אז פורום קהלת רוצה עולם בו כולם מתחרים בכולם כאילו שזו חזות הכול, עולם של כלכלה אכזרית שלא רואה את הפרט, עולם שאין בו טיפת מחשבה לאומית או ציונית, חקלאית ומבחינת הוגי הרעיון (שאגב גורמים אולטרה ימניים מממנים אותו) אנחנו, חקלאי ישראל, לא רק, אבל בנו אני עוסק, נתונים לחסדי ייבוא פרוע ושחיקת רווחים מתמדת.
כי מישהו באמת חושב שאנחנו אמורים להתחרות עם מחירי המים בטורקיה, שכר העבודה בעזה והסבסוד האירופי. כל זה, כשאנחנו הרפתנים מיועלים על כורחנו כל שנה בשני אחוז. משלמים אגרות והיטלים למינם, על מוצרי החלב מוטל מע"מ בניגוד למדינות אירופה, וכולנו במדינת אי שאין בה ממש תחרות בין רשתות. שרשרת הערך מבחינת האוצר מסתכמת ברפתנים, חקלאים כי אנחנו הרי אשמים ביוקר המחיה וכל היתר, חיים בעולם שכולו טוב, מספר קטן של יבואנים
שולטים על השוק, מספר רשתות השיווק קטן באופן מעורר חרדה וזה הרי לא באמת מוביל לתחרות אמיתית. ולאחר כל זה, אנחנו החקלאים, הרפתנים צריכים להתחרות עם גבינות
מפולין, הולנד, צרפת והרי כולם יודעים שאין מדובר בתחרות הוגנת ובאמת חופשית. ובאותה נשימה, רפתות נסגרות בכל חודש, החקלאים מתבגרים ומעטים רוצים לעסוק בחקלאות,
הטייקונים וחברות המזון הגדולות שולטות בשוק ועכשיו לך תעבוד ברפת ותרוויח כסף למחייתך.
לחשב מסלול ומהר
עד כה, לצערי, לא הצלחנו, אנחנו הרפתנים והחקלאים בכלל, להבחין ולהבין שאנחנו משחקים לידי כל האלה בדרך ההתנהלות שלנו, לא השכלנו להבין שללא ריכוז מאמץ, ללא שיתוף פעולה ומשמעת ארגונית, ניפול תמיד לידי כל מי שרק חפץ בכך וכך הגד"ש ממקסם את הרווח על חשבוננו, היבואנים גוזרים קופן הרשתות חוגגות על גב התוצרת שלנו והריבון לא באמת סופר אותנו. חישובי ההתנהלות מולנו וכל ההסכמים איתנו הם קצרי מועד, מה שלא באמת מאפשר ליצור אופק כלכלי להשקעות ומכווץ את הענף, לא השכלנו להבין שמיליארד וחצי ליטרים של חלב זה כוח.
ולכן אולי הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש, מטבע לשון שגור היום, שזה אומר לבנות דרך התארגנות שתרכז את כוח יצור החלב תחת קורת גג אחת או שתים לכל היותר, זה אומר
כוח מיקוח מול ספקים, מול מחלבות ומול כל גורם שלטוני. כל זה יתכן רק אם נשכיל להשתחרר מהחשדנות הבסיסית הטבועה בנו מאז ימי ארגוני הקניות, אם נבין שהתארגנות היא כורח השעה והתארגנות עם משמעת ארגונית חזקה. זו חייבת להיות התארגנות שהפרט יבין וידע שהארגון שומר על האינטרסים שלו וממקסם את יכולותיו למענו, אם הפרט יבין שאין מה לחפש בחוץ. ושלא יהיה ספק, יקומו אויבים לא מעטים להתארגנות כזו שינסו לפרקה, אם אלו ספקים,
ואם אלו רשתות, תגענה בוודאי הצעות מפתות לפרטים, אבל כאן תיבחן המשמעת והמחויבות של כל השותפים למזים הקואופרטיבי. ברור לחלוטין שיש בנינו קטני אמונה וסקפטיים, אבל עד כה, ללא התארגנות ראויה, אנחנו במלחמת מאסף ומתמעטים משנה לשנה. כל המהלך המוצע,
אינו איזו המצאה חדשה , כך מתנהלים רוב החקלאים בעולם, כך היה בישראל לפני מאה שנה ואין שום סיבה מדוע לא נחזיר עטרה ליושנה ונחזיר את הכוח לידינו ואת קביעת גורל פרנסתנו לעצמנו ויפה שעה אחת קודם.
ובהמשך לדבריו של ארנון, יש כבר התארגנות להקמת קואופרטיב ומחלבה עליה חתומים מרבית הרפתות הקיבוציות וכעת יש מו"מ מתקדם להקמת קואופרטיב שכזה גם בקרב רפתות משפחתיות. מוקד ההתארגנות כרגע, נמצא בכפר ויתקין ומצטרפים אליו לא מעט רפתות. טוב יעשו שני הצדדים באם ישכילו להבין כי ביחד הכוח גדול יותר וללכת במשותף להקמת מחלבה
שתהיה בבעלות כל רפתני ישראל. בהצלחה. ר. זלץ
במהלך טכס חילופי השרים במשרד החקלאות, קשה היה שלא לראות את החיוך על פניהם של חלק מהנוכחים באולם הקטן במטה משרד החקלאות בית דגן. השר היוצא פורר הצליח תוך שנה, להפוך לאויב החקלאים ולאימת המגדלים כחול לבן. פורר בתמיכת שר האוצר ליברמן, פגע בחקלאות הישראלית, אולי יותר מכל שר אחר וזה לא קל, כי היו כבר שר חקלאות ששנאו חקלאים. למעשה, ניתן לומר כי פורר את ליברמן, אולי חתומים יותר מכל חבריהם ושותפיהם לממשלה הקודמת, לכישלון בבחירות וחזרת נתניהו ובעלי בריתו. ושם באולם הקטן בבית דגן, ישבו נציגי החקלאים וראו את השר פורר יורד מהבמה, תרתי משמע ובליבם שמחה גדולה. השר הנכנס אבי דיכטר וסגנו משה אבוטבול מש"ס אולי מסמנים כיוון חדש, בתקווה שיהיה שר חקלאות שבאמת יאהב את החקלאים, יקשיב להם, ישמע אותם ויבין כי לא הם אחראים על יוקר המחיה ובטח שלא הם אחראים על המחירים ברשתות השיווק הגדולות השולטות בשוק באופן מוחלט. השר: "משרד החקלאות ואני כשר, נעבוד לקידום החקלאות בישראל יחד עם החקלאים ועם ארגוני החקלאים, אני חושב שזו טעות לא לעבוד בתיאום ובהבנות ואני לא מתכוון לעשות את הטעות הזו". והמבין יבין. נכון לאמצע פברואר, הקול היוצא מבית דגן, הוא קול נעים יותר וידידותי יותר לחקלאים. נדמה כי השר דיכטר, איש בעל ניסיון רב בכל תחומי החיים, קולט את המציאות כפי שהיא ומאז שנכנס לתפקידו הוא נפגש על בסיס קבוע עם כל ארגוני החקלאים ומקשיב להם. קשה לנבא איך ומה יהיה, יש לזכור כי לצד דיכטר פועל פורום קהלת ושר אוצר הקשוב לפורום, שלא לומר מגיע ממנו. דווקא כעת, נפתח חלון הזדמנויות ובתוך כל הכאוס הפוליטי, אולי שר החקלאות דיכטר, ביטחוניסט בעל וותק רב, יבין כי רק חקלאות חזקה, יציבה, היא התשובה ליוקר המחיה, בטחון המזון ותעשיה ישראלית משגשגת. הלוואי. אז ברוך הבא אבי דיכטר, החקלאים צמאים לשר אמיץ נטול פופוליזם ואג'נדות הרסניות, כלכלת ישראל צמאה לשר אמיץ שידע להוציא את המוץ מהתבן ולהבין היכן באמת מצוי היוקר והיכן מצויה המחיה. השר דיכטר הוא איש אמיץ, שבע מלחמות, קרבות ותפקידי מפתח בביטחון ישראל. אל תטעה כבוד השר, אתה כעת בחזית קרב לא פחות חשוב, הקרב על החקלאות הישראלית. בהצלחה.
