תגית: חוברת 421

נגמרו הימים של סטייק מהפריזר או סינטה יבשה, הלקוח הישראלי רוצה ודורש בשר איכותי. אך בעוד השוק גדל, היבוא נמשך והמחירים ברשתות המזון עולים. הרי שהמגדל הקטן חווה תקופה קשה ולא רואה הרבה רווח בפיטום. זיו בן ארי, מנכ"ל בני בקר ,בסופו של דבר הכל זה היצע וביקוש ולצערי המגדלים הקטנים סובלים".

בני בקר, זו האגודה הגדולה והחזקה ביותר בארץ בתחומה ממוקמת בצפון הארץ. האגודה עוסקת בעיקר במכירת פרות ועגלות של יצרני החלב. לוח המחירים של האגודה נחשב לאורים ותומים בענף ומשמש כבסיס של "הדף כחול" ולמעשה 'בני בקר' אחראים על מחירי הבשר בארץ, בדרך זו או אחרת, בטח בפלח שוק של פרות החלב. זיו בן ארי משמש כמנכ"ל כ 6- שנים, חבר קיבוץ עין חרוד מאוחד, כ 80- משקים חברים באגודה.

מה קורה בשוק הבשר?
" למרות שהשוק שלנו הוא בעיקר פרות ומקטע השוק העובר תקופה קשה מאוד זה בעיקר בעגלים דווקא בפרות הייתה עדנה בשלוש השנים האחרונות, בחלקו אולי בגלל הקורונה, הישראלים שחזרו הבייתה אכלו יותר בשר. גם תוכניות האוכל בטלוויזיה, יוצרות איזה טרנד של אכילת בשר ובעיקר בשר איכותי, הלקוח הישראלי רואה יותר, מבין יותר ודורש איכות יותר מבעבר. שוק פרות החלב נמצא בתקופה טובה, אני לא מדבר על פרות דחק אלא על פרות טובות מראה המתאימות יותר לשוק היהודי. יש בהחלט ביקוש במשך כל השנה . בשנתיים האחרונות אנחנו עדים לזה שדרך מנגנון מחיר המטרה עליית מחיר הבשר השפיעה על הורדת מחיר החלב בגובה של 4-5 אגורות".

שוק העגלות בירידה?
"עגלים ועגלות מיובאים ברמה של 300 אלף פריטים בשנה בעיקר מאירופה, העגלות והעגלים צריכים לאכול אוכל מאוד יקר, (מחיר המזון התייקר ועל כן, הרווחיות יורדת). כמובן שיש קשר לכמות העגלים והעגלות שמייבאים. אם יגיעו 50 אלף עגלים פחות אז המחיר למגדל יעלה. בסופו של דבר, זה היצע וביקוש. הנושא יחסית פשוט, כשאפשר לעלות מחירים, אז מעלים. חלק גדול משוק הבשר מרוכז בידי מעטים מידי שבגדול הם עובדים לטובת האינטרסים של עצמם. מעבר לזה, כמות הבשר הנכנסת לארץ גדלה ושום דבר לא נשאר ברפתות, אנשים קונים. יש ביקוש הולך וגדל של בשר חי הנשחט בארץ האוכלוסייה בארץ גדלה וקונים יותר בשר".

בשר מצונן מיובא?
"מגיע בשר מארגנטינה באיכות טובה ובמחיר גבוה – זול אך במעט מהבשר הטרי בארץ. ישנם כ- 400 אלף עגלים מגודלים בארץ 300 אלף מיבוא ו- 100 אלף עגלים ישראלים מתוכם חלק גדול הולך לרשות, מדובר בעיקר על העגלים שחור לבן של רפת החלב ושם המצב מאוד קשה. לרשות יש פחות כסף לשלם ולא רוצים לשלם יקר לוחצים על המחיר כלפי מטה. זו בהחלט נישה בעייתית למגדל".

יש בשנים האחרונות את הנישה המתפתחת של פרות מפוטמות?
"זה נכון, יש נישה נוספת שנכנסה בשנים האחרונות, פרות מפוטמות , פרות גדולות, עבות בשר. (עולות מעל ק"ג ביום) ומיועדות בעיקר לשוק היהודי הכשר והאיכות של בשר זה אפילו יותר טובה מבשר עגלים ועגלות "אניני הטעם ומביני עניין", מעדיפים את המוצר הזה. זו נישה מיוחדת אך לא לכל אחד יש את המקום והיכולת לנצל אפשרות זו. אנחנו מדברים על אחוזים הולכים וגדלים בתחום הזה".

אז היבוא גדל והמחירים עדיין עולים?
"תראה, שר החקלאות בשנה האחרונה לא עסק בחקלאות אלא הגדיר את עצמו כשר ליוקר המחיה במזון ולשם הוא כיוון, אך עזוב אותי מפוליטיקה. חוקי ההיצע והביקוש עובדים גם אצלנו, בסוף השוק מתאזן וכולם נשחטים. אנחנו מדינה ההולכת וגדלה וצריך אוכל ועובדה שקונים בשר והרבה ועדיין אנחנו המדינה שאוכלת הכי הרבה עוף".

בסוף תמיד המגדל יוצא מופסד?
"בסוף המגדל הקטן, הוא כלי בידי הגדולים היכולים להוריד את המחיר למגדל שכרגע הוא החולייה החלשה, אין קשר בין המחיר שהחקלאי מקבל לבין המחיר ברשתות. אתה רואה את המחיר ברשתות עולה ועולה והמגדל בקושי שורד. לצערי המגדל הקטן נשחק לגמרי. או שהוא ימציא עצמו מחדש ימצא נישה אחרת או שחס ושלום יעלם. אולי בעתיד יקום גוף של "קטנים" שייצרו בשר איכותי מאוד ויבנו אמון בין הסוחר, למגדל וכמובן לצרכן . יש בעולם נישות המייצרות ערך מוסף למגדל ולסוחר".

מה המצב, נכון לנובמבר?
"בתקופה הנוכחית נובמבר דצמבר ינואר מחירי הבשר למגדל מגיעים לשפל ורק לקראת האביב מתחילה התאוששות. זה עדיין לא אומר משהו על המחיר ברשתות שכמעט לא מכיר את המושג "ירידת מחיר". אני באמת מקווה שהשפל יהיה קצר כמה שיותר".

איך סגרתם את השנה?
"החצי הראשון של השנה היה קשה במיוחד בעקבות עליית מחירי המזון, החצי השני נראה טוב יותר אך עדיין אי אפשר לדעת אם נגמור את השנה בפלוס. הסיכומים של החצי הראשון נעשו בסוף אוגוסט והיו מגדלים ומשקים שהפסידו בחצי הראשון. לצערי מפטמי העגלים מרפת החלב נמצאים בבור עמוק ללא טיפת אור לעתיד, רק ירידת מחירי התשומות בכלל והמזון בפרט ישפרו את מצבם. אני אומר זאת בכאב מכיוון שהם ממש בשר מבשרנו, אך חייבים בעת הזאת להתארגן ולחשוב אחרת".

סיפור חייו של עוזי אנגל שזור בעבותות לסיפור רפת החלב בישראל. בן למשפחת רפתנים מהמושבה יוקנעם, בעל רפת משפחתית וב- 24 שנים האחרונות, המנהל המיתולוגי של מרכז מזון נהלל. עוזי, מהאנשים המרכזיים בעיצוב דמותם של מרכזי המזון בארץ, איש מקצוע מהטובים שהיו וישנם. רגע לאחר הפרישה ומסיבות הפרידה, עוזי אנגל מדבר על הכל. השורשים, המשפחה, הרפת המשפחתית, מרכז מזון נהלל ובעיקר מביט קדימה בחשש. עוזי אנגל, ראיון אחרון ופרידה.

עוזי אנגל, נולד בשנת 55 במושבה יוקנעם, ילד חמישי להורים ניצולי שואה שעלו לישראל מיד אחרי המלחמה. המשפחה נחתה במושבה הציורית ואכה עמק יזרעאל והקימו שם משק חקלאי לתפארת. לפני עלייתם ארצה עברו הוריו בהולנד, הכשרה וקורס מזורז ברפת חלב. לכן מטבע הדברים מייד שהגיעו, הקימו רפת שהפך מהר מאוד לענף העיקרי במשק המשפחתי. עוזי "המשפחה החלה עם פרה ועגלה ומאז התקדמנו, הרפת עדיין קיימת בשותפות שלי ושל אחיו אילן".

ואז הגיעה הרפורמה
הרפת כיום מונה כ 130- חולבות ומכסה של 1.6 מיליון ליטר לשנה. גם עוזי יודע שרפת בסדר גודל כזה, יהיה קשה לה לשרוד לאורך זמן ובהתחשב במדיניות הממשלה המעדיפה את הגודל וייבוא, אך עוד נחזור לזה. עוזי שגדל עם הרפת המשפחתית מאז ילדותו, מטבע הדברים העדיף בית ספר חקלאי והגיע לכפר גלים, שם סיים את לימודיו ומייד התגייס לצה"ל, שם שירת בסיירת צנחנים. עוזי "תראה, היה ברור שלאחר הצבא אני חוזר למשק, אך מכיוון שאילן אחי היה הבן הממשיך, עוזי הצטרף אליו ועיקר התעסקותו, הקמת מרכז מזון קטן לרפתני יוקנעם וגידולי שדה. זה בעצם היה אחד ממרכזי המזון הראשונים בארץ". אך הימים היו ימי טרום הרפורמה ועננים החלו להתקדר מעל ענף החלב. עוזי שירת את רפתני יוקנעם עד סוף שנת 1999 ואז החלה הרפורמה שלמעשה שינתה לעד את ענף החלב בישראל. עוזי "מיד לאחר תחילת הרפורמה, אחי ואני הגענו להחלטה כי אחד מאיתנו חייב לצאת להתפרנס בחוץ, כי פשוט לא היתה מספיק עבודה לפרנס שתי משפחות. ואז באותה תקופה פנו אלי מנהלל וביקשו שאבוא לנהל את מרכז המזון שם שהיה במשבר רציני מאוד".

השותפות עם אחיך פורקה?
"לא פירקנו את השותפות בינינו אך אני עזבתי את יוקנעם, אמנם היה ניסיון להכניס את אחד מהילדים של אילן למשק, ניסיון שלא צלח. אך מרכז המזון ביוקנעם נסגר והתחלנו לקנות את האוכל בנהלל, כך למעשה עד עצם היום הזה".

מרכז מזון נהלל
ואז החל פרק מאוד משמעותי בחיי עוזי, פרק נהלל. עוזי הגיע לנהלל בינואר 1999 ונשאר שם עד יולי 2022 , אז פרש לפנסיה.

איזה מרכז מזון פגשת בנהלל?
"הגעתי למרכז מזון שהלקוחות לא מרוצים והרבה לקוחות עזבו אותו. מרכז מזון שהיה במחזורים של כ- 20 מיליון שקלים בשנה ואני מסיים שם עם מחזורים של כ- 80 מיליון שקל. חשוב לי לומר כי רק כ-30 אחוז מהלקוחות הם חברי נהלל וכל שאר הלקוחות, חיצוניים".

מה שינית בהגעתך?
"תשמע, כל השנים האלה, כל מה שראיתי לנגד עיניי, זה בעצם את הלקוחות ואני הייתי מאוד מעורב בכל התחומים, כי רק כך אני מאמין שניתן להצליח. זה תחום מאוד רגיש, לעיתים אמוציונאלי, עם המון כסף וזה בעצם התחום החשוב ביותר ברפת החלב. הייתי מעורב גם אם זה הגיע לסכסוכים בין אחים או בין משפחות ובקשו ממני להיות המפשר והיועץ. לאורך השנים גם קיבוצים קנו מאיתנו מזון עד שארגוני הקניות הקיבוציים לא אפשרו להם ובלית ברירה הרפתות הקיבוציות עזבו לאחר לחץ שהופעל עליהן".

הייחודיות של מרכז מזון נהלל?
"בעצם זה מרכז המזון היחידי שנשאר בידי האגודה, המשמעות לזה היא מאוד גדולה. לא סתם האגודות רצו להיפטר ממרכזי המזון. צריך להבין כי מרכזי המזון במושבים הוקמו בשנות ה 80- כמרכזי שירות לרפתנים באותו מושב. ועם השנים, בגלל כל הרפורמות, סגירות הרפתות, אינפלציות, ארגוני הקניות, מרכזי המזון הפכו למעין נטל על האגודות. גם בקיבוצים נסגרו מרכזי מזון. זה לא פשוט להחזיק מרכז מזון מצליח ומרוויח, חייבים מימון וניהול מקצועי מעולה. אך צריך לציין כי בשנים האחרונות ולאחר ההתייצבות הכלכלית של הקיבוצים, יש הרבה קיבוצים החוזרים להפעיל מרכז מזון, בסוף הכל מתחיל ונגמר באנשים ובמקצועיות שלהם".

בהתחשב במצב השוק העולמי על כל משבריו, כמה מסוכן זה לנהל מרכז מזון מצליח?
"לא הייתי אומר שזה מסוכן, כי מרכזי מזון המופעלים על ידי רפתנים הנעולים על מחיר המטרה כך זה פחות מסוכן. היכן זה מתחיל להיות בעייתי, אם מרכז מזון משקיע המון כסף והלקוחות עוזבים, תיווצר בעיית תזרימים. תאר לך מרכז מזון שקנה סחורה ב- 60 מיליון שקל ולא יהיה לו למי למכור.
תהיה בעיה קשה. אך רבים ממרכזי המזון בבעלות הרפתנים ולכן אין להם שום סיבה לעזוב. גם אצל מרכזי המזון הגדולים יכולה להיווצר בעיה מאותה סיבה. מזון זה הדבר היקר ביותר ברפת החלב ובסוף הכל קשור לאוכל ולכן מרכז מזון הוא השחקן אולי הכי חשוב ברפת החלב".

הסוד בניהול מרכז מזון מוצלח?
"הקפדה מאוד גדולה על הדברים הקטנים, יחס אישי בין המנהל ללקוחות. זה עניין של עבודה קשה מהבוקר ועד הערב. מכיוון שאני באתי מהרפת וכרפתן, ידעתי איך לדבר עם הרפתנים. כנראה שזה עזר לי גם". צריך להיות סבלני וקשוב. בסוף כמו בהרבה תחומים, הכל מתחיל ונגמר באנשים".

איך המלחמה באוקראינה השפיעה?
"אני אפתיע אותך, במקרים כאלה אני תמיד אומר, שהקושי למרכז מזון הוא דווקא באספקת המזון הגס, שהיא הרבה יותר קריטית בארץ, מבחינת מחירי הגרעינים וחומרי גלם זה רק פסיכולוגי. כי בסופו של דבר כל עוד יש מחיר מטרה אז המחיר מתעדכן במוקדם או מאוחר. רפתנים מתנהלים בצורה נכונה עם תזרים המזומנים לא אמורה להיות בעיה. כמובן שהרפת חייבת להתנהל בצורה מקצועית, כי יום אין כמעט מקום לטעויות מבחינה כלכלית ומבחינה תזרים מזומנים ברפת החלב, שלא לדבר על הבחינה המקצועית. אך בגלל מחיר המטרה הסיכוי שהרפתן לא ירוויח כסף הוא סיכוי קלוש. מחיר המטרה מגן על הרפתן מתנודתיות
קיצונית, חזקה".

העתיד כבר כאן
ולמרות האופטימיות ואהבת הענף, גם עוזי יודע כי רפת החלב הולכת ומשתנה ומאבדת את עצמה אל מול דרישות המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל. הרומנטיקה מתה ואולי גם הציונות, אומר בצער ובכאב עוזי אנגל "רפת זה הרבה יותר מכלכלה, רפת זו חקלאות, הקשר לאדמה".

אז רפת החלב לאן?
"קודם כל צריך לציין ולומר כי רפתנות זה דרך חיים ומה שאנחנו בעצם הופכים את זה, לצערי, זה פחות כדרך חיים ויותר למפעלים. העתיד לא וורוד מכל מני סיבות. הסיבה העיקרית, דור ההמשך לא מוכן להגיע, גם בגלל האינטנסיביות בעבודה וגם בגלל חוסר הוודאות. הדבר הנוסף, ברפת המשפחתית הנחלות קטנות
מדי ולא ניתן בהרבה מושבים, לבנות בניה חדשה או מקומות חלופיים. קח את הרפת שלנו, גם אם היה לנו כסף אין לנו אפשרות ואיפה לבנות. אז מה זה אומר, הרפת שלנו מועמדת לסגירה מכל הסיבות שאמרנו".

עצוב לא?
"מאוד עצוב, כן, אחת הסיבות שעדיין לא קבלנו החלטה על סגירה זה האלמנט הרגשי. לפני 70 שנה ההורים הקימו רפת מכלום ואנחנו צריכים לסגור אותה זה לא נשמע הגיוני. זה פשוט עצוב מאוד".

המדינה לא רוצה רפתות משפחתיות?
"אף אחד לא יגיד את זה, אבל המדיניות היא לצמצם את הרפת המשפחתית ולהשאיר רק יחידות רפת גדולות מאוד וזה חבל. כי רפת זה קודם כל ציונות, חקלאות, החיבור לאדמה, זה אורח חיים. אני גדלתי בבית שכל מה שדברו בו ועסקו בו, היתה רק הרפת המשפחתית שלנו. כיום זה כבר אחרת וחבל, חבל מאוד. לצערי אני רואה בחמש השנים הבאות עוד עשרות רפתות שיאלצו או יצטרכו להיסגר".

אתה מאוכזב מהממשלה האחרונה מול החקלאים?
"בהחלט מאוכזב, מה שליברמן ושורר עשו זה פשוט איום ונורא. ליברמן נלחם כמו אריה לקבל את משרד החקלאות והכניס בכוונה את פורר לקעקע ולפגוע בסופו של דבר, בחקלאות כחול לבן ולהביא הכל מחו"ל. השנה האחרונה היתה אסון לחקלאות, פחות לרפת החלב יותר לחקלאים. ענפים שלמים קרסו או יקרסו לגמרי. רק בגלל חוק החלב הרפתות עדיין שורדות ומתקיימות. מה שמציל את העסק זה מחיר המטרה ומשטר המכסות. אך בגלל שפתחו ללא התחשבות את היבוא של מוצרי חלב, המכסות לא עולות ואולי יגיע הרגע שיצטרכו לרדת ואז זה יהיה באמת נורא".

דברים לסיום?
"אני נולדתי בענף, לצערי הענף משתנה כי כנראה הוא לא יגדל ודבר שלא גדל אז הוא בסוף ייגמר. תמיד יצטרכו חלב אך השאלה מהיכן יגיע ומי ייצר אותם".

ברכות ופרידה

לעוזי אנגל חברנו היקר
ברכה זו היא אוסף ולקט כפי שנאמר עי רפתנים רבים. השנה נהלל חוגגת 101 שנה ומרמ"ז נהלל בן 40 , את מרכז המזון ייסדו והקימו הורינו הרפתנים. דור שני בנהלל. אלו שעוד הובילו את החלב כילדים עם האסל ושני הדליים למחלבה, קצרו עם חרמש את הזון והתלתן והובילו אותם לרפת עם סוס ועגלה ואחר כך בטרקטור.
עוזי, אתה הגעת לנהלל לפני 24 שנים, הנתונים שלך היו, בוגר בית ספר חקלאי בת גלים, ויש שמועות שמספרות שהיית מעורב גם במעשי קונדס פה ושם עם אחיך ג'וחה. אחר כך רפתן וחקלאי, ניהלת מרכז מזון קטן ביוקנעם. הבחירה שלך לנהל את מרכז המזון היתה בינגו ! והסתברה כנכונה וכזו שהוכיחה את עצמה ברבות השנים. הכנס לזכרו של ד"ר ברוך שופטי ז"ל שאנו מציינים היום, התחיל ביוזמתך ומתקיים שנה אחרי שנה. עוזי, אתה כסלע איתן, סבלני, אדיב ומקרין בטחון וידע רב לרפתנים. בשנים הרבות שעבדת כאן, מרכז המזון גדל, התפתח שיפר איכות, מקצועיות ואחריות והכל בחיוך ובחברות. היית קשוב לרפתנים, תמיד עם שירות
אישי, על הטנדר מגיע למשקי הדיר הפיטום, האורווה והרפתות עם חבילת חציר, בלה ארוזה או שק תערובת.. רק שלא ייחסר אוכל לבעלי החיים של חקלאי מרכז המזון. אתה אחד מחברי פרלמנט העמק, איש אהוב, אוהב אדם ואדמה. במשך שנותיך היית מאבני היסוד של מרכזי המזון בישראל ואחד ממעצבי הרפת ישראלית,
תמיד לנגד עיניך טובת הרפתן ומרכז המזון. ועכשיו הזמן להיות יותר בבית, לטייל, לבלות בחיק המשפחה, למצוא עיסוקים ותחביבים חדשים שימלאו את חייך, בבריאות טובה ובנחת. ומי יודע אולי בעתיד ניפגש גם ברפת שתתאים את עצמה לשינויים העתידיים.
בהערכה ובידידות בשם החקלאים שקיבלו את שירותך במרכז המזון בנהלל לביא מנור – נהלל
א ל י ש מ ו א ל י צ י פ ו רי
משה כהן

חלק מדברי הפרידה של עוזי
הגעתי לפני 24 שנים ואנשים שהכירו אותי ואת אנשי נהלל לא נתנו לזה סיכוי גדול או לפחות הזהירו אותי שהנהללים "יואכלו" אותי חי. וכך לאחר ראיונות ומבדקים נבחרתי לתפקיד. היום במרחק הזמן אני מבין שהייתי "תמנון רב זרועות". גם מזכירה, גם חשב כלכלי, גם גובה כספים, גם איש מכירות ואיש הרכש. ואווו עשיתי את זה!. אז בתכל'ס התחלנו עם תעודות משלוח ידניות ואני מסיים כשהכול נישלח און ליין דרך הענן. לאורך השנים ראיתי לנכון חשיבות עצומה בקשרים האישיים עם הלקוחות. הרבה מעבר לחלוקת המזון, הייתי זמין עבורם, נוכח וקשוב גם בשעת משברים והתלבטויות הקשורים במעבר הבן דורי. אני יוצא לדרך חדשה ישנה, בתחושת סיפוק גדולה מאוד. בעיקר מההחלטה לרכוש מכונות אריזה לבלילים יעודים. ההחלטה נבעה מהרצון והחשיבה שלצד הספקת המזון הסטנדרטית, יש לצייד את מרכז המזון בדבר ייחודי שעדיין אין. זה הרגע לומר תודה להנהלות השונות שליוו אותי לאורך הדרך, ובעיקר לגלעד יפה שהאמין בחזון להרחיב ולייחד את מרכז מזון נהלל. זאת ההזדמנות לומר תודה למשפחתי ובעיקר לאניה שאיתי, שלפעמים התבלבלתי ומרכז המזון הפך להיות קודם למשפחה.
נתראה בשמחות.

"הרמה הגנטית של העדר, הגורם החשוב ליעילות הייצור"

מספר ימים לפני כנס מדעי הבקר בירושלים, נפגשנו עם מנהל שיאון ועם המנהל המקצועי, לראיון עומק במגוון נושאים ותחומים. שיעורי ההתעברות, שמירה על מחיר נמוך בסביבה של עליות משמעותיות במחירי התשומות מבלי להתפשר על האיכות והצמיחה, הפרויקטים הנוכחיים והעתידיים של החברה כמו גם כיוונים עתידיים וייעוד. בשיאון מתרגשים לקראת פתיחת פרויקט הדגל של החברה, המעבדה ומערך למיון זרמה.

שיעורי ההתעברות, נושא הנמצא זמן רב על הפרק
שיעורי ההתעברות ברפת החלב הינם אחד מהפרמטרים המשפיעים על יעילות ותכנון הייצור. בשנים האחרונות נרשמה ירידה במדדי הפוריות ברפת החלב בישראל. בחברת שיאון למדו לעומק את הגורמים לירידה והמשמעויות ונערכו בהתאם למצב החדש.
ככלל כששיעורי ההתעברות גבוהים יותר, נחסכים ימי סרק וריבוי הזרעות, יכולת תכנון ותזמון הייצור עולה ועוד. לא מעט נכתב על הגורמים המשפיעים על מדדי הפוריות ושיעורי ההתעברות. הפוריות היא ערך רב גורמי והיא מושפעת מבריאות ומצב גופני של הפרה, אקלים, ממשק, מספר התחלובה, מרחק מהמלטה, תזונה, אירועים אפידמיולוגים, ניהול, עקות שונות, וגם פוריות הזרמה והגנטיקה. גיורא: "בניתוח הגורמים לירידה, נמצא כי חלק ממנה מוסבר ע"י ירידה בפוריות הזרמה הישראלית. נציין כי קיימת שונות גדולה בין הרפתות, בשיעורי ההתעברות, וברפתות רבות לא נרשם פער בפוריות הזרמה ושיעורי הפוריות של הפרים הישראלים סבירה ואף טובה".

שיאון מייבאת זירמת פרים, מה באשר למהימנותם?
יואל זרון: "אכן, במסגרת המחויבות שלנו לשיפור מדדי הפוריות, מייבאת שיאון זרמת פרים נבחנים אשר מהימנותם בישראל גבוהה, עם תכונות פוריות טובות וחלופה זו זמינה לרפתנים. במקביל נעשים מאמצים גדולים למציאת כשלים ולשיפור תהליך הייצור, ואכן, בחודשים האחרונים, הפער בשיעורי ההתעברות הצטמצם כמעט לגמרי".
שימוש בחלופת יבוא לא עלול לפגוע בטיפוח המקומי?
יואל "הרפתנים בישראל אכן השתמשו בחלופת היבוא באופן משמעותי וקיים חשש כי שימוש מוגבר בזרמה מיובאת יצמצם את היתרונות היחסיים והמשמעותיים של הטיפוח המקומי שהושג במשך שנים רבות. לטענתנו, אחד הגורמים החשובים ביותר ליעילות הייצור הינה הרמה הגנטית של העדר.
הרמה הגנטית של הטיפוח הישראלי היא מהמובילות בעולם והיא הגבוהה בעולם לייצור, הישרדות, התמדה ופוריות בנות בתנאי הסביבה והסחר בישראל.

גנטיקת העדר בישראל מובילה בתכונות הרלבנטיות ליעילות הייצור ולכלכלת הרפת
1 . מדדי הייצור (חלב ורכיביו), ואכן התנובה של הפרה הישראלית היא הגבוהה בעולם.
2 . הישרדות. מדובר במדד קריטי לרווחיות הרפת ובעיקר בתנאי הסחר בישראל בהם עלות גידול העגלות לתחלופה מאוד גבוהה(עלויות מזון). מנתוני ספר העדר עולה כי תוחלת החיים של בנות פרים ישראליים גבוהה בכחצי תחלובה מבנות פרי יבוא.
נזכיר כי השיקולים להוצאת פרה מהרפת הם של מנהל הרפת ומכאן נגזרים נתוני ההישרדות. מרשימה העובדה שהטיפוח המקומי משיג פער גדול בתכונה חשובה זו.
3 . התמדה. מדד זה מאפיין את אחידות הייצור לאורך התחלובה וכמובן שעדיף ייצור אחיד ככל הניתן. הפרה הישראלית מאופיינת בהתמדה גבוהה. תכונה זו, כאמור הינה תכונה רצויה כשלעצמה ובנוסף, ממזערת את הנזק הנובע מריבוי ימי סרק כאשר שיעור ההתעברות יורד (התנובה היומית נשארת גבוהה גם בימי הסרק).
4 . פוריות בנות הפר. במשך 21 שנים, ישראל הכניסה מדד זה לאינדקס הטיפוח במשקל גבוה. התוצאה כאמור באה לידי ביטוי ברמה הגנטית הגבוהה של הפרים המקומיים לתכונה זו.
5. גודל גוף. בארצות הברית ובמדינות אחרות נהגו לטפח לפרות גדולות ומרשימות. ניצולת המזון של פרות אלה נמוכה, מאחר וחלק מצריכת האנרגיה מופנית לקיום הגוף. בישראל הטיפוח הוא לגודל גוף קטן ולאו דווקא לתחרויות יופי.
6 . קירבה בשארות. קרבה בשארות ("נישואי קירבה") פוגעת במספר תכונות ומהווה סיכון בטווח הארוך. בישראל אנו מקפידים ביתר שאת על הימנעות מריבוי בשארות. בעולם ההקפדה חמורה פחות ומספר קווי הדם מצומצם בגלל המבנה ההיסטורי של עדרי הטיפוח. שימוש מוגבר בפרי יבוא מגדיל את הסיכון של ריבוי בשארות.

עדיפות לזרמה מקומית
מנכ"ל שיאון מדגיש בהמשך לנתונים שהוצגו כאן "ולאור הסיבות שפורטו, למרות בעיית הפוריות, יש עדיפות ברורה לזרמה מהטיפוח המקומי. עם זאת, אנחנו נמשיך להתמודד עם אתגר הפוריות ונחזור למדדי הפוריות הטובים שהכרנו". המנהל המקצועי מוסיף "במקביל אנחנו מממשים את תוכנית הטיפוח הישראלית אשר לאחרונה מציגה פרים צעירים ברמות גנטיות שלא הכרנו בעבר.
בלוח הפרים המעודכן, נמצאת נבחרת פרים נבחנים באיכות גנטית גבוהה מאוד. אם נבחן את נבחרת העלית ברפתות הישראליות בהיבט הגנטי נמצא כמה עובדות המחזקות את האמור לעיל:

100 העתודות הגבוהות ביותר בישראל – פאר הטיפוח הישראלי *
✓ פרת העתודה הגבוהה ביותר: פרה 8523 בתחלובה 3 מגנוסר, בת סאמנו Xראלב (אב וסב ישראלים).
נתוניה הגנטים: 1,371 חמ"מ, 964 ק"ג חלב, 44.6 ק"ג שומן (+ 0.07%), 37.2 ק"ג חלבון (+ 0.05%), 0.31 (-) סת"ס, 96 ימי הישרדות, 0.52% פוריות בנות, 2.9% התמדה
✓ 45 עתודות נמצאות ברמה של 1,004 עד 1,371 חמ"מ
✓ 55 עתודות נמצאות ברמה של 968 עד 998 חמ"מ
✓ ל 77- מ 100- העתודות הגבוהות ביותר, יש אב ישראלי, ל 23- מהן יש אב חו"ל
✓ ל 93- מ 100- העתודות הגבוהות ביותר, יש סב ישראלי (מצד האם), ל 7- מהן יש אב חו"ל
✓ 32 מהעתודות הגבוהות ביותר הן עגלות – G
* חשוב לציין: הזרעה שנתית של 1,000 פרות העתודה בישראל נעשית בתוכנית מוסדרת המשלבת פרים מקומיים ופרי חו"ל לטובת ערבוב קווי הדם וניסיון להפיק את המירב גם מהפרים המצטיינים בחו"ל.

מחיר ואיכות
אחת המטרות החשובות של חברת שיאון, לשמור ככול הניתן על מחיר נמוך מבלי להתפשר על איכות. גיורא "שמירה על מחיר נמוך בסביבה של עליות משמעותיות במחירי התשומות מבלי להתפשר על האיכות והצמיחה, זו אחת המטרות שלנו. שיאון היא למעשה בבעלות הרפתנים ואינה למטרות רווח אלא השאת ערך גבוה ככל הניתן לבעליה שהם גם לקוחותיה. כלומר, לספק את חומר הגלם הגנטי הטוב ביותר במחיר הנמוך ביותר שניתן".

מחיר נמוך ואיכות גבוהה לא תמיד הולכים ביחד?
גיורא "האסטרטגיה העסקית שלנו מתבססת על הפנמת יתרונות לגודל וזו אחת הסיבות שחשוב לנו מאוד לשמר את לקוחותינו. ירידה במספר הלקוחות עלולה להעמיס על האחרים עלויות קבועות. בנוסף, אנו פועלים להתייעלות מתמדת הן באופן שוטף והן ע"י פרויקטים והשקעות שמטרתם בסופו של יום להוזיל את העלויות לרפתן: איחוד אתרי גידול, הצבת מערכות סולריות על גגות הפריה, מערכות לאופטימיזציה של מסלולי מזריעים, יצוא, מערכות דיגיטליות של גביה והנהח"ש ועוד.

הפרויקטים הנוכחיים והעתידיים
פרויקט הדגל של התקופה האחרונה הינו הקמת מעבדה ומערך למיון זרמה. מדובר בטכנולוגיה שתאיץ את ההתקדמות הגנטית והיעילות ברפתות ותאפשר לקבל נקבות מפרות מצטיינות בעוד שהפרות הפחות טובות יוזרעו בזרמת גזעים לבשר. גיורא "מדובר בפרויקט גדול ושאפתני שהצריך שיתוף פעולה עם חברות בין לאומיות לרכישת הטכנולוגיה, הידע והציוד ההיקפי. בסיומו של התהליך שיאון תוכל לספק ללקוחותיה גם זרמה ממוינת של הפרים הטובים בעולם. איכות המוצר תהייה גבוהה מאוד ותעמוד בכל הסטנדרטים הגבוהים של החברה האמריקאית השותפה לנו בתהליך. בדיקות האיכות, וההקפדה על כל הפרטים הקטנים בתהליך
המיון והייצור, תשפיע ללא ספק גם על תהליכים ובדיקות האיכות של הזרמה הרגילה. תאריך היעד להתחלת ייצור של זרמה ממוינת מקומית הוא ינואר 2023 ".

שיאון נכנסה לתקופת התייעלות?
גיורא "ניתן לומר, אנחנו בוחנים כרגע פרויקט התייעלות שנמצא על הפרק שמשמעותו בחינת ייצור עצמי של חומרים ושירותים שכיום נקנים מגורמי חוץ. לדוגמא, ייצור עצמי של חנקן נוזלי המשמש להקפאת ואחסון הזרמה. בנוסף, אנו בוחנים טכנולוגיות מתקדמות של הפריה חוץ גופית והשתלות עוברים אשר ישתלבו בהתקדמות הגנטית של הרפת ובבחירת הפרים הצעירים לשיאון. שיאון גם מעורבת ביזמויות פורצות דרך בתחום הגנטיקה, הטיפוח ואיכות תאי הזרע הטרי והמופשר בשיתוף מוסדות מחקר".

ומה באשר ליצוא?
יואל "הגנטיקה הישראלית מעניינת ומבוקשת ברחבי העולם ובעיקר במדינות מתפתחות בהן ענף החלב נמצא בצמיחה משמעותית. מסיבות רגולטוריות ישנם קשיים לממש את פוטנציאל היצוא באירופה ובארה"ב. במדינות המתפתחות (בעיקר בדרום מזרח אסיה) מתמודדת הגנטיקה הישראלית מול ענקי הטיפוח העולמי בצורה מכובדת. לאחרונה חתמנו הסכם ייצוג בדרום מזרח אסיה וכבר יש ניצנים ראשונים להסכם זה.

כיוונים עתידיים וייעוד?
גיורא "בעת האחרונה, שיאון קלטה לשורותיה לא מעט עובדים צעירים, מזריעים ועובדי מעבדה כשדגש מיוחד ניתן על איכות שירות ללקוחות ועבודת הצוות. בעתיד הקרוב, שיאון תממש תכנית הדרכה שבבסיסה התקשורת הבין אישית והתקשורת עם לקוחותיה. המטרה היא כמובן לשפר באופן מתמיד את השירות והמקצועיות שאנו מספקים. בנוסף, אנו מפתחים גם את מערכת ההדרכה שלנו שבהם המדריכים פוגשים רפתנים רבים ומנסים ביחד עם אנשי מקצוע מהענף, לשפר את הביצועים של הרפת. הדים מאוד חיוביים קיימים לביקורים הללו וזהו אחד מנקודות המפגש החשובים של שיאון עם לקוחותיה ושבהם ניתן לשפר נקודות ממשקיות, גנטיות ומדדי פוריות ברפת המשפחתית והמשותפת, בכל רחבי הארץ".

ומה באשר למישור המקצועי?
יואל "במישור המקצועי-טיפוחי אנחנו עמלים על פרויקטים להאצת הטיפוח ( IVF לזכרים מפרות עתודה, לדוגמא), "פרייה ירוקה" ורווחת בעלי חיים. לצד כל אלה אנו יוזמים פרויקטים של התייעלות שיאפשרו להמשיך ולספק את הזרמה והשירות במחיר נמוך. היעוד שלנו – טיפוח מיטבי של עדר החלב בישראל לתנאי הסביבה והסחר המקומיים".

הנה אנחנו נפגשים היום בכנס המדעי לבקר ולצאן ה 33- . ענף הצאן משולב כבר כמה שנים בכנס השנתי לענף החלב הישראלי. תהליך השילוב החל לפני מספר שנים. ואני שמחה להיות מאלו שפעלו ודחפו למען מטרה זו. כיום, ענף הצאן מתנהל ומנוהל בכלים זהים לענף הבקר. והנה אנחנו לפני פתיחת הכנס וענף הצאן מקבל במה ראויה ומכובדת בכנס הבקר החשוב ביותר בארץ.

 

הכנס החשוב מתפרס על פני שלושה ימים של חגיגה עסקית, מקצועית וחברית שבמהלכו ניתן לפגוש את כל האנשים שסובבים את הענף במהלך כל השנים לשמוע הרצאות מעניינות וכן, גם להשתתף במושב הצאן שלנו.

להיות ענף מעודכן ומתוקשר
היו כאלה שחשבו אחרת ממני וחשבו שענף הצאן צריך להמשיך בכנסים מקומיים קטנים ולהישאר "ענף בוטיק" אך תמיד טענתי כי ענף הצאן אינו רק ענף בוטיק, אלא ענף ככל ענף עם הייחודיות והגודל שלו וראוי שיקבל במה ויזכה לחשיפה בכל מדיה, כנס או אמצעי תקשורת אחרים. כיום נערכים כנסים מקומיים ובנוסף האירוע הגדול השנתי אשר בו שותפים שלושה ענפי חלב ובעלי חיים עם מכנה משותף עסקי ערכי ניהולי רחב. השנה אגודת עזיזה הזמינה ומארחת מרצה בעל חווה לגידול עיזים לחלב מהולנד. חווה מרשימה עם ביצועים מרשימים בכל התחומים, בתחום היצרנות, רווחת בעלי החיים, הגנטיקה ועוד. בואו של בעל החווה ההולנדי תביא לכם החקלאים תכנים מעניינים מהעולם על קידום עדר ועובדות על חוות עיזים מצליחה גדולה ומפותחת וכל זאת להיות מעודכנים. המרצה יהיה זמין לשאלות בכל זמן הכנס לפני שיחזור לעיסוקיו ויוכל לתת לכם החקלאים מענה וטעימה מענף הצאן ההולנדי. אני יודעת כמה קשה לצאת מהמשק בכלל וממשק צאן בפרט אבל אני מאמינה בכל מאודי במהלך הזה שעשינו בשילוב ושינוי הכנס גם לנוקדים והדבר שווה את המאמץ הפיזי והכלכלי. חקלאים מכל העולם נוסעים למדינות רבות ומקומות רבים כדי לפגוש חקלאים אחרים, לקיים שיח מפרה ולשמוע הרצאות מענייניות. והכי חשוב לפגוש חקלאים אחרים, לשמוע דעות, חדשות להיפגש עם כל העוסקים בענף במקום אחד בזמן מרוכז. אני פה מחכה לפגוש אתכם ואת משפחותיכם לשוחח עם רבים מכם השנה ובשנים הבאות. אנחנו בשנתיים מאתגרות מאוד, השנה האחרונה שמה לכולנו אתגרים שרבים מהם בכלל לא בשליטה שלנו. או ניתנים לשינוי כלל, מחירי התשומות. גידול צאן הינה משימה קשה גם בצד המקצועי ועכשיו יותר בצד הכלכלי. השיח השנה היה על שלושה נושאים עיקריים משמעותיים, מחירי התשומות במשק. ייבוא מוצרי חקלאות והשיח האלים כנגד החקלאים והחקלאות.

ייבוא שנוי במחלוקת
הייבוא הוא כלי כלכלי שצריך וניתן להשתמש בו על מנת להצמיח את הכלכלה במדינה אבל בשנה האחרונה נעשה בו שימוש לקוי שפגע קשות בחקלאים ולא תרים לירידת יוקר המחיה. היבוא הפך לכלי ניגוח, ככלי להרסני שעם שימוש לא נכון גרם להרס וכבר הורס את הכלכלה הישראלית. ולצערי הרב, החקלאות הישראלית הראשונה להיפגע. בגלל אופי העבודה, עבודת ידיים רבה ובגלל הסיכונים, ענף עם סיכונים רבים וגדולים אשר לא נשלטים על ידי אף אחד מאיתנו, ענף הצאן לא היה בשנת כהונת ממשלת השינוי בכותרות לשמחתנו ולצערנו אך בשקט בשקט הענף נפגע בצורה קיצונית ונמצא לפני סכנה ממשית. הציבור יהיה האחרון להיפגע, אם יוחלף נתח הטלה הישראלי בפולני או פורטוגזי הצרכן הישראלי יתרגל, לא המגדלים, לא אנחנו. נכון לעכשיו ועם כל היבוא, מחיר הנתח לא יורד בינתיים וההערכה שלי שגם לא ירד כי הריכוזיות נמצאת במקטעים אחרים. הראשונים להיפגע הם הנוקדים אשר מצביעים ברגלים באהבה שלהם למדינה ובמגפי העבודה חורשים שטחים רבים בארץ ומגדלים את הטלה הישראלי למרות העליה במחירי התשומות. ולצערי למגדל הישראלי אין להם שום יכולת להתמודד עם טלה שמגיע לארץ בחצי מחיר מעלות הגידול
שלהם. וגם אם ירצו מאוד להקטין את העלויות שלהם עד כדי שכר עצמי זעום, אין לנוקדים יכולת להקטין עלויות ועדיין לא יוכלו להתחרות ולספק את הנתח הישראלי במחירי הבשר הפולני. השנה ייובאו לארץ 500 אלף טלאים. והנוקד הישראלי הולך ומאבד כל סיכוי לרווחיות ראויה. היחידים שמרוויחים מהמצב הם היבואנים, הטייקונים הצוחקים כל הדרך לבנק על חשבון המגדל הישראלי. לכן כיום, היבוא ככלי כלכלי, מייבש את החקלאות המקומית. יותר ויותר חקלאים מתייאשים מלחתום על עוד הלוואה ומגיעים למסקנה שעם כל הכאב אין ברירה אלא לסגור את מפעל חייהם. כך הכלכלה האזורית הפריפריאלית תסבול מחוסר צמיחה כלכלית באותו אזור ואם לא יצמח משהו אחר יהיה גם שינוי מבני של אזורים רבים בארץ. אנחנו מתכוננים לכינון ממשלה חדשה שאיתה נוכל אולי לנסות ולתקן מה שניתן ולקדם את הענף. להוביל את הממשלה החדשה לשימוש בכלים הכלכלים הללו נכון יותר לטובת ענף הצאן הבשר והחלב והצרכן הישראלי.
יש איזו תקווה שהדברים ישתנו והממשלה החדשה תהיה יותר ידידותית, לנו המגדלים. צר לי לומר אך בשנה האחרונה התבצע, בחסות הממשלה, בעיקר משרדי החקלאות והאוצר, פשוט רצח אופי לחקלאים לחקלאות הישראלית. אנחנו אחרי שנה של ד- לגיטימציה ארוך וכואב לחקלאות ולחקלאים. זה הזמן לעשות בקרת נזקים ולסמן מסלול חדש אולי טוב יותר.

בעבר קראנו לזה ק"ולב – קשר וטרינר לקוח במשק

הקשר בין הנוקד לווטרינר של המשק כבעל מקצוע מלווה הינו חשוב מאוד. אני רואה בחשיבות עליונה את הקשר בין המגדל לרופא הווטרינר. ושמחה לציין זאת דווקא בתקופה שהמציאות משתוללת הכול יקר כול פעולה שלנו במשק נגזרת בתקציב מאתגר במילא. וכאן אני פונה אליכם, חברים, נוקדים יקרים, אל תתמודדו עם הקושי לבד "קחו לכם רב" היצמדו לבעל מקצוע ווטרינר תקדמו ותייצבו את המשק. כמובן גם אני למענכם וכאן עבורכם לכל עצה נקייה וכנה בנושאים כללים ואחרים. רוצה לסיים בברכה לחורף גשום וטוב עונת המלטות פורה ופורייה. מבקשת להזכיר לכולם לפני החורף לבדוק את העדר ולחסן פה וטלפיים בעדרים לוודא שאנחנו מחוסנים בתקופה זו.
"כשהגלים גבוהים החזקים מתגלים "
שלכם,
אילנית דעדוש קלפון

לאחרונה התבשרנו על קריסת מחלבות הגולן והגעה לחדלות קיומה של המחלבה. כל זה לא קרה בחלל ריק, אפשר היה לקרוא את הכתובת על הקיר וזו נכתבה כבר מזמן. כיום ניתן לומר בוודאות, מדיניות ה"רק יבוא" נכשלה ולא האטה את קצב עליית המחירים. נהפוך הוא. וגרמה לחיסולה האיטי אך המתמשך של חקלאות כחול לבן.

כשמחיר הליטר לרפתן מתעדכן (מנגנון עדכון מעוגן במחיר המטרה) עקב התייקרות מחירי תשומות היצור, סירבה הממשלה לעדכן את מחיר המפוקחים למחלבות ולמחלבות הגדולות שלהן סל מוצרים מגוון ורובו לא נמצא בפיקוח רטנו ובצדק יש לומר, אבל התמהמהות האוצר בעדכון מחיר המפוקחים, לא היווה איום על קיומן. מחלבה קטנה כמחלבות רמת הגולן, שייצרה מוצרים בפיקוח, פשוט לא יכלה לעמוד בעליית מחיר החלב הגולמי וקרסה.

ביטחון מזון? לא בישראל
כשמדברים בישראל ובעולם בכלל על בטחון מזון, זו לא סיסמא ריקה, אלא אמירה ערכית שיש אחריה אחריות לאומית. בישראל, בטחון המזון זו סיסמא ריקה, משום שמדיניות ממשלתית שמייתרת את היצור המקומי, משתלחת בחקלאים, ומעדיפה יבוא (כיאה לכל סוחר טוב) מעמידה את החקלאים ואת המחלבות בפני תחרות לא הוגנת עם תוצרת מיובאת. ברור לכל שלייצר מזון עולה כסף, ליצר ליטר חלב באירופה, לא יותר זול מאשר בישראל וגם בהולנד עלות המזון היא כ 60ֵ% מעלות היצור הכוללת, כל ההבדל הוא בתמיכה המעניק האיחוד האירופי ליצרן המקומי, וכמובן שאין תוספת מע"מ לעלות המוצר הסופי. כנגד זה, נאלץ החקלאי הישראלי ליצר את תוצרתו במחיר תשומות גבוה שאת רובו קובעת המדינה. זה כמובן לא שוק חופשי וזו לא תחרות הוגנת, רחוק מכך. אבל כאמור בישראל, התפיסה הכלכלית, שאותה מוביל פורום קהלת לו מהלכים מרכזיים בכל צומת כלכלית במדינה ובמיוחד באוצר, משתמשת בסיסמאות כמו שוק חופשי או הסרת כל חסמי יבוא, אבל לא באמת רואה את טובת משקי הבית או היצרנים המקומיים. השיטה הנהוגה כיום רואה את טובתן של קבוצות קטנות באוכלוסייה. יש לזכור כי הכותרת "יבוא זול" יכול להעניק לשר נקודות זכות בציבור, שברוב חסדו דואג לכאורה למשקי הבית. אבל המציאות הגלובאלית רחוקה מכך.

מדיניות חסרת אחריות וסיכון אסטרטגי
אפשר לראות כיצד דווקא כשמתנהלת מלחמה באירופה, משבר האקלים בתחילתו או בעיצומו גורמים לכך שמחיר המזונות בעולם עולה, מחירי ההובלה הימית עולים או יורדים ממש כמו גלי הים ויציבות אין בהם, כל אלו מובילים להתייקרות מוצרי המזון המיובאים ולחוסר יצ יבות במחירים לצרכן. כל עוד היו אלו סיסמאות שהיבוא מוזיל ומסייע למשקי הבית וכך אמנם היה, אפשר היה למכור את הסחורה הזו לעיתונות, אבל כשסיסמאות נתקלות במציאות ומחיר התוצרת המיובאת גבוה, זה כבר לא תופס. אך מדיניות ממשלתית חסרת אחריות כפי שזה קורה כבר לאורך שנים, מובילה בשורה התחתונה לחיסול המשקים המשפחתיים ולמעשה, משקים חקלאיים, בעיקר משפחתיים, כורעים תחת הנטל ומתחסלים. דור צעיר ממעט לחזור למשקי ההורים והתוצאה ארוכת הטווח היא שהחקלאות בישראל תשנה את פניה ותהפוך לחקלאות תאגידית, כלומר יהיו בישראל מספר תאגידים, חלקם הגדול בידיים זרות (תנובה לדוגמא) והם יהיו אלו שישלטו על שרשרת הערך ועל בטחון המזון במדינת ישראל. זוהי המגמה וזה הסיכון האסטרטגי שמדינת ישראל צועדת אליו. כל זה קורה כתוצאה מהיעדר חזון וחשיבה לטווח ארוך. אך הבעיה היא קשה ועמוקה הרבה יותר, פקידי האוצר ופוליטיקאים חסרי מעוף, רואים בנו החקלאים ובאדמותינו, בעיקר מאגר נדל'ן. טייקונים, קבלנים ונדלניסטים, בסיוע לוביסטים, פקידי ממשלה ושרים, לוטשים עיניים לאדמות החקלאיות ובדמיונם רואים רק בטון ומלט וכשהמהלך יחל חלילה, לא יהיה אפשר להחזירו לאחור. יש למהלכים האלה השפעה דרמטית על מבנה המשק הישראלי, על בטחון המזון ועל יכולת המדינה לשמור על עצמאותה בקבלת החלטות וכמובן שמירה על האינטרסים החיוניים ביותר שלנו, האזרחים. הדרך למנוע את התהליכים האלו היא בראש ובראשונה בידי המדינאים, אם עדיין נותרו כאלה, שלהם צריכה להיות חשיבה אסטרטגית וראיה בעלת חזון על עתיד המדינה. אבל לא רק, גם לנו , החקלאים אחריות, כל עוד איננו מבינים את חשיבות ההתאגדות ויצירת רצף של שרשרת הערך, מהשדה עד לצרכן, כל עוד מי שמנהל את המשק הישראלי אלו סוחרים או מתווכים, לא נוכל להתרומם למלוא היכולות שלנו. אם רק נחשוב מעט מעל לענייני היום יום ונבין שהליכה לשיתוף פעולה ענפי (קואופרציה , הנה אמרתי את המילה המפורשת) נהיה תמיד נתונים להתעמרות של כל מיני גורמים אינטרסנטים שלא אנחנו
בראש מעיניהם. לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל המתחדשת ועוד בטרם קום המדינה, היו החקלאים חוד החנית של הציונות וההולכים בראש, אין סיבה אמיתית שלא נתעלה מעל היריבויות החשדות וחוסר האמון ונקים קואופרציות יצרנים שיבנו את שרשרת הערך מתחילתה ועד סופה, זה קרה לפני מאה שנים כשהקימו את תנובה, זה קיים באירופה וזה כורח המציאות כאן אצלנו. ויפה שעה אחת קודם.

מושב עובדים שעלה לקרקע בשנת 2006 באזור פתחת ניצנה מהאזורים הרחוקים והיפים בארץ, רק 1 ק"מ מגבול מצריים. כיום מתגוררות במושב 48 משפחות המתפרנסות בעיקר מחקלאות, עגבניות, מטעי רימונים, אננס, אוכמניות, כרמים, חממות פרחים, תיירות ואירוח ומקצועות חופשיים.

בשנת 2008 ניתנה מכסת חלב מושבית ומיד הוקמה אגודת חלב השייכת לכל משפחות המושב. ואז החל תהליך ארוך של תכנון ולמידת הענף. בתחילת הדרך ליווה את צוות ההקמה, יעקב שחף מחוות השחפים. בשנת 2011 שכרו את חברת פרוג'קט בר להקמת הרפת וניהול הרפת בשלוש השנים הראשונות. יפתח גורני, מגרעין מייסדי המושב המכהן כמנהל הרפת מספר "בתחילת אוקטובר 2012 נחלבו הפרות הראשונות במשק. ליקטנו את הפרות מכל רחבי הארץ, מדובר על כ 15-20- קיבוצים ומושבים שמהם אספנו את הפרות. בין השאר קנינו פרות מרפתות אייל, נגבה, שריד, רמת דוד, מושב בית שערים, יונתן בגולן, אושה, יד מרדכי, עין חרוד, כפר יחזקאל, אפק, תימורים, כפר ויתקין, נען, שובל, רפת השרון, גבים, רביבים ומעגן מיכאל". בנובמבר השנה ערכו
רפתני באר מילכה אירוע גדול עם אורחים רבים לציון עשור לרפת. יפתח "היה אירוע מכובד ומושקע ונראה שכולם נהנו והתרגשו יחד איתנו. צריך להבין, כשהקמנו את הרפת היו רבים שהרימו גבה ולא האמינו בפרויקט. והנה לאחר עשור, הפרויקט קם, פועל, רווחי ומקווה שרק ימשיך הלאה, ניתן לומר כי כל הפרויקט הוא סוג של נס. התחלנו בחששות וכמעט ללא משאבים ולשמחתי, הצלחנו. פעם קראו לזה ציונות". מסיים יפתח בחיוך.

לא חוששים מהעתיד
כיום רפת באר מילכה בעלת מכסה של 3.1 מיליון ליטר לשנה, כ 270- חולבות, מכון חליבה של scr פרלל 12 על 12 , 3 חליבות ביום, מזון לחולבות מחברת אמבר דבירה, עגלות ויבשות מכינים בבית, החלב משווק ליוטבתה.

10 שנים אחרי?
"הדבר היחיד שמגביל אותנו זה מגבלת המכסה, יש לנו בפועל 7 מכסות המרכיבות את האגודה והיינו שמחים לגדול. המכון והשטח יכולים להכפיל את עצמם בייצור עם אותם אמצעים. קיווינו לקבל עוד מכסות ולא קבלנו, בגלל כל הקטע עם האגודה. יש משהו המגביל את האגודות מלקבל תוספות, כנראה שנכנענו לסיפור ומתכננים להתחיל לקנות".

בעיות?
"חוץ ממגבלת המרחק, אין בעיות מיוחדות, אנחנו כמובן מאוד בעד התכנון וחוק החלב ולראיה תראה מה קרה עם מחירי המזון ואני לא רוצה לחשוב מה היה קורה ללא מחיר המטרה ששמר עלינו השנה. אך יחד עם זאת, אנחנו לא חוששים מהעתיד, מבחינתנו אנחנו ממשיכים הלאה, יש לנו פוטנציאל לגדול ואם צריך נהיה גדולים ויעילים".

פשיעה חקלאית?
"לצערי יש כאן בהחלט, זה קפץ בשנתיים האחרונות בצורה ממש אגרסיבית. גניבות יום יומיות בחממות המשקים (רשתות צל, מיכלי דשן, סולר וכלי עבודה) אנחנו חווינו גם כאן ברפת גניבת עגלות ותערובת. אבל כאן המשקים בפתחת ניצנה החליטו לקחת יוזמה ואחריות. יש כאן מחסום בכניסה לישובים בכביש הראשי והפשיעה ירדה לאפס. אך ברור שמי שצריך לטפל בזה זו המשטרה ולא התושבים!

כשפניתי בפעם הראשונה להגר קון, מנהלת רפת צאלים, בבקשה שתכתוב טור לעיתון, תגובתה הראשונית היתה מבט השמור לתגובות של שאת נפש. אך התעקשתי, חשבתי אז ועדיין חושב היום כי דעתה ותובנותיה של הגר, חשוב שתשמענה. הגר המנהלת את אחת מהרפתות הטובות והמוצלחות בארץ, עושה זאת ממקום של אהבה ובדרך נכונה ולב במקום הנכון. הטור שלפניכם הוא הטור האחרון שלה (עד שאנדנד לה שוב) ואולי החשוב ביותר שכתבה. תקראו אותה ותביטו עלינו. קריאה טובה! ראובן זלץ

חזרתי. רק לגיחה קטנה. אמנם סיימתי מזמן עם הטור הקבוע, הרגשתי שמיציתי ואמרו חכמים שצריך לדעת מתי לפרוש, אבל כשראובן פנה אליי וביקש רק עוד טור אחד, הרגשתי שמתאים לי לנצל את הבמה לסגירת מעגל. אז מכיוון שכך, וגם בגלל שסיימנו לקלח את הפרות מסביב לשעון והתפנה לי קצת זמן, טור אחד אחרון ודי!

אז למה לי פוליטיקה עכשיו…?
האמת, אין סיבה. לא טוב ללב, לא טוב לנשמה. בכל מקרה מעדיפה לכתוב על דברים שרואה מקרוב. הבטחתי "סגירת מעגל". אז אפתח בכך. זו לא סגירה טובה. בעייני מאוד עצובה, אך זו המציאות בה אנחנו חיים.הטור השני שכתבתי נקרא: "זרה לעבודה זרה". שם זעקתי "מדינה מתוקנת צריכה לעודד עבודה מקומית! מדינה מתוקנת צריכה לתת בונוסים למי שאינו מייבא עובדים זרים". המחלבה האחרונה שעוד הסכימה לקלוט חלב "טמא", חלב, אבוי לנו, שנחלב על ידי יהודים בשבת- גם היא סגרה את שעריה בפני האפשרות הזו. כמו בכל דבר – רק כלכלת השוק קובעת, וזה כל כך חבל וגם לא ראוי מוסרית וערכית. בכל זאת לא אמרתי נואש וקצת כמו דון קישוט קראתי למועצת החלב להרים את הכפפה ולפעול למען המטרה הכול כך צודקת הזו! לא שהייתי אופטימית מדי, אך עדיין, דבריי נפלו על אוזניים ערלות.
שנים הצלחנו לקיים רפת עם עובדים ישראלים בלבד. צאלים קיבוץ שיתופי (כן, עדיין). יגידו כל יודעי דבר, לא קל בכלל לגייס חברי משק לאייש את החליבות בשבת. ובכל זאת, מתוך אמונה שענפי המשק צריכים להתבסס על עבודה עצמית, הצלחנו במשימה. ויתרנו על התוספת הכספית של חלב מהדרין והיינו ממשיכים לעשות כך אם הייתה לנו את האפשרות. מחר- כבר אין. קצת הזוי בעייני שענף כל כך מפותח מבחינה טכנולוגית, עם זיהוי מרחוק, עם ניטור העלאת גירה, והתראות על המלטות, כל כך מתקשה בייצור מכשור זמין לכל דורש, שיוכל "להכשיר" חלב שנחלב על ידי יהודים. כנראה שאין מספיק עניין. חבל!

מעניין לעניין באותו עניין…
יום שישי. הולכת לכלבו לקניות של שבת, ואין קוטג' ואין חלב.
"רעות, שוב אין חלב" אני שואלת "מה יהיה?"
"דברי עם החברים שלך…" היא משיבה לי.
אז לא תמיד הם כל כך חברים שלי, ובטח לא בעניין הזה. כל שנה בתקופת החגים, אותו סיפור. ואנחנו ממשיכים "לירות לעצמנו ברגל."אם לא נשכיל לספק מוצרי חלב טובים ואיכותיים משלנו, לכל דורש וכל השנה, הצרכן יעבור למוצרים מיובאים או לתחליפים. אנחנו כבר שם. מועצת החלב כבר נערכת לשנה קשוחה. שנה של צמצום הרצועות והתמורה עבור החריגה. כי- ההיצע גדול מהביקוש. כי מייבשים חלב וזה עולה כסף. אבל, במכולת, בספטמבר – התמונה המצטיירת לגמרי שונה. סביר שזה בכוונת מכוון, אבל שוב (לדעתי) כאן הייתה צריך לבוא לידי ביטוי מועצת החלב. למצוא את הדרך לעבד (ולא לאבד) את החלב גם בשבתות ובחגים. לא לתת תחמושת לכל שוחרי היבוא, לשמור על כל השלוחות של יצרני החלב בישראל ולא לכרות את הענף עליו אנחנו יושבים. ולאחר שפרקתי מהלב, כי מעבר לכך די ברור שלא יקרה כלום, הולכת להוציא את השביס והחצאית מהבויידם ומאחלת לכולנו- שרק יהיה לנו טוב – בע"ה.

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

דגניה ב' הוקמה בשנת 1920 , מאז כשנתיים קיבוץ מופרט, מתפרנסים בעיקר מחקלאות, מטעים, בננות, אבוקדו, שקדים, מנגו, תמרים, גד"ש ורפת הנחשבת לעוגן מרכזי בכלכלת המשק.

משה (מוקי) רוטמן יליד דגניה ב', 60 , נשוי לסיגל, לזוג 3 ילדים, שני בנים ובן, ונכדה בת שנתיים. מוקי נזכר איך ומתי נגיע לרפת "למרות שזה היה מזמן מאוד, אני זוכר כי לאחר צבא, ממש בחופשת השחרור שלי, קרא לי מרכז המשק ואמר שחסרים עובדים ברפת וזה רק עניין של לכמה חודשים של מחסור זמני. מאז אני כאן ועוד לא אמרו לי אם אני מתאים או לא" מחייך מוקי. מאז הוא ברפת, כיום אחראי על בריאות ופוריות, מספר 2 של יגאל דרורי. רפת עם 430 חולבות, בעלת מכסה 4.3 מיליון ליטר מכסה לשנה, מכון ישן, שדירת דג 14 עמדות בכל צד, אפימילק, 3 חליבות ביום, החלב לתנובה. מרכז מזון עצמאי. 4 עובדים זרים, 6 עובדים קבועים.

בעיות
"בעיקר המחסור הקשה בכוח אדם מקומי, איכותי שירצה לעבוד ברפת, זה חסר. וכמובן תכנון אסטרטגי ארוך טווח. אני מדבר על הרפת שלנו, לראות ולתכנן היכן נהיה בשנים הקרובות. הרפת שלנו היא קיבוצית גדולה וצריך לשאוף לגדול, זה הפתרון לטווח ארוך. הייתי רוצה לראות השקעות גדולות יותר ברפת, מכון חליבה, סככות, ציוד, בינתיים יש רק תוכנית שכל הזמן מדברים עליה".

צינון בקיץ?
"מתחילים לקראת סוף אפריל, בשיא הצינון 3 צינונים ביום לא כולל חליבות. הבעיה אצלנו זו הלחות הכבדה, אך מתמודדים".

בנסיעה לאורך כביש 90 נדמה כי הממשלה שכחה, מהפריפריה?
"זה נכון וזה מצער מאוד, אין השקעות של הממשלה כאן, אנחנו כמו נטע זר, לא מפתחים, לא באים לקראת, שום דבר. לצד זה יש את הרגולציה, סיפור העסקת בני נוער, הכל קשה וחבל. במקום להשקיע בפריפריה הממשלה כאילו נלחמת בנו. החקלאים כאילו לא רצויים וזה חבל".

אם כך, הרפת לאן?
"למזלי ולשמחתי, הרפת אצלנו יציבה ומקווה שהיא תישאר עוד הרבה שנים".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

דגניה א', הקיבוץ הראשון בארץ, שהפך לסמל להתיישבות הציונית החדשה בישראל. הוקם בשנת 1910 , קיבוץ מופרט, נשען בעיקר על חקלאות, מטעים, בננות, לול וכמובן רפת. הנהנית מהתואר, הרפת הקיבוצית הראשונה בארץ.

ואם מישהו עדיין מחפש סמליות, או עדות לשינויים החברתיים, כלכליים העוברים על החברה הישראלית, הרי שישראל ג'יליירס שגדל בבית שאן יכול בהחלט להיות דוגמא מוצלחת במיוחד. כמי שנולד בעיירת פיתוח, על כל הקלישאות והיחסים המורכבים עם הקיבוצים, ישראל מנהל כיום את הרפת הקיבוצית הראשונה בארץ, ועושה זאת בהצלחה מרובה. למי שתהה באשר לשם משפחתו הייחודי, הרי שהוא נולד בעקבות סיפור אהבה בין סבו, נוצרי צרפתי לבין אלג'יראית יהודיה, שהסתיים בגיור, חתונה, לימודי רבנות\ שבסופו של תנהליך הפך סבו ליהודי דתי אדוק.
ישראל 50 , כיום חבר קיבוץ דגניה א', נשוי לשירי בת קיבוץ ואב לשניים, חייל ונערה לפני גיוס. בגיל 14 הבין שהוא לא אוהב לגור בבית שאן, ישראל "רגע לפני הטכני בחיל האויר החלטתי שאני בעצם מעדיף פנימיה חקלאית וכך הגעתי לפנימיה החקלאית מאיר שפיה, משם התחלתי ברפת והבנתי שחלב זה לא רק בשקיות ומאז אני מתבוסס בחרא של הפרות" אומר ישראל בחיוך. הוא עבד ברפת מיצר בדרום רמת הגולן, הגיע לרפת דגניה בשנת 95 , החל כיונקיסט ובשנת 2007 החל לנהל את הרפת. רפת בעלת מכסה של 4 מיליון ליטר, 370 חולבות, 3 חליבות ליום, חלב לתנובה. מכון חליבה ששודרג לפני כשנתיים משדירת הדג 28 עמדות למכון פרלל 40 עמדות, כהכנה לרובוט חליבה של אפיקים.

מתכוננים לרובוט החליבה
למרות חוסר ההצלחה, בלשון המעטה של רובוט החליבה בישראל, ברפת דגניה א', מאמינים כי עם הטכנולוגיה המתאימה, רובוט החליבה יצליח בארץ ולא רק. ישראל "לפני כשלוש שנים היו שמועות שחברת אפיקים מפתחת רובוט חליבה ומאוד עניין אותנו הנושא הזה, אני מאלה המאמינים כי עם הרובוט הנכון, רובוט החליבה ישדרג את הרפת. לאחר שיחות עם אפיקים, לפני כשנתיים הפכנו לרפת ביתא של חברת אפיקים. הם מתקדמים לאט, אבל אני מאמין במוצר וממתין לו. בעצם כל המחשבה שלי ללכת על רובוט, זה בין השאר המחשבה של המחסור הקבוע בכוח אדם. לפי החברה
הרובוט יחסוך שני תקנים של משרות ואני בעד. בגדול, אני לגמרי מודרניזציה וטכנולוגיה, כמה שיותר, כל החקלאות הולכת לשם וכך גם רפתות החלב". לרפת דגניה א', יש מרכז מזון עצמאי וברפת מועסקים 2 עובדים זרים, 2 סטודנטיות מאפריקה ו 2- ישראליות. ישראל "אנחנו מאכילים בשותפות עם דגניה ב' וזה לדעתי סיפור של שיתוף פעולה מוצלח ולא מובן מאליו"..

ספר על שיתוף הפעולה עם דגניה ב'?
"היום הסיפור הוא התייעלות הרפתות, ולכן עקב הצורך בהתייעלות והרצון להרוויח יותר כסף החלטנו בשתי הרפתות, לקנות כלי סלפ אחד ולעבוד ביחד ובכך להקטין הוצאות של כלי וכוח אדם. אנחנו עובדים כבר 13 שנים וניתן להכריז על הצלחה גדולה לדעתי זה חוסך המון כסף בשנה".

זקני הקיבוץ לא התנגדו?
ישראל מחייך "קשישי הקיבוץ התנגדו מאוד, החבר'ה עם הדעות הקדומות, אבל לשמחתי ההצלחה הצליחה לעבור ואנחנו שמחים על כך בכל יום מחדש".

ומה הבעיות העיקריות שלכם?
"אהה זה ברור, כוח אדם כוח אדם וכוח אדם, זו פשוט בעיה קשה ביותר שלא הצלחתי לפתור. ולצערי, לא יהיה פתרון אלא להגדיל את מכסת העובדים הזרים ולשאוף ולהכניס לרפת כמה שיותר רובוטיקה, אני לא רואה פתרון אחר. אנחנו רפת מרוויחה ובעיית כוח האדם קשה ומקשה עלינו ביותר".

צינון קיץ, הלחות כאן קשה?
"נכון, אנחנו סובלים מלחות, אז הרבה מקלחות בקיץ ועובדים בעיקר בערבים ובלילות, הפרות סובלות אבל אנחנו עוברים את זה".

שפכים וביוב?
"יש לנו מפרדה ובוחנים מתקנים כל הזמן, נכון לעכשיו משלם קנסות, פשוט אין מתקן המספק פתרון קרוב לאידיאלי".

הרפת בדגניה יציבה?
"כן, לשמחתי ממש כן וזאת למרות הבעיות וחוסר הוודאות. זו רפת עובדת, פועלת ומרוויחה. וכך הרפת יציבה ובטוחה. אנחנו השקענו בשנתיים האחרונות במכון חדש, סככה חדשה ושתי חצרות צינון חדשות, ככה שההשקעות הסתיימו בשנתיים הקרובות".

לאן הולכת רפת החלב?
"מתי שהוא יפתחו המכסות והגודל כן קובע, אני רואה מיליונרים שייקחו שטחים בנגב ויפתחו רפתות ענק. לא יהיה מקום למושבניקים וקיבוצים בפריפריה. לדעתי אנחנו צריכים להקים תנובה חדשה, לחשוב על הקמת מחלבה לרפתנים ולראות איך אנחנו שומרים על עצמנו ועל הפרנסה שלנו".

הכוח הנשי
תהל מרום, 27 , בת משק דגניה א', מס' 2 ברפת אחראית על החולבים, חליבה, בריאות העדר והיונקיה. תהל, אם אתם חובבי טריוויה, הרי שהיא ממשיכה את דרכה של מרים ברץ, הרפתנית הראשונה בארץ שהקימה אי שם בתחילת המאה הקודמת, רפת על טהרת הכוח הנשי. על הסיבות שהביאו אותה לרפת, עונה תהל "אין באמת סיבה, פשוט מילדות הגעתי לעבודה ברפת וכך זה החל וזה ממשיך עד היום". תהל עשתה קורס על רפת החלב, בריאות העטין ומכון חליבה. את רואה את העתיד ברפת? "לזמן הקרוב, כן, בשנים הקרובות ככה נראה לי. אני לא דואגת כרגע לעתיד הרפת. הרפת שלנו עובדת, מתפקדת ומצליחה, אני מתמקדת בעבודה שלי ובהתמקצעות והקידום שלי".

עוד נשים ברפת?
"ברור, אבל זה מאוד אינדיבידואלי, צריך לאהוב את זה, זו לא עבודה קלה, אבל מתגמלת, לפחות אותי. בטח שאשמח לעוד בנות בענף, אנחנו יכולות השאלה היא ברצון".