יש פעמים בחיים שבהם הכל מתגמד ואין לנו הרבה ברירות אלא לכתוב את האמת, לצעוק את דעתנו ואת מה שנכון וללכת עם הלב מבלי חשש. כי אחרת אין כל טעם לכל מה שאנחנו עושים כאן וכעת הגענו לאחת מהפעמים הללו.
כי החקלאות הישראלית בסכנת חיים ואיתה למעשה חלק גדול מהחלום הציוני. אז רגע לפני שנשב כולנו בשולחן החג ונדבר ביציאת מצרים ועל חירות האדם. בואו נדבר על מדיניות ממשלתית ושרי אוצר וחקלאות שהחליטו לעשות
קופה פוליטית על גבם של החקלאים הישראלים. בואו נדבר על צדק, על כלכלה ויוקר המחיה, בואו נדבר על פופוליזם, אהבת הארץ והאדמה. ואם לא נתעורר ונצעק, הרי שנוכל אולי לקנות אננס מקוסטה ריקה, אבל החקלאות הישראלית
תמות, מוות יקר, מיותר, מוות אכזר!
לחפש את המזומנים
ולפני הכל, מילה ל אנשינו בענף החלב, אם לרגע חשבתם שאפשר להתעלם ולשבת בשקט בזמן שהשר להרס החקלאות עושה שמות ולמלמל בשקט, העיקר שאצלנו יש הסכם, אתם טועים ומטעים. כי לאחר שהם יסיימו לחסל את ענפי הירקות, הפירות, הביצים, הבשר והדגה הם יגיעו גם אלינו, לענף החלב. כי קפיטליזם ויבוא פרוע לא עוצרת בכניסה לרפת ואם רק נבדוק מה קרה באירופה וגם כאן אצלנו, לענפים שנפתחו לייבוא ללא חשיבה, נבין את המשמעות.
בואו ניקח את ענפי הבשר, הדגה, שהיו ענפים מפוארים בישראל ופרנסו בכבוד אלפי משפחות, מושבים וקיבוצים. כיום ענף הדגה גוסס עקב יבוא פרוע ומותיר אחריו שובל של מובטלים, ומה קיבלנו אתם שואלים? יבוא של תוצרת ירודה (בחלקים גדולים ממנה) והרס הענף כחול לבן. וכך גם ענף הבשר שנפתח ליבוא פרוע וללא מחשבה, המחסל למעשה את הענף בארץ וכיום שולטות בענף 2 חברות על, הן ביבוא והן במכירה בארץ, המחירים, מיותר לציין, בשני הענפים, לא ממש ירדו, יש מי שיאמר שאף עלו. אך שר החקלאות פורר והבוס שלו, ליברמן, לא מתעניינים במספרים. הם ממשיכים בכל הכוח לפתוח את שוק היבוא, לפגוע קשות בחקלאות כחול לבן ולמלא את כיסיהם של רשתות המזון הגדולות ומספר יבואנים שלעיתים הם בעצם אותם אנשים. די אם נבחן את הרווחים האסטרונומים של רמי לוי, שופרסל ושאר רשתות השיווק נוספות, כמו גם את רווחי היבואנים, מדובר ברווחים של מאות מיליוני שקלים לרבעון, רווח נקי. שם הכסף, שם הפער, שם יוקר המחיה ולא אצל החקלאים בערבה, בעוטף עזה, ברמת הגולן או בגבול הצפון, אך לשרי האוצר, החקלאות והכלכלה, אין את האומץ והכוח להתעמת מול
הטייקונים, אז הם נטפלים לחקלאים. ובמה שר החקלאות והיבוא עסוק? בתצוגות אופנה, בקמפיינים ובתשדירים במיליוני שקלים מקופת המדינה. אהה כן וגם בדאגה עמוקה לכלבים באוקראינה (שזה באמת חשוב) השר הוציא הודעה חגיגית במיוחד שבה נכתב "משרד החקלאות ופיתוח הכפר מתגייס לסייע לפליטים מאוקראינה ויעניק "סל קליטה" עבור חיות המחמד שברשותם". תודו שזה נורא מרגש. חוץ מזה שפורר חתם על הסכם ליבוא אננס מקוסטה ריקה, כי מה נעשה בלי אננס מדרום אמריקה ועסוק בהמשך חיסול ענף הביצים על ידי יבוא פרוע של מכסות ביצים מרחבי הגלובוס.
ושלא יובן בטעות כי אני נגד רפורמות, בהחלט שכן, אך במחשבה, בתכנון, בחמלה.
ערבה בוכיה
בוא איתי פורר, בוא לערבה ונחפש מיליונרים, נחפש אותם שם במושבים, בישובים המרוחקים, באמצע שום מקום. בוא איתי לחפש את מי שאתה מאשים ביוקר המחיה.
אני זוכר את הערבה פורחת, גרתי באילת תקופה לא קצרה, רק לפני קצת יותר מעשור, ציונות ללא מרכאות, אנשי אדמה שהגיעו לחבל ארץ שומם והפריחו אותו ללא הכר. פעם הערבה היתה למקור גאווה לאומית, הפלפלים, העגבניות, האבטיחים, המלונים והתמרים, היו גאווה ציונית. חקלאות כחול לבן במיטבה, איכותית, טעימה וזמינה. אך בעולם קפיטליסטי וציני, טל שפירא וחבריו הפריעו ליבואנים ולטייקונים ואז הוחלט לייבש אותם לאט ופשוט לחסל את החקלאות בערבה, כמו גם בפרפיריות אחרות. מעבר למשמעות הכלכלית, הרי שמדובר בשטח ספר, על גבול ירדן, שטח חשוב שהיה שנים נווה מדבר וכיום חלקים גדולים ממנו נטושים ושדות נבולים. להקשיב לטל שפירא ופשוט לבכות, ללא ציניות. לבכות על הטיפשות, על הרשעות, על חוסר המחשבה והיעדר תכנון. שפירא 58 ממושב צופר בערבה, 30 שנים חקלאי, מגדל פלפלים ותמרים, משפחה לתפארת, בנים משרתים ביחידות קרביות וכיום, כיום הוא מביט בשדות הצהובים וליבו נשבר לרסיסים, ההרגשה כי המדינה פשוט זנחה אותם, תמורת בצע כסף ליבואנים. תקשיב לו פורר, תקשיב לו ותבין עד לאן הרחקת לכת. מונולוג עצוב של שפירא "כמגדל פלפל, אני לא רואה שום סיבה לפתוח עונה נוספת, זה כבר פשוט לא משתלם. אני לא רואה שום גידול שמשתלם לשתול וישאיר לי קצת כסף. בשורה התחתונה, התמורה שאתה מקבל לא מכסה את ההוצאות. אני מקבל על הפלפל שלי 3 וחצי שקלים, הפלפל נמכר במינימום בין 7 ל 12- שקלים ברשתות ובחנויות קטנות במרכז, גם יותר. עלות כוח האדם הכי יקרה בעולם, הסכם העסקה הוא בלתי אפשרי, זה הדבר העיקרי שגרם לסגירת מרבית המשקים בארץ. עלויות כוח האדם בלתי הגיוניות ובלתי אפשרויות. כל מי שמייצר משהו, יודע מה עלות הייצור והוא קובע את המחיר. את הפלפל והעגבניה שלי אי אפשר לאחסן והרשתות מנצלות את זה. החקלאי לא יודע אף פעם כמה כסף הוא יקבל, איפה זה נשמע דבר כזה, אנחנו יודעים לגדל מצוין, אבל למכור אנחנו לא יודעים. אנחנו לא נגד יבוא או רפורמות, רק מה, בוא נעשה תחרות הוגנת,
בוא נשווה את התנאים. פועל בתורכיה או בעזה, או בירדן, מקבל כ 30- שקל וכאן אני משלם 350- 400 שקל על יום עבודה, עלות פועל כ 8000- שקל בחודש. עכשיו לך תתחרה עם היבוא. היינו 100 חקלאים במושב ונשארנו 25 חקלאים, עין יהב היו 150 משפחות חקלאים, נותרו כ 25- חקלאים. וככה הערבה מתרוקנת. וזה לא רק בערבה, זה בכל הארץ. הם הרגו את החקלאות בישראל, הלב שלי נשבר כי זה הרבה יותר מחקלאות, זו הנשמה שלנו כעם, כציונים, כאנשי עבודה. בשנה האחרונה, מה שפורר עושה בשירות הבוס ליברמן הוא פשוט נורא, בכיה לדורות, כי משק שייסגר לעולם לא יפתח שוב. פורר הוא השר לחיסול החקלאות, הוא חושב שאנחנו אשמים ביוקר המחיה, אנחנו יצרני המזון של המדינה. אם רוצים אותנו כאן, או לא, התרומה שלנו בגבולות המדינה, בהיאחזות בקרקע, הרי יש דברים שאי אפשר לחשבן בכסף. תראה מה קורה בנגב כעת, אז מה הערך של ההתיישבות, הציונות. לא למדנו כלום מהקורונה, מהמלחמה באוקראינה, עד כמה חשובה חקלאות ובטחון מזון".
קפיטליזם חזירי
אז איך בעצם קרה שהחקלאות הישראלית, גאוות המפעל הציוני לדורותיו, ענף שכל ראשי הממשלה התפארו בו במשך עשרות שנים, איך קרה שמגיע שר חקלאות, בעידודו ובחסותו של שר אוצר ומחליטים לחרב את החקלאות בשם יוקר המחיה ופופוליזם זול ומסוכן. איך קורה שמגיע שר חקלאות שמעולם לא ראה חממה בימיו, לא שתל צמח מימיו והופך למומחה חקלאי, הוא ושולחו, שר האוצר ליברמן. יש לומר את האמת, המגמה החלה כבר לפני שנים, ככול שהקפיטליזם החזירי הרים כאן ראש והפך לדבר העיקרי, החקלאות הפכה למטרה קלה של פוליטיקאים חסרי השראה, שפחדו ופוחדים לטפל באומץ ביוקר המחיה, בפערי המחירים בין החקלאי לרשתות המזון. זה לא סוד, החקלאים הולכים ומתמעטים, אין הדר, אין כבוד ובקרוב גם לא תהיה פרנסה. הפארסה הנוראית של הוועדה לבדיקת פערי המחירים בחקלאות בראשות ד"ר רון מלכא, מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשיה, רק מוכיחה עד לאן מוכנים הפוליטיקאים ללכת בכדי לסדר את המספרים כרצונם. מעבר לרוב בעלי המקצוע, כולל במשרד החקלאות ומחקרים שנעשו, המוכיחים ומראים כי הפער אינו באשמת החקלאי, נהפוך הוא. באה וועדה בין משרדית
ומאשימה, חד וחלק, את החקלאים כי מרבית הרווחים הולכים אליהם. הלובי החקלאי בכנסת הזדעק, מומחים צעקו, אך שר היבוא ושר האוצר בשלהם. וכך הפכו החקלאים, לאויבי העם, בשניה אחת של רשעות פוליטית טהורה. הוועדה שלא טרחה להראות מהיכן הגיעו המספרים, העמיסה על החקלאים את ההובלה, בית האריזה וכל ההוצאות הנלוות, עד הירקן בשכונה. כך בונים נרטיב ההופך אנשי עמל, שרובם חיים בצניעות, בפריפריה והופכים אותם לאויבים של עקרות הבית בישראל. עכשיו לך תעמוד מול הכוחות הללו ומול הטייקונים ותצעק, אבל זה לא אנחנו, זה הם.
סוף דבר?
אין בכלל ספק כי החקלאות בישראל חייבת לעבור רפורמות בכדי להיערך לעולם החדש, החקלאים עצמם כבר החלו, הם הצטמצמו, סיפורם מזכיר את סיפור הסוס הרעב שבעליו הפסיק בהדרגה לתת לו אוכל ולראות עד מתי יחזיק מעמד בלי למות. ושיהיה ברור, למרות הפרסומת ותשדירי היח"צ, אין כרגע כסף שמחולק לחקלאים, התמיכה הישירה שהמדינה מציעה לחקלאים לא סוכמה עדיין, היא נמצאת בדיונים ורחוקה מהכרעה. מה שיש זו בעצם פתיחת השוק המקומי ליבוא פרוע וחסר תכנון של הכל מכל. השדות הצהובים בערבה, בעוטף עזה, בעמק הירדן, מספרות את הסיפור. לא משתלם להיות חקלאי בישראל. הפוליטיקאים בעצם וויתרו על חקלאות כחול לבן וזה יעלה לכולנו ביוקר. שהרי ביטחון תזונתי זו לא סיסמא, זו המציאות בעולם של מגיפות, מלחמות ומחסור במזון. ולא אמרנו מילה על הטרור החקלאי שפתאום כולם נזכרו בו, מחירי המים השערורייתיים ועוד ועוד. רוצים רפורמות, בבקשה, תנו לחקלאי את הכלים להתחרות..
עיתון חג
וכן, אלא מה, הכנו לכם גיליון חג יחיד ומיוחד, הכולל חשיפה ראשונה של הפריה חוץ גופית של עגלה ועגל. פרויקט מיוחד על הרפת הקיבוצית, קווים לדמותה. ההרצאות והמחקרים הנבחרים מכנס שנערך על ידי שה"מ, ראיונות מפתיעים, חדשות ועוד ועוד. ובשם מערכת 'משק הבקר והחלב' מברך את קוראינו, לקוחותינו וכל העוסקים בענף הנהדר שלנו, בברכת חג שמח, חג חירות אמיתי, חג של חמלה ואהבה. חג שבו אולי נבין כולנו, כי אם אין חקלאות אין מדינה. חג שמח
