כתבו: הלל מלכה, עירא פלך, תומא עבוד, עדו סמילנסקי, פרץ שורק, גל בן יוסף, יוסי פורטל, טל שקולניק, דניאל ביקל, אבירם ג'ונסון, צליל שץ, מאיה שניט-אורלנד, לידן פלאח בליק, שאול יעקבס, יניב לבון
מטרת חלק א' הינה לבחון את אפשרות הצנעת הזבל הרטוב בתוך מרבץ הפרות. נבחנה כמות הליטר למטר מרובע של זבל מדרך שניתן לפזר בשיטה זו ללא פגיעה באיכות המרבץ ובבריאות הפרות בעיקר הכוונה לבריאות העטין ורמות תאים סומטיים. ולקבל זבל "מטופל" ע"י קלטור. שיטות וחומרים:
הניסוי התבצע ברפת חוף השרון במהלך חודש ינואר 2021. לצורך הניסוי לקחנו כ 6 סככות של פרות בתחלובות דומות (3 סככות של מבכירות ו 3 סככות של בוגרות). הטיפולים שנעשו בכל סככה מתוארים בטבלה 1.
טבלה 1 – טיפולי הצנעת הזבל בסככות השונות
זבל המדרכים נשאב בכל יום על ידי כלי ייעודי מבורות השפכים של הרפת. הזבל הנוזלי פוזר בכל אחת מסככות הניסוי (4 סככות עם טיפול שונה ושתי סככות ביקורת). פעם ביממה. כל סככה חולקה ל 4- מקטעים. מכל מקטע נלקחו 5 דוגמאות משטח פני הקרקע (1 ס"מ) ועוד 5 דוגמאות מעומק של 30 ס"מ. כל סט דוגמאות עורבב לדוגמא מייצגת אחת. כמו כן, נלקחה דוגמא מייצגת לכלל הסככה. הדגימות הועברו למעבדה בנווה יער לקביעת אחוז חומר יבש. בדגימות המייצגות את הסככה נבדקו גם מדדים נוספים: ,PH מוליכות חשמלית, אחוז אפר, אחוז חומר אורגני, יחס חנקן/פחמן, חנקן כללי, זרחן כללי ואשלגן. כמו כן, נלקחה דגימה מזבל המדרכים הרטוב (החומר שפוזר על ידי המכלית). בנוסף, נבדק מצב המרבץ מבחינת רטיבות כל בוקר לפני פיזור השפכים על פי סולם דירוג של בין 1 (יבש) ל- 4 (רטוב) בכל סככה וכן נבדק ניקיון הפרות באזור הרגלים והעטין ביום הראשון והאחרון לניסוי על פי מדדים מקובלים.
תמונה 1. מכלית הפיזור הייעודית במהלך פיזור שפכים בסככהתמונה 2. סככת הפרות לאחר פיזור השפכים
מטרתנו בניסוי זה הייתה להגיע לכמות פיזור של 4 ליטרלמטר מרובע (8 קוב) מול 8 ליטר למטר מרובע (16 קוב) וזאת לאחר שבעבודות קודמות הצלחנו להגיע לפיזור של כ 5 ליטר למ"ר בתוך הסככה ול 9- ליטר ל מ"ר בשדות מחוץ לסככה. בפועל, מכיוון שהניסוי הוצע בשבוע מאוד גשום הסתפקנו במנה א של 16 קוב רק ביום אחד ואילו בשאר הימים נתנו 8 קוב. אנו נבצע את הניסוי הזה שוב במהלך חודשי הקיץ ובו אנו מאמינים לא תהיה בעיה לפזר גם 16 קוב (כ- 8 ליטר למטר מרובע).
תוצאות:
סככות המבכירות: אחוז החומר היבש כפי שנמדד בסככות השונות ובעומקים השונים לאורך הניסוי מתואר באיור 1.
איור 1 – אחוז חומר יבש בסככות הטיפול מול סככת הביקורת
מאיור 1 ניתן לראות שאחוז החומר היבש נע בין 55 ל 60% ללא הבדל ניכר בין סככות הטיפול השונות. כאשר מסתכלים באופן מעמיק יותר ניתן לראות בעיקר בטיפול 8 קוב את ההבדלים בין דיגום מפני הקרקע לבין דיגום מעומק של כ- 30 ס"מ. ניתן להבחין בירידת אחוזי החומר היבש בדיגום פני הקרקע לעומת חוסר שינוי בעומק הקרקע. כמו כן, ניתן לראות הבדל באחוז החומר היבש בין יום תחילת הניסוי לבין הימים האחרים בעיקר כאשר משווים את הערכים מפני הקרקע. מצד שני, כאשר מסתכלים על קבוצת הביקורת בהשוואה לסככות הטיפול רואים באופן ברור ערכי חומר יבש גבוהים יותר המגיעים ל כ 68% בפני הקרקע ואף ל- 70% בעומק של 30 ס"מ. מצב המרבץ בסככות אלו מבחינת היותו רטוב או יבש כפי שנמדד בתצפית עין מתואר באיור 2.
איור 2 – מצב המרבץ לאורך שבוע הניסוי כפי שנבדק בתצפית עין
מהאיור ניתן לראות שאין שינוי גדול בין הימים והממוצע בסככות הטיפול נע סביב 1.5 . לעומת זאת סככת הביקורת הייתה יבשה מאוד לאורך כל הניסוי וקיבלה ציון מרבץ 1 לכל אורך הניסוי. חשוב לציין שנצפו הבדלים בין המקטעים השונים בסככות הטיפול (כל סככה חולקה ל ארבעה מקטעים) כאשר המקטע אשר פנה דרומה היה בכל הימים רטוב יותר משאר המקטעים.
ניקיון הפרות נבחן ביום תחילת הניסוי וביום סיומו. רמת הניקיון נבדקת בסולם של בין 1 ל 4 (1 פרה נקיה ו 4 פרה מלוכלכת) ראה תרשים:
טבלה 2 מציגה את תוצאות הניקיון בקבוצות המבכירות. מכל קבוצה נלקח מדגם מייצג של פרות ונבדקה רמת הניקיון שלהן כמתואר בתרשים. ניתן לראות מהטבלה שמספר הפרות עם רמת ניקיון 3 הינו הגבוה ביותר אך אינו שונה בין קבוצות הטיפול והביקורת.
טבלה 2 – דרגת הניקיון לאורך הניסוי
ממוצע דרגת הניקיון לא נבדל בין הטיפולים. ממוצע דרגת הניקיון נע סביב 3 בסקאלה של 1-4 (כאשר 1 – נקי ו 4- – מלוכלך; טבלה 3).
טבלה 3 דרגת הניקיון לאורך הניסוי
סככות הבוגרות: אחוז החומר היבש כפי שנמדד בסככות השונות ובעומקים השונים לאורך הניסוי מתואר באיור 3.
איור 3 – אחוז חומר יבש בסככות הטיפול מול סככת הביקורת
מאיור 3 ניתן לראות שאחוז החומר היבש נע בין 50 ל 60% ללא הבדל ניכר בין סככות הטיפול השונות. כאשר מסתכלים באופן מעמיק יותר ניתן לראות בעיקר בטיפול 8 קוב את ההבדלים בין דיגום מפני הקרקע לבין דיגום מעומק של כ- 30 ס"מ. ניתן להבחין בירידת אחוזי החומר היבש בדיגום פני הקרקע וכן בדיגום עומק בעיקר בסככה 8. לא נמצאו שינויים גדולים באחוזי החומר היבש בין הימים בסככת הביקורת (6) ובסככה עם מינון השפכים הנמוך (7), לעומת זאת סככה 8 בה ניתן מינון גבוה, הראתה ירידה באחוזי חומר יבש לאורך הניסוי הן במדידה על פני הקרקע והן במדידה בעומק של 30 ס"מ. לא נמצא הבדל מובהק ביחס לקבוצת הביקורת בה לא הוכנסו שפכים. יתכן והעובדה שהיה שבוע גשום השפיעה על אחוזי החומר היבש לשלילה גם בסככת הביקורת. מצב המרבץ בסככות אלו מבחינת היותו רטוב או יבש כפי שנמדד בתצפית עין מתואר באיור 4. מהגרף ניתן לראות שאין שינוי גדול בין הימים והממוצע בסככות הטיפול והביקורת נע סביב 1.5 .
איור 4 – מצב המרבץ לאורך שבוע הניסוי כפי שנבדק בתצפית עין
חשוב לציין שנצפו הבדלים בין המקטעים השונים (כל סככה חולקה לארבעה מקטעים) כאשר המקטע אשר פנה דרומה היה בכל הימים רטוב יותר משאר המקטעים.
טבלה 4 מציגה את תוצאות הניקיון בקבוצות הבוגרות.
טבלה 4 – דרגת הנקיון לאורך הניסוי
מכלקבוצה נלקח מדגם מייצג של פרות ונבדקה רמת הניקיון שלהן כמתואר בתרשים. ניתן לראות מהטבלה שמספר הפרות עם רמת ניקיון נמוכה יותר (מספר גבוה יותר) אומנם עולה עם הימשכות הניסוי אך אינו שונה בין קבוצת הביקורת לקבוצות הטיפול. ממוצע דרגת הניקיון נע סביב 3 בסקאלה של 1 – 4 (כאשר 1 – נקי ו 4 – מלוכלך; טבלה 5).
טבלה 5 – דרגת הניקיון לאורך הניסוי
כפי שפורט בפרק השיטות נלקחה מכל סככה גם דגימה אחת מייצגת על מנת לבדוק מדדים נוספים כמפורט בפרק השיטות.
תוצאות הדיגום בכלל הסככות ולכלל המדדים היו בגדר הנורמה ולא נמצא ממצא חריג כלשהוא שעלול להשפיע על איכות הזבל. תוצאות הדיגום מתוארים בטבלה 6א (מבכירות)
וטבלה 6ב (בוגרות).
סיכום
בחינה זו של הצנעת השפכים במרבץ הפרות הראתה באופן ברור שלשיטה זו ישנה היתכנות רבה. העבודה הראתה שניתן להצניע כ- 4 ליטר שפכים למטר מרובע. רטיבות הסככות הן לפי ציון סובייקטיבי והן לפי אחוז החומר היבש במרבץ לא הושפע לרעה, סככות הרביצה נשארו יבשות בדומה לסככות הביקורת, מצב ניקיון העטין לא היה שונה בין סככות הטיפול והביקורת. חשוב לציין שתוצאות אלו התקבלו למרות שהניסוי נעשה בעונת החורף תחת שבוע גשום במיוחד. נקודה זו מעלה את הסברה שבעונת הקיץ בה כמות השפכים עולה ניתן יהיה להצניע כמות רבה יותר מאשר נמצא בניסוי הנוכחי.
כתבו: הלל מלכה, עירא פלך, תומא עבוד, עדו סמילנסקי, פרץ שורק, גל בן יוסף, יוסי פורטל, טל שקולניק, דניאל ביקל, אבירם ג'ונסון, צליל שץ, מאיה שניט-אורלנד, לידן פלאח בליק, שאול יעקבס, יניב לבון
הדרישות הסביבתיות בטיפול בפרש בע"ח בכלל ובפרש פרות החלב בפרט, מחייבת אותנו להתמודדויות חדשות בנושא הטיפול בזבל הפרות
מבוא
זבל המדרכים הרטוב, שנע בין 80% ל 90% מים, מהווה את הבעיה העיקרית ומחייב השקעת זמן ומחשבה על אופן טיפולו. על פי נתונים שפורסמו ע"י המשרד להגנת הסביבה בתחילת הדרך, ולאחרונה נבחנו ונבדקו שוב ע"י סטיבן רוזן משה"מ, מפרישה הפרה כ- 62 ק"ג חומר רטוב (ח"ר) ביום – צואה ושתן, שמכילים כ- 10% חומר יבש. הטיפול בשפכי רפת ופתרון הקצה להם מהווה נטל כבד על הרפת – נושא זה היה גורם מרכזי בתכנון הרפורמה בענף החלב. שפכים אלה גורמים לבעיות רבות במטשי"ם ובמאגרי ההשקיה אליהם הם מגיעים, ולעתים אף גורמים לנזקים ומונעים את השימוש בקולחים להשקיה. גם לאחר השלמת הרפורמה בענף החלב מוצאות רוב הרפתות בארץ קשיים במציאת פתרון סביר לטיפול בשפכיהן, גם אם מדובר בפתרון קצה שאושר במסגרת הרפורמה. בבדיקה ב- 12 רפתות נמצא כי שפיעת השפכים לחולבת ביממה היא בממוצע 156 ליטר (השוני בין הרפתות הוא רב, וברפתות שונות הכמות נעה בין 40 ל- 380 ליטר שפכים לחולבת ביממה). משמעות נתון זה היא שרפת המונה 300 חולבות מייצרת 50-60 מ"ק שפכים ביממה. כאמור, שפכים אלה קשים לטיפול. ריכוז הצח"ב בשפכי מכון
חליבה הוא כ- 3,000 מג"ל, לעומת 250-300 מג"ל בשפכים ביתיים, כלומר, העומס האורגני בשפכים אלה גבוה פי 10 מהעומס האורגני בשפכים הביתיים. עד היום אין פתרון שלם לטיפול בשפכי רפת, וברוב המקרים מוהלים אותם, לאחר טיפול קדם, בשפכים ביתיים. במקרים אחרים קולטים את השפכים במאגרים או מפזרים אותם בשטחים חקלאיים, ובפועל "מעבירים" את הבעיה הלאה. גם אם נתעלם מהבעייתיות של הרכב השפכים, עלות טיפול עומס אורגני הגבוה פי 10-20 מהעומס המקובל גבוה בהתאם – 10-20 ₪ למ"ק. יש לציין שגם שילובם במאגרי השקיה גורם נזק ניכר, ומגביל את סוג הגידולים אותם ניתן להשקות ממאגרים אלו. בהנחה שעלות הטיפול בשפכי רפת במתקן לטיפול בבוצה חקלאית (מטב"ח) היא העלות האלטרנטיבית, מדובר בכ- 500 ₪ לחולבת בשנה ובכ- 150,000 ₪ לרפת המונה 300 חולבות. בנוסף, יש לציין שגם למתקני המטב"ח אין פתרון לנוזל בסוף התהליך ("מי נטל"). במצב כזה ברור שכל הפחתה בנפח השפכים היוצא ממערכת הרפת תקטין במידה ניכרת את הנזק הסביבתי ואת עלויות הטיפול בשפכים אלה. עובדה לכך היא שכמעט כל הרפתות כיום בארץ עברו לממשקים יבשים כמו סככה מרחבית (ללא מדרכים) וסככה כוללת (כולל מדרכים), כך שמקור השפכים היחידי הנו מחצר ההמתנה ומכון החליבה.
התייחסות נרחבת
בשנים האחרונות נדרשת התייחסות רבה לפתרון בעיות הזבל הקיימות ברפת החלב בישראל ולאופן פיזורו בשטחים החקלאיים. ע"פ תנאי המשרד להגנת הסביבה לרישיון עסק לרפת החלב מותר לפזר בשדות רק זבל מטופל ולרבות ע"י קילטור, קומפוסטציה או מתקן עיכול אנ-אירובי. פינוי הזבל לאתר קומפוסט והטיפול בו בטרם יפוזר בשדות כרוך בעלות גבוהה. מסיבה זו השימוש בקומפוסט בגידולי השדה קטן מאוד וגם המגדלים בארץ חוששים משימוש נרחב בזבל רפתות לא מעובד לגידול מספוא. זאת מהסיבות הבאות:
1 . חשש מאילוח של השדה בפתוגנים ועשבי בר זרים אשר מקורם בזבל – קיים בליבם החשש כי לאורך זמן אלה עלולים לפגוע ביבול ובאיכות של המספוא.
2 . חשש מהמלחת הקרקע בעקבות השימוש בזבל. בעקבות הצטברות מלחים וחנקות קיים חשש כי פוריות הקרקע תיפגע, ובהמשך ייפגע גם יבול ואיכות השחת.
במציאות שתוארה יש יתרון ברור לרפתות אשר ימצאו פתרון לבעיית השפכים שלהן בתחומי הרפת ויוציאו את עודפי הזבל כדשן מוצק המותר בשימוש בחקלאות. בניסוי שערכנו ברפת הרדוף, "הרטבת מרבצים על-ידי זבל נוזלי לצורך הקטנת נפח השפכים היוצאים מהרפת", בשנת 2011-2012 בדקנו את האפשרות להצניע את שפכי הרפת על גבי שטח הרביצה. (העבודה הוצגה בכנס מדעי הבקר בשנת 2012 , וכמו כן פורסמה בעיתונות המקצועית). בעבודה זו הראנו כי ניתן להקטין בצורה משמעותית את נפח השפכים המופנים למטשי"ם וכי המרבץ הינו מצע בעל כושר ספיגה גדול מאוד. למרות זאת, רובן המכריע של הרפתות אינו מאמץ את השיטה והסיבות לכך ברורות ומובנות. זאת מאחר ויישום השיטה מחייב התארגנות במתקן עצמו: שטח מחייה גדול לפרה, תוספת עבודה, תשומת לב לבריאות העדר, ולוחות זמנים קשיחים של פיזור השפכים וקלטור במועדי החליבה. כמו כן, עבודה זו לא בחנה את הצנעת השפכים בזמן פיזורם ולכן לא הורידה את מפגעי הריח. עבודה זו הראתה שניתן לפזר כ- 5 ליטר למטר מרובע של שפכים מבלי לפגוע באיכות המרבץ. עבודה נוספת שנעשתה בשדה אליהו ובחנה את פיזור השפכים במרבץ חיצוני ללא פרות מצאה שניתן לפזר כ- 9ליטר למטר מרובע של שפכים ללא פגיעה באיכות הקרקע.
מבוא ותאור הבעיה
הטיפול בזבל מדרכים רטוב ופתרון הקצה שלו מהווה אתגר ממשקי אשר עלולות להיות לו השלכות כלכליות משמעותיות על הרפת. זבל המדרכים בצורתו הגולמית ("זבל רטוב") עלול להוות מפגע תברואתי של ריחות וזבובים. זבל המדרכים הרטוב (נע בין 10% ל- 20% חומר יבש, ח"י) מהווה את הבעיה העיקרית ומחייב השקעת זמן ומחשבה באופן טיפולו. ע"פ נתונים שפורסמו ע"י משרד החקלאות ואומצו ע"י המשרד להגנ"ס בתחילת הדרך, מפרישה הפרה כ- 62 ק"ג חומר רטוב, ח"ר ביום (צואה ושתן), המכילים כ 15%- ח"י.
לאחרונה נערך ועודכן ע"י מדריכי שה"מ אינדקס כמויות זבל בע"ח ע"פ אינדקס זה פרה "מייצרת" כ- 12 קוב זבל נוזלי בשנה (כ- 12% ח"י). רפת החלב מייצרת" כ 1,580,000- קוב זבל מדרכים רטוב בשנה. מבדיקות שנערכו במעבדה בנווה יער נמצא שאלף ק"ג זבל מדרכים רטוב (10% ח"י) שווה בקרוב לאחד קוב זבל. רפת קיבוצית ממוצעת, עם 410 פרות, מייצרת כ 4900- קוב זבל מדרכים רטוב בשנה. רפת מושבית ממוצעת, עם 115 פרות, מייצרת כ 1400 קוב זבל מדרכים רטוב בשנה. הטיפול בזבל הינו חלק ממשק העבודה ברפת.
זבל מדרכים רטוב לא ניתן לעירום ועלול לייצר מפגעי ריח וזבובים. הזבל הינו חומר הידרופילי בעל אחיזה גבוהה למים, לכן נישאר רטוב ללא יכולת ייבוש עצמית. זבל רטוב הינו מצע מיטבי להתפתחות זבובים המהווים מפגע סביבתי. כמו כן, מתרחשים בו תהליכים אנארוביים הגורמים לפליטת ריחות רעים המהווים מפגע סביבתי נוסף. איגום הזבל הרטוב ברפתות דרוש שטח אחסון גדול ויקר ואילו פינוי שוטף וקבוע מהרפת הינו יקר בשל יכולת שינוע נמוכה. על כן נדרש למצא פתרון לטיפול בזבל הרטוב בתוך אתר הרפת.
לייבש ולטייב זבל מדרכים
בעבודה זו נבחן את האפשרות לייבש ולטייב את זבל המדרכים בתחום הרפת. השיטה שנבחנה הינה טיפול מקומי בעזרת אוורור מאולץ והוספת חומר תאי (רסק עץ). ערמה זו של חומר מעורבב, זבל מדרכים עם חומר תאי, מכונה בעבודה זו "זבלאית".
מקובל להניח כי חומר גלם המתאים לתהליך זה בעל תכולת ח"י של 40%-50% ויחד עם זאת מאוורר היטב. זבל בעל תכולת חומר יבש הגבוה מ- 50%, עלול לפגוע בפעילות המיקרוביאלית, וכאשר החומר רטוב יותר (נמוך מ- 40% ח"י) יתכן מחסור באוויר העלול להגביל את הפעילות המיקרוביאלית, גם כן. החום הנכלא בערמה גורם לעליית הטמפרטורה של החומר. בטמפרטורה שמעל ל- 45 מעלות צלזיוס מתפתחת אוכלוסייה של מיקרו-אורגזינמים תרמופיליים (אוהבי-חום). אשר הטמפרטורה המיטבית לפעילותם היא כ- 60 מעלות. הטמפרטורה בשלב החם של התהליך, המכונה גם השלב התרמופילי, נותרת בין 55 ל- 70 מעלות צלזיוס, כאשר החום המופק מהפעילות המיקרוביאלית שומר אותה בתחום זה. החום הנפלט בתהליך זה גורם לנדוף של רוב כמות המים הכלולה בהרכב של החומר. על מנת להאיץ את תהליך הנידוף בערמת הזבלאית יש לנקוט בשיטה של אוורור מאולץ שבה מוחדר אוויר לערמה באמצעות צנרת מחוררת המונחת בתחתית הערמה. האוורור המאולץ גורם לשמירה על ריכוז חמצן גבוה יותר לאורך התהליך וע"י כך מוגבר קצב הפרוק בערמה. כתוצאה מכך נפלטת אנרגיית חום רבה יותר וקצב נידוף המים הנמצאים בהרכב הערמה מתגבר. האוורור המאולץ מסייע בסילוק אדי המים אל מחוץ לערמה
ובכך מגביר את קצב הנידוף. ככל שמדובר בזבל בקר ישנה חובה להוסיף חומר גלם מתאים כדוגמת גזם עירוני נקי על מנת לאפשר את קיום התהליך. הוספת הגזם הינה הכרחית על מנת לקבל תערובת אוורירית ויבשה הכוללת יחסי מתאימים בין פחמן לחנקן אשר תאפשר את מעבר האוורור המאולץ ואת קיום התהליך. שיטת האוורור המאולץ נחשבת כבטוחה ואמינה מאד מבחינה סביבתית: הסביבה האירובית וקצב הפעילות המהיר מבטיחים הימנעות מריחות רעים, השיטה כמעט ואיננה רגישה לשינויי מזג אוויר. קצב נידוף גבוה הוא מטרה נוספת של המחקר. בקצב הנידוף ניתן לשלוט ע"י הרכב התערובת, משטר האוורור ופרמטרים נוספים של התהליך. יש לשאוף לקצב נידוף אחיד, שאינו מושפע מעונתיות, כדי לבסס מערכת תעשייתית המתאימה לרפת המודרנית. יעד נוסף של עבודה זו הוא לפתח מערכת טיפול מקומי מתקדמת, שניתן לבנותה בתחום הרפת. המערכת תקלוט את זבל המדרכים הרטוב מהרפת, יחד עם
גזם לצורך תהליך אינטנסיבי. המערכת תנצל אנרגיה ממקור טבעי של חום הנוצר בפעילות ביולוגי לצורך ייבוש זבל המדרכים הרטוב. מחזורי ההפעלה ישתנו לאורך הניסוי בהתאם להתקדמות בתהליך. השינויים הללו נועדו לספק כמות אוויר אופטימלית הנדרשת לתהליכי הפירוק, ולמנוע עודף זרימת אוויר הגורמת
לייבוש יתר. כמות החמצן הנדרשת לפעילות המיקרוביאלית הולכת ופוחתת עם התקדמות התהליך, ולכן נדרש להגדיל את הרווחים בין פרקי האוורור.
מטרות המחקר
1 . בחינת הטיפול בזבל מדרכים בשיטה של אוורור מאולץ כאמצעי לטיפול מקומי בשטח הרפת.
2 . בחינה ראשונית של פרמטרים בתהליך: נפחים, תשומות, לוחות זמנים, השפעות סביבתיות.
3 . אפיון תוצר הטיפול והתאמתו ללקוחות פוטנציאליים.
4 . בחינת נטרול הסיכונים של מפגעי הריח והזבובים.
תמצית תוכנית המחקר ושיטות הניסוי
המתקן חלוץ נבנה במאצרת בטון בתוך אחת הסככות ברפת ניר בכרמל (בניר עציון). המאצרה בנפח מקסימאלי של כ- 200 קוב. על רצפת המאצרה הותקנה מערכת אוורור מאולץ. המערכת מורכבת מסעפת ומשלושה קווים של צינורות PVC מחוררים, קוטר 160 מ"מ. המרחק בין קוים סמוכים 3 מטר. הסעפת מחוברת בצינור גמיש למפוח צנטריפוגלי, אשר הוצב מחוץ לתא. ספיקת המפוח כ- 500 מ"ק/שעה. המפוח הופעל באמצעות לוח חשמל ובו טיימר מחזורי, המאפשר לקבוע מחזורים של הפעלה והפסקה (תמונות 1-3).
תמונה 1- צנרת מחוררת מותקנת במאצרהתמונה 2- חירור בצינור PVC קוטר 160 ממ. מאפשר יציאת אוויר לכל אורך הערמה.תמונה 3- מפוח צנטריפוגלי בעל ספיקה של כ 500- מק לשעה עם לוח חשמל להפעלת טיימר מחזורי
במהלך המחקר בוצעו שלושה מחזורי טיפול ביחס זבל לגזם שונה. זאת במטרה לבחון את הייחס האופטימלי הן מבחינת איכות התוצר והן מבחינת יעילות כלכלית לתהליך. הזבל והגזם עורבבו באמצעות שופל לפני ההכנסה למאצרה. לפני הכנסת החומר המעורבב פוזר גזם נקי על צינורות האיוורור בכדי לאפשר שיפור תנועת האוויר מסביב לצנרת (תמונה 4).
תמונה 4 -מאצרה המוכנה להכנסת הזבלאית לתהליך. גזם נקי מכסה את הצנרת המחוררת
ערמת הזבלאית נבנתה בגובה אחיד של כ 2- מטר, למעט השוליים שהיו נמוכים יותר, בגלל הקירות הנמוכים. לכל אורך התהליך החומר נותר במקומו, ללא הפיכה (תמונה 5).
תמונה 5- מאצרה מלאה בחומר -זבלאית בתחילת התהליך
במחקר זה בוצעו שלושה מחזורים ביחסים שונים, באופן הבא:
1 . יחס 1:4 – כלל 40 קוב זבל מדרכים(15% ח"י) + 160 קוב גזם מרוסק. סה"כ נפח חומר מעורבב של 175 קוב.
2 . יחס 1:2 – כלל 60 קוב זבל מדרכים (15% ח"י) + 120 קוב גזם מרוסק. סה"כ נפח חומר מעורבב של כ- 140 קוב.
3 . יחס 1:1 – כלל 60 קוב זבל מדרכים (15% ח"י) + 60 קוב גזם מרוסק. סה"כ נפח חומר מעורבב של כ- 80 קוב.
מערכת האוורור פעלה באופן שונה בכל מחזור בהתאם להתקדמות התהליך ביחסים השונים.
במהלך המחזורים נמדדה טמפרטורת הערמה ב- 3 נקודות שונות בשני עומקים בכל נקודה. טמפרטורת הערמה נמדדה באמצעות מד טמפרטורה עם דקר בעומק של כ- 40 ס"מ וב- 80 ס"מ. בתחילת כל מחזור התבצעו מדידות יומיות על מנת לבחון את התקדמות התהליך ומועד שינוי פעילות המפוח. כל מחזור התחיל בפעילות רציפה של המפוח (24 שעות ביממה) אשר שונתה בהתאם להתחממות הערמה.
בתום כל מחזור פעילות הערמה נפתחה ונלקחו דגימות מהחומר המטופל לבחינת איכותו. הדגימות נבדקו במעבדה לשירות שדה בנוה יער.
תמונה 6 איסוף דגימות למעבדה לאחר סיום התהליך. בצד ימין- דגימה לפני ניפוי. בצד שמאל דגימה לאחר ניפוי
תוצאות
1 . יחס 1:4
יחס זה שימש כפיילוט לבחינת היתכנות התהליך באופן זה. הכנסת כמות גדולה של חומר יבש (גזם נקי) לערמה אפשר להתחיל את התהליך בעבודת מפוח של 2 דקות ולאחר מכן 4 דקות הפסקה. בהמשך זמן הפסקת פעילות המפוח הוארך ל- 8 דקות ולאחר מכן ל- 20 דקות כפי שמתואר בטבלה מס' 1.
טבלה 1 – משטרי איוורור יחס 4-1
תוצאות מדידת הטמפרטורה בערמה זו מופיעות באיור מס' 1. מדידת הטמפרטורה הראתה התחממות מיידית של הערמה לכ- 80˚C בעומק 80 ס"מ וכ- 60˚C בעומק של 40 ס"מ. הגדלת משך זמן הפסקת פעילות המפוח ביום 7 הורידה את טמפרטורת הערמה אולם היא נשארה מעל ל- 40˚C . לאורך כל תקופת הפעילות טמפרטורת הערמה בעומק 80 ס"מ נשארה גבוהה יותר מהטמפרטורה בעומק 40 ס"מ. אולם, ההפרש בטמפרטורות הלך והצטמצם בשל עלייה בטמפרטורה בעומק של 40 ס"מ וירידה קלה של הטמפרטורה בעומק 80 ס"מ עם התמשכות התהליך.
איור 1 טמפרטורת ערמת הזבלאית בימים השונים ובשני עומקים
ביום 30 לניסוי נפתחה הערמה ונלקחו דגימות לבחינת איכות התוצר. נלקחו שתי דגימות מערמה זו הראשונה בחומר גולמי (לא מנופה) והשנייה חומר לאחר ניפוי. במהלך תקופת הפעילות של הערמה לא הורגשו מפגעי ריח או זבובים באזור זה.
2 . יחס 1:2
בטבלה מס' 2 ניתן לראות את אופן הפעלת המפוח במחזור זה. מייד לאחר הכנסת החומר המעורבב לערמה הופעל המפוח למשך של 24 שעות ולאחר מכן שונה ל 2- דקות הפעלה ו 2- דקות הפסקה. לאחר כשבועיים הוארך משך הפסקת פעילות המפוח ל 8- דקות וכך זה נשאר עד תום מחזור זה.
טבלה 2 משטרי אוורור יחס 2-1
תוצאות מדידת הטמפרטורה עבור מחזור זה מרוכזות באיור 2. באיור זה ניתן לראות כי טמפרטורת הייתה מעל ל- 70˚C כבר לאחר 3 ימים. במהלך המדידות לא נמצא הבדל בטמפרטורות בין שני העומקים השונים. אולם טמפרטורת הערמה הלכה וירדה עם התמשכות התהליך.
איור 2 טמפרטורת ערמת הזבלאית בימים השונים ובשני עומקים
ביום 31 לניסוי נפתחה הערמה ונלקחה דגימה לבחינת איכות התוצר למעבדת שירות שדה בנווה יער. הדגימה נלקחה לאחר ניפוי החומר. במהלך תקופת הפעילות של הערמה לא הורגשו מפגעי ריח או זבובים באזור זה.
3 . יחס 1:1
בטבלה מס' 3 ניתן לראות את אופן הפעלת המפוח במחזור זה. מייד לאחר הכנסת החומר המעורבב לערמה הופעל המפוח למשך של 24 שעות. בשל אחוז הרטיבות הגבוה של הערמה המפוח המשיך לעבוד באופן רציף כ 10- ימים עד לעלייה בטמפרטורת הערמה. לאחר מכן שונה אופן פעולת המפוח ל- 2 דקות הפעלה ו 2- דקות הפסקה. אולם, לאחר כיומיים נוספים נמדדה ירידה בטמפרטורת הערמה ולכן החזרנו את פעולת המפוח לרציפה עד לסיום העבודה עם המפוח ביום 48 למחזור. לאחר סיום עבודת המפוח הערמה המשיכה בתהליך לעוד כ 55- ימים עד לסיום המחזור ופתיחת הערמה.
טבלה 3 משטרי אוורור יחס 1:1
תוצאות מדידת הטמפרטורה עבור מחזור זה מרוכזות באיור 3. באיור זה ניתן לראות כי בניגוד למחזורים הקודמים זמן ההתחממות לטמפרטורה המקסימלית היה ארוך יותר והטמפרטורה המקסימלית הייתה נמוכה יותר. בהמשך התהליך הטמפרטורה נשארה סביב ה- 40˚C עד לסוף התהליך.
איור 3 טמפרטורת ערמת הזבלאית בימים השונים ובשני עומקים
ביום 103 לניסוי נפתחה הערמה ונלקחה דגימה לבחינת איכות התוצר למעבדת שירות שדה בנווה יער. הדגימה נלקחה לאחר ניפוי החומר. במהלך תקופת הפעילות של הערמה לא הורגשו מפגעי ריח או זבובים באזור זה.
טבלה 4 מרכזת את תוצאות המעבדה של דגימות התוצר שהתקבל לאחר סיום כל מחזור ביחסים השונים. על מנת לבחון האם ישנם הבדלים בתוצאות התוצר לפני ואחרי ניפוי התוצר, נשלחו שתי דגימות מיחס 1:4 לפני ולאחר ניפוי. הדגימה הלא מנופה מצוינת בטבלה. לפי הטבלה ניתן לראות כי לא היו הבדלים משמעותיים בתוצאות התוצר ביחס 1:4 בדגימה המנופה לזו הלא מנופה ולכן שאר הדגימות נשלחו רק לאחר ניפוי. בטבלה ניתן לראות כי אחוז החומר היבש הגבוה ביותר היה ביחס 1:2 כ 66%- לעומת כ 51%- בערך הנמוך ביותר יחס 1:1 . אחוז החומר האורגני היה הגבוה ביותר ביחס 1:2 (כ- 45%) כאשר בשאר הדגימות נמדדו הבדלים נמוכים בין 34% ל- 37%. ריכוז החנקן אמוניאקלי במיצוי היה הגבוה ביותר ביחס 1:1 כ- 32 מ"ג לליטר וערכים הנעים בין 9 ל 15 מ"ג לליטר בשאר הדגימות. אחוזי האשלגן והזרחן ביחס 1:2 היו נמוכים מאוד (0.08% ו- 0.01% , בהתאמה) ביחס לתוצאות הדגימות משאר המחזורים הנבדקים. אחוזי האשלגן בשאר הדגימות נעו בין 1.4% ביחס 1:4 מנופה ל 1.77%- ביחס 1:1 , ואחוזי האשלגן נעו בין 0.23% ביחס 1:1 ל 0.5%- ביחס 1:4 לא מנופה. יחס פחמן חנקן לא נבחן ביחס 1:2 . לעומת זאת היחס הנמוך ביותר חושב ביחס 1:1 (כ- 13) והגבוה ביותר חושב ביחס 1:4 (כ- 16) בדגימה המנופה.
טבלה 4 תוצאות בדיקות המעבדה לתוצרי התהליך ביחסים השונים
תחשיב כדאיות
כל רפת מחויבת לטפל או לפנות את זבל המדרכים הנוצר בשטחה. קיימת שונות רבה באפשרויות ובעלויות המושטות על הרפתות. שונות זו יכולה לנבוע מאזור גאוגרפי, זמינות שטחים לפיזור זבל, יכולת אגירה ואצירה של הזבל ברפת ועוד. התחשיב אותו ביצענו בוחן את כדאיות הקמת ותפעול מתקן לטיפול בזבל מדרכים בשיטה המוצגת פה אל מול העלות האלטרנטיבית של רפת מסוימת. לאור תוצאות עבודה זו בה ראינו כי יחס 1:2 זבל מדרכים לגזם הינו בר ביצוע , תחשיב זה מתייחס להקמת מתקן להפעלה ביחס זה. התחשיב בוצע עבור רפת מייצגת לפי הנתונים המוצגים בטבלה 5. לפי נתונים אלו הרפת מייצרת כ- 4,000 טון זבל מדרכים בשנה (12% ח"י) הדורשים טיפול ופינוי מהרפת. בהתאם לכך, תוכנן מתקן בנפח של כ- 600 קוב האמור לטפל בכ- 340 קוב זבל במחזור ב- 12 מחזורים בשנה.
טבלה 5 נתוני הרפת המייצגת לצורך התחשיב הכלכלי
פירוט העלויות להקמת המתקן מוצגות בטבלה 6. לפי טבלה זו ניתן לראות כי עלות הקמת המתקן היא כ 770- אלף ₪, כולל 10% הוצאות בלתי צפויות. תוצרי המערכת לאחר הטיפול ניתנים למכירה בעלויות משתנות.
טבלה 6 – פירוט סעיפי השקעה להקמת מתקן לטיפול בזבל מדרכים
על פי בירור במספר אתרים עלויות קוב קומפוסט משתנות ויכולות לנוע בין 40 ל- 70 ₪ לקוב, תלוי במשתנים רבים. בהתאם לכך, כדאיות הקמת המתקן נבחנה גם אל מול היכולת של הרפת למכור את תוצר המערכת (טבלה 7). מתקן זה דורש הוצאות שוטפות על מנת להפעילו. הוצאות אלו כוללות: קניית הגזם, טעינת ופריקת החומר באמצעות שופל ועלויות חשמל. הוצאות אלו חושבו בתחשיב בכ -235 אלף ₪ בשנה. כדאיות הקמת המערכת נבחנה לפי שנת האיזון בתחשיב. לפי טבלה 7 ניתן לראות כי בידה ועלות פינוי הזבל השנתית היא כ- 100 אלף ₪, מכירת התוצר בכ- 45 ₪ לקוב תחזיר את ההשקעה תוך 6 שנים. לעומת זאת במידה והרפת מפנה את הזבל בעלות שנתית של כ- 400 אלף ₪, החזר ההשקעה תקבל בכ- 3 שנים אפילו במכירת התוצר ב- 30 ₪ לקוב.
טבלה 7 טבלת רגישות לבחינת שנת איזון להקמת מתקן לטיפול בזבל לפי העלות האלטרנטיבית לרפת ושווי התוצר במכירה
דיון
עבודה זו בחנה את כדאיות הקמת ותפעול מתקן לטיפול אינטנסיבי בזבל מדרכים רטוב באמצעות איוורור מאולץ כתחליף לשיטות הקיימות. שיטת עבודה זו צורכת שימוש בגזם עירוני (נקי) על מנת לאפשר את תהליך הקומפוסטציה המתרחש במתקן המוצע. עבודה זו בחנה גם את יחס הזבל לגזם המומלץ והכדאי על מנת להבטיח את כדאיות המערכת. הנחת העבודה שעמדה לפנינו כי ניתן יהיה להקים מתקן אשר ייצר קומפוסט מזבל בקר בלבד בהוספה של גזם עירוני נקי ביחס של 1:4 . למרות זאת, בעבודה זו ראינו כי התהליך המתקבל ביחס זה אינו אופטימלי שכן, טמפרטורת הערמה עלתה מהר ואף הגיעה מעבר ל- 80 מעלות, טמפרטורה גבוהה מאד ולרב נחשבת כגבוהה מדי עבור השלב התרמופילי שפעילותו האופטימלית הינה בטווח של 54-60 מעלות. עליית טמפרטורה זו אופיינית כאשר מקור החומר העיקרי הוא גזם עירוני והאוורור אינו מספיק בשביל למתן את הטמפרטורה שנוצרת בתהליך. ניתן לראות שהטמפרטורה נשארה גבוהה עד לסיום הבדיקה מה שמצביע על-כך שהשלב התרמופילי של תהליך הקומפוסטציה עדיין לא הסתיים. נראה כי יחס זה היה גורם מגביל שהאט את קצב התהליך. שימוש ביחס זבל לגזם גבוה (יחס 1:4) גורר עלות כלכלית גבוהה על קניית הגזם וצורך בנפח מתקן גדול לתפעול, לכן נבחנו שני יחסי זבל לגזם שונים: 1:2 ו- 1:1 . כאשר בחנו שימוש ביחס 1:2 בטיפול בזבל במתקן זה נמדדה התחממות מהירה והתקררות כבר לאחר כ- 30 יום. תהליך זה אופייני לתהליך קומפוסטציה תקין. ניתן לראות גם שתכולת הרטיבות בסוף התהליך ביחס 1:2 הייתה הנמוכה ביותר מה שמעיד על אידוי של כמות מים גבוהה. בנוסף, במדידה שנעשתה בתחילת התהליך נמצא שביחס זה תכולת הרטיבות ההתחלתית של התהליך הייתה כ- 60%. תכולת רטיבות זו הינו תכולת רטיבות מיטבית לתהליך קומפוסטציה (תכולת רטיבות משקלית בין 45-60% נחשבת לנתון אופטימלי לתהליך). גם משך הזמן שנדרש לתהליך מתאים לטכנולוגיה וחומר גלם מסוג זה (כ- 4 שבועות בתנאים אופטימליים). כאמור, נבחנה גם אפשרות של יחס 1:1 . ביחס זה הערמה המטופלת אינה מאווררת, נתון אשר מקשה על האפשרות לקיים תהליך קומפוסטציה. למרות זאת נמדדה התחממות איטית עד מתונה אשר לא עלתה מעל 50 מעלות. בנוסף, ניתן לראות שאחוז החומר היבש בסוף התהליך היה נמוך יחסית
(תכולת רטיבות גבוהה) מה שמעיד על תנאי אוורור פחות טובים בערמה, כמות מים גבוהה המעכבת את ההתחממות ופירוק החומר. למרות שהתהליך ביחס 1:1 אינו אופטימאלי, יתכן כי שימוש ביחס של 1:1.5 יאפשר תהליך תקין אשר יגדיל את כדאיות המתקן ויאפשר לקבל תוצר איכותי. לטיוב הקרקע בחומר אורגני יתרונות מרובים ונדרש להתאים את איכות החומר לצרכי הגידול והמטרה שאליו הוא מיושם. אחד הפרמטרים החשובים בטיוב הקרקע בחומר אורגני הוא אחוז החומר האורגני בתוצר הסופי – מהתוצאות עולה כל הטיפול בו אחוז החומר האורגני היה הגבוהה ביותר הינו טיפול 1:2 – כ 45%- – יחס גבוהה מאד בהשוואה לקומפוסטים רבים. בהיבט של יסודות ההזנה ניתן לראות שהאחוז הכללי של החנקן, אשלגן וזרחן הינו נמוך במעט מקומפוסט אופייני של זבל בקר שלא עורבב עם גזם. הוספת הגזם הורידה במקצת את הריכוז של יסודות ההזנה אך גם שיפרה את מליחות התוצר. בהיבט של הדשן החנקני – ניתן לראות שריכוז החנקן המסיס הינו מאד נמוך. ביישום החומר לדישון חנקני יש להעריך את קצב המינרליזציה של החנקן האורגני ולחשב את תרומתו. ברב המקרים תרומת החנקן כדשן תהיה נמוכה יחסית מכיוון שבין היתר זמן הפירוק של החנקן האורגני ארוך יחסית, החנקן הזמין לא בהכרח משתחרר במועד ובמקום הרצוי וחלק משמעותי ממנו נצרך על-ידי המיקרואורגניזמים המפרקים את החומר האורגני. ככלל, בהיבט ההזנתי של הקרקע מומלץ להתייעץ עם מדריכי קרקע ומים.
סיכום
עבודה זו מראה לראשונה את התכנות השימוש במערכת לטיפול אינטנסיבי בזבל בקר באמצעות איוורור מאולץ בתוספת גזם. בנוסף לכך, ראינו כי ניתן להשתמש במערכת זו ביחס של 1:2 זבל לגזם נתון אשר מפחית את עלויות המערכת (קניית הגזם) ומפחית נפח עבודה ברפת. לראשונה בחנו את הכדאיות הכלכלית של הקמת ותפעול מערכת זו ברפת מייצגת. חשוב לציין כי מערכת זו דורשת:
• תכנון מקצועי של מתקן לטיפול אינטנסיבי בזבל בקר רטוב
• הקצאת שטח
• תפעול שוטף מקצועי לאחר הקמת המתקן
• התחייבות ארוכת טווח לקניית התוצר הסופי
בעבודה זו נמצא כי ישנה כדאיות להקמת מתקן לטיפול אינטנסיבי בזבל מדרכים באמצעות איוורור מאולץ , ברפתות בהן עלות פינוי הזבל השנתית הינה 100 אלף ₪ ומעלה, ובתנאי שיש מי שקונה את החומר שיוצר.
משרדי הממשלה מיהרו להתקין תקנות אך בפועל מתברר כי אין עדיין פתרון כולל לבעיית השפכים ברפתות. בשנת 2014 המשרד לאיכות הסביבה התקין תקנות חדשות לטיפול בשפכים, 6 שנים לאחר מכן, מתברר כי תקנות יש, אך עדיין לא נמצא פתרון ישים וזמין. היצרנים השקיעו כסף רב במתקנים שונים, חלקם עובד חלקית, חלקם בכלל לא.
בהתאחדות יצרני החלב, עובדים כבר תקופה ארוכה בכדי לנסות ולייצר פתרונות לשפכים ברפתות. במוסף זה נציג את העבודות החדשות המספקות פתרונות טובים לזבל הרטוב.
אז תקנות יש אך פתרונות עדיין לא?
הלל "פחות או יותר אתה צודק, משנת 2016 החל המשרד בקנסות בשנת 2020 החל המשרד לקנוס את היצרנים. במוסף העכשווי הצגנו 3 עבודות חדשות, יחסית גדולות ורחבות בנושא זבל רטוב. בקנה יש ליניב ולי עוד 3 עבודות, אותן נציג בכנס בירושלים".
מה אתם מציעים לרפתן, נכון לעכשיו?
יניב "אחת הבעיות שקיימות, זה שיש שונות בין רפת לרפת, גם גובה הקנס קשור לאיזה מט"ש אתה מזרים את השפכים שלך. העבודות המוצגות במוסף זה יכולות לתת פתרון, בטח לייבוש הזבל הרטוב. אין כרגע מתקן המטפל בכל הנושאים.
זה בהחלט נושא המפריע מאוד לרפתנים". הלל: "אין פתרון אחד, כל מה שאנחנו עושים זה להרחיב את סל הפתרונות שכל רפתן ימצא את מה שנכון לו. אך בסוף מדובר בהשקעה כספית, בהבנת תהליכים ולכן כל מה שאנחנו עושים משנת 2013 זה להרחיב את סל הפתרונות. בעבודות שאנחנו מציגים יש בהחלט בשורה לזבל רטוב ברפתות. יש כאן בשורה והרגולטור מכיר אותם ובעקבות העבודות הללו והתוצאות, המסקנות התקבלו על ידי הרגולטור. בעבודה שלישית, המתקן הקומפוסט האינטנסיבי הצלחנו להראות טיפול טוב בזבל מדרכים רטוב אך שוב, המתקן עולה כסף. הכל קשור גם לאן והאם יש מישהו יקח וישתמש בזבל. לכן כל רפת והסיפור שלה. זה פיתוח של מתקני קדם טיפול בשפכי הרפת. ניתן לומר כי אנחנו עוסקים גם בימים אלה במתקנים נוספים שיוצגו בכנס הבקר בירושלים ב 18- לדצמבר בירושלים".
דוח מצב – הסדרת הענף
1. ההתאחדות ביקשה מבית המשפט למחוק את תביעת חבורת הרפתנים ולחייב אותם בהוצאות משפטיות; הבקשה תידון ב-28.2.2019 בבית המשפט בחיפה, כמו כן – חבורת הרפתנים הוסיפה אותי כנתבע נוסף בתביעתם, וגם נושא זה יתברר בדיון המדובר.
2. אמב"ל הגישה בקשה לבית המשפט העליון לצו ביניים הקובע אי יישום של ההסכם הענפי החדש עד הוצאת סעיף 16 (מכס על העגלים) מההסכם. בית המשפט דחה בקשה זו, ולעצם העניין – ביקש את עמדת המדינה ואת עמדתנו בנושא הסעיף המדובר.
3. משרד החקלאות, באמצעות המחלקה המשפטית והכלכלית, ביקש/דרש ממשרד האוצר לערוך דיון בנושא התקנות של העברת ההחלטה על מחיר המטרה לוועדה לפיקוח על המחירים – ככתוב בחוק – באפריל הקרוב. משרד האוצר דחה בקשה זו, והדבר יתברר בהמשך על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה הגב' עו"ד דינה זילבר.
4. רשם האגודות השיתופיות דחה את תביעת חבורת הרפתנים לכנס אסיפה כללית ולעצור את
פעילות ההתאחדות בנושא ההסכם, מהסיבה הפשוטה כי העניין מתברר בבית המשפט בחיפה.
5. בג"צ תנובה – הממשלה הולכת ומגבשת את הסכמתה לעדכון מחירי המוצרים המפוקחים על פי חוות דעתם של היועצים המשפטיים, ואולי אפילו להימנע מדיון נוסף מבית המשפט; פרשנות
אישית: מהלך חשוב להסדרת הענף.
6. בימים האחרונים התגבר הלחץ בנושא של חוסר במוצרים שונים, בעיקר חמאה. בשלב הראשון הופעל לחץ על מועצת החלב להסברים, ולאחר הסברי המועצה הופנו חצים על ידי התקשורת כלפינו, ונאלצנו להגיב אחרי שבוע של המתנה לרגיעה "בשאלות בנושא", ובה הובהר על עמידה מוחלטת בדרישת התכנון ואספקת חלב על פי המבוקש. לצערי, שוב בחרו המחלבות "אוף דה רקורד" להפיל את האשמה עלינו; אין לנו קצה של מושג מה הסיבה האסטרטגית בנושא זה. סיכוי גדול להרגעת הענף על ידי סיום "סאגת הבג"צ" היה יכול להביא את הענף לקראת חוק ההסדרים הבא עלינו בשקט יחסי ובצורה מאורגנת עם כל ממשקי הענף, אבל פעולות מסוג זה מחדדות את האינטרסים של כולם.
לסיכום סקירה זו:
האמירה שלי נשארת בעינה: מה המטרה של כל העוסקים בניסיונות הולכים וחוזרים מול ההסכם שבכלל נמצא במדף רחוק ולא ברור, במקום להתעסק בפתרון לענף עד סוף שנה?
החוק ותקנות החוק חזקים מכל דבר, והממשלה (ולא משנה איזו), תפעל במסדרון זה בכל הכוח. הם קיבלו חיזוק מעו"ד דינה זילבר המותיר להם לעשות ככל העולה על רוחם – האם למישהו זה לא ברור? ואותה מחלקה משפטית ממשרד החקלאות, שקיבלה חיזוקים ותמיכה מתוך הענף שלנו, לוחצת חזק ליישם את החוק מידית בהעברת ההחלטה על המחיר למנגנון אחר.
חברים, לא ברור לכם לאן הולכים?
המשאבים מושקעים בהתעסקות המשפטית והניהולית, במקום להשקיע בפתרונות ובהכנת הענף ל-2020; מישהו יצטרך לתת תשובות בעניין ולשאת באחריות.
יום עיון בנושא שפכים בנושא התקנות – יום שלישי הקרוב 29.1.2019
ביום שלישי, כ"ג בשבט תשע"ט, 29.1.2019 יתקיים יום עיון בנושא טיפול בשפכי רפת,
באודיטוריום ע"ש כהן, מנהל המחקר החקלאי, בית דגן.
יום העיון יחל ב-8:30.
אנו נכנסים לשנה השישית בעניין הזה, "לא לעולם חוסן".
בואו להקשיב, ולאחר מכן הגיע הזמן של כל אחד למצוא את הפתרון שלו ולהיכנס ליישום, תם הזמן. בסוף שנה זו תקנות השפכים ברפת ייושמו באופן מלא. אנו פועלים בנושאי המדדים והסכומים, אבל ההישגים בתחום זה הושגו בעבר מול עמדות הפתיחה, והשיפור בהם יהיה שולי, אם בכלל, השנה. אז אנא בואו להשתתף.
פרטים נוספים בנוגע ליום העיון נמצאים באתר ההתאחדות.
החרגת תקנות שפכים
בחודש הקרוב אמורה הייתה להסתיים החרגת הענף מתקנות השפכים התעשייתיים, ועל פי הודעת רשות המים – ללא שום דיון נוסף בנושא, משתי סיבות עיקריות:
1. העלויות הגבוהות של המט"שים בטיפול שפכי הרפת.
2. חוות דעת משפטית שלא מאפשרת החרגה נוספת מעבר לשנים שקיבלנו עד היום.
ההערכות המקצועיות מדברות על עלות נוספת של כ-2.5 אגורות בהוצאות לליטר חלב לרפתות המעבירות את שפכיהן למט"שים גדולים, ובכ-5 אגורות לרפתות המעבירות למט"שים הקטנים.
וכמובן, עלויות אלו לא נכללות במנגנון המחיר הקיים.
לכן היה צורך במאמץ נרחב מאוד, עם עזרה מכל משרדי הממשלה: האוצר, החקלאות, האנרגיה, ומנציגי הציבור במועצת המים. לצערנו, לא הצלחנו לחבר את משרד איכות הסביבה לבקשתנו להחרגה נוספת. בסופו של יום הוחלט לקיים דיון בנושא, וביום חמישי האחרון הוחלט על החרגה לשנה נוספת.
התקנות יחלו מ-1.1.2020.
בשנה הקרובה עלינו לעלות הילוך במציאת פתרון לסוגיה זו; המשא ומתן בנושא רף הקנסות ובגבהי המדידה הם משמעותיים ביותר. יש להמשיך במימוש כספי ההשקעות הקיימים במרכז ההשקעות במשרד החקלאות, בחיפוש פתרונות נוספים ובשיח עם משרדי הממשלה להגדיל את ההשקעה הלאומית בנושא.
עד היום השקענו כ-2.5 מיליון ₪ במציאת פתרונות, ועדיין לא נמצאה מובהקות בתוצאות מאף מתקן הקיים היום בשוק.
מכסות 2019
מכתב שר החקלאות מדבר בעד עצמו, ובעיקר אינו עומד במבחן המשפטי והמקצועי של חוק החלב ושל תקנות הפיתוח במשך השנים.
מועצת החלב העבירה מכתב תשובה מסודר, וההתאחדות בעצמה פנתה לשר החקלאות ולמנכ"ל המשרד לחשיבה מחודשת ולקבלת החלטה להמשיך ולבצע את כל פעולות התכנון כחוק, ובפרט בשנה שבה המכסות מופחתות.
הסכם ענפי-תכנית
בימים אלו החלה ההתאחדות בתכנון תכנית ותקציב ההתאחדות לשנת 2019 ובסיכום 2018, ובבקרה על תכנית האב של ההתאחדות לשנים הבאות.
בימים הקרובים יוצגו הדברים למוסדות, ואחרי אישורם יוצגו לענף: תכנית ענפית כוללת ובה נושאים שונים כגון הקמת קרנות שונות בנושא כספים וליווי משקים דרך קבלת החלטות בשימוש ההשקעות והמענקים מתוך ההסכם, ועד פעולות משמעותיות בנושא התאגיד.
מכתבי קריאה להתפטרות מנכ"ל ההתאחדות, תפקיד יו"ר מועצת התאחדות, שימוש בממשקי הענף במאבק נגד ההסכם, דיון בוועדת הכלכלה
תפקיד יו"ר מועצת ההתאחדות במשך השנים מוחזק על ידי המגזר המשפחתי. היו"ר נבחר בהצבעה כוללת במסגרת המועצה, וטוטי בלוך נבחר לתפקיד זה על ידי כל חברי המועצה. בנוסף, בשינוי התקנון האחרון שבו ניתנה זכות וטו למגזר המשפחתי בנושאי ליבה במועצת ההתאחדות, הוסכם שלא במסגרת התקנון, לבחון כל שנה מחדש את התמיכה של ההתאחדות ב-150 אש"ח בשנה ברכז התארגנות הרפת המושבית. בתפקיד זה נושא טוטי בלוך על פי הסיכומים עם תנועת המושבים.
לכן הפרסומים בעניין זה שקריים לחלוטין.
לגבי הבקשה לפיטוריי, אנו עסוקים במשבר מכסות ובנושא ביטול השתתפותנו בעלויות ביטוח פינוי פגרים לשנת 2019, ועד היממה האחרונה גם במשבר השפכים, וכל איום עליי לא יפגע בהליך החקיקה של ההסכם, המבטיח את התכנון המרכזי ואת מנגנון מחיר המטרה, ההשקעות והבטחת הפרישה בשנים הבאות.
ברמה המשפטית יתקיים דיון בתביעה נגד ההתאחדות בשבוע הקרוב, ונמתין בסבלנות ובכבוד למערכת המשפט.
כתבתי בעבר: בזמן של משא ומתן או יישום הסכם ענפי עם כל אתגריו, ובטח עם האתגרים השוטפים של הענף כגון מכסות וביטוח פינוי פגרים והשפכים, טוב היה שכל ממשקי הענף היו מתאחדים מול המשימות או לפחות חדלים מאיומים של עיצומים ושביתות ומאבקי עובדים, ובטח לגילויי דעת כאלו או אחרים אין מקום בזמן זה.
דברים שנעשו אי אפשר להשיב, לגבי העתיד – אנא עסקו, שכל אחד מאתנו, במה שנועד לעשות.
ביום שני הקרוב יתקיים דיון בוועדת הכלכלה, ובו תוצג עמדת ההתאחדות וחשיבות יישום ההסכם והיתרונות העצומים הטמונים לעתיד הענף.
