חלבון ופוריות

סקירת ספרות בנושא השפעות חלבון על פוריות שנעשתה על ידי יניב לבון

מבוא

אחרי ההמלטה מרבית הפרות נמצאות במאזן אנרגטי שלילי בגלל צריכת מזון נמוכה לעומת ייצור חלב גבוה, התוצאה- איבוד משקל גוף וירידה במצב גופני.
מנות עשירות בחלבון 17 -19 % ניתנות במטרה לעזור לפרה לספק את צרכיה האנרגטיים בשלב קריטי זה של התחלובה ( עד שיא חלב) ולמזער עד כמה שניתן את מאזן האנרגיה השלילי, דיאטות עשירות בחלבון ניתנות גם כדי להביא לייצור חלב גבוה וגם כדי לתמוך בייצור כזה.
רמות חלבון גבוהות במנה עוזרות לייצור רמות חלב גבוהות וכן מעודדות ייצור כזה לאורך זמן מצד אחד, אך מצד שני רמות גבוהות של חלבון נמצאו כפוגעות בביצועי הרבייה של פרת החלב (Ferguson and Chalupa., 1989). התעברות ולאחר מכן קיומו של הריון הינם תוצאה של תהליכים הקשורים לכלל מערכת המין: התפתחות זקיקים תקינה המלווה בביוץ תקין, הפריה של הביצית, מעבר העובר והתפתחותו בצינור המין, הכרות אימהית של ההריון והשתרשות (אימפלמנטציה) ברחם. אמוניה, אוריאה או מטבוליטים רעילים אחרים הנוצרים ממטבוליזם של חלבון עלולים לפגוע באחד או יותר מתהליכים אלו וכתוצאה מכך לפגוע ביכולת ההתעברות של הפרה ( Butler., 1998).

מקורות האוריאה בגוף:

בפרות חלב החלבון מורכב מחלבון פריק (RDP) ומחלבון בלתי פריק (RUP).

  1. החלבון הפריק בתהליכי תסיסה (פרמנטציה) נורמליים בכרס מתפרק ומספק מקור אמוניה לחיידקים לייצור חלבון מיקרוביאלי, חלק מהאמוניה שנוצרת יכולה לעבור דיפוזיה אל הדם, להגיע אל הכבד ולהפוך שם לאוריאה, הכמות שתיהפך לאוריאה משקפת גם את כמות החלבון הפריק וגם את הזמינות של הפחמימות לתהליך התסיסה בכרס התומכות בגדילת חיידקים ובייצור חלבון מיקרוביאלי.
  2. דה – אמינציה ומטבוליזם של חומצות אמינו, חומצות אמינו אשר מגיעות מחלבון בלתי פריק, חלבון מיקרוביאלי וחלבון ממאגרי הגוף. חומצות אמינו כגלוטמין וארגנין אשר תפקידם להוביל אמוניה במצבה הבלתי רעיל וכן חומצות אמינו נוספות זמינות אשר אינן נלקחו לייצור חלבון החלב (קזאין), עוברות דה – אמינציה בכבד למקורות אנרגיה וכן לאוריאה.

אוריאה זהו בעצם המטבוליט הסופי של פירוק חלבון בגוף זוהי מולקולה קטנה בעלת יכולת התמוססות במים ולכן יכולה לחדור לכל הרקמות ולכל התאים וכן יכולה לעבור בקלות בין הדם לחלב בבלוטת החלב (Gustafsson and Palmquist., 1993), האוריאה עוברת מחזור בכרס ומופרשת דרך השתן. למרות היכולת לשלוט בקצב ייצור האמוניה והאוריאה על ידי הורדת רמות החלבון במנה, הרצון בייצור חלב גבוה ורמות החלבון הגבוהות הדרושות לשם כך הופכות את הערכת כמות האוריאה והאמוניה הנוצרת לקשה מאוד.

מדידת אוריאה נעשת על פי ריכוזי החנקן בסרום או בפלסמה , באופן כללי מתוארת רמת האוריאה בדם.

רמות אוריאה ופוריות:

יעורי התעברות בפרות חלב ירדו כאשר ריכוז האוריאה בסרום עלה מעל 20mg/dl ביום ההזרעה , עובדה המרמזת על כך שפירוק רמות גבוהות של חלבון בכרס פוגע בפוריות (Ferguson et al., 1988), בעבודה נוספת (Ferguson et al., 1993) שכללה 9 רפתות מסחריות נמצאה פגיעה בשיעורי ההתעברות של הפרות כאשר ריכוזי האוריאה בסרום עלו מעל 20mg/dl.

מרבית העבודות בתחום מצאו שעליית רמות האוריאה בדם גורמות לאיזה שהוא נזק בביצועי הרבייה של פרות חלב.

מחזורי ייחום וריכוזי פרוגסטרון:

רמות גבוהות של חלבון במנת פרות החלב הראו השפעות שונות על מועד החזרה למחזוריות תקינה (ביוץ, ייחום). מנות עם מעל 20% חלבון שרידי האריכו את הזמן עד חזרה למחזוריות תקינה אחרי ההמלטה רק כאשר החלבון הפריק (RDP) היה כ – 72.5% מהחלבון הכללי או כאשר גם בעיות פוריות אחרות נכללו בניתוח הנתונים (Barton et al., 1996). עבודות אחרות (Canfield et al., 1990; Kaim et al., 1983) דווקא הראו שמנות עשירות בחלבון 19 – 21% לא פגעו במועד החזרה למחזוריות תקינה לאחר ההמלטה. רמות גבוהות של חלבון לא פגעו בהתפתחות תקינה של זקיקים בפרות נחלבות לאחר ההמלטה וכן בפרות לא נחלבות.

נראה שלרמות חלבון גבוהות אין השפעה חזקה על חזרה למחזוריות מינית לאחר ההמלטה וזהו כנראה אינו המנגנון העיקרי שנפגע מריכוזי אוריאה גבוהים.

רמות חלבון גבוהות גרמו לירידת ריכוזי פרוגסטרון בפלסמה (Sonderman and Larson et al., 1989) בפרות נחלבות אך לא פגעו במדד זה בפרות שאינן נחלבות (Garcia-Bojalil et  al., 1994) או בעגלות (Elrod and Butler., 1993).

פגיעה בריכוזי פרוגסטרון בתקופה שלאחר ההמלטה ולפני הזרעה ראשונה נמצאה קשורה לירידה באחוזי התעברות בפרות חלב.

השפעת רמות החלבון על התפתחות העובר:

פרות חולבות שהוזנו ברמות חלבון גבוהות הראו התפתחות לא תקינה של העובר (Blanchard et al., 1990), בעוד שפרות לא חולבות שהוזנו באותן רמות חלבון לא הראו פגיעה דומה בהתפתחות העובר (Garcia-Bojalil et al., 1994)). הבדל זה יכול לנבוע מהשוני בדרישות האנרגטיות הקיים בין פרות נחלבות לפרות שאינן נחלבות. ניסוי נוסף שנערך בכבשים (Bishonga et al., 1996) הראה גם כן שלהזנת מנות עשירות בחלבון ישנה השפעה שלילית על התפתחות העובר.

התפתחות עוברית תקינה תלויה בסביבה של הרחם (McRae., 1984), סביבה זו הינה סביבה דינאמית העוברת שינויים גדולים במהלך מחזור הייחום (בשלביו השונים), כתוצאה מהשפעת סטרואידים שונים על ההפרשה מהאנדומטריום של הרחם (McRae., 1984; Findlay et al., 1990). מוות עוברי מוקדם (יום 7) בפרות חלב נמצא קשור לריכוזי היונים והחלבונים בסביבת הרחם שהיו שונים לגמרי מאשר בפרות בעלות עוברים תקינים. ב פרות שקיבלו רמות חלבון גבוהות (23%) (Jordan et al., 1983) נמצאו שינויים בריכוזי מגנזיום, אשלגן וזרחן בהפרשות הרחם לעומת פרות שקיבלו מנה עם חלבון נמוך (12%), ההבדל נמצא רק בשלב הלוטאלי ולא בשלב הפולוקולארי של מחזור הייחום.

בנוסף נמצאו שינויים ב PH של רקמת הרחם, PH  הרחם עולה בדרך כלל מ 6.8 בייחום ל 7.1 ביום 7 למחזור, עליה זו נמנעה גם בעגלות וגם בפרות חלב שהוזנו ברמות גבוהות של חלבון פריק ובלתי פריק (Elrod and Butler., 1993; Elrod et al., 1993 ).

רמות PH ברחם נמצאו בקשר הפוך עם רמות אוריאה בפלסמה – עליה בריכוזי אוריאה בפלסמה מובילה לירידה בערכי PH (Elrod et al., 1993). תוצאות אלו מצביעות על כך שרמות חלבון גבוהות במנה עלולות לפגוע בפוריות דרך פגיעה ברמות פרוגסטרון ולכן הורדת פעילותו החיובית על רירית הרחם וליצירת תנאים ברחם שאינם מתאימים להתפתחות העובר.

ניסויים במעבדה עם תרבית תאי אנדומטריום (Gilbert et al., 1991) הראו שריכוזי אוריאה גבוהים פוגעים גם במפלי ה – PH בין התאים הפולאריים (בין צד בזאלי לצד אפיקלי) , נוכחות זו של אוריאה מבטלת למעשה את השפעתו של פרוגסטרון בשמירת הבדלים ברמות PH בין הצד הבזאלי לצד האפיקלי. בנוסף ריכוזי אוריאה גבוהים גורמים להפרשת PGF2a ו PGE2 מתרבית תאי האנדומטריום  אשר מפריעים להתפתחות העובר ולקיומו.

( פרוסטגלנדינים גורמים ללוטואוליזה של הגוף הצהוב ולכן להורדת ריכוזי פרוגסטרון).

סיכום:

הדילמה הקיימת בין העלאה תמידית ומתמשכת של ייצור החלב לבין בריאות הפרה וביצועיה מתקיימת ותמשיך להתקיים כל עוד נחלוב פרות.

ייצור חלב גבוה ושמירה על רמה זו לאורך זמן דורש פרות בריאות בעלות מאזן אנרגטי חיובי וכן בעלות פוריות טובה, הזנת מנות עשירות בחלבון באות על מנת לספק דרישה זו של יצור חלב גבוה וכן לשיפור מצבה גופני של הפרה לאחר ההמלטה מצד אחד, אך מצד שני הזנה אינטנסיבית זו וכן הפיכת הפרות למאין "מכונות" גורמת לפגיעה משמעותית בביצועי הרבייה שלהן. הפוריות הנמוכה של פרות המייצרות הרבה חלב נגרמת (בין השאר) מהאפקט המשותף של סביבת הרחם התלויה ברמות פרוגסטרון,(אשר רמתו יורדת בעקבות הזנת מנה עם רמות חלבון גבוהות המובילות לעליית ריכוזי האוריאה בדם), וממצב אנרגטי שלילי או בעיות רפואיות מהן סובלת הפרה לאחר ההמלטה.

References:

  1. Barton, B. A., H. A. Rosario, G. W. Anderson, B. P. Grindle, and D. J. Carroll. 1996. Effects of dietary crude protein, breed, parity, and health status on the fertility of dairy cows. J. Dairy Sci. 79:2225-2236.
  2. Bishonga, C., J. J. Robinson, T. G. McEvoy, P. Findlay, R. P. Aiten, and I. Robertson. 1996. Excess dietary urea intake in ewes and its effect on ovulation rate and embryo development. Jpn. J. Vet. Res. 44:139–151.
  3. Blanchard, T., J. D. Ferguson, L. Love, T. Takeda, B. Hender-son, J. Hasler, and W. Chalupa. 1990. Effect of dietary crude protein type on fertilization and embryo quality in dairy cattle. Am. J. Vet. Res. 51:905–908.
  4. Canfield, R. W., C. J. Sniffen, and W. R. Butler. 1990. Effects of excess degradable protein on postpartum reproduction and energy balance in dairy cattle. J. Dairy Sci. 73:2342–2349.
  5. Elrod, C. C., and W. R. Butler. 1993. Reduction of fertility and alteration of uterine pH in heifers fed excess ruminally degrad-able protein. J. Anim. Sci. 71:694–701.
  6. Elrod, C. C., M. Van Amburgh, and W. R. Butler. 1993. Altera-tions of pH in response to increased dietary protein in cattle are unique to the uterus.
  7. Anim. Sci. 71:702–706.
  8. Ferguson, J. D., T. Blanchard, D. T. Galligan, D. C. Hoshall, and W. Chalupa. 1988. Infertility in dairy cattle fed a high percentage of protein degradable in the rumen. JAVMA 192:659–662.
  9. Ferguson, J. D., and W. Chalupa. 1989. Impact of protein nutrition on reproduction in dairy cows. J. Dairy Sci. 72:746–766.
  10. Ferguson, J. D., D. T. Galligan, T. Blanchard, and M. Reeves. 1993. Serum urea nitrogen and conception rate: the usefulness of test information. J. Dairy Sci. 76:3742–3746.
  11. Findlay, P., L. A. Salamonsen, and R. A. Cherney. 1990. En-dometrial

function: studies using isolated cells in vitro. Oxford Rev. Reprod. Biol. 12:181–223.

 

  1. Garcia-Bojalil, C. M., C. R. Staples, W. W. Thatcher, and M. Drost. 1994. Protein intake and development of ovarian follicles and embryos of superovulated nonlactating dairy cows. J. Dairy Sci. 77:2537–2548.
  2. Gilbert, R. O., S. T. Shin, T. S. Rabuffo, and S. K. Chandler. 1996. An in vitro model for the study of bovine endometrial physiology and pathophysiology. Page II–1 in Proc. 13th Int. Congr. Anim. Reprod., Sydney, Australia.
  3. Gustafsson, A. H., and D. L. Palmquist. 1993. Diurnal variation of rumen ammonia, serum urea, and milk urea in dairy cows at high and low yields.
  4. Dairy Sci. 76:475–484.
  5. Jordan, E. R., T. E. Chapman, D. W. Holtan, and L. V. Swan-son. 1983. Relationship of dietary crude protein to composition of uterine secretions and blood in high-producing dairy cows. J. Dairy Sci. 66:1854–1862.
  6. Kaim, M., Y. Folman, H. Neumark, and W. Kaufmann. 1983. The effect of protein intake and lactation number on post-partum body weight loss and reproductive performance of dairy cows. Anim. Prod. 37:229–235.
  7. Sonderman, J. P., and L. L. Larson. 1989. Effect of dietary protein and exogenous gonadotropin-releasing hormone on cir-culating progesterone concentrations and performance of Hol-stein cows. J. Dairy Sci. 72:2179–2183.

השפעת דלקות עטין תת-קליניות ומחלות רחם אחר ההמלטה על התנהגות ייחומית בפרות חלב

מאת: יניב לבון- התאחדות מגדלי בקר, משה קאים- מינהל המחקר החקלאי, גבריאל לייטנר- מכון ווטרינרי, הילרי פוט- פקולטה לחקלאות,  דוד וולפנזון- פקולטה לחקלאות

מבוא: הזרעה מלאכותית מחייבת הצגת התנהגות ייחומית על ידי הפרה וזיהוי של דפוס התנהגות זה על ידי הרפתן. גורמי עקה אקוטיים מסוגים שונים משפיעים על מחזוריות הפרה ע"י דיכוי שחרור של הורמונים מהציר היפותלמוס-היפופיזה-שחלה. כתוצאה מפגיעה זו מתרחש עיכוב בהפרשה פולסטילית של LH אשר יכול להשפיע על הפרשת אסטרדיול, החשוב לביטוי של התנהגות ייחומית תקינה. גם עקה כרונית הנמשכת זמן רב כמו עקת חום או צליעה עלולות לפגוע בפעילות ייחומית.
למיטב ידיעתנו, לא נבחנה ההשפעה של דלקת עטין תת-קלינית ממושכת, או דלקת רחם לאחר המלטה על התנהגות ייחומית של פרות סמוך לתקופת ההזרעות.

מטרת העבודה: הינה לבחון את ההשפעה של גורמי עקה תחלואתיים על הצגת התנהגות ייחומית בפרות חלב.

מהלך העבודה: פרות ומבכירות (n=1247) מ 50 עד 130 יום בתחלובה, טופלו באמצעות שתי זריקות של פרוסטגלנדין (PG) שניתנו בהפרש של 14 יום לפני המועד המתוכנן של ההזרעה ראשונה. החל מ-36 שעות אחר זריקת ה- PG השנייה, ובמשך 6 ימים נערכו ארבע תצפיות עין במשך היממה לגילוי פרות בייחום. כל תצפית עין נמשכה כשעה. פרות סווגו כבריאות או כחולות בדלקת עטין תת-קלינית (כרונית) על סמך רמות תאים סומטים בשתי בדיקות חלב לפני מועד זריקת ה- PG השנייה ואחת אחריה. כמו כן, נוטרו אירועי מחלות רחם לאחר המלטה, תנובות חלב ומצב גופני בהמלטה ובמועד זריקת ה- PG השנייה. הניסוי נערך לאורך כל השנה ונעשתה חלוקה על פי עונות השנה: קיץ – סתיו (יוני - אוקטובר), חורף – אביב (נובמבר – מאי).
גורמים העשויים להשפיע על הופעת הפרה בייחום נבחנו בניתוח של רגרסיה לוגיסטית בתוכנת SAS. בעקבות קיומן של השפעות גומלין בין גורמים מסוימים התבצע ניתוח נפרד על פי עונה ומספר תחלובה.

תוצאות:
1. השפעת המרחק מההמלטה על הופעה בייחום
שיעור הפרות שלא זוהו בייחום בעקבות הטיפול, קטן ככל שהפרה רחוקה יותר ממועד ההמלטה (טבלה 1). יחד עם זאת, בכל אחת מנקודות הזמן אחר ההמלטה (טבלה 1), שיעור הפרות שלא זוהו בייחום בקרב הפרות שסבלו מדלקת עטין תת-קלינית גדול יותר בהשוואה לפרות בריאות.

טבלה 1: השפעת המרחק מההמלטה על שיעורי (%) הפרות שלא הציגו פעילות ייחומית בקבוצת פרות בריאות בהשוואה לקבוצת פרות עם דלקת עטין תת-קלינית.

  מרחק מההמלטה (ימים)
קבוצה 70-50 90-71 110-91 130-111
בריאות (878) 23.2 17.1 17.1 12.9
דלקת עטין תת-קלינית (369) 23.8 21.7 24.2 15.1
  1. מועד הופעת הפרה בייחום אחר מתן זריקת ה- PG השנייה

התפלגות ההופעה בייחום של פרות בריאות ושל פרות עם דלקת עטין תת-קלינית אחר זריקת ה- PG השנייה הייתה דומה בשתי הקבוצות (טבלה 2). שיעורי הפרות שזוהו בייחום במשך 72 שעות הראשונות אחר מועד זריקת ה- PG השנייה הייתה דומה: בריאות 64% ודלקת תת-קלינית 62% (טבלה 2).

טבלה 2: התפלגות (%) הפרות אשר הציגו פעילות ייחומית אחר זריקת ה- PG השנייה בקבוצת פרות בריאות ובקבוצת פרות עם דלקת עטין תת-קלינית.

ימים אחר זריקת ה- PG השנייה 1 2 3 4 5 6 7
בריאות 0.8 14.3 49.2 16.9 10.6 6.6 1.7
דלקת עטין תת-קלינית 0.4 11.9 49.7 19.2 11.5 5.6 1.8

 

  1. השפעות של גורמי עקה שונים על אי-הופעה בייחום בעונת הקיץ והחורף

עונת חורף: הגורמים שהשפיעו באופן משמעותי על שיעורי אי-הופעה בייחום של פרות ומבכירות היו שונים; בפרות - מחלות המלטה, וגודל הירידה בציון מצב הגופני אחר ההמלטה (איור 1); במבכירות - דלקת עטין תת-קלינית וגודל תנובת החלב (איור 2).

באיור A1 ניתן לראות שבפרות שסבלו ממחלות רחם אחר ההמלטה, שיעור אי-ההופעה בייחום היה 26.6% בהשוואה ל-12.6% בפרות הבריאות. אצל פרות שאיבדו יותר מחצי יחידת ציון במצב הגופני אחר ההמלטה, עלה שיעור אי-הופעה בייחום ל-21.2% בהשוואה לשיעור של 12.1% בפרות אשר איבדו פחות מחצי יחידת מצב גופני (איור B1).  בעונת החורף יחסי הסיכויים המוערכים לאי-הופעה בייחום של פרה שסבלה ממחלות רחם או מירידה גדולה במצב הגופני, גדלים פי 2.4  (P < 0.002) ופי 1.9  (P < 0.06) בהתאמה בהשוואה לסיכויי אי-הופעה בייחום של פרות ללא אותו גורם .

איור 1: השפעת מחלות המלטה וגודל הירידה במצב הגופני בין מועד המלטה ובין מועד זריקת  PG השנייה על שיעור אי-הופעה בייחום בפרות בעונת החורף

באיור A2 ניתן לראות שבמבכירות שסבלו מדלקת תת-קלינית שיעור אי-ההופעה בייחום היה 34.7% בהשוואה ל-14.2% במבכירות בריאות. אצל מבכירות שהניבו מעל 35 ק"ג חלב/יום עלה שיעור אי-הופעה בייחום ל- 24.0% בהשוואה לשיעור של 9.3% אצל מבכירות עם כמות חלב פחותה מ 35 ק"ג חלב/יום (איור B2). בחורף, יחסי הסיכויים המוערכים לאי-הופעה בייחום של מבכירה שסבלה מדלקת תת-קלינית או שהניבה תנובת חלב רבה, גדלים פי 3.4  (P < 0. 02) ופי 3.2 (P < 0.03) בהתאמה, בהשוואה לסיכויי אי-הופעה בייחום של מבכירות ללא אותו גורם.

איור 2: השפעת דלקות עטין תת-קליניות ותנובת חלב על שיעור אי-הופעה בייחום במבכירות בעונת החורף

עונת קיץ - הגורמים שהשפיעו באופן משמעותי על שיעורי אי-הופעה בייחום של פרות ומבכירות היו שונים; בפרות - גודל הירידה בציון מצב הגופני אחר ההמלטה (איור 3); במבכירות - דלקת עטין תת-קלינית ומחלות רחם יחדיו (איור 4).

באיור 3 ניתן לראות שבפרות שאיבדו יותר מחצי יחידת ציון במצב הגופני אחר ההמלטה עלה שיעור אי-הופעה בייחום ל-24.2% בהשוואה לשיעור של 16.9% אצל פרות אשר איבדו פחות מחצי יחידת ציון מצב גופני. אצל מבכירות שסבלו דלקות עטין תת-קליניות ומחלות המלטה יחדיו עלה שיעורי אי-הופעה בייחום ל-41.3% בהשוואה לשיעור של 16.5% במבכירות בריאות. 

איור 3: השפעת ירידה במצב גופני בין מועד המלטה למועד זריקת  PG שני על שיעור אי-הופעה בייחום בפרות בעונת הקיץ

איור 4: השפעת דלקות עטין תת-קליניות ומחלות המלטה על שיעור אי-הופעה בייחום במבכירות בעונת הקיץ

בקיץ, יחסי הסיכויים המוערכים לאי-הופעה בייחום של פרה שסבלה מירידה גדולה במצב הגופני ושל מבכירה שסבלה מדלקת תת-קלינית ומחלות רחם יחדיו, גדלים פי 1.7  (P < 0. 05) ופי 3.9 (P < 0.05) בהתאמה, בהשוואה לסיכויי אי-הופעה בייחום של פרות או מבכירות ללא אותו גורם.

 

 

סיכום ומסקנות:

התוצאות מראות עליה בסיכויי אי-הופעה בייחום בפרות שנחשפו לגורמי עקה נפוצים ברפת כמו דלקות רחם, דלקות עטין תת-קליניות וירידה רבה במצב הגופני אחר ההמלטה. גורמים אלו קשורים ככל הנראה לשיבוש המערך האנדוקריני הקשור להצגת התנהגות ייחומית. השפעות גורמים אלו באות לידי ביטוי שונה בקיץ ובחורף או בפרות ובמבכירות. שיעור גבוה של אי-הופעה בייחום עלולים להוביל לעלייה במספר ימי ריק ברפת החלב, ולהוצאת פרות בגין אי-התעברות.

שיפור מימשקי המלטה וחליבה שיקטינו את שיעור מחלות הרחם ודלקות עטין תת-קליניות יביאו להקטנת שיעורי הפרות שאינן מציגות ייחום במועד. צמצום הירידה במצב הגופני של הפרות אחר המלטה יכול גם כן לתרום למניעת אי-הופעה בייחום בפרות.

חשוב לציין כי הנתונים שהוצגו כאן אינם מאפשרים לדעת האם העלייה בשיעור אי-הופעה בייחום נובעת מחשיפה לגורמי עקה תחלואתיים או מטבוליים המעלים את שיעור הפרות שאינן מחזוריות (אנאסטרוס) או מהפרעה הורמונלית שמגבילה את ההופעה בייחום.