הזנה – ICBA

מאי 14, 2023

בחינת השפעת כיסוי תחמיץ בעזרת יריעות ניילון אטומות לחמצן על איכות תחמיץ חיטה – יואב שעני, עירא פלך, תומר רענן

יואב שעני – תחום בקר לחלב | אגף בע"ח, שה"מ | משרד החקלאות
עירא פלך – תחום בקר לחלב | אגף בע"ח, שה"מ | משרד החקלאות
תומר רענן משווק silo Block

בניסוי זה נבחנה השפעת כיסוי תחמיץ אטום לחמצן ביחס ליריעת הפוליאתילן המקובלת בישראל על איכות התחמיץ
רקע
תחמיצי חיטה ותירס הינם המקור העיקרי למזון גס איכותי ברפת החלב הישראלית. כדי לייצר תחמיץ איכותי יש לשמור על מס' עקרונות אשר יאפשרו תהליך החמצה תקין ושימור המספוא ללא התפתחות של פטריות ועובשים. אחד העקרונות המרכזיים בתהליך ההחמצה הינו הוצאת החמצן, נקודה זו מושגת ע"י הידוק הירק המוכנס לבור ואיטום הבור ע"י יריעת ניילון. יריעת הכיסוי הנפוצה בישראל ב-40 שנה האחרונות הינה ע"ב פוליאתילן (PE) בעובי של 125-200 מיקרומטר. עמידותו של PE לחמצן אינה מלאה ודרך מטר מרובע של PE בעובי 200 מיקרומטר יכול לעבור כ- 0.85 ליטר ביממה (Borreani & Tabacco 2013). החל מתחילת שנות ה- 2000 החלו ניסיונות למצוא יריעות כיסוי בעלות עמידות גבוה יותר בפני חמצן. בשלב הראשון נעשה שימוש בפוליאמיד אשר יכול להפחית את החדירות לחמצן דרך יריעת הניילון בסדר גודל אחד (כ- 10 מ"ל חמצן למ"ר של יריעה בעובי 14 מיקרומטר ביממה). הבעיה הייתה שיריעה בעובי כ"כ דק לא הייתה מספיק חזקה והיה צורך ביריעה נוספת כדי למנוע פגיעה פיזית ביריעה. כיום ישנם שילובים של יריעה עמידה בפני חמצן (OB) הכוללים גם PE בצפיפות נמוכה וכך נוצרת יריעה עמידה בפני חמצן בעלת חוזק וגמישות טובה (Borreani et al., 2018). מטרת הניסוי הייתה לבחון את השפעת יריעת הכיסוי על איכות התחמיץ. למרות שנעשו מס' לא מבוטל של ניסויים אשר בחנו את השפעת יריעת הכיסוי על איכות התחמיץ והפחתים, למיטב ידיעתנו
לא בוצע אף ניסוי אשר בחן את השפעת יריעת הכיסוי בתחמיצי חיטה אשר הם הנפוצים ביותר בישראל.

שיטות וחומרים
הניסוי בוצע בשני אתרים (רפת אורים ומרכז מזון פטיש) במהלך עונת קציר החיטה של שנת 2021 . בכל אתר נעשה שימוש בבור תחמיץ אחד אשר חולק לאורכו (איור 1), וכוסה בחציו על-ידי יריעת PE סטנדרטית ובחצי השני על-ידי יריעת , OB )Silo2Block®, Plastika Kritis. Irakilon Greace) בעובי 90 מיקרון עם חפיפה של כמטר בין שתי היריעות כדי למנוע כניסת חמצן לבור התחמיץ.

איור 1. כיסוי בור התחמיץ במרכז המזון בפטיש

דיגום התחמיצים התבצע במהלך הכרייה בהתאם לקצב ההתקדמות בבור. בכל דיגום נלקחו דגימות של כ 1- ק"ג טרי של תחמיץ מ 13- נק' בבור התחמיץ (איור 2). דגימה אחת ממרכז הבור בגובה של כ- 1.5 מ' אשר שימשה כביקורת, שלוש דגימות בגובה של 30 ס"מ מתחת לחלקו העליון של התחמיץ לכל טיפול ושלוש דגימות בגובה של 60 ס"מ מתחת לחלקו העליון של התחמיץ לכל טיפול.

איור 2. חתך רוחב של הבור ומיקום כל נקודת דיגום-אילוסטרציה

כלל הדגימות נשלחו לבדיקה כימית מלאה במעבדה לבדיקת התכולות הכימיות של התחמיץ. בין הבדיקות- חומר יבש, חומר אורגני, NDF, ADF , אפר וחלבון. מתוך תכולות אלו חושבו ערכי אנרגיה שונים וכן תכולת הפחמימות המסיסות. בנוסף, נבדקו pH , ספירת שמרים ועובשים כדי לאמוד את עמידות החלק העליון של התחמיץ (איזור הדיגום) בכל טיפול בפני החשיפה לאוויר.

תוצאות

טבלה 1 הרכב כימי וספירת עובשים ממוצעים לכל דגימות התחמיצים משני המשקים בחלוקה לטיפול וגובה דיגום

טבלה 1 מציגה את כלל תוצאות המעבדה משני המשקים תוך הפרדה לטיפולים ולביקורת, והפרדה לגובה הדיגום. תכולת החומר היבש גבוהה יותר במעט בדיגום העליון יותר (30 ס"מ) בשני הטיפולים (כ- 34% לעומת כ- 32%), אך שניהם נמוכים ביחס לביקורת במרכז הבור (37.4%) (איור 3).

איור 3. ממוצעי ריכוז החומר האורגני והחומר היבש בתחמיצי הניסוי מחולקים לפי גובה הדיגום והטיפול

תכולת החומר האורגני הייתה נמוכה יותר בגובה של 30 ס"מ כאשר התחמיץ כוסה ב- PE (כ- 87% לעומת 91% ב 30- ס"מ של OB) (P=0.0044 (( (איור 3). לא נצפו הבדלים בתכולות החלבון ופחמימות דופן התא (NDF). פעילות שמרים ועובשים בבור התחמיץ מעידה על פעילות אירובית שאינה רצויה בבור התחמיץ. לכן, ככל שערכים אלו גבוהים יותר, כך הפעילות שהתרחשה מוגברת יותר וגרמה לקלקול מהיר יותר של התחמיץ. בספירת העובשים, ניתן לראות שבגובה 60 ס"מ הערכים דומים לביקורת במרכז הבור, אך ב 30- ס"מ הערכים גבוהים יותר בשני הטיפולים כאשר הערך הגבוה ביותר נצפה דווקא בטיפול OB אך לא נמצאו הבדלים מובהקים. מצד שני, ספירת השמרים בטיפול PE , הייתה גבוהה מהערכים בטיפול OB כאשר בביקורת הערכים אפסיים, אך גם תוצאות אלו לא היו מובהקות סטטיסטית.

סיכום והמלצות
כיסוי חלקו העליון של בור התחמיץ נועד למניעת חדירת אוויר ושמירה על תנאים אנאירוביים בבור התחמיץ. עיקר הפסדי החומר היבש בבור התחמיץ מתרחשים בחלקו העליון, ויכולים להגיע עד 35% (בתחמיץ תירס) כאשר ההידוק והכיסוי אינם נאותים (Borreani et al., 2007). מס' עבודות בעולם נעשו לבחינת יעילות כיסוי אטום לחמצן (OB) על איכות התחמיץ, אך בעיקר על תחמיצי תירס ולא ידוע על עבודות מסוג זה שנעשו בתחמיצי חיטה הנפוצים יותר בארץ. תכולת חומר יבש נמוכה יותר בחלקי הבור הגבוהים (נקודות הדיגום) מאשר במרכז הבור (ביקורת), מעידים על כך שאכן הפסדי החומר היבש העיקריים מתרחשים בחלקים העליונים. לא נמצאו הבדלים בולטים בערכים התזונתיים בין האזורים בבור שכוסו בשתי סוגי היריעות, פרט לירידה בריכוז החומר האורגני בדיגום הגבוה תחת יריעת PE . נתון זה, עשוי להיות מוסבר על-ידי ספירת שמרים גבוהה יותר משאר אזורי הדיגום. תסיסה על ידי שמרים ועובשים, המשגשגים בנוכחות חמצן, היא מהגורמים המשפיעים ביותר על הפסדים בחומר היבש והאורגני בתחמיצים. בנוכחות חמצן ובסביבה שאינה חומצית מספיק, שמרים וחיידקי קלוסטרידיה "צורכים" גלוקוז וחומצה לקטית כדי להתרבות ולשגשג, ויוצרים אתנול וחומצה בוטירית (,. Borreani et al., 2007, Borreani et al 2018 ). מטבוליזם שכזה מעלה את pH התחמיץ ופוגע ביכולתו לשמור על ערך תזונתי. ספירת השמרים והעובשים הייתה נמוכה יותר בעת השימוש ב- OB לעומת PE בעבודות שבחנו השפעה של כל אחת מהיריעות על איכות התחמיץ והפסדי החומר היבש .(Borreani et al., 2007, Borreani et al., 2014) בעבודות אלה נמצא גם כי הפסדי החומר היבש והאורגני היו גדולים יותר בעת כיסוי התחמיץ ב- PE . אמנם עבודה זו בחנה את ההשפעה על תחמיצי חיטה אך התוצאות דומות, וניתן לשער כי כך גם הפסדי החומר היבש שאינם נבדקו בניסוי זה.

לסיכום, לא נמצאו הבדלים מובהקים המעידים על שיפור איכותו של התחמיץ בעת השימוש ביריעת ניילון אטומה לחמצן פרט לריכוז חומר אורגני גבוה יותר בחלקו העליון של הבור (30 ס"מ). נתון זה מחזק את ההשערה שהיריעה אכן אטומה יותר לחמצן ומונעת את קלקול התחמיץ. לכן, יש לבחון יריעה זו במספר עבודות נוספות, בהיקפים גדולים יותר ובביצוע סדרת בדיקות מקיפה יותר על מנת לקבוע את יעילות היריעה.

אפריל 17, 2019

המלצה בנושא שיעור וויטמין A בשלוחות השונות ברפת החלב

המלצה בנושא שיעור וויטמין A בשלוחות השונות ברפת החלב.

ועדת הזנה של הנהלת ענף הבקר.

רקע: במהלך פברואר 2018 ובעקבות מחסור ועליה חדה במחירי תרכיזי הוויטמינים בכל העולם, נערך דיון בוועדת ההזנה של הנהלת ענף הבקר שעסק בהערכה מחדש של שיעור הוויטמינים A ו E ברפת החלב. עיקר הדיון היה באשר לנחיצות בהזנת ערכי ויטמין A גבוהים באופן משמעותי ביחס להמלצות ה NRC בישראל. הנימוקים בעד היו להקנות שולי בטחון היכולים לשמש את הפרה בעת מחסור בתנאי עקה, ובתקופת המעבר לאחר ההמלטה כשצריכת המזון מוגבלת, בנוסף נטען שחלק מהוויטמין A נהרס בכרס, ושהמזונות הגסים שלנו משומרים ולכן דלים בוויטמין A. מנגד, ב NRC נלקח בחשבון הפירוק בכרס, והעובדה שבממשק האינטנסיבי הפרה ניזונה ממזון גס משומר.

ה (2001) NRC , מציע מינון ויטמין A של 110 יחב"ל לק"ג משקל גוף שהם כ 70,000 יחב"ל לפרה נחלבת ליום (לפי משקל ממוצע של 650 ק"ג) – אנו מזינים היום 180,000 יחב"ל במנה של 20 ק"ג ח"י ומכיוון שפרה נחלבת צורכת בממוצע 25.4 ק"ג ח"י, יוצא בפועל שאנו מזינים קרוב ל 230,000 יחב"ל, פי 3.3 מהמלצת ה NRC. לגבי העגלות, המלצת ה NRC היא 36,000 יחב"ל לעגלה של 450 ק"ג ובפועל אנו מזינים לא פחות מ 60,000 יחב"ל, פי 1.7 מהמומלץ.

בעקבות הדיון פורסמו ההמלצות הבאות:

אין לשנות בכלל את המינון לוויטמינים בשלוחת הפרות היבשות ובהכנה לקראת המלטה
אין לשנות כלל את המינון לוויטמין E בכלל השלוחות
מומלץ לצמצם את המינון של ויטמין A בשלוחת העגלות והפרות הנחלבות ב 25%
בתרכיזי הוויטמינים, יש לשמור על ערכי ויטמין E ועל יסודות המיקרו אלמנטים, ולהוריד ב 25% רק את שיעור הוויטמין A וזה כדי למנוע ירידה במינון ואספקת גורמים תזונתיים נוספים בפרמיקס כמו ויטמין D ומיקרו-אלמנטים (יסודות קורט).

לאחר שמחירי תרכיזי הוויטמינים חזרו לרמה שהייתה לפני תקופת המחסור, נערך דיון מחודש לבחינת סטטוס וויטמין A בשלוחת הפרות הנחלבות והעגלות. מכיוון שלא התווסף מידע חדש המצדיק את העלאת ריכוז ויטמין A בשלוחת העגלות ובפרות הנחלבות מאז הדיון בפברואר 2018 הוחלט פה אחד לאמץ את ההמלצות האחרונות שפורסמו.

הוועדה ממליצה לציבור הרפתנים לדרוש מספקי הוויטמינים להתאים את הרכב הפרמיקסים להמלצות אלו.

חברי ועדת ההזנה של הנהלת ענף הבקר: ד"ר גבי עדין (יו"ר) ד"ר יהושע מירון, פרופ' סמיר מבג'יש, ד"ר חן גילד, ד"ר אלי ג'מי, ד"ר עוזי מועלם, ישראל עופר, חגי זקס, יואב שעני, איל פרנק, בועז חנוכי

ינואר 29, 2019ינואר 30, 2019

חלבון ופוריות

אחרי ההמלטה מרבית הפרות נמצאות במאזן אנרגטי שלילי בגלל צריכת מזון נמוכה לעומת ייצור חלב גבוה, התוצאה- איבוד משקל גוף וירידה במצב גופני.
מנות עשירות בחלבון 17 -19 % ניתנות במטרה לעזור לפרה לספק את צרכיה האנרגטיים בשלב קריטי זה של התחלובה ( עד שיא חלב) ולמזער עד כמה שניתן את מאזן האנרגיה השלילי, דיאטות עשירות בחלבון ניתנות גם כדי להביא לייצור חלב גבוה וגם כדי לתמוך בייצור כזה.
רמות חלבון גבוהות במנה עוזרות לייצור רמות חלב גבוהות וכן מעודדות ייצור כזה לאורך זמן מצד אחד, אך מצד שני רמות גבוהות של חלבון נמצאו כפוגעות בביצועי הרבייה של פרת החלב (Ferguson and Chalupa., 1989). התעברות ולאחר מכן קיומו של הריון הינם תוצאה של תהליכים הקשורים לכלל מערכת המין: התפתחות זקיקים תקינה המלווה בביוץ תקין, הפריה של הביצית, מעבר העובר והתפתחותו בצינור המין, הכרות אימהית של ההריון והשתרשות (אימפלמנטציה) ברחם. אמוניה, אוריאה או מטבוליטים רעילים אחרים הנוצרים ממטבוליזם של חלבון עלולים לפגוע באחד או יותר מתהליכים אלו וכתוצאה מכך לפגוע ביכולת ההתעברות של הפרה ( Butler., 1998).

בפרות חלב החלבון מורכב מחלבון פריק (RDP) ומחלבון בלתי פריק (RUP).

החלבון הפריק בתהליכי תסיסה (פרמנטציה) נורמליים בכרס מתפרק ומספק מקור אמוניה לחיידקים לייצור חלבון מיקרוביאלי, חלק מהאמוניה שנוצרת יכולה לעבור דיפוזיה אל הדם, להגיע אל הכבד ולהפוך שם לאוריאה, הכמות שתיהפך לאוריאה משקפת גם את כמות החלבון הפריק וגם את הזמינות של הפחמימות לתהליך התסיסה בכרס התומכות בגדילת חיידקים ובייצור חלבון מיקרוביאלי.
דה – אמינציה ומטבוליזם של חומצות אמינו, חומצות אמינו אשר מגיעות מחלבון בלתי פריק, חלבון מיקרוביאלי וחלבון ממאגרי הגוף. חומצות אמינו כגלוטמין וארגנין אשר תפקידם להוביל אמוניה במצבה הבלתי רעיל וכן חומצות אמינו נוספות זמינות אשר אינן נלקחו לייצור חלבון החלב (קזאין), עוברות דה – אמינציה בכבד למקורות אנרגיה וכן לאוריאה.

אוריאה זהו בעצם המטבוליט הסופי של פירוק חלבון בגוף זוהי מולקולה קטנה בעלת יכולת התמוססות במים ולכן יכולה לחדור לכל הרקמות ולכל התאים וכן יכולה לעבור בקלות בין הדם לחלב בבלוטת החלב (Gustafsson and Palmquist., 1993), האוריאה עוברת מחזור בכרס ומופרשת דרך השתן. למרות היכולת לשלוט בקצב ייצור האמוניה והאוריאה על ידי הורדת רמות החלבון במנה, הרצון בייצור חלב גבוה ורמות החלבון הגבוהות הדרושות לשם כך הופכות את הערכת כמות האוריאה והאמוניה הנוצרת לקשה מאוד.

מדידת אוריאה נעשת על פי ריכוזי החנקן בסרום או בפלסמה , באופן כללי מתוארת רמת האוריאה בדם.

יעורי התעברות בפרות חלב ירדו כאשר ריכוז האוריאה בסרום עלה מעל 20mg/dl ביום ההזרעה , עובדה המרמזת על כך שפירוק רמות גבוהות של חלבון בכרס פוגע בפוריות (Ferguson et al., 1988), בעבודה נוספת (Ferguson et al., 1993) שכללה 9 רפתות מסחריות נמצאה פגיעה בשיעורי ההתעברות של הפרות כאשר ריכוזי האוריאה בסרום עלו מעל 20mg/dl.

מרבית העבודות בתחום מצאו שעליית רמות האוריאה בדם גורמות לאיזה שהוא נזק בביצועי הרבייה של פרות חלב.

רמות גבוהות של חלבון במנת פרות החלב הראו השפעות שונות על מועד החזרה למחזוריות תקינה (ביוץ, ייחום). מנות עם מעל 20% חלבון שרידי האריכו את הזמן עד חזרה למחזוריות תקינה אחרי ההמלטה רק כאשר החלבון הפריק (RDP) היה כ – 72.5% מהחלבון הכללי או כאשר גם בעיות פוריות אחרות נכללו בניתוח הנתונים (Barton et al., 1996). עבודות אחרות (Canfield et al., 1990; Kaim et al., 1983) דווקא הראו שמנות עשירות בחלבון 19 – 21% לא פגעו במועד החזרה למחזוריות תקינה לאחר ההמלטה. רמות גבוהות של חלבון לא פגעו בהתפתחות תקינה של זקיקים בפרות נחלבות לאחר ההמלטה וכן בפרות לא נחלבות.

נראה שלרמות חלבון גבוהות אין השפעה חזקה על חזרה למחזוריות מינית לאחר ההמלטה וזהו כנראה אינו המנגנון העיקרי שנפגע מריכוזי אוריאה גבוהים.

רמות חלבון גבוהות גרמו לירידת ריכוזי פרוגסטרון בפלסמה (Sonderman and Larson et al., 1989) בפרות נחלבות אך לא פגעו במדד זה בפרות שאינן נחלבות (Garcia-Bojalil et al., 1994) או בעגלות (Elrod and Butler., 1993).

פגיעה בריכוזי פרוגסטרון בתקופה שלאחר ההמלטה ולפני הזרעה ראשונה נמצאה קשורה לירידה באחוזי התעברות בפרות חלב.

פרות חולבות שהוזנו ברמות חלבון גבוהות הראו התפתחות לא תקינה של העובר (Blanchard et al., 1990), בעוד שפרות לא חולבות שהוזנו באותן רמות חלבון לא הראו פגיעה דומה בהתפתחות העובר (Garcia-Bojalil et al., 1994)). הבדל זה יכול לנבוע מהשוני בדרישות האנרגטיות הקיים בין פרות נחלבות לפרות שאינן נחלבות. ניסוי נוסף שנערך בכבשים (Bishonga et al., 1996) הראה גם כן שלהזנת מנות עשירות בחלבון ישנה השפעה שלילית על התפתחות העובר.

התפתחות עוברית תקינה תלויה בסביבה של הרחם (McRae., 1984), סביבה זו הינה סביבה דינאמית העוברת שינויים גדולים במהלך מחזור הייחום (בשלביו השונים), כתוצאה מהשפעת סטרואידים שונים על ההפרשה מהאנדומטריום של הרחם (McRae., 1984; Findlay et al., 1990). מוות עוברי מוקדם (יום 7) בפרות חלב נמצא קשור לריכוזי היונים והחלבונים בסביבת הרחם שהיו שונים לגמרי מאשר בפרות בעלות עוברים תקינים. ב פרות שקיבלו רמות חלבון גבוהות (23%) (Jordan et al., 1983) נמצאו שינויים בריכוזי מגנזיום, אשלגן וזרחן בהפרשות הרחם לעומת פרות שקיבלו מנה עם חלבון נמוך (12%), ההבדל נמצא רק בשלב הלוטאלי ולא בשלב הפולוקולארי של מחזור הייחום.

בנוסף נמצאו שינויים ב PH של רקמת הרחם, PH הרחם עולה בדרך כלל מ 6.8 בייחום ל 7.1 ביום 7 למחזור, עליה זו נמנעה גם בעגלות וגם בפרות חלב שהוזנו ברמות גבוהות של חלבון פריק ובלתי פריק (Elrod and Butler., 1993; Elrod et al., 1993 ).

רמות PH ברחם נמצאו בקשר הפוך עם רמות אוריאה בפלסמה – עליה בריכוזי אוריאה בפלסמה מובילה לירידה בערכי PH (Elrod et al., 1993). תוצאות אלו מצביעות על כך שרמות חלבון גבוהות במנה עלולות לפגוע בפוריות דרך פגיעה ברמות פרוגסטרון ולכן הורדת פעילותו החיובית על רירית הרחם וליצירת תנאים ברחם שאינם מתאימים להתפתחות העובר.

ניסויים במעבדה עם תרבית תאי אנדומטריום (Gilbert et al., 1991) הראו שריכוזי אוריאה גבוהים פוגעים גם במפלי ה – PH בין התאים הפולאריים (בין צד בזאלי לצד אפיקלי) , נוכחות זו של אוריאה מבטלת למעשה את השפעתו של פרוגסטרון בשמירת הבדלים ברמות PH בין הצד הבזאלי לצד האפיקלי. בנוסף ריכוזי אוריאה גבוהים גורמים להפרשת PGF2a ו PGE2 מתרבית תאי האנדומטריום אשר מפריעים להתפתחות העובר ולקיומו.

( פרוסטגלנדינים גורמים ללוטואוליזה של הגוף הצהוב ולכן להורדת ריכוזי פרוגסטרון).

הדילמה הקיימת בין העלאה תמידית ומתמשכת של ייצור החלב לבין בריאות הפרה וביצועיה מתקיימת ותמשיך להתקיים כל עוד נחלוב פרות.

ייצור חלב גבוה ושמירה על רמה זו לאורך זמן דורש פרות בריאות בעלות מאזן אנרגטי חיובי וכן בעלות פוריות טובה, הזנת מנות עשירות בחלבון באות על מנת לספק דרישה זו של יצור חלב גבוה וכן לשיפור מצבה גופני של הפרה לאחר ההמלטה מצד אחד, אך מצד שני הזנה אינטנסיבית זו וכן הפיכת הפרות למאין "מכונות" גורמת לפגיעה משמעותית בביצועי הרבייה שלהן. הפוריות הנמוכה של פרות המייצרות הרבה חלב נגרמת (בין השאר) מהאפקט המשותף של סביבת הרחם התלויה ברמות פרוגסטרון,(אשר רמתו יורדת בעקבות הזנת מנה עם רמות חלבון גבוהות המובילות לעליית ריכוזי האוריאה בדם), וממצב אנרגטי שלילי או בעיות רפואיות מהן סובלת הפרה לאחר ההמלטה.

Barton, B. A., H. A. Rosario, G. W. Anderson, B. P. Grindle, and D. J. Carroll. 1996. Effects of dietary crude protein, breed, parity, and health status on the fertility of dairy cows. J. Dairy Sci. 79:2225-2236.
Bishonga, C., J. J. Robinson, T. G. McEvoy, P. Findlay, R. P. Aiten, and I. Robertson. 1996. Excess dietary urea intake in ewes and its effect on ovulation rate and embryo development. Jpn. J. Vet. Res. 44:139–151.
Blanchard, T., J. D. Ferguson, L. Love, T. Takeda, B. Hender-son, J. Hasler, and W. Chalupa. 1990. Effect of dietary crude protein type on fertilization and embryo quality in dairy cattle. Am. J. Vet. Res. 51:905–908.
Canfield, R. W., C. J. Sniffen, and W. R. Butler. 1990. Effects of excess degradable protein on postpartum reproduction and energy balance in dairy cattle. J. Dairy Sci. 73:2342–2349.
Elrod, C. C., and W. R. Butler. 1993. Reduction of fertility and alteration of uterine pH in heifers fed excess ruminally degrad-able protein. J. Anim. Sci. 71:694–701.
Elrod, C. C., M. Van Amburgh, and W. R. Butler. 1993. Altera-tions of pH in response to increased dietary protein in cattle are unique to the uterus.
Anim. Sci. 71:702–706.
Ferguson, J. D., T. Blanchard, D. T. Galligan, D. C. Hoshall, and W. Chalupa. 1988. Infertility in dairy cattle fed a high percentage of protein degradable in the rumen. JAVMA 192:659–662.
Ferguson, J. D., and W. Chalupa. 1989. Impact of protein nutrition on reproduction in dairy cows. J. Dairy Sci. 72:746–766.
Ferguson, J. D., D. T. Galligan, T. Blanchard, and M. Reeves. 1993. Serum urea nitrogen and conception rate: the usefulness of test information. J. Dairy Sci. 76:3742–3746.
Findlay, P., L. A. Salamonsen, and R. A. Cherney. 1990. En-dometrial

function: studies using isolated cells in vitro. Oxford Rev. Reprod. Biol. 12:181–223.

Garcia-Bojalil, C. M., C. R. Staples, W. W. Thatcher, and M. Drost. 1994. Protein intake and development of ovarian follicles and embryos of superovulated nonlactating dairy cows. J. Dairy Sci. 77:2537–2548.
Gilbert, R. O., S. T. Shin, T. S. Rabuffo, and S. K. Chandler. 1996. An in vitro model for the study of bovine endometrial physiology and pathophysiology. Page II–1 in Proc. 13th Int. Congr. Anim. Reprod., Sydney, Australia.
Gustafsson, A. H., and D. L. Palmquist. 1993. Diurnal variation of rumen ammonia, serum urea, and milk urea in dairy cows at high and low yields.
Dairy Sci. 76:475–484.
Jordan, E. R., T. E. Chapman, D. W. Holtan, and L. V. Swan-son. 1983. Relationship of dietary crude protein to composition of uterine secretions and blood in high-producing dairy cows. J. Dairy Sci. 66:1854–1862.
Kaim, M., Y. Folman, H. Neumark, and W. Kaufmann. 1983. The effect of protein intake and lactation number on post-partum body weight loss and reproductive performance of dairy cows. Anim. Prod. 37:229–235.
Sonderman, J. P., and L. L. Larson. 1989. Effect of dietary protein and exogenous gonadotropin-releasing hormone on cir-culating progesterone concentrations and performance of Hol-stein cows. J. Dairy Sci. 72:2179–2183.