טוטי בלוך חי ונושם את ענף החלב, רפתן בן רפתן, דור שלישי בנהלל ובין שאר תפקידיו, יו"ר מועצת התאחדות יצרני החלב. בראיון מפוכח, טוטי מדבר כמו שלא דיבר אף פעם, על עתיד הרפת המשפחתית, על פרויקט חייו לרפת משותפת בנהלל, מבקר את דירקטוריון מועצת החלב ואומר: "אם מדינת ישראל לא רוצה חקלאות, אז לא תהיה כאן חקלאות"

טוטי בלוך, 65 דור שלישי בנהלל, בעל רפת רובוטית משותפת עם מכסה של 1.5 ליטר, מרכז מזון פרטי עליו גאוותו. הוא רב תפקידים, יו"ר מועצת התאחדות יצרני החלב, משקיף בהנהלת ההתאחדות ובהנהלת החקלאית ובדירקטוריון של מועצת החלב. טוטי נשוי לאורה בת מדרך
עוז ולזוג 4 ילדים. טוטי הוא מה שנקרא, פוליטיקאי ענפי, למוד סכסוכים, יריבויות, בריתות וחברויות. הוא חי, נושם ועובד כל חייו סביב ענף החלב הישראלי. פטריוט אמיתי, אופטימי להחריד, המאמין, כן, הוא עדיין מאמין, בעתידו של ענף החלב הישראלי. אך נדמה כי גם אצלו, משהו נסדק בתקופה האחרונה, הוא מביט במתרחש וליבו כבד, דואג. המחשבה שהמדינה שלו, איננה מעוניינת בחקלאות כחול לבן, מטריפה אותו.

נדמה שהרפתות המשפחתיות הולכות ונעלמות, גם בנהלל?
"נכון, ככה נדמה ואם לא נעשה משהו דרסטי אז זה באמת מה שיקרה, כולל הרפת שלי. לפני כחצי שנה התעוררתי סופית למציאות הזו והגעתי להכרה שכנראה שהמדינה לא תשנה את היחס שלה לחקלאות ולכן צריך לעשות מעשה כשהפתרון היחיד הנראה לעין, זה לעשות רפת אחת משותפת של כלל הרפתנים בנהלל. יש כיום בנהלל 9 בעלי מכסות ו 7- רפתות, לא כולל בית הספר החקלאי. אני מדבר על רפת אחת שתהיה בעלת מכסה של כ 6- 7 מיליון ליטר".

שהמושבניקים בנהלל ידברו על רפת משותפת, אחרית הימים?
טוטי מחייך "כן, בזמנו הציע לי מנכ"ל משרד החקלאות בן אליהו, לבנות רפת משותפת לכל העמק ועניתי לו שהוא מדבר עם מי שהקים את דגניה א' ונהלל ואיך הוא לא מתבייש להציע לי הצעה כזו. אך היום שאני רואה את הכיוון אליו הולכת המדינה, אני חושב שהדרך היחידה להציל את הרפת המשפחתית במושבים זה לבנות רפתות משותפות. והלוואי ומשהו יעצור אותי ונוכל להחזיר את הגלגל אחורה, לרפתות משפחתיות בתוך המושבים. כרגע, נכון לעכשיו, לצערי זה לא המצב ואני מחפש דרך להציל את הרפת המשפחתית בישראל. זה חשוב כל כך לכולם, לא רק לרפתנים, אלא גם לתדמית שלנו ואיך בסופו של דבר אנחנו רוצים להיראות ולחיות כאן. ייבשו פה ביצות בכדי שנעשה חקלאות ישראלית וכיום נדמה שהממשלה פשוט לא מעוניינת בחקלאות מטעמים שגויים ורעים".

איפה עומד הפרויקט של הרפת המשותפת?
"אני מנסה לגייס כוחות, זה תהליך מורכב, הדרך להיתר היא יחסית קצרה, כי יש שטחים שעברו שינוי ייעוד באזור צומת נהלל. אני מאוד מקווה שהמדינה תראה את התועלת שבדבר ותעזור לנו".

מה אומרים הרפתנים בנהלל?
"יש כאלה שמוכנים להירתם ותומכים, יש כאלה המוכנים לחכות עם סגירת הרפת ויש את אריה שהחליט לסגור".

תן לנו לוח זמנים?
"הרעיון הוא לרתום מספר גורמים כולל גורמים ממשלתיים שיתמכו במהלך. השקעה כיום ברפת חדשה, זו לא צעד כלכלי. לכן אנחנו צריכים עזרה ממשלתית, צריך לזכור כי מדובר בהוצאת הרפתות מהמושב וזה צעד כלכלי התייעלותי שגם פקידי האוצר אמורים לתמוך בצעד זה".

תגיד, מה קרה לנו, איפה הענף טעה לאורך הדרך שהגענו עד לכאן?
שתיקה ארוכה ואז "תשמע, אני באמת שלא מעוניין לחזור שוב ליריבות בין המושבים לקיבוצים, עשינו כולנו טעויות לאורך הדרך ולא הבנו את הסיטואציה. כיום אין ספק שהמושב בישראל נמצא תחת איום קיומי וכמובן בכלל זה גם הרפתות. המצב מורכב, הרבה דברים אני לא רוצה או יכול לומר כרגע. לדעתי האישית, דירקטוריון מועצת החלב לא נלחם מספיק על קיום חוק החלב. המכסות במדינת ישראל, ע"פ החוק, צריכות להיקבע ע"פ הרכיב הגבוה בצריכה, שומן או חלבון. מה שקורה כיום, צריכת השומן עלתה אך מכסת החלב ממשיכה להיות מחולקת ע"פ צריכת החלבון. מכאן שהרפתנים לא מייצרים את כמות השומן הנצרכת ע"י הציבור ויש מחסור בשומן מן החי. הסיבה היא לטענת מועצת החלב, שאם ייצרו את כל השומן, ייווצר עודף באבקת חלב. בנוסף, היטל מועצת החלב, העומד על 3.8 אגורות לליטר, אמור להיות 4.2 וזה מוריד למועצה 6 מיליון שקל בשנה, מזה נובע החשש לייצר את כמות השומן הנדרש ולכן גם יש מחסור בחמאה. אך יחד עם זה, חשוב לי גם לומר כי איציק שניידר הוא אחד מהלוחמים הגדולים למען המשך ענף החלב הישראלי".

עתיד המוצרים במחירים מפוקחים?
"יש לנו שני מחירים מפוקחים, האחד מחיר המטרה ליצרן והשני, המחיר לצרכן, זה שתי וועדות שונות, כפעיל בענף נאבק שנים ליצור מצב שהמחיר לצרכן יעודכן אוטומטי, כמו מחיר הדלק או התחבורה הציבורי. הדבר ימנע לחץ של כל הגורמים על מחיר המטרה ליצרנים. לשמחתי, בהסכם האחרון סוף סוף הגענו להסכמה על עדכון אוטומטי מהראשון למאי 2023 והשר סמוטריץ בהסכם האחרון דחה את זה".

יש רפתנים התוהים היכן הקמפיין התקשורתי של הענף שהרי הכל כיום זה עניין של תדמיות?
"אנחנו בתקשורת, הענף שלנו יותר מכל ענף אחר בתקשורת, אין שבוע שלא רואים את ליאור במדיה, אותי לימדו שלא תמיד צריך לצעוק, בטח לא במצב העכשווי בישראל. עיקר הפעילות שלנו היא מתחת לרדאר. הענף שלנו מורכב מאוד, קשה מאוד להסביר אותו ולהבין אותו. התוצאה של העבודה שלנו, היא חוק סימון ארץ המקור של המוצר והחלב בפנים. מישהו רצה להוציא את החלב ואנחנו נעמדנו על הרגליים האחוריות, לא הכל כולם יודעים".

ואז בסוף שואל אותי חבר, למה לא לייבא חלב אם זה יוזיל את המחיר?
"תשמע סיפור, מדינת ישראל, בפעילות שלה, גרמה לסגירה של כ- 80 אחוז ממשקי גידול העגבניות במדינת ישראל, החממות עומדות ריקות. הגענו כיום למצב שמחיר העגבניות כיום עלה באירופה ותושבי ישראל ישלמו כ- 20 שקל לק"ג עגבניות בחודש החגים. להזכיר לך כי ישראל היתה יצואנית גדולה של עגבניות. כך גם הולך להיות עם הפלפלים ושאר ירקות. לכן, מי שמדבר על ייבוא חלב ותוצרת חקלאית לישראל, שיחשוב שוב כי לא יהיה כאן ביטחון מזון ובטח לא יהיה כאן חלב ומוצרי חלב זולים יותר. ולא אמרתי מילה על האיכות וכן, גם הכשרות, הרי אין מצב שהרפתנים בפולין ובתורכיה עומדים בתנאי הכשרות שלנו. ואחרי כל המילים, מדובר בציונות, בשטחים בפריפריה, בשמירת האדמות שלנו, על זה נלחמנו".

מילה לסיום, לחג?
"עדיין יש בי אופטימיות, פעם הייתי אופטימי, היום עדיין אני אופטימי. מאוד מקווה שכולם שהממשלה תתעשת ושנצליח לעצור את התהליכים ההרסניים בזמן. שנה טובה לכולם, שנת בריאות ופרנסה טובה, שנה שמנת לכולם".

אריה שמואלי סוגר את הרפת המשפחתית שלו, הרפתן הוותיק בן ה 80- החליט שדי, ולאחר 100 שנים, עוד רפת משפחתית נסגרת והפעם במושב הראשון בארץ ההולך ומאבד את צביונו. אריה "זו היתה החלטה מאוד קשה, אך במצב כיום לא היתה לי ברירה"

אריה שמואלי, 80 , דור שלישי למייסדי נהלל, סוגר את הרפת, פעם סיפור כזה היה מרעיד את המושב הוותיק בישראל, כיום המהלך מתקבל כמעט בשוויון נפש. ואם תרצו, זה הסיפור של הרפת המשפחתית בישראל, קטנה, חבוטה, עם עתיד כלל לא בטוח, צעירים מתרחקים ממנה כמו מאש ובאם לא יקרה משהו קיצוני, הרפת המשפחתית תיעלם, בטח במתכונתה הנוכחית. עצוב!
סבו של אריה, יעקב ובמן הגיע לישראל בשנת 1908 , יחד עם בחור צעיר, דוד בן גוריון שמו. יעקב הסתובב ברחבי ישראל ולבסוף, בשנת 1921 התיישב בנהלל. ביתו של יעקב, דרורה, התחתנה עם אורי, רכש מקיבוץ גבת. על תחילת הדרך מספר אריה "הרפת המשפחתית החלה עם פרה שככול הנראה הגיעה מדמשק, אז היה משק מעורב, קצת עצי פרי, קצת ירקות, פרדס קטן ורפת. בשלב מאוחר יותר, המשק הפך למקצועי יותר והמשפחה התמקדה ברפת ומאז שאני זוכר את עצמי הייתי ברפת. חזרתי מהצבא ונכנסתי לעבודה ברפת". אריה עוד נסע לטיול של אחרי צבא לארה"ב, משם עשה לדבריו "יבוא אישי של קרן, בת ניו יורק שעשתה עליה ומאז אנחנו ביחד, 57 שנים". לאריה ולקרן יש 4 ילדים ולצערו הרב אף אחד לא ימשיך את הרפת המשפחתית. לפני לכמה חודשים קיבל אריה את ההחלטה הקשה בחייו, לסגור את הרפת המשפחתית. רפת של 700 אלף, 70 חולבות, רפת משפחתית קטנה שכיום, במצב הפוליטי, כלכלי, אין לה כנראה שום היתכנות וזה בעצם הטרגדיה של המשק המשפחתי בישראל. אריה "זו היתה החלטה מאוד קשה ואם היתה לרפת היתכנות כלכלית, או עתיד ברור יותר אולי הייתי מקבל החלטה שונה. במצב של ענף החלב היום, קיבלתי את ההחלטה הנכונה, לסגור את הרפת. היה קשה להחליט אך ברגע שקיבלתי את ההחלטה אני רץ על זה".

אתה איכר ורפתן כל חייך איך מתקבלת החלטה כזו?
"קשה מאוד. נכון, כל חיי, לפעמים אני חושב איך אקום בבוקר ולא אצא לחליבה, אבל תשמע, זה המצב כיום. היום להשקיע ברפת זו השקעה על קרן הצבי. כיום רפת החלב הישראלי בצומת מאוד חסר וודאות. הרווחיות הולכת ונשחקת וקשה ללי להגיד לבן שלי, בוא לעבוד ברפת כשהעתיד הכלכלי כלל לא ברור וחוסר וודאות עוטף את הענף. זה חבל אבל זו המציאות. חשבתי הבוקר מה יהיה בעוד שנה, מה אני אעשה, אהיה בטלן, זה פשוט לא מתאים לי. אולי ניסע קצת לחו"ל, לא יודע, אצטרך להסתגל למצב".

קרן אשתו, היתה 25 מורה לאנגלית בבית הספר החקלאי בנהלל אומרת "זה הגיוני, אין מה לעשות, ברור שזה כואב, הכל כואב. כנראה שקל יותר לייבא את מוצרי החקלאות, ברמה נמוכה, מאשר לגדל כאן בארץ ישראל, הכסף מדבר, זו המציאות. מצב נורא, באתי ממדינה דמוקרטית לארץ חופשית המכבדת את כל תושביה וכיום זה כמו חלום רע, הכל התהפך. הכאב קיים, כל הזמן. תשמע, אין עתיד כאן, החקלאות בישראל במשבר מתמשך, צעירים בורחים מהארץ ולהגיד לבן שלי לבוא לעבוד ברפת, זה יהיה פשוט חוסר אחריות". אריה מוסיף "כל הזמן פיללתי שלא אני אסגור את הרפת המשפחתית, אחרי 3 דורות שזה נופל עלי, זו הרגשה של בגידה, בסבא שלי, במורשת המשפחתית. זה לא פשוט בכלל, אבל אם המדינה לא מכריזה שענף החלב אינו חלק מהאסטרטגיה הממשלתית, אז אין לענף שום היתכנות. שיביאו חלב וגבינות מפולין, ירקות מעזה ותורכיה ובוא נדבר במלחמה הבאה או במשבר קורונה שנחפש מהיכן להביא אוכל". כשאני שואל את אריה על איזה מסר לעם, ברכה לחג, משהו אופטימי, הוא עונה לי בקצרה, עזוב.

רפת בן ברק, השריפה, האובדן וההחלטה המשפחתית להמשיך קדימה

משפחת בן ברק, משפחה שורשית ממושב נהלל, מצאה את עצמה בלילה אחד, עם הצורך לקבל החלטה גורלית, האם להמשיך ולקיים את הרפת המשפחתית או לסגור אותה ולהרים ידיים. אך מי שמכיר את העקשנות הנהללית, בוודאי יודע את התשובה. המשפחה ממשיכה קדימה, בכל הכוח עם כל הכאב והצער. סיפורה של משפחת בן ברק, הוא חלק חשוב מהסיפור הישראלי שהחל לפני 100 שנים, מאבק ללא פשרות על האדמה והפרנסה. השריפה שכילתה את כל מתבן החציר של רפת בן ברק, היא עוד קריאת השכמה דחופה לממשלת ישראל.
מסמך!

לרפת בן ברק במושב נהלל, יש ייחוס משפחתי, הסבא, אהרון בן ברק, היה משבעת האנשים שייסדו את המושב הוותיק ביותר בארץ. וכמו כולם, גם הוא החל עם פרה אחת. הבנים, יאיר ומנחם בן ברק המשיכו את הרפת של הסבא. הרפת ידעה עברה טלטלות רבות לאורך השנים הרבות בהן היא פועלת. בשנת 73 אירעה טרגדיה במשפחה, הבן של מנחם, זהר בן ברק נפל בקרב על החרמון. בעקבות המשבר היתה מחשבה על סגירת הרפת. בשנת 82 הועברה הרפת ממשק 46 למשק 18 , כמו כן הוקם מרכז מזון ואז העבודה ברפת השתנתה. עד 2018 התנהלה הרפת בהנהלת יאיר ברק ואז כשחלה, נכנסה משפחת דני סיגל וילדיהם. בשנת 2020 נותרה משפחת דני וסיגל וילדיהם בבעלות מלאה על הרפת ובן דודם המפורסם, ח"כ בן ברק התמסר כולו לפוליטיקה. יש לומר כי גם לפני השריפה רפת בן ברק ידעה משברים לא פשוטים והתמודדות כלכלית מורכבת. אך השריפה כמעט והצליחה לחסל את רפת בן ברק.

דני בן ברק: "ללא חקלאות לא תהיה מדינה"
דני בן ברק, דור שלישי בנהלל, רפתן וותיק שהרפת בבעלות משפחתו עוברת טלטלות לא פשוטות, עוד טרום השריפה. על השתלשלות האירועים והמחשבות לאחר השריפה הוא אומר "קודם כל, הכל זה אמונה ונחישות שהענף הזה לטווח הרחוק, ימשיך ויצמח. אחרי השריפה שהמשפחה היתה במשבר נפשי גדול, אך אני הייתי נחוש מאוד להמשיך. מבחינתי אין מצב של רפת בת 100 שנים שתיסגר. הרבה חבר'ה יעצו, אמרו לי לסגור את הרפת, היו ימים שבכיתי, בסוף הבנו במשפחה שחייבים להמשיך את הרפת, בכל תנאי. אסור למכור רפתות לגורמים זרים ולא אוסיף. אני בעד מכירת ידע ומסחר אבל אני נגד מכירת החקלאות הישראלית. ללא חקלאות לא תהיה מדינה, אין לי ספק בזה".

ואיך המצב במדינה משפיע על ההחלטה?
"תשמע, כואב הלב, המצב קשה, עצוב מאוד, מביאים את המדינה לאבדון. אני בעד הידברות אך כרגע המצב קשה ביותר. יש כאן אובדן משילות טוטאלי, פשוט לא להאמין, מצב מזעזע. אני חושב שהגיע הזמן שיקום כאן ג'וליאני כזה, לא צעצוע כמו בן גביר. מישהו רציני שיתחיל לעשות כאן סדר, אחרת מצבנו יהיה גרוע ביותר".

נהלל גם הולכת ומצטמצמת?
"לפחות אנחנו בפור על כפר יהושוע", משיב בחיוך דני וממשיך " היתה בנהלל מחשבה על הקמת רפת משותפת אך ללא עזרה מהמדינה לא יקום פרויקט כזה. בהתחלה היתה התנגדות לא מעטה, אבל לדעתי לא תהיה ברירה באם אנחנו רוצים להמשיך ולהחזיק רפת".

נטע בן ברק "הצתה מכוונת"
וכמו בכל סיפור טוב, מורכב, קשה ומרתק, מסתתר הגיבור האלמוני. במקרה הזה מדובר על נטע בן ברק, בן 26 , הילד הקטן במשפחה. אמנם אחיו ענבר הוא הבן הממשיך, העובד ברפת על בסיס קבוע. אך נטע הוא הפנים, הדובר, המריץ עניינים כמו שנאמר וגם הוא הביא את הרעיון של גיוס המונים לעזרה לרפת. נטע "לאבא שלי תחום בעלי החיים לא זר, הוא נולד לתוך זה והיה מסוחרי עגלים הגדולים בארץ. כשלקחנו את הרפת היא היתה בתחתית הרשימה מבחינה מקצועית. היא לא עמדה במכסה והיו עוד בעיות רבות. סבא שלי היה רפתן טוב אבל בשנים האחרונות היה לו קשה מאוד. לשמחתי, בשנים האחרונות, הרפת מנוהלת במקצועיות ולדעתי היא מהרפתות הטובות בארץ וזה לא בא לביטוי רק במספרים. אנחנו כאן למען הפרות, נאבקים על כל פרה ועגל, אהבה ואכפתיות לבעלי החיים, זה בעצם כל הסיפור. וזאת למרות בעיות אובייקטיביות של מקום והתיישנות של הרפת מבחינת ציוד וסככות. המכון עבר שיפוץ בשנת 2018 אבל עדיין זה לא מהמכונים החדשים". גם אם נטע קצת מגזים בטיב הרפת, הרי שמדובר ברפת עובדת, עם צוות אכפתי ומסור. הרפת כיום בעלת מכסה של 1.7 מיליון ליטר לשנה, 130 חולבות, יונקיה גדולה, מכון scr עם 16 עמדות. לפני כשנה, החלו לייצר את המזון בעצמם. נטע "אני לא יודע כמה זה יותר זול אם בכלל, אבל ללא ספק יש ניצולת טובה יותר של המזון, פחות גופים זרים במזון ויש שיפור מדהים בתוצאות המקצועיות, מוצקים ותנובת חלב, פחות תחלואה, התעברות טובה יותר וזורקים פחות אוכל". ענבר בן ברק, הבן הממשיך, היה בגרעין א' בתנועת השומר החדש, נטע היה במחזור ו' בשומר החדש. ענבר "אנחנו מאוד מתחברים לכל עניין התמיכה בחקלאים, ערבות הדדית, ההיאחזות בקרקע, לחימה חסרת פשרות נגד הטרור החקלאי. חשוב לציין, יש כאן טרור חקלאי לכל דבר, ניסיון להפחיד, לייאש, לסלק, אני לא יודע מה בדיוק האידיאולוגיה מאחורי זה, במבחן התוצאה הנזק הוא בלתי נתפס וישראל מאבדת את עצמה לדעת. אנחנו עוד נבכה על הימים הללו שישבנו ולא עשינו דבר כי חשבנו שזה
ייעלם לבד. ולא, זה לא ייעלם מעצמו, צריך להילחם בתופעה הזו, בכל הכוח".

ואז הוצת המתבן
את ליל השישי הזה, משפחת בן ברק לעולם לא תשכח. זה הלילה שבו נשרף המתבן. נטע נזכר "אנחנו מדברים ב 11.3.23- בין שישי לשבת, בשעה שתיים וחצי, אבא מתקשר אלי ואומר לי "יש שריפה במתבן", אני נכנס לג'יפ ומתחיל לנוסע לכיוון. כבר ק"מ מהמתבן אני מבין את גודל הנזק. הגעתי לשם וחושך בעיניים, אור אדיר של עמוד אש מטורף. בשניה שהגעתי, מנסים לאמוד את הנזק אבל בתוכך אתה מבין שלא נשאר כלום, הכל נשרף. אני רואה ותופס את הראש בכאב ובזעם ומבין את הנזק הקטסטרופלי. כל המשפחה הגיעה למקום, ניסינו להציל את מה שאפשר, אי אפשר היה להציל הרבה. אני רואה את אמא ואבא שלי, מביטים על השריפה והכאב וההלם הם פשוט בלתי נתפסים לתיאור. הרי אנחנו לא עבריינים, לא מסוכסכים עם אף אחד, זה היה רעם כיום בהיר שפשוט זעזעה את כל המשפחה".

כמה בעצם נשרף?
"צריך להבין זו היתה אספקת מזון של שנתיים, 1500 טון חציר נשרף לחלוטין, הסככה, נזק ישיר של מיליון שקל. היינו שם עד ארבע בבוקר. לאחר השריפה היינו במשך כמה ימים בהתלבטויות קשות של מה נעשה. והיתה מחשבה של לסגור את העסק, זה היה הכיוון. אתה מבין את הקטע, רפת של 100 שנים, אמנם קטנה אך עובדת ומצליחה, פתאום בעקבות אירוע כזה, מקבלים בוקס לפנים ולא יודעים איך להמשיך. היינו ללא ספק בשוק גדול".

אז איך ממשיכים?
"אתה נכנס לשגרה, לא מפסיקים לעבוד לרגע, אתה מודע לעובדה שנכנסנו לבור עמוק. ואז לאט לאט, ביחד עם 'השומר החדש' הגענו למסקנה לצאת בקמפיין גיוס המונים בכדי שנוכל לחדש מלאי של חציר לפחות לשנה הקרובה. יצאנו לקמפיין הזה, ההורים לא ממש תמכו, מאוד חששו במהלך הזה, הם מהדור הישן, עניין של כבוד ומשפחה שעושה הכל לבד. אך אני החלטתי ללכת על זה בכל הכוח. היום אנחנו בעיצומו של הקמפיין, גייסנו סכום של כ 150- אלף שקל ולנסות ולקנות חציר לפחות לשנה הקרובה".

איך היתה ההיענות לגיוס המונים?
"תשמע, לצד האסון הזה, אתה פוגש אנשים טובים לאורך הדרך. החבר'ה שלי מהיחידה (נטע שירת ביחידת אגוז) התגייסו ואנשים טובים תרמו וחיזקו. יש אנשים המלווים אותנו לאורך כל הדרך. גד"ש רוחמה שלח לכאן משאית ועגלת קש באיכות טובה. ארץ ישראל הטובה שלפעמים אנחנו שוכחים אותה. אני במשרה מלאה בסיפור הזה".

ומה עם הביטוח?
"בגלל כל סיפורי השריפות, כי היו שריפות מרובות כאן בנהלל. חוץ מזה שלבטח מתבן חציר זה כמו לבטח חולה סופני, שלא נדע. בטח כיום במה שקורה במדינה. לא נראה שום דבר מחברת הביטוח, מהם לא תבוא הישועה, חוץ מזה, שהאבסורד הגדול הוא, הצתה מכוונת לא מבוטחת בחברות הביטוח".

בטוח שזו הצתה, מה המשטרה אומרת?
"מהמשטרה עדיין לא קבלנו תשובה, ממערך הכבאות והצלה, הגיעו למסקנה שזו היתה הצתה מכוונת".

ועכשיו הגענו לדבר עצמו, טרור חקלאי?
"טרור חקלאי זה לא דבר שזר לנו, אני זוכר כילד גנבו לנו עגלים, זה תמיד היה נוכח. היום זה ברמה אחרת, נעלמה הבושה, קיימת אוזלת יד של המדינה בנושא זה. אין כאן שום משילות, שלטונות החוק חלשים אל מול הטרור החקלאי. בסוף יש כאן עניין של אחזקת האדמה שלנו, מושבים שאיבדו את אדמתם יאבדו את בתיהם ואת המושב שלהם. קח לדוגמא את מושב כפר תבור ותראה מה קורה שם ואני לא אוסיף. החקלאות אוחזת בקרקע, ואיפה שלא תהיה חקלאות יהיו אנשים אחרים מבלי להוסיף. המשוואה פשוטה מאוד, אנחנו במאבק על ארץ ישראל, באופן חד משמעי. וצר לי שהמדינה לא קולטת את חומרת המצב, מקווה שמישהו יבין את הבעיה לפני שיהיה מאוחר מדי. אני רוצה להדגיש כאן, אני לא נגד ערבים, אני בעד חקלאות כחול לבן, ציונות וערכי עבודה ואחזקת הקרקע שלנו".

ואיך אתה רואה את העתיד?
"רפת של 100 שנים לא תיסגר, מאחל לנו שנמשיך להוביל קדימה שנצא מחוזקים מכל הסיפור הזה ושהחקלאות הישראלית תצמח ותגדל". כל מי שמעוניין לתרום ולעזור למשפחת בן ברק מוזמן דרך גוגל 'מתגייסים למען דני' ולעזור, כל אחד לפי יכולתו.

החברים מהיחידה מתגייסים לסייע להציל את משק בן ברק
3 שבועות אחרי שהחל קמפיין גיוס הכספים לסיוע למשק של דני בן ברק, החליטו חבריו ליחידת אגוז של בנו נטע, דור רביעי במשק, להתגייס ולצאת למסע בוואן ברחבי הארץ כדי לגייס תמיכה ולגייס תרומות מהציבור שיצילו את המשק מסגירה. ארגון השומר החדש, אשר מלווה את דני מזה תקופה, יצא בקמפיין מימון המונים ובקריאה לציבור הרחב להתגייס כדי למנוע את סגירת המשק. כ 20- צעירים, החליטו לצאת למסע ברחבי ישראל כדי לגייס כספים לקמפיין של משק בן ברק. הם החליטו לעבור בוואן בקמפוסים שונים באוניברסיטאות ברחבי הארץ, חופים, מרכזי ערים ועוד. הם שמו לנגד עיניהם לרתום עוד אנשים למאבק כנגד הפשיעה החקלאית, לחשוף את ממדי התופעה לגרום לעוד אנשים להצטרף לתמיכה במשק בן ברק. עופרי לנדסברג, חבר לצוות אגוז שנרתם: "אנחנו פה כדי לסייע לנטע ומשפחתו לעמוד שוב על הרגליים, להביא לקדמת הבמה את הטרור החקלאי שהפך למכת מדינה, ולהתגייס למען חבר שלנו מהצוות, ביחידת אגוז כדי להמשיך את החקלאות בארץ, לא ניתן לטרור החקלאי לנצח".
לתמיכה: https://www.charidy.com/helpdani

 

איפה זה יעצור? הפרוטקשן מאיים על התיירות בגליל

מי שחשב כי הטרור והפשע ייעצר רק בחקלאות, כנראה שלא קרא את המפה כראוי. בידיעה פורסמה בידיעות אחרונות, התלוננו בעלי צימרים, מסעדות ובעלי עסקים נוספים על אווירת טרור ופרוטקשן בגליל. "עוברים גיהינום, אי אפשר לצאת בלילה". גובי דמי החסות הגיעו גם אל אנשי ענף התיירות. רק לפני שבועיים נפתחה מסעדה חדשה בצפת, אך אתמול לפנות בוקר היא הוצתה. בעל מתחם צימרים בעיר, שמקבל איומים על חייו: "הם עושים פה טרור, ואף אחד לא עוזר לנו". "אנחנו עוברים פה גיהינום מטורף", סיפר בעל הצימרים שזהותו שמורה במערכת, "תמיד זה היה, אבל לא בצורה אינטנסיבית כזאת. הם עושים פה ממש טרור, הורגים את הנשמה. זה עונש מוות. אני לא יכול לעזוב את הבית אחרי עשר בלילה בגלל חלאות האדם האלה, כי אשתי והמשפחה מפחדים להיות לבד בבית".

המאבק נגד הטרור החקלאי

עבר בקריאה שניה ושלישית חוק ה'פרוטקשן'
ב 30.7- עבר בקריאה שניה ושלישית, חוק הפרוטקשן הנותן כלים חדשים למשטרת ישראל ולפרקליטות, במלחמה נגד הטרור החקלאי והפרוטקשן שהפכו למכת מדינה. הטרור החקלאי והפרוטקשן, דמי חסות, הפכו עם השנים למכת מדינה ובטח לבעיה הקשה ביותר לחקלאים בכל
רחבי הארץ, בעיקר בפריפריות ולאורך הגבול עם השטחים הפלשתינאים. אין יום, או לילה, שבו לא מתרחשות גניבות, הצתות, שריפות, או איומי פרוטקשן. זוהי תופעה מסוכנת שהחקלאים חווים אותה בכל רחבי הארץ מהגליל ועד הנגב. במשך שנים התחננו החקלאים ליותר אכיפה והחמרה והנה הכנסת עשתה צעד חשוב בנושא זה.
ברגע שהחוק יכנס לספר החוקים, הענישה המינימלית תהיה של שנתיים בממוצע עבור גביית דמי חסות (פרוטקשן), כאשר עד היום ממוצע הענישה עמד על 4 חודשים וברוב המקרים נפסקה ענישה שאיננה כוללת מאסר כלל. החוק אף יאפשר חילוט רכוש של העבריין בגובה העבירה ובכך מבצע העבירה ייפגע אנושות ורכושו יעוקל ויעבור לאוצר המדינה. בנוסף, החוק כולל חזקה משפטית המאפשרת פתיחת חקירה משטרתית ללא תלונה או הוכחה ודאית. החוק מכיל שלושה סעיפים עיקריים וחשובים:
א. מי שיורשע בעבירת פרוטקשן ירצה עונש מאסר מינימאלי של 6 שנים.
ב. מהרגע שחשוד בעבירת פרוטקשן נעצר המדינה יכולה לחלט לו רכוש בהליך אזרחי וללא צורך בהרשעה פלילית.
ג. הסעיף החשוב ביותר, המדינה יכולה להרשיע אדם-בעלים של חברת שמירה בפרוטקשן גם אם לא איים וסחט אף אחד. מספיק להוכיח שנוצרה אווירה של איומים, למשל אחרי שהונח בקבוק בנזין עם מצית בעסק ובעקבותיה פנה הנסחט לחברת השמירה ושילם לה.

סיפור חייו של עוזי אנגל שזור בעבותות לסיפור רפת החלב בישראל. בן למשפחת רפתנים מהמושבה יוקנעם, בעל רפת משפחתית וב- 24 שנים האחרונות, המנהל המיתולוגי של מרכז מזון נהלל. עוזי, מהאנשים המרכזיים בעיצוב דמותם של מרכזי המזון בארץ, איש מקצוע מהטובים שהיו וישנם. רגע לאחר הפרישה ומסיבות הפרידה, עוזי אנגל מדבר על הכל. השורשים, המשפחה, הרפת המשפחתית, מרכז מזון נהלל ובעיקר מביט קדימה בחשש. עוזי אנגל, ראיון אחרון ופרידה.

עוזי אנגל, נולד בשנת 55 במושבה יוקנעם, ילד חמישי להורים ניצולי שואה שעלו לישראל מיד אחרי המלחמה. המשפחה נחתה במושבה הציורית ואכה עמק יזרעאל והקימו שם משק חקלאי לתפארת. לפני עלייתם ארצה עברו הוריו בהולנד, הכשרה וקורס מזורז ברפת חלב. לכן מטבע הדברים מייד שהגיעו, הקימו רפת שהפך מהר מאוד לענף העיקרי במשק המשפחתי. עוזי "המשפחה החלה עם פרה ועגלה ומאז התקדמנו, הרפת עדיין קיימת בשותפות שלי ושל אחיו אילן".

ואז הגיעה הרפורמה
הרפת כיום מונה כ 130- חולבות ומכסה של 1.6 מיליון ליטר לשנה. גם עוזי יודע שרפת בסדר גודל כזה, יהיה קשה לה לשרוד לאורך זמן ובהתחשב במדיניות הממשלה המעדיפה את הגודל וייבוא, אך עוד נחזור לזה. עוזי שגדל עם הרפת המשפחתית מאז ילדותו, מטבע הדברים העדיף בית ספר חקלאי והגיע לכפר גלים, שם סיים את לימודיו ומייד התגייס לצה"ל, שם שירת בסיירת צנחנים. עוזי "תראה, היה ברור שלאחר הצבא אני חוזר למשק, אך מכיוון שאילן אחי היה הבן הממשיך, עוזי הצטרף אליו ועיקר התעסקותו, הקמת מרכז מזון קטן לרפתני יוקנעם וגידולי שדה. זה בעצם היה אחד ממרכזי המזון הראשונים בארץ". אך הימים היו ימי טרום הרפורמה ועננים החלו להתקדר מעל ענף החלב. עוזי שירת את רפתני יוקנעם עד סוף שנת 1999 ואז החלה הרפורמה שלמעשה שינתה לעד את ענף החלב בישראל. עוזי "מיד לאחר תחילת הרפורמה, אחי ואני הגענו להחלטה כי אחד מאיתנו חייב לצאת להתפרנס בחוץ, כי פשוט לא היתה מספיק עבודה לפרנס שתי משפחות. ואז באותה תקופה פנו אלי מנהלל וביקשו שאבוא לנהל את מרכז המזון שם שהיה במשבר רציני מאוד".

השותפות עם אחיך פורקה?
"לא פירקנו את השותפות בינינו אך אני עזבתי את יוקנעם, אמנם היה ניסיון להכניס את אחד מהילדים של אילן למשק, ניסיון שלא צלח. אך מרכז המזון ביוקנעם נסגר והתחלנו לקנות את האוכל בנהלל, כך למעשה עד עצם היום הזה".

מרכז מזון נהלל
ואז החל פרק מאוד משמעותי בחיי עוזי, פרק נהלל. עוזי הגיע לנהלל בינואר 1999 ונשאר שם עד יולי 2022 , אז פרש לפנסיה.

איזה מרכז מזון פגשת בנהלל?
"הגעתי למרכז מזון שהלקוחות לא מרוצים והרבה לקוחות עזבו אותו. מרכז מזון שהיה במחזורים של כ- 20 מיליון שקלים בשנה ואני מסיים שם עם מחזורים של כ- 80 מיליון שקל. חשוב לי לומר כי רק כ-30 אחוז מהלקוחות הם חברי נהלל וכל שאר הלקוחות, חיצוניים".

מה שינית בהגעתך?
"תשמע, כל השנים האלה, כל מה שראיתי לנגד עיניי, זה בעצם את הלקוחות ואני הייתי מאוד מעורב בכל התחומים, כי רק כך אני מאמין שניתן להצליח. זה תחום מאוד רגיש, לעיתים אמוציונאלי, עם המון כסף וזה בעצם התחום החשוב ביותר ברפת החלב. הייתי מעורב גם אם זה הגיע לסכסוכים בין אחים או בין משפחות ובקשו ממני להיות המפשר והיועץ. לאורך השנים גם קיבוצים קנו מאיתנו מזון עד שארגוני הקניות הקיבוציים לא אפשרו להם ובלית ברירה הרפתות הקיבוציות עזבו לאחר לחץ שהופעל עליהן".

הייחודיות של מרכז מזון נהלל?
"בעצם זה מרכז המזון היחידי שנשאר בידי האגודה, המשמעות לזה היא מאוד גדולה. לא סתם האגודות רצו להיפטר ממרכזי המזון. צריך להבין כי מרכזי המזון במושבים הוקמו בשנות ה 80- כמרכזי שירות לרפתנים באותו מושב. ועם השנים, בגלל כל הרפורמות, סגירות הרפתות, אינפלציות, ארגוני הקניות, מרכזי המזון הפכו למעין נטל על האגודות. גם בקיבוצים נסגרו מרכזי מזון. זה לא פשוט להחזיק מרכז מזון מצליח ומרוויח, חייבים מימון וניהול מקצועי מעולה. אך צריך לציין כי בשנים האחרונות ולאחר ההתייצבות הכלכלית של הקיבוצים, יש הרבה קיבוצים החוזרים להפעיל מרכז מזון, בסוף הכל מתחיל ונגמר באנשים ובמקצועיות שלהם".

בהתחשב במצב השוק העולמי על כל משבריו, כמה מסוכן זה לנהל מרכז מזון מצליח?
"לא הייתי אומר שזה מסוכן, כי מרכזי מזון המופעלים על ידי רפתנים הנעולים על מחיר המטרה כך זה פחות מסוכן. היכן זה מתחיל להיות בעייתי, אם מרכז מזון משקיע המון כסף והלקוחות עוזבים, תיווצר בעיית תזרימים. תאר לך מרכז מזון שקנה סחורה ב- 60 מיליון שקל ולא יהיה לו למי למכור.
תהיה בעיה קשה. אך רבים ממרכזי המזון בבעלות הרפתנים ולכן אין להם שום סיבה לעזוב. גם אצל מרכזי המזון הגדולים יכולה להיווצר בעיה מאותה סיבה. מזון זה הדבר היקר ביותר ברפת החלב ובסוף הכל קשור לאוכל ולכן מרכז מזון הוא השחקן אולי הכי חשוב ברפת החלב".

הסוד בניהול מרכז מזון מוצלח?
"הקפדה מאוד גדולה על הדברים הקטנים, יחס אישי בין המנהל ללקוחות. זה עניין של עבודה קשה מהבוקר ועד הערב. מכיוון שאני באתי מהרפת וכרפתן, ידעתי איך לדבר עם הרפתנים. כנראה שזה עזר לי גם". צריך להיות סבלני וקשוב. בסוף כמו בהרבה תחומים, הכל מתחיל ונגמר באנשים".

איך המלחמה באוקראינה השפיעה?
"אני אפתיע אותך, במקרים כאלה אני תמיד אומר, שהקושי למרכז מזון הוא דווקא באספקת המזון הגס, שהיא הרבה יותר קריטית בארץ, מבחינת מחירי הגרעינים וחומרי גלם זה רק פסיכולוגי. כי בסופו של דבר כל עוד יש מחיר מטרה אז המחיר מתעדכן במוקדם או מאוחר. רפתנים מתנהלים בצורה נכונה עם תזרים המזומנים לא אמורה להיות בעיה. כמובן שהרפת חייבת להתנהל בצורה מקצועית, כי יום אין כמעט מקום לטעויות מבחינה כלכלית ומבחינה תזרים מזומנים ברפת החלב, שלא לדבר על הבחינה המקצועית. אך בגלל מחיר המטרה הסיכוי שהרפתן לא ירוויח כסף הוא סיכוי קלוש. מחיר המטרה מגן על הרפתן מתנודתיות
קיצונית, חזקה".

העתיד כבר כאן
ולמרות האופטימיות ואהבת הענף, גם עוזי יודע כי רפת החלב הולכת ומשתנה ומאבדת את עצמה אל מול דרישות המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל. הרומנטיקה מתה ואולי גם הציונות, אומר בצער ובכאב עוזי אנגל "רפת זה הרבה יותר מכלכלה, רפת זו חקלאות, הקשר לאדמה".

אז רפת החלב לאן?
"קודם כל צריך לציין ולומר כי רפתנות זה דרך חיים ומה שאנחנו בעצם הופכים את זה, לצערי, זה פחות כדרך חיים ויותר למפעלים. העתיד לא וורוד מכל מני סיבות. הסיבה העיקרית, דור ההמשך לא מוכן להגיע, גם בגלל האינטנסיביות בעבודה וגם בגלל חוסר הוודאות. הדבר הנוסף, ברפת המשפחתית הנחלות קטנות
מדי ולא ניתן בהרבה מושבים, לבנות בניה חדשה או מקומות חלופיים. קח את הרפת שלנו, גם אם היה לנו כסף אין לנו אפשרות ואיפה לבנות. אז מה זה אומר, הרפת שלנו מועמדת לסגירה מכל הסיבות שאמרנו".

עצוב לא?
"מאוד עצוב, כן, אחת הסיבות שעדיין לא קבלנו החלטה על סגירה זה האלמנט הרגשי. לפני 70 שנה ההורים הקימו רפת מכלום ואנחנו צריכים לסגור אותה זה לא נשמע הגיוני. זה פשוט עצוב מאוד".

המדינה לא רוצה רפתות משפחתיות?
"אף אחד לא יגיד את זה, אבל המדיניות היא לצמצם את הרפת המשפחתית ולהשאיר רק יחידות רפת גדולות מאוד וזה חבל. כי רפת זה קודם כל ציונות, חקלאות, החיבור לאדמה, זה אורח חיים. אני גדלתי בבית שכל מה שדברו בו ועסקו בו, היתה רק הרפת המשפחתית שלנו. כיום זה כבר אחרת וחבל, חבל מאוד. לצערי אני רואה בחמש השנים הבאות עוד עשרות רפתות שיאלצו או יצטרכו להיסגר".

אתה מאוכזב מהממשלה האחרונה מול החקלאים?
"בהחלט מאוכזב, מה שליברמן ושורר עשו זה פשוט איום ונורא. ליברמן נלחם כמו אריה לקבל את משרד החקלאות והכניס בכוונה את פורר לקעקע ולפגוע בסופו של דבר, בחקלאות כחול לבן ולהביא הכל מחו"ל. השנה האחרונה היתה אסון לחקלאות, פחות לרפת החלב יותר לחקלאים. ענפים שלמים קרסו או יקרסו לגמרי. רק בגלל חוק החלב הרפתות עדיין שורדות ומתקיימות. מה שמציל את העסק זה מחיר המטרה ומשטר המכסות. אך בגלל שפתחו ללא התחשבות את היבוא של מוצרי חלב, המכסות לא עולות ואולי יגיע הרגע שיצטרכו לרדת ואז זה יהיה באמת נורא".

דברים לסיום?
"אני נולדתי בענף, לצערי הענף משתנה כי כנראה הוא לא יגדל ודבר שלא גדל אז הוא בסוף ייגמר. תמיד יצטרכו חלב אך השאלה מהיכן יגיע ומי ייצר אותם".

ברכות ופרידה

לעוזי אנגל חברנו היקר
ברכה זו היא אוסף ולקט כפי שנאמר עי רפתנים רבים. השנה נהלל חוגגת 101 שנה ומרמ"ז נהלל בן 40 , את מרכז המזון ייסדו והקימו הורינו הרפתנים. דור שני בנהלל. אלו שעוד הובילו את החלב כילדים עם האסל ושני הדליים למחלבה, קצרו עם חרמש את הזון והתלתן והובילו אותם לרפת עם סוס ועגלה ואחר כך בטרקטור.
עוזי, אתה הגעת לנהלל לפני 24 שנים, הנתונים שלך היו, בוגר בית ספר חקלאי בת גלים, ויש שמועות שמספרות שהיית מעורב גם במעשי קונדס פה ושם עם אחיך ג'וחה. אחר כך רפתן וחקלאי, ניהלת מרכז מזון קטן ביוקנעם. הבחירה שלך לנהל את מרכז המזון היתה בינגו ! והסתברה כנכונה וכזו שהוכיחה את עצמה ברבות השנים. הכנס לזכרו של ד"ר ברוך שופטי ז"ל שאנו מציינים היום, התחיל ביוזמתך ומתקיים שנה אחרי שנה. עוזי, אתה כסלע איתן, סבלני, אדיב ומקרין בטחון וידע רב לרפתנים. בשנים הרבות שעבדת כאן, מרכז המזון גדל, התפתח שיפר איכות, מקצועיות ואחריות והכל בחיוך ובחברות. היית קשוב לרפתנים, תמיד עם שירות
אישי, על הטנדר מגיע למשקי הדיר הפיטום, האורווה והרפתות עם חבילת חציר, בלה ארוזה או שק תערובת.. רק שלא ייחסר אוכל לבעלי החיים של חקלאי מרכז המזון. אתה אחד מחברי פרלמנט העמק, איש אהוב, אוהב אדם ואדמה. במשך שנותיך היית מאבני היסוד של מרכזי המזון בישראל ואחד ממעצבי הרפת ישראלית,
תמיד לנגד עיניך טובת הרפתן ומרכז המזון. ועכשיו הזמן להיות יותר בבית, לטייל, לבלות בחיק המשפחה, למצוא עיסוקים ותחביבים חדשים שימלאו את חייך, בבריאות טובה ובנחת. ומי יודע אולי בעתיד ניפגש גם ברפת שתתאים את עצמה לשינויים העתידיים.
בהערכה ובידידות בשם החקלאים שקיבלו את שירותך במרכז המזון בנהלל לביא מנור – נהלל
א ל י ש מ ו א ל י צ י פ ו רי
משה כהן

חלק מדברי הפרידה של עוזי
הגעתי לפני 24 שנים ואנשים שהכירו אותי ואת אנשי נהלל לא נתנו לזה סיכוי גדול או לפחות הזהירו אותי שהנהללים "יואכלו" אותי חי. וכך לאחר ראיונות ומבדקים נבחרתי לתפקיד. היום במרחק הזמן אני מבין שהייתי "תמנון רב זרועות". גם מזכירה, גם חשב כלכלי, גם גובה כספים, גם איש מכירות ואיש הרכש. ואווו עשיתי את זה!. אז בתכל'ס התחלנו עם תעודות משלוח ידניות ואני מסיים כשהכול נישלח און ליין דרך הענן. לאורך השנים ראיתי לנכון חשיבות עצומה בקשרים האישיים עם הלקוחות. הרבה מעבר לחלוקת המזון, הייתי זמין עבורם, נוכח וקשוב גם בשעת משברים והתלבטויות הקשורים במעבר הבן דורי. אני יוצא לדרך חדשה ישנה, בתחושת סיפוק גדולה מאוד. בעיקר מההחלטה לרכוש מכונות אריזה לבלילים יעודים. ההחלטה נבעה מהרצון והחשיבה שלצד הספקת המזון הסטנדרטית, יש לצייד את מרכז המזון בדבר ייחודי שעדיין אין. זה הרגע לומר תודה להנהלות השונות שליוו אותי לאורך הדרך, ובעיקר לגלעד יפה שהאמין בחזון להרחיב ולייחד את מרכז מזון נהלל. זאת ההזדמנות לומר תודה למשפחתי ובעיקר לאניה שאיתי, שלפעמים התבלבלתי ומרכז המזון הפך להיות קודם למשפחה.
נתראה בשמחות.

את נהלל אין ממש צורך להציג, מושב העובדים הראשון בהיסטוריה, שנוסד בשנת 1921 , מושב שהפך זה מכבר למיתוס ציוני וזכה למעמד של 'סלבריטי'. אך גם נהלל עובר שינויים, הרחבות  ואפילו, שומו שמיים, מדברים שם ברצינות על רפת אחת, משותפת לכולם. כיום דור המייסדים  כבר איננו, ענפי החקלאות מצטמצמים והקהילה גדלה והופכת למעורבת יותר שחלק גדול מאנשיה לא עוסקים כלל בחקלאות. וכן, יש אפילו בריכה פרטית ראשונה בהרחבה, זקני המושב מתפלצים. נפגשתי עם גיא גורן, דור רביעי במושב. אם תרצו, הוא ובני דורו מסמנים את נהלל  החדשה. שיחה כנה, פתוחה עם לא מעט עצב והשלמה

גיא גורן "סל ערכים לצד מציאות משתנה"

אם ניתן היה להריח את ההיסטוריה הרי שמושב נהלל בצפון עמק יזרעאל הוא אחד מהם. הוא  חקוק בספרי הלימוד באתוס הציוני של גאולת הארץ, הוא הראשון, סוג של בן מלכות, ממשפחת דיין ועד ח"כ רם בן ברק. לפגישה עם גיא גורן, שנערכה ברפת המשפחתית, נכנס גם עפר, אביו, העובד ומחזיק את הרפת הקטנה. גיא אופטימי יותר, אביו, למוד ניסיון, מביט למציאות בעיניים ויודע כי הרפת המשפחתית שלו, לא תשרוד את הקפיטליזם.

גיא גורן בן 42 , דור רביעי בנהלל, הסבא רבא שלו היה ממקימי נהלל, גיא "יש סיפור מיתולוגי  על השביעיה הראשונה שהגיע לנהלל, אז יצחק בורטניקר, הסבא רבא שלי היה שם. הוא התחתן עם חנה אוברמן מראשוני ראש פינה ומעניין שבחלוקה ביניהם היא היתה החקלאית והוא היה  איש רוח וספר שהקים את הארכיון המיתולוגי בנהלל שהוא ממש אוצר היסטורי רב ערך". גיא ממשיך ופורס את השושלת, די בגאווה יש לומר "הדור השני, רות ושרה, רות נשארה במשק והתחתנה עם הסבא שלי עלי גורן, שעלה לארץ לפני השואה ממש בדקה האחרונה לפני תחילת  השואה. נולדו להם 3 ילדים, אבא שלי הוא הבכור, עפר, תמר ונטע. סבא שלי בנה רפתות, עבד  בחקלאית, אבא שלי, עפר (בלי ו') התייתם בגיל צעיר ולמעשה הוא גודל על ידי הסבתא והסבא. אבי התחתן עם מזל, עפולאית, משפחת עולים מעירק והוא הבן הממשיך במשק, בעצם כל חייו היא כאן. והנה הגענו לדור שלי, אני הבכור, אחרי, עומר, אור, יעל וניר. אני הבן הממשיך כאן במשק, עומר גר בהרחבה החיצונית, מה שנקרא עיגול חדש. אור יבנה לידו, אחותי בנתה בית  בכפר ברוך וניר בן הזקונים, שוכר בית בנהלל".

חתיכת היסטוריה?
"כן לגמרי וזה בעצם חלק חשוב בתפקיד שלי, לשמר, לזכור ולהעביר הלאה. כי זה חשוב, ללא  ההיסטוריה שלנו, לא יהיה לנו עתיד".

אתה נבחרת להיות הבן הממשיך?
"אפשר לומר כך, אך מכל האחים אני הייתי הכי מחובר לרפת, ככה יצא, ללא תכנון ממשי, גם  זכיתי להכיר את שני הסבים, ללא ספק זכות משפחתית רגשית המחברת אותי לענף המשפחתי. ההיסטוריה והמשפחתיות מאוד חזקה אצלנו, בטח בקרב המושבניקים הבוחרים להישאר במושב הוא מאוד חזק, את הפרה".

עצמאות כלכלית
בצבא הלך גיא לשריון ועשה קריירה קצרה כקצין ומפקד פלוגה בחטיבה 7 ולאחר שבע שנות  צבא, השתחרר והיה ברור לו שהוא חוזר למשק המשפחתי. גיא "באותה תקופה עשינו את כל הבניה הגדולה של שנות האלפיים. היה דיבור בין הרפתנים על הקמת רפת אחת משותפת  גדולה, יצרנית,אני לא הייתי ממש נוכח בסיטואציה. בסוף זה נפל בסוף על המקום המושבניקי  לשיתוף פעולה הדדי, כלכלי. אצל המושבניק העצמאות הכלכלית היא הדבר החשוב. למרות שיש עזרה הדדית עד היום, הקהילתיות חזקה כאן, אבל קיימת הפרדה בין עסקים משפחתיים  לקהילה. זה שאין רפת משותפת זה אירוע רגשי ולטעמי טעות היסטורית".

בשנת 2005 גיא חזר למשק והחל לעבוד עם אבא במשק וגם בעבודות נוספות. גיא "זו היתה  תקופה של שינויים בענף החלב, הרפורמה הגדולה ששינתה לעד את ענף החלב ומבחינת החיבור לעבודה, אבי הצליח להחדיר בנו את חשיבות העבודה המשפחתית במשק ואני ואחיי כולנו באיזה שהוא שלב עבדנו במשק".

אבא עודד אתכם לחזור למושב?
"אבי אמר לנו כל הזמן, אל תחזרו למשק, לכו ללמוד, להשכיל וביום מן הימים נדבר על המשק. הלכתי ללמוד בתחומי החינוך והספורט. למעשה כיום אני לא מתפרנס מהמשק, יש לי 2 עבודות. מורה לחשבון בבית הספר הדמוקרטי בנהלל, כבר למעלה מעשור. וגם מאמן כדורסל במועצה, שזו אהבה ישנה".

אז איפה הרפת משתלבת?
"משתדל להגיע לרפת כל יום, לדבר עם אבא, לא קורה כל יום, אבל הרפת והמשק הם בדם".  עפר, אבא של גיא נכנס למשרד, דור שלישי לרפתנים, איש עבודה, חמוש במגפיים מהזן הישן. מתיישב לרגע ואומר "הרפת במתכונתה היא ללא עתיד, היה צריך כבר מזמן לערוך מהפיכה  במושב החקלאי וענף הרפת המשפחתי, רובו לצערי הולך להיסגר, מי שיכול לגדול, יגדל ומי שלא יסגור. אין כאן הרבה לאן ללכת, אמנם מנסים את העניין ככול הניתן אך הסיפור הזה כבר  למעשה נידון לסיום עצוב". שתיקה במשרד, המילים ברורות, עצובות, גיא מביט באביו שמחייך חיוך ציני ויוצא מהמשרד כי "יש הרבה עבודה לעשות".

למעשה המשפחה שלך היא בעצם הסיפור של סיפור המושב בישראל 2022 וענף החלב?
גיא "כן אפשר לראות את זה כך, כי בסופו של דבר היקף החקלאות הצטמצם, האפשרות לפרנס  כמה משפחות ממשק אחד כבר לא ממש קיים. בדור שלי, אין שני אחים העובדים באותו משק ומתפרנסים. זה נכון מה שאמרת, החקלאות הולכת ופוחתת, אין וואקום, מישהו אחר יגדל  עגבניות, אך המשק המשפחתי כמו שהכרנו, לצערי הרב, זה עולם הולך ונעלם. תשמע, חשוב לי  לומר, יש לי 3 אהבות בחיים חוץ מאשתי כמובן, להיות מורה, לאמן כדורסל והרפת. אם הייתי יכול לבחור עבודה אחת, ללא ספק הייתי בוחר ברפת, בתנאי כמובן שהיה לזה עתיד והשתכרות  ראויה לפרנס את משפחתי.
כיום אם אתה מסתכל על הדור שלי, מעטים מאוד מתפרנסים מחקלאות., רובם גרים כאן, אך  מעטים יודעים לחלוב פרה ולנהוג בטרקטור. יש רק בן ממשיך אחד בדור הרביעי העובד ברפת ושזו הפרנסה העיקרית שלו, זו המציאות".

עצוב לא?
"כן, זה עצוב מאוד, אבל שוב, הכתובת היתה על הקיר וזה תהליך ארוך טווח. זה תהליך העובר  על כל ענפי החקלאות בישראל. בסוף, מה שיהיה זה שחקלאי טורקיה יגדלו את הירקות עבורנו, תהליך רע ומסוכן ואם הממשלה לא תבין שחקלאות זה ביטחון לא פחות מטנקים, התהליך הזה  יימשך. כיום המושב הוא בעיקר קהילתי".

אז לאן הולך נהלל?
"יהיו כאלה שלא יאהבו את התשובה שלי, אך אומר אותה בכל זאת. יש כאן תנופת בניה  מטורפת, אם אתה שואל אותי, סוג של אובדן שליטה על ההוויה המושבית שלנו. מי שעדיין מנהל את הקהילה, מנסים מאוד לשמר את הרוח והמסורת המושבית. חלק מהמסורות מוחזק חזק על  ידי הדור של אבא שלי אך בסוף האנשים שהגיעו מבחוץ מוסיפים צבע ועניין אך הם לא חיים את  המסורת ואת הרוח המושבית. תפקידנו לחבר אותם לשורשים של נהלל. אני חבר בוועדות שונות ופעיל בחיי המושב ומאוד אוהב את זה. אני משתדל לשתף את החדשים, ככול שניתן, דרך אגב,  חדשים יכולים להיות גם בני המושב שחזרו לאחר שנים בחוץ. כי כיום יש אפשרות שיחזרו. יש  הרחבה פנימית, ואת מה שנקרא העיגול הרדיאלי, החיצוני שזה מאפשר לעוד בני נהלל שנולדו  וגדלו כאן, לחזור ולחיות בנהלל, כמו האחים שלי".

ומה עם חקלאות?
"תראה, השדות עדיין מעובדים כי בסוף יש כאן מרכז מזון נהלל שהוא נכס של האגודה, אך  מרבית המשקים, אינם מתפרנסים מחקלאות, יש 9 רפתות, קצת גד"ש, עגלים, גגות סולריים וזה פחות או יותר. זה עצוב לי לומר, אך נהלל משנה את פניה, זה אמנם תהליך איטי, אך זה קורה.  למרות שאנחנו מנסים להאט את התהליך אך אי אפשר לעצור אותו".

הבריכה הפרטית הראשונה ועתיד החקלאות
וותיקי נהלל כמרקחה, משפחה בהרחבה בנתה בריכה פרטית בביתה, איפה נשמע כדבר הזה, זעמו וותיקי המושב. גם גיא לא רואה זאת בעין יפה ואולי זה עוד סממן  מהשינוי הגדול העובר על המושב הציוני הראשון בהיסטוריה.

הבנתי כי יש כאן בריכה פרטית בהרחבה, הכצעקתה?
גיא מחייך "כן יש אפילו את הבריכה הפרטית הראשונה בנהלל, אני מאוד מקווה שהיא תישאר  הראשונה והאחרונה, כי הבריכה הציבורית בנהלל זה מקום מפגש של כולם. המחלבה שהיתה מקום מפגש עד לסוף שנות השמונים, כבר מזמן לא קיימת והפכה למועדון נוער. כיום המאבק והרצון הוא לשמור על המסורת הילדות שלי היתה מושלמת ואני כעת במאבק לשגם ילדיי יחוו  את החוויה המושבית, משפחתית. אני מאוד מודאג מה שיהיה כרא עוד 20 30 שנה".

אתה כועס על המדיניות הממשלתית
"תשמע, המדינה נבנית כל הזמן, כל עליה הביאה את הערך המוסף שלה. המדינה, בתחילת  דרכה, שמה את החקלאות במרכז וכיום לצערי החקלאות ופיתוח הכפר מוזנחים שלא לטובתם. זה מעציב אותי ברמה הלאומית, ציונית, כי מדינה שלא מעבדת את שדותיה אין לה זכות קיום.  הקטע הזה של תחרות חופשית וייבוא חסר עכבות, זו תפיסה קפיטליסטית השוחקת את החקלאי הישראלי. ובסוף ישראל תישאר ללא חקלאים, ללא ביטחון מזון ותהיה נתונה לחסדיה של טורקיה
וירדן ובמקום לממן את החקלאים שלנו, נממן חקלאים במדינות שכנות. בסוף לאדמה יש ערך  עליון ואם לא נדע לשמור על האדמה שלנו, מישהו אחר ייקח לנו אותם".

העתיד?
"למרות הכל, אני מאוד אופטימי, אני מדבר על העתיד הכלכלי, חברתי, ציוני, יש לנו את  האחריות לזכור, לשמור ולשמר את ערך המושב וזו חלק מהעוצמה של נהלל ובכלל המושב בישראל. באשר לנהלל, מקווה לשמור על המושב ברוח החקלאות, קהילה חזקה ואנשים שאכפת להם. ובאשר לרפת שלנו, אם לא תהיה שותפות בסוף היא תיעלם, רפתות משפחתיות ייעלמו  אלא אם כן יהיה שינוי מחשבתי בישראל גם באשר לביטחון תזונתי".

לסיום?
"כן, בשורה תחתונה להיות מושבניק זה להיות מסוגל לקחת על עצמך סל של ערכים ומחויבויות.  וקודם כל ולפני הכול להבין שאתה חי בסביבה שמהותה היא החקלאות ובשל כך אתה כתושב המושב חייב לתמוך בחקלאות, גם אם זה אומר פגיעה מסוימת באיכות החיים (ריחות, זבובים, משאיות בחמש בבוקר ועוד). מעבר לכך- ערכים של עזרה הדדית, אכפתיות, קהילתיות ובעיקר  חיבור לשורשים ולאדמה.
מושבניק זה אומר שרשרת דורות, ערכי משפחה חזקים וחיבור רגשי ללא תנאי לארץ ישראל  ומדינת ישראל, על כל המשתמע מכך. מקווה מאוד שהנכדים שלנו יחגגו גם את שנת ה- 200 למושבים בארץ ישראל. זה יהיה הניצחון שלנו".