תגית: ליאור שמחה

אנו ביומה השביעי של המלחמה.

את יום שישי הקדשתי לביקור החברים המפונים.
עברתי בלא מעט קיבוצים ופגשתי חברים טובים, כמו אחים.
באחד הביקורים, ממש ביציאה מפתח המלון, נתקלתי במקרה בחבר, ניר חג׳בי, מרכז המשק הקודם של קיבוץ כיסופים, שלבש את מדי המילואים ואת דרגות הסא״ל. אני מודה, לא האמנתי למראה עיני.
ביום שבת האחרון שלחתי לניר הודעה: "הכל בסדר שם?״, והוא מצידו ענה: ״שום דבר לא בסדר, הבן שלי נרצח״.
עוד לא הספיק לקבור את בנו יהונתן, ולמחרת ניר כבר היה על מדים, במילואים. אילו תעצומות נפש, חשבתי לעצמי.
יהונתן חגבי זיכרונו לברכה היה רפתן ונרצח בשבת. רק בן 18, לפני גיוס, אין לתאר את העצב הנורא.

שבעה ימים מאז פרוץ המלחמה הארורה וכמה מראות קשים וזוועות חלפו לנגד עינינו.
אין-סוף סיפורים אישיים קורעי לב ואין-סוף סיפורי גבורה הירואיים.
אנשים שאנו מכירים ואוהבים הלכו כך מאיתנו, חברים אחרים בוכים על בני משפחה שנטבחו או נחטפו. זהו כאב שלא הכרנו.
לצערנו, איבדנו חברים יקרים בדרך. טובי בנינו אשר היו מחויבים ונאמנים לדרכה של ההתיישבות, החקלאות והביטחון – ושילמו בחייהם.

כגודל האובדן והכאב, כך הנחישות ודבקות המטרה.
כה רבים נקראו לדגל והתייצבו מיד למשימות המלחמה, כמו ניר, אביו של יהונתן ז״ל, מדמם בתוך עצמו, אבל גם דואג למדינה שלו-שלנו.
והוא יודע שהבן הגיבור שלו גאה באבא שלו, בדיוק כך הוא מכיר אותו.
וכן, זה הסיפור של עם ישראל בין שכול לתקווה, בין אובדן לחיים, בין אנשים אהובים שנפלו לאנשים מדהימים שבזכותם ננצח!

ליאור שמחה

אנו ביומה השישי של המלחמה בעזה.

האדמה והשמיים עדיין סוערים, אולם אנו ממשיכים בכל הכוח והנחישות.
פותחים את צווארי הבקבוק ועושים ככל שביכולתנו לשמירה על אמצעי היצור, הלב הפועם של יישובי הפריפריה.

ברגע זה יש רק שתי רפתות שהפרות טרם נחלבות, ובכל שאר רפתות הקוו הראשון עובדים במלוא המרץ.
כן, הנרטיב הציוני חי וקיים, האירועים האחרונים הם ההוכחה, שאנחנו אלה שמתייצבים ברגע האמת היכן שצריכים אותם, התגייסות מדהימה, אנשים מכל קצוות הארץ מצטרפים לעבודה מתוך סולידריות, ערבות הדדית, שותפות גורל.
אין-סוף סיפורי גבורה של אנשים, שיוצאים לרפתות כדי להאכיל את הפרות לאחר עשרות שעות של רעב, לבדוק ולהבטיח את תקינות מכוני החליבה. ולראות אותם חזרה במשקים, שמחים ומתרגשים, חדורי מוטיבציה ואמונה, נותן לכולנו את הכוח לעמוד איתנים, לשמור על התקווה.
זוהי הלכה למעשה התכלית הראויה, בעת שגרה וקל וחומר בימים אלה, הקשים מנשוא. כמה שאנו גאים ברפתנים שלנו, בחקלאים שלנו, באנשי ההתיישבות, שלאורם קמה מדינת ישראל ולאורם היא תחזור ותפרח.

שלום רב,
אנו ביומה החמישי של המלחמה בעזה.

יום של מעט אור בשבוע כל-כך חשוך, היום חזרו לחלוב ארבע רפתות, כמעט כנגד כל הסיכויים ובכל הרפתות קיבלו מזון.
כ-90 שעות חלפו מאז שהרפתנים שלנו לא הצליחו להגיע לרפתות, והנה היום, כמו שנפרצה הדרך לירושלים בימי מלחמת העצמאות, הצליחו לפרוץ את הדרך למשקים.
תחושה עילאית של התרוממות רוח, של התרגשות עצומה, של חלוציות אמיתית, לראות את הפרות שוב אוכלות, לראות את המתנדבים עובדים במשקים ואת המתנדבים חולבים.

הם עשו זאת הודות לרוח הישראלית הייחודית: תעוזה, אמונה וערבות הדדית, למול אתגרים מורכבים של אספקת מזון וסולר, לצד שיקום המפגעים.

מבצעים לוגיסטיים הירואיים, יחד עם התנדבות חסרת תקדים של מתנדבים חמושים, שממש הזכירה את מסעה ההיסטורי של מדינת ישראל מתקומה לעצמאות. אך נדמה כי בחלוף 75 שנים, ההיסטוריה חוזרת ועמה החקלאים הציונים שלנו, שכמו אז כך היום: עומדים בחזית ההתיישבות והחקלאות הציונית.

כולנו גאים בכם, חקלאי העוטף, במתנדבים, באמבר שהגיעו עם משאיות המזון.
נמשיך ונתמוך בכם בימים קשים אלו.

אתם ההשראה שלנו, האור שלנו, שינצח את כוחות החושך.

ליאור שמחה

שלום רב,

אנו ביומה הרביעי של המלחמה בעזה, תוך היערכות גם לאפשרות הסלמה בגבול הצפון.
אתמול יום שלישי, איבדנו אתמול רפתן יקר נוסף, ראובן הייניק מכיסופים.
ראובן היה מרכז הרפת בקיבוץ והגיע לראות מה קורה ברפת לאחר שלושה ימים.
במקום שכל כך אהב חייו נגדעו על ידי מחבלים נתעבים.

לצד האבל הכבד, אנו עדים לסיפורים הירואיים של הרפתנים שלנו בעוטף, אחינו הגיבורים, שנלחמים כמו אריות על מנת להמשיך בעבודתם במשקים.
פתחנו מסדרונות אספקה של מים, מזון וסולר לפעילות הרפתות ביישובים הנצורים ומרוב האזור אספקת החלב יציבה.

אנו בחמ"ל ההתאחדות, פועלים כתף אל כתף עם כוחות הביטחון ועם הרפתנים, תומכים בכל צורך לוגיסטי, נמצאים בקשר רציף עם העובדים, גורמים מקצועיים וכוחות הביטחון.
עדיין בחלק מהמשקים לא ניתן לחזור לעבודה, אולם אנו מעריכים כי בקרוב, בתאום עם הצה"ל והכוחות המרחביים, נוכל לבשר על חזרה לתפקוד לפחות בחלק מהמשקים בעוטף.

עלינו לזכור כי עוד ימים ארוכים לפנינו, ימים מותחים וקשים מאוד.
השכול, המראות והזוועות ילוו אותנו בכל צעד ושעל, אולם הגבורה יוצאת הדופן של הרפתנים שלנו מעניקה לכולנו את הכוח להרים את הראש, להיות חזקים, להבטיח כי ביחד ננצח.

אנו גאים בכם, שכמו תמיד הראשונים לעמוד בחזית, לעשות את כל המאמצים לתפעל את המשקים ולשמור על הבית, בית ישראל.
נמשיך שכם אל שכם, עם אנשי העוטף. נמשיך ונפעל מאוחדים ונחושים, בתקווה לבשורות ולימים טובים.

ליאור