מחבר: דויד שליט

רפת בודדת של הקיבוץ שהופרט עוד בסוף שנות ה 90- , פרנסת הקיבוץ מבוססת בעיקר על ענפי חקלאות, גד"ש חזק, מדגה, מנגו אבוקדו ולול. המדגה שהיה מהענפים העיקריים ספג מכה קשה בשנים האחרונות כתוצאה ממדיניות הממשלה והיבוא. הרפת חייבת תכנון חדש והשקעה
מאסיבית, אחרת עתידה לא ברור כלל.

הרפת הוקמה בשנות ה- 40, בעלת מכסה 3.7 מיליון ליטר, 330 חולבות, 250 עגלות לתחלופה. מרכז מזון עצמאי, מכון חליבה ישן מאוד שדירת דג של צח"מ 14 על 14 . 3 חליבות ביום, החלב משווק לתנובה. יריב וישנו, 43 בן משק, כיום מתגורר במושב מנחמיה, נשוי לשהם ואב ל-4 ילדים. יריב: "הסיפור שלי בעצם הוא די פשוט, גדלתי ברפת מגיל 13 ומכאן התגלגלנו. לאחר השחרור מצה"ל חזרתי לרפת והתחלתי לעבוד בכל התפקידים, כולל מגוון קורסים בנושא. בדצמבר 2007 התמניתי למנהל הרפת".

מה עם כוח אדם?
"בגדול אנחנו 11 חבר'ה, יעל ברדה חברת משק מספר 2, אחראית בריאות, אהרון כהן חבר משק, אחראי האבסה וירון אברהם אחזקה. בנוסף יש לנו 3 עובדים זרים ו 3- סטודנטים מרוואנדה".

טראומה ומשבר גדול
זה לא מובן מאליו שרפת מעוז חיים פועלת ומתפקדת, הרפת חוותה טראומה קשה עליה מספר יריב "במרץ 2019 התגלתה כאן מחלת השחפת, אני לא אשכח את היום בו זה קרה. הוצאנו פרות בצורה רגילה לבית מטבחיים ויום לאחר מכן קבלתי טלפון ונאמר לי כי יש בעיות עם הבשר וקיים חשד לשחפת. התגובה הראשונה שלי היתה הלם מוחלט, פשוט הלם מוחלט. לא ידעתי דבר על המחלה ואז נכנסנו מיד לסבב בדיקות ראשוני. במהלך הבדיקות התגלו כ-50 נגועות שהומתו ברפת. לאחר מכן נכנסנו לסבבי בדיקות כל חודשיים, עד אשר הוחלט על ידי השירותים הווטרינריים כי המחלה לא יכולה להיעלם באופן טבעי ואז הוחלט והוכרז על השמדת העדר כולו. בסופו של תהליך כואב, נאלצנו להשמיד את שאר העדר שמנה 350 ראש. אלו היו ימים קשים מאוד כאן אצלנו, ימים של חוסר וודאות ועצב גדול".

למעשה נשארתם בלי רפת?
"כן, זה נכון. אך מכיוון שידענו שההחלטה על ההשמדה תגיע, התכוננו מבעוד מועד והסתובבתי ברחבי הארץ למצוא פרות לרפת ובמקביל, הרפת נכנסה לתהליך חיטוי של 3 שבועות ועוד הדממה של חודש וחצי לוודא שלא נשארו שאריות של החיידק. בעצם הרפת עמדה שוממה ודוממת מאוגוסט 20 עד אוקטובר 2020 ".

עברה מחשבה במשק לחסל לתמיד את הרפת?
"היה דיון בנושא 'הרפת לאן' והוחלט על החזרת העדר ולהתניע את העסק מחדש".

איך הרפת כיום?
"הרפת בשנתיים האחרונות, החזירה כמותית את מה שהיה לפני עידן השחפת, כיום אנחנו מייצרים את מכסת החלב שלנו ואף חרגנו ב-100 אלף ליטר ב- 2022".

בעיות בוערות?
יריב "בעיקר המכון, הוא ישן מאוד, איטי ומסורבל וחליבה נמשכת כ-4 וחצי שעות, אנחנו חייבים מכון חדש, אך לצערי כרגע הסיכוי קלוש. בעיה נוספת, הצפיפות בסככות, 14 מטר לפרה שזה צפוף מאוד ויוצר לא מעט בעיות. ובעיה שהיא ידועה בכל הענף, כוח האדם. ישראלים לא רוצים לעבוד ברפת. בכלל, הישראלים לא רוצים לשמוע על עבודה בחקלאות, עצוב".

צינון בקיץ?
"יש חצר צינון ואנחנו מצננים מסביב לשעון בחודשי הקיץ הארוכים, 3 מקלחות בין החליבות ועוד 3 בחליבות, יש גם צינון משלים במכלאות בקבוצות".

אז לאחר כל מה שאמרת, לאן הולכת רפת מעוז חיים?
"זו שאלה טובה, ההחלטות יתקבלו בשנה שנתיים הקרובות, כל האופציות על הפרק. יש לי תוכנית סדורה ומוכנה למכון ורפת חדשה אך נכון לעכשיו אין החלטה וזה לא ממש בריא לרפת ולעתיד שלה".

איך הרפתות באזור?
"יש ויש, מזג האויר כאן מהקשים שיש בארץ אם לא בעולם כולו וההשקעה בצינון ועוד אלמנטים היא גדולה הרבה יותר ממקומות אחרים. ברמה האישית, אני מאוד מקווה שהקיבוץ יחליט את ההחלטה הנכונה וכקיבוץ המסתמך רק על חקלאות, חייב להבין שרפת כיום, בישראל, הוא הענף הבטוח ביותר בחקלאות".

המדגה באזור היה ענף מוביל בשנים האחרונות, הייבוא פגע בו קשה?
"לצערי זה נכון והקיבוץ חייב להחליף דיסקט ולהבין איפה הכסף הבטוח נמצא. אני מאוד מקווה שבעוד כמה שנים שתבוא לעשות כתבה נוספת, תמצא אותי ברפת חדשה מעבר לגדר".

 

יעל ברדה בן ארי מספר 2 ברפת מעוז חיים, נשואה לעוז בן ארי והזוג גר בקיבוץ. יעל " הגעתי לרפת ממש במקרה במסגרת גרעין נחל למשק בשנת 1998 , נשארתי כאן, התקבלתי לחברות ומאז, 13 שנים אני ברפת. התחלתי כחולבת, לאחר מכן יונקיסטית, כמו כל הנשים וכיום אני אחראית בריאות עדר".

למה דווקא רפת?
"כי אין כמו עבודה עם בעלי חיים, פשוט ככה. מגיעה בבוקר לחליבה, בודקת את הפרות, טיפול, תפעול יום עבודה, מזריע, ביקור רופא, ניהול כל העבודה ברפת. הייתי בקורסי בריאות והמלטות, הסתובבתי לא מעט ברפתות, למדתי תוך כדי תנועה".

איך את עם הקונספט של נשים ברפת?
"אני לגמרי בעד ואוהבת, חושבת שנשים מטבען רגישות יותר ויכולות להתחבר לעניין בקלות יותר מהגברים. אני לגמרי בעניין של הרפת, מקווה תישאר כאן וכל היא היא כאן, אז גם אני". "אני חושבת שאם חלילה יסגרו את הרפת זו תהיה טעות גדולה, יש לה פוטנציאל נהדר ואני מקווה שהמשק יגיע להחלטה הנכונה"

רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק א' – ראובן זלץ
רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק ב' – ראובן זלץ

קיבוץ נווה אור שוכן בצפון עמק בית שאן, בלב עמק המעיינות ובסמוך לכביש 90 . קיבוץ מופרט החברים בו כ 250- חברים, המתפרנס מגידולי שדה, מטעים ורפת. הקיבוץ חי מהרפת ולכן עתידו נכון לשנים הקרובות, מובטח.

הרפת הוקמה בשנות ה- 50, מכון חליבה שנבנה בשנות ה- 80, 370 חולבות ומכסה של.. מרכז מזון עצמאי, החלב מהדרין משווק לתנובה. אייל כהן, 39 , הגיע לנווה אור ב- 2018 כיום חבר קיבוץ, נשוי לעומר בת הקיבוץ ולזוג 2 ילדים.
אייל: "הכרתי את עומר בחו"ל, באוסטרליה ובפעם הראשונה שבאתי לקיבוץ, ידעתי מיד שזה המקום שלי, באותו ביקור הלכנו לרפת, כי לבחור עירוני זו אטרקציה ואז אמרתי שאני רוצה לעבוד ברפת, לחיות בקיבוץ, לגדל את ילדי ואני נהנה ומודה על כל רגע. אני חייב לומר שאני פשוט מאוהב באנשים כאן ובקיבוץ. אני מטבעי בן אדם מאוד שמח, תימני אתה יודע".
על עבודתו ברפת מספר אייל "התחלתי את הדרך ברפת כאיש תחזוקה ולאט לאט הפכתי לאיש צוות מהמניין וכיום אני מספר 2 ואחראי בריאות, אחראי מכון חליבה על כל התחזוקה ומנהל עבודה".

הבעיות של הרפת?
"היו לנו בעיות של ייצור חלב וכיום, לאחר החלפת תזונאי ונוהלי עבודה, אנחנו נמצאים במקום הרבה יותר טוב מכל הבחינות. היו לנו גם בעיות של פוריות, אך לשמחתנו גם בעיה זו נפתרה בשיתוף פעולה עם הווטרינר".

צינונים בקיץ?
"כמעט 24 שעות לאורך כל השבוע, עומסי חום כבדים בקיץ, צינונים בחצר המתנה, יש תכנון על צינון בשבילי הולכה אך הדבר תלוי בהשקעה ותקציב".

כוח אדם?
10 אנשי צוות, ירון זלוסקי מאביס, אילן קלפטר יונקיה ומפטמה, יובל שגיא איש אחזקה, חמזה זועבי עובד כללי ואני ורוויטל כץ מנהלת הרפת ו 4- תאילנדים".

איך נראה העתיד מבחינתכם?
"השאיפה היא להמשיך ולהשתפר בכל הפרמטרים, ייצור חלב, המלטות באחוזים גבוהים, הרפת בנווה אור חשובה לכלכלת המשק ולשמחתי אנחנו במגמת עליה שרק יימשך".

רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד – ראובן זלץ חלק א'
רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד – ראובן זלץ חלק ב'

הישובים לאורך כביש 90 , נקראים בשפה היבשה, פריפריה, על כל המשתמע ממילה זו והמטענים הנלווים. אין בכלל ספק כי מדינת ישראל מזניחה לאורך שנים את הפריפריה ומעדיפה להשקיע, דווקא במרכז הארץ וביהודה ושומרון. 'משק הבקר והחלב' ממשיך במסעו
ובמבט פנימה אל הרפתות והאנשים המתגוררים ביישובי הפריפריה, שומרים על הגבול הארוך במדינה כמו גם על שטחי קרקע נרחבים. פרויקט המביא את קולם של ישראלים, חקלאים, רפתנים, אולי הציונים האחרונים. פרק שני במסע שהחל ברפת כפר גלעדי ויסתיים אי
שם בערבה.
לחלק הראשון של הפרוייקט

עמק המעיינות הוא ללא ספק מהמקומות היפים בארץ, שדות חקלאיים עד קצה השמים, נחלים, בריכות דגים, נופים משתנים ובקיץ מהמקומות החמים בעולם. משם המשכנו את המסע שלנו, שהחל בגיליון הקודם, אל הרפתות לאורך כביש 90 , הכביש הארוך בישראל. דרכם ניסינו לצייר תמונת מצב עדכנית של אנשים חרוצים, המרגישים לא פעם כי המדינה לא ממש סופרת אותם וכמו שאמר לי רפתן וותיק "ככה זה שאין לך מפלגה הדואגת לך".

רפת קיבוץ נווה אור
רפת קיבוץ מעוז חיים
רפת קיבוץ נווה איתן
רפת קיבוץ עין הנצי"ב

לתפוס את שרית זו משימה לא פשוטה, האישה לא עוצרת לרגע ותזזת בחינניות בין בית הספר בנהלל, הרפת המשפחתית במושבה יוקנעם, מטלות משפחתיות, עשיית גבינות וכן, יש לה זמן להיות אמא במשרה מלאה. ככי כה זה עם נשים, הן מספיקות הרבה יותר מאיתנו הגברים. שרית יוקר, 44 "מרגישה כמו בת 16 בזכות הילדים" נשואה לארנון, לזוג 2 בנות, המשפחה מתגוררת ביוקנעם המושבה. מגיל 18 שרית ברפתות, הירושלמית במקור שנחשפה לרפת בקיבוץ אפיקים לאחר שהגיעה כבת גרעין ופשוט התאהבה ומאז היא בענף, כן, היא אומרת, ככה, פשוט. שרית "אני יודעת שזה נשמע בנאלי ונורא דביק אבל זו האמת, התאהבתי בענף ולא רואה את חיי ללא ענף החלב ורפת והחיים שלחו לי בן זוג ובעל שהוא ממשפחת רפתנים, ככה שהכל מסתדר כמו שצריך". היא עבדה ברפתות קיבוציות עד שהכירה את בעלה ארנון יוקר. הם נפגשו לראשונה בקורס פוריות במפעלי 'העמק 'והחלו לצאת רק לאחר שנפגשו שוב, לאחר כשנה, בקורס ניהול רפת במדרשת רופין והשאר זו היסטוריה.

ארנון דור רביעי למשפחת רפתנים במושבה יוקנעם, הוריו של ארנון, יוסי ובטי עדיין מתחזקים את הרפת המשפחתית בעזרתם של שרית וארנון ובני משפחה נוספים. שרית "הרפת אצלנו בבית היא מאוד מאוד נוכחת וחשובה לנו, בעיקר בגלל האפקט החינוכי חקלאי, כי רפת זה לא רק לחלוב פרות, זה הרבה מעבר לזה. רפת זה ציונות, שמירה על החקלאות והנצחת המסורת המשפחתית. אני רואה את השמירה על הרפת המשפחתית כערך עליון וכל הנושא הזה מאוד חשוב לי לארנון ולמשפחה שלנו".

 

תחביב שיהפוך למקצוע
לפני כשנתיים החלה שרית לעשות גבינות, בינתיים זה אמנם רק תחביב אך מי שמכיר את שרית והאנרגיה שלה, יודע כי בקרוב זה יהפוך למקצוע נוסף. שרית "אני מאוד מקווה שלא ירחק היום והגבנות תהפוך למקצוע שלי, כמובן כתוספת לרפתנות. מקווה שאוכל להתפרנס מעשיית גבינות כי זה עוד פן שמאוד מעוניינת לפתח. בינתיים אני עושה גבינות לפעמים בעזרת בנותיי ואולי יום אחד כל המשפחה תוכל לקחת את זה צעד אחד קדימה. למדתי בשני קורסים של גבנות של משרד החקלאות ונסעתי ללמוד בצרפת ובספרד, מאוד נהנית מהעשייה הזו, סוג של תרפיה לאחר העבודה היום יומית".

 

גבנית לעתיד?
שרית צוחקת "כן, אני אוהבת ליצור באופן כללי וזה תחום המסקרן ומאתגר אותי מאוד. אני מתנסה בכל סוגי הגבינות, קשות, רכות, והתחלתי להכין גם מלבי עם בנותיי בתקופת הקורונה, כי חיפשנו איך להמתיק לאנשים כאן את היום. אני שמחה שאנשים אוהבים את המלבי שלנו, אז החבר'ה טעמו ואהבו לשמחתי הרבה".

החקלאות המשפחתית נעלמת מיוקנעם, עצוב לא?
"נכון, מאוד עצוב, נשארנו רק 3 רפתות קטנות במושבה, לצערי זה הולך לכיוון של משהו שאיננו כדאי, זו עבודה שוחקת וזה ענף קשה לעבודה. מה גם שהרווחיות נשחקת והמדינה כנראה לא רוצה רפתות קטנות. אנחנו מאוד אוהבים את הענף ונאחזים ברפת המשפחתית אך יש המון רפתות עם בעיות של דור המשך ולצערי לא מעט רפתות משפחתיות הולכות ונסגרות ולכן, בין השאר אני עובדת בתחום החינוך ומנסה בכל כוחי להעמיד דור צעיר של רפתנים באמצעות העבודה החינוכית בבית הספר בנהלל".

נראה שהמדינה וויתרה על הרפתות המשפחתיות?
"לצערי זה נכון, הכל הולך לכיוון תעשייתי גדול, בכלל כל העסקים הקטנים נשחקים לא רק בתחום הרפת וזה מאוד עצוב, כי אני מאמינה גדולה בעסקים משפחתיים, קטנים, המתפרנסים בכבוד, בעבודה משפחתית, מסורתית. אני הייתי רוצה שהמדינה תעודד רפתות קטנות כי החשיבות שלהן היא הרבה מעבר לכלכלית".

מחשבות על עתיד הרפת המשפחתית?
"ההורים של ארנון כבר די מבוגרים והעבודה הקשה ברפת מתחילה להיות קשה להם. ויש בהחלט מחשבה לעתיד. ארנון כבן ממשיך, חזק מאוד ורוצה את הרפת אך זה לא פשוט בכלל. כשאני רואה רפתות משפחתיות באירופה ואיך הם משמרים את המסורת המשפחתית, הגבינות שלהם, כל רפת מייצרת חלב לגבינות שהם מייצרים, אני מאוד מקנאה. מאוד מתחברת לקונספט המשפחתי הזה ומאוד מייחלת שזה יקרה גם כאן אצלנו בישראל".

אז מה באשר לעתיד?
"אני מאוד מקווה שישמרו יותר על הרפתות הקטנות, זה כל כך חשוב לעתיד המדינה מהבחינה החינוכית, ערכית, ציונית, מסורתית. אפשר לשלב את הרפתות כענף תיירות מצליח, וכמובן למשוך את דור העתיד לעבודה ברפת. אולי אני נאיבית, אבל אני מאוד אוהבת את הרפתות הקטנות, כי זה בנפשנו. ככול שהרפתות נעשות תעשיות, גדולות, זה הופך לעוד תעשיה ממוכנת וחסרת נשמה, ללא לב. בני האדם צריכים לב, נשמה, אהבה, אחרת מה נשאר לנו. צריך להבין, כל רפת שנסגרת, לעולם לא תחזור, זהו נגמר, זה גלגל שאי אפשר להחזיר אחורה. המושבים יהפכו לנדל"ן וזה עצוב. ראינו בקורונה כמה ענף המזון חשוב שיהיה עצמאי כאן בישראל ולא תמיד הגודל קובע. הייתי מאוד רוצה שישמרו על הרפתות הקיימות, המשפחתיות, הקטנות, שהממשלה תבין עד כמה חשובה העבודה המשפחתית המשמרת מסורת של עשרות שנים. זה כל כך חשוב לנוף הישראלי כמו גם לציונות בארץ ישראל. רפת זו תפיסת חיים, דרך חיים ויש לעשות כל מאמץ לשמר את הרפת כמו גם את החקלאות כחול לבן. אסור לנו לשכוח מאיפה באנו. ההתיישבות העברית, אם זה יעלם, איפה נהיה עוד כמה שנים, נהפוך למדינה ללא נשמה, חסרת ערכים חשובים של עבודה עברית".

חשיבות העבודה בצוות?
"כשעבדתי ברפתות הקיבוציות תמיד היה חשוב לי לייצר הווי חוויתי, חברי שלא באים לעבודה רק לעבוד וללכת הביתה אלא לתת ערך מוסף שהעובדים ירגישו שייכות, נכונות ומוטיבציה, דבר המשפיע על איכות העבודה והכל תלוי בגישה של המנהל".

נשים ברפת החלב?
"בתקופה האחרונה מתגבשת קבוצת מנהלות ברפת החלב, כרגע יש כ 13- נשים והכוונה להתפתח ולהפוך את הקבוצה למשהו קבוע מאוד מגבש. כעת אני בונה איזה קורס שאני מקווה להשיג לו מימון. קורס שייתן כלים ניהוליים לנשים בענף המתמודדות עם קונפליקטים בתחומי ניהול. אני חושבת כי מאוד חשוב שתהיינה נשים רבות ככול האפשר ברפת ובצאן והכוונה היא לייצר חוויה נשית בענף שהוא גברי מאוד".

היית רוצה עוד נשים בענף?
"בטח, אם דברנו על לב ואהבה, הרי שלנשים יש לב ענק וניהול אחר מגברים, נשים יודעות להיות אסרטיביות ומקצועיות, אך לדעתי אנחנו עובדות ממקום של אהבה אימהית ועם פחות אגו וזה מאוד חשוב לעבודה יום יומית. תראה למשל את רפת צאלים, מנוהלת על ידי נשים ונחשבת
לאחת מהרפתות טובות בארץ.

את מנהלת רפת בית הספר חקלאי נהלל, יש עתיד?
כן, הרפת שלנו בבית הספר קטנה, מכסה כמיליון ליטר לשנה אך זו רפת טובה ומתפקדת היטב. העבודה עם בני נוער לא תמיד פשוטה, היא זו עבודה מאתגרת אך טומנת בתוכה חוויה חינוכית עצומה ומלאת סיפוק. זו עבודה מורכבת מבחינת הרכב התלמידים וגילם והכוונה שלנו היא לייצר חוויה חינוכית, לימודית. יש תלמידות ותלמידים הלומדים מגמת רפת לבגרות ויש גם כאלה המתאהבים בענף ונשארים איתנו כחלק מהצוות החינוכי ומובילים חניכים צעירים מהם, למשל תלמיד י"א חונך תלמיד בכיתה ח'".

אז פורום קהלת רוצה עולם בו כולם מתחרים בכולם כאילו שזו חזות הכול, עולם של כלכלה אכזרית שלא רואה את הפרט, עולם שאין בו טיפת מחשבה לאומית או ציונית, חקלאית ומבחינת הוגי הרעיון (שאגב גורמים אולטרה ימניים מממנים אותו) אנחנו, חקלאי ישראל, לא רק, אבל בנו אני עוסק, נתונים לחסדי ייבוא פרוע ושחיקת רווחים מתמדת.
כי מישהו באמת חושב שאנחנו אמורים להתחרות עם מחירי המים בטורקיה, שכר העבודה בעזה והסבסוד האירופי. כל זה, כשאנחנו הרפתנים מיועלים על כורחנו כל שנה בשני אחוז. משלמים אגרות והיטלים למינם, על מוצרי החלב מוטל מע"מ בניגוד למדינות אירופה, וכולנו במדינת אי שאין בה ממש תחרות בין רשתות. שרשרת הערך מבחינת האוצר מסתכמת ברפתנים, חקלאים כי אנחנו הרי אשמים ביוקר המחיה וכל היתר, חיים בעולם שכולו טוב, מספר קטן של יבואנים
שולטים על השוק, מספר רשתות השיווק קטן באופן מעורר חרדה וזה הרי לא באמת מוביל לתחרות אמיתית. ולאחר כל זה, אנחנו החקלאים, הרפתנים צריכים להתחרות עם גבינות
מפולין, הולנד, צרפת והרי כולם יודעים שאין מדובר בתחרות הוגנת ובאמת חופשית. ובאותה נשימה, רפתות נסגרות בכל חודש, החקלאים מתבגרים ומעטים רוצים לעסוק בחקלאות,
הטייקונים וחברות המזון הגדולות שולטות בשוק ועכשיו לך תעבוד ברפת ותרוויח כסף למחייתך.

לחשב מסלול ומהר
עד כה, לצערי, לא הצלחנו, אנחנו הרפתנים והחקלאים בכלל, להבחין ולהבין שאנחנו משחקים לידי כל האלה בדרך ההתנהלות שלנו, לא השכלנו להבין שללא ריכוז מאמץ, ללא שיתוף פעולה ומשמעת ארגונית, ניפול תמיד לידי כל מי שרק חפץ בכך וכך הגד"ש ממקסם את הרווח על חשבוננו, היבואנים גוזרים קופן הרשתות חוגגות על גב התוצרת שלנו והריבון לא באמת סופר אותנו. חישובי ההתנהלות מולנו וכל ההסכמים איתנו הם קצרי מועד, מה שלא באמת מאפשר ליצור אופק כלכלי להשקעות ומכווץ את הענף, לא השכלנו להבין שמיליארד וחצי ליטרים של חלב זה כוח.
ולכן אולי הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש, מטבע לשון שגור היום, שזה אומר לבנות דרך התארגנות שתרכז את כוח יצור החלב תחת קורת גג אחת או שתים לכל היותר, זה אומר
כוח מיקוח מול ספקים, מול מחלבות ומול כל גורם שלטוני. כל זה יתכן רק אם נשכיל להשתחרר מהחשדנות הבסיסית הטבועה בנו מאז ימי ארגוני הקניות, אם נבין שהתארגנות היא כורח השעה והתארגנות עם משמעת ארגונית חזקה. זו חייבת להיות התארגנות שהפרט יבין וידע שהארגון שומר על האינטרסים שלו וממקסם את יכולותיו למענו, אם הפרט יבין שאין מה לחפש בחוץ. ושלא יהיה ספק, יקומו אויבים לא מעטים להתארגנות כזו שינסו לפרקה, אם אלו ספקים,
ואם אלו רשתות, תגענה בוודאי הצעות מפתות לפרטים, אבל כאן תיבחן המשמעת והמחויבות של כל השותפים למזים הקואופרטיבי. ברור לחלוטין שיש בנינו קטני אמונה וסקפטיים, אבל עד כה, ללא התארגנות ראויה, אנחנו במלחמת מאסף ומתמעטים משנה לשנה. כל המהלך המוצע,
אינו איזו המצאה חדשה , כך מתנהלים רוב החקלאים בעולם, כך היה בישראל לפני מאה שנה ואין שום סיבה מדוע לא נחזיר עטרה ליושנה ונחזיר את הכוח לידינו ואת קביעת גורל פרנסתנו לעצמנו ויפה שעה אחת קודם.

ובהמשך לדבריו של ארנון, יש כבר התארגנות להקמת קואופרטיב ומחלבה עליה חתומים מרבית הרפתות הקיבוציות וכעת יש מו"מ מתקדם להקמת קואופרטיב שכזה גם בקרב רפתות  משפחתיות. מוקד ההתארגנות כרגע, נמצא בכפר ויתקין ומצטרפים אליו לא מעט רפתות. טוב יעשו שני הצדדים באם ישכילו להבין כי ביחד הכוח גדול יותר וללכת במשותף להקמת מחלבה
שתהיה בבעלות כל רפתני ישראל. בהצלחה. ר. זלץ

 

שלום לכולם, ובתוך כל הרעש והסערות, אלו ללא ספק ימים של חסד קטן, ימים של נשימה לרווחה לאחר תקופה שבה היה שר חקלאות שהפך את החקלאים לאויבי
הכלכלה והאשים אותם באחריות ליוקר המחיה בישראל. ועכשיו זמן לנשום, לקחת אויר, להגיד ברוך שפטרנו מעונשו של זה ולקבל בברכה ובזרועות פתוחות את שר החקלאות הנכנס אבי דיכטר. נכון לעכשיו, אמצע פברואר, אמירותיו של השר הנכנס נעימות הרבה יותר לאוזניהם של החקלאים. כעת נצטרך להמתין למבחן התוצאה.

ברוך הבא אבי דיכטר
במהלך טכס חילופי השרים במשרד החקלאות, קשה היה שלא לראות את החיוך על פניהם של חלק מהנוכחים באולם הקטן במטה משרד החקלאות בית דגן. השר היוצא פורר הצליח תוך שנה, להפוך לאויב החקלאים ולאימת המגדלים כחול לבן. פורר בתמיכת שר האוצר ליברמן, פגע בחקלאות הישראלית, אולי יותר מכל שר אחר וזה לא קל, כי היו כבר שר חקלאות ששנאו חקלאים. למעשה, ניתן לומר כי פורר את ליברמן, אולי חתומים יותר מכל חבריהם ושותפיהם לממשלה הקודמת, לכישלון בבחירות וחזרת נתניהו ובעלי בריתו. ושם באולם הקטן בבית דגן, ישבו נציגי החקלאים וראו את השר פורר יורד מהבמה, תרתי משמע ובליבם שמחה גדולה. השר הנכנס אבי דיכטר וסגנו משה אבוטבול מש"ס אולי מסמנים כיוון חדש, בתקווה שיהיה שר חקלאות שבאמת יאהב את החקלאים, יקשיב להם, ישמע אותם ויבין כי לא הם אחראים על יוקר המחיה ובטח שלא הם אחראים על המחירים ברשתות השיווק הגדולות השולטות בשוק באופן מוחלט. השר: "משרד החקלאות ואני כשר, נעבוד לקידום החקלאות בישראל יחד עם החקלאים ועם ארגוני החקלאים, אני חושב שזו טעות לא לעבוד בתיאום ובהבנות ואני לא מתכוון לעשות את הטעות הזו". והמבין יבין. נכון לאמצע פברואר, הקול היוצא מבית דגן, הוא קול נעים יותר וידידותי יותר לחקלאים. נדמה כי השר דיכטר, איש בעל ניסיון רב בכל תחומי החיים, קולט את המציאות כפי שהיא ומאז שנכנס לתפקידו הוא נפגש על בסיס קבוע עם כל ארגוני החקלאים ומקשיב להם. קשה לנבא איך ומה יהיה, יש לזכור כי לצד דיכטר פועל פורום קהלת ושר אוצר הקשוב לפורום, שלא לומר מגיע ממנו. דווקא כעת, נפתח חלון הזדמנויות ובתוך כל הכאוס הפוליטי, אולי שר החקלאות דיכטר, ביטחוניסט בעל וותק רב, יבין כי רק חקלאות חזקה, יציבה, היא התשובה ליוקר המחיה, בטחון המזון ותעשיה ישראלית משגשגת. הלוואי. אז ברוך הבא אבי דיכטר, החקלאים צמאים לשר אמיץ נטול פופוליזם ואג'נדות הרסניות, כלכלת ישראל צמאה לשר אמיץ שידע להוציא את המוץ מהתבן ולהבין היכן באמת מצוי היוקר והיכן מצויה המחיה. השר דיכטר הוא איש אמיץ, שבע מלחמות, קרבות ותפקידי מפתח בביטחון ישראל. אל תטעה כבוד השר, אתה כעת בחזית קרב לא פחות חשוב, הקרב על החקלאות הישראלית. בהצלחה.

על בשר, דגים וחקלאות כחול לבן
שנים מפמפמים לנו שרק יבוא יפתור את בעיית יוקר המחיה בישראל הקטנה. שנים על גבי שנים מתריעים מפני החקלאים הישראלים. השיא היה בממשלה הקודמת באמצעות וועדה מוזמנת של פורר וליברמן שקבעה "החקלאים אחראים ליוקר המחה בכל הקשור למחירי ירקות ופירות. לא עזרו הנתונים, לא עזר העיתונאי מדליק המשואה רינו צרור שחקר את הנושא לעומק והביא נתוני אמת. המטרה סומנה והוועדה קבעה את מה שהפוליטיקאים רצו. וכך, בצעדים חד צדדיים וללא הסכמות, החל שר האוצר ליברמן ועושה דברו פורר, לחתום על צווים לייבוא בכמויות שלא היו עד כה. כשנה וחצי לאחר מכן, נכון להיום, לא רק שמחירי הירקות והפירות לא ירדו, אלא אף עלו. אך לא די בזה, הפוליטיקאים הפופוליסטיים סימנו את החקלאים כמטרה, כי להתעמת מול הטייקונים השולטים במחירים, אין להם כוחו וחשק. אך אם נבחן את ענפי הבשר, הדגים והדבש נראה כי היבוא לא גרם לירידת מחירים אלא רק לעלייתם, לפחות ברוב המקרים, אך חמור מכך, להרס מוחלט של הענפים הללו והפיכת מאות חקלאים, מושבים וקיבוצים שחלקם נשענו למחייתם על ענפים אלו וכעת הם על גבול פושטי רגל. רוצים מספרים, קבלו, מחירי הבשר בישראל
גבוהים, נכון להיום, בשיעור של 43 אחוז מהממוצע במדינות ה- oecd וישראל היא אחת מהמדינות היקרות ביותר בכל הקשור לבשר. אפשר למנות סיבות עד מחר, אך במבחן התוצאה, לא היבוא יפתור את הבעיה, כי היבוא רק הולך וגדל וכך גם המחירים, הולכים ומתייקרים. עד שלא יטפלו במונופולים, לא יקרה כאן
כלום, בשום תחום כלכלי. כך גם בענף הדגה, היה כאן בישראל ענף דגה משגשג, מפותח אולי מהטובים בעולם. היבוא גמר אותו, הרס כל חלקה טובה, בריכות הדגים כמעט שוממות והקיבוצים שחיו על ענף זה, בצרות צרורות. ומה עם המחירים אתם שואלים? בנסיקה מתמדת. לא אדבר על איכות היבוא, אך כמו בדגים, כך גם בענף השום, היבוא יגמור את השום המקומי ועל האיכות המגיעה תשפטו בעצמכם.
רק חקלאות כחול לבן!

משוגעים רדו מהגג א'
השימוש במונח "אמרנו לכם" לא ממש פופולרי בעיניי, אך במקרה הזה פשוט לא מצאתי דרך אחרת מלתאר את האבסורד. תראו מה קורה היום בבריטניה
הגדולה, תראו מה קורה בשוק החמאה כאן בארץ ואולי כולם כבר יבינו את מה שהחקלאים צועקים כבר שנים. היבוא לא תורם להורדת יוקר המחיה, נהפוך הוא. אך חמור מכך, הייבוא מחסל את הכלכלה ואת הייצור המקומי וגורם לקטסטרופה בשעת צרה, משבר, מלחמה, או סתם גל קור באפריקה, כמו המצב כיום בבריטניה. אז לתשומת לב מר פורר עבר ופורום קהלת. הכתובת על הקיר. משוגעים, תרדו מהגג.
זו היתה כותרת לפני שבוע, ב- y-net
"משבר סלט" בבריטניה: המדפים ריקים, הגבלות על קניית עגבניות ומלפפונים רשתות מרכולים גדולות זומנו לישיבת חירום אחרי שחסה ומצרכים אחרים נעלמו מהחנויות בעקבות גל קור באפריקה – ואולי גם הברקזיט. המחסור עשוי להימשך עוד חודש, ברשת צוחקים על השרה שהציעה: "במקום עגבניות תאכלו לֶפֶת".

בבריטניה מתחילים להפנים את מה שרבים מהכלכלנים בישראל, טוענים כבר שנים. יבוא פרוע ולא מתחשב של מוצרי מזון, ממוטט את ענפי ייצור המזון המקומי וגורם לנזק כלכלי, כמו גם פוגע קשות בביטחון המזון שלנו. אז הנה כותרות מהשנה האחרונה מהעיתונות בישראל. גלובוס "מכסים על פירות וירקות בוטלו, אך זה לא מספיק בכדי לייצר תחרות". גלובס "רפורמות בחקלאות, הקלות בהליכים ליבוא פירות וירקות". כלכליסט "רפורמת החקלאות רומסת את החקלאים". ויש עוד עשרות כותרות וזאת מבלי להזכיר את הוועדה השערורייתית והמוזמנת שהוקמה על ידי שר החקלאות הקודם פורר, וועדה שהאשימה את החקלאים ביוקר המחיה בישראל. כיום כבר ניתן לומר בוודאות כי הייבוא השוטף את ישראל לא רק שלא הוריד מחירים אלא מחסל לאט לאט את החקלאות כחול לבן וזה בדיוק מה שקורה כעת בבריטניה
הגדולה שפתחה את השוק ליבוא חסר תכנון. ולכן בפעם הבאה כשמדברים איתכם על שוק חופשי, תחרות ופורום קהלת, תזכירו לקפיטליסטים המעוניינים בחיסול החקלאות כחול לבן, את סלט הירקות האנגלי. כי גם שם הפקירו את החקלאים לטובת יבוא ועכשיו האנגלים מחפשים מלפפונים ועגבניות. ובמעבר חד לישראל הקטנה, מעבר לעובדה המטורפת שאנו מייבאים עגבניות מטורקיה בעוד בערבה משמידים אותם כי לא משתלם למכור, הרי שביטחון המזון שלנו כאן, משמעותי הרבה יותר מהסלט של האנגלים בחורף. ודבר נוסף, כי כמו באהבה, יש דברים שכסף פשוט לא יכול לקנות, אתה הבנת את זה פורר….

על ראש היבואן נמסה החמאה
וממש כמו סיפור סלט הירקות האנגלי, רק במתכונת חמאתית יותר ובסגנון ישראלי. מישהו החליט כי מחירי החמאה בישראל יקרים ופתח את השוק ליבוא
ללא שום תכנון בתקווה שהמחירים יירדו. בפועל, המחירים קפצו למעלה בעשרות אחוזים וקשה להשיג חמאה. חמור מכך, לחברות הישראליות לא משתלם
לייצר חמאה וכך המשק הישראלי נפגע פעמיים. חמאת חלם.
מכותרות העיתונים בשנתיים האחרונות, כלכליסט "בכירי האוצר מנצלים את המחסור בחמאה בכדי לפתוח את השוק ליבוא מוצרי חלב". ידיעות אחרונות "בדרך להתייקרות? הוסר הפיקוח על חמאה". msn "משרד החקלאות: אחרי הסרת הפיקוח, מחירי החמאה קפצו ב 61- אחוזים". ynet "חצי שנה אחרי הסרת
הפיקוח: מחירי החמאה בעליה". כלכליסט "שוק החמאה נפתח ליבוא, המחירים לצרכן זינקו". טוב, כבר הבנתם ת'פואנטה, אפשר להמשיך כך עד אין סוף ולתת כותרות המתריעות, המזהירות, אך פקידי האוצר ואולי חמור מכך, השרים האמורים לייצג את החקלאים במשרד החקלאות, לא הקשיבו, פתחו את השוק לייבוא
וכעת היבואנים חוגגים עלינו. אך אם לא די בכך, הרי שחברה טרה, הפסיקה לייצר חמאה זולה והחלה בייצור חמאה יקרה זאת לאחר שהחברה זכתה בשנת 2019 במכרז ליבוא חמאה. וכך נכתב השבוע ב- ynet "הסיבה למחסור: טרה עברה לייצר חמאה יקרה על חשבון המותג הזול. מאז הסרת הפיקוח על המחיר, העדיפה
טרה לייבא את מולר היקר יותר והחמאה הזולה שלה נעלמה מהמדפים..". ותודה לעיתונאית הנהדרת, נווית זומר. אז מה היה לנו כאן? פוליטיקאים פזיזים שרצו לגזור קופון על החקלאים, פקידי אוצר שלא נותנים למספרים לבלבל אותם וחקלאים הנאבקים בשיניים להתפרנס אל מול גל עכור של קפיטליזם חזירי.
וכמו במרבית הענפים שנפתחו ליבוא, כך גם בשוק החמאה, הירקות, הפירות, הבשר, הדגים, הדבש, השום וכעת פוזלים חזק בניסיון לרסק את ענף החלב. קודם מייבאים, אח"כ מחסלים את הענף בישראל ואח"כ בוכים על המחירים. ומה עם ביטחון מזון, עבודה כחול לבן, ערכים, ציונות, פריפריה? אתה הבנת את זה
פורר, בפורום קהלת מודים לך מאוד.