המגזין שלנו מהשולחן של ליאור שמחה המחירים שלנו תבל תמיכת נעה כנסים, קורסים ופעילות (לוח שנה) זום ענפי מילקטק

רפת דב דויטש: "הרסו לנו את המדינה" – ראובן זלץ

מיד בתחילת המלחמה, פונה מושב בית הלל מכל יושביו, המשפחות עזבו את המקום בהוראת צה"ל ומי שנותר במושב הם רק חברי כיתת הכוננות, רפתנים ובעלי תפקידים הכרחיים. דב דויטש מקבל את פני ומיד אומר "תראה לאיזה מצב הגענו, לא יאומן, המדינה זנחה אותנו ואנחנו ממש מאבדים חבל ארץ. בושה". דב מתאר את המצב המורכב ומביא קול הנשמע בקרב מרבית מתושבי אצבע הגליל. בליגת החלב לשנת 2023 הרפת שלו ממוקמת הרפת המשפחתית של דויטש, במקום השלישי. רפת קטנה כ- 1.6 ליטר מכסה כולל אמנה. דב "נפרדתי מהרפת המשותפת עם אחי אריה. אני חשבתי כבר לסגור אך הבן לחץ להמשיך ואז החלטנו להקים רפת חדשה, זה היה לפני כ- 7 שנים. בנינו סככה מרחבית, מכון חדש של acr פרלל 24 עמדות. מרכז מזון עצמאי, אנחנו עושים את כל האוכל לבד, אך עובדים עם התזונאי של אמבר".

אם נשאר כן, נרצה לפתח ולהגדיל את הרפת. דויטש בית הלל

דב דויטש דור שני למשק המשפחתי בבית הלל, דב הכאוב מאוד מהמצב וחושש לקראת עתיד לא ידוע, פותח במונולוג קשה "ההורים שלי מתהפכים בקברם ממה שקורה בישראל, הם עלו לארץ בשנת 57 להקים כאן מדינה ציונית ותראה לאן הגענו. פינו אותנו מהבתים שלנו, אתה למעשה כעת בשטח כבוש של חיזבאללה, אני לא רואה איך אנשים יחזרו לכאן עם המשפחות. החיזבאללה לא יזוז, צה"ל לא יכנס ללבנון, כל המצב הזה בושה וחרפה הרסו לנו את המדינה. גם אם לא היתה לי רפת, לא הייתי מתפנה, לא היה אף פעם דבר כזה מקום המדינה. אני מתבייש". המצב במדינה מדיר שינה מעיניי החקלאי הוותיק שחשב שראה הכל. דב מחייך בעצב "כבר אין מה לדבר על המדינה, המדינה שלנו הולכת. תאר לך אם החיזבאללה היה מצטרף ב- 7 לאוקטובר, כל הגליל היה כבוש. אתה יכול לתאר לך מצב כזה. אנחנו אשמים, כולנו, נתנו לפוליטיקאים לעשות מה שהם רוצים, עכשיו נתניהו לקח את כל הקנאים הימניים ותראה מה קורה כאן, זה סיוט מתמשך".

ועדיין, הרפת שלך מצוינת?
"תשמע, אנחנו עובדים קשה, התוצאות משמחות אבל בגלל המצב אין ממש שמחה, התוצאות לא באות לבד, הרבה הרבה עבודה קשה. בגדול, מי שלא מייצר אוכל לבד, לא יכול להגיע לתוצאות טובות גם במובן הכלכלי. זה הכל עניין של השקעה, עבודה וידע, הכי חשוב, מרכז מזון עצמאי, סככה מרחבית, עם שני אבוסים, זה מועיל לייבוש המדרך וכמובן ממשק חליבה וירידה לפרטים קטנים ברפת, לא לוותר על כלום".

ומה לגבי העתיד?
"תשמע, אם נשאר כאן אז הרפת תתפתח, אנחנו רוצים להגדיל את הרפת, מה גם שאנחנו בזמן האחרון מגדלים את השחת לבד והשאיפה שלנו לגדל את הכל לבד. השאיפה שלנו זה להגיע למכסת ייצור של כ 2- מיליון ליטר השאלה רק מה יהיה עם המדינה שלנו".

מי שלא מייצר אוכל לבד, לא יכול להגיע לתוצאות טובות.
דב דויטש (בתמונה, מרכז המזון של הרפת)

רפתות הצפון. מעקב, יומן מלחמה – ראובן זלץ

למרות שהתקשורת מתעקשת לא לקרוא לנעשה בגבול הצפון מלחמה, הרי שבפועל מתרחשת שם מערכה קשה, מלחמה של ממש, עם עשרות טילי נ"ט, רקטות וחדירות של כטב"מים לשטח ישראל, מדי יום. 15 חיילי צה"ל נהרגו במהלך הקרבות, עוד עשרות פצועים, מאות בתים נפגעו קשה בקיבוצים וישובים צמודי גדר ועשרות אלפי ישראלים פונו מבתיהם מ- 14 קיבוצים וישובים רבים לאורך גבול הצפון, מראש הנקרא ועד כפר גלעדי וקריית שמונה.

 

רפתות בגליל המערבי – מעקב
ב- 2 הרפתות שתושביהם פונו, כפר גלעדי ודפנה ממשיכים לחלוב. בכפר גלעדי ירדו ל- 2 חליבות וברפת דפנה חזרו לקראת סוף דצמבר ל- 3 חליבות ביום. זיו בן ארי, מנהל התארגנות רפתות בצפון: "מדובר ב- 7 רפתות בטווח הקצר ועוד 2 רפתות בטווח הארוך, כפר בלום ועמיר שאינן מפונות אך המצב מורגש היטב". הרפתות פועלות כעת ללא מתנדבים וכוח האדם מורכב מעובדים זרים, חברי קיבוץ ותושבי האזור.

ומה מצב הרפתות?
ברפת דפנה חזרו ל- 3 חליבות כבר לפני כמה ימים, החלב קפץ באיזה 1000 ליטר ובאשר לרפתות בבית הלל, יש ויש, יש מי שקשה לו יותר ויש מי שקשה לו פחות ולא אכנס לשמות. בכל מקרה המצב מאוד מתוח, כי הם כמעט בקו הירי. חשוב לציין כי יש בסיס צבאי ליד בית הלל שחטף 2 פגיעות נ"ט".

כיצד נערכים לעתיד?
"אנחנו נערכים לתרחישים שבהם לא נוכל לספק שם אוכל, כי מדי פעם יש שעות שאין כניסת רכבים, חיים שם בשגרת מלחמה ביום יום, זה כנראה יקח כמה חודשים טובים עד שהתושבים יוכלו לחזור. בגדול, הכל עובד, רק קצת יותר לאט והכל מחייב תכנון, צריך לזכור כי אין שם אוכלוסיה ולפעמים חסר ציוד. כמו כן, מתחילה גם שחיקה בגלל הזמן שעובר והשאלה מה יהיה הלאה, בעתיד, אך אנחנו חייבים להיות אופטימיים". עומרי זלצר מנהל רפת כפר גלעדי, קיבוץ שפונה כבר לפני כחודשיים מתושביו "בגדול השגרה נשמרת, יש 2 תאילנדים שעובדים ועוד 3 חבר'ה צעירים מהקיבוץ שנרתמו למשימה, אנחנו חולבים 2 חליבות ביום, יש מדי פעם יש אזעקה, שומעים היטב את הבומים בלבנון, אבל נכון לעכשיו, אין אירועים דרמטיים וכולנו מחכים שזה ייגמר כבר".

חליבות ושגרה מתוחה. רפת כפר גלעדי. צילום- יגאל אשוח

דני בניק, רכז התארגנות הרפתות בגליל המערבי: "עובדים בשגרה מאוד מתוחה"
גם בגליל המערבי מרגישים היטב את המלחמה, יש אזעקות, טילים וצבע אדום. 11 רפתות פועלות בגליל המערבי, 4 רפתות משולשות, עין המפרץ, רגבה, סער ורפת בראשית, 4 רפתות כפולות, אילון, רמת יוחנן, לוחמי הגיטאות ורפת תפן, 3 רפתות בודדות, יסעור, כפר מסריק ואפק. כל הרפתות ביחד, מייצרות כ- 80 מיליון ליטר דני בניק, חבר קיבוץ כפר מסריק, רפתן בפנסיה, רכז ההתארגנות" "אנחנו עובדים וממתינים שכל ה"דבר" הזה יגמר כבר".

ומצב הרפתות והאווירה?
דני בניק "אני הייתי מנהל הרפת בקיבוץ ראש הנקרה בתקופת התקפות הטילים על הארץ, לפני כעשור, כרגע המצב די סטטי ונראה כאילו על פניו שהכל מתנהל כרגיל, אך בעצם שום דבר לא רגיל, בטח בצמודי גדר, באזור שלנו אנחנו די רגועים, עיקר הבעיה בגליל העליון. אנחנו מקווים מאוד שנגיע לסיום של ה"דבר" הזה. כרגע, (סוף דצמבר ר. זלץ) חוץ מרפת אילון שתושביו מפונים, חוץ מהרפתנים שנותרו שם, הרפת מתנהלת כרגיל, כמעט בשגרה. 3 חליבות, מייצרת אוכל במרכז מזון עצמאי, למרות הקושי האובייקטיבי של כינון ישיר מלבנון. זה לא רק הרפתנים המתנהלים כמעט בשגרת עבודה, אלא גם הרופאים, המזריעים וגם מובילי החלב".

ושאר הרפתות?
"כול הרפתות עובדות כרגיל, 3 חליבות, הכל בשגרה, אין שום דבר מיוחד. ניתן לומר שרוב העובדים התאילנדים נותרו, מעט מאוד עזבו. כך שהכל כרגיל. יש כמובן המון מתח, אנחנו נמצאים בעצם במלחמת התשה, אך למזלנו אנו עדיין לא נמצאים במקום של רפתות העוטף, רחוקים משם. יש לנו חמ"ל צפוני, חברים בו, ההתאחדות, משרד החקלאות, שהם בקשר עם הצבא, מתעדכנים על בסיס קבוע ומחכים שהכל ייגמר".