אין מילים לתאר את אומץ הלב, הנחישות, ההתנהלות וההתנדבות של תושבי עוטף עזה, כמו גם את המתנדבים שהגיעו לעזור ברפתות החלב, בזמן שהתותחים רועמים והטילים שורקים. נכון לעכשיו, תושבי העוטף פונו למקומות אחרים, כל הרפתות פועלות ועובדות ברמה כזו או אחרת, בהתחשב בנזקים הכבדים שנגרמו להן במלחמה. 16 רפתות העוטף נפגעו, הופגזו ורק לאחר מספר ימים של חוסר יכולת לחלוב ולהאכיל את הפרות, מנסים לחזור לסוג של עבודה. עדכון מהשטח
כתב – ראובן זלץ
כתבות נוספות בנושא
בלברמן: "מפעל חיים שהתרסק לנו מול העיניים"
דניאל ווייס מנהל רפת עין השלושה: "מנסים להתאושש, הכאב גדול"
אבי פריימן מנהל רפת עלומים: "היינו נצורים 30 שעות בממ"ד 12 אנשים"
גל ינאי ווייס רכזת מתנדבים בהתאחדות: "יש לי את הזכות לעזור לחברים בעוטף"
ניכה שטרסמיסטר כרמל כץ, מתנדבת ברפת עין השלושה
שמיל בלברמן רכז התארגנות רפתות הנגב והעוטף, חשב כבר שראה הכל בחייו. הרפתן הוותיק, חבר קיבוץ ניר יצחק שבכל סיטואציה מאתגרת, תמיד נשמע אופטימי מאוד, אך מאז השבת השחורה, הוא לא אותו אדם. רפתות העוטף, אולי המפעל הציוני, חקלאי, הטוב והמוצלח ביותר בארץ, נהרס כמעט לחלוטין. אך את שמיל מדאיג כרגע משהו אחר, מטבע הדברים, הרבה יותר חשוב. שמיל "בעלה של הבת שלי, טל חיימי, שהיה בכיתת הכוננות של הקיבוץ, נעדר מאז יום שבת הארור ואנחנו כולנו דואגים ונמצאים במתח גדול. באשר לקיבוץ שלנו, נכון לעכשיו, יש לנו קרוב ל 10- נעדרים, כי המספר עדיין לא ברור ו- 4 הרוגים, חברי הקיבוץ והעצב הוא אין סופי. קהילות שלמות הוכחדו כאן ולא ישובו לתפקד, בטח לא כמו יום לפני האסון והטבח. אנחנו קהילה שבורה".
איפה אתם עכשיו?
"כרגע אנחנו עכשיו במלון באילת, אני הייתי עד דקה 90 ברפת בניר יצחק אך הייתי חייב להיות כאן, ליד הבת שלי".
מי חולב כרגע ברפת?
"כרגע ברפת עובדים מתנדבים, חולבים פעם ביום, כי אין ברירה, מתנדבים נהדרים שהגיעו לעזור ליישובי העוטף. הקיבוץ בעצם פונה לחלוטין, אין נפש חיה בקיבוץ, הצבא לא הסכים שאף. עד לרגע זה יש לנו קרוב ל- 10 נעדרים ונכון לעכשיו יש לנו 4 הרוגים".
תמונת מצב של ענף הרפת בעוטף?
"ענף הרפת, מפעל החיים שלנו התרסק לנגד עינינו, הוא מתמוטט ובעצם איבדנו את העדר, אני מדבר על כל רפתות העוטף, כולנו עברנו לחליבה אחת ביום, או שתיים וככה אתה מחסל את הפרות. רוב הרפתות חולבות ישר לביוב. ולכן עכשיו כל המדינה יכולה לייצר חלב חופשי בנובמבר דצמבר ולקבל מחיר מלא. רפת כיסופים נכחדה, נמחקה, אין יותר רפת כיסופים, היא היתה מהרפתות הטובות בארץ,
רפת עלומים, עין השלושה, ניר יצחק, חולית, ניר מעון, כולן נפגעו פגיעה קשה מאוד. בעיה נוספת, העובדים הזרים לא רוצים להישאר וחסר כוח אדם מיומן. אין בכלל ספק שענף החלב שלנו, שהיה גאוותנו, ספק מהלומה קריטית, בטח נכון לעכשיו. אבל אנחנו נשקם אותו, זה אמנם כבר לא יהיה במשמרת שלי, אבל זה יקרה, כי אין לנו ברירה אחרת, נכון לעכשיו קשה מאוד. זה המצב"
נקודת אור, המתנדבים?
"כן, זה נכון, אני חייב לציין את תרומתה של ההתאחדות, את התמיכה, את המתנדבים המופלאים והאמיצים. תשמע, ההתאחדות מתגלה כאן במלוא גדולתה, אין לי פשוט מילים, ליאור שמחה מתגלה כאן כמנהיג אמיתי, אכפתי, דואג, מעדכן, באמת שאין לי מילים".
מסר לממשלה?
"אין לי שום מסר לממשלה הזאת, הם גם לא יזכרו אותנו אחרי המלחמה, אין לי שום ציפיות מהם, אתה מבין שעד לרגע זה, אף אחד מהם לא התקשר, אתה קולט את זה. לאחר 1300 נרצחים והרוגים, ההרס הגדול, הטרגדיות של תושבי העוטף, אף אחד מהם לא בא, או התקשר. כמעט שבועיים מאז תחילת המלחמה ואף שר מהממשלה, בטח לא ראש הממשלה שעדיין לא הוציא מהפה שלו את המילה קיבוצים. זה נראה לך הגיוני, תקין, חבורת פחדנים. דבר אחד אולי אפשר לקוות למרות שגם זה לא בטוח, שלא ישכחו אותנו בשש אחרי המלחמה, כי עכשיו זה לא חוכמה".
אתם כבר מצליחים להתחיל ולהבין מה קרה כאן?
"עדיין לא, אנחנו שקועים עמוק בצער ובכאב אבל אני חייב לומר דבר אחד. הגדודים שלא היו בגבול עזה, שהיו חסרים ביום שבת בהגנה על הישובים, הגדודים הללו היו בקבר יוסף ובחווארה, אתה מבין את זה, את קולט גודל המחדל הביזיוני. יש בנו כעס עצום, כי האסון הזה לא היה צריך לקרות, ניתן היה למנוע אותו או לפחות חלק גדול מאוד ממנו".
