תגית: באר טוביה

ההתגייסות המרגשת של מאות המתנדבים שהגיעו תחילה לרפתות העוטף ואח"כ לרפתות הצפון, הראתה שוב, את החוסן הישראלי. אמיר בן יהושוע מבאר טוביה "גל ינאי פנתה וכמובן שנעניתי".

כתב – ראובן זלץ

אמיר בן יהושוע, 63 נשוי ואב ל– 3 ילדים, שותף במכסה ברפת עם פרץ ועומר בן יהושוע. בעברו עבד שנים רבות בחברת אפימילק, בתפקיד האחרון, אחראי על מערך ההדרכה של החברה. עסק באופן עצמאי, כמה שנים בארה"ב בניהול רפתות, הרפת האחרונה שניהל, 2500 פרות. כיום אמיר עצמאי, מלווה ומייעץ מקצועי ללקוחות של אפימילק, בעיקר בחו"ל וגם בארץ.

רפתות במצב מורכב

אמיר התנדב ברפת קיבוץ חולית במהלך סופ"ש ארוך. יש לציים כי אמיר מתנדב במילואים מאז תחילת המלחמה. אמיר "אנחנו חבורה שלמה של מילואימניקים שהתנדבנו למילואים, כולנו יוצאי צנחנים. הקשורים לקצח"ר ועוסקים בהסקת מסקנות תוך כדי מלחמה. ואז במקביל פנתה אלי גל ינאי (רכזת ומתאמת מתנדבים בהתאחדות יצרני החלב. ר. זלץ) וביקשה עזרה להחליף את מנהל הרפת בחולית לכמה ימים ולתת לו קצת אוויר ומנוחה. כמובן שנעניתי והעברתי סוף השבוע ברפת הקיבוץ". מדובר ברפת של 600 חולבות שצריך לזכור כי ב-7 לאוקטובר, הרגו הרוצחים את אחד התאילנדים העובדים ברפת וחטפו את שאר הצוות, תאילנדים ובדואים. הקיבוץ כולו פונה לאילת והפרות לא נחלבו ולא טופלו לפחות 4 ימים.

 ואז הגיעו המתנדבים?

"כן ואז התחילו להגיע המתנדבים וזה פשוט ממרומם נפש, מגיל 17 עד גיל 70, חלק עם ניסיון חלק ללא ניסיון. עובדים במסירות נפש. הרפת ירדה ל-2 חליבות ביום, זו עבודה קשה ולא קלה למי שלא רגיל לזה. בין המתנדבים שהגיעו, מרגו שהיתה פעם בצאלים ועבדה ברפת, וכעת מתנדבת ביונקיה. בחור בשם דורון מאלון הגליל, שסגר רפת לפני איזה שנתיים שלוש והגיע להתנדב והוא היה על תקן של קצין תפעול והאבא של כולם. בחור צעיר בשם סתיו מקיבוץ בית זרע, לקח אחריות על מכון החליבה ועוד אנשים טובים ונפלאים מכל מיני מקומות".

מצב הרפת בפן המקצועי?

"תשמע, לצערי המצב לא ממש טוב, בעצם עושים את המינימום ההכרחי לטפל ולתחזק עד כמה שניתן שזה גם המון עבודה. כי מאוד חשוב לקיים שגרה וממשק בין צבע אדום אחד למשנהו. הפרות פיזית נראות בסדר, אך יש הרבה דלקות עטין, פרות ירדו בכמות חלב. לדעתי צריך לסנן את העדרים בכל העוטף ולראות את מי שווה להחזיק ומי שלא, לשחיטה. ואת הפרות הטובות להעביר לרפתות ברחבי להמשך חליבה וטיפול, עד שהמלחמה תסתיים ושהקיבוצים יעברו שיקום ויחזרו לתפקד. כי כיום הרפתות מתופעלות באמצעות מתנדבים ולא יודע כמה זמן זה יחזיק, מה גם שמהפן המקצועי זה הכי נכון, בפן הבטחוני והמקצועי, זו כמובן דעתי האישית".

אליק אביאלי, הוא רפתן פרקטי המביט למציאות המשתנה בעיניים ומבין כי השינויים ברפת המשפחתית בלתי נמנעים. הוא יו"ר ההנהלה של האגודה החקלאית ויו"ר ההנהלה של יציב, מרכז מזון באר טוביה אך בעיקר, עובד כבר למעלה מ-40 שנה ברפת. ראיון מפוכח עם נימה אופטימית.

הוא דור שלישי משני הצדדים, רפתן ונכד של רפתן ברפת שהוקמה ב 1930- על ידי משה ומרים  פוקסמן. בשנות החמישים נכנס אביו, דודא, למשמרת ברפת שגדלה עם השנים. אליק "ברפורמה בשנות ה-2000 בנינו את הרפת בשותפות עם נירה ושוקה יניב. כיום הרפת בעלת מכסה של מילון וחצי ליטר, כ-140 חולבות, כל המבנים משנת 2000 כולל המכון". ענף הרפת בבאר טוביה, הגדול במגזר המושבי, כ-40 מיליון ליטר שנתי, כ- 20 מכוני חליבה, כ- 50 בעלי מכסות, כולל  שותפויות מסוגים שונים, המושב בעל המכסה הכללית הגדולה בארץ.

אז מה הסוד?
אליק: "העקביות, לא קפצנו ממקום למקום, ענף הרפת כאן הוא חזק, מתפתח, המושב עזר לענף  להגיע להישגים כבר מתחילת הדרך. בשנות ה-80 באר טוביה היה הסמן הראשון להקמת מרכז המזון הראשון בארץ. כיום מרכז המזון שלנו הוא מהמובילים בארץ וההקמה הוכיחה את  עצמה ונתן מקפצה גדולה לענף החלב במושב. זה בגדול, כל השאר תלוי ברפתן עצמו, המומנט האישי תמיד קיים".

וכשאתה מסתכל על הרפת המשפחתית ועתידה, לאן זה הולך?
"לאן זה הולך? לצערי הרפת המשפחתית לא תהיה רפת משפחתית. הרפת המשפחתית  כהגדרתה, לצערי לא תוכל להתקיים במתכונתה. הדבר הזה, התהליך הזה, בעצם הורס את  המבנה המושבי ומייתר אותו. הכל החל ברפורמות של שנות ה-2000 שהאיצו את התהליך של  צמצום הרפת המשפחתית או איחודן. זה מצער אותי מאוד, מה גם שיש לזכור כי אין כל כך דור  המשך, העבודה היא קשה ואנשים לא רוצים לעבוד 365 ימים בשנה. הדור הצעיר רוצה דברים אחרים, יש להם חלומות אחרים משלנו, כל דור וחלומותיו. ברור שאם הרפת היתה מרוויחה כסף  טוב, יכול להיות שהיו צעירים שהיו מגיעים לענף, לצערי, כיום זה לא המצב".

ורפת החלב בבאר טוביה?
"מושב באר טוביה בטווח הנראה לעין, כמות הפרות והייצור תהיה תהיה דומה ומספר המכונים  הפעילים יקטן. לדעתי המגמה הזו רעה מאוד לחקלאות אבל זו המציאות".

מבחינה אידיאולוגית לאן המושב הולך?
"מה שמוביל את כולם זו המילה כסף וזו לא האידיאולוגיה הנכונה, בטח לא לישראל. מבחינתי זה הזמן לחזור לרגע לחשוב על המטרות שהביאו אותנו לכאן. שמירה על הקרקע, ייצור חקלאי, המושב חייב להיות יצרן חקלאות אחרת אין לו זכות קיום. ואת זה גם הפוליטיקאים חייבים להבין. הכלכלה הישראלית לא יכולה להסתמך רק על יבוא, אלא רק כתוספת ועזרה לחקלאות  המקומית. ואם יש יבוא הוא חייב להיות בהתאמה לייצור. הרי זה בלתי נסבל שיבואן לא ישלם  מס והחקלאים כן. תורידו לחקלאי חלק מהמס ומחיר הייצור החקלאי יירד פלאים. חשוב מאוד  מבחינתי לשמור על המושב ועל הערכים עליהם גדלנו, ולמרות הכל מאמין גדול בחקלאות
כחול לבן".