המגזין שלנו מהשולחן של ליאור שמחה המחירים שלנו תבל תמיכת נעה כנסים, קורסים ופעילות (לוח שנה) זום ענפי מילקטק

יפתח גורני מנהל רפת באר מילכה: "ללא חקלאות כחול לבן לא יהיה לנו עתיד" – ראובן זלץ

בקצה השמים, בסוף המדבר, יש מקום רחוק ושם מתגוררים אנשים המפריחים את המדבר, הם עושים חקלאות כחול לבן ואפילו נהנים מכל רגע. יפתח גורני, מתרחק ממילים גבוהות ונזהר שלא ליפול לקלישאות. הוא מראשוני המתיישבים בבאר מילכה ונזכר בדרך שעברו על הרפת שהקימו ולא מתחרט לרגע. יפתח "מבחינת הרפת, יש לנו פוטנציאל גדילה כמעט אין סופי". עוד סיפור על אנשים חולמים,
חקלאות וציונות ללא מרכאות

במסגרת המסע שלנו לאנשים ההופכים את המקום הזה לטוב יותר, לאופטימי יותר ולסוג של תקווה שיהיה טוב יותר, הגענו ליפתח גורני מבאר מילכה. הוא מה שנקרא, הציוני החדש, צבר, בעל משפחה, שהחליט לקום בוקר אחד ולעבור עם אשתו ותינוק למדבר הצהוב, ממש בקצה השמים, לפתחת ניצנה. אם יש עדיין משהו מהמילה ציונות, הרי שהוא וחבריו נופלים לקטגוריה. שם, בסוף המדבר, באזור צרוב מחום ונוף צהוב עם דיונות מהממות, שם הם החליטו לגור. לא מדובר בחברות תמהונים, נהפוך הוא, אנשים רציניים, מודעים, רגליים עמוק בקרקע, אך הם לא התביישו לחלום. כיום באר מילכה הוא ישוב פורח, בצמיחה, קולט משפחות צעירות ועם חיי קהילה לתפארת. אך ההתחלה, כן, ההתחלה, היתה קשה, ארוכה ומייגעת. יש מקומות בהם המדינה ממהרת לעזור, שם בפתחת ניצנה, במקום שלאף אחד אין דרישת בעלות, דווקא שם הבירוקרטיה כמעט וטחנה אותם עד עפר.

יפתח גורני

על חלומות ומדבר גדול
יפתח מראשוני המתיישבים במושב מספר על ההתחלה "באר מילכה זו התיישבות שהמדינה החליטה להקים בסוף שנות ה 90- של המאה הקודמת. במקביל, קבוצת חברים שמעו על הרעיון להקמת היישוב ובמהלך 2001 היו נפגשים ומדברים על ציונות בבאר מילכה שבפתחת ניצנה. הקבוצה היתה נפגשת פעם בשבוע וכאן אנחנו הצטרפנו, זוגתי ואני. היינו בני 30 עם ילדה בת שנתיים והתחלנו לחשוב על העתיד ואיפה נבנה את הבית שלנו. אנחנו מדברים על סוף שנת 2001 . התפטרנו מעבודה, ביטלנו שכירות על בית וירדנו לקדש ברנע. אז באר מילכה היתה רק דיונה, היה רעיון על הנייר ואישרו תוכניות ראשוניות במשרדי הממשלה. במשך 4 שנים גרנו בקראוונים במושב כמהין במחנה זמני וחיכינו לסוכנות שתקים את הישוב. בשנת 2002 קבלה הסוכנות החלטה על הפסקת בניית ישובים בישראל ואז נפלנו בין הכיסאות. היינו תקועים, הרבה משפחות עזבו בגלל הסחבת. בשנת 2006 החלה החטיבה להתיישבות להיכנס לעסק והקימה מחנה זמני ואז עברנו סוף סוף לבאר מילכה. 8 קראוונים, שביל גישה, חשמל ומים.
בלי תאורת רחובות ,ללא גדר, ללא אינטרנט, ללא בזק, ללא ביוב. זו היתה תקופה שפשוט אי אפשר לתאר, התרוממות רוח, אושר גדול. היינו 8 משפחות עם ילדים קטנים וחלומות גדולים, לא היה לנו בעצם כלום, אבל היה לנו הכל, חלום על הקמת בית בבאר מילכה".

באר מילכה ההתחלה

פעם קראו לזה ציונות?
"לא תוציא ממני את המילה הזו, אני לא עשיתי את זה מטעמי ציונות ולא רוצה לקשור לעצמי כתרים מיותרים. שמענו על רעיון להקמת ישוב וזה קסם לי ולמשפחתי וכמובן שבדרך אני עושה טוב גם לחבר'ה סביבי ולאזור כולו". משנת 2001 ועד 2013 היה יפתח יו"ר הוועד, תפקיד ציבורי בהתנדבות, יפתח "היינו צריכים להוכיח לכולם שאנחנו קבוצה מספיק רצינית, כי מבחינת המדינה היתה דאגה שאנחנו הזויים ואין טעם לבנות לנו ישוב. אנחנו דפקנו על כל השולחנות האפשריים, בכל משרדי הממשלה הרלוונטיים והודענו בעיקשות כי אנחנו הולכים לבנות בתים במקום שהוא כרגע נטול ערך כל שהוא, מה שנקרא, רק חול וחול. בואו תנו יד" בקשנו מכולם. היום באר מילכה מונה 50 משפחות, בקצה המדבר, בדרך לשום מקום, נותני השירות עדיין מתחמקים, ללא בנקים, ללא מרכז מסחרי, הקימו החבר'ה ישוב לתפארת. באר מילכה קולטת כל הזמן משפחות צעירות. יפתח "כיום באר מילכה היא ישוב בעלת מרקם קהילתי משגשג, הקהילתיות באזור כזה, בגלל הריחוק והניתוק, מתעצמת עוד יותר. בכלל, כל חמשת הישובים פועלים ביחד ואני שמח לומר כי הרקמה האנושית כאן והקהילה העוטפת, הופכת את החיים באזור לטובים ונעימים הרבה יותר".

שקט שם שאפשר להשתגע
5 ישובים, קדש ברנע, כמהין ובאר מילכה, מושבים, בנוסף כפר תיירותי עזוז וניצנה, כפר נוער חינוכי שבימים אלה מדברים על הקמת ישוב ניצנה ולהגיע ל 1500- משפחות. המרחק מגבול מצרים בין 300 מ"ר ועד כק"מ וחצי. וכעת נותרה השאלה, מדוע המדינה לא מפריחה את השממה באזור המופלא הזה, שם העתיד.

ואז הוקמה הרפת
שלא תתבלבלו, מדובר ברפת ייחודית, אומנם היא נחשבת רפת מושבית אך מתנהלת כרפת שיתופית, שבעלי המכסות הם בעצם חברי המושב. הסיפור הוא די פשוט, בגלל הרגולציה ובירוקרטיה המכסה ממועצת החלב היתה חייבת להירשם על שמם של חברי מושב, ולאחר הליך הגרלה קצר נבחרו 7 חברים. יפתח גורני, מנהל הרפת והרוח החיה מאחורי הקמת הרפת, לא זכה בהגרלה. וכך קם מודל חדש של רפת, המוח היהודי לא מפסיק להמציא לנו פטנטים. זה היה בשנת 2009 ובמשך 3 שנים, חקרו החברים את נושא הרפת, הסתובבו בכל הרפתות בארץ. באוקטובר 2012 החלה לפעול הרפת באחד האזורים המבודדים בארץ ויש לציין בהצלחה גדולה. כיום הרפת בעלת מכסה של 3.4 מיליון ליטר לשנה והחבר'ה מתכננים ורוצים להגדיל את המכסה ואת הרפת. פוטנציאל יש, אך מה שמגביל אותם זה מכסת החלב, יפתח מקווה שבעתיד גם זה יסתדר. וקבלו ידיעה חקלאית מרעישה, מתברר כי מזג האויר שם במדבר הצהוב הרחוק עושה טוב לפרות ואפילו בקיץ החם אין ירידת חלב דרמטית, אם בכלל. כי ככה זה שאתה בקצה העולם ללא לחות והפרות נהנות משקיעות מרהיבות.

באר מילכה היום

ענף החלב לאן, מקווה ששמעת על עליית המחירים?
יפתח "דווקא על עליית המחירים שמעתי (צוחק יפתח) לדעתי זה לא יילך למשהו קיצוני, לפחות כך אני מקווה. הסיפור מבחינתנו הוא המשק המתוכנן ומחיר המטרה, זה הסיפור, מה יהיה עליו, בשנת 2026 אמור להיות הסכם חדש ואז נראה. אני מעריך ומקווה שיהיה הסכם חדש כי אם לא יהיה הסכם חדש ומנגנון המכסות יבוטל, אז כל אחד לעסקיו. יש את ההתארגנות של התאגיד, הקמת קואופרטיב ומחלבה של היצרנים, אך במצב כזה, מי שינהל את הענף זה המחלבות. רפת באר מילכה במיקומה תמשיך להתקיים, פוטנציאל הגדילה שלנו הוא אין סופי. הרפת שלנו תמשיך לעבוד בכל מקרה ובטח תכפיל את עצמה ואולי אף יותר".

הפרה הראשונה ברפת

ואיך המצב במדינה כיום משפיע או שלא?
יפתח שותק לרגע "תשמע אני לא חזק באקטואליה ,אין לנו טלויזיה בבית, יחסית אני מאוד מנותק, מבחירה כמובן, לא מתעסק ולא חי את זה. ברור שהמצב מטריד ומפריע לי מאוד הקיטוב, הקיצוניות, האלימות. כי בסוף כולנו גרים כאן במדינה אבל שוב, אני בוחר לא להתעסק בזה".

הבנתי כי גם כאן יש טרור חקלאי?
"כן, זה בהחלט מעסיק אותי ברמה היומית, לא קראתי את דו"ח מבקר המדינה בנשוא, כי זה לא מעניין. אנחנו חיים את המציאות, סגרו את גדר הגבול לפני 9 שנים ומרגע שסגרו את גדר הגבול נעשה קשה יותר להבריח סמים. אז ענף הברחות הסמים הקלים כמעט נעלם כי מאוד קשה להעביר חבילות של סמים קלים מעל הגדר. מה שכן, החלו להבריח סמים קשים, יקרים, וההברחות הפכו לאלימות, לעיתים עם יריות. מדובר בשווי של מיליוני שקלים לכל הברחה והמבריח לא רואה ממטר. אך זו לא הפשיעה החקלאית, זה "רק" הברחות ורק נהיגה ברוטאלית על הכבישים כאן. יש באזור מאות חממות
של גידולי מריחואנה בכל שטחי האש, הוקמו חוות חקלאיות, את המים הם גונבים ממקורות ואת הדשן וסככות הצל גונבים מהחקלאים וזה למעשה רוב הפשיעה חקלאית, או טרור חקלאי, השם לא משנה זה אותו דבר. אין הרגשת פחד אבל יש תסכול מתמשך מאובד ציוד ואובדן משילות. לא ברור מה המדינה עושה והאם ואיך היא מטפלת בזה. הרי מדובר בשטח אש, אם אני הייתי נכנס לשם, היו מגיעים תוך רגע ועוצרים אותי, הרי זה שטח אש".

ישראל 2023 ?
"שאלה מורכבת, אני חושב על חקלאות ישראלית, ייצור כחול לבן, כי בלי זה אין עתיד. כל ישראלי שהולך לסופר והולך לבחור מוצרים, שיקנה מוצר כחול לבן גם אם זה עולה טיפה יותר. אני מאמין גדול בייצור כחול לבן, לא הכל נמדד דרך החור של השקל. אין מצב שאני נוגע מוצר מיובא ואני מדבר על הכל, מיין, ירקות, פירות, בטח שמוצרי חלב, רק ישראלי. כך גם מתנות לעובדים ומשתדל שיהיה מפתחת ניצנה".

מחשבות על העתיד?
"יש מחשבות על תיירות, על הקמת מחלבה אבל זה עוד רחוק".

עשור לרפת באר מילכה יפתח גורני: "הרפת הזו היא סוג של נס" – ראובן זלץ

מושב עובדים שעלה לקרקע בשנת 2006 באזור פתחת ניצנה מהאזורים הרחוקים והיפים בארץ, רק 1 ק"מ מגבול מצריים. כיום מתגוררות במושב 48 משפחות המתפרנסות בעיקר מחקלאות, עגבניות, מטעי רימונים, אננס, אוכמניות, כרמים, חממות פרחים, תיירות ואירוח ומקצועות חופשיים.

בשנת 2008 ניתנה מכסת חלב מושבית ומיד הוקמה אגודת חלב השייכת לכל משפחות המושב. ואז החל תהליך ארוך של תכנון ולמידת הענף. בתחילת הדרך ליווה את צוות ההקמה, יעקב שחף מחוות השחפים. בשנת 2011 שכרו את חברת פרוג'קט בר להקמת הרפת וניהול הרפת בשלוש השנים הראשונות. יפתח גורני, מגרעין מייסדי המושב המכהן כמנהל הרפת מספר "בתחילת אוקטובר 2012 נחלבו הפרות הראשונות במשק. ליקטנו את הפרות מכל רחבי הארץ, מדובר על כ 15-20- קיבוצים ומושבים שמהם אספנו את הפרות. בין השאר קנינו פרות מרפתות אייל, נגבה, שריד, רמת דוד, מושב בית שערים, יונתן בגולן, אושה, יד מרדכי, עין חרוד, כפר יחזקאל, אפק, תימורים, כפר ויתקין, נען, שובל, רפת השרון, גבים, רביבים ומעגן מיכאל". בנובמבר השנה ערכו
רפתני באר מילכה אירוע גדול עם אורחים רבים לציון עשור לרפת. יפתח "היה אירוע מכובד ומושקע ונראה שכולם נהנו והתרגשו יחד איתנו. צריך להבין, כשהקמנו את הרפת היו רבים שהרימו גבה ולא האמינו בפרויקט. והנה לאחר עשור, הפרויקט קם, פועל, רווחי ומקווה שרק ימשיך הלאה, ניתן לומר כי כל הפרויקט הוא סוג של נס. התחלנו בחששות וכמעט ללא משאבים ולשמחתי, הצלחנו. פעם קראו לזה ציונות". מסיים יפתח בחיוך.

יפתח גורני, באר מילכא

לא חוששים מהעתיד
כיום רפת באר מילכה בעלת מכסה של 3.1 מיליון ליטר לשנה, כ 270- חולבות, מכון חליבה של scr פרלל 12 על 12 , 3 חליבות ביום, מזון לחולבות מחברת אמבר דבירה, עגלות ויבשות מכינים בבית, החלב משווק ליוטבתה.

10 שנים אחרי?
"הדבר היחיד שמגביל אותנו זה מגבלת המכסה, יש לנו בפועל 7 מכסות המרכיבות את האגודה והיינו שמחים לגדול. המכון והשטח יכולים להכפיל את עצמם בייצור עם אותם אמצעים. קיווינו לקבל עוד מכסות ולא קבלנו, בגלל כל הקטע עם האגודה. יש משהו המגביל את האגודות מלקבל תוספות, כנראה שנכנענו לסיפור ומתכננים להתחיל לקנות".

עשור לבאר מילכה

בעיות?
"חוץ ממגבלת המרחק, אין בעיות מיוחדות, אנחנו כמובן מאוד בעד התכנון וחוק החלב ולראיה תראה מה קרה עם מחירי המזון ואני לא רוצה לחשוב מה היה קורה ללא מחיר המטרה ששמר עלינו השנה. אך יחד עם זאת, אנחנו לא חוששים מהעתיד, מבחינתנו אנחנו ממשיכים הלאה, יש לנו פוטנציאל לגדול ואם צריך נהיה גדולים ויעילים".

פשיעה חקלאית?
"לצערי יש כאן בהחלט, זה קפץ בשנתיים האחרונות בצורה ממש אגרסיבית. גניבות יום יומיות בחממות המשקים (רשתות צל, מיכלי דשן, סולר וכלי עבודה) אנחנו חווינו גם כאן ברפת גניבת עגלות ותערובת. אבל כאן המשקים בפתחת ניצנה החליטו לקחת יוזמה ואחריות. יש כאן מחסום בכניסה לישובים בכביש הראשי והפשיעה ירדה לאפס. אך ברור שמי שצריך לטפל בזה זו המשטרה ולא התושבים!