מחבר: דויד שליט

שותפות רפת חלב עידן במושב עידן, ערבה תיכונה, המושב הצפוני על כביש הערבה. כ- 90 משפחות, כ- 50 אחוז מתפרנסים מחקלאות, קצת תיירות ועוד עבודות שונות וכמובן, רפת אחת.

ברפת החלב במושב, יש 6 שותפים, 6 מכסות, 3.700 מיליון ליטר מכסה לשנה, מכון חליבה אפימילק 9 על 9 שדירת דג. 350 חולבות, כ- 250 עגלות, לפני כשנה וחצי הקימו מרכז מזון עצמאי. 3 עובדים זרים, בני נוער מהמושבים בסביבה, 3 חליבות ביום, החלב משווק ליוטבתה כמו כל החלב של רפתות ערבה.
את הרפת מנהלת ענת אביגד, אישה חייכנית, שקשה שלא להתחבר להתנהלותה השקטה, הנעימה. אישה שלאחר 6 שנים ברפת, מאז פתיחתה, למדה שיעורים רבים, חלקם מורכבים וקשים על רפת החלב, אך עדיין ענת שמחה על כל רגע ולא מצטערת אפילו לא לדקה. ענת נשואה למתן אביגד, לזוג 4 ילדים, 19 שנים בעידן, הגיעו מעמק הירדן. המשפחה מתפרנסת מחקלאות, גידולי ירקות אורגניים, פלפלים, עגבניות, מלפפונים, קולורבי, שומר, עגבניות שרי, ועוד וכמובן הרפת. לכנות את הזוג אביגד מלח הארץ, זו קלישאה שבימים אלו נשמעת כשחוקה. אך אם מישהו מחברי הממשלה הנוכחית, רוצים להיזכר מה זו ציונות אמיתית, עבודת כפיים קשה, התנדבות ותרומה לקהילה. שיכנס לרכב הממוזג שלו, וייסע דרומה. לצד כל העבודה האין סופית, ענת מוצאת זמן להתנדב פעם בשבוע בעמותת הלב, התומכת בנערות בסיכון. כששואלים אותה למה, היא מחייכת ועונה, עזוב, זה לנשמה. 6 שנים חלפו מאז הקמת הרפת במושב עידן, היינו בפתיחה החגיגית, בגזירת הסרט, הרפת האחרונה שהוקמה בערבה וכמו שנראה עכשיו, היא תהיה גם האחרונה.

6 שנים אחרי, עשית דרך?
"כן, לגמרי עשינו דרך, קודם כל יש המון תובנות, למדנו המון לאורך הדרך. כיום אני יכולה לומר בוודאות כי רפת הרבה יותר טובה, הן מבחינת איכות החלב, היעילות, הקמנו מרכז מזון חדש ועצמאי. בסה"כ אין חרטות, אני מאוד מרוצה למרות שכרגע אני בעייפות של אחרי חליבת בוקר. זו לא עבודה קלה אך אני שמחה על הרפת ועל זה שהוספנו עוד ענף למשק החקלאי שלנו, לא מתחרטת לרגע".

הבעיות?
ענת מחייכת "שנדבר על הבעיות? העלויות הגבוהות של השינוע, המייקרות את ליטר החלב ב 15- עד 20 אגורות לליטר. וכמובן החום הכבד, חוץ מזה אני גרה במקום הכי מדהים בעולם ואני מאושרת. יש כאן אחלה אנשים, לא חסר לנו כלום. נכון שחיי הלילה לא זוהרים כאן אבל זה טוב, ככה אני אוהבת ומקווה שרק ימשיך כך. אני לא בעניין של התקרבנות או קיטורים, זו הבחירה שלי ואני שלמה איתה".

אז תני לנו תובנות אחרי 6 שנים?
"אני מאוד מרוצה, באמת, השנה הכנסנו לעבודה נוער וזה עושה לי טוב. בגדול הייתי עושה את אותו דבר, ללא ספק הייתי הולכת על הקמת הרפת גם היום. תשמע, בדיעבד, היינו בונים את הסככות אחרת, בעצם הכל הייתי מתכננת אחרת, בהתאם לקצב גדילה. כיום אם אנחנו רוצים לגדול דרושה השקעה גדולה יותר. אך המצב באמת לא רע בכלל, השנה, לראשונה אנחנו מייצרים את כל המכסה שלנו וזו שמחה גדולה, זה ממש מרגש".

מוכנים לקבלת תוספת מכסה?
"מבחינת שטח אין לי בעיה, אך יש לנו בעיה מבחינה תזרימית לבנות עוד מכלאה וכל מה שקשור לכך".

המצב הכלכלי משפיע מגיע עד הערבה ובגלל הריחוק הכל מקצין?
"כן, ברור, כל ההתייקרויות המטורפות של המזונות, הסולר, הכל התייקר, כמובן שזה פוגע ברווחיות".

העתיד?
"בגדול שהרפת תמשיך כך, מבחינת הרפת, הגנטיקה, שומן חלבון ואיכות חלב אנחנו במקום טוב. שהמדינה תדאג לשמור על החקלאים שלה, מכל הקשת".

החקלאות עוברת תקופה קשה, איפה זה פוגש אותך, כמשפחה חקלאית בפריפריה מרוחקת?
"מדינה חייבת תוצרת מקומית, בטח מדינה כמונו בשכונה כזו המוקפת באויבים. המדינה חייבת להבין כי חקלאות זה שווה ערך לביטחון. קודם כל אנחנו כאן על גדר הגבול, שומרים על הגדר, אם לא היינו כאן, היו פה הברחות ובלאגן. ושנית, אין כמו להיות חקלאי ולגדל את המזון שלנו, הכי כייף. החקלאים הם אנשי עבודה ערכיים, חשוב מאוד לשמור עליהם ואני מקווה שמישהו שם בממשלה יבין זאת כמה שיותר מהר".

שותפות רפת פארן, מהרפתות הגדולות בערבה, מכסה של 4.7 מיליון ליטר לשנה, 6 שותפים ועוד תושב פארן שמשכירים ממנו את המכסה.

מכון חליבה צח"מ 16 על 16 פרלל, מרכז מזון עצמאי, 3 חליבות ביום, 7 עובדים קבועים, 450 חולבות וכ- 300 עגלות, חלב מהדרין ליוטבתה. זו רפת משודרגת שהוקמה לפני 15 שנים, נכון לעכשיו אין צפי גדילה בגלל מחסור במקום.
אמנון מליחי, רפתן וותיק ובעל מקצוע מוערך, מנהל הרפת ולאחרונה החל בניהול רפת גרופית. תושב צופר, נשוי לאסתר ולזוג 3 ילדים. בשנת 2011 הגיעו לערבה ממושב הבונים, ניהל את רפת רגלים בח"ן. אמנון: "מיציתי את עצמי שם, הייתי איזה תקופה בווייטנאם להקמת הרפת שם על ידי צח"מ. הייתי אמור לנהל את הרפת שם אך לא הסתדר מבחינה משפחתית".

קשה לנהל רפת עם 6 שותפים?
אמנון: "השותפים לא מפריעים, עובדים כאן כחברת ניהול פרוג'קט בר' כך שהדברים ברורים ומנוהלים כראוי". הרפת נחשבת למבוססת וטובה וזכתה מספר פעמים כרפת המצטיינת של מחלבת יוטבתה.

בעצם מדובר ברפת מושבית בעלת מכסה קיבוצית?
"כן, עם החריגה אנחנו מגיעים ל- 5 מיליון ליטר לשנה. זו רפת גדולה בכל קנה מידה".

הבעיות בערבה?
"אני ניהלתי את פרויקט ערבה כ- 6 שנים. שהוקם בזמנו על ידי מועצת החלב והתאחדות יצרני החלב במטרה לעודד ולתמוך ברפתות החלשות בערבה. הפרויקט הסתיים לפני כשנתיים בהצלחה. אם ניקח את השנתיים האחרונות הרווחיות במגמת צניחה, בחלק ניכר מהמשקים. נושא מכירת בקר, שחזר לידיים של הרפתנים וכאן באה הנפילה. לא היו מכרזים, מכרו באופן עצמאי ובהתאם לזה נפגעו כלכלית. היה דו"ח סיכום שנה של שה"מ והנתונים לא טובים. אנחנו מדברים על זה כל הזמן, כל נושא השינוע, בינינו לבין שאר חלקי הארץ הוא 16 אגורות לליטר. אנחנו מתחילים את החליבה עם 16 אגורות פחות לליטר".

איך בכל זאת שורדים?
"בקושי רב, הרווחיות כאן מאוד נמוכה, 2022 היתה שנה נוראית, סיימנו עם 22 אגורות ב 9- חודשים. בכל שנה רגילה אחרת היינו מסיימים עם רווח של 60 אגורות. אני רואה את הרפתות בפריפריה, מצב לא טוב, השנה האחרונה גמרה אותנו. אנחנו עצרנו השקעות וירדנו מזה כרגע. בערבה זה הרבה יותר קיצוני בגלל המרחק והשינוע".

איך ממשק הצינון אצלכם?
"יש לנו בסככות מערכת ערפול ובנוסף הפרות מגיעות לתוספת של 3 פעמים. יש ירידה בחלב בקיץ אבל זה לא מה שהיה פעם. הצלחנו למתן את זה, היום אני מתייצב על 33 34 ק"ג לפרה. להערכתי יש לנו הפסד של כ- 2500 ליטר לפרה על חלב קיץ".

יש שמועה כי בערבה הפרות פחות חולות?
"כן, אנחנו פחות חשופים למחלות, יש כאן יובש, פחות דלקות והן גם מבריאות מהר יותר, אבל זה הכסף הקטן".

מה אתה חוזה לענף החלב בערבה?
"לצערי הרב, הוא לא הולך לכיוונים טובים, ברמה האישית אני מרגיש לא טוב במדינה וההתנהלות שלה בתחום החקלאי. זה לא רק הרפת, זה כל החקלאות, תראה מה קורה לפלפלים. ענף מפואר שהיה מהמתקדמים בעולם, הן באיכות והן בייצור. בסוף כל התשומות יצטרכו לרדת, צריכים לחזור למחירים פרופורציונאליים. וכמובן כוח אדם, אין עובדים והישראלים לא רוצים לבוא ולא רוצים לעבוד. אני בקטע הזה לא אופטימי".

התחזית שלך ל- 2023?
"נראית הרבה יותר טוב, התחלנו להניע את העסק יותר טוב, המחירים הרבה יותר טובים, הצפי שלי לרבעון הבא יש לי סגירת מלאי, תערובות, במחירים טובים. אני מאוד מקווה שהשנה הזו תפצה קצת על 2022".

קיבוץ קליה הוקם ב- 74 מתחת למערות קומראן על שפת ים המלח, על כביש 90 . כיום מתגוררים בקיבוץ כ- 90 חברים, קיבוץ מופרט שחבריו עוסקים, בתיירות וחקלאות. התיירות מחולקת לשלושה סקטורים, חוף קליה, כפר נופש בתוך הקיבוץ וקומראן, חנות מזכרות ומסעדה. ענפי החקלאות, מטע תמרים מהגדולים במזרח התיכון, גידולי שדה, מלפפונים, עגבניות שרי, בצל, שום, אבטיחים מלונים ועוד וענפי החי, לול הודים וכמובן הרפת, הנמוכה בעולם. הרפת יציבה, מרוויחה והעתיד עבורה נראה בהיר.

הייתי גרעין ד' לקיבוץ קליה, אפילו עבדתי קצת ברפת ואז גם הכרתי את דודי, האיש והאגדה. אז קבלו את דודי לניאדו המיתולוגי מנהל את הרפת, כבר כ 40- שנה, איש צבעוני, רפתן בנשמה. דודי פותח ואומר "אם אתה לא חולה על העבודה אז חבל לך על הזמן. אני קם בבוקר ובא להובי שלי. זאת רפת מאוד מאתגרת, בכלל המקום הוא מאוד מאתגר בהרבה בחינות ואני מת עליו".

אבל בטח התרגלת כבר לחום ולמורכבות?
"אני כן, הפרות פחות" מחייך דודי וממשיך "פרה חיה באופן אופטימלי ב 4-5- מעלות ופה היא חיה ב 52- מעלות בצל אז אתה מבין את הקונספט כאן. כך שבלי אהבה, התמדה, מסירות והרבה שיגעון אי אפשר לתפקד כאן ובטח שלא לנהל ולעבוד עם בעלי חיים בכלל ועם פרות בפרט. לשמחתי יש כאן רפת לתפארת אבל אני לא אובייקטיבי. אמנם הרפת לא שוברת שיאים, אך בהחלט רפת ממוצעת בין 11 וחצי ל- 12 אלף ליטר לפרה. 4.2 אחוז שומן ו 3.5- חלבון, תאים סומטיים נורמלי, חיידקים נורמלי, ככה שיש כאן רפת חיה, מכניסה כסף למשק וזה הכי טוב ולא פחות, גם חשוב מאוד".

דודי מפרגן לתנובה
הרפת בעלת מכסה של 3.800 מיליון לשנה, החלב משווק לתנובה, לניאדו "חשוב לי לציין כי אני מאוד מרוצה מתנובה, למרות הגוף הענק הזה, הקשר שלי עם תנובה הוא קשר מועיל וחם בעיקר מול אפרי, יחיאל, אנשים היודעים לתת כתף ברגעים קשים, דואגים גם לרפת הקטנה ועל כך אני מודה להם מאוד".

נו אז תזכיר לי איך זה לגור בסוף העולם?
"תשמע, כאן זה סוף העולם, אין פקקים, שקט, רוגע, כשאני נוסע לתל אביב, זה כמו שאתה טס לניו יורק. טוב לי כאן, ככה אני לא כועס על אף אחד. לא מעניין אותי פוליטיקה, חילונים, דתיים, שמאלנים, ימניים. ככה יותר טוב לי ללב ורגוע לי".

וממשק הצינון?
"בגלל המיקום של הרפת ומשטר הרוחות ומזג האויר הקשוח, בקליה כבר 40 שנה אנחנו מצננים פרות, אולי הרפת הראשונה בעולם המצננת פרות. כמעט 7 חודשים בשנה, הפרות נכנסות למקלחות אינטנסיביות בשתי חצרות צינון, בממוצע של 8 פעמים ביום, כולל חליבות כמובן. מאווררים העובדים נון סטופ, כולל מתזים וזאת בכדי להוריד קצת את הטמפרטורה הסביבתית ולהקל על הפרות את עומס החום. אמנם יש ירידה בתפוקת החלב בקיץ אך זה לא קיצוני".

מזון ומרכז מזון?
"עצמאי, מרכז מזון שלנו, התזונאי ערן סלומון, התזונאי הראשי של מעלי הגירה בחברת אמבר. מאמבר אני קונה את החליפות והתערובות ליונקים ולפרות היבשות. תחמיצים קונה מקיבוץ נען, הם מגדלים לי לתחמיץ. ואת השחתות אני קונה מאזור הדרום".

מכון חליבה?
"כל ציוד החליבה והגיבוי מחשב שייך לחברת scr חברה מאוד מקצועית וברמה גבוהה המאפשרת לרפתן הפשוט שליטה מקסימלית בכל מה שקורה עם הפרה, בריאותי, גופני, ייחומים ועוד. זה כלי שאתה יכול לשלוט בעדר מכל מקום בעולם ובאיכות גבוהה, אתה יכול להעלות על בעיות עוד לפני שזה מגיע לפרה. המכון עצמו ישן, שדירת דג, 12 על 12 , זמן חליבה כ- 3 וחצי שעות ל- 320 פרות".

כוח אדם?
"צוות של 7 אנשים, 2 פלסטינאים, ערבי ישראלי שהוא מספר 2 שלי שלמד ברופין שאריף מוחמד, תותח על. מאביס שהוא חייל משוחרר, יונקיסטית, חיילת משוחררת ו 3- תאילנדים. כולל מרכז מזון, מפטמה לעגלים".

איך אתה רואה הענף?
"דעותיי השתנו בחודשים האחרונים, בהתחלה חשבתי שאפשר לסגור את הרפת אם אין לה הצדקה כלכלית. אך בעקבות המלחמה באוקראינה ובגלל כל בעיות האקלים בעולם ובעיית השינוע של מזון וחומרים, מדינות החלו לשמור על מקורות המזון שלהן. אז מעבר למקור אסטרטגיה כלכלית, הרי שבטחון מזון זו אסטרטגיה קיומית ומדינת ישראל, כמדינה קטנה ומבודדת חייבת לחשוב טוב טוב כיצד לשמור על ייצור המזון בישראל. מה גם שהיבוא לא הוריד את יוקר המחיה, נהפוך הוא, רק הוסיף להתייקרויות. מדינה חפצת חיים, חייבת לשמור על עצמאות ייצור המזון. הייבוא הוא ממש לא פתרון".

והענף לאן?
"להשאיר את המצב הקיים, לשמור על הענף ועל התכנון ולקוות שאף אחד לא יפגע בו וכמובן בלי שינויים דרמטיים בענף. מה שכן, הרפתנים חייבים להבין את המציאות המשתנה, חייבים להתייעל, להשתמש בטכנולוגיה ולהמשיך לייצר חלב איכותי".

קיבוץ גלגל הוקם בשנת 1973 וכעת חברי הקיבוץ נמצאים ממש בשיא חגיגות ה- 50. קיבוץ מתחדש, משק קטן אי שם באמצע המדבר בלב בקעת הירדן. 64 חברים, מתפרנסים בעיקר מחקלאות, רפת, לול, תמרים, בית אריזה גדול. לצד החקלאות, פועל בית דפוס קטן. ומה עם הרפת אתם שואלים, לא בטוח שהיא תשרוד.

ציפי שמאע מנהלת הרפת המיתולוגית של גלגל פוגשת אותי בחיוך ענק למרות הסיטואציה המורכבת (בלשון המעטה) במציאות העכשווית. ציפי עובדת ברפת גלגל משנת 98 מכירה כל אבן ברפת וידעה ימים טובים יותר ופחות. ציפי: "ראשית אנחנו קיבוץ החי רק על חקלאות והמיקום שלנו בעייתי, לצערי. בעשור וחצי האחרונים הפכנו לפתע פתאום ל"מתנחלים" ולכן החלב שאנחנו מייצרים הוא רק חלב ניגר והוא מתנייד עד מחלבת רחובות ובלתי אפשרי לייצר ממנו גבינות אינו משמש לייצור גבינות מחשש שאי אפשר יהיה לייצא לחו"ל".

אני מבין כי אותה בעיה יש עם התמרים שזה הענף העיקרי שלכם?
ציפי "נכון מאוד, זו הבעיה שלנו גם בתמרים, קשה מאוד לייצא לחו"ל בגלל שאנחנו נמצאים "בשטחים". בשנים האחרונות קשה יותר להיות קיבוצניקים בגלגל, הן בגלל מצב החקלאות והן בגלל המצב הפוליטי".

מרגישים את המתח ביום יום?
"אנחנו לא מרגישים שום מתח ביום יום, תושבי האזור הערבים, עובדים איתנו, עובדים בחקלאות, ברפת ובדר"כ מאוד רגוע כאן. זה אזור חקלאי, מרוחק ובדר"כ מחוץ לכותרות העיתונים שזה טוב ולעיתים קשה, תלוי בפוזיציה, אך אנחנו חיים מחוץ לרדאר עם כל החסרונות והיתרונות".

ימים של חוסר וודאות
רפת גלגל הוקמה בשנת 1985 וכיום מונה כ 330- פרות, עם מכסה של 3.680 מיליון ליטר לשנה 3 חליבות ביום, מרכז מזון עצמאי. אך בשנים האחרונות הרפת עומדת במקום, לא מתפתחת, לא משודרגת ועם מכון חליבה ענתיקה שאיננו עומד בסטנדרטים העכשוויים. במציאות הזו, עננים שחורים מכסים את שמי הרפת ועתידה לוט בערפל. ציפי: "לצערי לא שיפצנו את הרפת כבר שנים רבות וזה נותן את אותותיו, גם ביכולת שלנו להגיע למכסה. היו לנו בעיות קשות של סומאטיים וממשק הרפת אך כעת אנחנו במגמת שיפור, רואים את האור אבל לצערי עדיין לא את הגענו למכסת החלב שלנו. כשאתה נמצא במקום מבודד ומנותק כמו גלגל אין לך הרבה ברירות ועדיף לך לעשות את המזון לבד. צריך לקחת בחשבון את עלות ההובלות לרפת וממנה, דבר המייקר את כל הסיפור. אנחנו רפת מבודדת על כל המשתמע וזה לעיתים יוצר לא מעט בעיות".

המכון מאוד ישן, יש כוונה לשדרגו, לבנות חדש?
"כן, נכון, מכון החליבה ישן משנת 85 שדירת דג, 10 עמדות בכל צד, מכון של אפימילק ואני מאוד אוהבת לעבוד איתם, אוהבת את הציוד שלהם, את העבודה מולם, את השירות שלהם. כרגע לצערי אין כוונה להשקיע במכון חליבה".

ומה עם השקעות לעתיד?
"כמו שציינתי, בנינו סככה לפרות המבוגרות, שדרגנו את חצר ההמתנה, ממתינים לראות כיצד ממשיכים עם הפרויקט הסולרי, הקיבוץ מעוניין ברפת אבל יש חשיבה על המשך הדרך, מקווה שלכולנו תהיה סבלנות ואורך רוח, לעבור את המשבר הנוכחי ולצאת מחוזקים יותר. תראה, בגדול אני מאוד גאה ברפת שלנו, עם כל הבעיות שיש, אבל לא הכל שחור, ממש לא. זוהי רפת מתפקדת, עם כוח אדם חרוץ, אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומאמינה שיהיה טוב, חייב להיות טוב".

ליווי וצוות מקצועי?
"תראה, אני מאוד מרוצה מהסביבה החיצונית התומכת, שה"מ, החקלאית, שיאון, התאחדות, כולם ממש בסדר, מקצועיים, מראים נכונות, רצון".

את יכולה לשים את האצבע על הבעיות?
"בגדול, בעיה של ממשק הרפת, זוהי רפת ישנה שאיננה מותאמת לזמן, נשארנו מאחור מבחינת השקעות והתחדשות. חלק מהסככות אינן מותאמות למקום, לצפיפות ולממשק צינון איכותי. אמנם הרפת נקיה, מטופחת אך אין לי ספק שאם ירצו את רפת גלגל, יצטרכו להרים כאן סככות חדשות, ממשק צינון חדש יותר, כי פשוט אין ברירה. אני מודעת למצבי ומייחלת לטוב" מסיימת ציפי בפתיחות ובחיוך גדול.

את במקום החם בעולם, איך הצינון בקיץ?
"הקיץ כאן קשוח, יש לנו יום אחד של אביב" צוחקת ציפי וממשיכה "אנחנו נחשבים לאחד המקומות החמים בארץ ויכולים להגיע עד ל- 48 מעלות בקיץ. בשנים האחרונות גם הלחות עלתה בגלל מטעי התמרים, אז עומס החום קצת יותר גבוה. אמנם זו לא הלחות של תל אביב אבל עדיין, היא מורגשת. באשר לצינון, יש צינון בזמן החליבות, לפני ואחרי, וגם באבוסים. הירידה בקיץ היא בין 4 ל- 6 ק"ג לפרה, הכל תלוי בקיץ ומזג האויר, רצף חום. בוא נגיד שלבנות רפת בבקעת הירדן, זו משימה מאוד מורכבת".

ומי עם כוח אדם?
" 4 קיבוצניקים מגלגל, שני עובדים זרים ושני בני דודים פלסטינאים, תושבי האזור. לשמחתי אין לנו בעיות כוח אדם כמו במרכז הארץ, אך הצעירים לא רוצים לעבוד בחקלאות או ברפת, הם רוצים היי טק, תל אביב".

אז איך פתאום הפכתם למתנחלים?
ציפי מחייכת בעצב "האמת, לא יודעת, כל החיים שלי ידעתי שאני מתיישבת, הייתי חברת תנועת נוער המחנות העולים שפתאום בגלל מצב פוליטי הפכה למתנחלת. זה ממש הזוי וזה משפיע על החיים שלנו כאן, כי כשהגענו הנה היינו חלוצים, ציוניים והיום מתנחלים, באסה".

דו"ח הפשיעה החקלאית השנתי של ארגון "השומר החדש" מצייר תמונת מצב קשה, על גבול האנרכיה, בכל הקשור לביטחון האישי של החקלאים בישראל. הדו"ח מציג הדרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה המשתקף בעלייה דרמטית במקרי הטרור החקלאי וחשיפה, לראשונה בישראל, של מימדי הפרוטקשן כתופעה חוצת מדינה. החקלאים כבר מיואשים, העיקר שהממשלה מתעסקת ב"רפורמה המשפטית"

'משק הבקר והחלב' שם לו למטרה להציף ככול שניתן את מכת המדינה הנקראת פשיעה חקלאית, או טרור חקלאי, תלוי את מי שואלים. הסיבה להצפת נושא חשוב זה, הפגיעה האנושה בחקלאי ישראל, כמו גם חוסר האכפתיות של הממסד מטיפול בבעיה קשה זו. אירועי הפשיעה המתרחשים כמעט בכל לילה, הפכו את חייהם של החקלאים לסיוט מתמשך, בטח מול ההתעלמות הכמעט מוחלטת של משרדי הממשלה, משטרת ישראל, מג"ב שאינם מטפלים בבעיה ונדמה כי הממסד פשוט וויתר. הפשיעה והטרור החקלאי הפכו בשנים האחרונות לאחד מהגורמים העיקריים לנטישת חקלאים את המקצוע. הכתובת כבר מזמן נכתבה על הקיר וממשלות ישראל פשוט מתעלמות מהנתונים הקשים. קשה לתאר את המצב הבלתי נתפס השורר כיום ברחבי הארץ, בעיקר לאורך קו התפר הירוק, הצפון ובנגב. החקלאים חסרי אונים, מאסו בממסד, לא מאמינים לממשלה וחלקם הגדול אף לא מדווח כי המשטרה, כמו גם משרדי הממשלה, אינם מטפלים בנושא.

דו"ח קשה ותמונת מצב עגומה
ארגון השומר החדש פרסם במהלך חודש מרץ את הדו"ח השנתי המתייחס לביטחון אישי, פשיעה וטרור חקלאי וכן תוכניות ופתרונות שטח ומדיניות. השנה לראשונה, מתפרסם בדו"ח סקר פרוטקשן המציג נתונים לראשונה בישראל על תופעת הפרוטקשן. הסקר מתבסס על מענה אנונימי של חקלאים ובעלי העסקים מרחבי הארץ. מנתוני הדו"ח המלא עולה כי אזרחים, חקלאים ובעלי עסקים דורשים מהממשלה לשים את הנושא בראש סדר העדיפויות ולפעול אף באמצעי חקיקה. דו"ח הפשיעה של השומר החדש הסוקר את שנת 2022 , מציג תמונת מצב עגומה של הידרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה – המשתקפת בעלייה דרמטית במקרי הטרור החקלאי והפרוטקשן. הארגון רואה קשר ישיר בין ירידת הביטחון האישי של החקלאים לבין הירידה בביטחון האישי של אזרחים בחברה כולה. מנתוני הדו"ח המלא עולה כי אזרחים, חקלאים ובעלי עסקים דורשים מהממשלה לשים את הנושא בראש סדר העדיפויות.

פשיעה וטרור חקלאי
80% מהחקלאים סבלו בשנה האחרונה מפשיעה חקלאית לעומת 20% שלא נפגעו בשנה האחרונה. שאלנו את אותם חקלאים שלא נפגעו בשנה האחרונה – מהם הגורמים שסייעו להם, הגורם המשמעותי ביותר המפחית פשיעה חקלאית לדברי החקלאים הוא נוכחות פעילה בשטח. הנוכחות יכולה להיות של החקלאי עצמו, המשטרה הכחולה, מג"ב, מתנדבים במג"ב ומתנדבי חברה אזרחית, הנוכחות בשטח משפיעה!

פילוח אירועי פשיעה לפי ענף

סוג הפשיעה החקלאית הנפוץ ביותר הוא גניבות קטנות ומזדמנות (67%) ולאחריו ונדליזם (46%).
סוגי הפשיעה הנפוצים ביותר בפילוח לפי ענפים:
– מגדלי גד"ש סובלים יותר מאחרים מגניבות בהיקפים שונים; גניבות קטנות (73%) וגניבות גדולות (40%).
– מגדלי הבקר במרעה סובלים יותר מוונדליזם (52%) ופלישה לשטח (51%).
– דבוראים ומגדלי בקר נפגעים יותר מהצתות (31%).

תרבות הדיווח והטיפול המשטרתי באירועי פשיעה חקלאית
כ- 41% מהחקלאים לא מדווחים על אירועי הפשיעה החקלאית למשטרה. מתשובות פתוחות של החקלאים עולה כי היעדר טיפול אכיפתי יעיל, הן על ידי המשטרה והן על ידי בתי המשפט, מוביל לייאוש מהמערכת והימנעות מהטורח המשמעותי שנדרש מחקלאי בהגשת התלונה. הגשת תלונה כרוכה בהשקעת זמן רב, תוך ידיעה שברוב הגדול של המקרים לא תצמח מהגשת התלונה תועלת לחקלאי ולא ייתפס העבריין. במצבים של דיווח למשטרה על אירועי פשיעה חקלאית – נמצא כי במיעוט המקרים הסיבות לדיווח הן מתוך תקווה שייתפס הגנב וברוב המקרים הסיבות הן מערכתיות: כדי לתבוע את הביטוח; מתוך חובה הנובעת מהסכמים עם גורמים קשורים- שלטוניים ואזרחיים; או מתוך תפיסה מערכתית המבינה את החשיבות שבדיווח לכלל, גם כאשר אין מזה כל תועלת לפרט.
שליש מהמשקים שלא נפגעו ממוקמים באזורים בארץ המרוחקים יחסית מגורמי פשיעה, ולכן נהנים משקט. כחמישית מהמשקים שלא נפגעו כלל נהנו מסיוע של השומר החדש, בעזרתו הצליחו להפחית ולבסוף אף להוריד לאפס את מספר אירועי הפשיעה במשק!
פעילות מתנדבי מתמי"ד במסגרת מג"ב צוינה על ידי 10% מהמשיבים כמסייעת לסכל ולמנוע פשיעה חקלאית.
חלק מהמשיבים מאמינים שההשקעה בפיתוח קשרי שכנות טובים ומועילים עם הסביבה מנעה פעילות עבריינית בשטחם. לצערנו, הסיבה שחלק מהחקלאים לא סבלו מגניבות והצתות הינה מכיוון שנאלצו לשלם שמירה כפויה לגורמים המקושרים לעבריינים.

10 שנים לקח לחברי קיבוץ כרמים להגיע למקום הנכון ולקבל החלטה על הקמת רפת בקיבוץ בהשקעת ענק של כ 17- מיליון שקלים. הרפת שהחלה לפעול בינואר השנה, מביאה קול חדש יחסית לשיח הענפי ועם חזון סביבתי ברור. כפיר לוי, האיש מאחורי הפרויקט אומר לנו במהלך הביקור ברפת "אני מאמין גדול בענף הרפת בישראל, הן כמשאב כלכלי והן כמשאב סביבתי". רפת חדשה בענף, כן ירבו, בהצלחה!

כרמים, קיבוץ מתחדש בצפון הנגב, מעורב דתיים, חילונים ובעל חזון סביבתי ברור. מקום קטן 100 חברים ונמצא בתהליכי גדילה, התפתחות וקליטת משפחות חדשות. הפרנסה מתבססת בעיקר על תיירות, אטרקציית פיינטבול, גד"ש משותף עם הקיבוצים דביר ולהב אך עדיין כ-90 אחוז מהחברים מתפרנסים מעבודה מחוץ לקיבוץ. החל מה- 18לינואר יש רפת חדשה בקיבוץ.

על רפת, עקרונות וסביבה ברת קיימא
אנחנו החלטנו לספר את הסיפור של רפת כרמים, דרך איש מיוחד, מנהל הרפת, כפיר לוי. איש ענף הרפת מאז גיל 18 ועד שהגיע לרגע השמח ביותר בקריירה שלו, פתיחת רפת כרמים. כפיר לוי, 48 , נשוי, 3 ילדים, חבר קיבוץ כרמים משנת 2015 והרוח החיה מאחורי הקמת הרפת בקיבוץ. כפיר: "למעשה הרומן עם הרפת בקיבוץ, החל עוד בשנת 2014 , אז היינו מועמדים לקליטה ומרכז המשק ביקש ממני לבוא כאיש מקצוע ולסייע להעביר את ההחלטה באספת הקיבוץ. אנחנו, כמשפחה, נקלטנו לחברות ברמים בשנת 2015 ".

למה בעצם לקח לחברים כאן כ- 10 שנים לקבל את ההחלטה על הקמת הרפת?
כפיר "זה בעיקר בגלל החזון המורכב של הקיבוץ המכיל אוכלוסיות מאוד שונות ומגוונות מבחינת השקפת עולם. בעצם החזון הקיבוצי שלנו מושתת על 3 רגליים, האחת, חיים ביחד חילונים דתיים, השני, החזון הסביבתי, לחיות ולטפח סביבה ברת קיימא עם דגש על מיחזור, שימוש בכלים רב פעמיים, התחשבות בטבע ועוד והרגל השלישית זה בעצם הקיבוץ כרעיון ציונות. לכן הקונפליקט שיצר הוויכוח על הקמת הרפת, היה קונפליקט סביב העיקרון איך משתלבת רפת כשאנחנו קיבוץ הדוגל בחיים ברי קיימא, שהרי לכאורה, סביבה ברת קיימא נוגדת את הקמת הרפת. היו וויכוחים אין סופיים בינינו, המון דיונים, אסיפות קיבוץ, כולל מתווה גישור שהתפוצץ וכך זה נמשך לאורך השנים. תחשוב שאת מכסת החלב הקיבוץ קיבל כבר בשנת 2013 ובכל פעם ביקשנו דחיה.
מזלנו שהאנשים במועצת החלב, ולזכותם יאמר, שתמיד היו קשובים אלינו. וכך לאחר המון בדיקות, מחשבות ודיונים, הקיבוץ החליט על הקמת הרפת ללא שותפים. במסגרת ההחלטה שהתקבלה הרפת מחויבת למחקר סביבתי משמעותי וכמובן בדגש גדול על רווחת בעלי החיים".

ואז, לאחר שההחלטה התקבלה?
"בשנת 2020 התקבל האישור הסופי באסיפת הקיבוץ ובזה בעצם ניתן אור ירוק להתחיל את המהלך. התחלנו להניע את כל נושא ההיתרים מול הרגולציה ומשרדי הממשלה השונים. התחברנו למשקי אומנה להתחיל ולייצר חלב. את הבניה עצמה התחלנו בדצמבר 2020 , אני למעשה התחלתי לעבוד ברפת במשרה מלאה באוקטובר 2021 . את הבניה של הרפת התחלנו בדצמבר 2021 וטרם סיימנו. החליבה הראשונה היתה ב- 18.1 2023 מאז עברו הרבה מים בנחל חברון" מחייך כפיר.

הרפת והחזון
כ- 17 מיליון שקלים השקיעו חברי קיבוץ כרמים בהקמת הרפת שלהם. סכום עתק במונחים של החברים מצפון הנגב, בעצם סכום עתק בכל קנה מידה. כ-200 פרות בחליבה, 26 עגלות ועגלים שנולדו ברפת ונמצאים ביונקיה של 0 הפרדה, זו הרפת הקיבוצית, היחידה המתפעלת יונקיה של 0 הפרדה, מההמלטה הראשונה וזאת כחלק מהתפיסה והמחשבה על רווחת בעלי החיים. כפיר "אנחנו רואים את הקשר שנוצר בין האמא לוולד. מבחינת בריאות הוולדות, נראה שהם חיוניים וגדלים בקצב טוב והאימהות גם, רגועות ומבחינת פרמטרים של ווטרינריה, אין לנו כמעט דלקות רחם. אנחנו גם בודקים ומוודאים שהוולד יונק ומתפתח ואם אנחנו רואים שהוא מתקשה, הוא מקבל תמיכה ובסך הכל עבודת היונקיה בעיקרה, היא התבוננות".

אנשי הקיבוץ החליטו ללכת על מכון חליבה scr 30 עמדות פרלל, יד שניה (אילוצי תקציב) 3 חליבות ביום, החלב מהדרין משווק לתנובה, מזון מאמבר דבירה. כפיר "יש מחשבה עתידית על הקמת מרכז מזון עצמאי, אך כרגע זה עדיין רחוק מאיתנו" וממשיך "הקמנו סככה וחצי בגלל אילוצי תקציב ומחיר. הסככות הן סככות מרחביות, מקלטרים ברמה יום יומית ומקפידים על מרחב מחיה ראוי לפרה, כ- 25 מ"ר לפרה. יש לנו מערכת צינון בחצר המתנה ומאווררים בסככות, בעתיד נקים חצר צינון נוספת, במחשבה על צינון פרות יבשות וממליטות. יש גם מחשבה לצנן גם עגלות מוזרעות והרות. באשר לכוח אדם, 7 ישראלים במשרה מלאה, בתוספת עזרה של שני צעירים בשנת שירות וכעת נוער מהקיבוץ מתחיל להיכנס ללמוד חליבות".

ומה לגבי העדר?
"חלק מהפרות הן ממשקי האומנה שלנו, צאלים ועלומים כ- 80 פרות, עוד 40 פרות הגיעו ממשק ברסקי מניר בנים. הם שלושת המשקים שהיו פרות באומנה. שאר הפרות, בערך אותו מספר, הגיעו מאבני איתן, מבית לחם הגלילית, מקיבוץ גזר ועוד 35 פרות שאנחנו אמורים לקבל בזמן הקרוב. בסופו של תהליך אנחנו מקווים לעמוד על כ 300- חולבות ומכסה של 3.3 אלף ליטר לשנה. המחשבה בעתיד היא כמובן לנסות ולגדול עצמאית".

מחשבה כלכלית, סביבתית?
"תראה, בסוף אתה רוצה ענף כלכלי ורווחי, שהרי מדובר במפעל קטן, אך יש גם את החזון החקלאי ציוני. אני מאמין גדול בענף הרפת, אני חושב שזה ענף חקלאי עם עתיד בטוח לפניו. ענף היודע לשלב טכנולוגיה עם ידע מקצועי מאוד נרחב ומגוון שהיכולת להתפתח בו היא אין סופית. מה גם שעם השנים למדנו לתת מעטפת מקצועית ייחודית שאין בעולם כולו, החקלאית, שיאון, ההתאחדות. אבותינו, שהקימו את הענף בנו משהו שאנחנו יכולים להיות מאוד גאים בו ואנחנו ממשיכי הדרך מתוך גאווה גדולה על מה שהשגנו ומה שעוד נשיג. אני גם בעד שילוב של כמה שיותר בני נוער מהמשק, בתוך הרפת. זה חינוך נהדר לעבודה חקלאית, לאהבת בעלי חיים, עבודה וערכים. ברפת שלנו אנחנו הולכים למהלך של שילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה ברפת אני מאמין בזה, ברמה האישית. אני רואה את הרפת כמשאב כלכלי אך לא פחות מכך, גם משאב סביבתי. היכן שאנשים רואים זבל ומפגע אני רואה דשן ושדות ירוקים. הכל עניין של השקפה
וזווית ראיה ואנחנו מעוניינים ורוצים לשים את זה בפרונט שלנו וזו צריכה לדעתי להיות האמירה הגורפת של קברניטי רפת החלב הישראלית. הרפתן הישראלי צריך להביט בענף באהבה והערכה רבה, זה עניין של חינוך ולפתוח את העולם שלנו לכל החברה הישראלית. אסור לנו להיכנס למקום הזה של הקורבן, בסוף אנחנו עושים חקלאות כחול לבן ומתפרנסים מעבודת כפיים"

אך החקלאות בישראל סובלת בשנים האחרונות?
כפיר נאנח "תשמע, אני מביט במנהיגים שלנו ואומר להם, תתביישו, מה אפשר עוד לעשות. שהשלטון נגדך אתה פשוט צריך להמשיך בשלך. במקום שהפוליטיקאים יאמרו לבעלי ההון ולטייקונים "תפסיקו לקחת לכם כל כך הרבה", הם בוחרים לקחת מאיתנו, מהחקלאים. הגיע הזמן שנפסיק להתכופף ולהתחבא, אנחנו כאן בזכות ולא בחסד והגיע הזמן לשנות את כל הקונספט. תראה, הקמנו רפת לתפארת, פרויקט חקלאי ציוני מהמעלה הראשונה. שקל אחד לא ראינו מהמדינה, לא ממשרד החקלאות, לא מקק"ל, מאף אחד, משום גוף ממשלתי, רק לקחת הם יודעים. זו בושה וחרפה. חברי קיבוץ כרמים, הקימו בעשר אצבעות את הרפת הזאת. יש כאן פרויקט ציוני אמיתי, איפה המדינה בסיפור הזה, יודעים רק לבוא לגזור סרטים. שיהיה ברור, אני לא רוצה טובות מאף אחד, אך הרי כל כך הרבה מגזרים מקבלים מהמדינה, מיליארדי שקלים בכל שנה, למה החקלאי לא מקבל כלום. עזרה, מענק חד פעמי, משהו שיתן לו הרגשה טובה שיידע שיש שם מישהו המעריך את עבודתו. משהו התבלבל לנו בדרך ולצערי לחקלאים אין את הכוח הפוליטי הנדרש. ואח"כ עוד אומרים לנו שאנחנו אשמים ביוקר המחיה. בושה גדולה".

ומה הלאה?
"בינתיים אנחנו רואים ברכה בעמלנו, טפו טפו, החלב טוב, הפרות בסדר, השומן והחלבון בסדר. בפברואר פדינו 17 אגורות מעל מחיר המטרה. עובדים אתה יודע. בסוף באנו לעבוד ולא לבלבל ת'מוח. יש לנו צוות מחויב העובד קשה, המון שעות. התנאי שלנו, זה לבוא לעבוד בשמחה, מי שלא שמח, שלא יבוא. אני באמת מאמין שהשמים הם הגבול, רק שלא יפריעו לנו לעבוד ולהתפתח. אם תרשה לי, בהזדמנות זו, אני קורא לחוקרים, לבעלי עניין וחברות, לבוא לרפת שלנו, להשקיע במחקר, אנחנו נשתף פעולה בשמחה רבה ונשמח ללמוד, לחקור ביחד ולהתפתח".

משולחן המתכנן 11 שנים – מחזון להקמה
בשנת 2012 זימן אותי מרכז משק כרמים,יעקב סער לפגישה בנושא הקמת רפת בקיבוץ. בפגישה עלו המון לבטים אם רפת תתאים לחזון המשותף, אך היתה הבנה שרפת בקיבוץ חקלאי היא עוגן לפעילות המשותפת. הקיבוץ היה בשלב תכנון תב"ע והיה רצון לכלול את הרפת בתכנון העתידי..
הכנו תכנית אב כוללת לרפת של כ 400- פרות ועגלות נלוות כולל מרכז מזון מפואר. לאחר אישור התכנית בוועדות הקיבוץ היא עברה למתכנן התב"ע אשר קלט אותה בתכנית הגדולה. התב"ע אושרה באפריל 2016 , מרכז המשק בזמנו ארז ירדני ניסה מצד אחד להבין איך להתקדם ומצד שני איך לא מאבדים את המכסה שמועצת החלב הקצתה ליישוב בשל התקדמות האיטית של הרגולציה. בהמשך לקידום ההיתר ולבעית חוסר בתשתיות ביוב במקום, המשרד לאיכות הסביבה לא אישר להתקדם ללא פתרון מוסדר לכל הקיבוץ והולכת כל השפכים בקו מאסף מתוכנן עתידי שטרם הוקם – התכנית נתקעה. בזמן הזה הקיבוץ יצא לביצוע פרוייקט של מערכת סולארית קרקעית גדולה ותפס לנו את כל אזור מרכז המזון ואת סככות הגידול של העגלות והעגלים. בשנת 2017 מרכז המשק בזמנו, שאול רביד ביקש שנגיש תכנית מצומצמת אשר תכלול 2 סככות חולבות ומכון חליבה בלבד ללא שלוחת גידול עגלות וללא מרכז מזון.
בשנת 2019 התקבל ההיתר, סופקו תכניות עבודה קונסטרוקטיביות ממשרדנו ומכל היועצים הנוספים, אביטל גבע יועץ החשמל, עודא מתכנן הפיתוח (קרקע/ דרכים/ניקוזים), אמתי אבנון מתכנן האינסטלציה. פתרון הקדם של מערכת הביוב למכון החליבה תוכננה וסופקה על ידי אודי מבחברת אפ-פלואו. את עבודת הניהול והפיקוח להקמת הפרוייקט המורכב לקח על עצמו שמעון פרטוש מחברת הרמן פרוג'קט, שניהל את המכרז ובחירת כל הקבלנים. לצער כולנו הפרוייקט נתקע שוב, הוועדה לא הסכימה לתת צו התחלת עבודה מכיוון שקו הביוב המאסף של הקיבוץ טרם הוקם. החסם השתחרר בשנת 2020 בדיוק בשיא מגיפה הקורונה, כפיר לוי נבחר להיות מנהלה הראשון של רפת כרמים והתחיל ללוות את ההקמה ולאפיין את הצרכים בהיבט של תפעול וציוד. הוקמה סככת חולבות מרחבית וחצי סככת חולבות נוספת שכרגע הוסבה לגידול העגלות וכן מכון מקבילי עם ציוד של חברת SCR (מבית MSD). בשל המצב, שינויים רבים ורצף אירועים שלא היה מאכזב ספר מתח, אוכלס הפרוייקט בפועל רק לאחרונה. לאחר 11 שנים מתחילת התכנון, אנחנו נרגשים לאחל המון מזל טוב, הצלחה וסיפוק לקיבוץ, לכפיר ולצוות הרפת.
אבנר הורביץ, מהנדס בניין
אגרופלן בע"מ

ברפת כרמים האמינו ב'מולטי פארמר'
לרפת החדשה בקיבוץ כרמים, היה נתון התחלתי ברור, תקציב מוגבל לקניית טרקטור. אך באותה נשימה, הם נזקקו לטרקטור, שופל ולמעמיס טלסקופי לעבודות בקיבוץ. מיותר לציין כי תקציב לשלושה כלים לא היה ולשמחתנו, בחרו אנשי כרמים לתת הזדמנות לטרטור הייחודי שלנו. כל הצדדים יצאו מרוצים. אמנם בתחילת הדרך הקיבוץ היו מאוד סקפטיים ועלו המון שאלות על ידי חברי הקיבוץ אך אט אט הם הבינו כי ה'מולטי פארמר' שלנו, הוא העסקה המשתלמת והטובה ביותר להם. במסגרת העסקה, קיבוץ כרמים קיבלו כף וכף נפח דוקני חציר, מזלג וסל וכל אלה
אביזרים מקורים אשר מתחברים למולטי פארמר. עוד יתברר כי יש חיסכון של מעל 50% בצריכת סולר. עלתה השאלה האם המולטי פארמר מספיק חזק לבצע פעולות ברפת כמו טרקטור ושופל? במבחן המציאות התברר להם כי הכלי חזק בהרבה משופל ומטרקטור רגיל זהו כלי בעל 140 כ"ס עצמתי וביצע את הפעולות (העמסה, דחיפה) בהצלחה רבה ובזריזות. גם עלות הביטוח לכלי אחד תמיד תהיה זולה משלושה כלים ובאשר להנדסת האנוש, בניגוד לשופל וטרקטור, כלים מאוד מסורבלים כשחוויית המפעיל היא נסיעה קופצנית רועשת ומעייפת. הרי ש'מרלו' פיתחו קבינה אקוסטית עם משכך איכותי ותא ישיבה מאוד נח. לסיכום, לשמחתנו הרבה, בקיבוץ כרמים הקשיבו ,האמינו והעזו להזמין את המולטי פארמר שלנו.