לשמוע את גידי סבאג, 63, המנהל של רפת נחל עוז ופשוט לדמוע ולכעוס. הרפתן הוותיק שכבר חשב שראה הכל אולי נשמע 'קול' אך משהו בו נשבר. הקהילה שבה חי התרסקה, חלקה נטבחה, נחטפה. ועדיין האיש המיוחד הזה, שהוא ומשפחתו, עברו טרגדיה נוראית אומר לנו "היום אחרי 23 יום שיווקנו חלב לתנובה, מבחינתי זה יום משמח", רפתן נו. מסמך מיוחד על ההפקרה, התופת, הכאב, ההיאחזות בחיים ועל רפת אחת. גידי סבאג מדבר בפעם הראשונה מאז השבת השחורה.

כתב – ראובן זלץ

 לאחר כ- 3 שבועות של תופת וקרבות, בהם איבד קיבוץ נחל עוז 13 חברים ועוד-6 נעדרים, גידי סבאג, מנהל הרפת, התפנה לשיחה קצרה. ב-7 לאוקטובר השתנו חייו של גידי סבאג, כמו גם של אלפי תושבי הישובים בעוטף עזה. המחבלים חדרו לנחל עוז ומנהל הרפת הבין מיד כי משהו אחר מתרחש. סבאג "למזלנו הגדול היתה יחידה של מסתערבים של משמר הגבול שישנה בקיבוץ בלי שום קשר לכלום ובדיעבד זה מה שהציל את הקיבוץ, אם ניתן להשתמש במילה הזו, הצלה. כלומר היה רבש"צ, אילן פיורנטינו שנהרג מיד. אך החבר'ה של משמר הגבול הצילו אותנו מטבח. נהרגו אצלנו 13 חברי משק, יש לנו 6 נעדרים, זה במספרים היבשים. אך המשפחות עברו כאן חוויות לא פשוטות, מה שנקרא, הקרב על הידית של הממ"ד".

אתה נשמע מאוד 'קול'?

"אני הייתי עם המשפחה שלי בבית, בתוך הממ"ד, אתה שומע צרורות של ירי כל הזמן, קרבות בתוך הישוב, זה לא כייף. היינו מ-6 וחצי בבוקר עד אחת בלילה בממ"ד, השעות הארוכות הללו, החשש הציפיה לעזרה ורק לאחר חצות הצבא הגיע לחילוץ. כיום 90 אחוז מהקיבוץ במשמר העמק, כל אחד מתמודד אחרת עם מה שעברנו. מנסים לחזור ולארגן חיי קהילה. אני מודה שאצלי, היציאות לרפת, קצת מרעננות אותי, אבל זה סיר לחץ כאן".

המחשבות קדימה?

"עדיין לא יודעים, החיים התהפכו עלינו, כל אחד בענייניו. חיים את הרגע, לא מעבר לזה. כאן, במשמר העמק, לא נוכל להישאר לאורך זמן, מדברים על הקמת אתרים זמניים, עם מבנים יבילים, עד שנוכל לחזור הביתה, עדיין כלום לא ידוע".

תחזרו הביתה?

"שאלה מאוד קשה, בתנאים שהיו, אנשים לא יחזרו, כאילו אם כל העסק עכשיו נגמר עם הפסקת אש קטנה, אף אחד לא יחזור יותר. עם כל הציונות והאהבה לנחל עוז, לא נבדוק שוב את אלת המזל".

אתה בכלל מעכל מה קרה?

"תשמע, היתה כאן הפרת חוזה בינינו לבין המדינה, הצבא הרדים אותנו בכל השנה הזאת. החל מלקיחת נשקים מכיתת כוננות, הוצאת הצבא מהקיבוץ, אמרו יש גדר, הכל טוב. הרגשה קשה של כעס ובגידה. מה שהיה לא יהיה עוד, הם מבחינתם שברו את החוזה שהיה לנו איתם, עם המדינה. אני עדיין לא מתמודד עם זה, אך אני צריך לנהל את החיים שלי, המשפחה שלי. אתה רואה כאן כבר, ילדים פוסט טראומתיים שכל ההתנהגות שלהם בהתאם. אני לא במצב ללכת ללוויות וניחום אבלים, כל אירוע כזה רק מוריד אותך. הייתי בלוויה של הרבש"צ שהיה חבר קרוב וזהו".

התנהלות השרים ונתניהו?

"יש לנו עם נפלא, הנהגה חרא, אתה רואה את כמות המתנדבים, עם ישראל מתגלה בגדולתו. איזה מדינה, אתה יודע, יש כאן קהילה שלמה, אף שר לא הגיע לכאן ואני לא מדבר על ראש הממשלה שעדיין לא הוציא את המילה קיבוץ מהפה שלו. זה נראה לך הגיוני, נורמלי, אבל עזוב, יש לנו דאגות אחרות".

ומה עם הרפת?

"כרגע, אחרי הרבה תלאות, הרפת התייצבה, שבוע ראשון לא היו חליבות כי המכון נהרס, לקח 4 ימים להחזיר אותו למצב שניתן לחלוב. לאחר 8 ימים התחלנו לחלוב פעם ביותר, 20 פרות מתו. השבוע נתחיל 2 חליבות, מזון מוכן מאמבר ואנחנו רק מחלקים אותו". כמות החלב כשליש ממה שהיה, כ-5000 ליטר ליום, לפני המלחמה שיווקנו ב-13.5 אלף ליטר ליום".

המתנדבים?

"מלאכים, פשוט מלאכים, מחצית רפתנים והשאר אנשים מכל רחבי הארץ שפשוט באו להתנדב ועושים כאן עבודת קודש עם רצון לתרום, עם הרבה אנרגיות. אני באופן אישי מאוד מעריך אותם, זה לא מובן מאליו. זה עם ישראל, זה כל היופי ואנחנו חייבים לחשוב לטווח רחוק".

כמה לדעתך נפגע ענף החלב בעוטף?

"מבלי לחשוב יותר מדי, אני מניח שכמחצית מהעדר שלנו יצטרכו לצאת, יש לנו 400 פרות אך לדעתי כחצי יצטרכו לצאת. בעצם נתחיל מחדש, אתה עובד על עדר שנים, בהקשר הגנטי ופתאום באה אירוע כזה. באשר לעוטף, ברוב המקומות חזרו לחלוב אחרי 4 ימים, ככה שאצלם המצב שונה. נחל עוז, עלומים, נירים, עין השלושה, ניר יצחק וחולית, 5 רפתות שיהיו בעיות עם העדר. מדובר ברפתות מהטובות בארץ. היה שלב שאמרנו, מוותרים, נעשה מעשה כיסופים אבל בסוף החלטנו להמשיך. בנינו מכון לפני 3 חודשים, עדיין לא נהנינו ממנו. אך בסוף הכל אפשר לשקם, חיים אי אפשר".

מסר לממשלה?

"שאלה מאוד קשה, בתנאים שהיו, אנשים לא יחזרו, כאילו אם כל העסק עכשיו נגמר עם הפסקת אש קטנה, אף אחד לא יחזור יותר. עם כל הציונות והאהבה לנחל עוז, לא נבדוק שוב את אלת המזל".

אתה בכלל מעכל מה קרה?

"תשמע, היתה כאן הפרת חוזה בינינו לבין המדינה, הצבא הרדים אותנו בכל השנה הזאת. החל מלקיחת נשקים מכיתת כוננות, הוצאת הצבא מהקיבוץ, אמרו יש גדר, הכל טוב. הרגשה קשה של כעס ובגידה. מה שהיה לא יהיה עוד, הם מבחינתם שברו את החוזה שהיה לנו איתם, עם המדינה. אני עדיין לא מתמודד עם זה, אך אני צריך לנהל את החיים שלי, המשפחה שלי. אתה רואה כאן כבר, ילדים פוסט טראומתיים שכל ההתנהגות שלהם בהתאם. אני לא במצב ללכת ללוויות וניחום אבלים, כל אירוע כזה רק מוריד אותך. הייתי בלוויה של הרבש"צ שהיה חבר קרוב וזהו".

התנהלות השרים ונתניהו?

"יש לנו עם נפלא, הנהגה חרא, אתה רואה את כמות המתנדבים, עם ישראל מתגלה בגדולתו. איזה מדינה, אתה יודע, יש כאן קהילה שלמה, אף שר לא הגיע לכאן ואני לא מדבר על ראש הממשלה שעדיין לא הוציא את המילה קיבוץ מהפה שלו. זה נראה לך הגיוני, נורמלי, אבל עזוב, יש לנו דאגות אחרות".

ומה עם הרפת?

"כרגע, אחרי הרבה תלאות, הרפת התייצבה, שבוע ראשון לא היו חליבות כי המכון נהרס, לקח 4 ימים להחזיר אותו למצב שניתן לחלוב. לאחר 8 ימים התחלנו לחלוב פעם ביותר, 20 פרות מתו. השבוע נתחיל 2 חליבות, מזון מוכן מאמבר ואנחנו רק מחלקים אותו". כמות החלב כשליש ממה שהיה, כ-5000 ליטר ליום, לפני המלחמה שיווקנו ב-13.5 אלף ליטר ליום".

המתנדבים?

"מלאכים, פשוט מלאכים, מחצית רפתנים והשאר אנשים מכל רחבי הארץ שפשוט באו להתנדב ועושים כאן עבודת קודש עם רצון לתרום, עם הרבה אנרגיות. אני באופן אישי מאוד מעריך אותם, זה לא מובן מאליו. זה עם ישראל, זה כל היופי ואנחנו חייבים לחשוב לטווח רחוק".

כמה לדעתך נפגע ענף החלב בעוטף?

"מבלי לחשוב יותר מדי, אני מניח שכמחצית מהעדר שלנו יצטרכו לצאת, יש לנו 400 פרות אך לדעתי כחצי יצטרכו לצאת. בעצם נתחיל מחדש, אתה עובד על עדר שנים, בהקשר הגנטי ופתאום באה אירוע כזה. באשר לעוטף, ברוב המקומות חזרו לחלוב אחרי 4 ימים, ככה שאצלם המצב שונה. נחל עוז, עלומים, נירים, עין השלושה, ניר יצחק וחולית, 5 רפתות שיהיו בעיות עם העדר. מדובר ברפתות מהטובות בארץ. היה שלב שאמרנו, מוותרים, נעשה מעשה כיסופים אבל בסוף החלטנו להמשיך. בנינו מכון לפני 3 חודשים, עדיין לא נהנינו ממנו. אך בסוף הכל אפשר לשקם, חיים אי אפשר".

מסר לממשלה?

"איזה ממשלה, יש ממשלה?, אין לי מושג מה היא עושה, אבל אולי כדאי שהיא תתחיל לעבוד, הגיע הזמן, 1400 נרצחים, לא הגיע הזמן שיעבדו קצת?