דו"ח מנכ"ל יולי 2024: תשעה חודשים אחרי: ההבדל התהומי בין התיאוריה לבין המעשה
גבורת הרפתנים
לפני תשעה חודשים, התעוררנו כולנו למציאות שאיש לא דמיין. אותה שבת ארורה ב-7 באוקטובר, הטבח הנורא והיציאה למלחמת חרבות ברזל. אירועים שעוד ילוו אותנו שנים על גבי שנים. מצוקה ומכאוב, לצד נחישות ותקווה לתקומה.
תשעה חודשים, שבהם ממשיכים ונושאים יצרני החלב בדרום ובצפון בשליחות החלב בישראל תחת אש ובתנאים מהקשים ביותר. מחויבים בכל מאודם לאספקת חלב שוטפת במדינה, עובדים בעוז רוח, שומרים על תעצומות נפש יוצאות דופן למרות עצימות האיומים והפגיעות גם בימים אלו.
פגיעה קשה ברפת עין השלושה
שבע פרות מתו ונזק כבד נגרם לרפת קיבוץ עין השלושה שבמועצה האזורית אשכול, כתוצאה מפצצת מרגמה ששוגרה לפני שבועות אחדים מרצועת עזה ופגעה פגיעה ישירה ברפת. שמענו מדני וייס, מנהל הרפת, על ההתמודדות הקשה והכואבת מנשוא, אבל באותה נשימה גם על הנחישות להמשיך בעבודת החליבה, להגן על הגבולות ולהבטיח את זמינות החלב הישראלי לאזרחי המדינה.
ישיבת הנהלת התאחדות בגליל העליון
גם בצפון רועש והדי המלחמה מורגשים היטב ברחבי הגליל ורמת הגולן. מציאות בלתי נתפסת, בה יצרני הרפת מחרפים את נפשם אל מול אין-סוף מטחים כבדים.
כאות הזדהות ותמיכה בעבודה ההרואית שלהם, בחרה הנהלת ההתאחדות לקיים ישיבה מיוחדת בכפר בלום, בנוסף למפגשים בשטח עם יצרנים בגליל העליון ובגליל המערבי. במסגרת זו, הנהלת ההתאחדות נמצאת כל העת עם האצבע על הדופק, מלווה את פעילות הרפתות ופועלת במגוון מישורים לסיוע בכוח אדם ובמיגוניות, כמו גם גיבוש תוכנית מקיפה לפינוי רפתות חלילה בפרוץ מלחמה כוללת בצפון.
"חקלאות בצל המלחמה" – כנס של השדולה החקלאית בכנסת
גבורתם ושליחותם הלאומית של היצרנים הוסיפה וקיבלה ביטוי בכנס "חקלאות בצל המלחמה", שהתקיימה ביוזמת חברי השדולה החקלאית בכנסת ובהשתתפות נציגי משרדי הממשלה, התנועות המיישבות, המועצות האזוריות וארגוני החקלאים. במהלך הכנס נשמעו סיפוריהם של היצרנים בקווי העימות במהלך מלחמת "חרבות ברזל". דבריו של שמיל בלברמן, רכז התארגנות הרפת במשקי הנגב, ריגשו במיוחד עת תיאר את הסיפור של רפתות העוטף וסיפורו האישי, המשפחתי והקהילתי מיום ה-7.10.23 ועד היום. (לינק לדבריו של שמיל ודברים שלי בכנסת בהמשך)
רפורמה בענף החלב? אתם השתגעתם?
ועדיין, דווקא כעת, בנסיבות ובעיתוי תמוהים על-רקע הלחימה המתמשכת ואתגרי השיקום, עולים רעיונות לרפורמה במשק החלב. הנה, שוב אנו חוזרים למציאות של ה-6.10.23 ולחיפוש הפתרון ליוקר המחייה על-חשבון יצרני החלב הישראליים, אשר מחזיקים את היישובים היתומים, שומרים על גחלת ההתיישבות החקלאית ונוטעים תקווה לתקומה.
על שום מה ולמה? גם אם נתאמץ לא נוכל למצוא הצדקה לרפורמה בתקופה הנוכחית ובוודאי שלא בהקשר למזון חקלאי טרי, תוצרת ישראל, כדוגמת החלב. הרי כבר היה ניסיון כושל לייבא חלב ניגר ועוד מטורקיה של ארדואן, מעוכרי ישראל הבולטים, מה שמעצים את התמיהה ביחס לתלות של המשפחות בישראל במשברים מדיניים, מסחריים וביטחוניים, קל וחומר במוצר חיוני בכל בית כמו החלב.
מתאוריה למעשה – הרפתנים ניצחו במבחן!
כדאי לזכור ולהזכיר: שר האוצר פרסם הוראת שעה ביולי 23 לייבוא חלב ניגר לישראל במשך שלושה חודשים. הוראה דרמטית, שמועד תוקפה היה הרבה יותר מסמלי: ה-7 באוקטובר. מאז, המציאות הישראלית העמידה במבחן שתי תיאוריות – תרומת ייבוא חופשי של חלב ניגר לעומת תרומת ההתיישבות החקלאית ושליחות החקלאים ובראשם יצרני החלב.
בחלוף תשעה חודשים ומתוך הבנה כי סופה של המלחמה טרם נראה באופק, תיאוריה אחת כבר ניצחה במבחן המעשה: התבססות ביטחון המזון בישראל על התיישבות חקלאית, על ייצור מקומי. משכך, השיקום ביום שאחרי המלחמה חייב להכיר בצורך של חיזוק החקלאות ובהעצמת התוצרת המקומית, כדי שלעולם לא יחסר מזון בישראל – לא בשעת מלחמה ולא באירועי קיצון שונים.
אחרי הכל, הביטחון התזונתי הוא כיום אחד האתגרים העולמיים הגדולים ביותר אל מול מגוון אירועי קיצון. בכל הקשור לישראל, הרי חשיבות ביטחון המזון והייצור המקומי התעצמה והפכה לצורך לאומי, שלא ניתן עוד בלעדיו.
מתוך נקודה זו, אנו מנהלים דיונים שוטפים מול גורמי הממשלה על-מנת להבטיח את חיזוק הייצור המקומי והרפת הישראלית. לא נאפשר פגיעה נוספת ביצרני החלב, לא נרפה את ידם של אלו אשר מחזיקים במאמצים עילאיים את אסם התבואה של ישראל – הקיבוצים והמושבים המפונים בנגב ובגליל, בכל נקודה ברחבי המדינה. וכן, ישראל יקרה ליצרני החלב, אבל קודם-כל ולפני הכל… בלב.
יחד נאבק על צדקת דרכנו, יחד נשמור על תוצרת כחול-לבן, שתישאר כחול-לבן, כמו הלב שלנו.
יצרני החלב ואנשי הענף כולו, אני מצדיע לכם!
בברכת חברים, דגן
.
.
.
.
.
.
הנהלת התאחדות מסיירת ברפת קיבוץ דפנה
