המגזין שלנו מהשולחן של ליאור שמחה המחירים שלנו תבל תמיכת נעה כנסים, קורסים ופעילות (לוח שנה) זום ענפי מילקטק

מבשרת נבו, מנכ"לית ובעלים של 'ריפבליק יועצים': "המדינה חייבת לאפשר לחקלאים תחרות הוגנת אל מול היבוא" – ראובן זלץ

היא אחת מהנשים המשפיעות ביותר על ענף החקלאות בישראל, אך לא רבים יודעים את שמה, מבשרת נבו, בעלת משרד 'ריפבליק' יועצים, מהמשרדים המובילים בישראל בתחומי הרגולציה וקשרי ממשל, ניהול משברים ועוד. אם תהיתם מה היא קשורה אלינו, לחקלאות ולענף החלב. התשובה היא שבין לקוחותיה של מבשרת, נמצאים רבים מהאגודות והארגונים החקלאיים, ובכלל זאת מועצת החלב, התאחדות יצרני החלב, תנועת המושבים, שולחן הארגונים הכלכליים ועוד. לאחר הכרזתו הדרמטית של סמוטריץ, דווקא עכשיו, הצצה לעולם לא מוכר המשפיע על הפרנסה של כולנו. מסדרונות השלטון. בלעדי!

לא רבים מהחקלאים מכירים את מבשרת נבו, אז כדאי שתעשו הכרות, כי אחרי הכל, היא אחת מהנשים המשפיעות ביותר על החקלאות הישראלית בכלל ועל ענף החלב בפרט. בין השאר, מבשרת מייצגת את מועצת החלב, התאחדות יצרני החלב, תנועת המושבים, התאחדות חקלאי ישראל, שולחן הארגונים הכלכליים בתנועת הקיבוצים ועוד. מבשרת נבו, 44 , נשואה, אמא ל 4- ילדים. ירושלמית במקור, וכיום חברת הקיבוץ הדתי עין צורים . חברת 'ריפבליק יועצים' הוקמה בינואר 2017 בבעלות משותפת של מבשרת ושותפה לדרך לירון הרשקוביץ. תפיסת העולם של השניים הייתה להביא את הלובינג מהפוליטי לעולם המקצועי השקוף והמותאם ולכן אחת ההחלטות הראשונות שקיבלו הייתה להקים מחלקת מחקר ומידע רגולטורי שלדעת גורמי מקצוע אין שני לה בישראל. מבשרת בוגרת מדעי המדינה ומדיניות ציבורית ומשנת 2004 עבדה בכנסת ובממשלה, בסוף 2011 עברה לתחום הלובינג וכאמור בשנת 2017 הקימה את 'ריפבליק יועצים'.

החקלאות חייבת תוכנית אסטרטגית לעשורים הבאים בשיתוף החקלאים. מבשרת נבו

מצב החקלאות בישראל גרוע מאוד?
״אנו רחוקים מהמקום בו אנו רוצים להיות, עבודה קשה ומרובה לפנינו, החקלאות חווה, ודאי ב 15- שנים האחרונות, חבטות רבות הבאות לידי ביטוי ברפורמות ממשלתיות לא מבוססות הפוגשות את החקלאות בכלל וכל ענף בנפרד. ההתנהלות הזו פוגעת בחקלאות ומייצרת אצל החקלאים חוסר וודאות ואי אמון כלפי המדינה, מה שמונע מהם את הרצון, ולעיתים את היכולת, לפתח, להשקיע ולתכנן חקלאות איכותית לטווח רחוק. כמובן שיש חקלאים חזקים, המצליחים לעמוד בשטף הרפורמות וחוסר הוודאות. אך הם בודדים, ובסופו של דבר גם הם ישברו ויעלמו. בכל מקרה, אין כלל ספק כי המדינה חייבת לאפשר לחקלאים, בכל הענפים, תחרות הוגנת בתנאים שווים אל מול היבוא. אחרת זו לא באמת תחרות חופשית".

תמיכות ישירות?
"החקלאים בישראל לא מחפשים דווקא תמיכות ישירות, אלא תנאי שוק הוגנים ויכולת תחרות שווה, אל מול מה שקורה בעולם בכלל, והחקלאות באירופה בפרט. מדובר על מניפה רחבה של נושאים שכוללת מחירי המים, העסקת עובדים זרים, סימון תוצרת חקלאית מקומית ורגולציה
שתאפשר לחקלאי הישראלי התמודדות הוגנת אל מול היבוא ההולך וגדל. לאחר שהמדינה תשווה את החקלאים בישראל, למצב החקלאים באירופה. רק אז המדינה תוכל לפתוח את השוק ליבוא חופשי וכל צרכן יבחר מה שמתאים לו. עם זאת, הממשלות בעשור האחרון מחפשות כותרות מהירות ופתרונות בזק ורואות בחקלאים את הפתרון המהיר להורדת יוקר המחיה. עובדתית, אם נבדוק את מצב השווקים שכבר נפתחו ליבוא, הרי שהמחירים רק עולים ויוקר המחיה לא ירד. תראה מה קורה בענף הדגים, ענף הבשר, החמאה, הפירות והירקות, המחירים רק בעליה, החקלאים לא אשמים ביוקר המחיה".

ואז מגיעים לכנסת
עבודת הלובי בכנסת ישראל ומול הממשלה, איננה קלה, בטח אם את מייצגת ענפים שהממשלה רואה בהם לא חשובים, במקרה הטוב וענפים הניתן לוותר עליהם במקרה הרע.

איך את מגיעה עם כל מה שאמרת, לכנסת ולשרים?
"יש את ההתמודדות הכללית שנכנסנו אליה לפני שנתיים, הורדת המכסים על הצומח, שזה אומר, יבוא חופשי של פירות וירקות. המאבק החל עוד בממשלת לפיד בנט ונימשך גם היום. התהליך נוגע לכלל ענפי הצומח בחקלאות ואת המשבר הזה מנהלים ראשי ההנהגה החקלאית. במקביל יש לנו אתגרים מכל הכיוונים. בעיות של עובדים זרים, מאבק בענף הפטם, ענף הלול עם הרפורמה, ענף החלב מול הנחתות חדשות לבקרים. ועם כל זה אני מגיעה לכנסת וזה לא פשוט. בממשלת בנט לפיד היה לנו כביכול לובי חקלאי חזק בקואליציה, אך יחד עם זאת, שר אוצר, ליברמן, היה עויין לחקלאות ובאמצעות שר החקלאות שלו, פורר, פגעו פגיעה קשה מאוד בחקלאות כאשר את התוצאות של המהלכים נראה עוד שנים קדימה. העבודה שלנו היא לזהות פוטנציאל של נציגים המגיעים מהמרחב הכפרי אוו מזדהים עם החקלאות והמרחב הכפרי,
יחד איתם אנחנו מקימים לובי חקלאי ובאמצעותם מנסים לקדם את כל הנושאים החשובים לחקלאות. הם בעצם הנציגים בשטח והקול של החקלאים, הם מביאים את החקיקה, נמצאים בוועדות ואיתם אנו עובדים".

ממשלת לפיד בנט בעצם פספסה הזדמנות היסטורית?
"כן, בהחלט, זה היה פספוס אדיר, קמה ממשלה שלכאורה הייתה מאוד ידידותית לחקלאים עם לובי חקלאי חזק בקרב חברי כנסת מהקואליציה, אבל ממשלה שנאלצה להתמודד עם שר אוצר שבחר להוריד גרזן על החקלאות הישראלית. הוא הלך על פי עצת פקידי האוצר במהלך שמשמעותו בעצם חתימה על תעודת פטירה לחקלאות כחול לבן. הזדמנות פז שפוספסה ולא יודעת אם תשוב".

וכעת את פועלת מול ממשלת ימין על מלא?
"אכן יש ממשלת ימין על מלא, כאשר במערכת הבחירות האחרונה כל אחת מן המפלגות הציוניות החברות בקואליציה הצהירו כי הן בעד החקלאות ותפעלנה לחזק ולהצמיח את החקלאות הישראלית. אי אפשר לשפוט ממשלה לאחר מספר חודשים, אך בפועל נראה כי הממשלה הנוכחית ממשיכה את הקו של שר האוצר הקודם וניתן לספור על כף יד אחת את נציגי הקואליציה הלאומית, הבאים להילחם למען החקלאות הישראלית. יש לציין, כי החקלאות נמצאת ברובה לאורך גבולות הארץ ובאזורי הספר, שומרת עלינו מפני אויבינו ושומרת על אדמות המדינה. אפילו חוק פשוט, ישראלי, ציוני ופטריוטי, כמו סימון ארץ מקור, מעוכב כרגע לקריאה שניה ושלישית, כי משרד הכלכלה רואה בו עודף רגולציה. לא ברור לי למה מדוע מה שמקובל בשווקים באירופה ובאתר האינטרנט של חברות זרות, לא יכול להתקיים גם בישראל".

והנה הגענו לפורום קהלת?
מבשרת מרימה את הקול "כבחורה ירושלמית, דתייה אורתודוקסית מבטן ומלידה, בהמון מקרים אני מבינה ומסכימה עם מחקרי ״פורום קהלת״ אבל אני תוהה איך אין להם גישה שונה בענף החקלאות, איך יתכן שמכון שרוב החוקרים בו הם שומרי תורה ומצוות כמוני, למדנו את אותה תורה והם מקדשים את היבוא החקלאי ומאמינים שמדינת ישראל יכולה להתקיים בלי חקלאות. היהדות והמצוות אליהם אנו מחויבים מתבססים על הקיום החקלאי בארץ ישראל. חגי ישראל נקבעו על פי לוח השנה החקלאי, אין ספור מצוות תלויות בקרקע ובגידולים החקלאיים. אני לא
מבינה איך בפורום קהלת לקחו את כל זה והשליכו לפח על חשבון החקלאות הישראלית. כואב לא פחות שלאנשים האלה מקשיבים נבחרי הציבור שלנו, חובשי כיפה, ומקדמים את האג'נדה של פורום קהלת. איך אפשר לדבר על מדינה ריבונית ללא חקלאות, ללא תפיסת הקרקע בארץ, הרי זה נורא ואיום. ועדיין לא דברנו על בטחון מזון לאזרחי מדינת ישראל וכמה מסוכנת הסתמכות מוחלטת על יבוא המסתמך על חקלאים במדינות אחרות וגחמות של ממשלות זרות".

מבשרת "אי אפשר לסמוך על משרד האוצר"
ענף החלב סופג מכות לא קלות ב- 2 העשורים האחרונים, כולל רפורמות ורגולציה ההולכת ומתהדקת. למשרד האמור לקום כל בוקר ולשכנע את חברי הכנסת ופקידי האוצר בחשיבות ענף החלב, זה תפקיד לא קל בכלל.

בואי נתמקד בענף החלב?
"ענף החלב הוא עדיין הענף החזק והיציב ביותר בחקלאות ומהווה סמל לחקלאות הישראלית. הענף סופג ללא הרף, בעיקר בעשור האחרון, והוא כל הזמן מנסה להתאים את עצמו לרגולטור בכדי להמשיך, להתקיים ולהישאר מתוכנן. האזרח הישראלי אוהב את מוצרי החלב שלנו, ורגיל
לקוטג' ולחלב הישראלי. מקרה חמאה חייב להיות דוגמא לאובססיביות של משרד האוצר להורדת מכסים שכביכול תוריד את יוקר המחיה, אך בפועל תחליש את הרפתנים הישראלים ותגרום לעליית מחירים עבור הצרכן הישראלי. מקרה החמאה חייב לעצב את תפיסת העולם שלנו ועל מי שטוען כי הורדת מכסים ליבוא זה הפתרון ליוקר המחיה. דוגמא עדכנית להתנהלות היא החלטת שר האוצר לאפשר יבוא חלב ניגר בפטור ממכס בתואנה של מחסור, בניגוד להסכם שחתם האוצר עם הרפתנים. שהרי אין בארץ מחסור בחלב, יש חלב ברפתות, יש מחלבה ברמת הגולן שצריך לחזק. במקום זה יחזקו מחלבות בפולין ויתנו רווח קל ליבואנים וקמעונאים שבמעלה הדרך יוכלו להעלות מחירים ולא לגלגל את הפטור ממכס לצרכן, המחירים שלהם לא מפוקחים. הקמעונאים ייבאו חלב וירוויחו עליו בעוד שחלב ישראלי איכותי ישפך. המחסור בחלב מפוקח על המדפים נובע מחוסר האמון של השחקנים בשוק כלפי האוצר, והפרת ההסכם הזה היא הוכחה נוספת לכך שאי אפשר לסמוך על האוצר.

חייבים לשמור על תכנון הענף

ענף החלב בעתיד?
"ענף החלב חייב להישאר מתוכנן ומדינת ישראל חייבת להפסיק לפחד מהמילה תכנון. כשם שמשרד הבטחון מתכנן כמה צוללות יהיו לנו או כמה מטוסים. קשה להבין את הרתיעה והפחד מתכנון החקלאות ומתכנון ענף החלב. החקלאות כמו הבטחון, חייבת להיות מוסדרת ומתוכננת
לאורך שנים קדימה, בדיוק כמו שאנו מתכננים כל דבר הדורש השקעות משאבים, כמו בטחון, רפואה ועוד. לפני 20 שנה החליט מישהו במשרד האוצר ששוק חופשי הוא הפיתרון למזון הטרי והמציאות מוכיחה אחרת.

שוק המזון כחול לבן?
"לצערנו לא נבנתה תוכנית אסטרטגית לחקלאות הישראלית ואיך אמור להיראות שוק המזון הישראלי לעשורים הבאים. הגיע הזמן שנשב על תוכנית לאומית לביטחון המזון. באיזה גידולים להשקיע, יתרון יחסי, מה הכרחי כמדינת אי מוקפת אויבים, מה חייבים לגדל, איפה ולפי זה לגזור תוכנית רב שנתית להשקעות ותמיכה לקיום אמיתי של חקלאות ישראלית, איכותית וטובה, כמו שחקלאי ישראל יודעים לעשות".

לסיום, מצב לא אופטימי, בלשון המעטה?
מבשרת לוקחת אוויר "תשמע, אנחנו חייבים להיות אופטימיים ולהמשיך להילחם על מה שחשוב לנו, כעם, כמדינה, כחברה. החקלאות נכנסה לי לתוך הלב והמאבק של החקלאות הוא מאבק שאני חיה אותו ביום יום ולא רק בגלל שאני מועסקת על ידי החקלאים, אלא בעיקר מהמקום
הערכי ואמת הפנימית שלי שמובילה אותי. הלוואי שאני בעבודתי אצליח להשפיע על עתיד טוב יותר לחקלאי בישראל ולחקלאות בכלל. תשאל את הילדים שלי על ההרצאות בשולחן השבת, אנו משפחה חקלאית על מלא".

יעקב בכר: "ממשלות ישראל, הן האחראיות ליוקר המחיה" – ראובן זלץ

הוא אחד מהאנשים החזקים והמשפיעים בתנועה הקיבוצית, איש חזק, דעתן שנבחר לאחרונה לקדנציה שניה כיו"ר הארגונים הכלכליים של התנועה הקיבוצית, לפני כמה שבועות נבחר בכר ליו"ר הנהלת ה'חקלאית' וזאת בנוסף להיותו חבר דירקטוריונים רבים והנהלות בחברות רבות. בכר אומר את הדברים כפי שהם, בצורה ישירה וללא עיגול פינות. בראיון מיוחד הוא אומר לנו "יש להוריד את המסכות, ב- 20 שנה האחרונות, הגורם המרכזי האחראי על יוקר המחיה היא מדינת ישראל באמצעות רשות אגף התקציבים באוצר".

יעקב בכר עומד בראש ארגונים כלכליים המגלגלים עשרות מיליוני שקלים, בעשרות תאגידים, חברות ומפעלים. הוא אומר את מה שהוא חושב, ללא פילטרים, בקולו הרם, בבהירות הגורמת למאזין להקשיב בדריכות. ואם את הדברים אומר האיש החזק ביותר, בטח בתחום הכלכלה של התנועה הקיבוצית, הרי שדבריו מקבלים משנה תוקף. בכר לא משתגע על ראיונות, הוא כבר במקום שאין לו צורך בפרסום או יחסי ציבור. מכירים אותו, מכבדים אותו ואם הוא כבר מדבר, אז הוא יורה, בצרורות. רצינו לראיין אותו כבר לפני יותר משנה, אך הוא לא ממש התרצה. נדמה כי האירועים האחרונים במדינה, במישור הפוליטי, הכלכלי והחברתי, הניעו אותו להסכים לראיון במשרדו שבקיבוץ מענית, הקיבוץ בו הוא חבר כבר עשרות שנים.

החרבת הקואופרטיבים בענף החלב, חלומם המתוק של פקידי האוצר. בכר

ממשלת ישראל נגד החקלאות?
"להבנתי הממשלה הזו, קודמתה וקודמות אחרות, הורעלו שנים בקמפיינים שהוביל פורום קהלת ובתמיכה של יבואנים וטייקונים כנגד החקלאות ובכלל כנגד החקלאות במדינת ישראל. צריך להבין כי יבוא ביסודו הוא העברת פרנסה מרבים ליחידים. מעבר להשלכות הכלכליות, חברתיות, אזרחי ישראל צריכים לשאול את עצמם, מה יעלה בגורלו של המרחב הכפרי, אותו מרחב ירוק אליו הם יוצאים לטיולים בטבע. כי אם את ביטחון המזון ינהלו כמה טייקונים ונהיה תלויים ברצונם הטוב של המדינות באירופה, כל המרחב הכפרי צפוי להיעלם. וכמובן, מהי דריסת הרגל של המוצר המיובא והאם זה שווה במחיר הכולל, בטח ביחס ליוקר המחיה".

את כל זה סמוטריץ לא יודע?
"בטח שהוא יודע, אך הלחצים הם עצומים. יש להוריד את המסכות, ב-20 שנה האחרונות, הגורם המרכזי האחראי על יוקר המחיה היא מדינת ישראל ברשות אגף התקציבים. ע"מ להסתיר את זה, הממשלה מטיחה ומסיתה קהילות בקהילות, את החקלאים בקמעונאים, את החרדים בחילונים, את האשכנזים בספרדים. אך בסוף כשאדם יעשה את חשבון חייו החודשי, הוא יגלה שאת רוב כספו גובה המדינה".

פרט?
"תראה, למדינה אתה משלם מס הכנסה, מע"מ, ארנונה, מיסי הון וריבית, חשמל, מס רכישה דמי היוון על הקרקע, משלם מס על הדלק, משלם מס על כל קניה, מס מטורף על הרכב שאתה קונה. אתה משלם אין ספור אגרות, המדינה מרסקת את אזרחיה צעד אחרי צעד, דרך רשות פקידותית אלימה, רשות המיסים שלא מרפה מאזרחי המדינה. ובסוף הם באים ואומרים, אבל הקוטג' יקר לי. מה שהם לא מבינים זה כמה עלה לייצר את הקוטג'. מחירי מים, מחירי עבודה, היטלים, כשרות, ואגרות".

יגידו לך באוצר, כך בכל מדינה?
"לא, ממש לא, חזרנו לאחרונה מסיור בסלובקיה ונדהמנו לגלות שחקלאי בסלובקיה, שלא נחשבת מדינה עשירה, החקלאי שם משלם 4 אגורות לקוב מים, חקלאי ישראלי משלם 2.87 , שזה אומר, פי 70 מהחקלאי בסלובקיה. דוגמא נוספת, המע"מ האירופאי על מוצרי מזון, 6 אחוז, הדלקים זולים הרבה יותר ואחרי כל זה מטיפים לנו על תחרות חופשית. ישראל היא ללא ספק מדינה אוכלת יושביה. מה שקורה הוא שבאופן טבעי, העשירונים התחתונים במדינת ישראל לא מרגישים את עול המס כי הם לא מגיעים לדרגות המס. אז היכן הם פוגשים את החקלאי, בסופר מרקט ואז המדינה מסיתה אותם נגד החקלאים ונגד המחיר של הקוטג' החלב מילקי. היא רק שוכחת לציין ולומר שהיא, המדינה, האשמה העיקרית במחיר הזה, היא שהפכה את ישראל לאחת המדינות היקרות בעולם. ואז באים לרפתן ואומרים לו, אתה אשם. הרי זה מגוחך".

בכר "התנועה הקיבוצית עברה נכבה"
במונחים כלכליים, מה שאירע לתנועה הקיבוצית הוא לא פחות מנס כלכלי. כולנו זוכרים את קריסתם של הקיבוצים הן מהפן החברתי וגם כמובן במובן הכלכלי. קיבוצים התמוטטו בין לילה ולאחר ההלם הראשוני, רובם, יצאו לתוכניות הבראה וכיום ניתן לומר כי התנועה הקיבוצית חזקה מאי פעם.

מה מצב הארגונים הכלכליים של הקיבוצים?
"התנועה הקיבוצית והארגונים הכלכליים למודי ניסיון מר מהאסון הכלכלי שחווינו בשנות ה- 80 וה- 90. אנחנו יצאנו למסע היחלצות מעורר השראה של הדור השלישי ונשבענו שלא עוד. לא נצבור חובות, לא ניפול שוב ואנחנו ננהל את המשק כשותפות של העצמאים. ברוב הקיבוצים האחריות מוטלת על החבר ובעיקר הבראנו את הדור הבא מהמחשבה ומהתרבות שמישהו אחר יפרנס את משפחתו ואכן נחלנו הצלחה מדן ועד אילת. כיום התנועה הקיבוצית עומדת על רגליה והיא חזקה לעין ערוך ביחס לנכבה שעברנו בשנות ה- 80 וה- 90".

מה הכי נכון לחקלאים לעשות, בתקופת זמן זו?
"למרחב הכפרי המייצג את החקלאות יש חולשה שהוא ככול העמים, הוא איננו יודע להתאחד ולהעמיד את האינטרסים שלו בפרונט. יתכן ולא מספיק רע כאן, שיאפשר למרחב הזה להתאחד, לצד הרעיונות הנעלים של דמוקרטיה, ליברליזם ושלום. צריך להתחיל להתמודד באופן מעמיק על הפסקת השוד של המדינה לתושביה, בניה ובנותיה. בהולנד זה קרה. בהולנד המרחב הכפרי קם, איחד את החקלאים, המתיישבים וזכה במספר רב של מנדטים. לצערי הקיבוצים בישראל, מסתפקים בלעסוק בתיקון עולם, מסתפקים במאבק למען רעיונות נעלים שהם ראויים בעיניי, אך אינם מספיק, בטח לא במציאות הישראלית העכשווית".

והנה נבחרת ליו"ר הנהלת החקלאית?
"נכון, החקלאית נכנסה להליך של ייעוץ אסטרטגי היא בוחנת את דרכה ובמסגרתה, אני מניח, שהיא תידרש לתיקונים יסודיים. אך יש לה את הכוחות, הידע, אני משוכנע שהיא תעלה על דרך המלך שוב ותמשיך להיות המובילה בתחומה. אני כעת לומד את כל הנושאים ובעתיד הקרוב נגיע למסקנות והחלטות".

ומסר לרפתנים שאיך לומר, חלקם קצת מבולבלים?
"כן, חשוב לי לומר לרפתנים, הרפת וענף החלב בישראל מוגנים ויציבים בזכות הטריו המפורסם, החקלאית, ההתאחדות ושיאון. יציאה נגד הגופים האלה משולה לניסור הענף עליו אנחנו יושבים. ומי שלא מבין שזה מה שמבדל את ענף החלב בהצטיינות ובאיכות שלו, לא מבין דבר. בזכות אותם ארגונים ענף החלב מוגן בחקיקה ראשית בישראל, עם כל המהמורות שבדרך והוא שונה בתכלית השינוי מכל ענף חקלאי אחר. זה לא קרה באף ענף חקלאי אחר וזה לא סתם. כל רפתן חייב להבין היטב כי זו תהיה חוכמה קטנה מאוד להחריב את הקואופרטיבים הללו. זה החלום הרטוב של משרד האוצר ולכן הרפתנים צריכים להחליט מה הם רוצים ובמי הם תומכים. כן, יש בעיות, ברור שיש, אך אין תחליף לשלושת הגופים".

ובאשר לענף החלב?
"על אפם וחמתם של קצרי הרואי ופוליטיקאים בגרוש, בסוף היום יסתבר לכל אזרחי ישראל, שלא עומדת להם חלופה טובה יותר מענף החלב הישראלי ומשק החלב המקומי. צריך לזכור שאם אנחנו החקלאים, היינו מקבלים תמיכות כפי שמקבלת החקלאות האירופאית, לא היה צורך להעשיר את כל הטייקונים המייבאים לכאן תוצרת זרה".

עמדתך בנושא קואופרטיב של יצרנים ומחלבה?
"בגלל ההתנהלות הכל כך לא אחראית של המדינה, אין לדעת היכן נהיה בעתיד. לכן המהלך שהוביל ומוביל אביתר דותן הוא מעשה חלוצי המביט הרבה שנים קדימה ואני כמובן תמכתי במהלך. מה יעלה בסופו, לזה נצטרך להמתין ולראות"

ליאור שמחה על החלטת סמוטריץ: "זו לא הדרך להילחם ביוקר המחיה"

ענף החלב עובר טלטלה אחר טלטלה ונדמה כי ממשלת ישראל מסיבותיה, לא ממש מעוניינת ומתעניינת במשבר בענף החלב בפרט ובחקלאות בכלל. ליאור שמחה אומר ל'משק הבקר והחלב: "אלו ימים קשים אך אני בטוח בחוזקת הענף ואנו נצלח את המשבר ונצא מחוזקים"

אם יש איזו קרן אור בתוך כל החושך, הרי שהיא הגיע מכיוון משרד החקלאות, על הגדלת מכסת העובדים הזרים ברפתות. אך לצד החלטה זו הזקוקה לאישור ממשלה, הסערות בענף ובחברה הישראלית מטרידות את שמחה.
נתחיל מהבשורה המשמחת, החלטת משרד החקלאות להגדלת עובדים זרים בענפי החי?
"כן, זו בהחלט בשורה מאוד משמחת, בטח בתקופה בה הענף שלנו נתון למתקפה מצד ממשלת ישראל בכלל ומשרד האוצר בפרט. החלטת שר החקלאות תעזור לרפתות שלנו לצלוח תקופה מורכבת זו. זוהי לא פחות מהחלטה היסטורית וסיומו של תהליך ארוך שעברנו ואני מודה לשר ולמנכ"ל משרדו על המאמצים והבשורה ליצרני החלב שלנו".

הגשתם בג"צ בשיתוף מועצת החלב ואגודת עזיזה?
אכן כן, אך לפני ההתייחסות לעתירה, אני רוצה להתייחס לנושא ולומר כי החלטת שר האוצר סמוטריץ הגיעה לאחר צעד מתואם של השר ורשתות השיווק שייצרו מחסור מדומה על המדפים. ופתאום ראו איזה פלא, המהלך הניע לכאורה את שר האוצר לפתוח את שוק החלב לייבוא חלב ניגר, החלטה היסטורית, רעה שקשה מאוד לחיות איתה בשלום. קשה להבין איך ממשלת ישראל מעדיפה את יצרני החלב בפולין על פני יצרני החלב בישראל, זה פשוט בלתי נתפס מבחינתי. המצב שבו הרשת המשווקת ומוכרת את החלב, היא גם היבואנית, זו לצערי דרך בטוחה לחיסול היצרן הישראלי. ככה לא נלחמים ביוקר המחיה וראינו את זה כבר בעבר, ביבוא החמאה, הבשר, הדגים ועוד. יבוא שגרם לחיסול ענפי חקלאות כחול לבן ולא הוריד את המחיר לצרכן. באשר לבג"צ, אנו עוקבים בדאגה לקראת החלטת הבג"צ, המדינה צריכה להשיב תוך שבועיים (בערך באמצע אוגוסט ר. זלץ) מהיום. אנו בנקודת מבחן כאשר כולנו ממתינים מה יקרה לאחר שלושת החודשים בה יסתיים הצו של שר האוצר סמוטריץ".

הדיונים בוועדת הכספים. שמחה

ומה באשר למחלבות רמת הגולן?
"בימים אלה אנחנו נמצאים במו"מ עם הרפתנים ועם מחלבת רמת הגולן בכדי לייצר פתרון למחלבה שתהפוך להיות מחלבה העובדת מול יצרנים. המחלבה כבר החלה לייצר חלב ואני מאוד מקווה שעם סיום המו"מ, היצרנים יקבלו את כל מה שמגיע להם, קרי, חובות עבר. אך ללא קשר למחלבה זו, אין בישראל מחסור בחלב ניגר וכל מי שאומר אחרת, מונע משיקולים זרים ואינטרסנטיים".

ימים קשים עוברים על המדינה?
המדינה שלנו נמצאת במשבר חברתי עמוק, יש שיגידו, המשבר החברתי הגדול ביותר שידעה המדינה. במשבר הזה, עלו בעיות מורכבות בינינו הישראלים ועלינו החובה למצוא פתרונות לבעיות הללו, כי אין לנו ארץ אחרת".

שלכם
ליאור שמחה מנכ"ל
התאחדות יצרני החלב בישראל

מחלבת שירת רועים: מיכל מור מלמד "להגיד למחלבות הקטנות להתחרות ביבוא זה זלזול באינטליגנציה שלנו" – ראובן זלץ

מחלבת שירת רועים נחשבת לטופ של מחלבות הבוטיק בארץ, כך גם הבעלים והגבנית, מיכל מור מלמד. היא זוכה קבוע בפרסים ומדליות זהב בכל התחרויות הנחשבות ומשמשת שופטת בינלאומית במונדיאל הגבינות. הגבינות של מיכל הגיעו אל בית הנשיא בשבועות, מיכל סירבה להגיע. עוד סיפור על עקשנות, דבקות במטרה ואיכות כחול לבן. זהירות גבינה קשה!

אם מדברים על גבינות איכות, המיוצרות לפי שיטות מסורתיות, ידניות, ללא חומרים משמרים ונחשבות לטובות מסוגן גם ברחבי העולם. הרי שאין בכלל ספק שהגבנית מיכל מור מלמד היא ברשימה המצומצמת והיוקרתית הזו. מיכל מור מלמד המתגוררת בכפר קיש ומפעילה מחלבת בוטיק בלוטם המייצרת גבינות מחלב צאן. מיכל היתה בעברה קלינאית תקשורת, לפני שהתאהבה בעולם הגבינות אליו הגיע ממש במקרה והתאהבה. מאז, ב- 15 וחצי השנים האחרונות עובדת מיכל בייצור גבינות במחלבה שהקימה במו ידיה, בעקשנות ובדבקות אין קץ. הגבינות של מיכל מפורסמות ברחבי העולם וזוכות באופן קבוע בפרסים בינלאומיים. בעצם מיכל היא פורצת דרך, בשנת 2018 , השתתפה כיצרנית גבינות ישראלית ראשונה באליפות העולם ואף הגיעה לגמר עם גבינת 'מעיין חרוד'. כיום מיכל שופטת באליפויות עולם, בתחרויות הנחשבות ביותר וממשיכה לייצר את הגבינות. מחלבת שירת רועים מייצרת 24 סוגי גבינות, קשות, חצי קשות ורכות. גבינת פרי מגדים, המוערכת, שזכתה ב- 2 מדליות באליפויות עולם. גבינה לקטית בשיטה הישנה וגבינת 'מעיין חרוד' המעוטרת, הנחשבת בשורה הראשונה של הגבינות מסוגה בעולם ואף זכתה במדליית זהב באליפות העולם בצרפת. הגבינות של מיכל מוערכות ויקרות ביחס לגבינות אחרות וכך גם מיכל מעדיפה למתג אותן. מיכל: "כיום אנחנו מחלבה העובדת עם השפים הנחשבים ביותר במזרח התיכון. המסעדות הנחשבות ביותר עובדות איתי, מסעדות כמאשיה, היבה, osd , דוק ועוד".

גבינות בוטיק מהשורה הראשונה. מחלבת שירת רועים

המחאה והסירוב להגיע לבית הנשיא
בשנים האחרונות מיכל לקחה על עצמה להיות חלק במחאה הפוליטית כנגד שלטון נתניהו שלדעתה פוגע פגיעה קשה הן בחקלאות והן בעמידה הערכית מוסרית של ישראל כחברה. היא פעילה במישור הפוליטי באותה להיטות ודבקות במטרה שהיא מקדישה ליצירת הגבינות שלה, כי היא פשוט לא יודעת אחרת. מיכל: "אני עובדת 20 שעות ביממה והרווח מאוד נמוך ולפעמים יש חודשים שאין רווח ואפילו הפסד וזה לא חייב להיות ככה. אם ראש הממשלה לא היה עסוק רק בעצמו ובהישרדותו הפוליטית, הוא היה מטפל גם בנו האזרחים. ואם לא למדנו כלום מהקורונה על ביטחון מזון אז אין לי יותר מה לומר וכנראה אנחנו לא ראויים למדינה, יש כאן שבר עמוק בחברה שלנו וזה ממש עצוב. אני נולדתי למדינה צעירה ויפה, הלכתי לצבא, הייתי קצינה, בניתי בית, גידלתי ילדים, ערכים, ציונות ואני מרגישה שהמדינה פשוט בוגדת בנו, אלה דברים שלא היו, אני לא תמימה, פוליטיקה זה דבר מלוכלך אבל אף פעם לא היה ככה".

מרגישה שנלחמת בטחנות רוח. מיכל מור מלמד

המחאה פוגעת בעסק שלך?
"היו כמה לקוחות שעזבו אותי, בהחלט, אבל אני לא חוששת להביע את דעתי, אין ברירה אחרת. המחאה מבחינתי לא קשורה לעסק שלי, אבל אני כן יכולה להגיד לך כי אישה המגיעה להישגים ומייצגת את המדינה שלה, מקבלת בכל פעם פטיש בראש. אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה להילחם וכל הזמן נמצאת במעין מלחמת הישרדות. אנחנו יצרני הגבינות והמחלבות הקטנות נלחמים מול יבוא הולך וגדל של מוצרים שהם לא בהכרח איכותיים אך מאוד זולים. או שזו בכלל לא באמת מוצר עשוי מגבינה אך כולם מוצרים מסובסדים פעמיים. פעם אחת על ידי מדינות הייצור ופעם שניה על ידי האחראים על היצוא המשותף באירופה. לבוא ולהגיד למחלבות להתחרות ביבוא זה זלזול באינטליגנציה של כולנו. החלב שלי עולה פי 3 ממה שעולה לגבן בצרפת או באיטליה שלא לדבר על עובדים ותשומות וציוד ורגולציה מטורפת. כיום צריך להיות ממש מופרע בשביל להיות יצרן בישראל, בטח יצרן מזון ובטח ובטח יצרן מזון מהחי. מתח הרווחים בישראל הוא מהנמוכים בעולם בענף שלנו".

הגבינות של מיכל הגיעו לבית הנשיא אך מיכל סירבה להגיע. מיכל "אני חושבת שאם הייתי עומדת שם, העור שלי היה הופך לחידודים חידודים. ידעתי שיהיו מחאות מול בית הנשיא וידעתי שאם אהיה בבית הנשיא לא ארגיש בנוח עם הסיטואציה. הגבינות שלי היו שם כי החברים במועצת החלב ביקשו, אך אני ידעתי שאני לא אהיה מסוגלת לעמוד שם בעצמי, וויתרתי על הכבוד הזה, אבל זה באמת לא העיקר".

מה לגבי העתיד?
"אני לא ממש אופטימית, כי בסופו של דבר ביבי הצליח לפצל את העם בצורה כזו והדמוגרפיה לא עובדת לטובתנו, אני לא אשת בשורות בתחום. מי שגבן טוב, מחפש אופציות טובות יותר בחו"ל.

אומרים שהיה כאן שמח…. ארנון אושרי, טור אישי

נדמה שרובנו מכירים את שירו של יונתן גפן, אומרים שהיה כאן שמח, ללא ספק שיר נפלא, אבל לא באמת מתחבר למציאות. הנטייה האנושית מייפה את העבר, בוכה על ההווה וחרדה לעתיד, לא בלי סיבה כנראה. אבל לגבי העבר, יש על מה לדון. את ההיסטוריה כידוע, כותבים המנצחים, כך היה תמיד וכך יהיה גם בעתיד.

אם נזכור מעט את תקומתה של מדינת ישראל, או את תחילתה של התנועה הציונית שהפכה את החזון של הרצל וחבריו מחלום למציאות, נוכל לראות לאורך ההיסטוריה הלא ארוכה הזו, שלא כל כך היה כאן שמח לפני שהגענו, הסבים שלי ואני מניח של הרוב המכריע, הגיעו לארץ מארצות מצוקה, מעוני ודלות, מרדיפות ואנטישמיות, להם בוודאי לא היה שמח, אבל מה שהניע אותם לעבור לארץ זבת חלב ודבש, היה החלום, החזון, תכנית גדולה שלהם היה בה חלק כחלוצים לפני המחנה. ובעיקר, הם הפכו את ישראל, לפחות בחלקה, לארץ פורחת, לארץ חקלאית. לא קלה הייתה הדרך, רבים מספור נשרו, נטשו או עזבו. ההתמודדות עם הניתוק מהמשפחה בגלות, מהסביבה החברתית, מחיים בארץ בה יש, והמעבר לארץ שחונה, חסרת תשתיות, בשכונה עוינת, הפכו את תקומת ישראל לקשה, צריך היה אופי מיוחד כדי לשרוד את כל הקשיים.

חקלאות, ציונות, אידיאולוגיה
גם ההליכה לתחום עיסוק שלרבים היה זר, חקלאות, לא היה דבר של מה בכך. קחו אנשים שגדלו בעיירה בה המקצועות הנפוצים היו פחחות, סנדלרות ומסחר ופתאום כאן הפכו לחקלאים תוך יצירת מסגרות חיים חדשות, שלא היו קיימות מעולם בשום מדינה, מושב וקיבוץ. היו מעשים שהצריכו אורך רוח, סבלנות, סובלנות ועיקשות שנבעה מתוך הכרה בחוסנה של האידאולוגיה. רק אידאליסטים עקשנים חסרי מנוח, יכלו למשימה החלוצית הזו והם שהניחו את התשתית לקיומה של המדינה והחקלאות בישראל. אז כנראה שלא באמת היה שמח, אבל היה דבר, שהעוצמה שלה החזיקה את מייסדי המדינה והחקלאות, קראו לזה אידאולוגיה. הרעיון הציוני שהיה רך בימים היה עד כדי כך חזק, שזה הוביל להתנגשויות רעיונית ולעיתים פיזיות בין חברים, לדוגמא, הפיצול בתנועה הקיבוצית, כה עזה הייתה האידאולוגיה, שחדרי אוכל נחצו לשניים, משפחות התפרקו וכשחושבים על זה היום, זה כמעט בלתי נתפס. האידאולוגיה הנוקשה הזו היא שהפרתה וחידדה עמדות, קמו קיבוצים, קבוצות, מושבים ולכולם היה בסיס אידאולוגי חזק. מתוך האידאולוגיה, קשות העורף, צמחה כאן מדינה, עם עורף חקלאי חזק, ממושמע, המגויס
לכל משימה לאומית. לרוב העורף הזה היה דווקא בחזית, חזית הביטחונית, קליטת עליה, חזית הליווי של העולים במושביהם החדשים, חזית הליבה האידאולוגית. הרוח הציבורית החלוצית הייתה חזקה מכל. אבל אין צורך לצבוע את העבר בצבעים עליזים ואת ההווה בשחורים. נכון שהיום ההתמודדויות שונות, המאבקים קשים וחריפים א פחות, לא כנגד אויב זר, אלא דווקא כנגד המדינה שבהתנהלותה הכלכלית, מייתרת את החקלאות והיצור המקומי. כעת, זו מלחמתנו, כעת עלינו מוטלת האחריות להמשיך ולהוביל את החקלאות והיצור המקומי להתחזקות, להתפתחות, בתחומים רבים, בטכנולוגיה, בחדשנות המחקר וכמובן, התחום החשוב מכל והוא חיבור דור צעיר לאתגרי החקלאות. המאבק לשמירת החקלאות המאבק הערכי החשוב הזה לקיומה של חקלאות, רחב לאין ערוך מרק שמירה על בטחון המזון, החקלאות היא הכסות בה לבושה ישראל ובלעדיה תיוותר עירומה. החקלאות היא נשמת אפה של הציונות, החקלאות כחול לבן, היא מהמתקדמות והטובות בעולם. מכל רחבי תבל באים ללמוד על החקלאות הישראלית, בטח על ענף החלב שלנו הניצב כיום מול אויבים מבית המאיימים לחסלו. החקלאות
משמעה התיישבות ברחבי הארץ, לרוב בפריפריה. החקלאות משמעותה שמירה על אדמות הלאום וכמובן בטחון המזון.
הליבה הערכית (אם יותר לנחתום להעיד על עיסתו) היא אנשי ההתיישבות. לאורך ההיסטוריה של ישראל המתחדשת, תמיד היו החקלאים בחוד החנית אולי זה הקהילה הקטנה, או החינוך הייחודי להתיישבות ואולי זה עצם העיסוק בחקלאות הדורש מהעוסקים בו קשב, ריכוז, יכולת קבלת החלטות, חריצות ואופטימיות חסרת תקנה. אולי המכלול הזה יוצר שכבת אוכלוסייה הנותנת ערך מוסף רב מסך חלקיו. ביהדות, רוב המועדים קשורים לעונות השנה ולחקלאות ולא בכדי, החקלאות והחיבור לאדמה, הלכו תמיד ביחד ושמרו על גבולות ישראל. כאדם חילוני, הרי שחייב לציין כי גם בתנ"ך, החקלאות היתה ערך חשוב בקרב אבותינו. היא השומרת על חוסנה של המדינה וחג החגים שלנו החקלאים זה כמובן שבועות.

עמוס זל, אביו של ארנון ואחותו שלומית, ברפת המשפחתית. האם באמת פעם היה כאן שמח

הכל מתחיל בשדה חקלאי…
ברבים מהישובים החקלאיים מצוין כחג מיוחד ורבים מהעיר דווקא בחג הזה, טורחים לבוא ולהתארח במושבים ובקיבוצים, שכן גם מי שגר במגדל מגורים בעיר, חש את הצורך לבוא לגעת בחיבור הזה לאדמה, השייכות למקום, לארץ, זר לא יבין זאת. לא פעם תמצא עירוני המתגאה שפעם חלב פרות בקיבוץ או במושב, או שהיה בעברו מושבניק, קיבוצניק. נדמה שלכולם החיבור הזה חשוב ואם נביט סביב למדינות אחרות, שגם בהן החקלאות היא אבן יסוד, נמצא מדינות המקדשות את התוצר החקלאי שלהן. ולא סתם כמובן, משום שבסופו של דבר, כל ארוחת בוקר צהרים או ערב, כל יציאה למסעדה, וכל אירוע חגיגי, מתחיל בשדה של חקלאי, בלול, ברפת, בכוורת או במטע, כך שאי אפשר להפריז בחשיבותה של החקלאות ובצורך היסודי בקיומה. מה גם שכולנו ערים לשינויי האקלים ולצורך להבטיח מזון כך שהעתיד, עבורנו החקלאים, דווקא מבטיח ובניגוד למקצועות אחרים, בעתיד יזדקקו בני האדם למזון, בטח בעידן בה מזג האויר משתנה וכבר כיום יש מחסור במזון ואפילו רעב, בחלקים נרחבים בעולם. דווקא בתקופה זו, בחג השבועות שלנו, קציר חיטים, ישראל חייבת להיזכר איך הכל החל כאן ולמה. לנטוש את הקפיטליזם החזירי, את רעיונות הזוועה של פורום קהלת ולחזור לשורשים, תרתי משמע. כי רק ישראל המייצרת את המזון שלה, רק ישראל המאפשרת לענף החקלאות שלה לצמוח ולשגשג, רק ישראל כזו, תמשיך להתקיים לעד. אז לכולנו, חג שבועות שמח, חג של תקווה, עשייה והעיקר שלום במקומותינו.

סרג'יו פישלין "כולם כאן חייבים לשאת בנטל" – ראובן זלץ

אפשר בקלות רבה ליפול לקלישאות כשמספרים את הסיפור של סרג'יו פישלין. העליה לישראל והפרידה מהמשפחה בברזיל, קיבוצניק, רפתן ומנהל רפת, יו"ר הנהלת ההתאחדות יצרני החלב, ציוני נלהב וכן, סוציאליסט במובן הכי טוב שיש. זה סיפור על אהבה, ציונות, חקלאות ורפתנות סרג'יו מהאנשים המוערכים והאהובים בענף ובכלל ואיזה מזל שהוא עלה לארץ והקים כאן, ברמת הגולן משפחה לתפארת.

סרג'יו פישלין הוא המנהל המיתולוגי של רפת כפר חרוב, שותפות 'רפת בזלת' של קיבוצי אפיק וכפר חרוב. אך הסיפור שלו רק מתחיל ברפת. זה סיפור על ציונות, אהבת הארץ, ערכים, חינוך וחקלאי בלב ובנפש. מהאנשים המוערכים והראויים בענף, איש נעים הליכות, ערכי, רפתן נהדר ואם היו שואלים אותי (אבל אף אחד לא שואל) הוא ראוי להדליק משואה ביום העצמאות, לתפארת החקלאות, הערכים והציונות. סיפור קטן גדול על איש אחד הנותן תקווה שיהיה כאן טוב הרבה יותר.

היום יותר מתמיד, ביטחון המזון הוא הכרחי. סרג'יו

העליה לישראל והפרידה מהמשפחה
נתחיל מהתחלה, סרג'יו עלה לארץ מברזיל בשנת 1982, עם גרעין של תנועת נוער ברזילאית. הוא נחת בקיבוץ גזר והחבר'ה החליטו שזה לא בשבילם. סרג'יו: "גזר הוא קיבוץ עם הרבה אמריקאים ודרום אמריקאים וזה פחות התאים, חשבתי שאם לעלות לארץ ישראל אז פחות מתאים קיבוץ של דוברי פורטוגזית ואנגלית". ואז הם הגיעו לכפר חרוב ומאז הוא שם, 42 שנים בדרום רמת הגולן. סרג'יו "זה המקום הכי יפה בארץ, אוהב אותו בכל ליבי ונשמתי". סרג'יו נשוי לדורית, שהגיעה לכפר חרוב דרך גרעין נחל של תנועת הצופים מרמלה ולזוג 4 ילדים ו 2- נכדים. עד גיל 20 מסלול חייו של סרג'יו היה ידוע
וברור, לימודים, עבודה בברזיל. הסיפור שלו עם ישראל החל לאחר שהיה כאן בשנה בקיבוץ. סרג'יו: "היינו בשנת הכשרה בקיבוץ ראש הנקרא כמה חודשים וחיפשנו קיבוץ צעיר והגענו לקיבוץ גשור ואז חזרתי לברזיל ועבדתי בסוכנות תוך כדי. הגעתי להדריך בבית יעקב בכפר נוער, חזרתי שוב לברזיל ולאחר שנה עליתי סופית לארץ"

מה גרם לך לעלות לארץ ולהשאיר את כל המשפחה בברזיל?
"הייתי מזכיר תנועת נוער ציונית, תנועה קהילתית שהפכה להיות תנועה ציונית. שני הוריי נולדו בברזיל, שם המשפחה המקורי שלי הוא פישבין אבל בברזיל עיוותו את השם וזה נשאר פישלין. הרומן שלי עם ישראל החל בתחילת שנות השמונים, הייתי בתוכנית הכשרה בישראל ואז חזרתי לברזיל. בסוף 82 עליתי לארץ וכל המשפחה שלי נשארה עד היום שם. הם קבלו את זה מאוד קשה, היה משבר מאוד גדול. ההורים שלי היום שניהם חיים בגיל 90 ואני מבקר אותם והם באים לכאן".

איך התגלגלת לכפר חרוב?
"פנינו לתנועה וקבלנו 2 אפשרויות או קליה בים המלח או בכפר חרוב. אני התלהבתי מהגולן ורציתי להגיע לכפר חרוב ולשמחתי כך היה. כפר חרוב היה בזמנו בן 10 שהגענו. הנוף, הגולן, זה מה שמשך אותי, כמובן שתוך כדי התאהבתי בקיבוץ, קלטו אותנו מאוד יפה. הגענו כגרעין בודדים, 7 חבר'ה ובכפר חרוב נשארנו 3 חברים". סרג'יו עשה שירות צבאי של עולים חדשים "הייתי כבר נשוי, כמובן שהייתי קרבי, יחידת צנחנים של מילואים. חוויה אמיתית שחיברה אותי לכאן, יש לציין שעשיתי מילואים עד גיל 45 ". מסיים סרג'יו בחיוך.

ולמה דווקא רפת?
סרג'יו "לפני שעליתי לארץ, למדתי ווטרינריה, אך עזבתי את האוניברסיטה לפני הסוף. תמיד היתה לי את האהבה לבעלי חיים מכל המינים והסוגים. ואז שהגעתי לכפר חרוב זה היה טבעי שאגיע לרפת". סרג'יו עבד ברפת במשך 3 שנים ואז התמנה למנהל הרפת. בין 1987 ל 1992- היה בברזיל ועבד בתחום פרויקטים להקמת בניינים. לאחר שובו לארץ בשנת 92 , התקבל שוב לחברות בקיבוץ בכפר חרוב, החל כרכז בניין ומפיק של חגיגות ה- 20 לקיבוץ ואחראי לבניית מצפה השלום בסמוך לקיבוץ. הוא יצא ללימודי כלכלה בשלוחה של בר אילן, סיים לימודים ובסוף 96 נקרא שוב לדגל לנהל את רפת הקיבוץ ועד היום הוא שם, בין הפרות. סרג'יו: "הענף חייב להתמודד עם האתגרים"

חייבים להפגין למען עתידנו. סרג'יו באחת ההפגנות למען ענף החלב

הסיפור של סרג'יו עם פרות והרפת הקיבוצית הוא ארוך ומתמשך, הוא מספר: "רפת כפר חרוב היתה תמיד רפת טובה מבחינת ביצועים כלכליים טובים. היה לי מאוד טבעי לעבוד ברפת ועוד לפני שידעתי עברית התחלתי לעבוד כאחראי עדר במשך שנתיים ובשנת 86 התחלתי לנהל את הרפת. היום התאחדנו עם קיבוץ אפיק ולאחר האיחוד אנחנו במכסה של 8.3 מיליון ליטר חלב לשנה. כ 650- חולבות מכון חליבה קרוסלה על מים, 36 עמדות. בנינו את המכון בשנת 91 והוא מותאם למצב גם לאחר האיחוד, כ- 4 שעות חליבה. כעת אנחנו בתחילת תכנון לקראת היתר בניה להגדלת סככות ולהצמיח את הרפת בצורה נכונה, מקווה שנגדיל את הרפת עד סוף השנה. יש לנו מרכז מזון שלנו, מקומי, מאז ומעולם היה לנו מרכז מקום מקומי".

ב- 5 השנים האחרונות היה סרג'יו מנהל החינוך בכפר חרוב, יועץ לרפתות ובהנהלה של כמה רפתות, חבר מועצה בהתאחדות ויו"ר הנהלת ההתאחדות. היה רכז אזורי של רפתות עמק הירדן ורמת הגולן במשך 6 שנים עד לשנת 2006 , פרש מתפקידו וחזר לפני כשנה לתפקיד זה. איש רב פעלים, פעיל, מאוד מוערך ולא נח לרגע.

איך אתה ענף החלב כיום?
"זה ברור לגמרי שענף החלב צריך להתמודד עם תחרות. ויחד עם זאת אני חושב שיש לנו אתגרים מאוד מאוד גדולים, האתגר הראשון הוא הייבוא, השני זה החלב הצמחי והעדפת הצרכנים והשלישי זה הטכנולוגיה החדשה של יצירת מזון וחלב מלאכותי. בגדול אנחנו חייבים לחשוב מחוץ לקופסא ולהביא את הרפת הישראלית להיות כמה שיותר טכנולוגית וכמה שפחות מזהמת. יחד עם זאת צריך להתמודד
עם בעיית כוח אדם קריטית בענף ובכלל ורק טכנולוגיה מתקדמת יכולה לתת פתרון".

עתיד הענף?
"גם הרפתנים חווים את הקושי ולא תמיד אנחנו מבינים עד כמה זה חשוב שנהיה מאוחדים, אחרת לדעתי לא יהיה לנו סיכוי. אנחנו צריכים להכין את עצמנו כדי שהשירות שאנחנו נותנים לנו, יהיה האיכותי ביותר ואני מתכוון לחקלאית, לשיאון, להתאחדות, אם צריך לעשות שינויים אז נעשה, חייבים להתאים את עצמנו למצב כיום".

מה דעתך על כניסת חברות מסחריות המתחרות בחקלאית ובשיאון?
"לדעתי אסור לנו לאפשר לחברות מסחריות להיכנס במקום הגופים הקואופרטיביים. זאת ועוד, אני חושב שלשמור על הרפתות המשפחתיות זה מאוד חשוב וזה ערך אך לצערי המגמה לא כזו. הערך הזה לא קיים כיום בישראל ולדעתי זו בכיה לדורות".

רפתות גדולות לעומת רפתות משפחתיות?
"כיום מחפשים רק רפתות גדולות וזה עצוב מאוד מבחינתי. הרי כיום רשתות השיווק הם המונופלים בענף המסחר והאבסורד הוא שמאשימים את החקלאים ביוקר המחיה. הרצון להפוך בכל תנאי את ישראל למדינה קפיטליסטית, במיוחד כיום עם כל השינויים שרוצים לעשות במערכת החוק והמשפט. זה מזכיר לי משטרים בדרום אמריקה וזה כואב לי מאוד. עליתי לישראל לברוח מדיקטטורה ושלטון מושחת וכעת אנחנו כאן נלחמים על הדמוקרטיה שלנו. הדרך היחידה להתמודד עם כל הסיפור זה בעצם האחריות על הנטל של המדינה. כל האוכלוסיה חייבת לשאת בנטל ולא רק אחוז מסוים. אני בעד מדינת רווחה הדואגת לחלשים, לחולים, לנכים, בגלל זה אנחנו כאן. אמנם הקיבוץ גם עובר מהפכים כלכליים אך עדיין יש עזרה הדדית ודאגה לזולת. אנשים צריכים לדעת שהם חייבים לתרום למשק, לתעשיה ולחברה, ככה אני מחנך את ילדיי וכך לדעתי זה ראוי".

משפחה ציונית. משפחת פישלין

מחיר החלב בעליה?
"ענף החלב הולך להצטמצם, אני לא רואה שהענף יצמח כמו פעם, אנחנו חייבים לייצר את החלב הכי איכותי, רק כך נוכל לשרוד ולהתקיים. הרווחיות הולכת ונשחקת, הדרישות של הרגולטור מייקרות מאוד את ייצור החלב. יש מי שחושב שלא צריך לייצר כאן כלום, אם זה כל כך יקר, אני חושב בדיוק ההיפך. רק תעשיה כחול לבן, חקלאות כחול לבן יהפכו את ישראל לחזקה יותר".

בעד הקמת קואופרטיב?
"בהחלט כן, זו הדרך הנכונה להתמודד עם שינויי השוק. באמצעות הקואופרטיב הרפתנים יוכלו להתמודד יותר טוב ולקבל מחיר טוב יותר. לא פחות חשוב, הגיע הזמן שנתחיל לשווק את עצמנו טוב יותר. תחשוב שכמעט כל שנתיים אנחנו צריכים לחתום על הסכם חדש, פתיחת היבוא, להתייעל, קשה מאוד להתנהל ככה".

עתיד החקלאות?
"אני עליתי לארץ בגלל ציונות מעשית ואמיתית ולא רק ציונות במלל. אני חושב כמדינה אנו חייבים לשמור על בטחון המזון בעיקר בגלל מצבנו באזור. חקלאות זה הלב של המקום, למרות שזה לא אופנתי לומר. זה מה שנותן פרנסה לפריפריה זה מה שמאכלס שטחים וכשאני רואה את מצב החקלאות זה עצוב מאוד. אני חושב שעדיין לא הפנימו כאן בישראל שהולך להיות מחסור עצום של מזון בעולם ואנחנו חייבים לשמור על בטחון המזון שלנו, זה חשוב לא פחות מלהיות חזק בטחוני ואת זה לצערי ממשלת ישראל לא הבינה".

היבוא לא תורם להורדת יוקר המחיה?
"נכון מאוד, היום יותר ויותר בעולם רואים מדינות השומרות על הבטחון התזונתי שלה. כל משבר שיש בעולם מקפיץ את המחירים לשמיים. אני לא רואה שהמחירים יורדים גם לאחר הייבוא ומשהו בכל ההסתכלות הכלכלית חייב להשתנות. יחד עם זאת אנחנו בעד הצרכנים, כמה שיותר זול יותר טוב, אבל זה לא אומר שזה צריך להיות על חשבון החקלאים. לצערי הפכנו להיות ממדינה יצרנית למדינה צרכנית, האנשים החזקים במדינה הם אנשי מסחר ולא היצרנים. להגיד לך את האמת, לא בשביל זה באנו ורצינו לבנות מדינה".

יש לך הרהורי חרטה שעלית לארץ?
"לא, מה פתאום, אני אוהב את הארץ, אבל אני חושב שהיום אנחנו במשבר קשה ועמוק, זה חלק מהצמיחה של המדינה. חייבים לצלוח אותו, זה עוד שלב של בניית המדינה ונילחם על המדינה שלנו מבפנים ומבחוץ".

אורן לביא מנכ"ל משרד החקלאות: "ההתמודדות עם יוקר המחייה בישראל, דרך פגיעה אנושה בחקלאות המקומית, היא טעות קשה לטווח הארוך" – ראובן זלץ

המינוי הראשון של שר החקלאות אבי דיכטר, היה מינוי אורן לביא, איש אמונו, האיש ההולך איתו צמוד מאז 2006 . לביא ינהל את המשרד בהתאם למדיניות דיכטר. כ- 4 חודשים לאחר כניסתו לתפקיד, בראיון ראשון ומיוחד, מדבר לביא על המשרד אותו הוא יוביל, על חקלאות, על היבוא, טרור חקלאי וכמובן על ענף החלב. לביא: "ענף חלב, מקצועי, חזק ויציב יאפשר רווחיות ופרנסה למאות רפתנים הפרוסים ברחבי הארץ". בלעדי ל'משק הבקר והחלב'

רוח חדשה במשרד החקלאות. אורן לביא

זה לא סוד שכל חקלאי ישראל נשמו לרווחה כשאבי דיכטר נכנס ללשכת שר החקלאות. פורר, השר לשעבר, הותיר מאחוריו חקלאות מדממת ולמרות כל הדיבורים על יוקר המחיה, הרי שבתקופתו ניתן רק לציין את היבוא חסר הגבולות שפגע, יש מי שיאמר, הרס, ענפי חקלאות שלמים. כך שבואו של דיכטר ובעקבותיו, האיש הקרוב אליו ביותר, אורן לביא, התקבל בחיוכים רבים, בטח בקרב החקלאים. כך גם מינוי אורן לביא לתפקיד מנכ"ל המשרד, שעבר בשקט וללא שום התנגדות. אז דובר על רוח חדשה במשרד החקלאות. משרד האמור בסופו של דבר לייצג את החקלאים ולשמור עליהם. בראיון נרחב, ראשון מאז שנכנס לתפקידו, עונה המנכ"ל לביא על כל השאלות הבוערות, בנושאים שעל סדר היום של החקלאים בישראל. דבריו של מנכ"ל המשרד יערבו לאוזני החקלאים, כעת נותרה השאלה, האם אכן יהיה בכוחו, בממשלה בה שולט פורום קהלת, האם יהיה בכוחו ובכוח השר, לשמור על החקלאות כחול לבן. אם זאת, יש לציין כי אורן לביא, כמו השר דיכטר, הוא איש ליכוד וותיק ובעל מהלכים והשפעה במפלגה, דבר שיעזור לו ולשר שלו, לקדם את משנתם המשותפת במשרד החקלאות.

כ- 4 חודשים עברו מאז כניסתך לתפקיד, איזה משרד מצאת והאם המטרות שלכם, זהות למטרות שר החקלאות לשעבר פורר שדגל בפתיחת השוק החקלאי ליבוא וגרם, כך לדברי החקלאים, לפגיעה קשה בענף החקלאות הישראלי?
"משרד החקלאות ופיתוח הכפר הוא בעל משמעויות כלכליות, חברתיות וביטחוניות. עם כניסתי לתפקיד התווה השר, אבי דיכטר, את מונח היסוד "אין מדינה ללא חקלאות ואין חקלאות ללא חקלאים". המונח משקף את שינוי הכיוון שהשר מוביל ביחס למדיניות העבר במשרד. כידוע לך, משרד החקלאות הוא משרד ותיק עם עובדים מסורים ומקצועיים בעלי רצון גדול לקדם את החקלאות המקומית-הישראלית, ומחוברים לצרכי החקלאים בשטח. ברמת המשרד שמתי לי כיעד לטפל באיוש מגוון תפקידי מפתח שהיו פערים לגביהם, החל ממנהלי מחוזות שמהווים את הקשר בין החקלאים בשטח לבין המשרד. בנוסף איוש של מנהל מערכות המידע ובעלי תפקידים נוספים וחשובים להצלחת המשרד. בימים אלה אני עובד על תוכניות העבודה והתקציב של המשרד, בתוך כך, אני פועל לעדכן את המודלים לתמיכה הישירה בחקלאות לטובת חיזוק היצור המקומי, ובוחן את כל התהליכים המתקיימים במשרד החל מגורמי היצור, מחקרים, ליווי והדרכה. כמנכ"ל המשרד שמתי לי כיעד להוביל מהפכה ולהפוך את משרד החקלאות למשרד מוביל בתחום השירות, הדיגיטל, המחקר והובלת נושא ביטחון המזון".

אם תוכל לציין את 3 המטרות העיקריות שלך, של השר, בקדנציה הזו במשרד החקלאות?
"שר החקלאות, אבי דיכטר, פועל במגוון דרכים להוביל את החקלאות המקומית וביניהן, הקצאות קרקע, הוזלת מחירי המים המושבים, הגדלת מספר העובדים הזרים בישראל, הצערת גיל החקלאים ונושא החדשנות בחקלאות. כל זאת במטרה להבטיח את ביטחון המזון של מדינת ישראל לאורך זמן ובאופן יציב לאורך שנים".

בתחילת החודש הציג מבקר המדינה את הדו"ח בנושא פשיעה חקלאית. שר החקלאות דיכטר, כבר התבטא בעבר בנושא והבטיח מאבק חסר פשרות. האם יש תוכנית, תקציב, או פעולות נגד הפשיעה החקלאית הגורמת לנזקים של מיליארדי שקלים בשנה?
"הפשיעה במרחב הכפרי היא מבחינתי טרור חקלאי ותפקידנו כמדינה להבטיח שאף חקלאי לא יישאר לבד אל מול טרור חקלאי. כפי שעולה בדו"ח, הגורמים בעלי הסמכויות לטיפול בפשיעה במרחב הכפרי הם המשטרה ומשמר הגבול. יחד עם זאת, ומתוך הרצון לסייע לחקלאים בסוגיה זו, בשנת 2022 טרם כניסתי לתפקיד, משרד החקלאות ביצע מהלך נרחב של שיתוף ציבור עם החקלאים על מנת ללמוד על הקשיים הנגרמים להם מתוך רצון לסייע בתחומים בהם יש למשרד יכולת סיוע, כגון: ביטוחים, תמיכות לאמצעי אבטחה וסיוע מול משרדי ממשלה אחרים. בעקבות התובנות הללו, הנחתי את גורמי המקצוע במשרד להכין תכנית אופרטיבית בהתאם לממצאים שנצברו בתהליך שיתוף הציבור.

מה עמדתך בנושא היבוא של תוצרת חקלאית לישראל ?
"עבורי החקלאות בישראל היא מילה נרדפת לציונות. ההתמודדות עם יוקר המחייה בישראל דרך פגיעה אנושה בענפי החקלאות המקומית היא טעות קשה לטווח הארוך. התוצאה ההרסנית בענף השום היא הדוגמה המוחשית לכך. ביטחון המזון וחוסנה של מדינת ישראל הם הנושאים
המרכזיים שצריכים לעמוד לנגד עינינו. לדעתי, תוצרת חקלאית מיובאת צריכה להיות בעיקר במקומות בהם לישראל חוסר יכולת לייצר או חיסרון יחסי מובהק. לנגד עינינו מוכרחים לעמוד, ביטחון המזון לתושבים, שמירה על קרקעות המדינה, חקלאות עד התלם האחרון, יצירת מקומות עבודה ועוד".

ברשותך, עדיין בנושא היבוא, כל ענף הנפתח ליבוא נפגע קשות או שחוסל לחלוטין. כך קרה עם ענף הדגה, השום, הדבש, ענף הבקר למאכל. מה גם שהיבוא לא גרם לירידת מחירים, נהפוך הוא, ראה דוגמא לעליית מחירי החמאה?
"החל מהיום הראשון שהגענו למשרד החקלאות נאבקנו לעצור את הרפורמה החקלאית שהחלה בממשלה הקודמת. רפורמה שתכליתה לפתוח לייבוא את כל מוצרי החקלאות הטרייה ושהספיקה לגרום ללא מעט נזקים. אם הרפורמה הייתה יוצאת לפועל באופן מלא אני מניח שהנזק לחקלאות המקומית היה דרמטי, בדומה לתוצאה ההרסנית בענף השום שכמעט וחוסל כליל. אם המדינה רוצה לייבא תוצרת טרייה היא צריכה לעשות זאת במקביל למתן תמיכות ישירות לחקלאים המקומיים, ובנוסף לאפשר לחקלאים לעמוד באותו קו התחלה כמו החקלאים באותן מדינות מייצאות בהיבט של מחירי מים, ידיים עובדות, תמיכות ישירות, מס כניסה למדינה וכדומה. יחד עם זאת, הסתמכות על יבוא בלבד ללא תחרות מעמידה בסכנה את ביטחון המזון המקומי שכן ענפי חקלאות מקומיים יתקשו לעמוד באתגר. אני יכול להעיד שהנהלת המשרד פועלת למול משרד האוצר האמון על נושא המכסים על מנת לשמר את היציבות והוודאות שהחקלאים כה זקוקים להן".

ענף החלב הישראלי עובר שחיקה איטית, הרווחיות נשחקת, היבוא גדל, איך אתה רואה את עתיד הענף בישראל והאם אתה בעד הענף שישאר מתוכנן?
"החקלאים בענף החלב ובחקלאות בכלל זקוקים ליציבות ולוודאות. ענף חלב, מקצועי, חזק ויציב יאפשר רווחיות ופרנסה למאות רפתנים הפרוסים ברחבי הארץ. נושא המכסות נמצא ככלי יעיל לשמירת היציבות בענף ובמיוחד בענף עם אחריות חקלאית גבוהה ומקצועיות כמו ענף החלב. יתכן ובעתיד ימצאו כלים אחרים, כמו תמיכות או שיטות נוספות לשמור על יציבות ואספקה סדירה של מוצרי חלב לציבור, אך במצב הכלכלי של היום נראה כי שיטת המכסות היא זו המאפשרת את השמירה על הענף באופן המיטבי.

האם אתה כמנכ"ל משרד החקלאות, בעד תמיכה ישירה לרפתנים?
"התמיכה הישירה בשיטה האירופית פחות מתאימה לענף החלב הישראלי לאור הממשק השונה והעובדה כי הענף לא מתבסס על שטחי מרעה צמודים לרפת, אלא על מזון מרוכז, תחמיצים ושחתות. אני לא פוסל תמיכות ישירות, אבל צריך לבחון לעומק את הכלי והתאמתו לענף ייחודי זה".

אחת מהטענות החוזרות ונשנות של החקלאים, הרגולציה המקשה עליהם לפעול עד כדי סגירת משקים, דעתך?
"אכן עודף בירוקרטיה היא בעיה משמעותית בכלכלה בכלל, ובוודאי בחקלאות, ואנו במשרד בעזרת צוות מדיניות רגולציה בחטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה ובעזרת הרגולטורים המקצועיים שלנו מחפשים כל הזמן איך להקל על החקלאים ברגולציה, לשפר תהליכים ולפשטם".

מחירי המים, אחת מהבעיות הקשות של החקלאים, האם המשרד יפעל להורדת מחיר המים לחקלאות?
כן, כפי שציינתי אחד היעדים במדיניות השר דיכטר הוא לפעול להורדת עלויות הייצור של החקלאים, ובעיקר דרך מחירי המים המושבים והגדלת מספר העובדים הזרים"

לסיום, ברכה לחג?
"כן, בהחלט, בהזדמנות זו אני מבקש לאחל לכל ציבור החקלאים בישראל ולציבור בכלל חג שבועות שמח, נרים כולנו כוס חלב לכבודם של רפתני ישראל שדואגים שלכלל האזרחים יהיה חלב ומוצרי חלב טריים, בריאים וטעימים כל השנה".

אין בכלל ספק כי אורן לביא, מסמן בבירור את הדרך החדשה של משרד החקלאות, שלאחר השר פורר. החקלאים בישראל לא יכלו לבקש משרד אוהד יותר, בטח ברמת ההצהרות הראשוניות. כעת נותר להמתין ולראות כיצד השר ומנכ"ל משרדו ינווט את הספינה במים הסוערים של ממשלה זו. בסופו של דבר, הצלחתם, היא ללא ספק הצלחתנו.

מכון שלטון – פורום קהלת

מכון מחקר ומעשה הם קוראים לעצמם.
עם תקציב של 40 מיליון ₪, 140 חוקרים, אלפי בוגרים ולא מעט עמותות נתמכות, שמקדמות רעיונות מפחידים.
מרסקים את התשתית מדינת הרווחה, שעל בסיסה קמה מדינת ישראל.
הכריזו כמעט מלחמה על הסולידריות החברתית והדאגה לחלש, ואולי אפילו על החמלה כמו שחברי חגי רזניק אומר.
עובדים קשה בכדי לפורר לאט-לאט את החקלאות הישראלית, להחליש את החינוך הממלכתי, את הסולידריות בחברה הישראלית.
והכל במתק שפתיים, בשם החירות והחופש, בשם רעיונות ליברטיניים והשוק החופשי. וכן, עם הרבה מאד כסף זר.

צריך לומר ביושר שלא מדובר על ממשלה כזו או אחרת. עובדים עם כולם. הממשלה הקודמת, לדוגמה, קידמה לא מעט רעיונות ושיגעונות של הפורום.
כאשר מנכ"ל הפורום אומר בתחקיר המצורף כאן: "אנחנו לא מתייחסים לממשקים עם מקבלי ההחלטות", הוא יודע למה.
כי תמיד הם היו מאוחרי הקלעים. מסתובבים בכנסת, בוועדות הכנסת ומשרדי הממשלה, שולטים בטוויטר וברשתות, ממנים מנכ"לים וסמנכ"לים בממשלה, מפעילים לחץ על קובעי המדיניות.

שלא תטעו: הם עבדו לא מעט על התחקיר הזה – להיראות טוב, לדבר במתק שפתיים, בחופש ביטוי לחוקרים, לייפות את הדברים ובעיקר לחמם את הסיר לאט-לאט. "בישול" ארוך ומתוחכם.
אז בפעם הבאה שאתם שואלים את עצמכם: "איך המדינה הגיעה לזה?", אני מציע ללכת במעלה הנחל ולבדוק מאיפה מתחיל הזיהום.

שאפו לאסף ליברמן מתאגיד 11, שעזר אומץ ועשה עבודת תחקיר על "מכון קהלת".

האתגר עוד לפנינו – ארנון אושרי

הימים ימים טרופים ומטורפים, כמותם לא חווינו מעולם בישראל, כולנו התרגלנו (כמה עצוב) להתרכז במאבקינו לשמירה על החקלאות המקומית, לשמירה על ענפי היצור שמהווים בסיס לביטחון המזון, לפריסת הישובים, לעצם קיומנו כחקלאים והנה התרגשה על כולנו הפיכה משטרית.

אם נעצור רק לרגע ונחפש את המשותף, ללא כל מאמץ נגלה שאת מפת הדרכים שהובילה לחיסול החקלאות, לצמצום היצור והשלטת היבוא על ראש כולנו, כתבו במרתפי פורום קהלת, הפורום האולטרה ימני שבסיסו באוונגליסטים אולטרה שמרנים דתיים אמריקאים, שמצאו כר פורה להפצת משנת איין רנד שלהם כאן אצלנו בישראל. החבירה הלא טבעית הזו מחד, אבל בהחלט הגיונית מאידך, בין אוונגליסטים אולטרה ימניים לבין חבורה גזענית מיזוגנית, אולטרה ימנית בישראל נראית טבעית.

גבולות גזרה
הגבולות בין ימין ושמאל מעולם לא הוקצנו כמו בימינו אלו כשברור שכל מי שלא שייך למחנה של סמוטגביר ונתניהו, מייד מתויג כשמאל ולא סתם, אלא שמאל קיצוני. אנחנו, החקלאים, נחשפנו לתורת קהלת (כמה ציני השימוש בשם קהלת ואיזו כפירה בחכם באדם) כשבהובלת ממשלות נתניהו בעיקר, אומצה תורת הפורום שהכול פתוח והכל לתחרות, אין תכלית ראויה ועל חקלאי ישראל, בשם השוק החופשי כמובן, להתחרות על לב הצרכנים אל מול מחיר המים ושכר העבודה בתורכיה ובעזה או אל מול תמיכות אירופיות. נעלמה כל ראיה של ישוב הארץ ושמירה על אדמות הלאום. טוב, לא לגמרי, כי אם מדובר בהפקרת אדמות חקלאיות לקבלנים, אז גם זה מין סוג של שמירה, אבל רק במרכז הארץ. הפריפריה ויישובי הספר, לא ממש חשובים לפורום הזה ולממשלת ישראל שכבר כמחצית מהמשקים בערבה נסגרו, או בגליל ובגולן החקלאים כורעים תחת היבוא ההרסני. נדמה שאנחנו בעיצומם של ימים היסטוריים לעם ישראל, עד כה, לא מקשיבים מרכיבי הקואליציה לכל האזהרות מבכירי הכלכלנים, מבעלי חברות הייטק, מגורמים מדיניים וממדינות זרות. נדמה שבהינתן שאמנם חלילה תצלח דרכה של הקואליציה ומערכות החוק יכפפו לכנסת מבלי כל יכולת מעשית, לא נצא גם אנחנו נקיים מהעניין. חשוב לזכור שבעולם הקפיטליסטי של הימין הקיצוני, הכול פתוח והתאוריה שמקדם באופן מעשי פורום קהלת, תהיה זו אשר מכתיבה את הכלכלה הישראלית ואז מי שלא יכול לעמוד בתחרות מול שווקי חוץ, כלומר כמעט כל מי שהוא יצרן ישראלי, דינו להימחק וההמשך יהיה באופן טבעי מחיקת ישובים שחקלאות היא בבסיסם, הפקעת אדמה, ושינוי מהותי בפני המדינה.

החקלאות לאן?
החקלאות בישראל תהיה תאגידית בידי בעלי ממון, היבוא ישלוט בכיפה וכל גוף הידע העצום שנבנה במשך עשורים יימוג אל ערפל עתידי שאין איש יודע מה מעבר לו. נדמה שבעת הזו, חשוב לכל אחד לבדוק את סולם הערכים שלו ולחשוב היכן עומדת תפיסת עולמו. אבל לא רק, גם לנו, החקלאים, חשוב לבדוק היטב לפני שאנחנו ממשיכים להשקיע, מה צופן העתיד הכלכלי? האם השקעה תהיה בעלת הצדקה כלכלית לאורך זמן? ובתוך כל אלה, יש נקודות אור, דווקא הכאוס שכולנו נתונים בו, חידד אצל רבים, רבים מאד את הצורך לקבוע היכן אנחנו ניצבים במהלכים ההרסניים שמתרגשים עלינו. נראה שדווקא עכשיו, בשעה האפלה הזו, זו השעה שלפני הזריחה, ההתעוררות ההמונית של מאות אלפים ואולי יותר, בישראל שמבינים לפתע מה מתרחש, אירוע שיצמיח תנועה חדשה של ישראלים מעורבים, יוזמים ולוקחים חלק בעיצוב דמותה הדמוקרטית של המדינה. ישראלים, ציונים, חילוניים, דתיים, המאמינים בעבודה, בתעשיה כחול לבן. אולי גם אנחנו, החקלאים בישראל, יחד עם מיליונים נגלה לפתע תפיסה לאומית עם כלכלה אחרת, חומלת, שמבינה כי כסף אינו חזות הכול, תנועה שמבינה שפני הנוף במדינה, בטחון המזון, הפריסה לאורך גבולות המדינה, הם הדבר החשוב לא פחות משורה בתקציב. הרי כשמייבאים לארץ תוצרת זולה וזה לא משנה איזו תוצרת, לרוב זה על חשבון היצור המקומי, כלומר מייבאים אבטלה.
ברור שיש מי שנהנה מזה, בישראל גדל מעמד של טייקוני על השולטים בכלכלה מצד אחד וביבוא מצד שני. אבל באותה המידה ברור שזה מיעוט, מיעוט עם כיסים עמוקים ועם השפעה גדולה על מקבלי ההחלטות, אבל מיעוט. כולנו יודעים שאת יוקר המחיה קובעת בעיקר המדינה וברצותה, המדינה יכולה להוזיל את עלויות הבניה, את מחיר הקרקע, את מחירי תשומות היצור, את האגרות, כל אלה בידי המדינה. אבל כמו שאמר החשמלאי שנידון להיצלות בכיסא חשמלי אל מותו וגילו שהכיסא לא פועל, שאלו אותו אם הוא יכול לתקן, והוא השיב שכן, אבל אין לו מוטיבציה. אז אין למדינה כל מוטיבציה להוזיל את מחירי בניה או את מחירי המזון, ולמה שתהיה, אם שכבת מקורבים, יבואנים נהנים. לא נותר לכולנו, אלא לקוות שהימים האפלים האלה שניחתו על כולנו, יחלפו, ישראל תחזור למסלול השפוי ושינויים יעשו בהסכמות רחבות ויחל איחוי קרעים שנקרעו בתוכנו, והחקלאות גם היא תצא נשכרת מהשינויים שיחזקו את היצור המקומי ואת הישובים
… או שלא.
וזה המקום שלי לאחל לנו החקלאים, חג חירות שמח שנדמה כי השנה הברכה מקבלת משנה תוקף. שנדע להיאבק על ישראל טובה יותר, ערכית יותר, ישראל עובדת, מגדלת את מזונה, חולבת את פרותיה ולא שוכחת את החלש, החולה, הקשיש וזוכרת תמיד כי ציונות, זו לא מילה גסה.
חג שמח

טור אישי – ארנון אושרי: מתארגנים להמשך.. עננים כבדים מכסים את האופק

אז פורום קהלת רוצה עולם בו כולם מתחרים בכולם כאילו שזו חזות הכול, עולם של כלכלה אכזרית שלא רואה את הפרט, עולם שאין בו טיפת מחשבה לאומית או ציונית, חקלאית ומבחינת הוגי הרעיון (שאגב גורמים אולטרה ימניים מממנים אותו) אנחנו, חקלאי ישראל, לא רק, אבל בנו אני עוסק, נתונים לחסדי ייבוא פרוע ושחיקת רווחים מתמדת.
כי מישהו באמת חושב שאנחנו אמורים להתחרות עם מחירי המים בטורקיה, שכר העבודה בעזה והסבסוד האירופי. כל זה, כשאנחנו הרפתנים מיועלים על כורחנו כל שנה בשני אחוז. משלמים אגרות והיטלים למינם, על מוצרי החלב מוטל מע"מ בניגוד למדינות אירופה, וכולנו במדינת אי שאין בה ממש תחרות בין רשתות. שרשרת הערך מבחינת האוצר מסתכמת ברפתנים, חקלאים כי אנחנו הרי אשמים ביוקר המחיה וכל היתר, חיים בעולם שכולו טוב, מספר קטן של יבואנים
שולטים על השוק, מספר רשתות השיווק קטן באופן מעורר חרדה וזה הרי לא באמת מוביל לתחרות אמיתית. ולאחר כל זה, אנחנו החקלאים, הרפתנים צריכים להתחרות עם גבינות
מפולין, הולנד, צרפת והרי כולם יודעים שאין מדובר בתחרות הוגנת ובאמת חופשית. ובאותה נשימה, רפתות נסגרות בכל חודש, החקלאים מתבגרים ומעטים רוצים לעסוק בחקלאות,
הטייקונים וחברות המזון הגדולות שולטות בשוק ועכשיו לך תעבוד ברפת ותרוויח כסף למחייתך.

לחשב מסלול ומהר
עד כה, לצערי, לא הצלחנו, אנחנו הרפתנים והחקלאים בכלל, להבחין ולהבין שאנחנו משחקים לידי כל האלה בדרך ההתנהלות שלנו, לא השכלנו להבין שללא ריכוז מאמץ, ללא שיתוף פעולה ומשמעת ארגונית, ניפול תמיד לידי כל מי שרק חפץ בכך וכך הגד"ש ממקסם את הרווח על חשבוננו, היבואנים גוזרים קופן הרשתות חוגגות על גב התוצרת שלנו והריבון לא באמת סופר אותנו. חישובי ההתנהלות מולנו וכל ההסכמים איתנו הם קצרי מועד, מה שלא באמת מאפשר ליצור אופק כלכלי להשקעות ומכווץ את הענף, לא השכלנו להבין שמיליארד וחצי ליטרים של חלב זה כוח.
ולכן אולי הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש, מטבע לשון שגור היום, שזה אומר לבנות דרך התארגנות שתרכז את כוח יצור החלב תחת קורת גג אחת או שתים לכל היותר, זה אומר
כוח מיקוח מול ספקים, מול מחלבות ומול כל גורם שלטוני. כל זה יתכן רק אם נשכיל להשתחרר מהחשדנות הבסיסית הטבועה בנו מאז ימי ארגוני הקניות, אם נבין שהתארגנות היא כורח השעה והתארגנות עם משמעת ארגונית חזקה. זו חייבת להיות התארגנות שהפרט יבין וידע שהארגון שומר על האינטרסים שלו וממקסם את יכולותיו למענו, אם הפרט יבין שאין מה לחפש בחוץ. ושלא יהיה ספק, יקומו אויבים לא מעטים להתארגנות כזו שינסו לפרקה, אם אלו ספקים,
ואם אלו רשתות, תגענה בוודאי הצעות מפתות לפרטים, אבל כאן תיבחן המשמעת והמחויבות של כל השותפים למזים הקואופרטיבי. ברור לחלוטין שיש בנינו קטני אמונה וסקפטיים, אבל עד כה, ללא התארגנות ראויה, אנחנו במלחמת מאסף ומתמעטים משנה לשנה. כל המהלך המוצע,
אינו איזו המצאה חדשה , כך מתנהלים רוב החקלאים בעולם, כך היה בישראל לפני מאה שנה ואין שום סיבה מדוע לא נחזיר עטרה ליושנה ונחזיר את הכוח לידינו ואת קביעת גורל פרנסתנו לעצמנו ויפה שעה אחת קודם.

ובהמשך לדבריו של ארנון, יש כבר התארגנות להקמת קואופרטיב ומחלבה עליה חתומים מרבית הרפתות הקיבוציות וכעת יש מו"מ מתקדם להקמת קואופרטיב שכזה גם בקרב רפתות  משפחתיות. מוקד ההתארגנות כרגע, נמצא בכפר ויתקין ומצטרפים אליו לא מעט רפתות. טוב יעשו שני הצדדים באם ישכילו להבין כי ביחד הכוח גדול יותר וללכת במשותף להקמת מחלבה
שתהיה בבעלות כל רפתני ישראל. בהצלחה. ר. זלץ