המגזין שלנו מהשולחן של ליאור שמחה המחירים שלנו תבל תמיכת נעה כנסים, קורסים ופעילות (לוח שנה) זום ענפי מילקטק

חוברת 426, דבר העורך – ראובן זלץ

כשראש ממשלת ישראל מצהיר בחגיגיות בקפריסין "נפתח את שוק החלב ושהיוגורט הטוב ביותר ינצח" הוא יוצא נגד החקלאות הישראלית. כששר האוצר מצטלם בחגיגיות ליד מדפי החלב ב'רמי לוי' ומצהיר בחיוך על פתיחת ייבוא חלב ניגר, הוא פועל נגד החקלאות הישראלית. ערב ראש השנה תשפ"ד, ממשלת ישראל לא מאמינה בחקלאות כחול לבן. חג שמח!

גילוי נאות ושיתוף, היה אצלנו במערכת דיון ארוך, שלא לומר ויכוח עד כמה ללכת עם הפסימיות והמצב בענף בהתחשב שמדובר בגיליון חג. אחרי הכל, מדובר בתקופת החגים ובאמת התלבטנו
בתוכנו. 'משק הבקר והחלב' הוא העיתון של ענף החלב הישראלי, מלווה אותו כבר למעלה מ- 70 שנה, בכל המערכות, הרפורמות, הסכסוכים, ההישגים. אנחנו מאמינים גדולים בענף, ביצרנים,
באיכות המוצר ומאמינים בכל לב בביטחון מזון כחול לבן ובתוצרת ישראלית. ועדיין, לאחר שהתווכחנו בינינו, הגענו למסקנה כי האמת, חייבת להיכתב, אמנם תוך שמירה על אופטימיות ופרופורציות, אך עם לא נכתוב את האמת, נחטא לתפקידנו. ענף החלב נמצא תחת מתקפה שלא היתה בעבר. החקלאות הישראלית נמצאת במתקפה, במשבר, לא ידעה בעבר. אז עם כל האהבה שלנו לחגי ישראל, לאופטימיות של החקלאים בכלל ויצרני החלב בפרט, החלטנו להביא את הדברים כהווייתם, ללא כחל וסרק ועדיין באהבה גדולה ובתקווה אמיתית כי בסוף, החקלאות תנצח, ענף החלב יעבור גם את הסערה הנוכחית וייצא מחוזק לעתיד בטוח.

כנגד כל הסיכויים
מכירים את הבדיחה העצובה על בעל סוס שניסה ולחסוך ולקצץ לסוס באוכל וכך קיצץ לראות עד מתי הסוס יחזיק מעמד, יום אחד האיש קם וראה שהסוס מת. במעבר חד, החקלאות הישראלית
וכמובן ענף החלב שלנו. נדמה כי ממשלת ישראל מנסה לראות, מה עוד אפשר לעשות בכדי לקצץ ועד מתי החקלאות תחזיק מעמד. עצוב, אך זה בעצם הסיפור הישראלי על החקלאות כחול לבן. כותב השורות מלווה את ענף החלב כ 8- שנים, ממש טירון בהתחשב ב- 100 שנות רפתנות כחול לבן. עברו גם שנים רבות מאז חלבתי לאחרונה ברפת בית הספר בכפר הירוק. האהבה שלי לחקלאות נובעת מהאמונה האמיתית כי ללא חקלאות, לא תהיה ציונות וענף החלב, שהחל במאה הקודמת, הפך עם השנים לסמל ישראלי של הצלחה, איכות ומוצרים נפלאים. כל העולם הגיע לרפתות הישראליות ללמוד ולהשכיל, כל העולם ניסה לחקות את ההצלחה הישראלית, לא רבים הצליחו. כיום, כשהענף נמצא תחת מתקפה מטורפת, מחושבת, של פוליטיקאים חסרי אחריות, משהו נשבר באמון שבין החקלאים, לבין הממשלה. שהרי זה בלתי נתפס שראש ממשלה יעמוד בחו"ל ויצהיר בחגיגיות על פתיחת שוק החלב לייבוא כשהוא יודע, כן, הוא יודע שהתחרות כאן היא לא חופשית. הרגולציה, הכשרות, המע"מ שלא קיים באירופה, העובדים הזרים וזכויותיהם, המחלבות שלא עובדות בשישי שבת, האוכל הכשר לפרות לפני פסח. ראש הממשלה יודע את כל זה ומבין כי אין כאן שום "תחרות חופשית" ועדיין מעדיף ייבוא על פני חקלאות חזקה וביטחון מזון כחול לבן. ויש את שר האוצר, היודע כי למחלבות פשוט לא משתלם לייצר חלב מפוקח והמחסור בחלב מפוקח הוא אך ורק בגלל ממשלת ישראל ועדיין, הוא עומד ב'רמי לוי' האיש שלדעתי אחד מהאחראים להרס החקלאות בישראל, הוא עומד אצלו, מול מצלמות מתקתקות ומצהיר בחיוך על ייבוא חלב ניגר לארץ, לראשונה בהיסטוריה. ה"התחרות החופשית" של ממשלת ישראל, הרסה כבר כמה ענפים, כמעט וחיסלה אותם לחלוטין, ענף הבשר, ענף הדיג, ענף השום, ענף הדבש, ענף הזית בסכנה וכן, גם ענפי הפירות והירקות במאבק הישרדות. גם בענף החלב, הייבוא המאסיבי נותן את אותותיו ולא הוזיל את סל הקניות, במרבית המקרים רק המחיר עלה, ראו מקרה החמאה. לקראת הוצאת גיליון ראש השנה הזה, שוחחתי עם עשרות רפתנים, מושבניקים, קיבוצניקים, אנשי הענף ומשרד החקלאות. ההרגשה קשה, התחושה היא כי ההוראה לחיסול הענף כבר ניתנה. נכון, שר החקלאות ואנשי משרדו בעדנו, הוא מנסה, אומר את הדברים הנכונים, אך לצערי כוחו חלש אל מול פורום קהלת, שר האוצר, שר הכלכלה ברקת וראש הממשלה המחפשים בנואשות, למצוא דרכים להוזיל את יוקר המחיה ולא לומדים, לא מביטים בטבלאות ובנתונים המראים בבירור כי חקלאי ישראל, יצרני החלב בישראל, אינם אחראים על יוקר המחיה הגבוה, צריך לחפש אותו במקומות אחרים, אבל הם לא יתעסקו עם המונופולים. וכך, כנגד כל הסיכויים מספר קטן של יבואנים מתעשרים, רשתות השיווק גורות קופון והחקלאות הישראלית הולכת ונעלמת.

בשבילי רק כחול לבן
הרס החקלאות, לצד כל הטירוף המתחולל בארץ האהובה שלנו, הוא עוד סימפטום לאובדן הערכים הציוני. היכן שתיסגר רפת, לעולם היא לא תיפתח, היכן ששדה ייעלם, לעולם הוא לא יצמח שוב. וכשאני נזכר בראשית הציונות, בייבוש הביצות, במושבים בנגב שהתפתחו בניגוד לכל הסיכויים. לא, לא אדבר פוליטיקה, אך ארץ אהבתי בצומת דרכים מורכב וכמי שאוהב אותה ואת שדותיה הפורחים המזהיבים בכל עונה מחדש, אני מתפלל כי נדע לצאת מחוזקים ושוב, בניגוד לכל הסיכויים, נוכיח כי הטובים מנצחים. ופרוס שנה חדשה, אתמקד בכל הטוב שבענף, באנשים החרוצים, עובדי האדמה, העובדים קשה לפרנסתם, המאמינים בציונות ובחקלאות הישראלית, הנמצאים לאורך כל גבולות הארץ, מהערבה ועד הצפון הרחוק בואכה מטולה. מאחל בשמי ובשם כל מערכת 'משק הבקר והחלב' חג שמח, פרנסה טובה, בריאות, אהבה ואושר. כי בשבילי, אך ורק רק חלב ישראלי, על כל מוצריו.

שנה טובה וחג שמח

שלכם ובשבילכם,
עורך המגזין, ראובן זלץ
050-5518827
meshekhabakar@gmail.com

רגע האמת, או לאן פני הענף? – ארנון אושרי

כחלק מתהליך מתגלגל, הגענו למשבר שכמותו לא חווה הענף מעולם. זה אולי נשמע דרמטי על רקע כל המשברים האחרים והדרמטיים המטלטלים את המדינה. אך במקרה הזה, מדובר במהלך היסטורי וההשלכות שלו יהיו הרבה מעבר לעניין מקומי של רפת כזו או אחרת.

אז כמו שחששנו, מדובר בהחלטה של שר האוצר, להסיר את המכסים על ייבוא חלב ניגר, כלומר מדינת ישראל תאפשר לקבוצה קטנה של יבואנים להתחיל ביבוא חלב בקרטונים לרשתות השיווק. מתעוררת כאן שאלה עמוקה, מה תהיה ההשפעה של פתיחת יבוא חלב ניגר על היצרנים המקומיים? המחלבות הגדולות תוכלנה להתארגן ולעבור את המשבר הזה עם מעט נזקים, הרפתות הגדולות יפגעו וכושר העמידה שלהן יועמד בספק והקטנות, שרובן ככולן מרוכזות במושבים בפריפריה, לא ישרדו מהלך שכזה. פתיחת השוק לחלב ניגר, תביא לביטול המעורבות של המדינה בתכנון הענף והתיכנון יעבור לידי המחלבות. או ליבואנים. וממש כמו בעבר, הוזלות אם תהינה, לא יגולגלו לצרכן ודיי לבחון מה קרה כשהוסרו המכסים על יבוא חמאה.

על יבוא והיגיון כלכלי
יכולה להישאל השאלה המתבקשת, אם היבוא יקר ואולי אפילו לא כלכלי, אז מדוע אנחנו נזעקים? התשובה פשוטה, אנחנו נזעקים משום שהתהליך, נסמך בעיקרו על חשיבה שטחית המנותקת מכל היגיון כלכלי, לאומי והתיישבותי ונועד בעיקרו למלא את תוכניתו של פורום קהלת העושה ככל יכולתו לחסל את היצור המקומי. החשיבה הכביכול קפיטליסטית, שבבסיסה תחרות של הכל בכל, אין לה אחיזה אמיתית בכלל ובישראל בפרט. שהרי ישראל, כמדינת אי, אין בה בעצם תחרות חופשית ואמיתית. יש בארץ שלוש או ארבע רשתות שיווק, שלושה או ארבעה בנקים, רגולציה מחמירה, כשרות, מיסים קיצוניים וכל זה אל מול חקלאים באירופה המקבלים תשלומים ישירים מהממשלות ומחירי המים שלהם זולים בכ- 80 אחוז ממחירי המים לחקלאות בישראל. מדובר בקהל שבוי ומספר קטן של יבואנים שהם כמעט אם לא בכלל, מונופול בתחומם עם בעלות צולבת על מותגים ולמעשה התחרות היחידה היא מי מצליח להוציא יותר ממשקי הבית. בהיעדר חשיבה מעמיקה מצידם של מקבלי ההחלטות, יחוסלו הרפתות המשפחתיות שרובן בפריפריה, אחריהן יתחסלו רפתות קיבוציות שאינן בשותפות ולבסוף, יתרכז יצור החלב בתאגידים וכלל בין אם תאגיד ישראלי או סיני, בכל מקרה, למדינה לא תהיה כל השפעה על מחיר או איכות החלב. ישראל, מדינה התלויה ביבוא מזון פורום קהלת והימין הכלכלי הופכים את ישראל למדינה תלויית יבוא בענייני מזון, כלומר ביטחון המזון יהיה בידיהם של יבואנים
ומדינות זרות. חבלי ארץ שמבוססים על חקלאות יעמדו בפני סכנת נטישה או השתלטות זרה. כל גוף הידע האדיר שהיה המוביל בעולם, יעלם, כל מעגלי המפרנסים סביב החקלאות, יחפשו את מזלם במקומות אחרים אם יהיו כאלה, שלא לדבר על דור צעיר של חקלאים שכנראה לא יהיה. מי שמכיר את השיר "הכל בגלל מסמר קטן" יכול להבין שהאדוות שיוצר המהלך חסר האחריות של האוצר, מייצר גלים שיטביעו את הענף כמו גם את החקלאות הישראלית, זהו זמן גורלי למדינת ישראל והשלכותיהם מרחיקות לכת. מה ניתן לעשות? ובכן, הרפתות בישראל הן
בעלות כושר יצור גדול ואף ניתן להגדלה, האיכות הטכנולוגיה אינם מוטלים בספק ובקרת האיכות קפדנית ביותר, כפי שצריך להיות, המחלבות בישראל קולטות את החלב המיוצר במשטר מכסות ומשלמות מחיר כפי שמוגדר, מחיר מטרה, מיעוט מוצרי החלב נמצאים בפיקוח, עיקר התוצרת משוחררת ממגבלות הפיקוח והמחלבות קובעות מחיר כפי שהן בוחרות. אז דבר ראשון שחשוב להקפיד עליו, הוא שממש כפי שמתעדכן מחיר המטרה לרפתנים כל רבעון, גם מחיר המפוקחים צריך להתעדכן בהתאם, דבר שני, על המדינה לוודא שמחלבות (ולא רק תנובה)
ייצרו מוצרי חלב הנמצאים בפיקוח ובכך לא ייווצר מחסור והתוצרת תהיה בהישג ידם של כל מי שמתקשים לרכוש את המוצרים היקרים. מה שאנחנו חווים כעת, זו התפרקות המדינה מאחריותה לאזרחיה ודווקא המשבר הזה צריך להוביל לשינוי כיוון ולחזרת המדינה להתנהלות אחראית שלוקחת בחשבון את כל הנגזרות מפעילות החקלאית ובתוכה ענף החלב.

יעקב בכר: "ממשלות ישראל, הן האחראיות ליוקר המחיה" – ראובן זלץ

הוא אחד מהאנשים החזקים והמשפיעים בתנועה הקיבוצית, איש חזק, דעתן שנבחר לאחרונה לקדנציה שניה כיו"ר הארגונים הכלכליים של התנועה הקיבוצית, לפני כמה שבועות נבחר בכר ליו"ר הנהלת ה'חקלאית' וזאת בנוסף להיותו חבר דירקטוריונים רבים והנהלות בחברות רבות. בכר אומר את הדברים כפי שהם, בצורה ישירה וללא עיגול פינות. בראיון מיוחד הוא אומר לנו "יש להוריד את המסכות, ב- 20 שנה האחרונות, הגורם המרכזי האחראי על יוקר המחיה היא מדינת ישראל באמצעות רשות אגף התקציבים באוצר".

יעקב בכר עומד בראש ארגונים כלכליים המגלגלים עשרות מיליוני שקלים, בעשרות תאגידים, חברות ומפעלים. הוא אומר את מה שהוא חושב, ללא פילטרים, בקולו הרם, בבהירות הגורמת למאזין להקשיב בדריכות. ואם את הדברים אומר האיש החזק ביותר, בטח בתחום הכלכלה של התנועה הקיבוצית, הרי שדבריו מקבלים משנה תוקף. בכר לא משתגע על ראיונות, הוא כבר במקום שאין לו צורך בפרסום או יחסי ציבור. מכירים אותו, מכבדים אותו ואם הוא כבר מדבר, אז הוא יורה, בצרורות. רצינו לראיין אותו כבר לפני יותר משנה, אך הוא לא ממש התרצה. נדמה כי האירועים האחרונים במדינה, במישור הפוליטי, הכלכלי והחברתי, הניעו אותו להסכים לראיון במשרדו שבקיבוץ מענית, הקיבוץ בו הוא חבר כבר עשרות שנים.

החרבת הקואופרטיבים בענף החלב, חלומם המתוק של פקידי האוצר. בכר

ממשלת ישראל נגד החקלאות?
"להבנתי הממשלה הזו, קודמתה וקודמות אחרות, הורעלו שנים בקמפיינים שהוביל פורום קהלת ובתמיכה של יבואנים וטייקונים כנגד החקלאות ובכלל כנגד החקלאות במדינת ישראל. צריך להבין כי יבוא ביסודו הוא העברת פרנסה מרבים ליחידים. מעבר להשלכות הכלכליות, חברתיות, אזרחי ישראל צריכים לשאול את עצמם, מה יעלה בגורלו של המרחב הכפרי, אותו מרחב ירוק אליו הם יוצאים לטיולים בטבע. כי אם את ביטחון המזון ינהלו כמה טייקונים ונהיה תלויים ברצונם הטוב של המדינות באירופה, כל המרחב הכפרי צפוי להיעלם. וכמובן, מהי דריסת הרגל של המוצר המיובא והאם זה שווה במחיר הכולל, בטח ביחס ליוקר המחיה".

את כל זה סמוטריץ לא יודע?
"בטח שהוא יודע, אך הלחצים הם עצומים. יש להוריד את המסכות, ב-20 שנה האחרונות, הגורם המרכזי האחראי על יוקר המחיה היא מדינת ישראל ברשות אגף התקציבים. ע"מ להסתיר את זה, הממשלה מטיחה ומסיתה קהילות בקהילות, את החקלאים בקמעונאים, את החרדים בחילונים, את האשכנזים בספרדים. אך בסוף כשאדם יעשה את חשבון חייו החודשי, הוא יגלה שאת רוב כספו גובה המדינה".

פרט?
"תראה, למדינה אתה משלם מס הכנסה, מע"מ, ארנונה, מיסי הון וריבית, חשמל, מס רכישה דמי היוון על הקרקע, משלם מס על הדלק, משלם מס על כל קניה, מס מטורף על הרכב שאתה קונה. אתה משלם אין ספור אגרות, המדינה מרסקת את אזרחיה צעד אחרי צעד, דרך רשות פקידותית אלימה, רשות המיסים שלא מרפה מאזרחי המדינה. ובסוף הם באים ואומרים, אבל הקוטג' יקר לי. מה שהם לא מבינים זה כמה עלה לייצר את הקוטג'. מחירי מים, מחירי עבודה, היטלים, כשרות, ואגרות".

יגידו לך באוצר, כך בכל מדינה?
"לא, ממש לא, חזרנו לאחרונה מסיור בסלובקיה ונדהמנו לגלות שחקלאי בסלובקיה, שלא נחשבת מדינה עשירה, החקלאי שם משלם 4 אגורות לקוב מים, חקלאי ישראלי משלם 2.87 , שזה אומר, פי 70 מהחקלאי בסלובקיה. דוגמא נוספת, המע"מ האירופאי על מוצרי מזון, 6 אחוז, הדלקים זולים הרבה יותר ואחרי כל זה מטיפים לנו על תחרות חופשית. ישראל היא ללא ספק מדינה אוכלת יושביה. מה שקורה הוא שבאופן טבעי, העשירונים התחתונים במדינת ישראל לא מרגישים את עול המס כי הם לא מגיעים לדרגות המס. אז היכן הם פוגשים את החקלאי, בסופר מרקט ואז המדינה מסיתה אותם נגד החקלאים ונגד המחיר של הקוטג' החלב מילקי. היא רק שוכחת לציין ולומר שהיא, המדינה, האשמה העיקרית במחיר הזה, היא שהפכה את ישראל לאחת המדינות היקרות בעולם. ואז באים לרפתן ואומרים לו, אתה אשם. הרי זה מגוחך".

בכר "התנועה הקיבוצית עברה נכבה"
במונחים כלכליים, מה שאירע לתנועה הקיבוצית הוא לא פחות מנס כלכלי. כולנו זוכרים את קריסתם של הקיבוצים הן מהפן החברתי וגם כמובן במובן הכלכלי. קיבוצים התמוטטו בין לילה ולאחר ההלם הראשוני, רובם, יצאו לתוכניות הבראה וכיום ניתן לומר כי התנועה הקיבוצית חזקה מאי פעם.

מה מצב הארגונים הכלכליים של הקיבוצים?
"התנועה הקיבוצית והארגונים הכלכליים למודי ניסיון מר מהאסון הכלכלי שחווינו בשנות ה- 80 וה- 90. אנחנו יצאנו למסע היחלצות מעורר השראה של הדור השלישי ונשבענו שלא עוד. לא נצבור חובות, לא ניפול שוב ואנחנו ננהל את המשק כשותפות של העצמאים. ברוב הקיבוצים האחריות מוטלת על החבר ובעיקר הבראנו את הדור הבא מהמחשבה ומהתרבות שמישהו אחר יפרנס את משפחתו ואכן נחלנו הצלחה מדן ועד אילת. כיום התנועה הקיבוצית עומדת על רגליה והיא חזקה לעין ערוך ביחס לנכבה שעברנו בשנות ה- 80 וה- 90".

מה הכי נכון לחקלאים לעשות, בתקופת זמן זו?
"למרחב הכפרי המייצג את החקלאות יש חולשה שהוא ככול העמים, הוא איננו יודע להתאחד ולהעמיד את האינטרסים שלו בפרונט. יתכן ולא מספיק רע כאן, שיאפשר למרחב הזה להתאחד, לצד הרעיונות הנעלים של דמוקרטיה, ליברליזם ושלום. צריך להתחיל להתמודד באופן מעמיק על הפסקת השוד של המדינה לתושביה, בניה ובנותיה. בהולנד זה קרה. בהולנד המרחב הכפרי קם, איחד את החקלאים, המתיישבים וזכה במספר רב של מנדטים. לצערי הקיבוצים בישראל, מסתפקים בלעסוק בתיקון עולם, מסתפקים במאבק למען רעיונות נעלים שהם ראויים בעיניי, אך אינם מספיק, בטח לא במציאות הישראלית העכשווית".

והנה נבחרת ליו"ר הנהלת החקלאית?
"נכון, החקלאית נכנסה להליך של ייעוץ אסטרטגי היא בוחנת את דרכה ובמסגרתה, אני מניח, שהיא תידרש לתיקונים יסודיים. אך יש לה את הכוחות, הידע, אני משוכנע שהיא תעלה על דרך המלך שוב ותמשיך להיות המובילה בתחומה. אני כעת לומד את כל הנושאים ובעתיד הקרוב נגיע למסקנות והחלטות".

ומסר לרפתנים שאיך לומר, חלקם קצת מבולבלים?
"כן, חשוב לי לומר לרפתנים, הרפת וענף החלב בישראל מוגנים ויציבים בזכות הטריו המפורסם, החקלאית, ההתאחדות ושיאון. יציאה נגד הגופים האלה משולה לניסור הענף עליו אנחנו יושבים. ומי שלא מבין שזה מה שמבדל את ענף החלב בהצטיינות ובאיכות שלו, לא מבין דבר. בזכות אותם ארגונים ענף החלב מוגן בחקיקה ראשית בישראל, עם כל המהמורות שבדרך והוא שונה בתכלית השינוי מכל ענף חקלאי אחר. זה לא קרה באף ענף חקלאי אחר וזה לא סתם. כל רפתן חייב להבין היטב כי זו תהיה חוכמה קטנה מאוד להחריב את הקואופרטיבים הללו. זה החלום הרטוב של משרד האוצר ולכן הרפתנים צריכים להחליט מה הם רוצים ובמי הם תומכים. כן, יש בעיות, ברור שיש, אך אין תחליף לשלושת הגופים".

ובאשר לענף החלב?
"על אפם וחמתם של קצרי הרואי ופוליטיקאים בגרוש, בסוף היום יסתבר לכל אזרחי ישראל, שלא עומדת להם חלופה טובה יותר מענף החלב הישראלי ומשק החלב המקומי. צריך לזכור שאם אנחנו החקלאים, היינו מקבלים תמיכות כפי שמקבלת החקלאות האירופאית, לא היה צורך להעשיר את כל הטייקונים המייבאים לכאן תוצרת זרה".

עמדתך בנושא קואופרטיב של יצרנים ומחלבה?
"בגלל ההתנהלות הכל כך לא אחראית של המדינה, אין לדעת היכן נהיה בעתיד. לכן המהלך שהוביל ומוביל אביתר דותן הוא מעשה חלוצי המביט הרבה שנים קדימה ואני כמובן תמכתי במהלך. מה יעלה בסופו, לזה נצטרך להמתין ולראות"

קריסה צפויה מראש – טור אישי, ארנון אושרי

לאחרונה התבשרנו על קריסת מחלבות הגולן והגעה לחדלות קיומה של המחלבה. כל זה לא קרה בחלל ריק, אפשר היה לקרוא את הכתובת על הקיר וזו נכתבה כבר מזמן. כיום ניתן לומר בוודאות, מדיניות ה"רק יבוא" נכשלה ולא האטה את קצב עליית המחירים. נהפוך הוא. וגרמה לחיסולה האיטי אך המתמשך של חקלאות כחול לבן.

כשמחיר הליטר לרפתן מתעדכן (מנגנון עדכון מעוגן במחיר המטרה) עקב התייקרות מחירי תשומות היצור, סירבה הממשלה לעדכן את מחיר המפוקחים למחלבות ולמחלבות הגדולות שלהן סל מוצרים מגוון ורובו לא נמצא בפיקוח רטנו ובצדק יש לומר, אבל התמהמהות האוצר בעדכון מחיר המפוקחים, לא היווה איום על קיומן. מחלבה קטנה כמחלבות רמת הגולן, שייצרה מוצרים בפיקוח, פשוט לא יכלה לעמוד בעליית מחיר החלב הגולמי וקרסה.

ביטחון מזון? לא בישראל
כשמדברים בישראל ובעולם בכלל על בטחון מזון, זו לא סיסמא ריקה, אלא אמירה ערכית שיש אחריה אחריות לאומית. בישראל, בטחון המזון זו סיסמא ריקה, משום שמדיניות ממשלתית שמייתרת את היצור המקומי, משתלחת בחקלאים, ומעדיפה יבוא (כיאה לכל סוחר טוב) מעמידה את החקלאים ואת המחלבות בפני תחרות לא הוגנת עם תוצרת מיובאת. ברור לכל שלייצר מזון עולה כסף, ליצר ליטר חלב באירופה, לא יותר זול מאשר בישראל וגם בהולנד עלות המזון היא כ 60ֵ% מעלות היצור הכוללת, כל ההבדל הוא בתמיכה המעניק האיחוד האירופי ליצרן המקומי, וכמובן שאין תוספת מע"מ לעלות המוצר הסופי. כנגד זה, נאלץ החקלאי הישראלי ליצר את תוצרתו במחיר תשומות גבוה שאת רובו קובעת המדינה. זה כמובן לא שוק חופשי וזו לא תחרות הוגנת, רחוק מכך. אבל כאמור בישראל, התפיסה הכלכלית, שאותה מוביל פורום קהלת לו מהלכים מרכזיים בכל צומת כלכלית במדינה ובמיוחד באוצר, משתמשת בסיסמאות כמו שוק חופשי או הסרת כל חסמי יבוא, אבל לא באמת רואה את טובת משקי הבית או היצרנים המקומיים. השיטה הנהוגה כיום רואה את טובתן של קבוצות קטנות באוכלוסייה. יש לזכור כי הכותרת "יבוא זול" יכול להעניק לשר נקודות זכות בציבור, שברוב חסדו דואג לכאורה למשקי הבית. אבל המציאות הגלובאלית רחוקה מכך.

מדיניות חסרת אחריות וסיכון אסטרטגי
אפשר לראות כיצד דווקא כשמתנהלת מלחמה באירופה, משבר האקלים בתחילתו או בעיצומו גורמים לכך שמחיר המזונות בעולם עולה, מחירי ההובלה הימית עולים או יורדים ממש כמו גלי הים ויציבות אין בהם, כל אלו מובילים להתייקרות מוצרי המזון המיובאים ולחוסר יצ יבות במחירים לצרכן. כל עוד היו אלו סיסמאות שהיבוא מוזיל ומסייע למשקי הבית וכך אמנם היה, אפשר היה למכור את הסחורה הזו לעיתונות, אבל כשסיסמאות נתקלות במציאות ומחיר התוצרת המיובאת גבוה, זה כבר לא תופס. אך מדיניות ממשלתית חסרת אחריות כפי שזה קורה כבר לאורך שנים, מובילה בשורה התחתונה לחיסול המשקים המשפחתיים ולמעשה, משקים חקלאיים, בעיקר משפחתיים, כורעים תחת הנטל ומתחסלים. דור צעיר ממעט לחזור למשקי ההורים והתוצאה ארוכת הטווח היא שהחקלאות בישראל תשנה את פניה ותהפוך לחקלאות תאגידית, כלומר יהיו בישראל מספר תאגידים, חלקם הגדול בידיים זרות (תנובה לדוגמא) והם יהיו אלו שישלטו על שרשרת הערך ועל בטחון המזון במדינת ישראל. זוהי המגמה וזה הסיכון האסטרטגי שמדינת ישראל צועדת אליו. כל זה קורה כתוצאה מהיעדר חזון וחשיבה לטווח ארוך. אך הבעיה היא קשה ועמוקה הרבה יותר, פקידי האוצר ופוליטיקאים חסרי מעוף, רואים בנו החקלאים ובאדמותינו, בעיקר מאגר נדל'ן. טייקונים, קבלנים ונדלניסטים, בסיוע לוביסטים, פקידי ממשלה ושרים, לוטשים עיניים לאדמות החקלאיות ובדמיונם רואים רק בטון ומלט וכשהמהלך יחל חלילה, לא יהיה אפשר להחזירו לאחור. יש למהלכים האלה השפעה דרמטית על מבנה המשק הישראלי, על בטחון המזון ועל יכולת המדינה לשמור על עצמאותה בקבלת החלטות וכמובן שמירה על האינטרסים החיוניים ביותר שלנו, האזרחים. הדרך למנוע את התהליכים האלו היא בראש ובראשונה בידי המדינאים, אם עדיין נותרו כאלה, שלהם צריכה להיות חשיבה אסטרטגית וראיה בעלת חזון על עתיד המדינה. אבל לא רק, גם לנו , החקלאים אחריות, כל עוד איננו מבינים את חשיבות ההתאגדות ויצירת רצף של שרשרת הערך, מהשדה עד לצרכן, כל עוד מי שמנהל את המשק הישראלי אלו סוחרים או מתווכים, לא נוכל להתרומם למלוא היכולות שלנו. אם רק נחשוב מעט מעל לענייני היום יום ונבין שהליכה לשיתוף פעולה ענפי (קואופרציה , הנה אמרתי את המילה המפורשת) נהיה תמיד נתונים להתעמרות של כל מיני גורמים אינטרסנטים שלא אנחנו
בראש מעיניהם. לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל המתחדשת ועוד בטרם קום המדינה, היו החקלאים חוד החנית של הציונות וההולכים בראש, אין סיבה אמיתית שלא נתעלה מעל היריבויות החשדות וחוסר האמון ונקים קואופרציות יצרנים שיבנו את שרשרת הערך מתחילתה ועד סופה, זה קרה לפני מאה שנים כשהקימו את תנובה, זה קיים באירופה וזה כורח המציאות כאן אצלנו. ויפה שעה אחת קודם.

דבר העורך – משק הבקר 421 , ראובן זלץ

שלום לכולם,
ההתרסקות הפתאומית של מחלבות רמת הגולן, סימנה את הדרך, ענף החלב הגיע לנקודת האל חזור, יש כאלה שיאמרו כי אנחנו כבר שם. בכל מקרה, זו העת למאבק אמיץ, בלתי מתפשר ועיקש על עתיד הענף. מתכנון והקמת מחלבה בבעלות הרפתנים ועד למאבק על דעת הקהל וכוונת הפוליטיקאים להפוך את ענף החלב הישראלי, למפעל בשליטת טייקונים תוך חיסול הרפת המשפחתית ושחיקת הרווחיות של היצרנים.

שלא יהיה ספק, שר האוצר המיועד, סמוטריץ, דוגל בכלכלה "חופשית" ובהפרטה קיצונית, סמוטריץ סמוך לשולחן פורום קהלת ואם מישהו חשב שליברמן גרוע, חכו לשר האוצר הבא. זה נכון שהסתלקותו של פורר ממשרד החקלאות הוא צעד מבורך וחשוב וכעת המערכה תעבור לוועדות הכנסת ולשר החקלאות הנכנס, שיהיה כנראה מתנועת ש"ס. יש תקווה כי הממשלה הנכנסת תהיה טובה יותר לחקלאות. אך אם תשאלו אותי, המאבק האמיתי הוא על דעת הקהל, ענף החלב על קברניטיו, שתק זמן ארוך מדי ולמעשה רובנו חשב כי אם נשתוק, הכל יסתדר. אך המציאות הוכיחה אחרת, אז יש את חוק החלב, מחיר מטרה ומכסות, אך הגיע הזמן לומר את האמת, הענף הולך ומצטמצם, הרווחיות נשחקת והעתיד לא ברור, לא ברור בכלל. וזה הזמן לצעוק את שלנו.

זמן חסד
זה לא סוד שממשלת השינוי של לפיד בנט, נכשלה כישלון חרוץ בשמירה על החקלאות והפקירה את החקלאים בשם השמירה על הממשלה ובכך למעשה נתנה אור ירוק לליברמן ושליחו פורר לפגוע קשות בחקלאות הישראלית, להגדיל את היבוא, לטעון טענות שקריות כי החקלאים אחראים על יוקר המחיה ובכך לגרום נזק אדיר, תדמיתי ותקשורתי לחקלאים בכלל ולרפתנים בפרט. ממשלת לפיד וחברי הכנסת המזוהים ביותר עם החקלאות ח"כ בן ברק, ח"כ שוסטר, ח"כ שפע ועוד, לא יכלו לליברמן ופורר ובכך למעשה שיתפו פעולה עם מי שבא לחרב את החקלאות הישראלית בשם המאבק ביוקר המחיה. כיום כבר ברור לכולם, כי יוקר המחיה
כלל אינו קשור לחקלאות הישראלית ולמרות היבוא המתגבר בכל חודש, מחירי המזון המיובא יקר ברובו מהייצור המקומי וזאת מבלי לדבר על הטעם והאיכות. ממשלת בנט לפיד קיבלו זמן חסד ועשו את כל הטעויות האפשריות בטח בפן הכלכלי. וכותב השורות שהצביע בעד ממשלת השינוי, מודה כי האכזבה היא קשה ועצומה וכעת הציבור שלח את מפלגות מרכז שמאל לבדק בית ולברור היטב את מטרותיהם ויעדיהם.

העתיד כבר כאן
נכון, כותב השורות לא מתיימר להיות אובייקטיבי והעיתון מייצג את יצרני החלב בישראל ועדיין, מאבק הרפתנים והחקלאים בישראל, הוא אולי המאבק הצודק ביותר מכל הבחינות, כלכלית, חברתית, פריפריאלית וכן, המילה הזו שנעלמה מהשיח הישראלי, ציונות, תעשיה ישראלית כחול לבן, המעסיקה עשרות אלפי משפחות, נשים גברים בכל רחבי ישראל בעיקר בפריפריה המשוועת לעבודה. מאבק החקלאים הוא בעצם מאבק על דמותה של ישראל לעשורים הבאים. מאבק על עבודה עברית, שדות ירוקים, מושבים, קיבוצים, מפעלים. והעתיד כבר כאן ויש מי שמנסה להרוס את החקלאות הישראלית בשם יוקר המחיה. יש פוליטיקאים המעדיפים את חקלאי תורכיה, ירדן, רצועת עזה וחקלאי אירופה על פני חקלאים מבאר טוביה, בית הלל, ישובים בעוטף עזה, בצפון, ברמת הגולן. וכעת זה הזמן שלנו, לקום ולומר בבירור, ללא חשש ופחד, אנחנו לא ניתן. ללא הבדל דת, השקפה פוליטית, זה הזמן לקום ולומר, עד כאן!! כי רק האמיצים מנצחים.

גיליון הכנס
ועדיין יש לנו ענף נהדר, מצליח, מלא בפעילות, איכות והגשמת מטרות. ובגיליון זה נסענו לאורך כביש 90 ופגשנו את ישראל היפה, העובדת, המתאמת להחזיק לעיתים בכוח, תעשיה מפוארת. חלק ראשון של המסע שלנו לאורך כביש 90 הוא בעצם מסע לישראל הטובה, הערכית, הציונית. יש גם פרויקט מיוחד על חברות סטארט אפ בענף כי אנחנו אופטימיים ויש גיליון עמוס בכתבות, מחקרים, רת. עיתון המייצג, כך אני מקווה, נאמנה, את אחד מהענפים המפוארים בישראל 2022 .

ענף החלב, אז, היום ומחר!
משק הבקר והחלב 421
שלכם ובשבילכם,
עורך המגזין, ראובן זלץ
050-5518827
meshekhabakar@gmail.com

חוברת 354, אוקטובר 2011

משק הבקר והחלב, חוברת 354
משק הבקר והחלב, חוברת 354

פינת העורך – חוזרים לשגרה ערנית – יוסי מלול
על הפרק – מאבקנו לאן – יעקב בכר

מועצת החלב
ריאיון החוברת – שייקה דרורי מנכ"ל מועצת החלב – יוסי מלול
מדיניות התשלום לחלב בקר מתוכנן ועודף לשנת 2012

כלכלה – עלות העברה של חלב מהחורף לקיץ – נדב גדיש, סטיבן רוזן, אפרים עזרא

פעילות חברתית – כך צעדנו בגאון ברחובות ירושלים – יוסי מלול

פרופיל אישי – כשר וקולע – אורי לוינגר, מקור ראשון
85 להתאחדות מגדלי בקר – ענת קשב פורצת קדימה -יוסי מלול
רווחת הפרות – מרחבית וסולרית יחדיו – יוסי מלול

הזנה
דופן תא – NDF מה עושים איתו – עופר קרול
בצקת בעטין סיבות ודרכי מניעה – עופר קרול
יעילות ההזנה לייצור חלב – שמעון אופיר

במפטמה – פיטום עגלים – רחל גבריאלי
מבנים – סככה מרחבית מותאמת -יוסי מלול
מחקר הזנה – השפעת ההזנה בשומן אומגה 3 – מאיה זכות ועוזי מועלם

מאבק הרפתנים
האם מלחמה ברפתנים באמת תפתור את משבר החלב? – אורי ענבר, כלכליסט
תנובה מחפשת את הדרך הביתה – שוקי שדה, דה מרקר
הפחתות מכסים – מירב קריסטל, ynet
מגה מייבאת גבינות – מירב קריסטל, ynet
תקנות לחוק החלב – מחיר המטרה של החלב לא ירד – יובל אזולאי, גלובס
תמונות מאבק הרפתנים יורדים לשטח – ערך יוסי מלול
רפתנים משוררים – הַפָּרָה עֲדִינָה כּוֹתֶבֶת לְהֶרְצְל – יהודה כסיף

מוסף – הכנס המדעי ה 23
הכנס המדעי ה 23- – סיכום ולקחים – גבי עדין, יוסי מלול
ברכת הפתיחה – גבי עדין
יקירי הענף
אות הוקרה
מלגות הצטיינות
רפתנים אמנים