מגזין שלנו

אילנית דעדוש כלפון: "מאמינה גדולה בענף הצאן שלנו: – ראובן זלץ

דרך ארוכה עשתה הילדה מנהריה עד להפיכתה לאישה החזקה בענף הצאן בישראל. אילנית דעדוש כלפון, בעצם רצתה רק להגשים את החלום של דורון בעלה, אך כמו אילנית, היא לא עוצרת וחולמת בגדול ובדרך שברה לא מעט קירות ומוסכמות. כיום, 20 שנה לאחר שהחלה את דרכה ולאחר קבלת פרס 'אישה פורצת דרך בחקלאות' אילנית יכולה להתרווח ולומר לנו "הגשמתי חלום של דורון ושלי אך העבודה עדיין לפנינו". אז מה הצעד הבא אתם תוהים, פוליטיקה, ללא ספק. מיוחד ל'משק הבקר והחלב'

רפת קיבוץ עין הנציב

קיבוץ של זרם הקיבוץ הדתי, הוקם ב-1946, חוגג יום הולדת החודש, קיבוץ מופרט, מתבסס על מפעל פלסטיק גדול, ענפי חקלאות, לול, מדגה, מטע תמרים, זיתים, קצת גד"ש וכמובן רפת יציבה ועם עתיד הנראה בהיר וטוב של כ-5 מיליון ליטר, מכון חליבה שדירת דג 16 על 16 , 3 חליבות ביום, חלב בד"ץ משווק לתנובה, מרכז מזון עצמאי כולל מכון תערובת. 9 ישראלים, 5 עובדים זרים כולל עזרה מענפים נוספים בסופי שבוע מפאת שבת. לרפת שלוחת פיטום של כ 600- ראש. רותם רז, דור שלישי ובן משק, מנהל את הרפת מאז 2017 , הוא נשוי לדקלה, ממשפחת רפתנים מכפר ביאליק, לזוג 4 ילדים. רותם "סיימתי בית ספר בשנת 95 ואז פנה אלי מרכז משק והציע לי לעבור לרפת במסגרת המחויבות שלנו כאן כבני נוער לעבודה בענפי המשק ולאחר שחרור מצה"ל, טיול צבא ועוד התחייבויות בקיבוץ, הגעתי בחזרה לרפת משנת 2000 אני כאן".

רפת קיבוץ נווה איתן

מהקיבוצים הקטנים בארץ, קטן ומופרט, כ-90 חברים בלבד, בממוצע גיל החברים מבוגר מאוד, משק מסתמך על חקלאות, תמרים, מדגה, גד"ש משותף ורפת שעברה משבר בריאותי קשה וכיום מתאוששת לאט לאט. אך יש אור בקצה המנהרה, איחוד עם רפת עין גב ופתאום יש עתיד וורוד.

רפת קיבוץ מעוז חיים

רפת בודדת של הקיבוץ שהופרט עוד בסוף שנות ה 90- , פרנסת הקיבוץ מבוססת בעיקר על ענפי חקלאות, גד"ש חזק, מדגה, מנגו אבוקדו ולול. המדגה שהיה מהענפים העיקריים ספג מכה קשה בשנים האחרונות כתוצאה ממדיניות הממשלה והיבוא. הרפת חייבת תכנון חדש והשקעה מאסיבית, אחרת עתידה לא ברור כלל.

רפת קיבוץ נווה אור

קיבוץ נווה אור שוכן בצפון עמק בית שאן, בלב עמק המעיינות ובסמוך לכביש 90 . קיבוץ מופרט החברים בו כ 250- חברים, המתפרנס מגידולי שדה, מטעים ורפת. הקיבוץ חי מהרפת ולכן עתידו נכון לשנים הקרובות, מובטח.

רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק ב' – ראובן זלץ

שרית יוקר: "כל כך חשוב לשמור על הרפתות המשפחתיות" – ראובן זלץ

שרית יוקר, מנהלת הרפת בבית הספר החקלאי בנהלל וחשוב לה מאוד להשמיע את קולה ולא פחות חשוב, לשמוע אותה. ולאו דווקא כי היא אישה ורפתנית, שרית מרגישה שאין מי שיצעק את צעקתן של הרפתות המשפחתיות הקטנות, ההולכות ונעלמות מהנוף הישראלי. שרית "קשה להפריז בחשיבות הרפת המשפחתית למסורת, לשורשים שלנו, לעבודה העברית, לערכים ולציונות". רגע לפני יום האישה הבינלאומי, לשרית יש מה לומר גם בעניין זה. ולמרות הכל, ראיון מלא תקווה למציאות טובה יותר.

טור אישי – ארנון אושרי: מתארגנים להמשך.. עננים כבדים מכסים את האופק

ארנון אושרי בטור כאוב, עצוב על ההווה והעתיד ומציע מייד, לחשב מסלול מחדש כי אף אחד לא מחכה לנו. עכשיו משנכנסה ממשלה חדש שבה נותני הטון (כמו גם בקודמות, אבל ביתר שאת) הם אנשי פורום קהלת הידוע לשמצה, פורום שחזונו הוא עולם פתוח המשוחרר מכל מגבלה (זה נשמע אולי יפה, אבל הרסני) זה הזמן שלנו לקום ולעשות מעשה אמיץ, נחרץ, אחרת נשאר חסרי כל.

ליאור שמחה: "רוח חדשה במשרד החקלאות" – ראובן זלץ

מנכ"ל התאחדות יצרני החלב מודאג מאוד ממצב החקלאות בכלל וענף החלב בפרט. ליאור שמחה אומר: ״זה לא הזמן לשתוק, זה לא הזמן לפחד, זה הזמן למחות, להפגין ולצעוק - ימים לא פשוטים עוברים על המדינה וכוחות ימין קיצוניים קורעים אותנו מבפנים".

חוברת 422, דבר העורך – ראובן זלץ

שלום לכולם, ובתוך כל הרעש והסערות, אלו ללא ספק ימים של חסד קטן, ימים של נשימה לרווחה לאחר תקופה שבה היה שר חקלאות שהפך את החקלאים לאויבי הכלכלה והאשים אותם באחריות ליוקר המחיה בישראל. ועכשיו זמן לנשום, לקחת אויר, להגיד ברוך שפטרנו מעונשו של זה ולקבל בברכה ובזרועות פתוחות את שר החקלאות הנכנס אבי דיכטר. נכון לעכשיו, אמצע פברואר, אמירותיו של השר הנכנס נעימות הרבה יותר לאוזניהם של החקלאים. כעת נצטרך להמתין למבחן התוצאה.