יומן מלחמה #4
אוקטובר 2024
7/10 שנה אחרי
נוהל תמיכה לקידום ביטחון המזון באמצעות כלי מיכון להגברת התפוקה, העלאת איכותה וחיסכון בכוח אדם לשנת 2024
סרג’יו פישלים יו”ר הנהלת התאחדות יצרני החלב: “אנחנו חייבים ללמוד, להתמודד ולהשפיע על דעת הקהל בצורה אקטיבית” – ראובן זלץ
הוא מהאנשים המרכזיים ברפת החלב הישראלית ובנוסף לתפקידו בהתאחדות, מכהן כרכז התארגנות רפתות עמק הירדן ורמת הגולן. סרג’יו פישלים המנהל גם את רפת קיבוצו כפר חרוב אומר ל’משק הבקר והחלב’ “אנחנו חיים היום בעולם של דעת קהל והגיע הזמן שענף החלב יחל בקמפיין פרסום מאסיבי, בכל הרשתות ואמצעי התקשורת”.
ראיון במהלך נסיעה מתוחה באווירה מלחמתית בכבישי הגולן הריקים •
זו הקדנציה השניה של סרג’יו פישלים כרכז התארגנות רפתות עמק הירדן ורמת הגולן וזאת בנוסף לתפקידו כיו”ר התאחדות יצרני החלב. בזמנו הפנוי שאין לו, הוא גם מנהל את רפת כפר חרוב (ראו כתבה על רפתות רמת הגולן) וחבר הנהלה בלא מעט רפתות. כיום, תחילת אוגוסט, הדבר המטריד ביותר את רפתני רמת הגולן הוא עלויות המזון לייצור חלב עקב המרחק הגיאוגרפי., הוזלת עלויות המים והכשרת שטחי גד”ש, התשומה היקרה ביותר. ספק אם משהו מהדברים הללו יקרה, בטח לא במציאות העכשווית ובטח שלא בזמן הקרוב. אמנם שר החקלאות הבטיח להיאבק להוזלת המים לחקלאות, אך מולו עומד שר האוצר ואת דעותיו אתם כבר מכירים. באשר לשטחי גד”ש, יש דיבורים על כך אך גם זה ייקח עוד לא מעט זמן, כך שהבעיות עדיין כאן בכדי להישאר. ולמרות זאת אומר לנו סרג’יו: “יש בגולן רפתות מצוינות, מקצועיות ומנהלים מוכשרים ומה שתלוי בנו אנחנו נמשיך לייצר חלב איכותי, תוך הסתכלות מציאותית על העתיד. יש הרבה לחץ של תקיפות ולצד זה מוכנות גדולה, אנחנו עובדים תחת מתח קשה עקב המצב והמלחמה. עדיין לא רואים מהממשלה התייחסות ראויה למצב ולתושבים החיים במתח כבר כמעט שנה”.
אנחנו נוסעים בכבישי רמת הגולן, שומם כאן, למה המדינה לא משקיעה בבניה ובפיתוח שטחים חקלאיים?
“אין לי הסבר, רמת הגולן זה אזור גיאוגרפי גדול וארוך. יש כאן עתודות קרקע, אתה רואה את המרחקים, אפשר היה לעשות כאן גן עדן. לבנות יישובים, קיבוצים, להפריח את הגולן, אך זו החלטה ממשלתית שאיננה קשורה לנו. המצב מורכב גם ככה ואנחנו עסוקים להמשיך ולעבוד, מה גם שלא רואים את הסוף למלחמה הזו”.
יציבות ואופק כלכלי
סרג’יו הוא רפתן עסוק, העבודה לעולם איננה נגמרת והמצב המורכב בה נמצאת ישראל, כמו גם הלחצים מצד פקידי האוצר, לא מבשרים טובות. “אנחנו חזקים” אומר לנו סרג’יו ומוסיף “בסך הכל הענף שלנו יציב ומייצר מזון ברמה גבוהה, אני בהחלט מודע למצב, לסגירת רפתות, לרצון לוודאות כלכלית ועתיד בטוח, אך צריך לזכור באיזו סביבה אנחנו פועלים והמצב שבה נמצאת המדינה שלנו”
תמונת מצב עדכנית של רפתות רמת הגולן?
“רפתות רמת הגולן פועלות כמעט אותו דבר, זאת אומרת באותה מתכונת כמו לפני המלחמה. בתחילה היה חשש מבריחת כוח אדם אך הצלחנו להתגבר על כך. הרבה מאוד עובדים מקצועיים נקראו למילואים והיינו צריכים להתנהל בתוך הסיטואציה. בשנה שכברה המלחמה השפיעה פחות, אך היתה התפרצות של קדחת קיקיונית וחטפנו חזק. הרבה פרות חלו, אצלנו בכפר חרוב קצת תמותה. גם החיסון שנןתנים הוא לא נגד הזן הספציפי הזה, כעת יש דיון בעניין.”
הבעיות המטרידות ביותר?
“יציבות הייצור, אופק כלכלי והמכסות, אך זה באופן כללי נכון לכל הענף, הרפתות בגולן הן בסך הכל במצב טוב, יש שותפויות גדולות ושותפויות בצמיחה. יש בגולן 5 רפתות כפולות, רפת ר’ומח, רמת מגשימים ומחניים קציר וקשת, רפת טנא שהן גשור ומבוא חמה, רפת בזלת, רפת חדשה בבניה, כפר חרוב ואפיק, רפת תל קציר וקשת ורפת בשנית, אלוני הבשן וחולתא. רפתות עם 3 שותפים, רפת מפלים, יונתן אלומות ומעגן ורפת צפון הגולן, היחידה בארץ שהוקמה כשותפות, בין הקיבוצים, אורטל, אלרום ומרום גולן. אנחנו כל הזמן עם היד על הדופק, חושבים על העתיד, קדימה אבל מאמינים גדולים בענף ובעתידו”.
המשימות העיקריות מבחינך?
סרג’יו מחייך ” 3 נושאים, זה פשוט, הסכם לטווח ארוך מול הממשלה, יצירת דור המשך ועתודה ניהולית לרפתות ולניהול הענף ושמירה על מוסדות הענף, אנחנו חייבים התאחדות חזקה”.
הממשלה רוצה להפחית את מכסות הייצור המקומי?
“כיום, בזמן מלחמה שרפתני ישראל עובדים חלקם תחת אש וממשיכים לייצר חלב ולשמור, תרתי משמע על הגבולות באספקת מזון סדיר. משרדי הממשלה מתעסקים בהקטנת הייצור המקומי ופגיעה נוספת בחקלאות הישראלית. לפני זמן מה פנו להתאחדות, אנשים מאגף הכספים במשרד האוצר ויועצים כלכליים של ראש הממשלה על מנת להיפגש ולהניע רפורמה חדשה בענף החלב שעיקרה צמצום הייצור המקומי לטובת ייבוא. כמובן שאנחנו ניאבק למניעת הרפורמה ומכתבים ברוח זו כבר יצאו למי שצריך. אני מקווה שמשרד החקלאות ימשיך לתמוך ולעמוד לצד הרפתנים והחקלאים”.’
הסיכומים הכלכליים האחרונים, מגמות?
“האזור חייב להתייעל בהוצאות מזון, כי יחסית הוצאות המזון לייצור חלב, גדולות משאר חלקי הארץ. מה שאפיין את הסיכומים הכלכליים שלנו, הנקודות החשובות לשיפור, הצורך בירידת הוצאות מזון, ושיפור באחוזי ההתעברות. דבר נוסף פערים קיצוניים ברווחיות בין הרפתות. מרגישים בצורה מובהקת ברווחיות את יתרון הגודל בשותפויות ברפתות רמת הגולן. הנקודות החיוביות, רמת הניהול בשותפויות ברמת הגולן טובה ובעלת השפעה חיובית מאוד על הביצועי של הרפתות”.
הענף משתנה לנגד עינינו?
“תראה, בכובע של מנהל רפת, צריך להתמקד בגודל הרפת ובהשקעות בטכנולוגיה מתקדמת גם בתחום המזון. שני דברים חשובים, התאמת הרפת לעידן שאחרי המכסות וגם לתת במה ולייצר דור המשך המכוון לטכנולוגיה. אני לא רואה שנצליח ליצור דור המשך לענף אם נמשיך להיות רק בלואו טק, אחנו חייבים להתקדם ולמשוך אלינו צעירים. לצערי אני רואה את המגמה של פירוק המכסות וניהולם על ידי המדינה ולהפיכה לשוק תחרותי שלא בהכרח יעשה טוב לצרכים. אני מאמין ביכולות שלנו וצריך לתת מספיק כלים בכדי שנוכל להתמודד במצב החדש. שזה אומר, חיזוק שינוי והתאמה של המוסדות הקיימים, בניית עתודות ניהוליות לדור המשך צעיר ורעב לעבודה כחול לבן. המשימות מול העיניים כרגע, הסכם לטווח ארוך, שדרוג טכנולוגי של כל מערכות הענף לדוגמא תוכנת נעה ועוד”.
כיו”ר הנהלת ההתאחדות, איך אתה רואה את תפקידה בזמנים מורכבים כאלה?
“ההתאחדות חייבת להתחדש ולמקד את עבודת המנכ”ל גם לתוך ההתאחדות, יחד עם זה אנחנו חייבים לדעת להשתמש בגורמי מקצוע חיצוניים בכדי לגבש אסטרטגיה לטווח ארוך. היום אנחנו בעולם של דעת קהל והגיע הזמן שענף החלב יחל בקמפיין פרסום מאסיבי, בכל הרשתות ואמצעי התקשורת, על חשיבות הענף, איכותו, חקלאות כחול לבן. זה לדעתי הזמן הנכון. דעת הקהל תקבע את רוח התקופה ויש לזה השפעה על החלטות הפוליטיקאים. אנחנו חייבים להתחיל להשתמש בתקשורת”. לסיום מבקש סרג’יו לומר “שנמשיך להיות מאוחדים ולספק את החלב שלנו שהוא הטוב בעולם, זו גאווה גדולה להיות חלק מענף החלב הישראלי. ואם יורשה לי מילה אחרונה, שכל החטופים יחזרו הביתה, עכשיו!”. ▲
טור אישי- מה שטוב לאירופה? ארנון אושרי
הנה אנחנו סופרים שנה מאז השבעה באוקטובר, יום ששינה את חיינו לעד. ובעוד אנחנו סופרים את מתינו והמלחמה עדיין בשיאה, מישהו החליט כי מה שטוב לאירופה, בטח טוב גם לנו. האמת, נשמע מפתה, מי לא רוצה אירופה. רק לך תסביר למר ברקת המיליארדר, שפופוליזם לא
קונים במכולת ועלות ייצור ליטר חלב שלנו, יקר לפחות פי 2 מזה באירופה. העיקר שיש תשדירים וקמפיין.
שנה שפויה שתהיה לנו •
כבר כמעט שנה חלפה מאז השבעה באוקטובר ונדמה שרבים מאיתנו נעצרנו באוקטובר 2023 . אנחנו עדיין בעיצומו של אחד המאורעות הדרמטיים בקנה מידה היסטורי שכולנו חווים ועוסקים בו מדי יום. יתכן ותידרש עוד פרספקטיבה כדי לאמוד את עוצמת הזעזוע שאנחנו חווים. בשנה הנוראית הזו שמאז אוקטובר השחור, שינויים ותובנות רבים שאנחנו עוברים, משנים את תפיסת המציאות ומשפיעים על ערכי היסוד שלנו. מבלי להיכנס לפוליטיקה, הרי שאי אפשר שלא להישאב לתוך מערבולת הרגשות והזעזוע שכולנו חווים וחשים. בתוך כל הסער הבלתי נגמר הזה, עם כל הדרמות והכאב, שוב מתבלטת החקלאות כעוגן למציאות היום יומית הקשה. החקלאות ממשיכה, ככורח המציאות, בזריעה, שתילה, קטיף, אסיף, חליבה, רדיה ובתוך כל המערבולת הזו ויחסי ישראל המתערערים עם מדינות העולם שבה ועולה העובדה הבסיסית שללא חקלאות חזקה יציבה ומגוונת, ישראל תימצא במקום קשה ובלתי אפשרי בכל הקשור לביטחון המזון. והנה הגיע שר הכלכלה עם חזון “מה שטוב לאירופה”. בטח מה שטוב, מה שטוב לאירופה זו סביבה יציבה עם חקלאות שמקומה וחשיבותה לא ניתנים כלל לערעור. השוק האירופי יודע לתמוך לעודד ולשמר את החקלאות המקומית, השוק האירופי יודע להגן על היצור המקומי, ואילו כאן בישראל, ברוח פורום קהלת, השוק הישראלי פרוץ לכל עבר, בשם השוק החופשי כביכול, אפשר לייבא עגבניות מטורקיה או ירדן, אפשר לייבא תוצרת חלב ניגר מפולין, רק לא שמים לב שאל מול החופש הזה, נתון החקלאי הישראלי בסד של אילוצים ברובם מלאכותיים שקושרים במאבק הזה את ידיו מאחור ועם המשקולות האלו עליו להתחרות.
תחרות הוגנת?
החקלאי הישראלי מתחרה במחיר המים בטורקיה, בשכר העבודה בירדן, בתמיכות הנדיבות של השוק האירופי ביצרני החלב. עליו להתחרות אל מול כל היבוא הזה, כשבישראל אין באמת תחרות, לא בין בנקים (מישהו שם לב לרווחי העתק הבנקים ולגובה הריביות עבור הלוואות) אין גם תחרות בין רשתות השיווק ואל הקהל השבוי של משקי הבית. יש כמובן מי שנהנה, היבואנים, הממשלה, אבל לא היצרנים ולא הצרכנים. בתוך מיטת סדום הזו שבה מאריכים את הקצר ומקצרים את הארוך, מפעלי העיבוד לא פועלים בשבתות וחגים (מדינה יהודית לא?) מקפידים על כשרות כמובן וכל אלו באים לידי ביטוי במחיר התוצרת. מה עוד? מחירי התשומות שברובם נקבעים מראש, חשמל דלק מים שכר עבודה אגרות. ובתוך כל המערבולת הזו, נקלענו כולנו לאסון הכבד אי פעם בתולדות המדינה, עם אלפי הרוגים, חטופים, חבלי ארץ שננטשו, קהילות שנחרבו. לכן כולנו חייבים לחשוב מחדש על מיקומה וחשיבותה של החקלאות הישראלית.
נדרשת כאן מערכת ערכים וחשיבה אחרת, נדרשת אחריות לאומית לטיפוח קידום ושמירה על החקלאים המקומיים. לחזור שוב לסיסמאות הישנות של “טוב לאירופה” ושאר דברי האיוולת של קהלת שאולי (וגם זה לא בטוח) מתאימים לשווקים גדולים ומשוכללים כבאירופה או ארצות הברית, אבל לא למדינת אי מורכבת וייחודית כישראל. בטח לא למדינה שפריסת ההתיישבות עדיין וכנראה לתמיד תהיה חשובה, סימון הגבולות ע”י ההתיישבות החקלאית זו לא סיסמא ריקה, אלא מחויבת מציאות. שמירה על שרשרת הדורות של החקלאים זו שאלה קיומית ולא כמליצה, אלא ככורח בל יגונה. שיהיה ברור, אנחנו, החקלאים הישראלים, לא נגד תחרות, אבל תחרות בתנאים הוגנים, תחרות על איכות התוצרת לא על עלויות היצור. ברור לנו שבתחרות על איכות, אין לנו מתחרים, אבל בתחרות על עלויות היצור שברובן המכריע אין לחקלאי כל אמירה, בתחרות הזו אנחנו מפסידים ואיתנו משקי הבית והמדינה.
לכן, לקראת השנה החדשה, יש לאחל למדינה ולכולנו, ראשית שיוחזרו כל החטופים, זו משימה קדושה ברמה ערכית. ומעבר למשימה זו, שתחזור הבינה למקבלי ההחלטות ותינבט במוחם ההבנה שחקלאות, אינה עוד ענף בשוק החופשי, חקלאות והחקלאים הם החולייה החשובה ביתר בחיבור בין העם לאדמתו ולביטחונו, בטחון המזון ובטחון הגבולות.
שנה טובה ושפויה לכולנו ▲
שנה טובה תשפ”ה
דגן יראל: “הרפתנים שלנו, ממחישים מהי שליחות לאומית”
מנכ”ל התאחדות יצרני החלב, דגן יראל, נכנס לתפקידו לפני כחצי שנה, בזמן מלחמה קשה כשחלק מרפתות החלב פועלות בקו האש. אך גם בתקופה זו, יש מי שמנסה להעביר רפורמות נוספות העלולות לפגוע בענף החלב. יראל, בראיון מיוחד לקראת השנה שבפתח אומר ל’משק הבקר והחלב’ “המחשבה לקדם רפורמה מבנית בענף בעת הזו, בעיצומה של מלחמה, באמצעות חוק ההסדרים לשנת 2025 . יוזמה תמוהה ואף מנותקת מהמציאות”. יראל מדבר ומתייחס לרפתות תחת אש, ההתאחדות ופעולותיה, למשרד האוצר והרפורמות ולנושא הרפתות הנסגרות.
מזה כשנה, פועלות רפתות בקו האש, בעוטף עזה ובצפון הארץ, מה שנקרא, שגרת מלחמה. התאחדות יצרני החלב עושה כמיטב יכולתה לסייע לרפתנים בקו האש. יראל “רפתות העוטף וקווי העימות בצפון נמצאות מזה כשנה ב’שגרת מלחמה’. המשמעות היא שכ 30%- מתוצרת החלב במדינת ישראל פועלת תחת איומים ותחת אש”.
רפתות בישראל, פועלות במתכונת חירום?
“אכן כן, רבות דובר על גבורת הרפתנים והרפתניות בשנה הזו. אותו חוסן ואותן תעצומות נפש, שמאפשרים להם לקום עם עלות השחר לעוד יום עבודה שגורלו לוט בערפל, ולממש באופן בלתי מתפשר את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב, לייצר חלב ישראלי איכותי, לגדל ולשבח את העדר הישראלי ולשמור על החקלאות הישראלית פועמת ונושמת. והנה, תזכורת מהאתגרים שעמם מתמודדים הרפתנים שלנו רק מהחודשים האחרונים. פגיעה ישירה ברפת משפחתית בבית שערים בעמק יזרעאל אך לפני ימים ספורים, שהסבה נזק אדיר לרפת שורשית ותיקה. כמעט מחצית מהעדר נהרג, נזק אדיר לסככות ולמערכות החשמל והמים. לאירוע קשה הזה קדמה בתחילת אוגוסט פגיעה ישירה ברפת משפחתית בבית הלל בגליל העליון ושוב – פרות נהרגו, נזק כבד לסככות, לתשתיות ולכלים התפעוליים. ולאירוע זה קדמה במהלך חודש יוני פגיעה קשה ברפת עין השלושה בעוטף. פצצת מרגמה שגרמה להרג פרות ולנזק כבד לרפת הקיבוצית, תזכורת כואבת נוספת למחיר הכבד שמשלמים רפתני ישראל מאז השבת השחורה של ה 7- באוקטובר. ככל שהאתגרים הם מעבר לכל דמיון וחרף המצוקה והמכאוב, הרפתנים שלנו ממשיכים וממחישים מהי שליחות לאומית אמיתית, ומעבר לכך – אי אפשר שלא לחוש גאווה אדירה מהערבות ההדדית ומהסולידריות בענף החלב. ההתגייסות של כולם למען כולם באירועים קשים, בהם הווטרינרים של ארגון ‘החקלאית’, חברי התאחדות יצרני החלב, נציגי מועצת החלב, המחלבות, הרפתנים ואנשי ההתיישבות באזורים השונים. הכל כדי לסייע ולתמוך בשיקום מחדש של הרפתות ושל העשייה החקלאית והציונית. ברור מאליו כי אי אפשר לנרמל את המציאות הבלתי נתפסת הזו ובצוק העיתים עלינו לזכור ולהזכיר כל העת: השיקום ביום שאחרי המלחמה חייב להתבסס על ההכרה והצורך בחיזוק הרפת הישראלית בגבולות, בקווי העימות, בכל נקודה. בהעצמת ייצור החלב המקומי כדי שלעולם לא יחסר חלב בישראל – לא בשעת מלחמה ולא במצבי קיצון אחרים”.
ולצד זה, משרד האוצר מכין רפורמה?
“הרעיונות לרפורמה בענף החלב הם לא חדשים. המועצה הלאומית לכלכלה ואגף התקציבים באוצר מובילים את הרעיון הזה כבר שנים רבות, תוך הישענות על תיאוריות כלכליות והשוואת נתונים, שאינם עומדים בקנה אחד עם מורכבות ענף החלב הישראלי, כמו גם עיקרון מהותי מרכזי: חשיבות השמירה על התכנון בשוק החלב המקומי. מה שכן חדש, מפתיע ואף מטריד, זו המחשבה לקדם רפורמה מבנית בענף בעת הזו, בעיצומה של מלחמה, באמצעות חוק ההסדרים לשנת 2025 . יוזמה תמוהה ואף מנותקת מהמציאות, שהרי תובנה אחת ברורה וחד משמעית קיבלנו בשנה האחרונה – ענף החלב והרפתנים עמדו במבחן הקשה ביותר שניתן להם: במבחן המעשה למול תיאוריית הייבוא, או תיאוריות שונות ומשונות נוספות. יצרני החלב הם בפירוש אי של יציבות בתקופה של אי יציבות ואף גיליון אקסל שנבנה במשרדים בירושלים לא יוכל להגיע לתוצאות המוכחות בשטח, בזכות הרפתנים וגורמי הענף. בהקשר זה, אסון השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל הובילו לחשש כבד למחסור עצום בחלב, אולם במבחן המעשה הרפתנים וגורמי הענף עמדו במחויבות הבלתי כתובה שלהם לאזרחי ישראל, לא היה מחסור בחלב גולמי לאורך השנה מורכבת, אספקת החלב הטרי והאיכותי המשיכה ללא הפסקה וללא פשרות. ובאשר לרפורמות, אנו מתנגדים באופן נחרץ לרעיונות שהוצגו ובוודאי בעת הזו. אנו אף זוכים לתמיכה גורפת בנושא של שר החקלאות וביטחון המזון, ומשקיעים מאמצים רבים להוריד את הרעיון הזה מסדר היום של חוק ההסדרים. נעשה ככל יכולתנו כדי שהרפורמה לא תעלה בחוק ההסדרים לשנת התקציב ועדיין עלינו לזכור כי בתום 2025 יפקע הסכם החלב שנחתם בשנת 2022 . על-כן, אנו נצטרך לגבש רעיונות והצעות לטובת שמירת היציבות והוודאות בענף בכלל ולרפתנים בפרט”.
סגירת רפתות חלב, משפחתיות וקיבוציות, הופך לנושא כואב, דעתך?
“מזה שנים רבות ובהשפעת תהליכים רגולטוריים, אנו עדים למגמה של קיטון במספר הרפתות והגדלת יחידות הייצור באמצעות שותפויות. נזכיר גם נשכחות בדבר העוולות עמן התמודד ענף החלב לאורך שנים, כחלק מהגזרות על המגזר החקלאי כולו. בשנה האחרונה, תחת ערפל המלחמה, נסגרו בסה”כ חמש רפתות קיבוציות בהן שתי רפתות בערבה, אחת בבקעה ואחת בעמק הירדן. כמובן שאף אחד לא שמח על כך וזה כואב לכולנו. כל רפת היא נקודה על מפת ההתיישבות וחשובה לשמירה על התכלית הראויה, לתעסוקה, בעיקר בפריפריה הגיאוגרפית – ולשמירה על הקרקע והחקלאות הישראלית. עם זאת, נדגיש כי סגירת רפת אינה בהכרח אומרת הקטנת פעילות ענף החלב, ולראיה – בכ 600- רפתות שפועלות כיום ברחבי ישראל נשמר היקף ייצור יציב של 1.5 מיליארד ליטר חלב גולמי בשנה, בדומה לממוצע בשנים קודמות”.
ביקרת לאחרונה ברפתות בערבה?
“אכן כן, ביקרתי ברפתות הערבה, כמו גם בקיבוצים שבהם נסגרו רפתות, נפגשתי עם הרפתנים, מנהלי וחברי הקהילות, עם אנשי המחלבות וגורמי שרשרת ענף החלב הישראלי. חשוב לי להדגיש, הרפתות בערבה, בבקעה ובעמק הירדן הם נכס להתיישבות החקלאית, הם נכס לפריפריה הגיאוגרפית והם נכס למדינת ישראל. עלינו לפעול ככל הניתן על מנת לאפשר את קיומן של הרפתות דווקא באזורים המרוחקים, ולייצר עבורן מסלולים ייחודיים שייקלו על התמודדותן עם אתגרים ייחודיים כמו החום הקיצוני והמרחקים הגדולים. אנו נחושים לשמור על כל רפת ולא נשאיר אף רפת מאחור. תקופה זו מחדדת את חשיבותן ותרומתן למדינה, לחברה ולמשק בישראל, ומחובתנו במיוחד היום ולקראת השנים הבאות להעצים ולחזק את הרפתות במרחב הכפרי”.
איך ההתאחדות פועלת בתקופה מורכבת זו?
“ראשית, אני חייב לשבח את עובדי ההתאחדות. יש לנו עובדים ותיקים, מסורים, מקצועיים ואיכותיים, אין ספק שהרפתנים יכולים להיות גאים בהם. לתפיסתי, ההתאחדות היא כיפת ההגנה על יצרני החלב בישראל כלפי חוץ וגוף מקצועי ושירותי מוביל כלפי פנים. כך לדוגמה, דרישתנו
במסגרת תקנות תכנון משק החלב -הוראת שעה להתמודדות עם מצבי חירום ואספקה סדירה של חלב, שהתקבלה על-ידי דירקטוריון מועצת החלב ובתמיכת שר החקלאות וביטחון המזון, בדרך לאישורה בוועדת הכלכלה. זאת במטרה לסייע ליצרנים בפריפריה הגיאוגרפית ו/או ליצרנים קטנים-בינוניים מהמגזרים הקיבוצי והמושבי, גם במידה והם לא הוצמדו ל’מחלבה קולטת’ או שהצמדתם הופסקה, בעת מקרים של מחסור או צורך בניהול מלאים. בנוסף, השלמנו מול מס רכוש את תהליך פתיחת ‘המסלול הוורוד’ לרפתות בגין נזקים עקיפים, כאפשרות נוספת לניהול תהליך תביעה יותר יעיל ומהיר, במקביל לאפשרות להגשת תביעות בגין נזקים עקיפים במסגרת ‘המסלול האדום’ המוכר. במעגל הפנימי, אם אני צריך להצביע על רגל אחת שתעמוד במרכז העיסוק שלנו לשנת תשפ”ה אזי אצביע על נושא מערכות המידע וקידום מערכת הנ.ע.ה. לצד זאת נעמול על שיפור מתמיד של השירותים לרפתן. עוד נזכיר כי יצאו לדרך הבחירות למועצת ההתאחדות ולוועדת הביקורת, שיתקיימו בפברואר 2025 – ואני קורא לכולם לקחת חלק בזכות הדמוקרטית העומדת לזכותם. זה המקום לציין גם את נציגי הרפתנים המכהנים
בהנהלה, במועצה ובוועדת ביקורת על תרומתם לקידום הרפתנים וההתאחדות”.
לסיום, איחולים לשנה הבאה?
“קודם כל השבת כל החטופות והחטופים הביתה, עכשיו!
מעבר לכך, כולנו תקווה שהשקט והביטחון יחזרו לחיינו, נוכל לקום ולשקם את שנהרס, לבנות מחדש את החוסן הקהילתי, לזרוע את ההזדמנויות לצמיחתה המחודשת של ההתיישבות החקלאית. לחזק ולהתחזק אל מול אתגרי התקומה.
אם נרצה לשאוב עידוד לקראת השנה החדשה, הרי נמצא אותה באמת פשוטה אחת: היכן שיש רפת, יש חקלאות, יש התיישבות – ותהיה תקומה! והלוואי- הלוואי שנראה את הימים האחרים, כפי שכתב חיים חפר: ‘..אנחנו עוד נראה את הימים האחרים, נראה אותם יותר מהר מאשר אנו משערים. וכשיבוא השקט, ימשול בשערים וכל דברי ימינו אלה יחרטו בתוך הספרים, נביט אז זה בזה במבטים המוזרים, ונזכור אז כי הלכנו יחד לימים האחרים’. ימים אחרים וטובים, שעוד יגיעו”.
דבר העורך, חוברת 432 – ראובן זלץ
בעוד כמה ימים נציין שנה למלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל. שנה קשה של שכול, כאב והתמודדות מורכבת במציאות מלחמתית שעדיין לא רואים את הסוף. אך אם למדנו, משהו אחד ברור מהשנה האחרונה, הרי שאין תחליף לחקלאות כחול לבן, אין תחליף לייצור מקומי ולביטחון מזון. ולא, מר ברקת, אנחנו לא באירופה וכל מה שטוב ונכון שם, לא מתאים לכאן.
גאה להביא לפניכם גיליון חגים מיוחד ומרגש, המביא את סיפורם של רפתני ישראל ואנשי ענף החלב, אנשים שהוכיחו את גבורתם, חריצותם ודבקותם לקרקע ולציונות. ועל כך, תודה!
ברקת תתעורר, כאן זה לא אירופה!
פעם כתבו שירים על חקלאות עברית, היללו ושבחו את התוצרת הציונית, החקלאות תפסה מקום של כבוד בחגים, באירועים לאומיים. פעם להיות חקלאי היתה גאווה גדולה, ציונות אמיתית, ערכים, עבודת אדמה וחריצות אין קץ. ואז הגיע הקפיטליזם הקיצוני ואיתו פורום קהלת. וכיום, לאחר שנים של פגיעה והרס מתמשך של החקלאות כחול לבן תוך התעמרות שיטתית בחקלאים, פתאום מתברר לכולם, גם לשרי הממשלה כי חסרות עגבניות, חסר דבש, אין מספיק שמן זית, שום, ביצים ושאר ירקות. אז מה עושה הממשלה ופקידי משרד האוצר, מאשרים ייבוא מזון פטור ממכס של, ירקות ופירות מתורכיה, מירדן ועוד מדינות “אוהבות ישראל” ואחרות. והרי זה חלם, שלא לומר טיפשות על גבול הרשעות.
כי יכולנו להיות עצמאיים לחלוטין בייצור המזון שלנו, בטח בכל הקשור לפירות, ירקות ומוצרי חלב. לכולנו זכור כי רק לפני כשנתיים, היה כאן שר חקלאות שניסה לחרב את החקלאות, כך לדברי מנכ”ל משרד החקלאות הנוכחי. נעקרו עצי זית, חוסלו כוורות דבש, לא נזרע שום בגלל יבוא וחוסר כדאיות, נעקרו עצי פרי, נהרסו חממות ובאופן כללי, החקלאי הישראלי הפך ללא רצוי והואשם כאחראי ליוקר המחיה. גניבת הדעת של שר הכלכלה ברקת, המריץ קמפיין פופוליסטי ויקר על חשבוננו המנסה לשכנע אותנו “כי מה שטוב לאירופה, טוב לישראל” ושוב הופך את החקלאים הישראלים כמי שאחראים על יוקר המחיה בארץ. ברקת, מיליארד מנותק ספק אם היה אי פעם בחנות ירקות, רוצה לקרוץ לצרכן הישראלי ולבנות את שמו כמי שפעל למען הורדת יוקר המחיה. והרי כבר ידוע כי רק יבוא, ללא שום הגבלה, חשיבה או מדיניות, אינו מוריד את יוקר המחיה, לעיתים אף גורם לעלייתו. אבל מציאות לחוד ועובדות לחוד, אנחנו חיים היום בעידן השקר והכזב כשהאמת איננה נחשבת. למעשה, בפועל, הזנחה של שנים רבות של החקלאים והחקלאות הישראלית שהובילו לירידה בכמות החקלאים, לבירוקרטיה נוראית, למחירי מים גבוהים לחקלאות והרשימה ארוכה, דבר שגרם כמובן לירידה בכמות שטחי החקלאות וכפועל יוצא, לעליית מחירים ומחסור בירקות ופירות. את זה מנצלים בציניות נוראית, פקידי האוצר בחסות פורום קהלת המאשימים את החקלאים, רפתנים בכל העוולות.
צריך לומר את האמת אין לחקלאים את הלובי ואת הכוח, הממון ויחסי הציבור בכדי להעביר את המסר הצודק שלהם לכלל אזרחי ישראל. אך החקלאים הם עם עקשן, הם לא יוותרו בקלות, חקלאי לא יעזוב את אדמתו, מדובר באנשי עמל, אוהבי הארץ, רק תנו להם לעבוד בשקט ובתנאים שיאפשרו להם לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב בעולם וישראל תרוויח. תנו להם לגדל, לזרוע, לשתול מכל משבעת המינים ועוד מינים רבים. תנו להם, זה הביטחון שלנו. והלוואי שבשנה הבאה, שממש כבר כאן בפתח, תוחזר החקלאות למקומה הטיבעי, לקידמת הבמה וממשלת ישראל תבין סוף סוף כי אם חקלאות כאן, ציונות כאן. ואם חלילה לא תהיה חקלאות כחול לבן, ישראל תהפוך לנתמכת על שולחנם של התורכים, הירדנים ויבואנים המתעניינים רק בכסף. וזו חברים לא סיטואציה מומלצת. בשבילי רק חקלאות ישראלית, כי אין לנו ברירה אחרת!
בין בארי לרמת הגולן
הגיליון שאתם קוראים בו ממש עכשיו, הפך למעין מסע לארץ שראל החקלאית, ארץ ישראל העובדת, המגדלת בקר במרעה חופשי על כל המורכבות והסכנות, לארץ ישראל הזורעת והקוצרת, לישראל החולבת. מקיבוץ בארי והמפגש החד פעמי בעוצמתו עם דגן פלג, מי שהקים את מחלבת בארי הידועה והסיפור הבלתי נתפס של ה 7- באוקטובר ועד רפתות רמת הגולן, קיבוציות, משפחתיות. זאת ועוד, תמצאו בגיליון זה פרויקט מיוחד על עדרי הבקר במרעה חופשי, על השריפות, הקשיים, הרגולציה, כולל ראיונות עם תום גילת, בוקר ממלכיה, מנהלת ‘מרעה גולן’ ומנכ”ל אמב”ל. עוד בגיליון, ביקור ברפת משפחתית בכפר ביאליק, הסיפור המפתיע והאופטימי של רפת גלאון. ראיון עם מנכ”ל אפימילק, על ענף החלב, הווה ועתיד. ראיון עם עינב נבו-קוך אחראית קשרי יצרנים בחברת שטראוס, חדשות החקלאית, טור חדש של ד”ר סיון לאקר, טורים אישיים, חדשות, מחקרים ועוד.
אנחנו ב’משק הבקר והחלב’ מאוד גאים בגיליון זה ועשינו מאמצים ניכרים בכדי שנמשיך ונוביל את העיתון שלכם קדימה, מבחינת הגיוון, התיעוד והראיונות. אנחנו בטוחים שתמצאו מה לקרוא בו, להתעדכן על ענף החלב שלנו.
שנה חדשה בפתח
זה לא זמן לחגיגות, אנחנו במלחמה ויש עדיין 101 חטופות וחטופים בעזה. ועדיין, ראש השנה כבר כאן ואנחנו מתפללים לחזרתם של כל החטופות והחטופים, עכשיו. שתהיה לנו שנה טובה הרבה יותר, שנה של שקט, שנה של שיקום ובניה. שנה של פרנסה טובה, בריאות וחמלה. שחיילנו יחזרו בשלום ונוכל כבר לנשום לרווחה. שתהיה שנה של שלום בינינו, שנה של תקווה חדשה. בשמי ובשם עובדי ‘משק הבקר והחלב’ אנו שולחים לכם איחולים לימים שקטים, בריאות והמשך ייצור חלב בשפע. אמן.
שלכם ובשבילכם,
עורך המגזין, ראובן זלץ
050-5518827
meshekhabakar@gmail.com