תגית: המשק השיתופי

רפת בודדת של הקיבוץ שהופרט עוד בסוף שנות ה 90- , פרנסת הקיבוץ מבוססת בעיקר על ענפי חקלאות, גד"ש חזק, מדגה, מנגו אבוקדו ולול. המדגה שהיה מהענפים העיקריים ספג מכה קשה בשנים האחרונות כתוצאה ממדיניות הממשלה והיבוא. הרפת חייבת תכנון חדש והשקעה
מאסיבית, אחרת עתידה לא ברור כלל.

הרפת הוקמה בשנות ה- 40, בעלת מכסה 3.7 מיליון ליטר, 330 חולבות, 250 עגלות לתחלופה. מרכז מזון עצמאי, מכון חליבה ישן מאוד שדירת דג של צח"מ 14 על 14 . 3 חליבות ביום, החלב משווק לתנובה. יריב וישנו, 43 בן משק, כיום מתגורר במושב מנחמיה, נשוי לשהם ואב ל-4 ילדים. יריב: "הסיפור שלי בעצם הוא די פשוט, גדלתי ברפת מגיל 13 ומכאן התגלגלנו. לאחר השחרור מצה"ל חזרתי לרפת והתחלתי לעבוד בכל התפקידים, כולל מגוון קורסים בנושא. בדצמבר 2007 התמניתי למנהל הרפת".

מה עם כוח אדם?
"בגדול אנחנו 11 חבר'ה, יעל ברדה חברת משק מספר 2, אחראית בריאות, אהרון כהן חבר משק, אחראי האבסה וירון אברהם אחזקה. בנוסף יש לנו 3 עובדים זרים ו 3- סטודנטים מרוואנדה".

טראומה ומשבר גדול
זה לא מובן מאליו שרפת מעוז חיים פועלת ומתפקדת, הרפת חוותה טראומה קשה עליה מספר יריב "במרץ 2019 התגלתה כאן מחלת השחפת, אני לא אשכח את היום בו זה קרה. הוצאנו פרות בצורה רגילה לבית מטבחיים ויום לאחר מכן קבלתי טלפון ונאמר לי כי יש בעיות עם הבשר וקיים חשד לשחפת. התגובה הראשונה שלי היתה הלם מוחלט, פשוט הלם מוחלט. לא ידעתי דבר על המחלה ואז נכנסנו מיד לסבב בדיקות ראשוני. במהלך הבדיקות התגלו כ-50 נגועות שהומתו ברפת. לאחר מכן נכנסנו לסבבי בדיקות כל חודשיים, עד אשר הוחלט על ידי השירותים הווטרינריים כי המחלה לא יכולה להיעלם באופן טבעי ואז הוחלט והוכרז על השמדת העדר כולו. בסופו של תהליך כואב, נאלצנו להשמיד את שאר העדר שמנה 350 ראש. אלו היו ימים קשים מאוד כאן אצלנו, ימים של חוסר וודאות ועצב גדול".

למעשה נשארתם בלי רפת?
"כן, זה נכון. אך מכיוון שידענו שההחלטה על ההשמדה תגיע, התכוננו מבעוד מועד והסתובבתי ברחבי הארץ למצוא פרות לרפת ובמקביל, הרפת נכנסה לתהליך חיטוי של 3 שבועות ועוד הדממה של חודש וחצי לוודא שלא נשארו שאריות של החיידק. בעצם הרפת עמדה שוממה ודוממת מאוגוסט 20 עד אוקטובר 2020 ".

עברה מחשבה במשק לחסל לתמיד את הרפת?
"היה דיון בנושא 'הרפת לאן' והוחלט על החזרת העדר ולהתניע את העסק מחדש".

איך הרפת כיום?
"הרפת בשנתיים האחרונות, החזירה כמותית את מה שהיה לפני עידן השחפת, כיום אנחנו מייצרים את מכסת החלב שלנו ואף חרגנו ב-100 אלף ליטר ב- 2022".

בעיות בוערות?
יריב "בעיקר המכון, הוא ישן מאוד, איטי ומסורבל וחליבה נמשכת כ-4 וחצי שעות, אנחנו חייבים מכון חדש, אך לצערי כרגע הסיכוי קלוש. בעיה נוספת, הצפיפות בסככות, 14 מטר לפרה שזה צפוף מאוד ויוצר לא מעט בעיות. ובעיה שהיא ידועה בכל הענף, כוח האדם. ישראלים לא רוצים לעבוד ברפת. בכלל, הישראלים לא רוצים לשמוע על עבודה בחקלאות, עצוב".

צינון בקיץ?
"יש חצר צינון ואנחנו מצננים מסביב לשעון בחודשי הקיץ הארוכים, 3 מקלחות בין החליבות ועוד 3 בחליבות, יש גם צינון משלים במכלאות בקבוצות".

אז לאחר כל מה שאמרת, לאן הולכת רפת מעוז חיים?
"זו שאלה טובה, ההחלטות יתקבלו בשנה שנתיים הקרובות, כל האופציות על הפרק. יש לי תוכנית סדורה ומוכנה למכון ורפת חדשה אך נכון לעכשיו אין החלטה וזה לא ממש בריא לרפת ולעתיד שלה".

איך הרפתות באזור?
"יש ויש, מזג האויר כאן מהקשים שיש בארץ אם לא בעולם כולו וההשקעה בצינון ועוד אלמנטים היא גדולה הרבה יותר ממקומות אחרים. ברמה האישית, אני מאוד מקווה שהקיבוץ יחליט את ההחלטה הנכונה וכקיבוץ המסתמך רק על חקלאות, חייב להבין שרפת כיום, בישראל, הוא הענף הבטוח ביותר בחקלאות".

המדגה באזור היה ענף מוביל בשנים האחרונות, הייבוא פגע בו קשה?
"לצערי זה נכון והקיבוץ חייב להחליף דיסקט ולהבין איפה הכסף הבטוח נמצא. אני מאוד מקווה שבעוד כמה שנים שתבוא לעשות כתבה נוספת, תמצא אותי ברפת חדשה מעבר לגדר".

 

יעל ברדה בן ארי מספר 2 ברפת מעוז חיים, נשואה לעוז בן ארי והזוג גר בקיבוץ. יעל " הגעתי לרפת ממש במקרה במסגרת גרעין נחל למשק בשנת 1998 , נשארתי כאן, התקבלתי לחברות ומאז, 13 שנים אני ברפת. התחלתי כחולבת, לאחר מכן יונקיסטית, כמו כל הנשים וכיום אני אחראית בריאות עדר".

למה דווקא רפת?
"כי אין כמו עבודה עם בעלי חיים, פשוט ככה. מגיעה בבוקר לחליבה, בודקת את הפרות, טיפול, תפעול יום עבודה, מזריע, ביקור רופא, ניהול כל העבודה ברפת. הייתי בקורסי בריאות והמלטות, הסתובבתי לא מעט ברפתות, למדתי תוך כדי תנועה".

איך את עם הקונספט של נשים ברפת?
"אני לגמרי בעד ואוהבת, חושבת שנשים מטבען רגישות יותר ויכולות להתחבר לעניין בקלות יותר מהגברים. אני לגמרי בעניין של הרפת, מקווה תישאר כאן וכל היא היא כאן, אז גם אני". "אני חושבת שאם חלילה יסגרו את הרפת זו תהיה טעות גדולה, יש לה פוטנציאל נהדר ואני מקווה שהמשק יגיע להחלטה הנכונה"

רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק א' – ראובן זלץ
רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק ב' – ראובן זלץ

קיבוץ נווה אור שוכן בצפון עמק בית שאן, בלב עמק המעיינות ובסמוך לכביש 90 . קיבוץ מופרט החברים בו כ 250- חברים, המתפרנס מגידולי שדה, מטעים ורפת. הקיבוץ חי מהרפת ולכן עתידו נכון לשנים הקרובות, מובטח.

הרפת הוקמה בשנות ה- 50, מכון חליבה שנבנה בשנות ה- 80, 370 חולבות ומכסה של.. מרכז מזון עצמאי, החלב מהדרין משווק לתנובה. אייל כהן, 39 , הגיע לנווה אור ב- 2018 כיום חבר קיבוץ, נשוי לעומר בת הקיבוץ ולזוג 2 ילדים.
אייל: "הכרתי את עומר בחו"ל, באוסטרליה ובפעם הראשונה שבאתי לקיבוץ, ידעתי מיד שזה המקום שלי, באותו ביקור הלכנו לרפת, כי לבחור עירוני זו אטרקציה ואז אמרתי שאני רוצה לעבוד ברפת, לחיות בקיבוץ, לגדל את ילדי ואני נהנה ומודה על כל רגע. אני חייב לומר שאני פשוט מאוהב באנשים כאן ובקיבוץ. אני מטבעי בן אדם מאוד שמח, תימני אתה יודע".
על עבודתו ברפת מספר אייל "התחלתי את הדרך ברפת כאיש תחזוקה ולאט לאט הפכתי לאיש צוות מהמניין וכיום אני מספר 2 ואחראי בריאות, אחראי מכון חליבה על כל התחזוקה ומנהל עבודה".

הבעיות של הרפת?
"היו לנו בעיות של ייצור חלב וכיום, לאחר החלפת תזונאי ונוהלי עבודה, אנחנו נמצאים במקום הרבה יותר טוב מכל הבחינות. היו לנו גם בעיות של פוריות, אך לשמחתנו גם בעיה זו נפתרה בשיתוף פעולה עם הווטרינר".

צינונים בקיץ?
"כמעט 24 שעות לאורך כל השבוע, עומסי חום כבדים בקיץ, צינונים בחצר המתנה, יש תכנון על צינון בשבילי הולכה אך הדבר תלוי בהשקעה ותקציב".

כוח אדם?
10 אנשי צוות, ירון זלוסקי מאביס, אילן קלפטר יונקיה ומפטמה, יובל שגיא איש אחזקה, חמזה זועבי עובד כללי ואני ורוויטל כץ מנהלת הרפת ו 4- תאילנדים".

איך נראה העתיד מבחינתכם?
"השאיפה היא להמשיך ולהשתפר בכל הפרמטרים, ייצור חלב, המלטות באחוזים גבוהים, הרפת בנווה אור חשובה לכלכלת המשק ולשמחתי אנחנו במגמת עליה שרק יימשך".

רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד – ראובן זלץ חלק א'
רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד – ראובן זלץ חלק ב'

יוני דמרי בעל רפת בעלת מכסה של מיליון וחצי ליטרים בשנה, ממושב גילת. מנהל אגף החקלאות ורכז אזור דרום בתנועת המושבים. יוני בוחן את משמעות המשק הקטן מול המשק הגדול ומה תרומתם לאספקה ולביטחון המזון בישראל?

במאמרי זה אבקש להתייחס ליתרונות העומדים למשקים המוגדרים "קטנים" קרי משק מושבי, זאת בהשוואה למשקים גדולים אותם נוכל למצוא לרוב בקיבוצים. זאת למרות שכיום קיימים חקלאים "מושבניקים" רבים בעלי היקפי גידול מאוד גדולים שאינם מייצגים את החקלאי המושבי הממוצע ואף משתווים לעיתים לסדרי גודל של קיבוץ.
את היתרונות הללו אבקש לשייך בעיקר לתחום "ביטחון המזון", נושא הנמצא לא מעט לאחרונה על סדר היום הציבורי הן בשל שינויי האקלים, הן בשל התפרצות הקורונה ולאחרונה אף בשל הרפורמה בחקלאות שיש האומרים כי תוביל לאבדן מוחלט של בטחון המזון במדינת ישראל.

הגדרת בטחון המזון
ראשית אפתח בהגדרה של "בטחון מזון". בטחון מזון הוגדר בפסגת המזון העולמית ברומא, 1996 "כמצב שבו לכל האנשים, כל הזמן, יש נגישות סבירה, פיזית וכלכלית, לכמות מספקת של מזון בריא ומזין, אשר מתאים להעדפותיהם ולצורכיהם התזונתיים והתרבותיים ומאפשר חיים פעילים ובריאים". לשם כך אנו נדרשים לוודא כי לא די בכך שיש מזון, עלינו לדאוג כי הוא יהיה נגיש הן פיסית והן כלכלית (משמע שלציבור תהיה האפשרות הכלכלית לרכוש אותו). כמו כן יש לוודא שהמזון בריא ומזין וכי הוא קיים בכמות מספקת.
רובם המכריע של הבוחנים את היתרון לגודל עושים זאת דרך הפריזמה הכלכלית או במילים אחרות – מהו הרווח הכלכלי הישיר הנוצר מהגדלת מספר היחידות המיוצרות "תחת קורת גג אחת". זאת עושים על ידי בחינת העלות השולית היא העלות הנוספת בייצור יחידת מוצר נוספת. במקרה שלי אני מעוניין לבחון את היתרון לגודל או את החיסרון לגודל כפי שאציג כאן, מנקודת המבט של הביטחון התזונתי בהתבסס על מאפייני מדינת ישראל ובהתייחס לכלל ענפי החקלאות השונים, לאו דווקא חלב.

התועלת במשק קטן
ראשית, אתייחס לתועלות החקלאות הישראלית בראי המשק הקטן שכן לתפיסתי לחקלאות  הישראלית יכולת לקדם ערכים חשובים מאוד שאינם בהכרח ניתנים לכימות בשקלים לדוגמא  העובדה שמשקים קטנים רבים פרוסים בגליל ובגולן, בנגב ובערבה מאפשרת לייצר פריסת  התיישבות רחבה והפחתת העומס במרכז הארץ. כמו כן פריסה זו מסייעת למדינה בתפיסת שטחים דווקא באזורים בהם הזנחתם תוביל לתפיסתם על ידי גורמים לא רצויים והדבר מקבל  משנה תוקף כאשר מחקרים שונים (The Multiple Functions and Benefits of Small Farm Agriculture In the Context of Global Trade Negotiations By Peter M. Rosset, Ph.D.
September 1999 ) הראו כי משקים קטנים נוטים לעבור בירושה מאב לבן והדבר מייצר זיקה  גדולה לקרקע, יכולת שרידות ושמירה על השטחים לאורך דורות ארוכים. המשקים הקטנים מהווים "מנוע כלכלי מקומי" שכן לדוגמא רפת קטנה במושב מעניקה תעסוקה למספר רב של  בעלי מקצוע באזור כדוגמת הווטרינר, המזריע, עובדי מרכזי המזון, מכונאים, חשמלאים ועוד. יצירת מקורות תעסוקה בפריפריה הן אינם דבר של מה בכך למרות על אף ההתפתחות  המרשימה של התקשורת המעניקה יכולת עבודה "מרחוק", עדיין אנו נתקלים במקומות רבים  בפריפריה שחסם מרכזי בהתפתחותן הוא היעדר תעסוקה. אם עד כה ייחסנו חשיבות רבה  דווקא למשקים הקטנים בפריפריה, אציין כי גם במרכז הארץ על אף הנסיקה בערך הקרקע,  קיימת מבחינתי חשיבות רבה לקיומם של המשקים החקלאיים והדבר מקבל ביטוי ביכולת לייצר ריאות ירוקות דווקא בריכוזי אוכלוסין תוך שמירה על אוויר נקי לטובת התושבים בעיר הסמוכה  שהגיעו בהמוניהם לטייל בשטחי החקלאות בתקופת הקורונה עת ברחו ממרכזי הערים הומי האדם.

מזון, ייבוא והגודל..
בהתייחס למגמות עולמיות עלינו לזכור כי קיימים גורמים מגבילים כגון קרקעות שהולכות  ומתמעטות ומים שעל אף מפעלי ההתפלה עדיין מצויים במחסור. במקביל משבר האקלים מאתגר את החקלאים, מייצר מזג אוויר קיצוני המקשה על הגידולים ומגדיל את מספר האירועים  המהווים סכנה ממשית לחקלאות (חמסין ממושך, קרה קיצונית ומשקעים רבים בפרקי זמן  קצרים) כל אלו יחד נמצא בשילוב עם עלייה מתמשכת בגודל האוכלוסייה מהווים סכנה ממשית לביטחון המזון של חלקים גדולים בעולם ובהם גם מדינת ישראל שכן חלק גדול מהמזון מיובא,  ובעת משבר יאלצו מדינות רבות לסגור שעריהן לייצוא מה שיותיר את מדינת ישראל ללא יכולת להבטיח לתושביה מזון איכותי בכמות מספקת וככל שמדינת ישראל תפקיר את החקלאות  ותעדיף פתרון של "מיקור חוץ" היא תאבד את היכולת שלה לחזור ולייצר מזון בעת  משבר. יתרונותיו של המשק הקטן על פני המשק הגדול הינם רבים ובאים לידי ביטוי בכך שהסקטור המושבי מחזיק ב כ 30% משטחי החקלאות במדינת ישראל ומייצר 72% מהירקות בבתי גידול (תחת כיסוי). כמו כן ב – 42% מגידולי ההדרים אך רק ב 24% מגידולי השדה. מנתונים אלו אנו למדים שחלק ניכר מהמשקים החקלאיים בסקטור המושבי העוסקים בצומח, עושים זאת בבתי  גידול כגון חממות, בתי רשת וכדומה.

חיסכון בתשומות, אינטנסיביות ונטרול השפעות מזג אוויר
גידול בבתי גידול מאופיין בדיוק מירבי שיש בו לחסוך במים, בקרקע, בדשנים ובשאר תשומות  ואף לייצר ללא הפסקה לאורך כל השנה באמצעות חיטויי קרקע \ גידול בדליים וכדומה מה  שמעניק יכולת לפעול בצורה אינטנסיבית שמייצרת לבית הגידול תפוקה של בין פי 2 לפי 10  תוצרת לדונם בהשוואה לשטח הפתוח (שם). כמו כן היכולת של בתי הגידול למזער את השפעת  מזג האוויר טומן בחובו יתרון משמעותי על פני השטחים הפתוחים והוא היכולת לשמור על זמינות התוצרת ולייצר מגוון רחב של מוצרים לאורך כל השנה כך שניתן לספק כמעט בכל עונות השנה  את כל הירקות בעלי ערך תזונתי הכרחי התואמים את מדינת ישראל מבחינת תרבות המזון  המקומית.

סניטציה
בהתייחס לנושא הסניטציה, אטען כי בתי הגידול מאופיינים ביכולת סניטציה גבוהה בהשוואה  לשטחים פתוחים כך שבתקופות בהן חלילה נכנס מזיק, היכולת למנוע ממנו להגיע לבתי הגידול  הינה גדולה יותר ואף קיימת יכולת לעצור התפשטותו מבלי שיחסל את כל הגידולים. בהתייחס  לענפי בע"ח הדבר מקבל חשיבות רבה לא פחות ביכולת למנוע התפשטות מחלות מדבקות כגון  שפעת העופות, פה וטלפיים, ברוצלוזיס ועוד שהפגיעה שלהן רבה יותר ככל שהמשק הנדבק גדול יותר. במקרים בהם ריכוז גדול של ענף אחד בידי מספר מצומצם של מגדלים במדינות כמו  ישראל, יכול להשפיע הדבר על היכולת לספק מוצרי מזון מה שפוגע בביטחון המזון.

מניעת מונופולים
קיומם של משקים קטנים רבים מסייעת בשמירה על התחרות ובמניעת מונופולים כמו כן מסייעים הם בשמירה על יציבות בכמויות המיוצרות ומניעת מחסור שכן בהנחה וקיימים בשוק שניים שלושה "שחקנים" מרכזיים בגידול מסוים המהווים 100% של ההיצע, קיימת סכנה שברגע שבו  אחד מהם יחליט משיקוליו שלו לחדול מייצור המוצר המסוים, מייד יורגש מחסור בשוק שיזניק את מחיר המוצר ויפגע בזמינותו וביכולת לרכוש אותו בשל העלויות הגבוהות.

גמישות ויכולת תמרון
במשקים קטנים קיימת גמישות גבוהה ויכולת תמרון בהתאם שכן בשל מאפייניהם, ניתן בצורה  פשוטה יותר יחסית לשנות סוגי גידול ולהתאים את הצורך של השוק באותה התקופה. רוב הגידולים הינם גידולים הדורשים תנאים ומיכון דומה (מערכות השקייה, דישון וכו') והמון ידיים  עובדות מה שמאפשר יכולת תמרון גבוהה. כמו כן במשק קטן הבעלים הוא לרוב אחד בהשוואה  לקיבוץ שם יש מועצת מנהלים, דירקטוריון וכדומה כך שהחלטות יכולות להתקבל בעניין של דקות ולא נדרשים תהליכים מורכבים שאורכים זמן. על אף כל היתרונות הללו, אין ספק כי גם למשק  קטן יש גודל מינימום שפחות ממנו לא ניתן להתקיים בתנאי תחרות ובהתייחס לעלויות הקבועות הקיימות ממילא. יחד עם זאת בשנים האחרונות אנו רואים כי גם למשקים גדולים קיימות נקודות בהן הם הופכים לפחות יעילים והגודל הופך להיות לנטל. קל וחומר כאשר המדובר בענפי בע"ח  שכן היום במדינת ישראל, בענף החלב לדוגמא, המשק המושבי צמצם חלק ניכר מהפער שהיה בינו לבין המשק הקיבוצי וישנן רפתות לא מעטות שמצליחות להגיע למצב שבו הרווח שלהן  לליטר משווק דומה לרווח של רפת קיבוצית טובה. אני צופה כי משקים רבים יתכנסו לכדי סדרי גודל בינוניים שיאפשרו להם לנצל חלק מהיתרונות לגודל ובד בבד לשמר לעצמם חלק  מהיתרונות של המשק המשפחתי הקטן.

צומת דרכים
החקלאות הישראלית נמצאת בצומת דרכים מרכזית והרפורמה בחקלאות מאיימת בצורה  משמעותית על קיומה ועל אופי הגידולים בה. אובדן מקומה של החקלאות כאתוס לאומי ויוקר המחיה הגואה מעמיד את הצורך בהתייעלות בראש סדר העדיפויות של כל חקלאי. בהתייחס  לכלל היתרונות של המשק הקטן ומבלי להתעלם מהיתרונות לגודל, לעניות דעתי אחד הפתרונות הטובים טמון ביכולת לפעול באמצעות קואופרטיבים. בעזרת קואופרטיב ניתן לממש את  היתרונות לגודל לדוגמא רכישה מרוכזת, שיווק משותף וכדומה וזאת בזמן שכל אחד מגדל לעצמו במשקו את התוצרת כפי שהיה עושה אלמלא היה מאוגד תחת קואופרטיב ונהנה מהיתרון  "לקוטן". כמובן שאני לא שוכח לרגע את ניסיון העבר העגום ומשבר האמון של החקלאים המושביים שחלקם אף שילם בחייו בשל כשלון הקואופרטיב אך לטכנולוגיה הקיימת היום יש  יכולת לגשר על הפערים הללו ולסייע בבניית מערכת אמון מחודשת בין החברים, כזו שתוביל את החקלאות הישראלית למקום בו היא ראויה להיות.