תגית: גבינות

גם האופטימיים שבינינו, לא תיארו לעצמם כי הגבינות הישראליות יזכו כל כך מהר לכבוד והערכה ברחבי העולם, האיכות, הטעם והכבוד הרב הרוחשים לגבינות כחול לבן. רק לפני כמה עשורים לא ידענו מה זה קממבר, הבחלה ויישון, ואכלנו גבינה לבנה כחושה, קוטג' וגבינה צהובה פשוטה. אך המוח היהודי, בתוספת חריצות, התמדה ועבודה קשה, הפך את ענף הגבינות הישראלי לאחד המוערכים בעולם, הקוטף פרסים ומדליות. רגע לפני שבועות יצאנו למסע אל מחלבות קטנות ברחבי הארץ. הטעם גן עדן, אך זה לא מסתיר את הבעיות הרבות, הרגולציה השוחקת והיבוא הנוגס. אך הגבניות והגבנים ימשיכו לעשות גבינות, כי זה מה שהם יודעים וזה מה שהם הכי אוהבים.
Say cheese פרויקט חג

מחלבת בת הרים
הסיפור של שלומי עקיבא אינו סיפור רגיל. איש עסקים, בעלים ושותף ברשת סופר מרקט גדולה, הכי רחוק מעבודה חקלאית, שהחליט ללכת לקורס להכנת גבינה ומאז, התאהב בלבן הזה. בשנת 2016 הקים מחלבה בשיתוף קיבוץ מלכיה עד להגעה לבית הנשיא עם הגבינות שלו.

גבינות הגליל
מעשה בשני אחים ובן דוד שהלכו בעקבות החלום והחליטו להקים מחלבה קטנה. האירוע אליו הוזמנו בבית הנשיא, סגר להם מעגל ופתח כמה נוספים.

איך אומרים גבינה באיטלקית?
גילוי נאות, כותב השורות מכור לאיטליה, לאוכל, לנופים ולאנשים. וכאשר הגעתי למחלבת הבוטיק הקטנה בגבעת חיים איחוד, גיליתי זוג צעיר, המכין גבינות בוטיק ייחודיות ואיכותיות, בסגנון איטלקי. אז בתיאבון או בעצם, buon appetite

מחלבת יוגבי העמקים
מושב היוגב שבעמק יזרעאל פועלת מחלבה קטנה המייצרת בעיקר גבינות רכות, חצי קשות ויוגורט בטעמים שונים. שם, במושב הירוק שחבריו למדו להזיז את הגבינה ולהקים חקלאות בוטיק, שחר הלפרין מנהל המחלבה "בגדול, כיום החקלאי רוצה לשלוט בגידול, במחיר ובשיווק". שחר, שעזב את ההוראה וחזר למחלבה המשפחתית, מסמן אולי, דרך חדשה לדור הצעיר יותר של בני החקלאים. החקלאים החדשים.

מחלבת יעקבס: ערן יעקבס "החקלאות היא ערך ולא עוד שורה באקסל"
ניתן בהחלט לומר כי מחלבת יעקבס היא סיפור הצלחה ישראלי. המשפחה הצנועה מכפר הרא"ה הקימה במו ידיה עסק מגוון, מעודכן ומצליח, מפעל כחול לבן. 5 אחים, כל אחד בתחומו, שהלכו אחר חזונו של אביהם ועושים ציונות, תעשיה, חקלאות כחול לבן. וכן, הקשיים גדולים, הרווחיות נשחקת הרגולציה נוגסת, אך משפחת יעקבס ממשיכים קדימה. עוד סיפור על עבודה עברית והרווח בין המציאות לפוליטיקה.

מחלבת שירת רועים: מיכל מור מלמד "להגיד למחלבות הקטנות להתחרות ביבוא זה זלזול באינטליגנציה שלנו"
מחלבת שירת רועים נחשבת לטופ של מחלבות הבוטיק בארץ, כך גם הבעלים והגבנית, מיכל מור מלמד. היא זוכה קבוע בפרסים ומדליות זהב בכל התחרויות הנחשבות ומשמשת שופטת בינלאומית במונדיאל הגבינות. הגבינות של מיכל הגיעו אל בית הנשיא בשבועות, מיכל סירבה להגיע. עוד סיפור על עקשנות, דבקות במטרה ואיכות כחול לבן. זהירות גבינה קשה!

מחלבת שירת רועים נחשבת לטופ של מחלבות הבוטיק בארץ, כך גם הבעלים והגבנית, מיכל מור מלמד. היא זוכה קבוע בפרסים ומדליות זהב בכל התחרויות הנחשבות ומשמשת שופטת בינלאומית במונדיאל הגבינות. הגבינות של מיכל הגיעו אל בית הנשיא בשבועות, מיכל סירבה להגיע. עוד סיפור על עקשנות, דבקות במטרה ואיכות כחול לבן. זהירות גבינה קשה!

אם מדברים על גבינות איכות, המיוצרות לפי שיטות מסורתיות, ידניות, ללא חומרים משמרים ונחשבות לטובות מסוגן גם ברחבי העולם. הרי שאין בכלל ספק שהגבנית מיכל מור מלמד היא ברשימה המצומצמת והיוקרתית הזו. מיכל מור מלמד המתגוררת בכפר קיש ומפעילה מחלבת בוטיק בלוטם המייצרת גבינות מחלב צאן. מיכל היתה בעברה קלינאית תקשורת, לפני שהתאהבה בעולם הגבינות אליו הגיע ממש במקרה והתאהבה. מאז, ב- 15 וחצי השנים האחרונות עובדת מיכל בייצור גבינות במחלבה שהקימה במו ידיה, בעקשנות ובדבקות אין קץ. הגבינות של מיכל מפורסמות ברחבי העולם וזוכות באופן קבוע בפרסים בינלאומיים. בעצם מיכל היא פורצת דרך, בשנת 2018 , השתתפה כיצרנית גבינות ישראלית ראשונה באליפות העולם ואף הגיעה לגמר עם גבינת 'מעיין חרוד'. כיום מיכל שופטת באליפויות עולם, בתחרויות הנחשבות ביותר וממשיכה לייצר את הגבינות. מחלבת שירת רועים מייצרת 24 סוגי גבינות, קשות, חצי קשות ורכות. גבינת פרי מגדים, המוערכת, שזכתה ב- 2 מדליות באליפויות עולם. גבינה לקטית בשיטה הישנה וגבינת 'מעיין חרוד' המעוטרת, הנחשבת בשורה הראשונה של הגבינות מסוגה בעולם ואף זכתה במדליית זהב באליפות העולם בצרפת. הגבינות של מיכל מוערכות ויקרות ביחס לגבינות אחרות וכך גם מיכל מעדיפה למתג אותן. מיכל: "כיום אנחנו מחלבה העובדת עם השפים הנחשבים ביותר במזרח התיכון. המסעדות הנחשבות ביותר עובדות איתי, מסעדות כמאשיה, היבה, osd , דוק ועוד".

המחאה והסירוב להגיע לבית הנשיא
בשנים האחרונות מיכל לקחה על עצמה להיות חלק במחאה הפוליטית כנגד שלטון נתניהו שלדעתה פוגע פגיעה קשה הן בחקלאות והן בעמידה הערכית מוסרית של ישראל כחברה. היא פעילה במישור הפוליטי באותה להיטות ודבקות במטרה שהיא מקדישה ליצירת הגבינות שלה, כי היא פשוט לא יודעת אחרת. מיכל: "אני עובדת 20 שעות ביממה והרווח מאוד נמוך ולפעמים יש חודשים שאין רווח ואפילו הפסד וזה לא חייב להיות ככה. אם ראש הממשלה לא היה עסוק רק בעצמו ובהישרדותו הפוליטית, הוא היה מטפל גם בנו האזרחים. ואם לא למדנו כלום מהקורונה על ביטחון מזון אז אין לי יותר מה לומר וכנראה אנחנו לא ראויים למדינה, יש כאן שבר עמוק בחברה שלנו וזה ממש עצוב. אני נולדתי למדינה צעירה ויפה, הלכתי לצבא, הייתי קצינה, בניתי בית, גידלתי ילדים, ערכים, ציונות ואני מרגישה שהמדינה פשוט בוגדת בנו, אלה דברים שלא היו, אני לא תמימה, פוליטיקה זה דבר מלוכלך אבל אף פעם לא היה ככה".

המחאה פוגעת בעסק שלך?
"היו כמה לקוחות שעזבו אותי, בהחלט, אבל אני לא חוששת להביע את דעתי, אין ברירה אחרת. המחאה מבחינתי לא קשורה לעסק שלי, אבל אני כן יכולה להגיד לך כי אישה המגיעה להישגים ומייצגת את המדינה שלה, מקבלת בכל פעם פטיש בראש. אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה להילחם וכל הזמן נמצאת במעין מלחמת הישרדות. אנחנו יצרני הגבינות והמחלבות הקטנות נלחמים מול יבוא הולך וגדל של מוצרים שהם לא בהכרח איכותיים אך מאוד זולים. או שזו בכלל לא באמת מוצר עשוי מגבינה אך כולם מוצרים מסובסדים פעמיים. פעם אחת על ידי מדינות הייצור ופעם שניה על ידי האחראים על היצוא המשותף באירופה. לבוא ולהגיד למחלבות להתחרות ביבוא זה זלזול באינטליגנציה של כולנו. החלב שלי עולה פי 3 ממה שעולה לגבן בצרפת או באיטליה שלא לדבר על עובדים ותשומות וציוד ורגולציה מטורפת. כיום צריך להיות ממש מופרע בשביל להיות יצרן בישראל, בטח יצרן מזון ובטח ובטח יצרן מזון מהחי. מתח הרווחים בישראל הוא מהנמוכים בעולם בענף שלנו".

הגבינות של מיכל הגיעו לבית הנשיא אך מיכל סירבה להגיע. מיכל "אני חושבת שאם הייתי עומדת שם, העור שלי היה הופך לחידודים חידודים. ידעתי שיהיו מחאות מול בית הנשיא וידעתי שאם אהיה בבית הנשיא לא ארגיש בנוח עם הסיטואציה. הגבינות שלי היו שם כי החברים במועצת החלב ביקשו, אך אני ידעתי שאני לא אהיה מסוגלת לעמוד שם בעצמי, וויתרתי על הכבוד הזה, אבל זה באמת לא העיקר".

מה לגבי העתיד?
"אני לא ממש אופטימית, כי בסופו של דבר ביבי הצליח לפצל את העם בצורה כזו והדמוגרפיה לא עובדת לטובתנו, אני לא אשת בשורות בתחום. מי שגבן טוב, מחפש אופציות טובות יותר בחו"ל.

ניתן בהחלט לומר כי מחלבת יעקבס היא סיפור הצלחה ישראלי. המשפחה הצנועה מכפר הרא"ה הקימה במו ידיה עסק מגוון, מעודכן ומצליח, מפעל כחול לבן. 5 אחים, כל אחד בתחומו, שהלכו אחר חזונו של אביהם ועושים ציונות, תעשיה, חקלאות כחול לבן. וכן, הקשיים גדולים, הרווחיות נשחקת הרגולציה נוגסת, אך משפחת יעקבס ממשיכים קדימה. עוד סיפור על עבודה עברית והרווח בין המציאות לפוליטיקה.

כן, מחלבת יעקבס מוכרת לכולם, מהמחלבות הבינוניות המוכרות בארץ. למשפחה, חוץ מהמחלבה, רפת, בית קפה מצליח מאוד, מאפיית 'אגדת לחם' הפועלת בסמוך לבית הקפה וכמובן מוצרי חלב וגבינות מכל הסוגים והמינים. ערן, אסף, נדב רועי ושאולי, חמישה אחים שהחליטו לעשות את הדבר הקשה ביותר בישראל, להקים עסק משפחתי משגשג ולא לעצור לרגע. חלוקת העבודה והסמכויות ביניהם ברורות, כל אחד בתחומו. ארן מספר על ההתחלה "ההורים הקימו את המשק בסוף שנות השישים ולתחום החלב הם נכנסו בשנות ה- 70. בסוף שנות ה- 80 היו חריגות חלב גדולות ברפת המשפחתית ואז אבא ז"ל הגה את רעיון המחלבה ומאז אנחנו לא עוצרים" מחייך ערן. בסוף שנות ה-90 אסף וערן חזרו למשק המשפחתי ועד היום הם משק חקלאי משפחתי הכולל מעבר לעסקי החלב גם שטחי חקלאות וגד"ש. כיום יעקבס, מחלבה בינונית, המייצרת כ- 30 גבינות, רפת בעלת מכסה של מילון וחצי ליטר לשנה, רוכשים חלב עיזים, כבשים וחלב בקר ממועצת החלב. האב שלמה ז"ל, נפטר לפני כ- 10 חודשים, האם רוני, חיה ומתגוררת ממש בשכנות למחלבה. ערן "תראה, זה לא סוד שאנחנו לא משתגעים מכתבות עלינו, אבא חינך אותנו לעבודה עברית, לעבודה קשה, לציונות ותמיד אמר לנו שאם נלך עם האמת שלנו אז נצליח"

קשה היום להיות בעל מחלבה בישראל?
ערן "קשה מאוד, כל הנושא של היבוא נוגס בנו, העבודה מול רשתות השיווק קשה מאוד, שחיקת הרווחיות בשנים האחרונות היא לא פחות ממטורפת. מחיר המטרה נשחק לאט אבל בטוח, רווחיות המשק יורדת, התחרות מול גבינות יבוא. תחרות לא הוגנת שבה החקלאי מאירופה מסובסד פעמיים. בסוף כשאתה מביט על הנעשה בענפי החקלאות הרי שאין ספק כי יש כאן כישלון מערכתי של המערכת הממסדית שלנו. בסוף משק חקלאי זה לא רק כלכלה, אלא גם ציונות, התיישבות ועבודה עברית".

מה הציפיות?
"האמת, אין הרבה ציפיות, רק שלא יפריעו לנו לעבוד ולא יקשו היכן שלא צריך. אך כן הייתי מצפה מהממשלה והשרים שיבינו כי חקלאות ישראלית זה ערך ולא רק שורה באקסל. באמת הגיע הזמן שיתייחסו אל החקלאים אחרת. להבין כי שמירת קרקע ועבודה עברית זה הרבה מעבר לטבלת אקסל. אנחנו נמשיך להילחם על הקרקע, לגדל פרות, לייצר מוצרים טובים".

כששואלים על הרפת, רווחיות, שאול, הרפתן שבחבורת האחים אומר "כמו בכל רפת בארץ, מחירי מזון גבוהים, מחיר מטרה מקובע, אנחנו לא מיוחדים בעניין. מרגישים היטב את הלחץ ואת השחיקה הפיננסית אך אנחנו ממשיכים הלאה בתקווה שיגיעו ימים טובים יותר שבהם החקלאי יוערך הרבה יותר מהמצב כיום".

ואיך העתיד נראה אצלכם?
"תראה, אנחנו משפחה של אופטימיים, אחרת לא נשרוד. רוצים להישאר חקלאים, לפרנס את המשפחה ולהמשיך לעשות מה שאנחנו עושים, חקלאות כחול לבן. אנחנו רוצים שיהיה כאן טוב יותר בישראל, מקווים שהמדינה תדע לשמור על החקלאות ולהבין את חשיבות הביטחון התזונתי. ובכל מקרה נערכים לכל אופציה עתידית, דבר אחד בטוח, משק יעקבס ימשיך קדימה, בכל מצב".

ומילה לקברניטי הענף?
"שיתעוררו, כי בסוף יש כאן ציבור שלם ואם זה יימשך כך, לא תהיה חקלאות ישראלית. ומה שקרה עם החמאה מספר את כל הסיפור. פוליטיקה לא מעניינת אותנו ולא מתעסקים בזה, רוצים לעבוד, לייצר גבינות ולהתפרנס בכבוד. שהפוליטיקאים יעשו מה שטוב למדינה".

מושב היוגב שבעמק יזרעאל פועלת מחלבה קטנה המייצרת בעיקר גבינות רכות, חצי קשות ויוגורט בטעמים שונים. שם, במושב הירוק שחבריו למדו להזיז את הגבינה ולהקים חקלאות בוטיק, שחר הלפרין מנהל המחלבה "בגדול, כיום החקלאי רוצה לשלוט בגידול, במחיר ובשיווק". שחר, שעזב את ההוראה וחזר למחלבה המשפחתית, מסמן אולי, דרך חדשה לדור הצעיר יותר של בני החקלאים. החקלאים החדשים.

במושב היוגב פועלת מחלבה קטנה, בבעלות 2 שותפים, אורי גזית וחיים הלפרין, המחלבה פועלת משנת 2000 . שחר הלפרין הבן של חיים, מנהל כיום את המחלבה מספר "המחלבה עברה הרבה גלגולים, אני כאן כ 5- שנים. כיום יש לנו 6 עובדים, מייצרים בעיקר גבינות רכות, חצי קשות, משקאות, יוגורטים בטעמים שונים, הכל מחלב בקר המגיע מהרפת הסמוכה של אבי חיים הלפרין". שחר 38 נשוי לעדי, לזוג 2 ילדים ומתגוררים בקיבוץ ניר אליהו. שחר הוא מה שנקרא, 'החקלאי החדש', מודע למציאות המשתנה, פחות אמוציונלי מהדור הוותיק אך נחוש לא פחות. שחר "אני מאוד אוהב חקלאות, מאז ומעולם, חשבתי שאישאר במקום שלי במושב, אך דברים קורים אתה יודע. אבי עדיין ברפת עם אחיו, גם כאן, גם בשדות, הוא עושה חקלאות ומאמין גדול באדמה שלנו".

איך הגעת למחלבה?
"הגעתי מעולם החינוך, הייתי מורה ועשיתי הפסקה מההוראה והגעתי לכאן. הצטרפתי, למדתי על המחלבה והעבודה והיום אני כאן. האמת חשבתי שאעסוק יותר בחקלאות, פלחה וכזה. עדיין לא ידעתי מה אעשה, בסוף הגעתי לכאן ונכנסתי לעבודה. לאבי ולאורי יש פלחה, מגדלים חיטה, בקיה ומרכז מזון לרפת".

מי הלקוחות שלכם?
"לאורך השנים זה יתפתח, כעת אנחנו בעיקר עובדים עם השוק הרוסי, המזרח אירופאי, הלקוחות שלנו אוהבים את הגבינות המתוקות, אנחנו מייצרים גבינה לבנה עם תוספות של צימוקים, דובדבן ממותק, משמיש, שזיף, מחית תות. זה הולך הרבה. כמובן שגם הגבינות הלבנות, שהן הולכות הכי הרבה ומשקאות חלב בסגנון כפיר. יש לנו בערך כ 20- מוצרים".

כמה קשה או לא, להיות בעל מחלבה קטנה בישראל?
"לא חושב שזה קשור למחלבות דווקא, אלא לעסקים. כמה בעלי עסקים אתה מכיר שיגידו לך שקל ונעים להיות בעל עסק בישראל. אז זה נכון שיש רגולציה בתחום ענף מוצרי המזון. אבל אני לא רוצה להישמע קוטר, הדבר היחיד שאשמח לדעת הוא, מראש מה הולך לקרות שנדע להיערך מראש".

שוק הגבינות הישראלי?
"תשמע, זה לא שוק קל, בלשון המעטה, הוא שוק רווי מאוד. אך אנחנו עובדים בנישה שלנו, הרבה מוצרים הגיעו לאחר דרישה ובקשה של הלקוחות. בעתיד יש כוונה להיכנס לעוד שווקים ולכן אנחנו מייצרים יוגורטים בטעמים עם מחית פרי. הדגש כל הזמן להיות עם היד על הדופק ולהבין ולראות לאן הולך השוק".

ומה בעתיד?
"מצד אחד יהיו משקים גדולים ומצד שני חבר'ה העושים חקלאות עם כל מיני גידולים, חקלאות בוטיק מגוונת. בסוף החקלאות בישראל תחת מתקפה ויש עזיבה, אני מקווה שמתי שהוא כולם יבינו, כולל הממשלה, עד כמה החקלאות חשובה ולא רק בפן החקלאי. תראה, נראה לי שלחקלאים קצת נמאס היום מכל מה שהולך בענפי החקלאות, חוסר הוודאות, התחרות, היבוא, הרגולציה ורבים מאיתנו מעדיפים ללכת על מה שנקרא, חקלאות בוטיק. שזה אומר, ייצור ושיווק עצמי של מוצרים ייחודיים. כאן במושב למשל יש יקב מצליח, יצרן שמן שקדים, יצרני דבש, יצרן שמן, פקאנים למכירה, חממות פרחים, ירקות ייחודיים בגידול הידרופוני, גידול פטריות. החקלאים מגדלים ומשווקים בעצמם וכך יש להם שליטה גם על המחיר וגם על הרווחים. מה שנקרא "farm to tabel".

גילוי נאות, כותב השורות מכור לאיטליה, לאוכל, לנופים ולאנשים. וכאשר הגעתי למחלבת הבוטיק הקטנה בגבעת חיים איחוד, גיליתי זוג צעיר, המכין גבינות בוטיק ייחודיות ואיכותיות, בסגנון איטלקי. אז בתיאבון או בעצם, buon appetite

דנה טל ותמיר פרץ, זוג נשוי, שהתקבלו לפני כשנה לחברות קיבוץ גבעת חיים איחוד. שם, במקום קטן קטן, או בשמה המלא, המחלבה הקטנה, בית מלאכה לגבינות, מייצר תמיר, קסמים אמיתיים. תמיר אמנם נולד בקיבוץ אך הסתובב לא מעט עד שנחת עם דנה באיטליה. ומטעימה של המוצרלה שלהם אני יכול לומר, טעם אלוהי, לא פחות. ואכן, הגבינות של הזוג מככבות ברבות מהמסעדות המובילות והנחשבות בת"א.

איך אומרים ממש טעים באיטלקית?
תמיר סיים תואר בטכנולוגיית מזון והחל לעבוד במשק יעקבס והתאהב בתחום ייצור הגבינות. הזוג החליט להתמקצע וטס לפיאמונטה במחוז טורינו באיטליה. דנה סיימה שם תואר שני בגסטרונומיה ותמיר עבד במחלבת בוטיק. הזוג הסתובב באזור, טעם את המגוון הקולינרי ובעיקר התנסה בסוגי גבינות, ייצורן, עישונן ועוד. לאחר שנתיים החליט הזוג לשוב לארץ. בשנת 2019 פעלה במשק מחלבה קיבוצית ותמיר החל לעבוד בה כשכיר. לאחר מו"מ מתמשך עם הקיבוץ החליטו שם, להמר על תמיר. לפני כשנה קיבל הזוג את כל האישורים והרישיונות והחל לייצר גבינות מחלב בקר בסגנון איטלקי, פיאמונטזי, החלב מועבר מרפת הקיבוץ השוכנת ממש בסמוך למחלבה. הגבינות מתיישנות בין 3 חודשים לשנתיים ומייצרים אותם בשיטה מסורתית, ידנית וללא חומרים משמרים. גבינת גלי בסגנון תומה פיאמונטזית, נילי בסגנון פונטינה, נעמי בסגנון גוגונזולה, עפרי בסגנון קצ'וטה. תמיר: "המחלבה מייצרת ב 3- אופני הכנה, רק גבינות קשות, 3 הסוגים, עופרי המתיישנת 3 חודשי לפחות, גלי בסגנון תומה פיאמונטזית מתיישנת 6 חודשים לפחות ונילי בסגנון פונטינה מתיישנת 7 חודשים לפחות. אנחנו מייצרים גם גבינה כחולה, נעמי. וגבינות ממשפחת המוצרלות, 4 סוגי מוצרלה". הגבינות הן מוצר מקומי, ייחודי, ארטיזינלי. תמיר מתייחס לעבודתו ברצינות תהומית, ממוקד, כולו שקוע בייצור הגבינות "החלב כאן נפלא, בדר"כ רפתות בגודל הזה מייצרות חלב פחות טוב, הצוות של הרפת סופר מקצועי ואנחנו נהנים מאוד מהאיכות ושיתוף הפעולה, יש לציין כי אנחנו עובדים אך ורק עם חלב בקר. מה שמבדיל אותנו זה שאנחנו לא מפעל, אלא מחלבה, דנה, אני ועוד עובד ומכינים גבינות, ביישון מלא".

כששואלים את תמיר על תוכניות לעתיד, הוא עונה "להישאר קטנים ולהנות ממה שאנחנו עושים". בעוד תמיר אחראי על ייצור הגבינות, כל ניהול המחלבה, שיווק ועבודה מול לקוחות וספקים, באחריות דנה "תמיר מייצר בערך פעמיים בשבוע, העובד נמצא 4 פעמים בשבוע. יום בשבוע אנחנו משנעים בעצמנו את הגבינות, בעיקר למרכז הארץ. לשמחתי אנחנו עובדים עם מסעדות נהדרות, מסעדות שף".

קשה להיות עצמאי בתחום?
"כן, אבל נראה לי שקשה להיות עצמאי ולא משנה באיזה תחום. קשה כי אנחנו שניים וזה עסק מתחיל ומנסים לנווט את עצמנו בשוק מאוד קשה, משתנה. הנה, מחר יהיו כאן טילים אף אחד לא ייצא למסעדות".

איך אתם מבחינת רווחיות ונושא היבוא הגדל?
"תראה, אנחנו עושים מוצר שהוא מאוד ייחודי, הלקוחות שלנו הן באמת פיינשמייקרים היודעים בדיוק מה הם רוצים. ברור שהיבוא פוגע בי ואם הוא לא היה, הייתי יכולה לעבוד פי אלף. הקהל הישראלי מחפש את הדברים שהוא מכיר. לאט לאט אנחנו מחדירים לו את הגבינות שלנו ומזל שהטעם שלנו מדבר בעד עצמו".

המצב משפיע?
"בטח, ממש משפיע, יורדות הזמנות, ללא ספק. בגלל שאנחנו עובדים עם שוק הפנאי ההולך להפגין בשבתות. אנשים לא רואים את זה אבל ברגע שמסעדה לא עובדת בשבת יש המון ספקים שלא עובדים יחד איתה".

נראה כי אתם ממוקדים ואוהבים את מה שאתם עושים?
"אוהבת מאוד את מה שאנחנו עושים, חשוב לנו מאוד קשרים אישיים, גם עם הלקוחות, בסוף אני לא מוכרת גבינה לבנה או קוטג', אלא מוצר העובד על שוק פנאי ויוקרה ולכן הוא מאוד לתנודות פוליטיות, חברתיות, כלכליות".

מעשה בשני אחים ובן דוד שהלכו בעקבות החלום והחליטו להקים מחלבה קטנה. האירוע אליו הוזמנו בבית הנשיא, סגר להם מעגל ופתח כמה נוספים.

ג'ואד וג'ליל טרבוש, אחים מהעיר מגאר ובן דודם סמי טרבוש, הקימו את המחלבה הקטנה בשנת 2018 ובתחילת 2019 החלו לייצר. ג'ואד "מאז ומתמיד אהבנו גבינות ואיך מייצרים אותן. אני במקור מהנדס מערכות מידע בהיי טק, עזבתי הכל ובאתי בעקבות החלום לייצר גבינות. גם השותפים שלי כמוני, עזבו את מקצועם הקודם ובאנו ביחד. אני זוכר כי בתחילת שנות ה- 2000 היינו בטיול בהולנד ונכנסנו למחלבת בוטיק המייצרת גבינות ושם נדלקתי על הנושא. מה גם שאמא שלי עושה כל הזמן לאבנה ויוגורט בבית, כך שמאז ומעולם הייתי קרוב לנושא. אני לא זוכר פעם אחת שכילד היינו קונים גבינות בחנויות". במחלבה מייצרים האחים ובן דודם גבינות מחלב בקר ומחלב עיזים. גבינות רכות, לאבנה, יוגורט טבעי ובטעמים, ג'יבני, גבינה חצי קשה, ריקוטה, אלו מוצרי הבסיס אך המחלבה מייצרת מוצרים נוספים, כמו גבינות לכנאפה למסעדות ועוד.

איך זה להיות בעל מחלבה קטנה?
"לא פשוט, זה אומר לוותר על המון דברים בחיים. חלב זה מוצר מאוד רגיש וזה מצריך תשומת לב בתהליכי הייצור, כל טעות קטנה עלולה להוביל לתקלות. חוץ מזה שיש דרישה גבוהה מצד הרגולטור בעיקר מהמשרד לאיכות הסביבה, זה לא פשוט. בגדול זה עסק לא פשוט וצריך לעבוד בצורה קפדנית והגיינית".

גם הרווחים לא משהו?
"הרווחים זו הבעיה שלנו, כי בשביל להקפיד על הכל, המוצר עצמו לא נמכר ברווח גדול, אחוזי הרווח לא מזהירים וצריך לעבוד קשה בשביל להרוויח מעט, לעומת העבודה שאנחנו משקיעים. צריך לאהוב את זה ולדעת שאתה תעבוד קשה ולהרוויח רגיל. אין כאן פוטנציאל גדילה גדול, אבל זה המצב. משתדלים בכל הכוח להמשיך לעבוד, אנחנו הלכנו לכיוון הגבינות הרכות זה פחות מתנגש עם היבוא, אבל אין ספק שהיבוא פוגע בענף, בעיקר בגבינות הקשות. בסוף המדינה צריכה לחזק את הענף, אחרת אנשים ימשיכו לקנות יבוא. בסוף זה ענף תעשייתי לכל דבר, ענף המביא פרנסה להמון משפחות. אך בסוף זו המציאות שלנו וצריך לזרום איתה, אני לא אבוא להתלונן עכשיו, זה מה יש".

החוויה בית הנשיא?
"היה אירוע מרגש, פנו אלינו ממועצת החלב ונענו, והאמת, האירוע פתח לנו הרבה רעיונות, דווקא הגבינות המסורתיות של הים התיכון, זכו להצלחה גדולה. אנחנו היסטורית, דווקא לא חזקים בגבינות קשות והאורחים אהבו את הגבינות שלנו, הבריאות, הפשוטות. אנחנו עושים את הגבינות עם הרבה אהבה וזה הכי חשוב לנו".

תוכניות לעתיד?
ננסה להתרחב קצת ולהגיע לכמה שיותר אנשים בארץ. אנחנו לקראת פתיחת חנות המפעל שיש בה הרבה מהמוצרים שלנו. החנות תיקרא the village והיא תיפתח אצלנו בעיר שלנו וכולם מוזמנים, הפתיחה אמורה להיות ממש לקראת חג השבועות.