תגית: דבר העורך

ד"ש עצוב מהאצבע של הגליל

למעלה מ 5- חודשים עברו מאז השבת השחורה שבה נפלו השמיים וישראל נכנסה למלחמה הקשה ביותר מאז הקמתה, מלחמה שגבתה למעלה מ 1400- הרוגים, נרצחים ו- 136 חטופים הנמקים במנהרות ברצועת עזה ועדיין לא שבו הביתה. ומאז כך נדמה כי לפחות חלק מתושבי ישראל חזרו לשגרת חייהם. אך בעוד ברי המזל בינינו, חיים את השגרה, לא נשכח את עשרות אלפי הישראלים שכבר
למעלה מ 5- חודשים, חיים כפליטים בארצם. כל קהילות עוטף עזה, הקיבוצים, המושבים, תושבי שדרות. ותושבי אצבע הגליל וגבול הצפון, שנדמה כי קולם כמעט ולא נשמע בלהט המלחמה בעזה, אך סבלם הוא קשה, מתמשך ובלתי נסבל. לאחר כתבות עומק רבות על יישובי העוטף, הרפתות, הרפתנים, על העצב, הכעס והתקווה. החלטנו לתת במה לרפתני אצבע הגליל החיים במציאות מלחמתית מתמשכת. נסענו לרפתות אצבע הגליל, לאן שיכולנו, בהתחשב, בכבישים הסגורים ופגשנו אנשים אמיצים, חרוצים, אך גם עייפים מאוד, חלקם שחוקים וחוששים מעתיד לא ברור. קיבוצים ומושבים נטושים, הרס רב לרכוש, רעש המלחמה הלא פוסק והדאגה כי רבים, בעיקר הצעירים, לא ישובו עוד. הממשלה, הממשלה שותקת, רבה עם עצמה ולא ממש מספקת, לא פתרונות ולא תקציבים ואת הסוף לא רואים. בושה!

אז מה היה לנו?
בראיון בלעדי ונרחב אומר לנו מנכ"ל משרד החקלאות "תכנון ענף החלב, הכרחי לקיום הענף". זו אמנם "רק" אמירה, אך בהתחשב בשר החקלאות הקודם ונזקיו, זה גם משהו חיובי. בליגת החלב אין כל חדש, הרפתות המצטיינות ממשיכות להצטיין ולספק נתונים מרשימים, הפעם, עקב המלחמה, הליגה נמדדה עד אוקטובר 2023 . 'משק הבקר והחלב' בפרסום ראשון ובלעדי של נתוני ליגת החלב ברפתות
המשפחתיות והקיבוציות כמו גם ראיונות עם הרפתנים ומנהלי רפתות המככבות בראש הרשימות. נסענו גם לעוטף עזה, איך אפשר כי איך אפשר שלא. מחינו דמעה בטקס המרגש בהנחת אבן הפינה לרפת כיסופים ע"ש חברינו ראובן הייניק ז"ל. דברנו עם מנהלי רפתות בעוטף, על הבעיות, הכאב והתקווה. לנסוע בכביש הדמים 232 , לראות את המיגוניות בצידי הדרך, להיזכר בתופת הנוראית, בטבח האיום, לעבור ליד מקום מסיבת הנובה ולהבין שוב כי מה שהיה לעולם כבר לא יהיה ועדיין הנוף בנגב המערבי כל כך ישראלי, השדות המוריקים, הטרקטורים ששבו לעבוד, סוג של אופטימיות במציאות קשה.

ליאור שמחה נבחר למנכ"ל הקיבוץ הארצי
בבחירות שנערכו באמצע חודש פברואר האחרון, נבחר ליאור שמחה, לתפקיד מנכ"ל התנועה הקיבוצית. שמחה גרף 17,158 קולות שמהווים כ- 54% מסך קולות הבוחרים. שמחה יסיים את תפקידו כמנכ"ל התאחדות יצרני החלב בחודש אפריל ויכנס לתפקידו החדש. בימים אלה, בוחנת וועדת מינויים, מועמדים לתפקיד מנכ"ל התאחדות יצרני החלב. ליאור שמחה אמר לנו השבוע "עברתי בהתאחדות
מסע מרתק לציונות החדשה, ביקרתי בעשרות רבות של קיבוצים ומושבים, הכרתי אנשים מופלאים ובעיקר זכיתי להיות חלק מענף החלב הישראלי".
בגיליון הבא, נפרסם ראיון נרחב לסיכום הקדנציה של שמחה.

כשראש ממשלת ישראל מצהיר בחגיגיות בקפריסין "נפתח את שוק החלב ושהיוגורט הטוב ביותר ינצח" הוא יוצא נגד החקלאות הישראלית. כששר האוצר מצטלם בחגיגיות ליד מדפי החלב ב'רמי לוי' ומצהיר בחיוך על פתיחת ייבוא חלב ניגר, הוא פועל נגד החקלאות הישראלית. ערב ראש השנה תשפ"ד, ממשלת ישראל לא מאמינה בחקלאות כחול לבן. חג שמח!

גילוי נאות ושיתוף, היה אצלנו במערכת דיון ארוך, שלא לומר ויכוח עד כמה ללכת עם הפסימיות והמצב בענף בהתחשב שמדובר בגיליון חג. אחרי הכל, מדובר בתקופת החגים ובאמת התלבטנו
בתוכנו. 'משק הבקר והחלב' הוא העיתון של ענף החלב הישראלי, מלווה אותו כבר למעלה מ- 70 שנה, בכל המערכות, הרפורמות, הסכסוכים, ההישגים. אנחנו מאמינים גדולים בענף, ביצרנים,
באיכות המוצר ומאמינים בכל לב בביטחון מזון כחול לבן ובתוצרת ישראלית. ועדיין, לאחר שהתווכחנו בינינו, הגענו למסקנה כי האמת, חייבת להיכתב, אמנם תוך שמירה על אופטימיות ופרופורציות, אך עם לא נכתוב את האמת, נחטא לתפקידנו. ענף החלב נמצא תחת מתקפה שלא היתה בעבר. החקלאות הישראלית נמצאת במתקפה, במשבר, לא ידעה בעבר. אז עם כל האהבה שלנו לחגי ישראל, לאופטימיות של החקלאים בכלל ויצרני החלב בפרט, החלטנו להביא את הדברים כהווייתם, ללא כחל וסרק ועדיין באהבה גדולה ובתקווה אמיתית כי בסוף, החקלאות תנצח, ענף החלב יעבור גם את הסערה הנוכחית וייצא מחוזק לעתיד בטוח.

כנגד כל הסיכויים
מכירים את הבדיחה העצובה על בעל סוס שניסה ולחסוך ולקצץ לסוס באוכל וכך קיצץ לראות עד מתי הסוס יחזיק מעמד, יום אחד האיש קם וראה שהסוס מת. במעבר חד, החקלאות הישראלית
וכמובן ענף החלב שלנו. נדמה כי ממשלת ישראל מנסה לראות, מה עוד אפשר לעשות בכדי לקצץ ועד מתי החקלאות תחזיק מעמד. עצוב, אך זה בעצם הסיפור הישראלי על החקלאות כחול לבן. כותב השורות מלווה את ענף החלב כ 8- שנים, ממש טירון בהתחשב ב- 100 שנות רפתנות כחול לבן. עברו גם שנים רבות מאז חלבתי לאחרונה ברפת בית הספר בכפר הירוק. האהבה שלי לחקלאות נובעת מהאמונה האמיתית כי ללא חקלאות, לא תהיה ציונות וענף החלב, שהחל במאה הקודמת, הפך עם השנים לסמל ישראלי של הצלחה, איכות ומוצרים נפלאים. כל העולם הגיע לרפתות הישראליות ללמוד ולהשכיל, כל העולם ניסה לחקות את ההצלחה הישראלית, לא רבים הצליחו. כיום, כשהענף נמצא תחת מתקפה מטורפת, מחושבת, של פוליטיקאים חסרי אחריות, משהו נשבר באמון שבין החקלאים, לבין הממשלה. שהרי זה בלתי נתפס שראש ממשלה יעמוד בחו"ל ויצהיר בחגיגיות על פתיחת שוק החלב לייבוא כשהוא יודע, כן, הוא יודע שהתחרות כאן היא לא חופשית. הרגולציה, הכשרות, המע"מ שלא קיים באירופה, העובדים הזרים וזכויותיהם, המחלבות שלא עובדות בשישי שבת, האוכל הכשר לפרות לפני פסח. ראש הממשלה יודע את כל זה ומבין כי אין כאן שום "תחרות חופשית" ועדיין מעדיף ייבוא על פני חקלאות חזקה וביטחון מזון כחול לבן. ויש את שר האוצר, היודע כי למחלבות פשוט לא משתלם לייצר חלב מפוקח והמחסור בחלב מפוקח הוא אך ורק בגלל ממשלת ישראל ועדיין, הוא עומד ב'רמי לוי' האיש שלדעתי אחד מהאחראים להרס החקלאות בישראל, הוא עומד אצלו, מול מצלמות מתקתקות ומצהיר בחיוך על ייבוא חלב ניגר לארץ, לראשונה בהיסטוריה. ה"התחרות החופשית" של ממשלת ישראל, הרסה כבר כמה ענפים, כמעט וחיסלה אותם לחלוטין, ענף הבשר, ענף הדיג, ענף השום, ענף הדבש, ענף הזית בסכנה וכן, גם ענפי הפירות והירקות במאבק הישרדות. גם בענף החלב, הייבוא המאסיבי נותן את אותותיו ולא הוזיל את סל הקניות, במרבית המקרים רק המחיר עלה, ראו מקרה החמאה. לקראת הוצאת גיליון ראש השנה הזה, שוחחתי עם עשרות רפתנים, מושבניקים, קיבוצניקים, אנשי הענף ומשרד החקלאות. ההרגשה קשה, התחושה היא כי ההוראה לחיסול הענף כבר ניתנה. נכון, שר החקלאות ואנשי משרדו בעדנו, הוא מנסה, אומר את הדברים הנכונים, אך לצערי כוחו חלש אל מול פורום קהלת, שר האוצר, שר הכלכלה ברקת וראש הממשלה המחפשים בנואשות, למצוא דרכים להוזיל את יוקר המחיה ולא לומדים, לא מביטים בטבלאות ובנתונים המראים בבירור כי חקלאי ישראל, יצרני החלב בישראל, אינם אחראים על יוקר המחיה הגבוה, צריך לחפש אותו במקומות אחרים, אבל הם לא יתעסקו עם המונופולים. וכך, כנגד כל הסיכויים מספר קטן של יבואנים מתעשרים, רשתות השיווק גורות קופון והחקלאות הישראלית הולכת ונעלמת.

בשבילי רק כחול לבן
הרס החקלאות, לצד כל הטירוף המתחולל בארץ האהובה שלנו, הוא עוד סימפטום לאובדן הערכים הציוני. היכן שתיסגר רפת, לעולם היא לא תיפתח, היכן ששדה ייעלם, לעולם הוא לא יצמח שוב. וכשאני נזכר בראשית הציונות, בייבוש הביצות, במושבים בנגב שהתפתחו בניגוד לכל הסיכויים. לא, לא אדבר פוליטיקה, אך ארץ אהבתי בצומת דרכים מורכב וכמי שאוהב אותה ואת שדותיה הפורחים המזהיבים בכל עונה מחדש, אני מתפלל כי נדע לצאת מחוזקים ושוב, בניגוד לכל הסיכויים, נוכיח כי הטובים מנצחים. ופרוס שנה חדשה, אתמקד בכל הטוב שבענף, באנשים החרוצים, עובדי האדמה, העובדים קשה לפרנסתם, המאמינים בציונות ובחקלאות הישראלית, הנמצאים לאורך כל גבולות הארץ, מהערבה ועד הצפון הרחוק בואכה מטולה. מאחל בשמי ובשם כל מערכת 'משק הבקר והחלב' חג שמח, פרנסה טובה, בריאות, אהבה ואושר. כי בשבילי, אך ורק רק חלב ישראלי, על כל מוצריו.

שנה טובה וחג שמח

שלכם ובשבילכם,
עורך המגזין, ראובן זלץ
050-5518827
meshekhabakar@gmail.com

שלום לכולם,
אמר לי השבוע רפתן שכבר ראה הכל, כעת אנחנו יודעים בדיוק לאן הממשלה רוצה להגיע, המסכות ירדו והרפתנים צריכים להיערך ליום שאחרי. ואכן, בחסות פורום קהלת, שר האוצר, קיבל החלטה היסטורית, לאשר ייבוא חלב ניגר. להעדיף את חקלאי פולין על פני חקלאי ישראל. ולא, אל תקראו לזה תחרות חופשית, כי זה הכל רק לא תחרות, בטח לא חופשית. ושלא תתבלבלו, זה הרבה יותר גדול מייבוא חלב, זה ביצור שליטת רשתות השיווק והיבואנים במשק הישראלי, המשק הריכוזי ביותר בעולם. ענף החלב הוא רק סימפטום

משק כנפי ההיסטוריה
יש רגעים בחיים והם לא רבים, אך כשהם מגיעים, האדם חייב להחליט היכן הלב שלו, האם אפשר לשתוק ולעבור הלאה, או לומר חד משמעית, עד כאן, לא בשביל זה הקמנו מדינה. ולדעתי הסובייקטיבית והלא חשובה, הגענו לאחד מהרגעים הללו. וכן, זה הרבה יותר מהחלטת שר האוצר סמוטריץ, החלטה שערורייתית, בניגוד להסכם חתום ובניגוד לכל היגיון כלכלי. אך סמוטריץ, השבוי בקונספציות הלקוחות מבית מדרש של פורום קהלת, רק חיכה להזדמנות והיא אכן הגיע. ומי הראשון שקפץ לייבא חלב מפולין, ברור, רמי לוי, מדליק המשואה. המשק הישראלי שבוי מזה עשרות שנים, בעיקר בעשורים של נתניהו וה"תחרות החופשית", על ידי מספר מצומצם של חברות ענק, השולטות בשוק המזון הישראלי. זה נתון ידוע עליו אין וויכוח, יוקר המחיה, המילים שהפכו למטבע פוליטי שחוק, מתחיל קודם כל בממשלה, על שלל ההיטלים, המיסים, המע"מ, האגרות ומגיע עד הקוטג' הקטן במדפי רשתות השיווק, הקוטג' והמילקי, זה מה שמפריע לממשלת ישראל. בכל מדינה מתוקנת, עול המיסים על אזרחי ישראל הוא מהגבוהים בעולם חקלאי ישראל נאנקים תחת רגולציה, ייבוא, עלויות מים מטורפות ביחס לאירופה ועוד ועוד. נדמה כי ממשלת ישראל קמה בבוקר וחושבת לעצמה, מה אני יכולה לעשות בכדי לחסל עוד קצת, את החקלאות כחול לבן ולהותיר את תושבי ישראל, שבויים בידי מספר מצומצם של יבואנים ורשתות שיווק. שהרי על דבר אחד אין ויכוח, המחירים בארץ, מטורפים, החקלאים הם רק עוד נדבך בשרשרת המזון של הטייקונים, לא יותר. בישראל אין תחרות חופשית, יש משק סגור המנוהל על ידי מספר מצומצם של חברות ואנשים (בדר"כ אותם אנשים מחליטים גם בתחומי כלכלה נוספים במשק) וכך, נותר החקלאי הבודד, מול ממשלה רעה, מיסים ותשלומי עתק, טרור חקלאי, תשלומי מים הגבוהים בכ- 60 אחוזים מאירופה, כשרות, עובדים זרים ועכשיו בוא, תתמודד חופשי מול יצרני חלב מפולין. יש רגעים, בהם אנחנו, אזרחי ישראל, חייבים להפסיק לשתוק, הגענו לרגע הזה.

יעקב בכר "המדינה מסיתה נגד החקלאים"
בגיליון הנוכחי אנחנו מפרסמים ראיון יוצא דופן עם יעקב בכר, מהאנשים החזקים בתנועה הקיבוצית, יו"ר הארגונים הכלכליים של התנועה הקיבוצית. בכר אומר את האמת הפשוטה, הכואבת, את האמת המרה. ממשלות ישראל, בטח בעשורים האחרונים, מסיתות את תושבי ישראל כנגד החקלאים ומאשימה אותם ביוקר המחיה, טענה שקרית, מקוממת, אפילו מעליבה. לכולם זכורה הוועדה מטעם, שהוקמה על ידי פורר, שר החקלאות הגרוע בהיסטוריה שביחד עם שר האוצר ליברמן כמעט והצליח לחסל לחלוטין את החקלאות הישראלית וגרם לנזקים שספק אם ניתן יהיה לתקנם. אותה וועדה שקבעה כי החקלאים אשמים ביוקר המחיה ואז הצרכנים מגיעים לרשת לסופר השכונתי, רואים את מחירי הקוטג' והמילקי ומקללים את החקלאים. בכר אומר כי כבר שנים רבות, הממשלה, במדיניות מכוונת, מסיתה מגזרים במגזרים, אשכנזים בספרדים, חילונים בחרדים, רק שהיא תוכל לשלוט טוב יותר. יש רגעים שבהם האזרח חייב להיות ישר עם עצמו, לא לפחד ולהגיד עד כאן. אנחנו הגענו לרגע הזה!!

דמוקרטיה
והנה הגענו לנושא שאסור לדבר עליו, כי אנחנו עיתון מקצועי. אסור לדבר על דמוקרטיה, שוויון זכויות, אסור לדבר על שלום, על אפליית נשים. אסור לדבר על שחיקה של מעמד הביניים, הציונות החילונית, אסור לנו. עשרות שנים ישבנו בשקט, שתקנו ואפשרנו למגזרים אחרים לצבור כוח פוליטי והנה עכשיו, ימי 9 באב, הגענו למצב בו אנו מדברים על חורבן בית שלישי, מלחמת אחים. אבל אנחנו עיתון מקצועי, אסור לנו לדבר על פוליטיקה. אז זהו, שזה כבר לא פוליטיקה, אין כאן ויכוח בין ימין או שמאל, זו הישרדות של הציונות היהודית השפויה, החילונית, זו שתרמה רבות לבניית הארץ. מעמק יזרעאל, דרך יישובי הפריפריה, בצפון, בדרום, לאורך גבולות הארץ. והיום, יותר תמיד, כל אחד מאיתנו צריך להיות ישר עם עצמו ולשאול שאלה אחת, באיזו מדינה הוא רוצה לחיות. מדינה קיצונית, משיחית, דתית שבה הנשים מודרות מהמרחב
הציבורי, או מדינה יהודית, ציונית, חילונית, דמוקרטית, מדינה הנאבקת על דרכה המוסרית. אני יודע היכן אני!

שלכם ובשבילכם,
עורך המגזין, ראובן זלץ
050-5518827
meshekhabakar@gmail.com