תגית: גליל עליון

רפתות הצפון נכנסו לנוהל חירום לאחר שחלק מהישובים, קיבוצים, פונו בהוראת צה"ל. נכון לימים הראשונים של חודש נובמבר הרפתות פועלות, חלקן עברו ל 2- חליבות ביום כשעיקר הבעיה, כוח אדם. תמונת מצב.

כתב – ראובן זלץ

ארז שמואל, מנהל רפת קיבוץ דפנה

תמונת מצב?

"אצלנו רוב הבעיה זה עם עובדים, אמנם השבוע אני בסדר, אך התאילנדים ברחו לנו, הם חזרו לתאילנד. היום הביאו לנו מיגונית סוף סוף וכמה שכפצ"ים, סה"כ משתדלים לשמור על שגרה. כבר למעלה משבוע ירדנו ל-2 חליבות ביום, אמנם התאים הסומאטיים עלו בגלל המעבר ל-2 חליבות, אך בסה"כ העדר בסדר, לאט לאט מתייצבים"

והקיבוץ?

"קיבוץ דפנה פונה לגמרי, יש לנו כרגע את ה-3 עובדים של הרפת, כיתת הכוננות כאן שחבריה עוזרים לפעמים. כל חברי המשק התפזרו בישובים סביב הכנרת. באשר למצב הביטחוני, יש קצת קולות בומים, בעיקר מהר דוב, אבל בסך הכל די בשליטה, מקווה שלא יהיה כאן גשם של טילים, כי אז נהיה בבעיה הרבה יותר גדולה".

איתי זמיר, רפת איילת השחר

מנהל רפת איילת השחר, איתי זמיר מספר "עזבו 2 תאילנדים וכרגע אנחנו עובדים רגיל, 3 חליבות. אנחנו שומעים יציאות של כוחותינו, כי אנחנו קו שני למזלנו. הרפת מתנהלת פחות או יותר בשגרה, אך המצב מתוח וקשה לדעת מה יהיה. עיקר הבעיה, כוח אדם עתידי ודבר נוסף, בלתי אפשרי לתכנן תוכנית עבודה קבועה. מקווים לטוב".

 

רפת שמחה דויטש, בית הלל

תמונת מצב עדכנית?

שמחה "המצב מתוח, הישוב פונה, כרגע אני והעובדים שלי ברפת, שני תאילנדים וישראלי, אנחנו תמיד חולבים 2 חליבות כך שבנושא הזה לא היתה בעיה. דאגו לנו סוף סוף למגונית לרפת. וכרגע המצב די רגיל אך עם חששות. בינתיים שומרים על הממשק ברפת, אך אי אפשר לדעת מה יהיה".

והמצב בכלל?

תשמע, יש סימני שאלה לגבי המשכיות האם למכור את הרפת. בשביל מי אני צריך לעבוד, בשביל רמי לוי? אנחנו נכשלנו כמדינה וזה עצוב מאוד. איפה כל המערכת, תמיד חשבנו שיש על מי לסמוך ואני חושש מאוד שאם נתחיל עם הדין וחשבון, תהיה כאן מלחמת אחים".

 

רפת כפר גלעדי

עומרי זלצר מנהל רפת כפר גלעדי, קיבוץ על גדר הגבול וכמו כל קיבוצי הגדר פונה לחלוטין מחבריו. ולפר: "כרגע  אנחנו ב-2 חליבות ביום ואנחנו מתמודדים בעיקר עם בעיית כוח אדם. הקיבוץ כמובן פונה לגמרי ובמשק נשארה רק כיתת כוננות, אנחנו הרפתנים וכמובן חיילים".

כוח אדם?

"יש לי 2 עובדים קבועים שנשארו, התאילנדי שלנו נשאר, אנחנו מגייסים עובדים דרך ההתאחדות, יש כמובן עדיפות לרפתנים מקצועיים. אני רוצה לציין את הנכונות להתנדב ולעזור, פונים אלינו כל היום אזרחים טובים".

בפן המקצועי?

"תשמע, מהבחינה המקצועית, כרגע המצב סביר, אמנם אנחנו מעכבים את העבודה השוטפת אבל משתדלים להתנהל עד כמה שניתן ללא פגיעה ברפת ובעדר, אך זה בהחלט לא מצב רגיל. כל הממשקים השתנו תוך יום וכרגע המטרה העיקרית, המשך חליבות ושמירה ככול הניתן על ממשק חליבה, הזנה".

מצב הרוח?

"בסדר גמור, לא יודעים כמה זמן זה יימשך, אבל זה מה יש, מכיר כאלה שסבלו וסובלים יותר מאיתנו. כך שאני לא בפוזיציה להתלונן שקשה לנו כאן".

 

גילי שגיא מנהל רפת מנור, קיבוצי אילון ופלך

תמונת מצב?

"כרגע התאילנדים נשארו ויישארו גם, הכנסתי עוד שני אנשים כתוספת כוח אדם. הכל עובד, אך יש מתח גדול באוויר. זה לא קל, הקיבוץ פונה ומי שנשאר זה רק גברים שחולבים, אך יש כאן המון צבא.

מצב הרוח?

"סביר, בהתחשב במצב, אך לא עם הראש למטה, מי יודע מתי זה ייגמר, כולנו כל הזמן בחדשות וכמובן ליבנו עם תושבי עוטף עזה".

יואב ברנע מנהל רפת בראשית

רפת בראשית, עם המכון הגדול בארץ עובדת כרגיל, מספר יואב ברנע "בשונה מהאחרים אני חינכתי את הנוער שלנו לעבודה ובתקופה הזו אנחנו רואים את פירות עמלינו. נכון לעכשיו עובדים אצלי כל הנוער שאני צריך. הם ויתרו על המקלדת והטלוויזיה ובאים לעבוד ברפת כמו תותחים. אז התאילנדים אמנם ברחו לנו, אבל אנחנו בעד עבודה עברית וחקלאות עברית אז יש לנו את בני הנוער שלנו. אנחנו ב-3 חליבות ביום ועובדים בצורה מלאה רגילה".

בפן האישי?

"תשמע, יש לי בן חייל בעזה, חוץ מזה הכל בסדר, חייבים להמשיך הלאה כי אין לנו ברירה אחרת".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

קיבוץ דפנה, בעמק החולה, נחל דן זורם בתחומו, קיבוץ יפיפה, ירוק, כ-7 ק"מ מגבול לבנון. נשען בעיקר על חקלאות ותיירות. כולנו זוכרים את 'סנדלי דפנה' המפעל שהיה רווחי והעסיק עשרות עובדים. אך נקלע לקשיים ובשנת 2009 הועבר המפעל לשליטת 'טבע נאות'. הקיבוץ מופרט ומתמודד עם קשיים כלכליים.

ארז שמואל, חבר קיבוץ דפנה, מנהל את הרפת כשנתיים. ארז סיים לימודי חקלאות ובעלי חיים במדרשת רופין. לפני כשנתיים עברה הרפת לניהולה של חברת פרוג'קט בר. מכון חליבה ישן מאוד של צח"מ 99 שדירת דג. ארז "זה אומר שהחליבות ארוכות מאוד, לפחות כחמש שעות חליבה. 340 חולבות, 3 חליבות ביום, לפני כשנה וחצי עברה הרפת לייצור מזון עצמאי. ארז "זה אמנם חוסך כסף אך מרכז המזון קטן ואנחנו מוגבלים במספר התאים ובגודל הבורות לתחמיץ ואני מקווה שהשנה נשדרג אותם". כוח האדם מונה 7 עובדים קבועים ועוד סטודנטים וצעירים העוזרים בחליבות.

הבעיות?
"כמו אצל כולם, בעיות כוח אדם, פעם היו סטודנטים היום אף אחד לא מגיע. אתר הקומפוסט שנסגר פגע קשות ברווחיות. הריחוק מהמרכז המייקר כל דבר כולל עלויות הובלה".

מתקן לביוב?
"כן, מאז 2017 פועל ברפת מתקן של חברת 'אקווינד', בסך הכל עושה את העבודה".

תכנון לעתיד?
"יש מחשבה על מכון חליבה אך כרגע זה עדיין ברמת התכנון, למרות שלדעתי לא תהיה ברירה אלא להקים מכון חדש. השנה החלפנו את המאווררים למאווררי הליקופטר של חברת הרמן פרוג'קט, הם עושים את העבודה".

מזון?
"אנחנו עובדים עם סטיבן רוזן המכין לנו את המנות ואחראי על כל נושא ההזנה. כרגע עובדים עם חליפה כוללת עם מילובר".

עתיד הרפת?
"הרפת ענף חשוב במשק ולפחות בטווח הנראה לעין הרפת תישאר ממתינים לראות לאן ילך הענף".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

בית הלל הוא מושב עובדים, אחד מיישובי חומה ומגדל שעלה לקרקע בשנת 1940 , נעזב ויושב מחדש. המייסדים ברובם, ניצולי שואה ומשפחותיהם. במושב 78 משפחות, שכונת הרחבה המאוכלסת בעיקר על ידי בני המושב.

הדור הראשון של משפחת קורלנדר, יצחק ולילי קורלנדר הגיעו לבית הלל בשנת 51 . טומי ("השם שניתן לי ברומניה בכדי לא להבליט את היהדות שלי") הבן הבכור ואחיו זאב שותפים במשק המשפחתי. טומי "כיום הדור השלישי לוקח את העניינים, עומר ודרור ילדיי והבן של אחי, צחי, הם אלה המריצים את העניינים במשק". טומיי נשוי לחיה ולזוג, יש עוד 2 בנות, אחת מתגוררת בהרחבה במושב והשניה גרה ברמת גן. לזאב האח, יש בת נוספת המתגוררת בהרחבה. המשפחה מתפעלת משק גדול הכולל, רפת כענף ראשי, מטעי שזיפים, אפרסקים, משמיש ופרדסים, רוב הגידולים אורגניים, בנוסף יש למשפחה כרמי זית ואבוקדו. משפחה חקלאית, עובדת את אדמתה, שעות ארוכות, בעיות רבות ועדיין, לא מוותרים שם, עקשנים, אוהבים את עבודתם ולא רואים את עצמם במקום
אחר או חלילה עבודה אחרת.

התחלה עם שתי פרות וחצי סוס
הרפת של משפחת קורלנדר החלה את דרכה בשנת 1951 עם 2 פרות וחצי סוס. טומי "למה חצי סוס אתה שואל, פשוט היה סוס אחד לשני המשקים שלי ושל אח שלי". מחייך החקלאי. כיום הרפת בעלת מכסה של מעל 2 מיליון ליטר, כ- 150 חולבות. מכון חליבה שדירת דג של צח"מ אפיקים 8 עמדות על 8 שלוש חליבות ביום, מזון ממילובר מקיבוץ עמיר. 4 עובדים ברפת, 2 עובדים זרים ו-2 ישראלים. הרפת מקווה שהמדינה תתעשת. דרור נחשבת כיום לרפת תיירותית הכוללת, מרכז מבקרים, מחלבה לייצור גבינות ונערכים סיורים ברפת והדרכה בהזמנה ותיאום מראש.

דרור קורלנדר: "הבירוקרטיה הורגת אותנו"
דרור קורלנדר הבן של טומי, מנהל את הרפת המשפחתית, רפתן בן רפתן, בעל נוכחות, חקלאי מפוקח, שנולד אל תוך הרפת המשפחתית. דרור, חבר במועצה של התאחדות יצרני החלב ונציג דור הצעירים או כמו שהוא אוהב לומר, דור ההמשך, צעיר אני כבר לא. וכששואלים אותו על הבעיות, הוא עונה ללא היסוס "רק תגיד כמה זמן יש לי ומהיכן להתחיל, אחת מהבעיות זו ללא ספק הרגולציה, למשל, בשביל לבנות משהו בחלקה חקלאית זה פשוט גיהינום בירוקרטי. לכולם יש מה להגיד ומה לדרוש, זה פשוט לא יאומן. בעיה נוספת, אין לנו מקום לגדול, מגיעים למיצוי יכולת הבניה בחלקות החקלאיות שלנו וכיום בשביל להישאר במשחק אתה חייב לגדול וזו בעיה קשה. בעיה נוספת שבטח כבר שמעת מאחרים, כוח אדם, שעות העבודה, האינטנסיביות והמשכורות. מחירי התשומות עולים והרווחיות נשחקת. דבר נוסף שאסור להתעלם ממנו, הלך הרוח בציבור המובל על ידי נבחרי ציבור שחרטו על דגלם לחסל את החקלאות בארץ ולפרנס את החקלאים בחו"ל. בנוסף דברים הקשורים במושבים, ההרחבות למיניהם וההתנגשות עם החקלאות. מדובר באנשים שהגיעו מהעיר ורוצים לשנות את הצביון הכפרי. אנשים שכחו שיש חקלאות במושב והם פשוט לא מכבדים את מקום החקלאות במושב".

ולאחר כל מה שאמרת, מה עם העתיד?
"אני לא יודע אם אני אכבה את האור או לא, העתיד לא נראה בטוח וזה עצוב מאוד. למה שארצה שהבנות שלי יחליפו אותי. אנחנו הרי עובדים כאן כמו משוגעים, 365 ימים בשנה. אני רוצה להיות ברור, לא מבקשים טובות ואנחנו לא רוצים שהמדינה תעזור לנו, אבל רק שלא יפריעו, שיתנו לנו להתפרנס בשקט, זה פשוט בלתי נסבל. תשמע, אני אמנם לא אוהב לציין את זה, אבל אם כבר הגעת ואתה כותב אז שיידעו, אני עושה המון מילואים בשנה, כרס"ן במילואים. אני לא חושב שהחקלאים בטורקיה או אירופה עושים זאת… אני מאוד מקווה שהמדינה תתעשת על עצמה ותיתן לנו לעבוד בשקט ולהתפרנס בכבוד".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

איילת השחר, הקיבוץ השלישי שהוקם בארץ בשנת 1915 , כ- 350 חברים, קיבוץ מופרט המתפרנס, עדיין רק מחקלאות, מטעים, גידולי שדה, מכוורת. בימים אלו מתארגנים על החזרת ענף התיירות והקמת מלון.

יש לציין כי כ- 70 אחוז מחברי הקיבוץ, פנסיונרים והזיקה לעבודה בחקלאות הולכת ונעלמת, דבר המקשה על ידיים עובדות וכוח אדם. איתי זמיר, 52 יליד איילת השחר, מנהל את הרפת מאז שנת 2007 , תואר ראשון במדעי בעלי חיים בפקולטה ברחובות. רפת בעלת מכסה של 3.750 מיליון ליטר לשנה, כ 300- חולבות, כ 230- עגלות, יונקיה מטופחת. צוות של 3 פועלים זרים ו- 3 וחצי ישראלים, את המזון מכינים לבד, במרכז מזון עצמאי. 3 חליבות ביום, מבנה מכון החליבה, מיושן, משנת 58 , המכון של צח"מ משנת 2015 שדירת דג 12 על 12 . רפת איילת השחר נחשבת לרפת טובה ואיכותית וזאת למרות הבעיות ההיקפיות המטרידות והמחסור במקום להרחבה עתידית.

דבר איתי על הבעיות הייחודיות לאזור ולרפת שלכם?
איתי "רוב הרפתות באזור סובלות מבעיה קשה של כוח אדם, כמו גם מבירוקרטיה ואכיפה נוקשה, הארנונה כאן היא פי 20 משאר הארץ, למרות שהשירותים שאנחנו מקבלים לוקים בחסר בלשון המעטה. ניתן לומר כי האזור לא בעד הרפתות, מכל מני סיבות. נבחרי הציבור כאן הכריזו על עצמם כאזור תיירותי ושכונות הרחבה ולדעתם הרפת מזיקה ומטרד של ריח וזבובים, זה המצב ועם זה אנחנו צריכים להתמודד ברמה היום יומית".

מכון?
מדובר במכון בור, קר בחורף וחם בקיץ, 2 חולבים בכל חליבה האורכת כ- 3 וחצי שעות. כרגע אין כוונה להשקיע במכון, גם בגלל מגבלת המקום וגם בגלל העתיד הלא ברור"

רפת צפופה?
"כן, רפת צפופה מאוד, בין 15 ל- 20 מטר לפרה, העגלות גדלות בצפיפות גדולה יותר של כ- 5 עד 8 מטר לעגלה. זו הבעיה מספר אחת שלנו, המקום והצפיפות".

מזון?
ההרגשה היא כי לאף אחד לא אכפת מאיתנו. איתי "המזון הגס מהעמק שלנו וגליל עליון ואת השאר מביאים ממכוני התערובת, אני מכין את המנות עם ערן בן גיגי ממילובר. אני משתדל להקפיד על איכות המזון הגס, אך זה בטח כמו כולם. יש לשמחתי שיתוף פעולה מאוד טוב עם אנשי הגד"ש וזה תורם רבות".

מחירי המזון השפיעו על הרווחיות?
"השפיע מאוד, אני מניח שכמו אצל כולם, הרפת התגלגלה בלי להרוויח רבעון וחיכינו לעדכון מחיר המטרה. מקווה שהענף יתאזן ולא נחווה אירועי קיצון שכאלה כי יש לנו מספיק משלנו".

ומה באשר לזבל?
"זה תלוי, בקיץ יש משטח ייבוש שמגלגלים את הזבל ולאחר מכאן הוא הולך לשדות. בחורף יש לנו יכולת אגירה של חודשיים ולאחר מכן זה נשלח לקומפוסט העמקים כי כרגע בגליל העליון אין אתר פסולת".

ומזג האויר והשפעתו?
"נורא חם ולח בקיץ וקר בחורף לא כמו רמת הגולן וכפר גלעדי אבל עדיין חווים ימים של 0 מעלות. אך ההשפעה על תנובת החלב היא בעיקר בקיץ, מצננים סביב לשעון, כולל בלילה ומקלחות 6 פעמים ביום, מדובר בשיא הקיץ".

עד כמה רציני הדיבור על רפת משותפת לרפתות הצפון?
"זה לא שמועות, יש ממש תוכנית להקמת רפת משותפת לכל האזור, חמשת הקיבוצים, איילת השחר, עמיר, כפר גלעדי, כפר בלום ודפנה. התוכנית בשלבי תכנון, מדברים על השקעה של כ- 70 מיליון שקלים, קשה לי לראות כרגע מהיכן נביא את התקציב לכך. אך אם תשאל אותי זה הפתרון היחיד שישמור על רפתות באזור גליל עליון, אין בכלל שאלה".

בעיית מקום קריטית?
"כן, בהחלט, לרפת שלנו יש ספציפית בעיית מקום קשה ויש אולי אופציה לבנות באתר חלופי, רק לעגלות. הרפת תחומה בין המצוק של 15 מטר, בתי הקיבוץ ובית קברות, הם השכנים הכי טובים שלנו, לא מתלוננים על כלום" מסיים איתי בחצי חיוך

ולא הזכרנו עדיין את הטרור חקלאי?
"כל האזור סובל מאוד מפשיעה חקלאית ואם כבר פוליטיקה, לא פלא שגם באיילת השחר בן גביר קיבל קולות. לאנשים מהפשיעה החקלאית הגורמת לנזקים אדירים והשלטון פשוט לא עושה כלום, פשוט שום דבר".

ואיך חברי הקיבוץ עם הרפת?
"תראה, מצד אחד זו פרנסה ונכון לעכשיו, הוא לא יכול לוותר על הרפת שכרגע מרוויחה לא רע, בלי עין הרע. השקעות אסטרטגיות אין בכלל ברפת ואנחנו מתחזקים את הקיים. חברי הקיבוץ אוהבים את הרפת, אך אני לא יודע מה יהיה בעתיד, אני מעריך שזו דילמה לכל הקיבוצים בעלי הרפתות. אך ניתן לומר כי הרפת היא בהחלט ענף חזק בקיבוץ".

אופטימי לגבי העתיד?
איתי מהסס "תראה הפחד שלנו שתיפול הרפת הראשונה ואחריה כל השאר, אנחנו פועלים לצערי בסביבה שלא רוצה אותנו, אני מתכוון ברמה האזורית. לדעתי כל עוד ישמר מחיר המטרה והתכנון אז תהיה כאן רפת, ברגע שזה יסתיים חלילה, לדעתי לא יישארו רפתות בגליל בעליון. אנחנו חוששים, תראה, מדובר כי בשנה הבאה התמורה לחלב עודף בקיץ תרד מ- 90 אחוז ל- 80 אחוז וזה יהפוך את החלב העודף ללא משתלם. זה נושא המדאיג מאוד והצמצום הזה אם יבוא, אינו מסמן עתיד טוב, כי היום אנחנו חיים בעצם על החלב העודף. בזמנו כל שנה היו מעלים לנו קצת את המכסה, בשנים האחרונות זה תקוע, אני מעריך שזה בגלל היבוא, הגידול בצריכה ננגס על ידי היבוא".

אכזבה ממדינות ממשלות ישראל?
"בוודאי, אנחנו לא שונים משאר הנפגעים, היה את ההסכם שחתמו עם שוסטר וכץ לפני כשנתיים והיתה סוג של אופוריה ואז בא פורר וליברמן ובעצם הרסו את הכל, החזירו לנו בגדול את אי הוודאות. ומילא אם זה היה תורם להפחתת יוקר המחיה, המחירים לצרכן לא ירד. לצערי לאף אחד לא אכפת מאיתנו, אנחנו הכי חלשים פוליטית ובגדול אנחנו לא מעניינים אף אחד".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

הרפת הצפונית ביותר בארץ, ממוקמת מול הנוף המרהיב של עמק החולה, החרמון.
קיבוץ כפר גלעדי, הוא קיבוץ מופרט מאז שנת 2004 וכ- 300 חברים מתגוררים בו. הענפים  העיקריים, מחצבות, מלון וחקלאות הכוללת ענף מטעים, גד"ש, רפת, לול ופטם.

על הוויכוח המר בין אנשי כפר גלעדי לחברי איילת השחר, בשאלה מי הוקם קודם, אין מנצח, כל  צד טוען שהוא הראשון, אך נדלג ברשותכם על נושא זה. הרפת במתכונתה החדשה פועלת מאז  שנת 1978 , מכון חליבה חדש יחסית scr פרלל 14 על 14 מאז שנת 2014 . עומרי זלצר, חבר  קיבוץ כפר גלעדי, מנהל את הרפת כבר 19 , בעל מקצוע מהטובים, רפתן הצופה במתרחש  ובעתיד ומבין כי מה שהיה לא יהיה עוד. עומרי: "תשמע, רפת כפר גלעדי היא רפת מצוינת, יש
לנו כ- 350 חולבות, 3 חליבות ביום, זוהי הרפת הגדולה באזור. המזון מסופק ממרכז המזון  מילובר, שבקיבוץ עמיר, מכסה כ- 3.960 מיליון ליטר בשנה. הצוות מונה כ- 4 אנשים קבועים  וסטודנטים ממכללת תל חי העוזרים בחליבות. כרפת מהדרין התאילנדים של המטעים עושים את חליבות החגים והשבתות".

בוא נדבר על הבעיות?
עומרי מחייך במרירות "מאיפה להתחיל" וממשיך "אני לא אוהב להגיד את הזה, אבל אין עתיד  לרפתות בגליל העליון. אנחנו כעת בשלב של צריכים לקבל החלטה. אם רוצים להמשיך, או ללכת לשותפות, אולי למכור  את המכסה וזאת מתוך ראיה לעתיד מה הולך לקרות ולהיות בענף ומתוך פחד של היום שאחרי".

הרפת רווחית?
"תראה, הרפת רווחית אבל היא יכולה להיות הרבה יותר רווחית. אבל זה לא השיקול אם  להמשיך או לא. יש לנו הרבה חסרונות יחסיים בגליל העליון, הכל יותר יקר, הובלת זבל, מכירת  בקר במכרז, כל דבר כאן עולה הרבה יותר מהמרכז, זה הסיפור של הפריפריה. והדבר הקריטי,  זו ההבנה כי קברניטי האזור לא מעוניינים ברפתות. היום האזור הולך לכיוון שכונות הרחבה,  צימרים, תיירות והרפת מפריעה להם. תראה, יש לנו כאן שכונה שקמה כאן לידינו בשנים האחרונות ויש התמודדות לא פשוטה. עיקר התלונות זה על הזבובים וגם כשאתה מוציא עשרות  אלפי שקלים בשנה על טיפול ולטווח הארוך. אנחנו די לבד, בודדים בצריח ונלחמים לבד גם  מבפנים וגם מבחוץ. אני כמנהל רפת מרגיש שלא מקבל עזרה גם לא מקברניטי הענף עצמו. זו  אולי אמירה קשה, אך אלו העובדות לצערי".

השקעות עתידיות?
"כרגע אין מה לדבר, יש לי הרבה תוכניות, אבל צריך לקבל החלטות עקרוניות ואז לראות מה יקרה בעתיד".

ואיך יחס חברי המשק?
"הרפת התנתקה כבר מזמן מהקיבוץ, אני חבר המשק היחיד שעובד כאן. יכול להיות שיש חברים מבוגרים עם סנטימנטים לרפת אך בגדול, הקיבוץ בעצם התנתק מהרפת".

יונקיה?
"יש לנו יונקיה עם מיינקת אוטומטית, 4 תאים והעגל יכול להיכנס כרצונו והמכונה יודעת לקרוא כמה אוכל לתת ומתי".

שפכים, זבל?
"התקנו לפני כחצי שנה מתקן של Upflow מעין נפה רוטטת המפרידה את המוצקים מהים, מדובר בחברה ישראלית וכרגע זה נראה טוב".

יש דיבורים על הרפת המשותפת?
"אני לא רואה שמישהו ידחוף את זה, כמו שאתה רואה אנחנו מתלבטים אם להמשיך את הרפת, גם בכפר בלום יש מחשבות, זה פרויקט ענק בקנה מידה שלנו אך מישהו צריך לקחת את זה כפרויקטור וידחוף את זה קדימה. נותרו כאן 5 רפתות קיבוציות וכנראה שהעתיד לא לטובתנו".

אתה נשמע פסימי?
"תשמע, זאת המציאות, אי אפשר לייפות אותה. הרפת שלנו מסודרת, השקענו המון בשנים האחרונות. בעצם משנת 2007 מאז שהקמנו את הסככה הראשונה במתכונת החדשה ועד היום, אני מעריך שהשקענו כ 7- מיליון שקלים. מדבר על השקעות בתשתיות ולא בקניית ציוד מתכלה. הרפת עובדת, תוצאות מקצועיות טובות, התוצאות הכלכליות טובות אך אני תמיד שואף ליותר. אך במצב הרוח הקיים, הרפת הפכה לילד הלא אהוב בכיתה".

עתיד הענף?
"לענף עצמו, בינתיים יש עתיד, לא נראה לי שיפסיקו לייצר חלב בישראל, יש כאלה שבונים רפתות ומשקיעים כסף. בוא נגיד שהענף לא ייעלם בתקופה הקרובה. באשר לגליל העליון זו בעיה, כפי שכבר דברנו".