המגזין שלנו מהשולחן של ליאור שמחה המחירים שלנו תבל תמיכת נעה כנסים, קורסים ופעילות (לוח שנה) זום ענפי מילקטק

שותפות רפת פארן

שותפות רפת פארן, מהרפתות הגדולות בערבה, מכסה של 4.7 מיליון ליטר לשנה, 6 שותפים ועוד תושב פארן שמשכירים ממנו את המכסה.

מכון חליבה צח"מ 16 על 16 פרלל, מרכז מזון עצמאי, 3 חליבות ביום, 7 עובדים קבועים, 450 חולבות וכ- 300 עגלות, חלב מהדרין ליוטבתה. זו רפת משודרגת שהוקמה לפני 15 שנים, נכון לעכשיו אין צפי גדילה בגלל מחסור במקום.
אמנון מליחי, רפתן וותיק ובעל מקצוע מוערך, מנהל הרפת ולאחרונה החל בניהול רפת גרופית. תושב צופר, נשוי לאסתר ולזוג 3 ילדים. בשנת 2011 הגיעו לערבה ממושב הבונים, ניהל את רפת רגלים בח"ן. אמנון: "מיציתי את עצמי שם, הייתי איזה תקופה בווייטנאם להקמת הרפת שם על ידי צח"מ. הייתי אמור לנהל את הרפת שם אך לא הסתדר מבחינה משפחתית".

קשה לנהל רפת עם 6 שותפים?
אמנון: "השותפים לא מפריעים, עובדים כאן כחברת ניהול פרוג'קט בר' כך שהדברים ברורים ומנוהלים כראוי". הרפת נחשבת למבוססת וטובה וזכתה מספר פעמים כרפת המצטיינת של מחלבת יוטבתה.

רפת טובה הסובלת משחיקת רווחיות. שותפות רפת פארן

בעצם מדובר ברפת מושבית בעלת מכסה קיבוצית?
"כן, עם החריגה אנחנו מגיעים ל- 5 מיליון ליטר לשנה. זו רפת גדולה בכל קנה מידה".

הבעיות בערבה?
"אני ניהלתי את פרויקט ערבה כ- 6 שנים. שהוקם בזמנו על ידי מועצת החלב והתאחדות יצרני החלב במטרה לעודד ולתמוך ברפתות החלשות בערבה. הפרויקט הסתיים לפני כשנתיים בהצלחה. אם ניקח את השנתיים האחרונות הרווחיות במגמת צניחה, בחלק ניכר מהמשקים. נושא מכירת בקר, שחזר לידיים של הרפתנים וכאן באה הנפילה. לא היו מכרזים, מכרו באופן עצמאי ובהתאם לזה נפגעו כלכלית. היה דו"ח סיכום שנה של שה"מ והנתונים לא טובים. אנחנו מדברים על זה כל הזמן, כל נושא השינוע, בינינו לבין שאר חלקי הארץ הוא 16 אגורות לליטר. אנחנו מתחילים את החליבה עם 16 אגורות פחות לליטר".

מרכז מזון גדול

איך בכל זאת שורדים?
"בקושי רב, הרווחיות כאן מאוד נמוכה, 2022 היתה שנה נוראית, סיימנו עם 22 אגורות ב 9- חודשים. בכל שנה רגילה אחרת היינו מסיימים עם רווח של 60 אגורות. אני רואה את הרפתות בפריפריה, מצב לא טוב, השנה האחרונה גמרה אותנו. אנחנו עצרנו השקעות וירדנו מזה כרגע. בערבה זה הרבה יותר קיצוני בגלל המרחק והשינוע".

איך ממשק הצינון אצלכם?
"יש לנו בסככות מערכת ערפול ובנוסף הפרות מגיעות לתוספת של 3 פעמים. יש ירידה בחלב בקיץ אבל זה לא מה שהיה פעם. הצלחנו למתן את זה, היום אני מתייצב על 33 34 ק"ג לפרה. להערכתי יש לנו הפסד של כ- 2500 ליטר לפרה על חלב קיץ".

יש שמועה כי בערבה הפרות פחות חולות?
"כן, אנחנו פחות חשופים למחלות, יש כאן יובש, פחות דלקות והן גם מבריאות מהר יותר, אבל זה הכסף הקטן".

מה אתה חוזה לענף החלב בערבה?
"לצערי הרב, הוא לא הולך לכיוונים טובים, ברמה האישית אני מרגיש לא טוב במדינה וההתנהלות שלה בתחום החקלאי. זה לא רק הרפת, זה כל החקלאות, תראה מה קורה לפלפלים. ענף מפואר שהיה מהמתקדמים בעולם, הן באיכות והן בייצור. בסוף כל התשומות יצטרכו לרדת, צריכים לחזור למחירים פרופורציונאליים. וכמובן כוח אדם, אין עובדים והישראלים לא רוצים לבוא ולא רוצים לעבוד. אני בקטע הזה לא אופטימי".

לא רק הרפת, כל החקלאות בבעיה. אמנון מליחי

התחזית שלך ל- 2023?
"נראית הרבה יותר טוב, התחלנו להניע את העסק יותר טוב, המחירים הרבה יותר טובים, הצפי שלי לרבעון הבא יש לי סגירת מלאי, תערובות, במחירים טובים. אני מאוד מקווה שהשנה הזו תפצה קצת על 2022".

רפת קיבוץ קליה

קיבוץ קליה הוקם ב- 74 מתחת למערות קומראן על שפת ים המלח, על כביש 90 . כיום מתגוררים בקיבוץ כ- 90 חברים, קיבוץ מופרט שחבריו עוסקים, בתיירות וחקלאות. התיירות מחולקת לשלושה סקטורים, חוף קליה, כפר נופש בתוך הקיבוץ וקומראן, חנות מזכרות ומסעדה. ענפי החקלאות, מטע תמרים מהגדולים במזרח התיכון, גידולי שדה, מלפפונים, עגבניות שרי, בצל, שום, אבטיחים מלונים ועוד וענפי החי, לול הודים וכמובן הרפת, הנמוכה בעולם. הרפת יציבה, מרוויחה והעתיד עבורה נראה בהיר.

הייתי גרעין ד' לקיבוץ קליה, אפילו עבדתי קצת ברפת ואז גם הכרתי את דודי, האיש והאגדה. אז קבלו את דודי לניאדו המיתולוגי מנהל את הרפת, כבר כ 40- שנה, איש צבעוני, רפתן בנשמה. דודי פותח ואומר "אם אתה לא חולה על העבודה אז חבל לך על הזמן. אני קם בבוקר ובא להובי שלי. זאת רפת מאוד מאתגרת, בכלל המקום הוא מאוד מאתגר בהרבה בחינות ואני מת עליו".

המלחמה באוקראינה, הוכיחה עד כמה חשוב ייצור מזון כחול לבן. דודי

אבל בטח התרגלת כבר לחום ולמורכבות?
"אני כן, הפרות פחות" מחייך דודי וממשיך "פרה חיה באופן אופטימלי ב 4-5- מעלות ופה היא חיה ב 52- מעלות בצל אז אתה מבין את הקונספט כאן. כך שבלי אהבה, התמדה, מסירות והרבה שיגעון אי אפשר לתפקד כאן ובטח שלא לנהל ולעבוד עם בעלי חיים בכלל ועם פרות בפרט. לשמחתי יש כאן רפת לתפארת אבל אני לא אובייקטיבי. אמנם הרפת לא שוברת שיאים, אך בהחלט רפת ממוצעת בין 11 וחצי ל- 12 אלף ליטר לפרה. 4.2 אחוז שומן ו 3.5- חלבון, תאים סומטיים נורמלי, חיידקים נורמלי, ככה שיש כאן רפת חיה, מכניסה כסף למשק וזה הכי טוב ולא פחות, גם חשוב מאוד".

דודי מפרגן לתנובה
הרפת בעלת מכסה של 3.800 מיליון לשנה, החלב משווק לתנובה, לניאדו "חשוב לי לציין כי אני מאוד מרוצה מתנובה, למרות הגוף הענק הזה, הקשר שלי עם תנובה הוא קשר מועיל וחם בעיקר מול אפרי, יחיאל, אנשים היודעים לתת כתף ברגעים קשים, דואגים גם לרפת הקטנה ועל כך אני מודה להם מאוד".

נו אז תזכיר לי איך זה לגור בסוף העולם?
"תשמע, כאן זה סוף העולם, אין פקקים, שקט, רוגע, כשאני נוסע לתל אביב, זה כמו שאתה טס לניו יורק. טוב לי כאן, ככה אני לא כועס על אף אחד. לא מעניין אותי פוליטיקה, חילונים, דתיים, שמאלנים, ימניים. ככה יותר טוב לי ללב ורגוע לי".

וממשק הצינון?
"בגלל המיקום של הרפת ומשטר הרוחות ומזג האויר הקשוח, בקליה כבר 40 שנה אנחנו מצננים פרות, אולי הרפת הראשונה בעולם המצננת פרות. כמעט 7 חודשים בשנה, הפרות נכנסות למקלחות אינטנסיביות בשתי חצרות צינון, בממוצע של 8 פעמים ביום, כולל חליבות כמובן. מאווררים העובדים נון סטופ, כולל מתזים וזאת בכדי להוריד קצת את הטמפרטורה הסביבתית ולהקל על הפרות את עומס החום. אמנם יש ירידה בתפוקת החלב בקיץ אך זה לא קיצוני".

צינון מסביב לשעון. רפת קליה

מזון ומרכז מזון?
"עצמאי, מרכז מזון שלנו, התזונאי ערן סלומון, התזונאי הראשי של מעלי הגירה בחברת אמבר. מאמבר אני קונה את החליפות והתערובות ליונקים ולפרות היבשות. תחמיצים קונה מקיבוץ נען, הם מגדלים לי לתחמיץ. ואת השחתות אני קונה מאזור הדרום".

מכון חליבה?
"כל ציוד החליבה והגיבוי מחשב שייך לחברת scr חברה מאוד מקצועית וברמה גבוהה המאפשרת לרפתן הפשוט שליטה מקסימלית בכל מה שקורה עם הפרה, בריאותי, גופני, ייחומים ועוד. זה כלי שאתה יכול לשלוט בעדר מכל מקום בעולם ובאיכות גבוהה, אתה יכול להעלות על בעיות עוד לפני שזה מגיע לפרה. המכון עצמו ישן, שדירת דג, 12 על 12 , זמן חליבה כ- 3 וחצי שעות ל- 320 פרות".

מכון ישן אך ציוד ברמה הגבוהה ביותר. קליה

כוח אדם?
"צוות של 7 אנשים, 2 פלסטינאים, ערבי ישראלי שהוא מספר 2 שלי שלמד ברופין שאריף מוחמד, תותח על. מאביס שהוא חייל משוחרר, יונקיסטית, חיילת משוחררת ו 3- תאילנדים. כולל מרכז מזון, מפטמה לעגלים".

איך אתה רואה הענף?
"דעותיי השתנו בחודשים האחרונים, בהתחלה חשבתי שאפשר לסגור את הרפת אם אין לה הצדקה כלכלית. אך בעקבות המלחמה באוקראינה ובגלל כל בעיות האקלים בעולם ובעיית השינוע של מזון וחומרים, מדינות החלו לשמור על מקורות המזון שלהן. אז מעבר למקור אסטרטגיה כלכלית, הרי שבטחון מזון זו אסטרטגיה קיומית ומדינת ישראל, כמדינה קטנה ומבודדת חייבת לחשוב טוב טוב כיצד לשמור על ייצור המזון בישראל. מה גם שהיבוא לא הוריד את יוקר המחיה, נהפוך הוא, רק הוסיף להתייקרויות. מדינה חפצת חיים, חייבת לשמור על עצמאות ייצור המזון. הייבוא הוא ממש לא פתרון".

והענף לאן?
"להשאיר את המצב הקיים, לשמור על הענף ועל התכנון ולקוות שאף אחד לא יפגע בו וכמובן בלי שינויים דרמטיים בענף. מה שכן, הרפתנים חייבים להבין את המציאות המשתנה, חייבים להתייעל, להשתמש בטכנולוגיה ולהמשיך לייצר חלב איכותי".

רפת קיבוץ גלגל

קיבוץ גלגל הוקם בשנת 1973 וכעת חברי הקיבוץ נמצאים ממש בשיא חגיגות ה- 50. קיבוץ מתחדש, משק קטן אי שם באמצע המדבר בלב בקעת הירדן. 64 חברים, מתפרנסים בעיקר מחקלאות, רפת, לול, תמרים, בית אריזה גדול. לצד החקלאות, פועל בית דפוס קטן. ומה עם הרפת אתם שואלים, לא בטוח שהיא תשרוד.

ציפי שמאע מנהלת הרפת המיתולוגית של גלגל פוגשת אותי בחיוך ענק למרות הסיטואציה המורכבת (בלשון המעטה) במציאות העכשווית. ציפי עובדת ברפת גלגל משנת 98 מכירה כל אבן ברפת וידעה ימים טובים יותר ופחות. ציפי: "ראשית אנחנו קיבוץ החי רק על חקלאות והמיקום שלנו בעייתי, לצערי. בעשור וחצי האחרונים הפכנו לפתע פתאום ל"מתנחלים" ולכן החלב שאנחנו מייצרים הוא רק חלב ניגר והוא מתנייד עד מחלבת רחובות ובלתי אפשרי לייצר ממנו גבינות אינו משמש לייצור גבינות מחשש שאי אפשר יהיה לייצא לחו"ל".

אני מבין כי אותה בעיה יש עם התמרים שזה הענף העיקרי שלכם?
ציפי "נכון מאוד, זו הבעיה שלנו גם בתמרים, קשה מאוד לייצא לחו"ל בגלל שאנחנו נמצאים "בשטחים". בשנים האחרונות קשה יותר להיות קיבוצניקים בגלגל, הן בגלל מצב החקלאות והן בגלל המצב הפוליטי".

מרגישים את המתח ביום יום?
"אנחנו לא מרגישים שום מתח ביום יום, תושבי האזור הערבים, עובדים איתנו, עובדים בחקלאות, ברפת ובדר"כ מאוד רגוע כאן. זה אזור חקלאי, מרוחק ובדר"כ מחוץ לכותרות העיתונים שזה טוב ולעיתים קשה, תלוי בפוזיציה, אך אנחנו חיים מחוץ לרדאר עם כל החסרונות והיתרונות".

מודעת למצב ומקווה לטוב. ציפי, מנהלת רפת גלגל

ימים של חוסר וודאות
רפת גלגל הוקמה בשנת 1985 וכיום מונה כ 330- פרות, עם מכסה של 3.680 מיליון ליטר לשנה 3 חליבות ביום, מרכז מזון עצמאי. אך בשנים האחרונות הרפת עומדת במקום, לא מתפתחת, לא משודרגת ועם מכון חליבה ענתיקה שאיננו עומד בסטנדרטים העכשוויים. במציאות הזו, עננים שחורים מכסים את שמי הרפת ועתידה לוט בערפל. ציפי: "לצערי לא שיפצנו את הרפת כבר שנים רבות וזה נותן את אותותיו, גם ביכולת שלנו להגיע למכסה. היו לנו בעיות קשות של סומאטיים וממשק הרפת אך כעת אנחנו במגמת שיפור, רואים את האור אבל לצערי עדיין לא את הגענו למכסת החלב שלנו. כשאתה נמצא במקום מבודד ומנותק כמו גלגל אין לך הרבה ברירות ועדיף לך לעשות את המזון לבד. צריך לקחת בחשבון את עלות ההובלות לרפת וממנה, דבר המייקר את כל הסיפור. אנחנו רפת מבודדת על כל המשתמע וזה לעיתים יוצר לא מעט בעיות".

המכון מאוד ישן, יש כוונה לשדרגו, לבנות חדש?
"כן, נכון, מכון החליבה ישן משנת 85 שדירת דג, 10 עמדות בכל צד, מכון של אפימילק ואני מאוד אוהבת לעבוד איתם, אוהבת את הציוד שלהם, את העבודה מולם, את השירות שלהם. כרגע לצערי אין כוונה להשקיע במכון חליבה".

מכון ישן החייב שדרוג. רפת גלגל

ומה עם השקעות לעתיד?
"כמו שציינתי, בנינו סככה לפרות המבוגרות, שדרגנו את חצר ההמתנה, ממתינים לראות כיצד ממשיכים עם הפרויקט הסולרי, הקיבוץ מעוניין ברפת אבל יש חשיבה על המשך הדרך, מקווה שלכולנו תהיה סבלנות ואורך רוח, לעבור את המשבר הנוכחי ולצאת מחוזקים יותר. תראה, בגדול אני מאוד גאה ברפת שלנו, עם כל הבעיות שיש, אבל לא הכל שחור, ממש לא. זוהי רפת מתפקדת, עם כוח אדם חרוץ, אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומאמינה שיהיה טוב, חייב להיות טוב".

ליווי וצוות מקצועי?
"תראה, אני מאוד מרוצה מהסביבה החיצונית התומכת, שה"מ, החקלאית, שיאון, התאחדות, כולם ממש בסדר, מקצועיים, מראים נכונות, רצון".

את יכולה לשים את האצבע על הבעיות?
"בגדול, בעיה של ממשק הרפת, זוהי רפת ישנה שאיננה מותאמת לזמן, נשארנו מאחור מבחינת השקעות והתחדשות. חלק מהסככות אינן מותאמות למקום, לצפיפות ולממשק צינון איכותי. אמנם הרפת נקיה, מטופחת אך אין לי ספק שאם ירצו את רפת גלגל, יצטרכו להרים כאן סככות חדשות, ממשק צינון חדש יותר, כי פשוט אין ברירה. אני מודעת למצבי ומייחלת לטוב" מסיימת ציפי בפתיחות ובחיוך גדול.

את במקום החם בעולם, איך הצינון בקיץ?
"הקיץ כאן קשוח, יש לנו יום אחד של אביב" צוחקת ציפי וממשיכה "אנחנו נחשבים לאחד המקומות החמים בארץ ויכולים להגיע עד ל- 48 מעלות בקיץ. בשנים האחרונות גם הלחות עלתה בגלל מטעי התמרים, אז עומס החום קצת יותר גבוה. אמנם זו לא הלחות של תל אביב אבל עדיין, היא מורגשת. באשר לצינון, יש צינון בזמן החליבות, לפני ואחרי, וגם באבוסים. הירידה בקיץ היא בין 4 ל- 6 ק"ג לפרה, הכל תלוי בקיץ ומזג האויר, רצף חום. בוא נגיד שלבנות רפת בבקעת הירדן, זו משימה מאוד מורכבת".

ומי עם כוח אדם?
" 4 קיבוצניקים מגלגל, שני עובדים זרים ושני בני דודים פלסטינאים, תושבי האזור. לשמחתי אין לנו בעיות כוח אדם כמו במרכז הארץ, אך הצעירים לא רוצים לעבוד בחקלאות או ברפת, הם רוצים היי טק, תל אביב".

אז איך פתאום הפכתם למתנחלים?
ציפי מחייכת בעצב "האמת, לא יודעת, כל החיים שלי ידעתי שאני מתיישבת, הייתי חברת תנועת נוער המחנות העולים שפתאום בגלל מצב פוליטי הפכה למתנחלת. זה ממש הזוי וזה משפיע על החיים שלנו כאן, כי כשהגענו הנה היינו חלוצים, ציוניים והיום מתנחלים, באסה".

מכת מדינה" 73% מהחקלאים מעידים שחוו ניסיון פרוטקשן – ראובן זלץ

דו"ח הפשיעה החקלאית השנתי של ארגון "השומר החדש" מצייר תמונת מצב קשה, על גבול האנרכיה, בכל הקשור לביטחון האישי של החקלאים בישראל. הדו"ח מציג הדרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה המשתקף בעלייה דרמטית במקרי הטרור החקלאי וחשיפה, לראשונה בישראל, של מימדי הפרוטקשן כתופעה חוצת מדינה. החקלאים כבר מיואשים, העיקר שהממשלה מתעסקת ב"רפורמה המשפטית"

'משק הבקר והחלב' שם לו למטרה להציף ככול שניתן את מכת המדינה הנקראת פשיעה חקלאית, או טרור חקלאי, תלוי את מי שואלים. הסיבה להצפת נושא חשוב זה, הפגיעה האנושה בחקלאי ישראל, כמו גם חוסר האכפתיות של הממסד מטיפול בבעיה קשה זו. אירועי הפשיעה המתרחשים כמעט בכל לילה, הפכו את חייהם של החקלאים לסיוט מתמשך, בטח מול ההתעלמות הכמעט מוחלטת של משרדי הממשלה, משטרת ישראל, מג"ב שאינם מטפלים בבעיה ונדמה כי הממסד פשוט וויתר. הפשיעה והטרור החקלאי הפכו בשנים האחרונות לאחד מהגורמים העיקריים לנטישת חקלאים את המקצוע. הכתובת כבר מזמן נכתבה על הקיר וממשלות ישראל פשוט מתעלמות מהנתונים הקשים. קשה לתאר את המצב הבלתי נתפס השורר כיום ברחבי הארץ, בעיקר לאורך קו התפר הירוק, הצפון ובנגב. החקלאים חסרי אונים, מאסו בממסד, לא מאמינים לממשלה וחלקם הגדול אף לא מדווח כי המשטרה, כמו גם משרדי הממשלה, אינם מטפלים בנושא.

הצתות שטחי חקלאות ומשקים

דו"ח קשה ותמונת מצב עגומה
ארגון השומר החדש פרסם במהלך חודש מרץ את הדו"ח השנתי המתייחס לביטחון אישי, פשיעה וטרור חקלאי וכן תוכניות ופתרונות שטח ומדיניות. השנה לראשונה, מתפרסם בדו"ח סקר פרוטקשן המציג נתונים לראשונה בישראל על תופעת הפרוטקשן. הסקר מתבסס על מענה אנונימי של חקלאים ובעלי העסקים מרחבי הארץ. מנתוני הדו"ח המלא עולה כי אזרחים, חקלאים ובעלי עסקים דורשים מהממשלה לשים את הנושא בראש סדר העדיפויות ולפעול אף באמצעי חקיקה. דו"ח הפשיעה של השומר החדש הסוקר את שנת 2022 , מציג תמונת מצב עגומה של הידרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה – המשתקפת בעלייה דרמטית במקרי הטרור החקלאי והפרוטקשן. הארגון רואה קשר ישיר בין ירידת הביטחון האישי של החקלאים לבין הירידה בביטחון האישי של אזרחים בחברה כולה. מנתוני הדו"ח המלא עולה כי אזרחים, חקלאים ובעלי עסקים דורשים מהממשלה לשים את הנושא בראש סדר העדיפויות.

פשיעה וטרור חקלאי
80% מהחקלאים סבלו בשנה האחרונה מפשיעה חקלאית לעומת 20% שלא נפגעו בשנה האחרונה. שאלנו את אותם חקלאים שלא נפגעו בשנה האחרונה – מהם הגורמים שסייעו להם, הגורם המשמעותי ביותר המפחית פשיעה חקלאית לדברי החקלאים הוא נוכחות פעילה בשטח. הנוכחות יכולה להיות של החקלאי עצמו, המשטרה הכחולה, מג"ב, מתנדבים במג"ב ומתנדבי חברה אזרחית, הנוכחות בשטח משפיעה!

פילוח אירועי פשיעה לפי ענף

פילוח אירועי פשיעה לפי ענף

סוג הפשיעה החקלאית הנפוץ ביותר הוא גניבות קטנות ומזדמנות (67%) ולאחריו ונדליזם (46%).
סוגי הפשיעה הנפוצים ביותר בפילוח לפי ענפים:
– מגדלי גד"ש סובלים יותר מאחרים מגניבות בהיקפים שונים; גניבות קטנות (73%) וגניבות גדולות (40%).
– מגדלי הבקר במרעה סובלים יותר מוונדליזם (52%) ופלישה לשטח (51%).
– דבוראים ומגדלי בקר נפגעים יותר מהצתות (31%).

סוגי הפשיעה החקלאית הנפוצים
נזק כספי בפשיעה החקלאית
שריפות שטחים

תרבות הדיווח והטיפול המשטרתי באירועי פשיעה חקלאית
כ- 41% מהחקלאים לא מדווחים על אירועי הפשיעה החקלאית למשטרה. מתשובות פתוחות של החקלאים עולה כי היעדר טיפול אכיפתי יעיל, הן על ידי המשטרה והן על ידי בתי המשפט, מוביל לייאוש מהמערכת והימנעות מהטורח המשמעותי שנדרש מחקלאי בהגשת התלונה. הגשת תלונה כרוכה בהשקעת זמן רב, תוך ידיעה שברוב הגדול של המקרים לא תצמח מהגשת התלונה תועלת לחקלאי ולא ייתפס העבריין. במצבים של דיווח למשטרה על אירועי פשיעה חקלאית – נמצא כי במיעוט המקרים הסיבות לדיווח הן מתוך תקווה שייתפס הגנב וברוב המקרים הסיבות הן מערכתיות: כדי לתבוע את הביטוח; מתוך חובה הנובעת מהסכמים עם גורמים קשורים- שלטוניים ואזרחיים; או מתוך תפיסה מערכתית המבינה את החשיבות שבדיווח לכלל, גם כאשר אין מזה כל תועלת לפרט.
שליש מהמשקים שלא נפגעו ממוקמים באזורים בארץ המרוחקים יחסית מגורמי פשיעה, ולכן נהנים משקט. כחמישית מהמשקים שלא נפגעו כלל נהנו מסיוע של השומר החדש, בעזרתו הצליחו להפחית ולבסוף אף להוריד לאפס את מספר אירועי הפשיעה במשק!
פעילות מתנדבי מתמי"ד במסגרת מג"ב צוינה על ידי 10% מהמשיבים כמסייעת לסכל ולמנוע פשיעה חקלאית.
חלק מהמשיבים מאמינים שההשקעה בפיתוח קשרי שכנות טובים ומועילים עם הסביבה מנעה פעילות עבריינית בשטחם. לצערנו, הסיבה שחלק מהחקלאים לא סבלו מגניבות והצתות הינה מכיוון שנאלצו לשלם שמירה כפויה לגורמים המקושרים לעבריינים.

ברוכה הבאה, רפת כרמים – ראובן זלץ

10 שנים לקח לחברי קיבוץ כרמים להגיע למקום הנכון ולקבל החלטה על הקמת רפת בקיבוץ בהשקעת ענק של כ 17- מיליון שקלים. הרפת שהחלה לפעול בינואר השנה, מביאה קול חדש יחסית לשיח הענפי ועם חזון סביבתי ברור. כפיר לוי, האיש מאחורי הפרויקט אומר לנו במהלך הביקור ברפת "אני מאמין גדול בענף הרפת בישראל, הן כמשאב כלכלי והן כמשאב סביבתי". רפת חדשה בענף, כן ירבו, בהצלחה!

כרמים, קיבוץ מתחדש בצפון הנגב, מעורב דתיים, חילונים ובעל חזון סביבתי ברור. מקום קטן 100 חברים ונמצא בתהליכי גדילה, התפתחות וקליטת משפחות חדשות. הפרנסה מתבססת בעיקר על תיירות, אטרקציית פיינטבול, גד"ש משותף עם הקיבוצים דביר ולהב אך עדיין כ-90 אחוז מהחברים מתפרנסים מעבודה מחוץ לקיבוץ. החל מה- 18לינואר יש רפת חדשה בקיבוץ.

על רפת, עקרונות וסביבה ברת קיימא
אנחנו החלטנו לספר את הסיפור של רפת כרמים, דרך איש מיוחד, מנהל הרפת, כפיר לוי. איש ענף הרפת מאז גיל 18 ועד שהגיע לרגע השמח ביותר בקריירה שלו, פתיחת רפת כרמים. כפיר לוי, 48 , נשוי, 3 ילדים, חבר קיבוץ כרמים משנת 2015 והרוח החיה מאחורי הקמת הרפת בקיבוץ. כפיר: "למעשה הרומן עם הרפת בקיבוץ, החל עוד בשנת 2014 , אז היינו מועמדים לקליטה ומרכז המשק ביקש ממני לבוא כאיש מקצוע ולסייע להעביר את ההחלטה באספת הקיבוץ. אנחנו, כמשפחה, נקלטנו לחברות ברמים בשנת 2015 ".

הרפת כמשאב כלכלי סביבתי. כפיר לוי

למה בעצם לקח לחברים כאן כ- 10 שנים לקבל את ההחלטה על הקמת הרפת?
כפיר "זה בעיקר בגלל החזון המורכב של הקיבוץ המכיל אוכלוסיות מאוד שונות ומגוונות מבחינת השקפת עולם. בעצם החזון הקיבוצי שלנו מושתת על 3 רגליים, האחת, חיים ביחד חילונים דתיים, השני, החזון הסביבתי, לחיות ולטפח סביבה ברת קיימא עם דגש על מיחזור, שימוש בכלים רב פעמיים, התחשבות בטבע ועוד והרגל השלישית זה בעצם הקיבוץ כרעיון ציונות. לכן הקונפליקט שיצר הוויכוח על הקמת הרפת, היה קונפליקט סביב העיקרון איך משתלבת רפת כשאנחנו קיבוץ הדוגל בחיים ברי קיימא, שהרי לכאורה, סביבה ברת קיימא נוגדת את הקמת הרפת. היו וויכוחים אין סופיים בינינו, המון דיונים, אסיפות קיבוץ, כולל מתווה גישור שהתפוצץ וכך זה נמשך לאורך השנים. תחשוב שאת מכסת החלב הקיבוץ קיבל כבר בשנת 2013 ובכל פעם ביקשנו דחיה.
מזלנו שהאנשים במועצת החלב, ולזכותם יאמר, שתמיד היו קשובים אלינו. וכך לאחר המון בדיקות, מחשבות ודיונים, הקיבוץ החליט על הקמת הרפת ללא שותפים. במסגרת ההחלטה שהתקבלה הרפת מחויבת למחקר סביבתי משמעותי וכמובן בדגש גדול על רווחת בעלי החיים".

ואז, לאחר שההחלטה התקבלה?
"בשנת 2020 התקבל האישור הסופי באסיפת הקיבוץ ובזה בעצם ניתן אור ירוק להתחיל את המהלך. התחלנו להניע את כל נושא ההיתרים מול הרגולציה ומשרדי הממשלה השונים. התחברנו למשקי אומנה להתחיל ולייצר חלב. את הבניה עצמה התחלנו בדצמבר 2020 , אני למעשה התחלתי לעבוד ברפת במשרה מלאה באוקטובר 2021 . את הבניה של הרפת התחלנו בדצמבר 2021 וטרם סיימנו. החליבה הראשונה היתה ב- 18.1 2023 מאז עברו הרבה מים בנחל חברון" מחייך כפיר.

מכון חליבה יד שניה

הרפת והחזון
כ- 17 מיליון שקלים השקיעו חברי קיבוץ כרמים בהקמת הרפת שלהם. סכום עתק במונחים של החברים מצפון הנגב, בעצם סכום עתק בכל קנה מידה. כ-200 פרות בחליבה, 26 עגלות ועגלים שנולדו ברפת ונמצאים ביונקיה של 0 הפרדה, זו הרפת הקיבוצית, היחידה המתפעלת יונקיה של 0 הפרדה, מההמלטה הראשונה וזאת כחלק מהתפיסה והמחשבה על רווחת בעלי החיים. כפיר "אנחנו רואים את הקשר שנוצר בין האמא לוולד. מבחינת בריאות הוולדות, נראה שהם חיוניים וגדלים בקצב טוב והאימהות גם, רגועות ומבחינת פרמטרים של ווטרינריה, אין לנו כמעט דלקות רחם. אנחנו גם בודקים ומוודאים שהוולד יונק ומתפתח ואם אנחנו רואים שהוא מתקשה, הוא מקבל תמיכה ובסך הכל עבודת היונקיה בעיקרה, היא התבוננות".

אמא ועגלה בת 3 ימים, ביחד. צילומים ראובן זלץ

אנשי הקיבוץ החליטו ללכת על מכון חליבה scr 30 עמדות פרלל, יד שניה (אילוצי תקציב) 3 חליבות ביום, החלב מהדרין משווק לתנובה, מזון מאמבר דבירה. כפיר "יש מחשבה עתידית על הקמת מרכז מזון עצמאי, אך כרגע זה עדיין רחוק מאיתנו" וממשיך "הקמנו סככה וחצי בגלל אילוצי תקציב ומחיר. הסככות הן סככות מרחביות, מקלטרים ברמה יום יומית ומקפידים על מרחב מחיה ראוי לפרה, כ- 25 מ"ר לפרה. יש לנו מערכת צינון בחצר המתנה ומאווררים בסככות, בעתיד נקים חצר צינון נוספת, במחשבה על צינון פרות יבשות וממליטות. יש גם מחשבה לצנן גם עגלות מוזרעות והרות. באשר לכוח אדם, 7 ישראלים במשרה מלאה, בתוספת עזרה של שני צעירים בשנת שירות וכעת נוער מהקיבוץ מתחיל להיכנס ללמוד חליבות".

סככת החולבות

ומה לגבי העדר?
"חלק מהפרות הן ממשקי האומנה שלנו, צאלים ועלומים כ- 80 פרות, עוד 40 פרות הגיעו ממשק ברסקי מניר בנים. הם שלושת המשקים שהיו פרות באומנה. שאר הפרות, בערך אותו מספר, הגיעו מאבני איתן, מבית לחם הגלילית, מקיבוץ גזר ועוד 35 פרות שאנחנו אמורים לקבל בזמן הקרוב. בסופו של תהליך אנחנו מקווים לעמוד על כ 300- חולבות ומכסה של 3.3 אלף ליטר לשנה. המחשבה בעתיד היא כמובן לנסות ולגדול עצמאית".

מחשבה כלכלית, סביבתית?
"תראה, בסוף אתה רוצה ענף כלכלי ורווחי, שהרי מדובר במפעל קטן, אך יש גם את החזון החקלאי ציוני. אני מאמין גדול בענף הרפת, אני חושב שזה ענף חקלאי עם עתיד בטוח לפניו. ענף היודע לשלב טכנולוגיה עם ידע מקצועי מאוד נרחב ומגוון שהיכולת להתפתח בו היא אין סופית. מה גם שעם השנים למדנו לתת מעטפת מקצועית ייחודית שאין בעולם כולו, החקלאית, שיאון, ההתאחדות. אבותינו, שהקימו את הענף בנו משהו שאנחנו יכולים להיות מאוד גאים בו ואנחנו ממשיכי הדרך מתוך גאווה גדולה על מה שהשגנו ומה שעוד נשיג. אני גם בעד שילוב של כמה שיותר בני נוער מהמשק, בתוך הרפת. זה חינוך נהדר לעבודה חקלאית, לאהבת בעלי חיים, עבודה וערכים. ברפת שלנו אנחנו הולכים למהלך של שילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה ברפת אני מאמין בזה, ברמה האישית. אני רואה את הרפת כמשאב כלכלי אך לא פחות מכך, גם משאב סביבתי. היכן שאנשים רואים זבל ומפגע אני רואה דשן ושדות ירוקים. הכל עניין של השקפה
וזווית ראיה ואנחנו מעוניינים ורוצים לשים את זה בפרונט שלנו וזו צריכה לדעתי להיות האמירה הגורפת של קברניטי רפת החלב הישראלית. הרפתן הישראלי צריך להביט בענף באהבה והערכה רבה, זה עניין של חינוך ולפתוח את העולם שלנו לכל החברה הישראלית. אסור לנו להיכנס למקום הזה של הקורבן, בסוף אנחנו עושים חקלאות כחול לבן ומתפרנסים מעבודת כפיים"

אך החקלאות בישראל סובלת בשנים האחרונות?
כפיר נאנח "תשמע, אני מביט במנהיגים שלנו ואומר להם, תתביישו, מה אפשר עוד לעשות. שהשלטון נגדך אתה פשוט צריך להמשיך בשלך. במקום שהפוליטיקאים יאמרו לבעלי ההון ולטייקונים "תפסיקו לקחת לכם כל כך הרבה", הם בוחרים לקחת מאיתנו, מהחקלאים. הגיע הזמן שנפסיק להתכופף ולהתחבא, אנחנו כאן בזכות ולא בחסד והגיע הזמן לשנות את כל הקונספט. תראה, הקמנו רפת לתפארת, פרויקט חקלאי ציוני מהמעלה הראשונה. שקל אחד לא ראינו מהמדינה, לא ממשרד החקלאות, לא מקק"ל, מאף אחד, משום גוף ממשלתי, רק לקחת הם יודעים. זו בושה וחרפה. חברי קיבוץ כרמים, הקימו בעשר אצבעות את הרפת הזאת. יש כאן פרויקט ציוני אמיתי, איפה המדינה בסיפור הזה, יודעים רק לבוא לגזור סרטים. שיהיה ברור, אני לא רוצה טובות מאף אחד, אך הרי כל כך הרבה מגזרים מקבלים מהמדינה, מיליארדי שקלים בכל שנה, למה החקלאי לא מקבל כלום. עזרה, מענק חד פעמי, משהו שיתן לו הרגשה טובה שיידע שיש שם מישהו המעריך את עבודתו. משהו התבלבל לנו בדרך ולצערי לחקלאים אין את הכוח הפוליטי הנדרש. ואח"כ עוד אומרים לנו שאנחנו אשמים ביוקר המחיה. בושה גדולה".

ומה הלאה?
"בינתיים אנחנו רואים ברכה בעמלנו, טפו טפו, החלב טוב, הפרות בסדר, השומן והחלבון בסדר. בפברואר פדינו 17 אגורות מעל מחיר המטרה. עובדים אתה יודע. בסוף באנו לעבוד ולא לבלבל ת'מוח. יש לנו צוות מחויב העובד קשה, המון שעות. התנאי שלנו, זה לבוא לעבוד בשמחה, מי שלא שמח, שלא יבוא. אני באמת מאמין שהשמים הם הגבול, רק שלא יפריעו לנו לעבוד ולהתפתח. אם תרשה לי, בהזדמנות זו, אני קורא לחוקרים, לבעלי עניין וחברות, לבוא לרפת שלנו, להשקיע במחקר, אנחנו נשתף פעולה בשמחה רבה ונשמח ללמוד, לחקור ביחד ולהתפתח".

משולחן המתכנן 11 שנים – מחזון להקמה
בשנת 2012 זימן אותי מרכז משק כרמים,יעקב סער לפגישה בנושא הקמת רפת בקיבוץ. בפגישה עלו המון לבטים אם רפת תתאים לחזון המשותף, אך היתה הבנה שרפת בקיבוץ חקלאי היא עוגן לפעילות המשותפת. הקיבוץ היה בשלב תכנון תב"ע והיה רצון לכלול את הרפת בתכנון העתידי..
הכנו תכנית אב כוללת לרפת של כ 400- פרות ועגלות נלוות כולל מרכז מזון מפואר. לאחר אישור התכנית בוועדות הקיבוץ היא עברה למתכנן התב"ע אשר קלט אותה בתכנית הגדולה. התב"ע אושרה באפריל 2016 , מרכז המשק בזמנו ארז ירדני ניסה מצד אחד להבין איך להתקדם ומצד שני איך לא מאבדים את המכסה שמועצת החלב הקצתה ליישוב בשל התקדמות האיטית של הרגולציה. בהמשך לקידום ההיתר ולבעית חוסר בתשתיות ביוב במקום, המשרד לאיכות הסביבה לא אישר להתקדם ללא פתרון מוסדר לכל הקיבוץ והולכת כל השפכים בקו מאסף מתוכנן עתידי שטרם הוקם – התכנית נתקעה. בזמן הזה הקיבוץ יצא לביצוע פרוייקט של מערכת סולארית קרקעית גדולה ותפס לנו את כל אזור מרכז המזון ואת סככות הגידול של העגלות והעגלים. בשנת 2017 מרכז המשק בזמנו, שאול רביד ביקש שנגיש תכנית מצומצמת אשר תכלול 2 סככות חולבות ומכון חליבה בלבד ללא שלוחת גידול עגלות וללא מרכז מזון.
בשנת 2019 התקבל ההיתר, סופקו תכניות עבודה קונסטרוקטיביות ממשרדנו ומכל היועצים הנוספים, אביטל גבע יועץ החשמל, עודא מתכנן הפיתוח (קרקע/ דרכים/ניקוזים), אמתי אבנון מתכנן האינסטלציה. פתרון הקדם של מערכת הביוב למכון החליבה תוכננה וסופקה על ידי אודי מבחברת אפ-פלואו. את עבודת הניהול והפיקוח להקמת הפרוייקט המורכב לקח על עצמו שמעון פרטוש מחברת הרמן פרוג'קט, שניהל את המכרז ובחירת כל הקבלנים. לצער כולנו הפרוייקט נתקע שוב, הוועדה לא הסכימה לתת צו התחלת עבודה מכיוון שקו הביוב המאסף של הקיבוץ טרם הוקם. החסם השתחרר בשנת 2020 בדיוק בשיא מגיפה הקורונה, כפיר לוי נבחר להיות מנהלה הראשון של רפת כרמים והתחיל ללוות את ההקמה ולאפיין את הצרכים בהיבט של תפעול וציוד. הוקמה סככת חולבות מרחבית וחצי סככת חולבות נוספת שכרגע הוסבה לגידול העגלות וכן מכון מקבילי עם ציוד של חברת SCR (מבית MSD). בשל המצב, שינויים רבים ורצף אירועים שלא היה מאכזב ספר מתח, אוכלס הפרוייקט בפועל רק לאחרונה. לאחר 11 שנים מתחילת התכנון, אנחנו נרגשים לאחל המון מזל טוב, הצלחה וסיפוק לקיבוץ, לכפיר ולצוות הרפת.
אבנר הורביץ, מהנדס בניין
אגרופלן בע"מ

ברפת כרמים האמינו ב'מולטי פארמר'
לרפת החדשה בקיבוץ כרמים, היה נתון התחלתי ברור, תקציב מוגבל לקניית טרקטור. אך באותה נשימה, הם נזקקו לטרקטור, שופל ולמעמיס טלסקופי לעבודות בקיבוץ. מיותר לציין כי תקציב לשלושה כלים לא היה ולשמחתנו, בחרו אנשי כרמים לתת הזדמנות לטרטור הייחודי שלנו. כל הצדדים יצאו מרוצים. אמנם בתחילת הדרך הקיבוץ היו מאוד סקפטיים ועלו המון שאלות על ידי חברי הקיבוץ אך אט אט הם הבינו כי ה'מולטי פארמר' שלנו, הוא העסקה המשתלמת והטובה ביותר להם. במסגרת העסקה, קיבוץ כרמים קיבלו כף וכף נפח דוקני חציר, מזלג וסל וכל אלה
אביזרים מקורים אשר מתחברים למולטי פארמר. עוד יתברר כי יש חיסכון של מעל 50% בצריכת סולר. עלתה השאלה האם המולטי פארמר מספיק חזק לבצע פעולות ברפת כמו טרקטור ושופל? במבחן המציאות התברר להם כי הכלי חזק בהרבה משופל ומטרקטור רגיל זהו כלי בעל 140 כ"ס עצמתי וביצע את הפעולות (העמסה, דחיפה) בהצלחה רבה ובזריזות. גם עלות הביטוח לכלי אחד תמיד תהיה זולה משלושה כלים ובאשר להנדסת האנוש, בניגוד לשופל וטרקטור, כלים מאוד מסורבלים כשחוויית המפעיל היא נסיעה קופצנית רועשת ומעייפת. הרי ש'מרלו' פיתחו קבינה אקוסטית עם משכך איכותי ותא ישיבה מאוד נח. לסיכום, לשמחתנו הרבה, בקיבוץ כרמים הקשיבו ,האמינו והעזו להזמין את המולטי פארמר שלנו.

ד"ר לירון אמדור: "חייבים להתחיל לתכנן ולגדל תירס וסויה בישראל" – ראובן זלץ

האקלים המשתנה בכל העולם גורם כבר עכשיו לשינויי טמפרטורות, דבר המשפיע ישירות על החקלאות העולמית. במחקר ייחודי וראשון מסוגו, הבודק את השפעת החוסן האקלימי על יבוא מזון לישראל, עולה תמונת מצב מטרידה מאוד. ד"ר אמדור: "ישראל חייבת לתכנן את המחר ולהתחיל לגדל מספר גידולים הנמצאים בסכנה בארצות המוצא שלהם". לתשומת לב הרפתנים, אנשי הגד"ש, מרכזי המזון וחברות המזון.

לחוסן האקלימי של מדינות העולם יש קשר ישיר ומיידי לגידולי החקלאות ולעתידם. אז מה הקשר בין האקלים בברזיל וארגנטינה לבין היבוא ההולך וגדל לישראל ואיך זה משפיע או ישפיע גם על הרפתות שלנו. ד"ר לירון אמדור יועצת לענייני חקלאות, חוקרת במכון יסודות ואוניברסיטת ת"א, ערכה מחקר מקיף וראשון מסוגו בנושא זה וזאת במסגרת מכון יסודות. מטרת המחקר, לבדוק, איך שינוי האקלים והחוסן האקלימי של המדינות המייצאות, עלול להשפיע למערכת המזון הישראלית במקרה שלנו, על תשומות המזון לרפת הישראלית

אסור להסתמך על יבוא. דר לירון אמדור

חוסן אקלימי כנורת אזהרה
ד"ר אמדור: "מערכת המזון שלנו מושתתת לא רק על תוצרת כחול לבן אלא גם על יבוא ההולך וגדל. מדינת ישראל באה ואומרת כי היא מעדיפה לייבא ולא להשקיע בייצור כחול לבן, זה עניין של החלטה. ובקונטקסט של הרפתנים, לפחות כחצי מהמזון לפרות מיובא מחו"ל ולכן לרפתנים מאוד חשוב לדעת מה נעשה בשווקי העולם, ראה המלחמה באוקראינה. נוסיף לזה את משבר האקלים ומשבר המזון העולמי והרי לך מתכון לצרות. אנחנו הרי כבר יודעים שבמשך 25 השנים האחרונות מחירי המזון בעולם נמצאים בגרף עליה מתמיד. ואף אחד עדיין לא בא ובדק באמת את הנושא ולכן אנחנו ביסודות באנו בפעם הראשונה והכנו נתונים. וזה בעצם חשיבותו של המסמך המדובר. וברשותך אנחנו נתמקד, מטבע הדברים בתשומות הנוגעות לעולם הרפת והבקר".

מה בדקתם?
"המחקר בדק 23 גידולים חקלאיים, מהמרכזיים במערכת המזון הישראלית. בירקות כיסה המחקר כ- 83 אחוז מסל המזון ובדגנים כ- 90 אחוז. ואז בדקנו איזה מדינות הם המייצאות העיקריות של גידולים אלה ואז לקחנו מדד בין לאומי מקובל של החוסן האקלימי של המדינות הללו, הצלבנו את הנתונים והשוונו לישראל ולמדד החוסן האקלימי שלנו".

ומה המסקנות?
"במרבית הגידולים הללו, לישראל יש חוסן אקלימי טוב יותר מהמדינות המייצאות אותן. שזה אומר, כי עדיף למדינת ישראל להתמקד ולגדל את הגידולים הללו על פני יבוא לזמן מוגבל שהעשוי להיפגע בגלל שינויי מזג אויר וחוסן אקלימי נמוך במדינות המוצא. אתן לך דוגמאות הנוגעות ישירות לרפתנים. ניקח את התירס, 5 היצואניות העיקריות של התירס בעולם, המכסות כ- 80 אחוז מהיצוא העולמי הן, אוקראינה, ארה"ב, ברזיל, ארגנטינה ורומניה. מלבד ארה"ב שהחוסן האקלימי שלה גבוה יחסית, הרי ששאר המדינות, החוסן האקלימי שלהן נמוך מישראל ויש חשש כי בעתיד הלא רחוק הן לא תוכלנה להמשיך ולייצא כמויות גדולות של תירס ולזה מגדלי הבקר צריכים לשים לב. בוא ניקח את הסויה, תשומה מאוד מרכזית בגידולי רפת ובקר. יש רק 2 מדינות המייצאות סויה שהן ארה"ב וברזיל, בעוד ארה"ב כאמור מצבה יחסית טוב מבחינה אקלימית הרי שברזיל נמצאת על סף קטסטרופה אקלימית וזה נתון שחקלאי ישראל ומשרד החקלאות חייבים לקחת בחשבון לעתיד הקרוב, רחוק, מישהו חייב לתכנן את מלאי המזון שלנו".

עדיף למדינת ישראל להתמקד ולגדל את הגידולים הללו על פני יבוא. אמדור

אז למה בעצם לא מגדלים כאן סויה?
"אני לא יודעת לענות לך על זה, מזג האויר בישראל מתאים לגידול סויה, זה גידול ממוכן ולא זקוק להרבה ידיים עובדות. אז למה לא מגדלים בישראל, אין לי תשובה על זה וחבל, כי אנחנו ברמת סיכון מאוד גבוהה בנושא קבלת סויה בעתיד".

ומה באשר לחיטה תשומה לא פחות חשובה?
"החדשות בנושא זה קצת יותר טובות, יש 8 יצואניות עולמיות, אך שתיים מהן, רוסיה ואוקראינה נמצאות במלחמה ובמשברים כלכליים. שאר המדינות במצב אקלימי סביר, כך שכנראה שעם חיטה נסתדר, אך חשוב לזכור, מדובר ב- 8 מדינות המייצאות לכל העולם. ברגע שתהיה מצוקה עולמית של חיטה, החיטה הגדילה בארץ תועבר לשימוש בני האדם ומגדלי הבקר ימצאו את עצמם אל מול שוקת שבורה והיום הזה כלל אינו רחוק. אנחנו חייבים לחשוב על שינויי האקלים ולהתחיל לעשות תוכניות לקראת המחר, היבוא איננו פתרון לאורך זמן, המצב קשה ואסור לנו להתעלם מכך".

האתגר עוד לפנינו – ארנון אושרי

הימים ימים טרופים ומטורפים, כמותם לא חווינו מעולם בישראל, כולנו התרגלנו (כמה עצוב) להתרכז במאבקינו לשמירה על החקלאות המקומית, לשמירה על ענפי היצור שמהווים בסיס לביטחון המזון, לפריסת הישובים, לעצם קיומנו כחקלאים והנה התרגשה על כולנו הפיכה משטרית.

אם נעצור רק לרגע ונחפש את המשותף, ללא כל מאמץ נגלה שאת מפת הדרכים שהובילה לחיסול החקלאות, לצמצום היצור והשלטת היבוא על ראש כולנו, כתבו במרתפי פורום קהלת, הפורום האולטרה ימני שבסיסו באוונגליסטים אולטרה שמרנים דתיים אמריקאים, שמצאו כר פורה להפצת משנת איין רנד שלהם כאן אצלנו בישראל. החבירה הלא טבעית הזו מחד, אבל בהחלט הגיונית מאידך, בין אוונגליסטים אולטרה ימניים לבין חבורה גזענית מיזוגנית, אולטרה ימנית בישראל נראית טבעית.

גבולות גזרה
הגבולות בין ימין ושמאל מעולם לא הוקצנו כמו בימינו אלו כשברור שכל מי שלא שייך למחנה של סמוטגביר ונתניהו, מייד מתויג כשמאל ולא סתם, אלא שמאל קיצוני. אנחנו, החקלאים, נחשפנו לתורת קהלת (כמה ציני השימוש בשם קהלת ואיזו כפירה בחכם באדם) כשבהובלת ממשלות נתניהו בעיקר, אומצה תורת הפורום שהכול פתוח והכל לתחרות, אין תכלית ראויה ועל חקלאי ישראל, בשם השוק החופשי כמובן, להתחרות על לב הצרכנים אל מול מחיר המים ושכר העבודה בתורכיה ובעזה או אל מול תמיכות אירופיות. נעלמה כל ראיה של ישוב הארץ ושמירה על אדמות הלאום. טוב, לא לגמרי, כי אם מדובר בהפקרת אדמות חקלאיות לקבלנים, אז גם זה מין סוג של שמירה, אבל רק במרכז הארץ. הפריפריה ויישובי הספר, לא ממש חשובים לפורום הזה ולממשלת ישראל שכבר כמחצית מהמשקים בערבה נסגרו, או בגליל ובגולן החקלאים כורעים תחת היבוא ההרסני. נדמה שאנחנו בעיצומם של ימים היסטוריים לעם ישראל, עד כה, לא מקשיבים מרכיבי הקואליציה לכל האזהרות מבכירי הכלכלנים, מבעלי חברות הייטק, מגורמים מדיניים וממדינות זרות. נדמה שבהינתן שאמנם חלילה תצלח דרכה של הקואליציה ומערכות החוק יכפפו לכנסת מבלי כל יכולת מעשית, לא נצא גם אנחנו נקיים מהעניין. חשוב לזכור שבעולם הקפיטליסטי של הימין הקיצוני, הכול פתוח והתאוריה שמקדם באופן מעשי פורום קהלת, תהיה זו אשר מכתיבה את הכלכלה הישראלית ואז מי שלא יכול לעמוד בתחרות מול שווקי חוץ, כלומר כמעט כל מי שהוא יצרן ישראלי, דינו להימחק וההמשך יהיה באופן טבעי מחיקת ישובים שחקלאות היא בבסיסם, הפקעת אדמה, ושינוי מהותי בפני המדינה.

החקלאות לאן?
החקלאות בישראל תהיה תאגידית בידי בעלי ממון, היבוא ישלוט בכיפה וכל גוף הידע העצום שנבנה במשך עשורים יימוג אל ערפל עתידי שאין איש יודע מה מעבר לו. נדמה שבעת הזו, חשוב לכל אחד לבדוק את סולם הערכים שלו ולחשוב היכן עומדת תפיסת עולמו. אבל לא רק, גם לנו, החקלאים, חשוב לבדוק היטב לפני שאנחנו ממשיכים להשקיע, מה צופן העתיד הכלכלי? האם השקעה תהיה בעלת הצדקה כלכלית לאורך זמן? ובתוך כל אלה, יש נקודות אור, דווקא הכאוס שכולנו נתונים בו, חידד אצל רבים, רבים מאד את הצורך לקבוע היכן אנחנו ניצבים במהלכים ההרסניים שמתרגשים עלינו. נראה שדווקא עכשיו, בשעה האפלה הזו, זו השעה שלפני הזריחה, ההתעוררות ההמונית של מאות אלפים ואולי יותר, בישראל שמבינים לפתע מה מתרחש, אירוע שיצמיח תנועה חדשה של ישראלים מעורבים, יוזמים ולוקחים חלק בעיצוב דמותה הדמוקרטית של המדינה. ישראלים, ציונים, חילוניים, דתיים, המאמינים בעבודה, בתעשיה כחול לבן. אולי גם אנחנו, החקלאים בישראל, יחד עם מיליונים נגלה לפתע תפיסה לאומית עם כלכלה אחרת, חומלת, שמבינה כי כסף אינו חזות הכול, תנועה שמבינה שפני הנוף במדינה, בטחון המזון, הפריסה לאורך גבולות המדינה, הם הדבר החשוב לא פחות משורה בתקציב. הרי כשמייבאים לארץ תוצרת זולה וזה לא משנה איזו תוצרת, לרוב זה על חשבון היצור המקומי, כלומר מייבאים אבטלה.
ברור שיש מי שנהנה מזה, בישראל גדל מעמד של טייקוני על השולטים בכלכלה מצד אחד וביבוא מצד שני. אבל באותה המידה ברור שזה מיעוט, מיעוט עם כיסים עמוקים ועם השפעה גדולה על מקבלי ההחלטות, אבל מיעוט. כולנו יודעים שאת יוקר המחיה קובעת בעיקר המדינה וברצותה, המדינה יכולה להוזיל את עלויות הבניה, את מחיר הקרקע, את מחירי תשומות היצור, את האגרות, כל אלה בידי המדינה. אבל כמו שאמר החשמלאי שנידון להיצלות בכיסא חשמלי אל מותו וגילו שהכיסא לא פועל, שאלו אותו אם הוא יכול לתקן, והוא השיב שכן, אבל אין לו מוטיבציה. אז אין למדינה כל מוטיבציה להוזיל את מחירי בניה או את מחירי המזון, ולמה שתהיה, אם שכבת מקורבים, יבואנים נהנים. לא נותר לכולנו, אלא לקוות שהימים האפלים האלה שניחתו על כולנו, יחלפו, ישראל תחזור למסלול השפוי ושינויים יעשו בהסכמות רחבות ויחל איחוי קרעים שנקרעו בתוכנו, והחקלאות גם היא תצא נשכרת מהשינויים שיחזקו את היצור המקומי ואת הישובים
… או שלא.
וזה המקום שלי לאחל לנו החקלאים, חג חירות שמח שנדמה כי השנה הברכה מקבלת משנה תוקף. שנדע להיאבק על ישראל טובה יותר, ערכית יותר, ישראל עובדת, מגדלת את מזונה, חולבת את פרותיה ולא שוכחת את החלש, החולה, הקשיש וזוכרת תמיד כי ציונות, זו לא מילה גסה.
חג שמח

שלומית ארבל: "ענף החלב חייב מדיניות כוללת ולטווח ארוך" – ראובן זלץ

זו אולי העבודה המעמיקה ביותר שנערכה על ענף החלב הישראלי. במסגרת העבודה נבחנו כל הפרמטרים של ענף החלב, גם בהשוואה לענפים בחו"ל. התובנות והמסקנות אולי לא מפתיעות אך בהירות וברורות. שלומית ארבל, עורכת עבודת המחקר "יש פגיעה ביציבות הענף עקב שינויים תכופים כתוצאה ממדיניות ממשלתית משתנה". לקרוא ולהפנים!!

שלומית ארבל חוקרת ומנהלת מחקרים במכון יסודות, בעלת תואר שני בכלכלה מהפקולטה לחקלאות, הכינה את אחת מהעבודות המעמיקות והמוקפדות על ענף החלב בישראל. בראיון מיוחד ל'משק הבקר והחלב' מתארת שלומית את הרקע לעבודה, מפרטת את המסקנות, התובנות ומציירת תמונת מצב עדכנית עד כמה שניתן, של ענף החלב בישראל על כל מורכבויותיו. תחילת העבודה על המחקר היתה במרץ
20 בתחילת הקורונה, פרסום המחקר היה בקיץ 2022 , המחקר נעשה ביוזמה של מכון יסודות. המחקר בדק את אתגרי ענף החלב הישראלי תוך התייחסות לענפי חלב בעולם והביא נתונים תוך השוואות עם משקי חלב מרחבי העולם.

ענף החלב חייב מדיניות כוללת ולטווח ארוך. שלומית ארבל

מה היו תנאי הפתיחה לקראת הכנת המחקר?
"חשוב לי להדגיש שאין כאן מחקר במובן האקדמי, זו סקירה ענפית רחבה, שמתייחסת להרבה נושאים, יותר ממה שאנחנו פוגשים בדרך כלל. תחילת העבודה על הנייר היתה במרץ 2020 . בארץ היה מחסור בחמאה, והתקיימו דיונים לגבי העלאת מחיר מוצרי החלב שבפיקוח. האווירה הכללית היתה של חוסר וודאות. הענף היה אחרי הסכם 2018 שלא בוצע בגלל המצב הפוליטי בארץ, אבל סימן את הכיוון שאליו
חותרת הממשלה".

איך ענף החלב בישראל ביחס לענפי חלב מובילים באירופה? (ענף מתוכנן, מענקים, רגולציה ועוד)
"בנייר יש סקירה של ארבעה משקי חלב בחו"ל: האיחוד האירופי שהוא כשלעצמו ממש לא מקשה אחת, ארה"ב, ניו-זילנד וקנדה. לגבי כל אחד מהם יש הצגה של מבנה הענף, תהליכים ושינויים שעבר עליו, כלי המדיניות המופעלים כלי המדיניות, אבל בשביל לענות עליה, צריך לדייק את המושגים למשל של תמיכות ותכנון. לגבי התמיכות צריך להבדיל בין תמיכה ישירה, תמיכה מתקציב המדינה שסכומה מוגדר וידוע, לתמיכה עקיפה הניתנת דרך מנגנונים אחרים כמו מחיר מפוקח, מכסים, מכסות ייצור, והבטחת מחיר ליצרן. בעצם, מי שמשלם בפועל את התמיכה העקיפה הם הצרכנים, והערך שלה הוא תוצאתי, מחשבים אותו מתוך הפער בין המחיר ללא ההתערבות הממשלתית למחיר איתה (שהוא גבוה יותר).
באופן דומה, גם כשמדברים על התכנון בענף יש רמות. יש תכנון כולל המגדיר את סך הכמות שמותר לייצר אבל לא מתערב בחלוקה הפנימית, ויש תכנון פרטני כמו בישראל שקובע למי מותר לייצר וכמה. אי- אפשר לקיים תכנון פרטני בלי תכנון כולל אבל אפשר לקיים תכנון כולל ללא תכנון פרטני. לשאלתך, משטר המכסות בוטל באיחוד האירופי בשנת 2015 . מאז, כלי המדיניות שנהוגים בו עוברים שינויים, כמענה למשברים שפוקדים את הענף. ברמת כלל האיחוד יש תשלומים ישירים לחקלאים, תמיכה בפיתוח כפרי, ותוכניות תמיכה מגזרית. בנוסף יש כלים ברמה המדינתית. נכון לשנת 2016 , השנה האחרונה שהיה לנו נתון רק 15% ממשקי החלב באיחוד היו רווחיים, ומשקל התמיכות הגיע ל- 118% מהיתרה להון ועבודה (כולל התמיכות)".

מה למדת לאחר ה'צלילה שלך' למשק החלב הישראלי?
"הלמידה האישית שלי פחות רלוונטית. אך אני חושבת שהדיון שיש בנייר לגבי ארבע בעיות עיקריות במדיניות הענף יכול לתרום לשיח הן הפנים ענפי והן הציבורי הכללי. הבעיות שזיהינו הן:
א. מתן משקל יתר למחיר לצרכן מתוך כלל מטרות המדיניות, וריכוז המאמץ להשפיע עליו דרך שינוי במקטע החלב הגולמי, שחלקו במחיר הסופי לצרכן קטן.
ב. מתן משקל יתר ליתרונות לגודל כגורם המסביר את הפערים ביעילות הייצור וברווחיות החקלאים, וריכוז המאמץ להגברת היעילות באמצעות הגדלת יחידות הייצור.
ג. התעלמות מכך שתכנון הוא רכיב הכרחי לפעילות הענף.
ד. סתירה בין המדיניות הרשמית לדרך יישומה, ופגיעה ביציבות הענף כתוצאה משינויים רבים ותכופים באופן יישום המדיניות.
זה כמובן מאוד מתומצת. על כל אחת מהנקודות יש מה להרחיב גם מבחינת הנתונים והביסוס שלה וגם מהמסקנות שנגזרות ממנה".

תמיכות ממשלתיות לקיום הרפת המשפחתית

המסקנות שלך לאחר הכנת המחקר?
"הנייר כולל 14 תובנות ומסקנות שמתייחסות לענף החלב באופן ישיר ועוד 4 תובנות יותר כלליות שנוגעות לכל ענף החקלאות בישראל. לא נסקור כאן את כל הנקודות אבל כמה כן.
א . התכנון בענף – השאלה היא לא האם יהיה תכנון בענף החלב, אלא מי יתכנן: המדינה באמצעות רגולציה, החקלאים באמצעות קואופרטיב, או המחלבות באמצעות מחיר ואינטגרציה אנכית. ההסבר: מאפייני המוצר והענף מחייבים התאמה בין הייצור החקלאי לעיבוד התעשייתי. ההתאמה הזו, שמושגת באמצעות ויסות כמויות שמתבצע על ידי תכנון, היא רכיב מבני ויסודי בהתנהלות הענף.
ההתאמה יכולה להיעשות על ידי המדינה, המחלבות או החקלאים.
ב . צמצום המעורבות הממשלתית (דה-רגולציה) – צמצום המעורבות הממשלתית בענף עדיין יחייב תמיכה ממשלתית אלטרנטיבית לשמירה על יציבותו. ההסבר: השפעתה של דה-רגולציה בענף החלב תלויה במידה רבה ביכולת של המחלבות המקומיות לקחת חלק בסחר הבינלאומי. בהיעדר אפשרות ליצוא משמעותי (כמו בישראל), היקף הייצור קופא בטווח הקצר ומצטמצם בטווח הארוך. במצב זה, רפתות משפחתיות מצליחות להתקיים באמצעות תמיכות ממשלתיות, ומעורבות הממשלה בענף ממשיכה להיות מהותית, שכן הענף נקלע למשברים תכופים.
ג . פרישת חקלאים מהענף והגדלת יחידות הייצור – מדיניות ענפית המוכוונת להגדלת היעילות מחייבת השקעה בשיפור הניהול. השינוי המבני בענף, ובכלל זה התכנסות ליחידות ייצור גדולות, מתרחש מעצמו. התרומה של משתנה הגודל לרמת היעילות אינה מצדיקה את האצתו בכלל, ובענף החלב בפרט, הוא תהליך המתרחש בכל העולם ונגזר מההתפתחות הטכנולוגית. לדעתי, בגלל
שהוא מוסבר וניתן לחיזוי על ידי התיאוריה הכלכלית, נכון לקבל תהליך זה כחלק מההתפתחות הכלכלית. במחקרים שבחנו את הגורמים המשפיעים על היעילות ואת הקשר בין גודל הרפת ליעילות במקטע החקלאי בישראל, נמצא שהגורם הניהולי הוא המסביר העיקרי להבדלים ולא גודלן של הרפתות. מסקנה נובעת היא שאם שימור הרפת המשפחתית מוגדר כמטרה, זה מחייב להעניק לה תמיכה ייעודית ישירה, בדומה לנהוג בשוויץ לגבי הרפתות האלפיניות.
ד . תכנון כלכלי ופיזי מנקודת מבט כוללת – התוויית המדיניות הכוללת לענף צריכה לתת מענה גם להיבטים של התכנון הפיזי ולמנוע התנגשויות בין דרישות גופי התכנון והרגולציה השונים. הסבר: הדחיפה לרפת גדולה עומדת בניגוד לעמדת גופי התכנון הפיזי, ובמקרים רבים יוצרת מלכוד חוקי לחקלאי, שנדרש להגדיל את הרפת משיקולי יעילות כלכלית, אך אינו יכול לקבל היתרים להרחבתה
משיקולי תכנון פיזי.
ה . תרחישי פרישה וצמצום הענף – האומדן לקצב הפרישה, מי יפרוש ומתי בכל חלופה, צריך לשקלל גם את מאפייני קבלת ההחלטות ודרישות הרווחיות השונות ברפת
המשפחתית וברפת השיתופית. בלא התייחסות למשתנה זה יתקבל אומדן שגוי. הסבר: חלק ניכר מתרחישי הקיצון המצוירים לענף כוללים ירידת מחירים ושחיקת רווחים מואצות, שיביאו לפרישה רחבת-היקף של חקלאים. הנחת העבודה המקובלת היא, שרוב הפורשים יהיו מהמגזר המשפחתי, מכיוון שרבים מהמשקים שבו נמצאים, כבר היום, בשולי רווח נמוכים מאוד. עם זאת, ניתוח המבוסס על תפקידה של הרפת בסך כול התיק העסקי של המשק ועל מאפייני קבלת ההחלטות של הבעלים, מצביע על כך שייתכנו תרחישים שבהם תהיה יציאה משמעותית של רפתות שיתופיות מהענף".

הסרת מגבלות הייבוא עלול להביא לקריסת הענף
במהלך עבודתה על המחקר המקיף, בדקה שלומית גם את נתוני הפתיחה של הענף תוך התייחסות לבעיות הרלוונטיות ולסכנות המאיימות על הענף.

האם ביטול התכנון והמכסות יפגע בענף ויביא לקריסתו?
"אני רוצה להתחיל מהשאלה מה זה קריסת ענף. לדעתי, הגדרה למצב של קריסת הענף במקטע החקלאי צריכה להתבסס על היקף הענף ועל קצב צמצומו. מנקודת מבט צרכנית, קריסת המקטע החקלאי תביא למצב שבו רוב מוצרי החלב הניגר שיסופקו לאזרחי ישראל ייוצרו מאבקת חלב או ייובאו. לפי הניתוח שלנו ביטול התכנון הפרטני (משטר המכסות) לא צפוי להביא לקריסת הענף. מה שכן עלול להביא לקריסתו הוא הסרת כל המגבלות על היבוא. מהלך כזה יצור סיכון ממשי להמשך קיומו של ענף חלב משמעותי בישראל. אני אוסיף גם שחוק החלב במתכונתו הקיימת לא נותן מענה הולם לאיום זה. החוק דן בהיתרי יבוא שהשימוש בהם הופסק. ולמעשה היום לא נדרשת הסכמת החקלאים לשינוי המכס והדבר נתון באופן מוחלט להחלטת שר האוצר".

האם מדיניות הייבוא ההולכת וגדלה פוגעת בענף בישראל?
"אני רואה כמה בעיות עם מדיניות היבוא, הראשונה היא ההנחה שביטול ההגנות יביא אוטומטית לירידת המחיר לצרכן. יש מספיק עבודות על כך שזה לא חד ערכי ולא תמיד "מצליח" או "עובד". גם כאשר יש ירידת מחיר לצרכן, אנחנו יודעים שהיא מגלמת רק חלק מהקטנת העלות של היבואנים והסיטונאים. חלק נשאר אצלם מגדיל את הרווחיות שלהם. הבעיה השנייה היא שאלת התחרות ההוגנת. נכון להיום ישראל לא מתחשבת בתמיכות שמקבלים יצרני החלב במדינות המקור. התמיכה, בין שהיא ישירה ובין שהיא עקיפה, משפיעה על המחיר שבו יכול היצרן לייצא את תוצרתו וכמו שראינו באיחוד האירופי זה מרכיב משמעותי, שיכול להגיע ל- 40% מהכנסות החקלאים. היבט נוסף של התחרות ההוגנת הוא תנאי הגידול, רווחת בעלי החיים ונוהלי האיכות והבקרה. היבוא לישראל אינו מוגבל על ידי תקינה, בעוד שהחקלאים הישראלים כפופים לרגולציות רבות על איכות המוצר, איכות הסביבה, רווחת בעלי החיים ועוד. לרגולציות האלה יש השפעה לא מבוטלת על עלויות הייצור, והיצרנים בחלק ממדינות המקור בכלל אינם נדרשים ואינם עומדים בסטנדרטים הנדרשים בארץ".

 

מה הענף ואנשיו צריכים לעשות לקראת העתיד?
"אני לא בטוחה שיש לי תשובה טובה. אני חושבת שאולי צריך להתחיל מהכרה בעובדה שאין פתרון אחד פשוט. אם היה פתרון טוב, העונה על מטרות המדיניות (והצרכים של כל השחקנים בענף), מן הסתם הוא היה מיושם. מתוך ההבנה שיש יותר מדרך אחת להבטיח את המשך קיומו של ענף חלב בישראל, להגדיל יעילות, להעלות את רווחת הצרכנים ולקדם קיימות ורווחת בעלי החיים, במגוון יחידות ייצור בגדלים שונים ובפריסה גיאוגרפית מגוונת, צריך לבחון את החלופות באומץ ביושרה. ברור שלכל דרך יש יתרונות וחסרונות. אבל לא פחות חשוב לזכור שלהגדרת מטרות המדיניות, לקביעת סדרי העדיפויות ביניהן וכן להשקפת העולם יש חשיבות מרכזית בבחירת הדרך".

מה המתווה הראוי, הנכון, להבטחת ענף החלב בישראל?
"בהמשך ישיר לשאלה הקודמת, אני חושבת שלפני שמגדירים מתווה צריך לדבר על איך הוא נבנה ומה הוא כולל. מרכיב מרכזי במתווה הוא הגדרת תפקידו של הענף. נכון להיום, המדיניות מכוונת להשגת יותר מ-20 מטרות, שרובן מוגדרות בחוק החלב, וחלקן מתנגשות זו בזו. המציאות הזו מקשה על ניהול מושכל וקוהרנטי. בפועל, המדיניות מתמקדת ומקדמת כל פעם קבוצה אחת של מטרות, ואינה מכוונת לאופטימיזציה משותפת של כולן. אני חושבת שהמתווה צריך לעסוק גם בהיבט הצרכני. נכון להיום יותר מ- 10% מהאוכלוסייה לא צורכים חלב ומוצריו. החלק נמנע מצריכה ממנעים אידיאולוגיים, בין של שמירה על הסביבה ובין של רווחת בעלי חיים צפוי לגדול. דרישות הצרכנים שממשיכים לצרוך חלב לחקלאות מקיימת מתגברות. ובאותה נשימה יש לעסוק ולתת מענה להבטחת פרנסה בכבוד ופרישה בכבוד. ההתחדשות מחייבת כניסת דור חדש, והוא לא יכנס לענף בלי אופק. נקודה נוספת ולא פחות חשובה היא מתווה ארוך טווח שייצר וודאות ויציבות. אנחנו מדברים על ענף עתיר הון, עם תקופות החזר השקעה ארוכות. הסכם ארוך טווח הוא תנאי הכרחי להרחבת ההשקעות והפיתוח של הענף".

ליאור שמחה – ברכת חג יציאת מצרים שלנו. דברים בשם אמרם משק הבקר 423

חג הפסח מסמן את היציאה שלנו מעבדות לחירות, לאחר שנים ארוכות של קשיים עבדות ודווקא בימים אלו, החג מקבל משמעות מיוחדת. לכל אחת ואחד יש את המצרים שלו וכולנו צריכים לעבור דרך כדי להשתחרר. אני מאוד מקווה שגם המדינה תעבור את המצרים שלה וביחד נעבור דרך ונמצא את הדרך המשותפת שלנו להמשיך ולבנות את הארץ המופלאה שלנו.
בימים שכאלה, נדמה כי עם ישראל גדול על מנהיגיו ולמרות שעדיין לא קם לנו כאן משה, צריך להיות אופטימיים ולהמשיך להאמין בנו, בישראלים, בציונות המתחדשת בארץ ישראל.
ענף החלב שלנו, ידע תקופות קשות אך ביחד, אנחנו נמשיך לייצר את החלב הטוב בעולם ולהוכיח, כל פעם מחדש, כי אין תחליף לתוצרת כחול לבן. זה המקום והזמן לאחל, מכל הלב,
לחקלאי ישראל ולאזרחי המדינה להגיע אל הארץ המובטחת של כל אחת ואחד מאיתנו
וכולי תקווה שהארץ תהיה זבת חלב ודבש.

חג שמח, בריאות
ופרנסה טובה
שלכם
ליאור שמחה מנכ"ל
התאחדות יצרני החלב בישראל

משק הבקר והחלב, חוברת 423, פסח התשפ"ג

לקריאת החוברת המלאה

דבר העורך – פורום קהלת ומערכת המשפט | גליון פסח – ראובן זלץ
דברים בשם אומרם – ברכת חג, יציאת מצרים שלנו – ליאור שמחה

חקלאות ישראלית
אבי דיכטר: "חוק ההסדרים כפי שנוסח, הכרחי לקיום החקלאות בארץ" – ראובן זלץ
שלומית ארבל: "ענף החלב חייב מדיניות כוללת ולטווח ארוך" – ראובן זלץ

הזנה – דיוויד לוי – מנכ"ל ארגון עובדי הפלחה: "השנה יהיה איחור בקציר התחמיץ והשחתות" – ראובן זלץ

חקלאות ישראלית – ד"ר לירון אמדור: "חייבים להתחיל לתכנן ולגדל תירס וסויה בישראל" – ראובן זלץ

טור אישי – האתגר עוד לפנינו – ארנון אושרי
סיור ברפת קיבוצית – ברוכה הבאה, רפת כרמים – ראובן זלץ
טרור חקלאי – מכת מדינה: 73% מהחקלאים מעידים שחוו ניסיון פרוטקשן – ראובן זלץ

כנס יצרנים שטראוס 2023

גדי פריידקס, מנהל אספקת החלב בחברת שטראוס: "רואים חשיבות עצומה באיכות ובטיחות החלב שלנו" – ראובן זלץ
הוקרה ופרידה-  רפתות מצטיינות ל 2022- ראובן זלץ
ישראל בליט איש החלב של שטראוס –  ראובן זלץ
רפתות מצטיינות שטראוס – רפת משותפת עמק הקורן (מגזר קיבוצי) – ראובן זלץ

הזנה – בחינת השפעת כיסוי תחמיץ בעזרת יריעות ניילון אטומות לחמצן על איכות תחמיץ חיטה – יואב שעני, עירא פלך, תומר רענן

ממשק – מיהול שפכים במי השקיה כאלטרנטיבת פיזור שפכי רפתות ומתקני ביוגז – ד"ר איתמר נדב

צינון – הגנה מפני קרינת שמש ישירה ועקיפה גורם חשוב עבור פרות חלב קיץ – ישראל פלמנבאום

רפתות כביש 90 – חלק אחרון פרויקט דרכים מיוחד – כתיבה וצילום: ראובן זלץ
רפת קיבוץ גלגל
רפת קיבוץ קליה
שותפות רפת חלב עידן
רפת מושב פארן
שותפות רפת פארן
רפת קיבוץ גרופית
רפת קיבוץ אליפז
רפת קיבוץ סמר
רפת קיבוץ יוטבתה
רם סרוגו מנכ"ל מחלבת יוטבתה: "על כל ליטר חלב אנחנו משקיעים יותר"