מחבר: דויד שליט

דו"ח הפשיעה החקלאית השנתי של ארגון "השומר החדש" מצייר תמונת מצב קשה, על גבול האנרכיה, בכל הקשור לביטחון האישי של החקלאים בישראל. הדו"ח מציג הדרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה המשתקף בעלייה דרמטית במקרי הטרור החקלאי וחשיפה, לראשונה בישראל, של מימדי הפרוטקשן כתופעה חוצת מדינה. החקלאים כבר מיואשים, העיקר שהממשלה מתעסקת ב"רפורמה המשפטית"

'משק הבקר והחלב' שם לו למטרה להציף ככול שניתן את מכת המדינה הנקראת פשיעה חקלאית, או טרור חקלאי, תלוי את מי שואלים. הסיבה להצפת נושא חשוב זה, הפגיעה האנושה בחקלאי ישראל, כמו גם חוסר האכפתיות של הממסד מטיפול בבעיה קשה זו. אירועי הפשיעה המתרחשים כמעט בכל לילה, הפכו את חייהם של החקלאים לסיוט מתמשך, בטח מול ההתעלמות הכמעט מוחלטת של משרדי הממשלה, משטרת ישראל, מג"ב שאינם מטפלים בבעיה ונדמה כי הממסד פשוט וויתר. הפשיעה והטרור החקלאי הפכו בשנים האחרונות לאחד מהגורמים העיקריים לנטישת חקלאים את המקצוע. הכתובת כבר מזמן נכתבה על הקיר וממשלות ישראל פשוט מתעלמות מהנתונים הקשים. קשה לתאר את המצב הבלתי נתפס השורר כיום ברחבי הארץ, בעיקר לאורך קו התפר הירוק, הצפון ובנגב. החקלאים חסרי אונים, מאסו בממסד, לא מאמינים לממשלה וחלקם הגדול אף לא מדווח כי המשטרה, כמו גם משרדי הממשלה, אינם מטפלים בנושא.

דו"ח קשה ותמונת מצב עגומה
ארגון השומר החדש פרסם במהלך חודש מרץ את הדו"ח השנתי המתייחס לביטחון אישי, פשיעה וטרור חקלאי וכן תוכניות ופתרונות שטח ומדיניות. השנה לראשונה, מתפרסם בדו"ח סקר פרוטקשן המציג נתונים לראשונה בישראל על תופעת הפרוטקשן. הסקר מתבסס על מענה אנונימי של חקלאים ובעלי העסקים מרחבי הארץ. מנתוני הדו"ח המלא עולה כי אזרחים, חקלאים ובעלי עסקים דורשים מהממשלה לשים את הנושא בראש סדר העדיפויות ולפעול אף באמצעי חקיקה. דו"ח הפשיעה של השומר החדש הסוקר את שנת 2022 , מציג תמונת מצב עגומה של הידרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה – המשתקפת בעלייה דרמטית במקרי הטרור החקלאי והפרוטקשן. הארגון רואה קשר ישיר בין ירידת הביטחון האישי של החקלאים לבין הירידה בביטחון האישי של אזרחים בחברה כולה. מנתוני הדו"ח המלא עולה כי אזרחים, חקלאים ובעלי עסקים דורשים מהממשלה לשים את הנושא בראש סדר העדיפויות.

פשיעה וטרור חקלאי
80% מהחקלאים סבלו בשנה האחרונה מפשיעה חקלאית לעומת 20% שלא נפגעו בשנה האחרונה. שאלנו את אותם חקלאים שלא נפגעו בשנה האחרונה – מהם הגורמים שסייעו להם, הגורם המשמעותי ביותר המפחית פשיעה חקלאית לדברי החקלאים הוא נוכחות פעילה בשטח. הנוכחות יכולה להיות של החקלאי עצמו, המשטרה הכחולה, מג"ב, מתנדבים במג"ב ומתנדבי חברה אזרחית, הנוכחות בשטח משפיעה!

פילוח אירועי פשיעה לפי ענף

סוג הפשיעה החקלאית הנפוץ ביותר הוא גניבות קטנות ומזדמנות (67%) ולאחריו ונדליזם (46%).
סוגי הפשיעה הנפוצים ביותר בפילוח לפי ענפים:
– מגדלי גד"ש סובלים יותר מאחרים מגניבות בהיקפים שונים; גניבות קטנות (73%) וגניבות גדולות (40%).
– מגדלי הבקר במרעה סובלים יותר מוונדליזם (52%) ופלישה לשטח (51%).
– דבוראים ומגדלי בקר נפגעים יותר מהצתות (31%).

תרבות הדיווח והטיפול המשטרתי באירועי פשיעה חקלאית
כ- 41% מהחקלאים לא מדווחים על אירועי הפשיעה החקלאית למשטרה. מתשובות פתוחות של החקלאים עולה כי היעדר טיפול אכיפתי יעיל, הן על ידי המשטרה והן על ידי בתי המשפט, מוביל לייאוש מהמערכת והימנעות מהטורח המשמעותי שנדרש מחקלאי בהגשת התלונה. הגשת תלונה כרוכה בהשקעת זמן רב, תוך ידיעה שברוב הגדול של המקרים לא תצמח מהגשת התלונה תועלת לחקלאי ולא ייתפס העבריין. במצבים של דיווח למשטרה על אירועי פשיעה חקלאית – נמצא כי במיעוט המקרים הסיבות לדיווח הן מתוך תקווה שייתפס הגנב וברוב המקרים הסיבות הן מערכתיות: כדי לתבוע את הביטוח; מתוך חובה הנובעת מהסכמים עם גורמים קשורים- שלטוניים ואזרחיים; או מתוך תפיסה מערכתית המבינה את החשיבות שבדיווח לכלל, גם כאשר אין מזה כל תועלת לפרט.
שליש מהמשקים שלא נפגעו ממוקמים באזורים בארץ המרוחקים יחסית מגורמי פשיעה, ולכן נהנים משקט. כחמישית מהמשקים שלא נפגעו כלל נהנו מסיוע של השומר החדש, בעזרתו הצליחו להפחית ולבסוף אף להוריד לאפס את מספר אירועי הפשיעה במשק!
פעילות מתנדבי מתמי"ד במסגרת מג"ב צוינה על ידי 10% מהמשיבים כמסייעת לסכל ולמנוע פשיעה חקלאית.
חלק מהמשיבים מאמינים שההשקעה בפיתוח קשרי שכנות טובים ומועילים עם הסביבה מנעה פעילות עבריינית בשטחם. לצערנו, הסיבה שחלק מהחקלאים לא סבלו מגניבות והצתות הינה מכיוון שנאלצו לשלם שמירה כפויה לגורמים המקושרים לעבריינים.

10 שנים לקח לחברי קיבוץ כרמים להגיע למקום הנכון ולקבל החלטה על הקמת רפת בקיבוץ בהשקעת ענק של כ 17- מיליון שקלים. הרפת שהחלה לפעול בינואר השנה, מביאה קול חדש יחסית לשיח הענפי ועם חזון סביבתי ברור. כפיר לוי, האיש מאחורי הפרויקט אומר לנו במהלך הביקור ברפת "אני מאמין גדול בענף הרפת בישראל, הן כמשאב כלכלי והן כמשאב סביבתי". רפת חדשה בענף, כן ירבו, בהצלחה!

כרמים, קיבוץ מתחדש בצפון הנגב, מעורב דתיים, חילונים ובעל חזון סביבתי ברור. מקום קטן 100 חברים ונמצא בתהליכי גדילה, התפתחות וקליטת משפחות חדשות. הפרנסה מתבססת בעיקר על תיירות, אטרקציית פיינטבול, גד"ש משותף עם הקיבוצים דביר ולהב אך עדיין כ-90 אחוז מהחברים מתפרנסים מעבודה מחוץ לקיבוץ. החל מה- 18לינואר יש רפת חדשה בקיבוץ.

על רפת, עקרונות וסביבה ברת קיימא
אנחנו החלטנו לספר את הסיפור של רפת כרמים, דרך איש מיוחד, מנהל הרפת, כפיר לוי. איש ענף הרפת מאז גיל 18 ועד שהגיע לרגע השמח ביותר בקריירה שלו, פתיחת רפת כרמים. כפיר לוי, 48 , נשוי, 3 ילדים, חבר קיבוץ כרמים משנת 2015 והרוח החיה מאחורי הקמת הרפת בקיבוץ. כפיר: "למעשה הרומן עם הרפת בקיבוץ, החל עוד בשנת 2014 , אז היינו מועמדים לקליטה ומרכז המשק ביקש ממני לבוא כאיש מקצוע ולסייע להעביר את ההחלטה באספת הקיבוץ. אנחנו, כמשפחה, נקלטנו לחברות ברמים בשנת 2015 ".

למה בעצם לקח לחברים כאן כ- 10 שנים לקבל את ההחלטה על הקמת הרפת?
כפיר "זה בעיקר בגלל החזון המורכב של הקיבוץ המכיל אוכלוסיות מאוד שונות ומגוונות מבחינת השקפת עולם. בעצם החזון הקיבוצי שלנו מושתת על 3 רגליים, האחת, חיים ביחד חילונים דתיים, השני, החזון הסביבתי, לחיות ולטפח סביבה ברת קיימא עם דגש על מיחזור, שימוש בכלים רב פעמיים, התחשבות בטבע ועוד והרגל השלישית זה בעצם הקיבוץ כרעיון ציונות. לכן הקונפליקט שיצר הוויכוח על הקמת הרפת, היה קונפליקט סביב העיקרון איך משתלבת רפת כשאנחנו קיבוץ הדוגל בחיים ברי קיימא, שהרי לכאורה, סביבה ברת קיימא נוגדת את הקמת הרפת. היו וויכוחים אין סופיים בינינו, המון דיונים, אסיפות קיבוץ, כולל מתווה גישור שהתפוצץ וכך זה נמשך לאורך השנים. תחשוב שאת מכסת החלב הקיבוץ קיבל כבר בשנת 2013 ובכל פעם ביקשנו דחיה.
מזלנו שהאנשים במועצת החלב, ולזכותם יאמר, שתמיד היו קשובים אלינו. וכך לאחר המון בדיקות, מחשבות ודיונים, הקיבוץ החליט על הקמת הרפת ללא שותפים. במסגרת ההחלטה שהתקבלה הרפת מחויבת למחקר סביבתי משמעותי וכמובן בדגש גדול על רווחת בעלי החיים".

ואז, לאחר שההחלטה התקבלה?
"בשנת 2020 התקבל האישור הסופי באסיפת הקיבוץ ובזה בעצם ניתן אור ירוק להתחיל את המהלך. התחלנו להניע את כל נושא ההיתרים מול הרגולציה ומשרדי הממשלה השונים. התחברנו למשקי אומנה להתחיל ולייצר חלב. את הבניה עצמה התחלנו בדצמבר 2020 , אני למעשה התחלתי לעבוד ברפת במשרה מלאה באוקטובר 2021 . את הבניה של הרפת התחלנו בדצמבר 2021 וטרם סיימנו. החליבה הראשונה היתה ב- 18.1 2023 מאז עברו הרבה מים בנחל חברון" מחייך כפיר.

הרפת והחזון
כ- 17 מיליון שקלים השקיעו חברי קיבוץ כרמים בהקמת הרפת שלהם. סכום עתק במונחים של החברים מצפון הנגב, בעצם סכום עתק בכל קנה מידה. כ-200 פרות בחליבה, 26 עגלות ועגלים שנולדו ברפת ונמצאים ביונקיה של 0 הפרדה, זו הרפת הקיבוצית, היחידה המתפעלת יונקיה של 0 הפרדה, מההמלטה הראשונה וזאת כחלק מהתפיסה והמחשבה על רווחת בעלי החיים. כפיר "אנחנו רואים את הקשר שנוצר בין האמא לוולד. מבחינת בריאות הוולדות, נראה שהם חיוניים וגדלים בקצב טוב והאימהות גם, רגועות ומבחינת פרמטרים של ווטרינריה, אין לנו כמעט דלקות רחם. אנחנו גם בודקים ומוודאים שהוולד יונק ומתפתח ואם אנחנו רואים שהוא מתקשה, הוא מקבל תמיכה ובסך הכל עבודת היונקיה בעיקרה, היא התבוננות".

אנשי הקיבוץ החליטו ללכת על מכון חליבה scr 30 עמדות פרלל, יד שניה (אילוצי תקציב) 3 חליבות ביום, החלב מהדרין משווק לתנובה, מזון מאמבר דבירה. כפיר "יש מחשבה עתידית על הקמת מרכז מזון עצמאי, אך כרגע זה עדיין רחוק מאיתנו" וממשיך "הקמנו סככה וחצי בגלל אילוצי תקציב ומחיר. הסככות הן סככות מרחביות, מקלטרים ברמה יום יומית ומקפידים על מרחב מחיה ראוי לפרה, כ- 25 מ"ר לפרה. יש לנו מערכת צינון בחצר המתנה ומאווררים בסככות, בעתיד נקים חצר צינון נוספת, במחשבה על צינון פרות יבשות וממליטות. יש גם מחשבה לצנן גם עגלות מוזרעות והרות. באשר לכוח אדם, 7 ישראלים במשרה מלאה, בתוספת עזרה של שני צעירים בשנת שירות וכעת נוער מהקיבוץ מתחיל להיכנס ללמוד חליבות".

ומה לגבי העדר?
"חלק מהפרות הן ממשקי האומנה שלנו, צאלים ועלומים כ- 80 פרות, עוד 40 פרות הגיעו ממשק ברסקי מניר בנים. הם שלושת המשקים שהיו פרות באומנה. שאר הפרות, בערך אותו מספר, הגיעו מאבני איתן, מבית לחם הגלילית, מקיבוץ גזר ועוד 35 פרות שאנחנו אמורים לקבל בזמן הקרוב. בסופו של תהליך אנחנו מקווים לעמוד על כ 300- חולבות ומכסה של 3.3 אלף ליטר לשנה. המחשבה בעתיד היא כמובן לנסות ולגדול עצמאית".

מחשבה כלכלית, סביבתית?
"תראה, בסוף אתה רוצה ענף כלכלי ורווחי, שהרי מדובר במפעל קטן, אך יש גם את החזון החקלאי ציוני. אני מאמין גדול בענף הרפת, אני חושב שזה ענף חקלאי עם עתיד בטוח לפניו. ענף היודע לשלב טכנולוגיה עם ידע מקצועי מאוד נרחב ומגוון שהיכולת להתפתח בו היא אין סופית. מה גם שעם השנים למדנו לתת מעטפת מקצועית ייחודית שאין בעולם כולו, החקלאית, שיאון, ההתאחדות. אבותינו, שהקימו את הענף בנו משהו שאנחנו יכולים להיות מאוד גאים בו ואנחנו ממשיכי הדרך מתוך גאווה גדולה על מה שהשגנו ומה שעוד נשיג. אני גם בעד שילוב של כמה שיותר בני נוער מהמשק, בתוך הרפת. זה חינוך נהדר לעבודה חקלאית, לאהבת בעלי חיים, עבודה וערכים. ברפת שלנו אנחנו הולכים למהלך של שילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה ברפת אני מאמין בזה, ברמה האישית. אני רואה את הרפת כמשאב כלכלי אך לא פחות מכך, גם משאב סביבתי. היכן שאנשים רואים זבל ומפגע אני רואה דשן ושדות ירוקים. הכל עניין של השקפה
וזווית ראיה ואנחנו מעוניינים ורוצים לשים את זה בפרונט שלנו וזו צריכה לדעתי להיות האמירה הגורפת של קברניטי רפת החלב הישראלית. הרפתן הישראלי צריך להביט בענף באהבה והערכה רבה, זה עניין של חינוך ולפתוח את העולם שלנו לכל החברה הישראלית. אסור לנו להיכנס למקום הזה של הקורבן, בסוף אנחנו עושים חקלאות כחול לבן ומתפרנסים מעבודת כפיים"

אך החקלאות בישראל סובלת בשנים האחרונות?
כפיר נאנח "תשמע, אני מביט במנהיגים שלנו ואומר להם, תתביישו, מה אפשר עוד לעשות. שהשלטון נגדך אתה פשוט צריך להמשיך בשלך. במקום שהפוליטיקאים יאמרו לבעלי ההון ולטייקונים "תפסיקו לקחת לכם כל כך הרבה", הם בוחרים לקחת מאיתנו, מהחקלאים. הגיע הזמן שנפסיק להתכופף ולהתחבא, אנחנו כאן בזכות ולא בחסד והגיע הזמן לשנות את כל הקונספט. תראה, הקמנו רפת לתפארת, פרויקט חקלאי ציוני מהמעלה הראשונה. שקל אחד לא ראינו מהמדינה, לא ממשרד החקלאות, לא מקק"ל, מאף אחד, משום גוף ממשלתי, רק לקחת הם יודעים. זו בושה וחרפה. חברי קיבוץ כרמים, הקימו בעשר אצבעות את הרפת הזאת. יש כאן פרויקט ציוני אמיתי, איפה המדינה בסיפור הזה, יודעים רק לבוא לגזור סרטים. שיהיה ברור, אני לא רוצה טובות מאף אחד, אך הרי כל כך הרבה מגזרים מקבלים מהמדינה, מיליארדי שקלים בכל שנה, למה החקלאי לא מקבל כלום. עזרה, מענק חד פעמי, משהו שיתן לו הרגשה טובה שיידע שיש שם מישהו המעריך את עבודתו. משהו התבלבל לנו בדרך ולצערי לחקלאים אין את הכוח הפוליטי הנדרש. ואח"כ עוד אומרים לנו שאנחנו אשמים ביוקר המחיה. בושה גדולה".

ומה הלאה?
"בינתיים אנחנו רואים ברכה בעמלנו, טפו טפו, החלב טוב, הפרות בסדר, השומן והחלבון בסדר. בפברואר פדינו 17 אגורות מעל מחיר המטרה. עובדים אתה יודע. בסוף באנו לעבוד ולא לבלבל ת'מוח. יש לנו צוות מחויב העובד קשה, המון שעות. התנאי שלנו, זה לבוא לעבוד בשמחה, מי שלא שמח, שלא יבוא. אני באמת מאמין שהשמים הם הגבול, רק שלא יפריעו לנו לעבוד ולהתפתח. אם תרשה לי, בהזדמנות זו, אני קורא לחוקרים, לבעלי עניין וחברות, לבוא לרפת שלנו, להשקיע במחקר, אנחנו נשתף פעולה בשמחה רבה ונשמח ללמוד, לחקור ביחד ולהתפתח".

משולחן המתכנן 11 שנים – מחזון להקמה
בשנת 2012 זימן אותי מרכז משק כרמים,יעקב סער לפגישה בנושא הקמת רפת בקיבוץ. בפגישה עלו המון לבטים אם רפת תתאים לחזון המשותף, אך היתה הבנה שרפת בקיבוץ חקלאי היא עוגן לפעילות המשותפת. הקיבוץ היה בשלב תכנון תב"ע והיה רצון לכלול את הרפת בתכנון העתידי..
הכנו תכנית אב כוללת לרפת של כ 400- פרות ועגלות נלוות כולל מרכז מזון מפואר. לאחר אישור התכנית בוועדות הקיבוץ היא עברה למתכנן התב"ע אשר קלט אותה בתכנית הגדולה. התב"ע אושרה באפריל 2016 , מרכז המשק בזמנו ארז ירדני ניסה מצד אחד להבין איך להתקדם ומצד שני איך לא מאבדים את המכסה שמועצת החלב הקצתה ליישוב בשל התקדמות האיטית של הרגולציה. בהמשך לקידום ההיתר ולבעית חוסר בתשתיות ביוב במקום, המשרד לאיכות הסביבה לא אישר להתקדם ללא פתרון מוסדר לכל הקיבוץ והולכת כל השפכים בקו מאסף מתוכנן עתידי שטרם הוקם – התכנית נתקעה. בזמן הזה הקיבוץ יצא לביצוע פרוייקט של מערכת סולארית קרקעית גדולה ותפס לנו את כל אזור מרכז המזון ואת סככות הגידול של העגלות והעגלים. בשנת 2017 מרכז המשק בזמנו, שאול רביד ביקש שנגיש תכנית מצומצמת אשר תכלול 2 סככות חולבות ומכון חליבה בלבד ללא שלוחת גידול עגלות וללא מרכז מזון.
בשנת 2019 התקבל ההיתר, סופקו תכניות עבודה קונסטרוקטיביות ממשרדנו ומכל היועצים הנוספים, אביטל גבע יועץ החשמל, עודא מתכנן הפיתוח (קרקע/ דרכים/ניקוזים), אמתי אבנון מתכנן האינסטלציה. פתרון הקדם של מערכת הביוב למכון החליבה תוכננה וסופקה על ידי אודי מבחברת אפ-פלואו. את עבודת הניהול והפיקוח להקמת הפרוייקט המורכב לקח על עצמו שמעון פרטוש מחברת הרמן פרוג'קט, שניהל את המכרז ובחירת כל הקבלנים. לצער כולנו הפרוייקט נתקע שוב, הוועדה לא הסכימה לתת צו התחלת עבודה מכיוון שקו הביוב המאסף של הקיבוץ טרם הוקם. החסם השתחרר בשנת 2020 בדיוק בשיא מגיפה הקורונה, כפיר לוי נבחר להיות מנהלה הראשון של רפת כרמים והתחיל ללוות את ההקמה ולאפיין את הצרכים בהיבט של תפעול וציוד. הוקמה סככת חולבות מרחבית וחצי סככת חולבות נוספת שכרגע הוסבה לגידול העגלות וכן מכון מקבילי עם ציוד של חברת SCR (מבית MSD). בשל המצב, שינויים רבים ורצף אירועים שלא היה מאכזב ספר מתח, אוכלס הפרוייקט בפועל רק לאחרונה. לאחר 11 שנים מתחילת התכנון, אנחנו נרגשים לאחל המון מזל טוב, הצלחה וסיפוק לקיבוץ, לכפיר ולצוות הרפת.
אבנר הורביץ, מהנדס בניין
אגרופלן בע"מ

ברפת כרמים האמינו ב'מולטי פארמר'
לרפת החדשה בקיבוץ כרמים, היה נתון התחלתי ברור, תקציב מוגבל לקניית טרקטור. אך באותה נשימה, הם נזקקו לטרקטור, שופל ולמעמיס טלסקופי לעבודות בקיבוץ. מיותר לציין כי תקציב לשלושה כלים לא היה ולשמחתנו, בחרו אנשי כרמים לתת הזדמנות לטרטור הייחודי שלנו. כל הצדדים יצאו מרוצים. אמנם בתחילת הדרך הקיבוץ היו מאוד סקפטיים ועלו המון שאלות על ידי חברי הקיבוץ אך אט אט הם הבינו כי ה'מולטי פארמר' שלנו, הוא העסקה המשתלמת והטובה ביותר להם. במסגרת העסקה, קיבוץ כרמים קיבלו כף וכף נפח דוקני חציר, מזלג וסל וכל אלה
אביזרים מקורים אשר מתחברים למולטי פארמר. עוד יתברר כי יש חיסכון של מעל 50% בצריכת סולר. עלתה השאלה האם המולטי פארמר מספיק חזק לבצע פעולות ברפת כמו טרקטור ושופל? במבחן המציאות התברר להם כי הכלי חזק בהרבה משופל ומטרקטור רגיל זהו כלי בעל 140 כ"ס עצמתי וביצע את הפעולות (העמסה, דחיפה) בהצלחה רבה ובזריזות. גם עלות הביטוח לכלי אחד תמיד תהיה זולה משלושה כלים ובאשר להנדסת האנוש, בניגוד לשופל וטרקטור, כלים מאוד מסורבלים כשחוויית המפעיל היא נסיעה קופצנית רועשת ומעייפת. הרי ש'מרלו' פיתחו קבינה אקוסטית עם משכך איכותי ותא ישיבה מאוד נח. לסיכום, לשמחתנו הרבה, בקיבוץ כרמים הקשיבו ,האמינו והעזו להזמין את המולטי פארמר שלנו.

האקלים המשתנה בכל העולם גורם כבר עכשיו לשינויי טמפרטורות, דבר המשפיע ישירות על החקלאות העולמית. במחקר ייחודי וראשון מסוגו, הבודק את השפעת החוסן האקלימי על יבוא מזון לישראל, עולה תמונת מצב מטרידה מאוד. ד"ר אמדור: "ישראל חייבת לתכנן את המחר ולהתחיל לגדל מספר גידולים הנמצאים בסכנה בארצות המוצא שלהם". לתשומת לב הרפתנים, אנשי הגד"ש, מרכזי המזון וחברות המזון.

לחוסן האקלימי של מדינות העולם יש קשר ישיר ומיידי לגידולי החקלאות ולעתידם. אז מה הקשר בין האקלים בברזיל וארגנטינה לבין היבוא ההולך וגדל לישראל ואיך זה משפיע או ישפיע גם על הרפתות שלנו. ד"ר לירון אמדור יועצת לענייני חקלאות, חוקרת במכון יסודות ואוניברסיטת ת"א, ערכה מחקר מקיף וראשון מסוגו בנושא זה וזאת במסגרת מכון יסודות. מטרת המחקר, לבדוק, איך שינוי האקלים והחוסן האקלימי של המדינות המייצאות, עלול להשפיע למערכת המזון הישראלית במקרה שלנו, על תשומות המזון לרפת הישראלית

חוסן אקלימי כנורת אזהרה
ד"ר אמדור: "מערכת המזון שלנו מושתתת לא רק על תוצרת כחול לבן אלא גם על יבוא ההולך וגדל. מדינת ישראל באה ואומרת כי היא מעדיפה לייבא ולא להשקיע בייצור כחול לבן, זה עניין של החלטה. ובקונטקסט של הרפתנים, לפחות כחצי מהמזון לפרות מיובא מחו"ל ולכן לרפתנים מאוד חשוב לדעת מה נעשה בשווקי העולם, ראה המלחמה באוקראינה. נוסיף לזה את משבר האקלים ומשבר המזון העולמי והרי לך מתכון לצרות. אנחנו הרי כבר יודעים שבמשך 25 השנים האחרונות מחירי המזון בעולם נמצאים בגרף עליה מתמיד. ואף אחד עדיין לא בא ובדק באמת את הנושא ולכן אנחנו ביסודות באנו בפעם הראשונה והכנו נתונים. וזה בעצם חשיבותו של המסמך המדובר. וברשותך אנחנו נתמקד, מטבע הדברים בתשומות הנוגעות לעולם הרפת והבקר".

מה בדקתם?
"המחקר בדק 23 גידולים חקלאיים, מהמרכזיים במערכת המזון הישראלית. בירקות כיסה המחקר כ- 83 אחוז מסל המזון ובדגנים כ- 90 אחוז. ואז בדקנו איזה מדינות הם המייצאות העיקריות של גידולים אלה ואז לקחנו מדד בין לאומי מקובל של החוסן האקלימי של המדינות הללו, הצלבנו את הנתונים והשוונו לישראל ולמדד החוסן האקלימי שלנו".

ומה המסקנות?
"במרבית הגידולים הללו, לישראל יש חוסן אקלימי טוב יותר מהמדינות המייצאות אותן. שזה אומר, כי עדיף למדינת ישראל להתמקד ולגדל את הגידולים הללו על פני יבוא לזמן מוגבל שהעשוי להיפגע בגלל שינויי מזג אויר וחוסן אקלימי נמוך במדינות המוצא. אתן לך דוגמאות הנוגעות ישירות לרפתנים. ניקח את התירס, 5 היצואניות העיקריות של התירס בעולם, המכסות כ- 80 אחוז מהיצוא העולמי הן, אוקראינה, ארה"ב, ברזיל, ארגנטינה ורומניה. מלבד ארה"ב שהחוסן האקלימי שלה גבוה יחסית, הרי ששאר המדינות, החוסן האקלימי שלהן נמוך מישראל ויש חשש כי בעתיד הלא רחוק הן לא תוכלנה להמשיך ולייצא כמויות גדולות של תירס ולזה מגדלי הבקר צריכים לשים לב. בוא ניקח את הסויה, תשומה מאוד מרכזית בגידולי רפת ובקר. יש רק 2 מדינות המייצאות סויה שהן ארה"ב וברזיל, בעוד ארה"ב כאמור מצבה יחסית טוב מבחינה אקלימית הרי שברזיל נמצאת על סף קטסטרופה אקלימית וזה נתון שחקלאי ישראל ומשרד החקלאות חייבים לקחת בחשבון לעתיד הקרוב, רחוק, מישהו חייב לתכנן את מלאי המזון שלנו".

אז למה בעצם לא מגדלים כאן סויה?
"אני לא יודעת לענות לך על זה, מזג האויר בישראל מתאים לגידול סויה, זה גידול ממוכן ולא זקוק להרבה ידיים עובדות. אז למה לא מגדלים בישראל, אין לי תשובה על זה וחבל, כי אנחנו ברמת סיכון מאוד גבוהה בנושא קבלת סויה בעתיד".

ומה באשר לחיטה תשומה לא פחות חשובה?
"החדשות בנושא זה קצת יותר טובות, יש 8 יצואניות עולמיות, אך שתיים מהן, רוסיה ואוקראינה נמצאות במלחמה ובמשברים כלכליים. שאר המדינות במצב אקלימי סביר, כך שכנראה שעם חיטה נסתדר, אך חשוב לזכור, מדובר ב- 8 מדינות המייצאות לכל העולם. ברגע שתהיה מצוקה עולמית של חיטה, החיטה הגדילה בארץ תועבר לשימוש בני האדם ומגדלי הבקר ימצאו את עצמם אל מול שוקת שבורה והיום הזה כלל אינו רחוק. אנחנו חייבים לחשוב על שינויי האקלים ולהתחיל לעשות תוכניות לקראת המחר, היבוא איננו פתרון לאורך זמן, המצב קשה ואסור לנו להתעלם מכך".

הימים ימים טרופים ומטורפים, כמותם לא חווינו מעולם בישראל, כולנו התרגלנו (כמה עצוב) להתרכז במאבקינו לשמירה על החקלאות המקומית, לשמירה על ענפי היצור שמהווים בסיס לביטחון המזון, לפריסת הישובים, לעצם קיומנו כחקלאים והנה התרגשה על כולנו הפיכה משטרית.

אם נעצור רק לרגע ונחפש את המשותף, ללא כל מאמץ נגלה שאת מפת הדרכים שהובילה לחיסול החקלאות, לצמצום היצור והשלטת היבוא על ראש כולנו, כתבו במרתפי פורום קהלת, הפורום האולטרה ימני שבסיסו באוונגליסטים אולטרה שמרנים דתיים אמריקאים, שמצאו כר פורה להפצת משנת איין רנד שלהם כאן אצלנו בישראל. החבירה הלא טבעית הזו מחד, אבל בהחלט הגיונית מאידך, בין אוונגליסטים אולטרה ימניים לבין חבורה גזענית מיזוגנית, אולטרה ימנית בישראל נראית טבעית.

גבולות גזרה
הגבולות בין ימין ושמאל מעולם לא הוקצנו כמו בימינו אלו כשברור שכל מי שלא שייך למחנה של סמוטגביר ונתניהו, מייד מתויג כשמאל ולא סתם, אלא שמאל קיצוני. אנחנו, החקלאים, נחשפנו לתורת קהלת (כמה ציני השימוש בשם קהלת ואיזו כפירה בחכם באדם) כשבהובלת ממשלות נתניהו בעיקר, אומצה תורת הפורום שהכול פתוח והכל לתחרות, אין תכלית ראויה ועל חקלאי ישראל, בשם השוק החופשי כמובן, להתחרות על לב הצרכנים אל מול מחיר המים ושכר העבודה בתורכיה ובעזה או אל מול תמיכות אירופיות. נעלמה כל ראיה של ישוב הארץ ושמירה על אדמות הלאום. טוב, לא לגמרי, כי אם מדובר בהפקרת אדמות חקלאיות לקבלנים, אז גם זה מין סוג של שמירה, אבל רק במרכז הארץ. הפריפריה ויישובי הספר, לא ממש חשובים לפורום הזה ולממשלת ישראל שכבר כמחצית מהמשקים בערבה נסגרו, או בגליל ובגולן החקלאים כורעים תחת היבוא ההרסני. נדמה שאנחנו בעיצומם של ימים היסטוריים לעם ישראל, עד כה, לא מקשיבים מרכיבי הקואליציה לכל האזהרות מבכירי הכלכלנים, מבעלי חברות הייטק, מגורמים מדיניים וממדינות זרות. נדמה שבהינתן שאמנם חלילה תצלח דרכה של הקואליציה ומערכות החוק יכפפו לכנסת מבלי כל יכולת מעשית, לא נצא גם אנחנו נקיים מהעניין. חשוב לזכור שבעולם הקפיטליסטי של הימין הקיצוני, הכול פתוח והתאוריה שמקדם באופן מעשי פורום קהלת, תהיה זו אשר מכתיבה את הכלכלה הישראלית ואז מי שלא יכול לעמוד בתחרות מול שווקי חוץ, כלומר כמעט כל מי שהוא יצרן ישראלי, דינו להימחק וההמשך יהיה באופן טבעי מחיקת ישובים שחקלאות היא בבסיסם, הפקעת אדמה, ושינוי מהותי בפני המדינה.

החקלאות לאן?
החקלאות בישראל תהיה תאגידית בידי בעלי ממון, היבוא ישלוט בכיפה וכל גוף הידע העצום שנבנה במשך עשורים יימוג אל ערפל עתידי שאין איש יודע מה מעבר לו. נדמה שבעת הזו, חשוב לכל אחד לבדוק את סולם הערכים שלו ולחשוב היכן עומדת תפיסת עולמו. אבל לא רק, גם לנו, החקלאים, חשוב לבדוק היטב לפני שאנחנו ממשיכים להשקיע, מה צופן העתיד הכלכלי? האם השקעה תהיה בעלת הצדקה כלכלית לאורך זמן? ובתוך כל אלה, יש נקודות אור, דווקא הכאוס שכולנו נתונים בו, חידד אצל רבים, רבים מאד את הצורך לקבוע היכן אנחנו ניצבים במהלכים ההרסניים שמתרגשים עלינו. נראה שדווקא עכשיו, בשעה האפלה הזו, זו השעה שלפני הזריחה, ההתעוררות ההמונית של מאות אלפים ואולי יותר, בישראל שמבינים לפתע מה מתרחש, אירוע שיצמיח תנועה חדשה של ישראלים מעורבים, יוזמים ולוקחים חלק בעיצוב דמותה הדמוקרטית של המדינה. ישראלים, ציונים, חילוניים, דתיים, המאמינים בעבודה, בתעשיה כחול לבן. אולי גם אנחנו, החקלאים בישראל, יחד עם מיליונים נגלה לפתע תפיסה לאומית עם כלכלה אחרת, חומלת, שמבינה כי כסף אינו חזות הכול, תנועה שמבינה שפני הנוף במדינה, בטחון המזון, הפריסה לאורך גבולות המדינה, הם הדבר החשוב לא פחות משורה בתקציב. הרי כשמייבאים לארץ תוצרת זולה וזה לא משנה איזו תוצרת, לרוב זה על חשבון היצור המקומי, כלומר מייבאים אבטלה.
ברור שיש מי שנהנה מזה, בישראל גדל מעמד של טייקוני על השולטים בכלכלה מצד אחד וביבוא מצד שני. אבל באותה המידה ברור שזה מיעוט, מיעוט עם כיסים עמוקים ועם השפעה גדולה על מקבלי ההחלטות, אבל מיעוט. כולנו יודעים שאת יוקר המחיה קובעת בעיקר המדינה וברצותה, המדינה יכולה להוזיל את עלויות הבניה, את מחיר הקרקע, את מחירי תשומות היצור, את האגרות, כל אלה בידי המדינה. אבל כמו שאמר החשמלאי שנידון להיצלות בכיסא חשמלי אל מותו וגילו שהכיסא לא פועל, שאלו אותו אם הוא יכול לתקן, והוא השיב שכן, אבל אין לו מוטיבציה. אז אין למדינה כל מוטיבציה להוזיל את מחירי בניה או את מחירי המזון, ולמה שתהיה, אם שכבת מקורבים, יבואנים נהנים. לא נותר לכולנו, אלא לקוות שהימים האפלים האלה שניחתו על כולנו, יחלפו, ישראל תחזור למסלול השפוי ושינויים יעשו בהסכמות רחבות ויחל איחוי קרעים שנקרעו בתוכנו, והחקלאות גם היא תצא נשכרת מהשינויים שיחזקו את היצור המקומי ואת הישובים
… או שלא.
וזה המקום שלי לאחל לנו החקלאים, חג חירות שמח שנדמה כי השנה הברכה מקבלת משנה תוקף. שנדע להיאבק על ישראל טובה יותר, ערכית יותר, ישראל עובדת, מגדלת את מזונה, חולבת את פרותיה ולא שוכחת את החלש, החולה, הקשיש וזוכרת תמיד כי ציונות, זו לא מילה גסה.
חג שמח