קיבוץ של זרם הקיבוץ הדתי, הוקם ב-1946, חוגג יום הולדת החודש, קיבוץ מופרט, מתבסס על מפעל פלסטיק גדול, ענפי חקלאות, לול, מדגה, מטע תמרים, זיתים, קצת גד"ש וכמובן רפת יציבה ועם עתיד הנראה בהיר וטוב של כ-5 מיליון ליטר, מכון חליבה שדירת דג 16 על 16 , 3חליבות ביום, חלב בד"ץ משווק לתנובה, מרכז מזון עצמאי כולל מכון תערובת. 9 ישראלים, 5 עובדים זרים כולל עזרה מענפים נוספים בסופי שבוע מפאת שבת. לרפת שלוחת פיטום של כ 600- ראש. רותם רז, דור שלישי ובן משק, מנהל את הרפת מאז 2017 , הוא נשוי לדקלה, ממשפחת רפתנים מכפר ביאליק, לזוג 4 ילדים. רותם "סיימתי בית ספר בשנת 95 ואז פנה אלי מרכז משק והציע לי לעבור לרפת במסגרת המחויבות שלנו כאן כבני נוער לעבודה בענפי המשק ולאחר שחרור מצה"ל, טיול צבא ועוד התחייבויות בקיבוץ, הגעתי בחזרה לרפת משנת 2000 אני כאן".

מהקיבוצים הקטנים בארץ, קטן ומופרט, כ-90 חברים בלבד, בממוצע גיל החברים מבוגר מאוד, משק מסתמך על חקלאות, תמרים, מדגה, גד"ש משותף ורפת שעברה משבר בריאותי קשה וכיום מתאוששת לאט לאט. אך יש אור בקצה המנהרה, איחוד עם רפת עין גב ופתאום יש עתיד וורוד.

רפת בודדת של הקיבוץ שהופרט עוד בסוף שנות ה 90- , פרנסת הקיבוץ מבוססת בעיקר על ענפי חקלאות, גד"ש חזק, מדגה, מנגו אבוקדו ולול. המדגה שהיה מהענפים העיקריים ספג מכה קשה בשנים האחרונות כתוצאה ממדיניות הממשלה והיבוא. הרפת חייבת תכנון חדש והשקעה מאסיבית, אחרת עתידה לא ברור כלל.

קיבוץ נווה אור שוכן בצפון עמק בית שאן, בלב עמק המעיינות ובסמוך לכביש 90 . קיבוץ מופרט החברים בו כ 250- חברים, המתפרנס מגידולי שדה, מטעים ורפת. הקיבוץ חי מהרפת ולכן עתידו נכון לשנים הקרובות, מובטח.

הישובים לאורך כביש 90 , נקראים בשפה היבשה, פריפריה, על כל המשתמע ממילה זו והמטענים הנלווים. אין בכלל ספק כי מדינת ישראל מזניחה לאורך שנים את הפריפריה ומעדיפה להשקיע, דווקא במרכז הארץ וביהודה ושומרון. 'משק הבקר והחלב' ממשיך במסעוובמבט פנימה אל הרפתות והאנשים המתגוררים ביישובי הפריפריה, שומרים על הגבול הארוך במדינה כמו גם על שטחי קרקע נרחבים. פרויקט המביא את קולם של ישראלים, חקלאים, רפתנים, אולי הציונים האחרונים. פרק שני במסע שהחל ברפת כפר גלעדי ויסתיים אישם בערבה.לחלק הראשון של הפרוייקט

שרית יוקר, מנהלת הרפת בבית הספר החקלאי בנהלל וחשוב לה מאוד להשמיע את קולה ולא פחות חשוב, לשמוע אותה. ולאו דווקא כי היא אישה ורפתנית, שרית מרגישה שאין מי שיצעק את צעקתן של הרפתות המשפחתיות הקטנות, ההולכות ונעלמות מהנוף הישראלי. שרית "קשה להפריז בחשיבות הרפת המשפחתית למסורת, לשורשים שלנו, לעבודה העברית, לערכים ולציונות". רגע לפני יום האישה הבינלאומי, לשרית יש מה לומר גם בעניין זה. ולמרות הכל, ראיון מלא תקווה למציאות טובה יותר.

ארנון אושרי בטור כאוב, עצוב על ההווה והעתיד ומציע מייד, לחשב מסלול מחדש כי אף אחד לא מחכה לנו. עכשיו משנכנסה ממשלה חדש שבה נותני הטון (כמו גם בקודמות, אבל ביתר שאת) הם אנשי פורום קהלת הידוע לשמצה, פורום שחזונו הוא עולם פתוח המשוחרר מכל מגבלה (זה נשמע אולי יפה, אבל הרסני) זה הזמן שלנו לקום ולעשות מעשה אמיץ, נחרץ, אחרת נשאר חסרי כל.