף, המושב יכול להיות מנוף פיתוח אזורי במיוחד בפריפריה. אני לגמרי מאמינה בקונספט עכשיו המדינה והחקלאים חייבים להירתם לעבודה. יש עתיד לחקלאות באם הם יפעלו נכון".
לסיום, לפני כשנתיים כתבת עבודה גדולה על ביטחון המזון בישראל שזה בקשר ישיר לנושא המושבים והחקלאות?
"כן, העבודה נכתבה בשנת 2020 בנושא ביטחון המזון בישראל. זה אירוע ענק ואף אחד בעצם לא מתכנן את זה כאן. איך המדינה שבעוד 18 שנה מהיום יגורו כאן כ 15- מיליון אנשים ואף אחד לא מתכנן כאן כלום, יש איזו הסתמכות על סמוך לי וזה לא תקין. עשינו איסוף ראשוני של נתונים ורצינו להתקדם מעבר למה שאנחנו אוכלים היום להכפיל את זה שנים קדימה. הרכבנו תפריט מומלץ המורכב בעיקר מירקות ופירות, אך גם חלב ומוצריו, בשר ועוד. באנו לממשלת ישראל ואמרנו, עכשיו תעשו תוכנית שלא ניתקע בעוד כמה שנים".
אם זכור לי, הגעתם למסקנות נחרצות?
"בהחלט, אנחנו מדינת אי, תלויים בשני נמלים וזהו, משם כל האוכל שלנו מגיע, אנחנו שותים את האוכל שלנו דרך שתי קשיות קטנות, האחת מחיפה ואחת מאשדוד וזהו. מה שאנחנו באים ואומרים, שבמצב העניינים הזה ובהתחשב במצב האקלימי, המדינה חייבת להכין תוכנית אסטרטגית לביטחון המזון לעשור הבא. הוקם אגף לביטחון מזון במשרד החקלאות שהחל לעבוד נושא זה, כולל היחס לחקלאות המקומית. וברגע שתהיה תוכנית ממשלתית שבה המדינה דע כמויות, קרקע, מו"פ והיתכנות כלכלית, כאן נכנס החקלאי הישראלי. קודם כל צריך להבין כי החקלאות הוא הבסיס לתפיסת הביטחון של המדינה ולכן חייבים לשמור עליו".
מזכ"ל תנועת המושבים משוכנע כי המושב בישראל עובר תהליכים, חלקם הכרחיים שבסיומם, יחזור להיות ישוב חקלאי, רלוונטי מתמיד המייצר, את מרבית התוצרת החקלאית של ישראל. עמית יפרח מודה כי המשק המשפחתי עובר תקופה קשה וניצב מול אתגרים רבים, חלקם מאיימים עליו, אך הוא אופטימי לגבי העתיד. בראיון לרגל הפרויקט אומר לנו יפרח "מרבית תצרוכת המזון של ישראל בידי המושבניקים וכך ימשיך להיות עוד שנים רבות.
100 שנות מושב, הן ללא ספק סיבה למסיבות, גם אם המשק המשפחתי עובר תקופה קשה ויש מי שמנסה לפגוע בחקלאות הישראלית ובייצור כחול לבן. עמית יפרח מבקש בתחילת דבריו להתייחס לאירועים לרגל ציון האירוע ואומר "מושב נהלל הוא מושב העובדים הראשון ובשנה שעברה חגגנו את 100 שנות המושב וקבלנו החלטה כי בתחנה הזו יש לציין את האירוע בכמה אירועים. לפני כחודש היינו בבית הנשיא שם קבלנו הוקרה מהנשיא הרצוג וספרנו לנשיא את סיפורה של ההתיישבות המושבית, זה היה מאוד מרגש מבחינתנו.
השנה החלטנו להכין לראשונה תקנון למושב עובדים, כאשר המטרה היא בעצם לייצר להנהלות המושבים תקנון שיהיה ברור, מעודכן ומדבר בשפה אחת. כי הגיע הזמן לעדכן תקנונים ישנים שברובם נכתבו בשנות ה 50- ולייצר שפה מעודכנת ובכך להקל על הנהלות המושבים את כל תהליך שינוי התקנון. דבר נוסף, בקשנו מההיסטוריונית רינה אידן לכתוב ספר על ההיסטוריה המושבים שיחולק לעשרה פרקים, כל פרק על יוקדש לעשור. ודבר אחרון, המתחבר בעצם לכנס המוצלח שערכנו לפני כחודש 'המושב כנכס אסטרטגי?' שבעצם נולד כתוצאה מעבודת מחקר מעמיקה של מכון המחקר 'יסודות' שבדק האם המושב במודל הנוכחי מהווה עדיין נכנס אסטרטגי. והתוצאה, הקמת וועדה משותפת של רשמת האגודות, משרד החקלאות, משרד השיכון והמועצות האזוריות, כאשר המטרה, לקחת את מסקנות העבודה ולגבש תוכנית עבודה כוללת לשנים הבאות".
עמית יפרח תפקידיו של המושב בהוויה הישראלית רבים
שנה קשה עברה עליכם?
"כן, ללא ספק, היינו בשנה מאוד מאתגרת, במיוחד ובדגש על המשק המשפחתי, שרי האוצר והחקלאות, באו עם ניסיון לבצע מספר רפורמות מבניות, באופן חד צדדי, כאשר מבחינתנו, הרפורמות כפי שהם הוצגו בנקודת המוצא, בעיקר בכל הקשור להורדת המכסים, היו צפויות לפגוע פגיעה קשה במשק המשפחתי, בענפי הצומח וההטלה וזו הסיבה שיצאנו למאבק ארוך וקשה. וזאת על מנת להגיע להסכמות ולאזן בין החשיפה ליבוא והורדת המכסים והצורך החיונו לשמירה על החקלאות הישראלית. לצערי בענפי הצומח לא הצלחנו להגיע להסכמות ונכון לעכשיו צו המכס הינו בתוקף ולכן אנחנו נערכים לקראת הממשלה הבאה בכדי לשפר ולחזק את ההסכמות ולהקפיא את המשך הורדת המכסים לקראת הפעימה השניה. בענף ההטלה, כן הצלחנו להגיע להסכם, הסכם המבטיח תכנון ל 13- השנים הבאות ומאפשר לפורשים
מהענף לקבל פיצוי הולם ומאפשר לנשארים בענף לשדרג ולהעתיק את הלולים, תוך מתן מענקים דרושים. הבטחנו את עדכון מחיר הביצה במודל של טייס אוטומטי וכעת אנחנו עובדים על יישום ההסכם בכל הפרמטרים הדרושים. בענף החלב הגענו להסכמות למרות שלא נחתם הסכם וגם כאן אנחנו ממתינים לממשלה הבאה".
והיכן היה הלובי החקלאי?
"תראה, הלובי החקלאי היה מרובה בנציגים מכל המגזרים, העבודה של הלובי החקלאי היתה בהצלחה חלקית. כי בסופו של דבר הרפורמה בחקלאות היתה אמורה לצאת לדרך באופן חד צדדי עם אישור התקציב. בעזרת הלובי החקלאי הצלחנו להשהות את קיום הרפורמה בשמונה חודשים שבחלקו הצלחנו ובחלקו לא. יחד עם זאת בסופו של דבר, למרות שרוב המפלגות בתוך הקואליציה תמכו בעמדתנו, חברי הלובי לא הצליחו להכניע את הכוונות הזדוניות של שרי האוצר והחקלאות למנוע את הכנסת צו הייבוא לתוקף ולא הצליחו להפיל אותו במליאת הכנסת לפני פיזורה ולכן בסיכומו של דבר הם עשו עבורנו עבודה מדהימה אך לצערי לא מושלמת. ברור לנו שבכל כנסת אנחנו חייבים לובי חזק ומשפיע".
רבים מהמושבים הפכו לשכונות מגורים, המושב הולך והופך לשכונות מגורים, חלקם, לעשירים בלבד?
"בניגוד לתדמית כי כביכול החקלאות הישראלית והולכת ומתמעטת במושבים, העבודה מול מכון 'יסודות' הוכיחה כי עדיין מרבית תצרוכת המזון של ישראל, מגיעה מהמושבים. ועדיין המושב הוא העוגן המשמעותי ביותר בשמירה על ביטחון המזון. המושב הוכיח את חשיבותו גם בתקופת הקורונה ובמשבר עם אוקראינה, שני משברים דרמטיים ברמה עולמית, ללא המושבים, המצב בישראל היה גרוע הרבה יותר. ולכן חייבים לשמר ולחזק את המושב הישראלי ולחשוב איך לפתח עוד חקלאות בתוך המשק המשפחתי. המושב עבר הרבה מאוד שינויים ואנחנו רוצים להפוך אותו ממושב חד מימדי לכפר רב תפקודי עם חקלאות פרטית, חקלאות משותפת, עסקים קטנים, תיירות כפרית, יקבים, בתי בד ועוד. העבודה שלנו היא גם בהיבט הקהילתי ולחבר את התושבים החדשים לאופי החקלאי של המושב ולרתום אותם כשגרירים לענפי החקלאות וכך גם נבטיח את עתידו של המושב כישוב חקלאי ולא כעוד ישוב נטול זהות חקלאית".
הבירוקרטיה והחוקים המונעים מהמושב להתפתח?
"זה הנושא החשוב ביותר על סדר היום, מצד אחד חייבים להכניס חדשנות למושבים בישראל ומצד שני למשוך חקלאים חדשים, צעירים שיקלו את הכניסה של דור ההמשך לעולם החקלאי. תוך הבנה שככול שתהיה יותר חקלאות בישראל זה ישפיע לטובה על יוקר המחיה, כמו בדיור כך בחקלאות. היבוא זה לא הפתרון, לדעתי, היבוא זו הבעיה, הניסיון מלמד כי היכן שהגבירו את היבוא בתוצרת החקלאית, זה פגע, לעיתים אנושות בייצור המקומי והמחירים רק עלו".
ומה צופן העתיד?
"עבודת המחקר הוכיחה כי בסופו של דבר במודל המושבי הצלחנו לעמוד בלא מעט אתגרים שהמדינה הציבה בפנינו. שמירה על קרקעות המדינה, כמיליון וחצי דונם בכל רחבי הארץ, הפכנו למייצר המזון העיקרי בישראל וקלטנו עליה בהיקפים מאוד גדולים. כך שאם אני מסתכל קדימה על הצרכים של מדינת ישראל, הרי שאין לי ספק שנמשיך להיות יצרני המזון הגדולים במדינה, נמשיך לשמור על עתודות הקרקע. היכולת שלנו לשמר את המושב טמונה ביכולתנו להישאר רלוונטיים ומייצרים תועלות לאומיות ולא רק להפוך את המושב לשכונות משפרי דיור כי אז לא יהיה לנו סיכוי לשרוד"
שלום לכולם,
אם תרצו להבין ולמקד את עוצמת העוול המטורף הנגרם לחקלאים בישראל, הרי שהרצון ליבוא הדבש מדייק את הסיפור כולו. דווקא בעונת החגים, עונה קצרה, החשובה והקריטית כל כך למגדלי הדבורים ובשנת שיא בתפוקת הדבש כחול לבן, דווקא עכשיו מבקש שר החקלאות לייבא דבש לישראל. למה? ככה!
יותר אטימות מזה, כבר אי אפשר לבקש. וזה בעצם הסיפור של החקלאות הישראלית בשנה האחרונה
על הדבש ועל העוקץ.
כן, היו כבר בעבר שרי חקלאות שלא הבינו את תפקידם, שפגעו בחקלאים ובחקלאות הישראלית. אך נדמה כי שר האוצר ליברמן, באמצעות עושה דברו שר החקלאות פורר, קבעו שיאים חדשים של אטימות ופגיעה קשה, יש מי שיאמר אנושה, בחקלאות הישראלית. צריך לומר ביושר, יש מה לשנות במבנה החקלאות, אפשר גם לדבר על רפורמות, אך כל זה בתנאי אחד, שלא תהינה
פעולות חד צדדיות. ונכון לעכשיו, שר החקלאות פשוט מחרב את החקלאות הישראלית, מייבא מכל הבא ליד ויצר קרע עמוק של חוסר אמון בין משרד החקלאות לחקלאים וללא שום הסכמים או מו"מ. נכון, ענף החלב יוצא דופן, שמר על התכנון, הסכם חדש, אך כל רפתן הוא חקלאי ובעל מטע, או חממה, או לול והפגיעה האנושה בחקלאות, בסופו של תהליך, תפגע גם בנו, בענף החלב.
כי הטירוף לריצה אחר יבוא הפך את פורר וליברמן למוצאים אל הפועל של תוכניות פורום קהלת. ואנחנו כאן, הקטנים, לא יכולים ואסור לנו לשתוק לנוכח העוול והפגיעה הקשה. שנה שלמה מחכים מגדלי הדבורים ומייצרי הדבש, לחודש אחד בשנה, חודש החגים. השנה, נהנו המגדלים מתפוקות שיא של דבש. אך כל זה לא מזיז לפורר וליברמן. הם רוצים לייבא דבש, בכל מחיר, לא משנה מי יפגע. דורון לבנה, יו"ר מגדלי הדבורים בישראל "שרי ישראל ביתנו פורר וליברמן- מייבאים בטירוף, ללא אבחנה מכל הבא ליד- פירות, ירקות, בשר, שמן זית- ועכשיו ברצונם לייבא גם דבש- למרות שאין צורך בכך. 'סיפור הכיסוי' של פורר וליברמן מול הצרכנים- הוא כביכול הורדת יוקר המחייה – אבל בפועל – מחירי המזון לא רק שלא ירדו, אלא עלו ב 18%- בחודשים האחרונים! כולל המזון המיובא". אבשלום (אבו) וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל: "מדובר בצעד פופוליסטי שסיבתו היחידה היא הרצון של שרי האוצר והחקלאות לקושש קולות על חשבון מגדלי הדבש. צעד שכל כולו בחירות. הדבוראים הישראלים מייצרים דבש מצוין הנמכר במחיר הוגן לאזרחים, ואין שום סיבה לאשר ייבוא מופרך ומופרז של 560 טון דבש.שרת הכלכלה ברביבאי סירבה לאשר את יבוא הדבש ולחתום על צווי היבוא.
וזה בעצם כל הסיפור על קצה המזלג, מישהו החליט לחסל את החקלאות הישראלית בטענות של יוקר מחיה וכל הדרכים כשרות. יותר עוול מזה, אין, יותר אטימות מזה אין והכי גרוע, המחירים כלל לא יורדים, נהפוך הוא. עם כל היבוא המטורף וחסר האבחנה, מחירי המוצרים נמצאים בעליה. נקודה! דבר אחד בטוח, פורר וליברמן יזכרו לדיראון עולם בכל הקשור לפגיעה בחקלאות הישראלית. ואם לא היינו כותבים את זה, היינו חוטאים לתפקידנו. כי מבחינתנו, רק תוצרת כחול לבן.
פרויקט 100 שנות מושב
משק הבקר והחלב גאים מאד בפרויקט הזה שנולד לאחר מחשבה ועבודה רבה של חודשים לא מעטים. סיירנו במושבים, מהדרום עד הצפון, שוחחנו עם וותיקים, בנים ממשיכים, ביקרנו בארכיונים, שמענו, צילמנו, התרשמנו ואנחנו שמחים מאוד להביא בגיליון חג זה, את הפרויקט המקיף, מאה שנות מושב, עבר, הווה, עתיד.
אין בכלל ספק כי המושב, כמו אחיו הקיבוץ, עובר שינויים רבים, חלקם מכורח המציאות וחלקם עקב מדיניות ממשלתית כזו או אחרת. אפילו בנהלל, המושב הראשון בישראל, מגבשים תוכנית לרפת אחד גדולה בשיתוף מרכז המזון. כן, השינויים הכרחיים והם כבר ממש כאן. אך המושב הישראלי, ימשיך להתקיים. אך רגע לפני שתקראו ניתן לומר שני דברים ברורים. הראשון, המושב
לא מקבל מספיק קרדיט, כבוד והוקרה, על תרומתו רבת השנים, לאתוס הציוני, חקלאי ישראלי. דבר נוסף, כ 60- אחוז מהתצרוכת החקלאית בישראל עדיין מיוצרת במושבים וכך גם ימשיך להיות. 100 שנות מושב, עבר, הווה, עתיד. עוד המצאה ישראלית ששינתה לחלוטין את פני המפה. תודה לכם, מושבניקים, עלו והצליחו לעוד 100 שנים לפחות!
חג שמח
ולסיום, רגע לפני החגים שבהם נתכנס כולנו לשולחנות עמוסים כל טוב פרי הארץ. לא נשכח את החקלאים העמלים לספק לנו את הסחורה המשובחת. מדן ועד אילת, תוצרת כחול לבן, שלנו. וזה המקום לאחל לכם, קוראים יקרים, חג שמח, שנה טובה ופרנסה טובה. חקלאי ישראל שרדו תקופות קשות יותר ואנחנו, כולנו, ביחד, נשרוד גם את התקופה הזו וננצח את כל מי שרוצה לפגוע בנו ונתחשבן איתו בקלפי. חג שמח!
שלכם ובשבילכם,
עורך המגזין, ראובן זלץ
050-5518827
meshekhabakar@gmail.com
