תגית: נשים בענף

מינוי ד"ר שני שיינין לתפקיד הרופאה הראשית של החקלאית, הוא ללא ספק מהלך מבריק וראוי. בעלת 4 תארים ובעלת רזומה מרשים והיא האישה הראשונה המחזיקה בתואר "מומחית ברפואת בקר". ד"ר שיינין נכנסת לתפקיד באחת מהתקופות המורכבות של החקלאית. בראיון ראשון ורגע לפני שהיא נכנסת למשרדה, התפנתה לראיון נרחב ל'משק הבקר והחלב' שבמהלכו היא אומרת: "ענף חלב חזק דורש בין השאר אחדות, ערבות הדדית, שיתוף גם של ידע וגם של אמצעים וכמובן גב מקצועי איתן ואיכותי ואנו תמיד נהיה שם".

המינוי של ד"ר שני שיינין לתפקיד הרופאה הראשית של ה"חקלאית" היה מהיר ולדעת רבים, טוב, ראוי ואמירה חשובה וערכית למערכת ולרפתנים. שני, ד" שיינין, רופאה ווטרינרית וותיקה ומוערכת, נכנסת לתפקידה בתקופה בה "החקלאית" מוצאת את עצמה בשיאו של מאבק על דעת הקהל, שינויים ארגוניים ותחרות, יש מי שיאמר, תחרות קשה. ד"ר שני שיינין, שצמחה מתוך "החקלאית" ומכירה את דרכה, את השוק ואת הלקוחות, מצפה תקופה מאתגרת שבה היא תצטרך להוביל ביחד עם ההנהלה והרופאים, את הארגון קדימה ולהבטיח את המשך קיומו, הצלחתו ויעילותו.

את נכנסת לתפקיד בתקופה מאוד מורכבת בתולדות החקלאית, תחושותייך?
"אני נכנסת לתפקיד רופאה ראשית של "החקלאית" ביראת כבוד ובתחושת גאווה גדולה. גדלתי והתחנכתי בחממה המקצועית של החקלאית ואני מוקירה תודה לארגון הגדול והיחיד במינו הזה, אגב, יחיד במינו – לא רק ברמה הלאומית אלא גם ברמה הבינלאומית. אורחים רבים שמגיעים אלינו מהאקדמיה ומגופים מקצועיים משיקים מכל העולם, שבים ומציינים את הנכס הזה שנקרא "החקלאית" כדוגמא ומופת עבורם. כוחה של האגודה השיתופית הגדולה שלנו משרת נאמנה את הלקוחות, שהם הבעלים של הארגון ובא לידי ביטוי בתחומים רבים כדוגמת יכולת לגייס את מיטב הרופאים בישראל ומכפיל כוח אדיר ברכש תרופות. החקלאית ידעה שינויים ותמורות במהלך 104 שנות קיומה. לאורך השנים היו תקופות מורכבות יותר מאחרות, אך בסופו של דבר אל מול כל אתגר, החקלאית תמיד ידעה לצאת ממשברים מחוזקת, משופרת ויציבה".

המשימות העיקריות, המיידיות שלך כרופאה ראשית?
"החזון של החקלאית הוא לדאוג לכל האספקטים המרכיבים את בריאות הרפת. אני רואה את תפקידי בלשמר את החקלאית כגורם מוביל מקצועית את ענף החלב בארץ ולתרום לפיתוח והרחבת הידע והיכולת המקצועית של הארגון לצד שיפור מתמיד וחשיפה לחדשנות טכנולוגית ותהליכית. המשימות הן רבות וכוללות בין היתר, הכשרת הדורות הצעירים של הרופאים, המשך התמקצעות וחידוש הידע של הוותיקים, מציאת דרכים לשליטה והתמודדות עם תחלואה ממחלות מגיחות ו/ או זיהומיות מחד, ומאידך ממחלות הייצור שנמצאות איתנו תמיד, גיבוש וחיזוק הקשר והמוטיבציה של כלל העובדים בארגון לטובת כולנו, עריכת מחקרים וניתוח נתונים לטובת שיפור הרפת הישראלית, חיפוש פתרונות טכנולוגיים שיועילו , יקלו וישפרו את התוצאות ועוד. החקלאית זה בית וככזה אני רוצה להמשיך ולעדכן אותו כל הזמן".

לאור האירועים האחרונים, כעזיבת רופאים, פתיחת שוק התרופות, התחרות בענף, איך לדעתך החקלאית צריכה להתמודד מול המציאות המשתנה?
"רופאים באו ל"החקלאית" והלכו לאורך השנים, חלקם נשארו לעבוד בבית החקלאית עד לגיל פרישה, חלקם פרשו מוקדם יותר ואף פתחו בקריירה עצמאית של מתן שרות וטרינרי לרפתות וחלקם שינו כיוון בחיים. זה לא חדש. ראינו את זה לא פעם לאורך השנים. השוני הוא הרצון של
חברה מסחרית של תרופות, לא להסתפק ברווחים ממכירת תרופות בתחומים וטרינרים אחרים, אלא להיכנס למכירת תרופות בענף חיות המשק. לאורך שנים אגודת החקלאית דאגה לספק את התרופות הנדרשות לבריאות העדרים של לקוחותיה במחירים נמוכים בזכות הכוח הקנייני הגדול שיש לנו מול ספקים. היתרון שיש לנו לעומת חברות מסחריות של תרופות, הוא בכך שלנו כרופאים במשקים אין עניין למכור יותר תרופות כדי להרוויח יותר. זאת להבדיל מגוף מסחרי שמתפרנס לא מעט (לעתים בעיקר) ממכירת תרופות. אצלנו זה שונה, הנהלת החקלאית בשנים האחרונות מקפידה על כך ומבקרת את זה, וטוב שכך. באופן שבו אנו עובדים, דואגים גם לאינטרס הציבורי ופועלים בשטח למניעת שימוש לא נחוץ בתכשירים אנטיביוטיים, הורמונים ואחרים. לדעתי, אם לומר זאת במילים פשוטות, אנחנו פשוט צריכים להישאר הכי טובים, מתקדמים ורלוונטיים שיש, כפי שהיינו תמיד לאורך 104 שנים ואני קמה כל בוקר לעבודה כשהמטרה הזאת לנגד עיני".

היית רופאה בשטח שנים רבות, מהן תובנותייך וכיצד ניתן לשפר את עבודת הרופא במציאות כיום?
"רופא וטרינר של חיות המשק הוא גורם קריטי להצלחת המשק. בעבר הרחוק של תחום הרפואה הווטרינרית, וטרינרים עסקו בעיקר בריפוי תחלואה של בעלי חיים חולים, גם ב"החקלאית" בימים עברו, עסקו ב"כיבוי שריפות". אולם, עם התפתחות רפואת העדר ב"החקלאית", בהתבסס על ביצוע מחקרים, ניתוח נתונים ובחינת שיטות עבודה שונות, בחרנו בשיטת עבודה המספקת שירות וטרינרי מתקדם לבריאות הרפת, בה רוב נפח העבודה שלנו הוא עיסוק בבעלי חיים "בריאים" – שהם מרבית בעלי החיים בכל משק – בכל רגע נתון. בפועל אנו עוסקים רבות במניעת תחלואה ומאתרים בעלי חיים שהינם תת קליניים ונמצאים בסיכון לסבול מפגיעה ואי מימוש פוטנציאל הייצור שלהם. אמצעים טכנולוגיים חדשניים ומתקדמים ככל שיהיו בהחלט יכולים להקל ולשפר, אך לעולם אינם מהווים תחליף לעין בוחנת של רופא קלינאי שמסתובב במגפיים בשטח, בקרבת בעלי החיים ובודק אותם מקרוב על בסיס שגרתי ותדיר. ככל שהווטרינר מתרחק מבעלי החיים ופחות מעורב מקרוב במה שקורה בעדר, כך היכולת שלו יורדת לשלוט במתרחש, להבין תהליכים ולאתר תחלואה מספיק מוקדם ובטרם נגרם נזק משמעותי ובלתי הפיך לפעמים לעדר. יש לכך עדויות ברורות בשטח בשנים האחרונות לצערי. לכן המשך ליווי קרוב של הרופא הווטרינר, תוך שיפור אמצעי האבחון השונים העומדים לרשותנו, ככלי זמין בידי הרופא לצד הפרה, הינם תחומים חשובים שיתרמו לשיפור עבודת הרופא, לרווחת הפרה ולרווחיות המגדל. המשך ביצוע מחקרים יישומיים המספקים מענה לשאלות וסוגיות העולות מהשטח מאפשרים לנו גם כן לקדם את הענף ולשפר את תרומתנו כרופאים למשקים ונמשיך לפעול במרץ גם בתחום זה. בנוסף, העמקת הידע בתחומי ההתמחות והיעוץ השונים והרחבת הידע הנצבר בארגון לכלל הרופאים, גם הם יתרמו לשיפור השירות הווטרינרי שלנו ב"החקלאית" ולקידום הענף".

ד"ר שיינין "אתגרים ווטרינריים רבים"
כמי שעבדה שנים רבות, בצמוד לרפתנים במשקים רבים, ד"ר שיינין מודעת היטב לבעיות ולצרכים הרבים של הרפת הישראלית, כמו גם של הרפתן הישראלי. רפואת העדר המשתנה לאורך השנים, מהווה אתגר על בסיס יומי, מצד אחד לדאוג לרווחת הפרה ובריאות העדר ומהצד השני אסור לשכוח כי בסופו של דבר מדובר בעסק כלכלי האמור לייצר רווח לבעליו. ד"ר שיינין": תחום המחקר להבנת רווחת הפרה תפס תאוצה בשנים האחרונות ואנו יודעים היום יותר מתמיד, את חשיבות רווחת הפרה להצלחת הרפת"

תוכלי לפרט את האתגרים הבריאותיים המאיימים כיום על עדרי הבקר והצאן בישראל?
"כן, בישראל, כמו גם בשאר העולם חלים שינויים אנתרופולוגיים – תרבותיים חברתיים וכלכליים, עם ובלי שינויי האקלים והתחממות כדור הארץ, גוררים איתם פיזור שונה של מחלות במרחב ואת הסיכון המוגבר למחלות מגיחות. דוגמה מוחשית מהרפואה ההומנית יש לנו מהתפרצות הקורונה בישראל, ימים ספורים בלבד לאחר ששמענו לראשונה דרך מסך הטלוויזיה על מחלה חדשה וממיתה בסין הרחוקה. הקלות שבתנועת אנשים ו/או בעלי חיים ותוצרתם במרחב וכן היווצרות נישות אקלימיות חדשות המאפשרות פלישה של בעלי חיים שונים למחוזות חדשים
לראשונה, מציבים בפנינו אתגרים וטרינריים רבים. נוסיף לכך את המצב הפוליטי באזורנו והמדינות השכנות בהן הפיקוח הווטרינרי שונה משלנו והדיווח על תחלואה שלוקה בחסר בלשון המעטה והמיקום הגאוגרפי שלנו המגשר בין 3 יבשות ומהווה נתיב נדידה הכרחי, כל אלה תורמים רבות לשגשוג מחלות אקזוטיות בסביבתנו. לכן עלינו לפעול בשגרה, למניעת תחלואה באמצעות הגברת החסינות של בעלי החיים באמצעות תרכיבים או תכשירים למניעת תחלואה והגברת הבטיחות הביולוגית תוך איתור גורמי מחלה ואבחון מוקדם ככל שניתן. המשך ניטור מתמיד ויישום תוכניות שליטה מהווים קרקע יציבה לשליטה במחלות זיהומיות ומגיחות. הפיזור הנרחב של רופאינו בכל הארץ והתקשורת הפנים והחוץ אירגונית, נותנים לנו יתרון רב בהקשר של שליטה בתחלואה ברמה הארצית ממש. מלבד המחלות הזיהומיות, תמיד מצויות איתנו אותן מחלות ייצור ותיקות ומוכרות עימן אנו ממשיכים להתמודד כבר שנים, בניסיון לצמצם את הנזק הכלכלי והבריאותי הנגרם מהן. זאת מכיוון שאנו יודעים כי אבחון וטיפול מוקדם למשל במחלות המלטה כמו דלקת רחם וקטוזיס מונע נזק כלכלי רב, שהינו נסתר מהעין, למשל כשלא מתבצעת בדיקת פרות שגרתית לאחר המלטה. במצב זה פרות תת קליניות אינן מאובחנות ולכן אינן מטופלות והמחיר לכך הינו רב גם אם בוחרים שלא לראות זאת.

איך את רואה את רווחת הפרה בעולם משתנה?
"במדינות המפותחות בעולם השבע, האדם שאיננו עסוק עוד בהישרדות ובחששות קיומיות, פנוי בשנים האחרונות יותר ויותר לדאוג לרווחתו ולרווחת הסובבים אותו. רווחה הינו מצב שבו בעלי החיים גדלים בסביבה נאותה, כאשר כל הדרישות שלהן לקיום, לייצור ולניהול אורח חיים תקין נענות והן חופשיות מעקה ומתחלואה. תחום המחקר להבנת רווחת הפרה תפס תאוצה בשנים האחרונות ואנו יודעים היום יותר מתמיד, וממשיכים ללמוד על רווחת חיות המשק וכיצד לספק להן דרישה חשובה זו. יחד עם זאת לצערי נעשה קצת שימוש ציני לאחרונה במונח רווחת הפרה והנושא הפך קצת לגימיק שיווקי הכולל בתוכו נושאים אחרים וקצת בלבול. למשל קשירת פרות לצורך אבחון איננה פעולה הפוגעת ברווחת הפרה, אין בעולם עוד מדינה שהשיח בהקשר הזה קיים. דוגמה נוספת, מניעת טיפול אנטיביוטי מפרה עם נגיעות תוך עטינית בתקופת היובש גם היא איננה פעולה התורמת לרווחתה. עלינו לדאוג בראש ובראשונה לספק תנאי מחיה ושיכון נאותים, סביבה נקיה, יבשה והגיינית, שקטה ומאווררת, תוך צמצום עקת החום הישראלית המוכרת לכולנו".

דעתך בנושא שימוש באנטיביוטיקה?
"אנטיביוטיקה היא תכשיר חיוני במצבי תחלואה שונים. אולם השימוש בה צריך להיות מושכל ומוצדק, שכן עצם השימוש בתכשירים אנטיביוטיים גורר התפתחות חיידקים עמידים שעלולים לסכן את בעלי החיים במשק ואף חמור מכך לסכן ולפוגע באנשים. מדי שנה מתים בישראל מאות
רבות של אנשים כתוצאה מחיידקים עמידים. הנושא נחקר ומדובר בכל העולם ומדינות רבות החלו בתוכניות לאומיות לצמצום השימוש בתכשירים אנטיביוטיים בכלל ובתכשירים מסוימים בפרט. אחת המחלות שסביבה קיים עיסוק רב בהקשר זה היא דלקת עטין ובאמת יש לנו עוד במה
להשתפר ולהתקדם בהקשר זה. אנו בהחלט נעסוק בנושא זה בהרחבה בשנים הקרובות כשמצד אחד אנו מבינים את החשיבות הרבה של הנושא במישור הלאומי של בריאות הציבור ומצד שני באופן כזה שיאפשר למשקים עבודה רציפה ושמירה על בריאות העדר".

ענף החלב והחקלאית כחלק ממנו, לאן?
"לאן? קדימה כמובן! ענף חלב חזק דורש בין השאר אחדות, ערבות הדדית, שיתוף גם של ידע וגם של אמצעים וכמובן גב מקצועי איתן ואיכותי ואנו תמיד נהיה שם לצד ויחד עם לקוחותינו, ונמשיך להוביל את תחום בריאות הרפת כפי שעשינו ב 104- השנים האחרונות".

ד"ר שיניין, תעודת זהות

שני, גרה ברחובות, נשואה לד"ר אביעד שיינין (שהתפרסם בטיפול בדולפינים, לוויתנים, כרישים ולאחרונה גם בכלבת הים יוליה…) ואמא לארבע בנות מקסימות: בת הים (20), יסעור (18), תכלת (12) ורהב (10). הכשרה האקדמאית שלה כוללת ארבעה תארים: תואר ראשון B.Sc ותואר שני M.Sc שניהם בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל-אביב. תואר דוקטור לווטרינריה D.V.M בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ותואר שני נוסף M.Sc שהשלמה עוד כרופאה מחליפה במסגרת החקלאית, ביוזמת ובתמיכת החקלאית, בבית הספר לבריאות הציבור שבפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב. ד"ר שיינין את התועלות של תכשירים אנטיביוטיים לטיפול בדלקת עטין לא חמורה בבקר, במסגרת ההכשרה במחלקת רפואת העדר ובמחלקת בריאות העטין. היא בעלת רישיון לעסוק ברפואה וטרינרית בישראל משנת 2008, עברה שנת "אינטרנשיפ"- שנת התמחות לווטרינרים במחלקת חיות המשק בבית הספר לווטרינריה בשיתוף החקלאית ומיד בתום שנת ההתמקצעות בתחום חיות המשק, התקבלה ל"החקלאית" ושימשה כרופאה מחליפה משנת 2009 . ב 2011- הצטרפה לצוות ניהול הוראת חיות המשק בבית הספר לווטרינריה ובשנת 2012 הצטרפה למחלקת רפואת העדר, אפידמיולוגיה וניסויים קליניים של "החקלאית".
במסגרת הפעילות במחלקה עברה הכשרות, כנסים, לימודי המשך וקורסים, ביצוע חקירות התפרצות, מחקרים וניסויים קליניים ועד היום משמשת כיועצת של המחלקה ברפתות בנושא רפואת העדר של החקלאית. בשנת 2013 הצטרפה למחלקת בריאות העטין של החקלאית, במסגרתה עברה הכשרות בארץ ובחו"ל, ביצוע סקרים ומחקרים ועד היום משמשת ד"ר שיינין כיועצת במשקים בתחום בריאות העטין ונציגת החקלאית בוועדת תוכניות המחקר של מועצת החלב בבריאות העטין. משנת 2016 , משמשת כ"רופאת אזור" ב"החקלאית" ולאחראית תחום הוראת חיות המשק בבית הספר לווטרינריה. במהלך שנים אלה, במקביל לעבודה בשדה ב"החקלאית" ובבית הספר לווטרינריה, הצטרפה לתוכנית המומחיות הישראלית והיא האישה הראשונה המחזיקה בתואר "מומחית ברפואת בקר".

לתפוס את שרית זו משימה לא פשוטה, האישה לא עוצרת לרגע ותזזת בחינניות בין בית הספר בנהלל, הרפת המשפחתית במושבה יוקנעם, מטלות משפחתיות, עשיית גבינות וכן, יש לה זמן להיות אמא במשרה מלאה. ככי כה זה עם נשים, הן מספיקות הרבה יותר מאיתנו הגברים. שרית יוקר, 44 "מרגישה כמו בת 16 בזכות הילדים" נשואה לארנון, לזוג 2 בנות, המשפחה מתגוררת ביוקנעם המושבה. מגיל 18 שרית ברפתות, הירושלמית במקור שנחשפה לרפת בקיבוץ אפיקים לאחר שהגיעה כבת גרעין ופשוט התאהבה ומאז היא בענף, כן, היא אומרת, ככה, פשוט. שרית "אני יודעת שזה נשמע בנאלי ונורא דביק אבל זו האמת, התאהבתי בענף ולא רואה את חיי ללא ענף החלב ורפת והחיים שלחו לי בן זוג ובעל שהוא ממשפחת רפתנים, ככה שהכל מסתדר כמו שצריך". היא עבדה ברפתות קיבוציות עד שהכירה את בעלה ארנון יוקר. הם נפגשו לראשונה בקורס פוריות במפעלי 'העמק 'והחלו לצאת רק לאחר שנפגשו שוב, לאחר כשנה, בקורס ניהול רפת במדרשת רופין והשאר זו היסטוריה.

ארנון דור רביעי למשפחת רפתנים במושבה יוקנעם, הוריו של ארנון, יוסי ובטי עדיין מתחזקים את הרפת המשפחתית בעזרתם של שרית וארנון ובני משפחה נוספים. שרית "הרפת אצלנו בבית היא מאוד מאוד נוכחת וחשובה לנו, בעיקר בגלל האפקט החינוכי חקלאי, כי רפת זה לא רק לחלוב פרות, זה הרבה מעבר לזה. רפת זה ציונות, שמירה על החקלאות והנצחת המסורת המשפחתית. אני רואה את השמירה על הרפת המשפחתית כערך עליון וכל הנושא הזה מאוד חשוב לי לארנון ולמשפחה שלנו".

 

תחביב שיהפוך למקצוע
לפני כשנתיים החלה שרית לעשות גבינות, בינתיים זה אמנם רק תחביב אך מי שמכיר את שרית והאנרגיה שלה, יודע כי בקרוב זה יהפוך למקצוע נוסף. שרית "אני מאוד מקווה שלא ירחק היום והגבנות תהפוך למקצוע שלי, כמובן כתוספת לרפתנות. מקווה שאוכל להתפרנס מעשיית גבינות כי זה עוד פן שמאוד מעוניינת לפתח. בינתיים אני עושה גבינות לפעמים בעזרת בנותיי ואולי יום אחד כל המשפחה תוכל לקחת את זה צעד אחד קדימה. למדתי בשני קורסים של גבנות של משרד החקלאות ונסעתי ללמוד בצרפת ובספרד, מאוד נהנית מהעשייה הזו, סוג של תרפיה לאחר העבודה היום יומית".

 

גבנית לעתיד?
שרית צוחקת "כן, אני אוהבת ליצור באופן כללי וזה תחום המסקרן ומאתגר אותי מאוד. אני מתנסה בכל סוגי הגבינות, קשות, רכות, והתחלתי להכין גם מלבי עם בנותיי בתקופת הקורונה, כי חיפשנו איך להמתיק לאנשים כאן את היום. אני שמחה שאנשים אוהבים את המלבי שלנו, אז החבר'ה טעמו ואהבו לשמחתי הרבה".

החקלאות המשפחתית נעלמת מיוקנעם, עצוב לא?
"נכון, מאוד עצוב, נשארנו רק 3 רפתות קטנות במושבה, לצערי זה הולך לכיוון של משהו שאיננו כדאי, זו עבודה שוחקת וזה ענף קשה לעבודה. מה גם שהרווחיות נשחקת והמדינה כנראה לא רוצה רפתות קטנות. אנחנו מאוד אוהבים את הענף ונאחזים ברפת המשפחתית אך יש המון רפתות עם בעיות של דור המשך ולצערי לא מעט רפתות משפחתיות הולכות ונסגרות ולכן, בין השאר אני עובדת בתחום החינוך ומנסה בכל כוחי להעמיד דור צעיר של רפתנים באמצעות העבודה החינוכית בבית הספר בנהלל".

נראה שהמדינה וויתרה על הרפתות המשפחתיות?
"לצערי זה נכון, הכל הולך לכיוון תעשייתי גדול, בכלל כל העסקים הקטנים נשחקים לא רק בתחום הרפת וזה מאוד עצוב, כי אני מאמינה גדולה בעסקים משפחתיים, קטנים, המתפרנסים בכבוד, בעבודה משפחתית, מסורתית. אני הייתי רוצה שהמדינה תעודד רפתות קטנות כי החשיבות שלהן היא הרבה מעבר לכלכלית".

מחשבות על עתיד הרפת המשפחתית?
"ההורים של ארנון כבר די מבוגרים והעבודה הקשה ברפת מתחילה להיות קשה להם. ויש בהחלט מחשבה לעתיד. ארנון כבן ממשיך, חזק מאוד ורוצה את הרפת אך זה לא פשוט בכלל. כשאני רואה רפתות משפחתיות באירופה ואיך הם משמרים את המסורת המשפחתית, הגבינות שלהם, כל רפת מייצרת חלב לגבינות שהם מייצרים, אני מאוד מקנאה. מאוד מתחברת לקונספט המשפחתי הזה ומאוד מייחלת שזה יקרה גם כאן אצלנו בישראל".

אז מה באשר לעתיד?
"אני מאוד מקווה שישמרו יותר על הרפתות הקטנות, זה כל כך חשוב לעתיד המדינה מהבחינה החינוכית, ערכית, ציונית, מסורתית. אפשר לשלב את הרפתות כענף תיירות מצליח, וכמובן למשוך את דור העתיד לעבודה ברפת. אולי אני נאיבית, אבל אני מאוד אוהבת את הרפתות הקטנות, כי זה בנפשנו. ככול שהרפתות נעשות תעשיות, גדולות, זה הופך לעוד תעשיה ממוכנת וחסרת נשמה, ללא לב. בני האדם צריכים לב, נשמה, אהבה, אחרת מה נשאר לנו. צריך להבין, כל רפת שנסגרת, לעולם לא תחזור, זהו נגמר, זה גלגל שאי אפשר להחזיר אחורה. המושבים יהפכו לנדל"ן וזה עצוב. ראינו בקורונה כמה ענף המזון חשוב שיהיה עצמאי כאן בישראל ולא תמיד הגודל קובע. הייתי מאוד רוצה שישמרו על הרפתות הקיימות, המשפחתיות, הקטנות, שהממשלה תבין עד כמה חשובה העבודה המשפחתית המשמרת מסורת של עשרות שנים. זה כל כך חשוב לנוף הישראלי כמו גם לציונות בארץ ישראל. רפת זו תפיסת חיים, דרך חיים ויש לעשות כל מאמץ לשמר את הרפת כמו גם את החקלאות כחול לבן. אסור לנו לשכוח מאיפה באנו. ההתיישבות העברית, אם זה יעלם, איפה נהיה עוד כמה שנים, נהפוך למדינה ללא נשמה, חסרת ערכים חשובים של עבודה עברית".

חשיבות העבודה בצוות?
"כשעבדתי ברפתות הקיבוציות תמיד היה חשוב לי לייצר הווי חוויתי, חברי שלא באים לעבודה רק לעבוד וללכת הביתה אלא לתת ערך מוסף שהעובדים ירגישו שייכות, נכונות ומוטיבציה, דבר המשפיע על איכות העבודה והכל תלוי בגישה של המנהל".

נשים ברפת החלב?
"בתקופה האחרונה מתגבשת קבוצת מנהלות ברפת החלב, כרגע יש כ 13- נשים והכוונה להתפתח ולהפוך את הקבוצה למשהו קבוע מאוד מגבש. כעת אני בונה איזה קורס שאני מקווה להשיג לו מימון. קורס שייתן כלים ניהוליים לנשים בענף המתמודדות עם קונפליקטים בתחומי ניהול. אני חושבת כי מאוד חשוב שתהיינה נשים רבות ככול האפשר ברפת ובצאן והכוונה היא לייצר חוויה נשית בענף שהוא גברי מאוד".

היית רוצה עוד נשים בענף?
"בטח, אם דברנו על לב ואהבה, הרי שלנשים יש לב ענק וניהול אחר מגברים, נשים יודעות להיות אסרטיביות ומקצועיות, אך לדעתי אנחנו עובדות ממקום של אהבה אימהית ועם פחות אגו וזה מאוד חשוב לעבודה יום יומית. תראה למשל את רפת צאלים, מנוהלת על ידי נשים ונחשבת
לאחת מהרפתות טובות בארץ.

את מנהלת רפת בית הספר חקלאי נהלל, יש עתיד?
כן, הרפת שלנו בבית הספר קטנה, מכסה כמיליון ליטר לשנה אך זו רפת טובה ומתפקדת היטב. העבודה עם בני נוער לא תמיד פשוטה, היא זו עבודה מאתגרת אך טומנת בתוכה חוויה חינוכית עצומה ומלאת סיפוק. זו עבודה מורכבת מבחינת הרכב התלמידים וגילם והכוונה שלנו היא לייצר חוויה חינוכית, לימודית. יש תלמידות ותלמידים הלומדים מגמת רפת לבגרות ויש גם כאלה המתאהבים בענף ונשארים איתנו כחלק מהצוות החינוכי ומובילים חניכים צעירים מהם, למשל תלמיד י"א חונך תלמיד בכיתה ח'".