כמה חלב יצרנו היום רכיבים בחלב משק הבקר והחלב מהשולחן של ליאור שמחה המחירים שלנו תבל תמיכת נעה זום ענפי

לירון תמיר: “היבוא פוגע בפוטנציאל הצמיחה של הענף” – ראובן זלץ

שנת 2022 הסתיימה בצל המלחמה באוקראינה והעליה החדה במחירי המזון. לירון תמיד, כלכלן מועצת החלב והאיש על המספרים, מסכם את השנה שעברה, מדבר על ההסכם מול הממשלה ותחזית ל 2023

אין ספק כי שנת 2022 תיזכר כשנת המלחמה באוקראינה, שעדיין לא הסתיימה. המלחמה בהמשך למגפת הקורונה השפיעה בצורה חדה וקשה על מחירי המזון בעולם כולו. החדשות הטובות, המחירים העולמיים של הגרעינים צפויים לרדת ובנתונים האחרונים מהעולם כבר רואים את
תחילת המגמה, יחד עם זאת, המרווחים ימשיכו להישחק גם בשנת 2023 .

תעשה לנו סדר ביישום הסכם מול הממשלה?
“באוגוסט 22 נחתם הסכם החלב (סיכום בין משרידי באישור נציגי המגדלים ומועצת החלב) האחרון שכלל מספר סעיפים.
הראשון מיתון התייקרות מוצרים לצריכה המפוקחים שהייתה אמורה להיות כ- 10 אחוז ואף יותר ובסופו של יום ההתייקרות עמדה על 4.9 אחוז בלבד.
ב – הסכמה כי מחודש מאי 2023 מנגנון עדכון המחירים לצרכן יהיה אוטומטי ולא תידרש חתימת שרים. צו בנוסח זה כבר יצא יחד עם הצו על ההתייקרות שהייתה בספטמבר 22 .
ג – הגדלת החשיפה למוצרי חלב מייבוא, לאחרונה חתם שר האוצר על הרחבת סל המוצרים אותם ניתן לייבא ללא מכס. המכס על גבינת ומוצרלה טרייה ולצרכן ירד לאפס, המכס על גבינות שמנות למריחה יירד בשתי פעימות לאפס, והמכס למוצרלה לתעשייה יירד תוך 5 שנים לאפס.
מוצרים אלה מצטרפים לגבינות מתחת לחמישה אחוז שומן, חמאה ותוצרת ניגרת (יוגורטים ומעדנים) שעליהם הוסר המכס לאחר הסכם ינואר 21 . כמו כן סוכם להרחיב את המכסות הפטורות ממכס לגבינות קשות וזאת בצמוד לעליית הצריכה הכוללת. חלק זה עדיין לא יושם
והוא יבוא לידי ביטוי החל מ- 2024, נכון לעכשיו, המכסות הפטורות ממכס לגבינות הם כ 12- אלף טון בשנה וזאת בנוסף למכסות פטורות במסגרת הסכמים בילטרליים בהיקף של כ- 2000 טון.
ד- שחיקת מחיר המטרה, תהיה הורדה של מחיר המטרה בהיקף של 2.15 אגורות לליטר במשך 4 רבעונים, וקביעת מחיר המטרה על סמך רפתות מעל 800 אלף ליטרים (כיום זה מעל 700 אלף ליטרים) סעיף זה שקול להפחתה של כ 1.5- אגורות לליטר. יישום סעיפי שחיקת המחיר כרוך בתיקוני חקיקה, תזכיר חוק ליישום סעיף זה, יצא לדרך.
ה- וכמובן הסעיף שבעיני הוא מהחשובים בהסכם, הארכת מנגנון מחיר המטרה עד לסוף 2025 “.

שאלה של אידיוט, לא פשוט יותר להוריד מע”מ על תוצרת כחול לבן ולהעדיף את החקלאות הישראלית?
“אחד הכלים האפקטיביים להורדת יוקר המחיה והוזלת מוצרי צריכה לרבות מוצרי חלב, הוא ללא ספק הורדת המע”מ, באיחוד האירופי ובמדינות נוספות ב- OECD יש מע”מ דיפרנציאלי כך שהמע”מ על מוצרי חלב נמוך מהמע”מ הכללי ונמוך מהמע”מ בישראל. ההיתכנות למדיניות כזו בישראל נמוכה לאור התנגדויות של גורמים מקצועיים, השפעות רוחב ועלות גבוהה מאד למימון המהלך”.

האוצר ממשיך לפתוח את השוק לייבוא?
“אין ספק שהגידול בייבוא פוגע בפוטנציאל הצמיחה של הייצור המקומי. להערכתי הלחצים על הגדלת החשיפה לייבוא עד כדי ביטול המכסים, יימשכו. נכון לעכשיו מתווה הפחתת המכסים הוא עד סוף 2025 ואני רוצה להאמין שהממשלה תעמוד בהסכם זה ולא תבצע מחטפים. יחד עם הורדת חסמי המכס על מוצרי חלב, אנו רואים הורדת חסמים אחרים (תקינה, רישוי) האמורים להקל על היבואנים ואנו חוששים ממגמה זו, העלולה להביא ליבוא של מוצרים פחות בטוחים מהתוצרת המקומית”.

איך הסתיימה 2022 ?
“ייצור החלב בקר ב 2022- עמד על 1,555 מיליון ליטר וזאת בדיוק בהתאם לתכנון ובכ- 15 מיליון ליטר יותר משנת 2021 . באשר למחיר המטרה הממוצע עמד על כ- 2.26 שקלים לליטר לעומת 2.05 שקלים לליטר בשנת 2021 ובממוצע התייקר בכ- 10 אחוז לאורך שנת 2022 . אם משווים את מחירי דצמבר 22 לעומת 21 ההתייקרות היא של 16 אחוזים. ההתייקרות נובעת ברובה מעליית מחירי המזון להאבסת הבקר, מדובר בעליה עולמית, בין השאר המלחמה באוקראינה שהשפיעה על היצע הגרעינים הגלובאלי”.

תחזית לשנה הנוכחית 2023 ?
“מבחינת ייצור החלב, וועדת התכנון המליצה לצמצם את הייצור בכ- 20 מיליון ליטרים, לא יהיה צמצום במכסות אלא שינויים על תשלום חלב עודף, הורדת הרצועה לחלב עודף א’ מ-5 אחוז ל- 3 אחוז. לגבי מחיר המטרה, בינואר הוחל סקר 2021 עם החלת הסקר שונו נורמות הרכיבים, שומן וחלבון והועלו. שינוי זה שקול לשחיקה של 5 אגורות לליטר. יחד עם זאת, יישום הסקר הביא לעליה נומינלית של כ- 2.8 אגורות. כלומר, באופן ריאלי המחיר ירד בכ- 2.2 אגורות. בהמשך השנה עם יישום ההסכם, צפויה שחיקה נוספת. להערכתנו, במהלך השנה המחירים העולמים של הגרעינים יירדו, ירידה זו תבוא לידי ביטוי במחירי המטרה”.

רווחיות הענף ממשיכה להישחק עד מתי?
“כן, מנגנון מחיר המטרה מבוסס על סקרים כאשר בסקר אומדים את עלות הייצור הממוצעת והיא זו המהווה בסיס למחיר המטרה. שנת 2023 היא שנת סקר וממצאי הסקר ישמשו בסיס למחיר המטרה בשנת 2025 ואם ההסכם יוארך גם בשנת 2026 . הלחצים על מחיר המטרה יימשכו ורפתות יצטרכו או להתייעל או לצאת מהענף. למעשה תהליך סגירת רפתות ויציאה מהענף נמצא איתנו לאורך שנים והוא בין השאר הוכחה לשחיקת הרווחיות בעיקר של הרפתות הקטנות. אם כי שחיקת הרווחיות היא לא הסיבה היחידה לסגירת רפתות, סיבות נוספות הן, כוח אדם, דור המשך ועוד”.

דוד בן עוזיאל: “הרפת הישראלית, המטופחת ביותר בעולם” – ראובן זלץ

בימים הקרובים, יסיים דוד בן עוזיאל את עבודתו בהתאחדות יצרני החלב וייצא לגמלאות. בכך ייחתם פרק ארוך ומפואר של עבודת שטח לאורך 27 שנים שבהן הטביע דוד את חותמו בתחום טיפוח רפת החלב כמו גם בתחומים רבים נוספים.
דוד: “רפת החלב הישראלית התפתחה רבות לאורך השנים וחובה שהמגמה הזו תמשך גם בעתיד”. ראיון אחרון ופרידה, או שבעצם לא…

דוד בן עוזיאל נולד ב 1953 , להורים ילידי הארץ, עוד מגיל צעיר התעניין וגידל בעלי חיים. דוד “תמיד משך אותי תחום בעלי החיים תמיד גידלתי ציפורים ודגים ואף ניסיתי לזווג בין מינים שונים” מחייך דוד. בשנת 1972 התגייס ל”חרוב”, ושירת בעיקר בבקעת הירדן. כשפרצה מלחמת יום כיפור השתתף בקרבות המרים באזור תעלת סואץ. לאחר מלחמת יום כיפור יצא דוד לקורס קצינים והשתחרר בדרגת רב סרן. תפקיד שדה האחרון שלו היה מ”פ. במילואים שירת כמפקד יחידה לאיתור נעדרים. לאחר השחרור התחתן עם אורלי והתגורר בקיבוץ צאלים. שם נולדו ילדיהם. דוד עבד ברפת הקיבוצית “רפת טובה, וכל היסודות לעבודה נכונה בענף, נרכשו שם. עבדתי במגוון תפקידים וללא ספק זאת הייתה תקופה יפה ומרתקת”.
בשנת 81 עבר הזוג עם שני ילדיו למושב הבונים. לזוג 2 ילדים וחמישה נכדים. במושב הבונים ניהל דוד את הרפת עד לשנת 1996 . דוד: “רפת הבונים היא רפת מצוינת ואני זוכר כי כבר אז השתמשתי בדוחות הגנטיים שהחלו להיות מופקים בספר העדר לצורך שידוך וסלקציה. יכול להיות שחלק מההצלחה של הרפת כיום טמונה בגנים שנזרעו אז.

איש שטח. דוד

מתי הגעת להתאחדות?
“מיד לאחר ניהול רפת הבונים, בשנת 96 ‘ התפרסם מכרז בהתאחדות, שמחפשים שופט בקר ומדריך לנושא טיפוח העדר. ניגשתי למכרז והתקבלתי ומאז אני כאן, ההתאחדות היא כמו בית שני עבורי “. דוד עובד כבר שנים כשופט בקר וכמדריך נעה מאז החלה לפעול ברפתות ומשלב בין התפקידים הללו. בשנים הראשונות עסקנו בעיקר בהכנסת רפתות לתכנת “נעה” ובהטמעתה בשטח. בהמשך אופיינו ופותחו רכיבים נוספים ורבים לבקשת הרפתנים ואנשי מקצוע מתחומים שונים. בין היתר פותחה “נטע” שהיא תת מערכת בתוך נעה שמאפשרת מעקב וקביעת מדיניות ומאפיינים גנטיים של העדר. ונותנת לרפתן את כל המידע הגנטי על הרפת שלו שקיים בספר העדר. בהקשר זה שהיא משולבת בתכנת הניהול היא ייחודית בעולם”.

תאר את העבודה כשופט בקר?
“המטרה העיקרית של השיפוט היא לאפיין את התכונות הגופניות שמורישים הפרים לבנותיהן. ישנן 17 תכונות שונות המתחלקות ל 3- חלקים עיקריים, מבנה גוף ואגן (קשור לאופן ההמלטה) רגלים (קשור להישרדות) מבנה העטין (קשור בעיקר לעבודת החליבה אך גם לבריאות העטין, תאים סומטיים וכו’) בנוסף נשפטות גם עתודות העשויות להיות אימהות לפרים שיזריעו בעתיד. השיפוט שלהן, נלקח בחשבון ע”י ועדת טיפוח שמורכבת מרפתנים ואנשי מקצוע כאשר מחליטים באם לקחת מהן עגל לרבייה או שלא”. במשך השנים מבנה הגוף והעטין של הפרות שופר לאין שיעור, ותיקי הענף ודאי זוכרים כיצד נראו בנותיהם של הפרים דאז כגון גיוס, פצפון, גופי. כיום כמעט ואין זכר לפרות עם מבנה גוף ועטין כמו אז. זאת למרות העובדה שהשיפוט הגופני אינו מרכיב באינדקס שמשקלל את הערך של הפרים. הסיבה לשיפור נעוצה בחשיבות שוועדת טיפוח מיחסת לשיפוט. הן ע”י בחירת פרים לעתודות שמהן ייצרו את דור הפרים הבא שיזריע את העדר והן ע”י הרפתנים שעושים שימוש מושכל בלוח הפרים. ישנה הקפדה מרבית ששיפוט בנות הפרים יהיה טוב וזאת במקביל ליצרנות איכותית וטובה”.

למעלה מ 90- אלף פרות נבדקו על ידו. דוד. צילום ראובן זלץ

ואיך העבודה היום יומית?
“זו עבודת שטח, הנעשית ברפתות באופן שיטתי ובהתמדה וכוללת כמעט את כל הרפתות ברחבי הארץ. אנחנו אוספים את נתוני הפרות שמנותחים בספר העדר. ניתוח בסיס נתונים רחב מאפשר מידע על הפרים שהם אבות הפרות. המידע הזה עובר לשיאון שמפיקה את לוחות הפרים וכמובן עובר לרפתנים. העבודה נעשית לאורך השנים באותן שיטות, כך שבסיס הנתונים מאפשר השוואה, זה אחד הפרמטרים שהופך את הטיפוח למהימן ומוצלח. ספר העדר זה הכלי האמין והמקצועי ביותר לרפתן וכל הנתונים שאנחנו אוספים מגיעים לאפרים עזרא, מנהל ספר העדר ומנותחים על ידו. שיטת האיסוף השתכללה עם הזמן בעיקר במובן הדיגיטלי. עד היום עברו תחת עיני קרוב ל 90- אלף פרות שמשמעותן בחינה מדוקדקת של כל אחת מהתכונות הרלוונטיות”.

תוכנת נעה והתגייסות לפרויקטים נוספים
לאורך השנים ובין מבחני הפרים ליווה דוד באופן צמוד עשרות רפתות, בעיקר בהיבט הגנטי התאמת פרים ושידוכם לפרות, וזאת במטרה להביא את הדורות הבאים ליעדי ביצוע גבוהים. דוד היה שותף בחלק מהאפיונים בתוכנת נעה, דוד “זה אולי מצחיק לומר אך קשה להבין איך ניהלנו רפת פעם בלי נעה”. הוא היה גם שותף בארגון תערוכות בקר שהרפתנים מאד אהבו אותן “לצערי הן כבר לא מתקיימות בגלל מגבלות ווטרינריות”. דוד זכה לארגן את תערוכת הבקר הגדולה שהייתה במקווה ישראל כאשר המכסה הארצית חצתה את רף מיליארד ליטר לשנה, רפול היה אז שר החקלאות בזמן התערוכה רפול לא התבייש הפשיל שרוולים והשתתף בתחרות חליבה ידנית של אחת מהפרות זה אולי סימבול ליחס הממשלה לרפתנים אז לעומת היום. כיום ומאז 2018 עומדים על כ-מיליארד וחצי ליטר לשנה והמיכסה הארצית לא עולה וזאת למרות הגידול באוכלוסייה.
בתחילת שנות ה 2000- אירעה הרעלת בוטוליזם קשה שפגעה בעשרות רפתות באזור באר טוביה. דוד היה מהמשקמים של רפתות אלה. דוד נזכר באירוע “מה שעשינו בעצם היה בדיקת התאמה ידנית של פרות שרפתות מכל רחבי הארץ שלחו למשקים שנפגעו ואת יכולתן להמשיך את דרכן ברפת אחרת. ערבות הדדית הייתה תמיד בין הרפתנים משני המגזרים וחובה שכך תמשיך. במשך הזמן הרפתות שנפגעו שוקמו, חלקן נסגרו. כתוצאה מכך, ומאז אותו אירוע פיתחנו באתר “רשת החלב” רכיב חדש הנקרא “כיכר הבקר”. בעזרת מערכת זו, כל רפתן הרוצה למכור או לקנות פרות או עגלות, שולח למערכת את מספר ספר העדר של הפרה והמערכת שולפת את כל הנתונים הרלוונטיים מתוך מאגר הנתונים של ספר העדר. ומציגה אותם על המסך באופן ברור ושקוף עבור הקונים והמוכרים”. אירוע נוסף שלדוד היה חלק נכבד בו היה ההרעלה ברפת איל “לפני כמעט שני עשורים היתה הרעלה בשוגג ברפת איל שבמהלכה מתו יותר ממחצית הפרות ואני הייתי ממשקמי הרפת. באותה תקופה רפת מבקיעים נסגרה ואז בחרתי מתוך הרפת הזו את עילית הפרות שבלטו בביצועיהן והעברתי אותן לרפת אייל. כיום ובמשך שנים
לשמחתי רפת אייל מצטיינת בביצועיה”.

טיפוח הרפת הישראלית ביחס לעולם?
“הודות לספר העדר ולאופן הריכוזי בה נאספים הנתונים הרפת בישראל היא הרפת עם מסד נתונים המהימן ביותר בעולם וזה מאפשר שליטה בקרה והכוונה של יעדי הטיפוח בהתאם לצרכים. כל עוד בחמישים הפרים הראשונים המדורגים על ידי האינטרבול, (ארגון גג המקבל את כל נתוני הפרים מכל העולם ומדרג אותם לפי מדינת המטרה ששותפה בארגון) אנחנו מופיעים עם כמה פרים אז אנחנו משיגים את המטרה ובעלי יכולת להתחרות עם שאר העולם”.

היית גם המוביל של פרויקט “דור ההמשך” שילוב תלמידי בתי הספר החקלאיים בענף
“כן, נכון, לדעתי פרויקט חשוב מאוד, זה היה ניסיון שילוב דור ההמשך בבתי הספר החקלאיים שלמדו במגמת רפת. הדבר החל מתוך צורך והבנה כי אנו חייבים לטפח ולהשקיע בדור המשך צעיר לרפתנים שהולכים ומתבגרים. עשינו את זה במשך 3 שנים רצופות במתכונת של הכנס בירושלים והדבר נחל הצלחה רבה. למסגרת הזו היו שותפים 7 בתי ספר ובשיא השתתפו בפרויקט למעלה מ 100- תלמידים. לקורס הבאנו מרצים שונים מהענף שנתנו לתלמידים מידע מעשיר ומעניין על רפת החלב הישראלית. לצערי העניין נפסק מטעמי ביורוקרטיה ותקציב”.

שימשת גם כבורר לחלוקת עדרים בין שותפים ברפתות משפחתיות שהתפרקו?
“נכון, חילקתי את העדרים בצורה כזו שאף צד לא יקופח, בהתאם לגודל המכסה של כל אחד מהשותפים. זה היה מאתגר מורכב ומעניין אך ניראה שצלחתי אותו בהצלחה”.

דוד גם שימש כיו”ר וועד עובדי ההתאחדות במשך עשר שנים רצופות, בתקופתם של מאיר בראון ויעקב בכר. במהלך התקופה הזו הביא דוד לראשונה, חתימה על הסכם עבודה קיבוצי שלא היה קיים קודם. ההסכם שיפר וקיבע את תנאי ההעסקתם של עובדי ההתאחדות והכניסם תחת קורת גג מאחדת.

איך אתה רואה את הענף היום?
“הענף נמצא באיום מתמיד כבר הרבה שנים, האיום מגיע מכמה כיוונים: חוסר הבנה של הממשלה בחשיבות חקלאות כחול לבן במיוחד ביישובי הפריפריה. חוסר המודעות שאם לא יהיו שטחים ירוקים תהיה השתלטות לא רצויה עליהם, פתיחה של היבוא עם בקרה מועטה או שכלל אינה קיימת לטובת תוצרת מיובאת שמסובסדת ע”י ממשלות בחו”ל, שחיקה במחיר המטרה, אי הגדלה של מכסות הייצור למרות הגידול באוכלוסייה, התבגרות הרפתנים ומחסור בכוח אדם, אי כניסה של צעירים שרואים בענף מקצוע לחיים, מגבלות על כח עזר מחו”ל. מגבלות איכות הסביבה שדורשת השקעות מרובות ועוד כהנה וכהנה. אני רוצה להיות אופטימי ולקוות שהענף ישרוד את התקופות האלה ואף ימשיך לצמוח”. היישום של המילה ציונות תפתור את כל הבעיות שצוינו לעיל. נראה היום שהערך “ציונות” היא מילה שממעטים להשתמש בה, או שהיא מפורשת אחרת מהבנתנו”.

ולסיום מה התוכניות לשנים הבאות?
דוד מחייך “שאלה קשה, אני חושב שאשאר חלקית בענף בצורה כזו או אחרת, אני מאוד אוהב את הענף הזה, יש לי קשר ארוך שנים עם הרבה רפתנים עם חלקם ברמה של חברות קרובה. ישנן רעיונות נוספים שישומן נבדק כעת. מה שבטוח, אני סקיפר וכעת יהיה לי זמן לצאת לים ולשוט הרבה יותר כי זו אהבה גדולה שלי. וכמובן שיהיה לי זמן איכות רב יותר לילדים ולנכדים”.

אילנית דעדוש כלפון: “מאמינה גדולה בענף הצאן שלנו: – ראובן זלץ

דרך ארוכה עשתה הילדה מנהריה עד להפיכתה לאישה החזקה בענף הצאן בישראל. אילנית דעדוש כלפון, בעצם רצתה רק להגשים את החלום של דורון בעלה, אך כמו אילנית, היא לא עוצרת וחולמת בגדול ובדרך שברה לא מעט קירות ומוסכמות. כיום, 20 שנה לאחר שהחלה את דרכה ולאחר קבלת פרס ‘אישה פורצת דרך בחקלאות’ אילנית יכולה להתרווח ולומר לנו “הגשמתי חלום של דורון ושלי אך העבודה עדיין לפנינו”. אז מה הצעד הבא אתם תוהים, פוליטיקה, ללא ספק. מיוחד ל’משק הבקר והחלב’

אפשר לפתוח את הסיפור על אילנית ולכתוב על הדרך הארוכה שעשתה הילדה הקטנה, ל-9 אחיות ואחים, בת למשפחה ממוצא מרוקאי שגדלה בנהריה ועד ליום שבו קבלה את פרס ‘האישה פורצת דרך בחקלאות’. אפשר גם בקלות להיתפס לסטריאוטיפים עדתיים ולכתוב על משפחה קשת יום, על השנים הקשות בנהריה, על הטרגדיה שהשפיע על כל המשפחה. אך אילנית בולמת כל ניסיון שכזה “תעשה לי טובה, תעזוב אותי מהעניינים האלה, ההורים שלי למדו אותנו שאסור להתמסכן ומי שרוצה להצליח, שיעבוד קשה. אני יודעת שכיום זה נורא אופנתי לבכות על מה שהיה, אני עם הפנים קדימה”.
ואם אתם רוצים לדעת את קיסמה של האישה הזו, הרי שכאן זה מתחיל. על הפרס שקבלה בוועידת ישראל לחקלאות היא אומרת “מעמד מרגש, אך בעיקר זו הוקרה על הדרך שעשיתי עם ענף הצאן והנוקדים כולם. הפרס הפתיע אותי, כי במהלך הדרך, היו לי לא מעט מאבקים ומלחמות למען הענף. לא היה לי קל, אני גם אישה, גם מזרחית, גם מהפריפריה וקל לא היה לי. אך הוריי למדו אותי לא להתמסכן, אלא להמשיך קדימה במלוא הכוח וכעת, הפרס, הוא סוג של סגירת מעגל, כי כיום כולם מבינים שכל מה שעשיתי ופעלתי, זה היה רק למען הענף”.

היום אנחנו יודעים שהיבוא איננה התרופה ליוקר המחיה. אילנית

טראומה משפחתית וחלום על דיר צאן
הדרך למושב גורן ברכס הגליל המערבי, מתפתלת בנוף הררי כשלצידי הדרך עצים גבוהים ונוף עוצר נשימה. אילנית ומשפחתה גרים בפריפריה, המילה שהפכה למטבע פוליטי בשנים האחרונות, אך מבחינת אילנית זו המציאות. כי לגור בפריפריה, מעבר לשקט ולאוויר הנקי, הרי שיש קשיים אובייקטיביים רבים, אך לזה עוד נגיע. אילנית דעדוש כלפון 47 ,נשואה לדורון, לזוג 3 בנים, עומר, עידו ורועי. המשפחה מתגוררת במושב גורן בגליל המערבי. לזוג יש משק משפחתי גדול, מתחם אירוח, דיר המונה כ-1000 עיזים, חווה לטיפול בסוסים. הבן הבכור נכנס לאחרונה לעבוד למשק ואילנית שמחה ואומרת “אני מאושרת שיש לנו דור המשך, ויש עתיד והמשכיות לעבודה שלי ושל דורון”. אילנית היא אישה עסוקה, מאוד עסוקה, מהבוקר המוקדם ועד השעות הקטנות של הלילה. טלפונים, ישיבות עבודה, נסיעות למרכז לפגישות וישיבות. מעבר לתפקידה כמנכ”לית אגודת עזיזה, היא גם חברה בוועדות, חברת דירקטוריון במועצת החלב, החברה לפיתוח מעלה יוסף ובחברה פרטית, חברת פורום התיירות במועצה האזורית מעלה יוסף, מספקת שירותי ניהול וייצוג לאגודות אחרות בענף הצאן וכמובן מנהלת את המשק המשפחתי בכל הקשור לחוזים, עובדים, ניהול משרדי ועוד, את העבודה על העיזים היא משאירה לדור ההמשך. והיא מוצאת זמן לעבוד גם במשרד הבטחון בעזרה לנכי צה”ל.
לפני כחודשיים קיבלה אילנית פרס הוקרה על היותה ‘אישה פורצת דרך בחקלאות’. הילדה הקטנה בנהריה, סוגרת מעגל ומביטה קדימה בתקווה. על החיים בנהריה מספרת אילנית “בגדול, הילדות שלי בנהריה היתה מדהימה, אופנים, בגד ים על הכידון. כבת זקונים למשפחה מרוקאית לא היה לי אמנם הרבה חופש כי מאוד הקפידו איפה אני ולאן אני הולכת, אך יש לי זיכרונות נעימים מהעבר הנהרייני שלי. גדלתי בשנות השבעים בנהריה בתקופה שהיו בעיר אומניקים, למי שזוכר את התקופה. ההורים שלי הם מייסדי נהריה ומאוד הקפידו על ענייני חינוך וערכים”. אילנית, אישה שתמיד מחייכת, אך לא להתבלבל, חזקה ויודעת בדיוק מה היא רוצה.

נהריה היתה מה שנקרא עיר מעורבת איך את זוכרת את הסיפור העדתי?
“כן, זה נכון, המרוקאים גדלו בשכונות ואילו הייקים היו במרכז העיר, אבל אל תדבר איתי על השד העדתי, זה לא רלוונטי עבורי. זה אולי היה נוכח, אבל אף פעם לא השתמשנו בזה. נהפוך הוא, אבא שלי תמיד סימן יעדים גבוהים. היום לצערי כל הסיפור העדתי הפך לעניין פוליטי וזה ממש לא מתאים לי. האם הרגשתי אפליה לפעמים, ברור, האם נתתי לזה להשפיע עלי, ברור שלא”. אך היה סיפור שהשפיע עליה ועל כל המשפחה, הפציעה הקשה של אחיה מקסים. אילנית “הסיפור הזה אכן השפיע מאוד קשה על כולנו. אבא שלי חיכה כל כך חיכה שייוולד בן לאחר 3 בנות וכשמקסים נולד אבא היה מאושר, נו אתה יודע איך זה אצלנו המזרחיים” מחייכת אילנית. מקסים התגייס לצה”ל ושירת בחיל החימוש וכשפרצה מלחמת שלום הגליל הוא כמובן השתתף בה”. לקראת סוף המלחמה, אחיה נפצע בפיגוע ההתאבדות שנקרא ‘אסון הספארי’ שמהלכו רכב תופת התנגש והתפוצץ על משאית עמוסת חיילים וגרם למותם של 13 חיילים ופציעתם של עשרות. אילנית: “אחי נפצע אנוש. מאותו רגע החיים משתנים, וההורים שלי לקחו את זה קשה, הפסיקו לעבוד. הייתי אז בת 10 וזוכרת היטב את הנסיעות לרמב”ם. אחי עבר
מעל 100 ניתוחים בארץ ובעולם ומוגדר כנס רפואי, אף אחד לא חשב שישרוד. ככה שעד גיל 10 הילדות היתה שמחה וים ומשפחה שמחה ואחרי גיל 10 כל המשפחה נרתמה להצלת מקסים. כך גם הפכתי לעצמאית, המצב הכלכלי בבית הלך והחמיר והחיים לימדו אותי לשרוד ולהמשיך הלאה. זו ללא ספק אירוע שהיה לו חלק גדול במי שאני היום”.

ואז בא דורון
אומרים שאהבה משנים דפוסים ודרך חיים ובמקרה של אילנית ודורון כך בדיוק קרה. אילנית על הפגישה עם דורון “באחד הימים, בגיל 17 ,נסעתי עם חברת ילדות לחוף בצת, שם היא הכירה לי את אח של חבר שלה, את דורון. מייד התיידדנו ואני התאהבתי בו לחלוטין. אני חייבת לציין כי כמעט מיד לאחר שנפגשתי עם דורון אמרתי לחברה שלי שדורון יהיה האבא של הילדים שלי וכך אכן היה”.

מה לעירונית מנהריה ולבן מושב?
אילנית מחייכת “אם היית שואל אותי לפני 20 שנה הייתי אומרת לך שאגור בנהריה כל חיי. אך כשהכרתי את דורון הוא כבר היה חקלאי שעיבד את כל המטעים הנשירים במשק של אביו במושב גורן. כששאלתי אותו, מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול, הוא מייד אמר לי ללא היסוס שהוא רוצה להיות רועה צאן ונוקד. חשבתי שהוא מסתלבט עלי”, מחייכת אילנית וממשיכה “בתחילת הדרך עוד ניסינו לגור בנהריה, דורון ניסה עבודות שונות אך הוא לא היה מאושר. עד שיום אחד קבלתי הארה, החלטתי ללכת עם החלום של דורון. התחלתי ללמוד את נושא גידול צאן, בארץ ובעולם. היקום כנראה שמע אותנו והבן הבכור שלנו, עומר, היה אלרגי לחלב בקר ומישהו אמר לנו שיש במושב נטועה, אדם המגדל עיזים ומייצר חלב, וכדאי שננסה לתת לעומר כי זה מאוד בריא. דורון נסע לנטועה, התחבר עם הנוקד, ישבו דברו ומשם הכל התחיל. דורון חזר הביתה עם עיניים בורקות ואמר לי “זה מה שאני רוצה לעשות”. אילנית החלה להפעיל את הטורבו שלה, ולאחר כמה מהלכים עסקיים הצליחה לגייס את סכום הכסף לקניית הדיר והמכסה מהנוקד בנטועה. אילנית התיישבה ובנתה מודל עסקי ובשנת 2003 הפכו דורון ואילנית לבעלי
דיר. בשנת 2006 הם חזרו למושב גורן, לקחו משכנתא, קנו משק, קרקע, ובמהלך השנתיים הבאות קנו בעלי חיים, קנו זכויות חלב, הגדילו סככות. וכיום, במשרדה שבחווה, היא אומרת לנו “כיום, לאחר 20 שנה אנחנו מתקרבים למודל העסקי שסימנו בהתחלה. יש למה לצפות ואני מאוד שמחה על הדרך שלנו”.

דיר של למעלה מ 1000- עיזים

מאיפה האמביציה?
“תשמע, אני גדלתי בבית כזה, ההורים שלי היו פעילים פוליטיים והם היו סוג של שליחי ציבור. אני חושבת שזה בא מעיקר מאמא שלי וכמובן הרצון העז שלי להצליח. ידעתי שאני רוצה שהילדים שלי יקבלו התחלה טובה יותר ממה שאני קבלתי. אבא שלי תמיד אמר שאני אצליח, אבל אז לא היו לו את האמצעים לשלוח אותי לאוניברסיטה. רק מאוחר יותר, אחרי שילדתי את תומר, נרשמתי ללימודי ערב ועשיתי תואר ראשון במנהל עסקים ומחשבים. ככה זה אצלי, הכל אצלי צריך להיות מאוד מתוכנן בחיים, ילדים, לימודים, עסקים”. מסיימת אילנית בחיוך.
הסלולרי של אילנית לא נח לרגע, עשרות הודעות נכנסות, אך אילנית לא מתרגשת ויש לה את הזמן המיוחד שלה. אל תדאג היא אומרת לי כשאני שואל אותה על ההודעות. “אחזור לכולם עד 12 בלילה”.

אילנית בדיר המשפחתי

ואז באה ‘עזיזה’
אגודת עזיזה הוקמה בשנת 69 התפקיד שלה, ייצוג ציבורי, מקצועי של הנוקדים בישראל. בתחילת דרכה באגודה עיקר עבודתה היתה מקצועית, משרדית. אילנית “כשאנחנו נכנסנו לענף בשנת 2003 בקשו ממני להיכנס ולעזור בניהול העמותה, נעניתי לאתגר והלכתי על זה, כי כבר אז האמנתי בענף. והתמניתי למזכירת הארגון. אז היה לענף מכסה ארצית של כ-6 וחצי מיליון ליטר ועדיין היו מצויים במשבר, שפיכות חלב ועוד. הבנתי שהענף אמור להיות הרבה יותר גדול, חלב העיזים הוא איכותי ובריא עם סגולות רבות והאמנתי מאוד בעתיד הענף”. ככול שעברו השנים, הלכה אילנית ותפסה תפקידים משמעותיים יותר בעמותה וכיום היא מנכ”לית אגודת עזיזה והאישה החזקה בענף. אילנית “לא עברתי לכולם בגרון, אך הייתי נחושה ובטוחה שהענף חייב להיות במקום אחר. לאט לאט התחלנו לבנות את עצמנו וכיום ענף הצאן מייצר 17 מיליון ליטר, 22 מיליון ליטר מכסות מחולקות והיד עוד נטויה. להערכתי הענף הזה בעתיד ייצר את ה-22 מיליון ליטר ולא יהיה קטן וזניח. בעולם מדברים על צמיחה של 7 אחוז השנתי לענף. חלב העיזים נחשב לחלב בריא ונחשב כחלב ירוק”. ללא ספק אילנית הפכה את ענף הצאן בישראל
לענף שכיום היחס אליו הוא אחר לחלוטין. מקשיבים לה, היא נמצאת בישיבות החשובות, קולה הוא קול חשוב ואילנית ונלחמת ללא ליאות למען הענף המורכב הזה.

 

מכון החליבה

השנה וחצי האחרונות היו קשות?
“כן, בהחלט, השנה וחצי האחרונות היו קשות לחקלאות, תקופה מאוד מורכבת, בעיקר היה קשה השיח המתלהם נגד החקלאים, נגד דור המייסדים. לי היה קשה כי אני רציתי את ממשלת השינוי, ייחלתי לשינוי אך לא לילד הזה פיללנו. אני באיזה מקום שמחה כיום, כי עכשיו כולם יודעים, מי שיפגע בחקלאים ישלם על זה מחיר פוליטי כבד. הממשלה הקודמת היתה טובה בתחומים שונים אך היא פגעה קשות בחקלאות וזה לא יישכח”.

והממשלה החדשה, שר חקלאות חדש?
“יש ממשלה חדשה ושר חקלאות שכבר פגשתי כולל את מנכ”ל המשרד שגם נפגשתי איתו. הצוות המקצועי במשרד חזר לפעול ולאחר שנה וחצי אפשר בהחלט לומר כי לאחר שנה וחצי של חוסר יחס לצוות המקצועי במשרד, ההתנהלות בהחלט אחרת. בוא נגיד ככה, בפגישה האחרונה עם השר דיכטר, מאוד התרשמתי ממנו. הוא מאמין בחקלאים ובחקלאות ואין לי ספק שהוא יהיה ידידותי הרבה יותר לחקלאים ולחקלאות. מה שכן חייבים לומר, שר החקלאות חייב להיות עם הרבה כוח ובעיקר נחישות בכדי להילחם מול כל הכוחות הרוצים לפגוע בחקלאים בשם יוקר המחיה. כיום אנחנו כבר יודעים שהחקלאים לא רק שלא אשמים ביוקר המחיה אלא הם מהסובלים העיקריים ממנו. אנחנו הריע התרענו על ענף הבשר, הדגים, משבר החמאה, המחלבות מפסידות כסף ולא רוצות לייצר חמאה. אנחנו היום יודעים שהיבוא איננו התרופה ליוקר מחיה, נהפוך הוא. הגיע הזמן לומר, אמרנו לכם, אמרנו לכם”.

פוליטיקה?
אילנית מחייכת בחצי פה “זה תמיד בראש, אך בינתיים רק בראש, אשקר אם אומר שאין מחשבות על זה. אני גדלתי על ברכי אבי שהיה פעיל פוליטי והאמין בלעשות ולשנות. אני חושבת שהחיידק הזה טבוע בי. הפריפריה נפגעה מאוד בשנה וחצי האחרונות וכעת יש הרבה עבודה לעשות, נראה מה יהיה”.

מילה לסיום
“הגשמתי חלום, דורון ואני עבדנו קשה ועדיין ממשיכים לעבוד, יש לנו משפחה, יש לנו ילדים ורק שלא יתנו לי עין הרע חלילה (צוחקת אילנית) אנחנו משפחה צנועה ומאמינים בעבודה קשה. רק שנהיה בריאים”.

רפת קיבוץ עין הנציב

קיבוץ של זרם הקיבוץ הדתי, הוקם ב-1946, חוגג יום הולדת החודש, קיבוץ מופרט, מתבסס על מפעל פלסטיק גדול, ענפי חקלאות, לול, מדגה, מטע תמרים, זיתים, קצת גד”ש וכמובן רפת יציבה ועם עתיד הנראה בהיר וטוב של כ-5 מיליון ליטר, מכון חליבה שדירת דג 16 על 16 , 3
חליבות ביום, חלב בד”ץ משווק לתנובה, מרכז מזון עצמאי כולל מכון תערובת. 9 ישראלים, 5 עובדים זרים כולל עזרה מענפים נוספים בסופי שבוע מפאת שבת. לרפת שלוחת פיטום של כ 600- ראש. רותם רז, דור שלישי ובן משק, מנהל את הרפת מאז 2017 , הוא נשוי לדקלה, ממשפחת רפתנים מכפר ביאליק, לזוג 4 ילדים. רותם “סיימתי בית ספר בשנת 95 ואז פנה אלי מרכז משק והציע לי לעבור לרפת במסגרת המחויבות שלנו כאן כבני נוער לעבודה בענפי המשק ולאחר שחרור מצה”ל, טיול צבא ועוד התחייבויות בקיבוץ, הגעתי בחזרה לרפת משנת 2000 אני כאן”.

הממשלה חייבת להשקיע הרבה יותר בפריפריה. רותם

בעיות מיוחדות?
“אני לא אוהב לקרוא לזה בעיות, אלא אתגרים יש את נושא המזון והמחירים הגבוהים, חוסר יציבות הענף על כל המשתמע שזו גם בעיה של החקלאות כולה בישראל. יש את מחירי המים, בעיות של כוח אדם ותחושה של חוסר רצון ושיתוף פעולה של הממשלות בנושא החקלאות. הענף חייב יציבות ואופק כלכלי לאורך זמן, אחרת אנחנו בבעיה”.

ההתמודדות עם הקיץ?
“יש ירידה קטנה בכמויות החלב, משתדלים שלא תהיה ירידה דרמטית. לומדים לחיות עם הקיץ, יש לנו את הניסיון והכלים להתמודד עם עומסי החום”.

צינון בקיץ?
“אינטנסיביים מאוד, אנחנו מתחילים מסביבות מאי עד סוף אוקטובר, כולל יבשות, 23 שעות ביממה, 7 פעמים ביום לקבוצות חליבה ויבשות 3 פעמים, בוקר צהרים ולילה”.

מחלות?
“כן יש לנו את הצרות שלנו, היה לנו את קדחת 3 הימים בשנה שעברה, עברנו את זה בצורה קשה, ירידות בחלב, פרות רובצות וגם אחרי שנה אנחנו עדיין רואים סימנים לזה. אין וודאות אך בהחלט רואים עדיין תופעות שלדעתי החלו לפני כשנה”.

אני מבין כי עתיד הרפת כאן מובטחת?
“כן, אם לא תהיה קטסטרופה, הרפת כאן היא עסק מכניס, בטח ביחס לענפי חקלאות אחרים. זוהי רפת יציבה. אם תהיה אופציה להגדלת הרפת, אז אולי נחשוב על התרחבות ושדרוג המכון והסככות”.

הרווחיות נשחקת?
“בהחלט כן, לצערי הרווחיות נשחקת עם השנים, אנחנו מנסים להתייעל להיות עם היד על הדופק, זה לא פשוט אבל עובדים קשה”.

נערכים ליום שבו יסתיים חלילה התכנון?
“זה כל הזמן באוויר אך עדיין לא עשינו תכנונים ממשיים, אני מאמין שגם אם חלילה יסתיים התכנון, אנחנו נמשיך לתפעל את הרפת”.

מרגישים מוזנחים כאן בעמק המעיינות?
“לא מרגיש מוזנח אך כן מרגיש כי צריך לעזור הרבה יותר למושבים ולקיבוצים בנושא קליטת תושבים, לפתח את הפריפריה כמה שאפשר כי זה העתיד. מרכז הארץ צפוף, בנוי ופקוק, הגיע הזמן לתת עדיפות לפריפריה ולא רק בדיבורים”.

אחראית בריאות וכוח אדם. בת חן

בת חן שטאל 31 בת משק, דור שני בעין הנצי”ב
משנת 2014 ברפת, אחראית בריאות ואחראית כוח אדם, על השאלה למה דווקא רפת? היא עונה “אבא שלי, חנן, היה בזמנו גם מנהל הרפת וגם אחראי בריאות. זה התחיל אחרי הצבא, הייתי צריכה את העבודה המועדפת ומאז אני כאן”.

העתיד?
“אני בינתיים כאן וחושבת על העתיד, נראה מה יהיה”

נשים ברפת?
“אין מספיק, צריך יכולת הסתגלות גבוהה, אך אני בעד, אך זה לא מתאים לכל אחת”.

 

רפת קיבוץ נווה איתן

מהקיבוצים הקטנים בארץ, קטן ומופרט, כ-90 חברים בלבד, בממוצע גיל החברים מבוגר מאוד, משק מסתמך על חקלאות, תמרים, מדגה, גד”ש משותף ורפת שעברה משבר בריאותי קשה וכיום מתאוששת לאט לאט. אך יש אור בקצה המנהרה, איחוד עם רפת עין גב ופתאום יש עתיד וורוד.

 

תום אופין 47 חבר קיבוץ אפיקים, נשוי לעדי ואב ל- 3 ילדים ומנהל את הרפת משנת 2018 . תום “הסיפור שלי הוא קצת אחר, אני משנת 2002 בענף הרפת, הגעתי לרפת כי חיפשתי עבודה לאחר שסיימתי לימודי הנדסאי תוכנה והבנתי שלא אעסוק בתחום. התחלתי לעבוד ביונקיה באפיקים ולאחר מכן כאחראי בריאות ולאחר כ-4 שנים התחלתי לנהל את הרפת במשק”.

מסלול מהיר?
“כן, המסלול באפיקים היה מהיר, כי היה צוות מאוד צעיר ובזמנו היה מרכז רפת חיצוני והקיבוץ רצה שיהיה חבר קיבוץ לניהול הרפת. לאחר 10 שנות ניהול עזבתי את רפת אפיקים והחלטתי לחפש הרפתקה בחו”ל”.

נכנסת ל’מוד’ של נדודים?
תום מחייך “כן, משהו כזה, רציתי לראות עולם, על הפרק היו כל מיני דברים ובסוף מצאתי את עצמי באנגולה אפריקה, בפרויקט ניהול של מספר רפתות מטעם חברה פרטית. ניהלתי את הרפתות של 15 כפרים שם. זה החל כפרויקט ממשלתי בעזרה של ממשלת ישראל ונבנו שם 5 מכוני חליבה. לאחר כשנה וחצי חזרתי הביתה, המרחק מהמשפחה הכריע את הכף. ניסיתי את כוחי בריכוז משק בכפר סילבר, עבדתי שנה אצל דבח במפטמות ותחנה אחרונה היתה ליווי רפתות בסין ואז חזרתי והגעתי לכאן, לנווה איתן”.

זהו, נרגעת?
“כנראה שכן, או עד הפעם הבאה”

התמודדות עם הפלות ומכון ישן:
רפת נווה איתן בעלת מכסה של 4.2 מיליון ליטר, המייצרת 4.6 , חריגה של 400 אלף ליטר, כל החריגה בקיץ. מכון שדירת דג ישן מאוד, 3 החליבות ביום, מרכז מזון עצמאי. תום: “מרכז מזון עצמאי זה כיום תנאי הכרחי להרוויח ברפת במצב הכלכלי בישראלי”. 10 עובדים ברפת, 4 עובדים זרים, 2 סטודנטיות מאפריקה, מספר 2 הדס נבו, חברת בית אלפא ועוד סטודנטית ישראלית ופאן, תאילנדי, המאביס שהתחתן עם בת משק וגרים בנווה איתן. תום: “בסה”כ צוות טוב ומגובש, שזה דבר הכרחי וחשוב בכל רפת”. הפרות בנווה איתן סובלות כבר שנים רבות ממחלת הניאוספורה, מחלה הגורמת להפלות. תום “זו תופעה ארצית ולצערי כאן יש נגיעות מאוד גבוהה. בשיא של נווה איתן, פרה אחת לשתיים הפילו. כשאני הגעתי היו כאן 29 אחוז הפלות בשנה וכ-130 הפלות בשנה. אנחנו ממשיכים בתהליך של טיפול בנושא הזה
וירדנו לאזור 80 הפלות בשנה. ולמרות זאת במשק התעקשו על הרפת. מעבר לזה, התנאים בנווה איתן מאוד קשים, מכון מהישנים בארץ, שדירת דג 10 על 10 יציאה קדמית. מרכז מזון עם מעט בורות תחמיץ וקיבוץ שאין לו הרבה כסף להשקיע אם בכלל. חשוב לומר כי הרפת מהווה נדבך מאוד חשוב בכלכלת המשק”.

ועדיין האמינו ברפת?
“כן, היה כאן יו”ר קיבוץ בשם דן לבנון ומרכז משק ושניהם מאוד האמינו ברפת, די חריג במציאות הנוכחית. בתקופת מנהל הרפת הקודם, נבנו כאן סככות ונעשה תהליך התחלתי של ריענון של העדר הקודם.

נקודת פתיחה לא משהו?
“כן, היא לא משהו וזאת בלשון המעטה, יכול לומר כי יו”ר הקיבוץ אמר לי לבוא לעשות סיור ברפת, תראה אם מתאים לך להיכנס לדבר הזה. באתי ראיתי ומכיוון שאני איש האוהב אתגרים, החלטתי לקחת את הפרויקט ואני מאושר מכל יום”.

איך המצב כיום?
“בגדול עברנו שנה מקצועית מאוד טובה, הרפת קפצה באלף ליטר חמ”מ בשנת 2022 , הרווחיות לצערנו נשחקה בשנה הזו אבל עדיין מרוויחים משהו, בעיקר בחצי השני של השנה. הרפת בנויה על מזון מאוד זול, גזר קליפות תפוזים, שיזרות
תירס. אני עובד עם סטיבן עוד מימיי באפיקים”.

צינון בקיץ?
“7 פעמים ביום, יש כאן חצר המתנה ועוד חצר צינון. בשנתיים האחרונות השקענו בחצר ההמתנה והחלפתי מאוורים ולפני שנה החלפנו את המאווררים בחצר צינון. תשמע, מתמודדים עם הקיץ, יש פחות חלב, בסוף הקיץ יש אירועים של צליעות ובעיות רגליים אבל סך הכל למדנו לחיות עם מזג האויר”.

ועכשיו לקראת איחוד רפתות?
“כן סוף סוף, אני מהדוחפים הגדולים לאיחוד, לרפת גדולה יש יתרונות על פני רפתות קטנות ואנחנו רואים את זה בכל סיכום כלכלי, בעיקר בנושא עלויות כוח אדם, שירותים וחומרים. זו לדעתי הדרך היחידה של קיבוץ נווה איתן להכין את עצמה לעתיד שבו חלילה לא תהיה מכסה או שהרפת תצטרך לגדול. קיבוץ עין גב קיבל החלטה להתמקד בענף התיירות ולכן הוחלט שם להוציא את הרפת מהמשק אך לא למכור את המכסה אלא למצוא שותפים ראויים ולהמשיך עם הרפת. ניצלנו את היתרונות היחסיים שלנו שהוא שטח מחיה גדול קיים, סככות בתפוסה נמוכה מאודה ואפשרויות גידול ובניה עתידיות. ועין גב מצאה כאן אצלנו שותף אמיתי לדרך. למעשה השותפות כבר הוקמה ברישומים והיא תתחיל לפעול מעשית, ביום שתסתיים הבניה של המכון והסככות. מדובר על השקעה בסביבות כ 7- וחצי מיליון שקל, שעיקר ההשקעה של קיבוץ עין גב. אני מקווה כי בתחילת 2024 נתחיל לעבוד ברפת המשותפת. ביחד התהיה לנו רפת של כ 8- מיליון ליטר”.

אז יש עתיד?
“רק למי שיתארגן נכון היום, אנחנו עושים את הצעדים שיהיה כאן עתיד לרפת. אני מאמין בזכות הקיום של הרפת כאן ויש לה זכות קיום גם אם חלילה תתבטל המכסה. הרפת קרובה למחלבת תל יוסף, יש כאן שדות שאין באמת חלופה בגלל המים והאדמה באזור ולמרות מזג האויר, אבל אם יודעים לעבוד ולהתמודד אז בהחלט אפשר להחזיק רפת ואף להרוויח. זו רפת היודעת לייצר כסף”.

ומה עם עתיד הענף?
“אני חושב שאנחנו נלחמים את המלחמה הלא נכונה, כי אנחנו חייבים להילחם על דברים אחרים, הראשון והבנאלי, החזרת שליטה במחלבה שתיתן לרפתנים כוח אמיתי במציאות הקשוחה בשוק והדבר השני, להילחם בכל נושא הרגולציה, המיסים והעלויות, על מנת להוזיל את מחיר
המטרה כמה שיותר ולקרב אותו כמה שיותר למחיר החלב בעולם, אבל לא על ידי שחיקת רווחיות היצרנים אלא הורדת מכסים, עובדים זרים, פתיחת השוק ליבוא שחתות וקש, מחירי המים ועוד. כל מה שיתן לנו להתחרות שווים מול שווים עם יצרנים בעולם שלא צריכים להתמודד עם 17 אחוז מע”מ, עובדים זרים עם תנאים סוציאליים מופרזים ועוד. ראינו את זה במשבר החמאה האחרון”.

רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק א’ – ראובן זלץ
רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק ב’ – ראובן זלץ

רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק ב’ – ראובן זלץ

הישובים לאורך כביש 90 , נקראים בשפה היבשה, פריפריה, על כל המשתמע ממילה זו והמטענים הנלווים. אין בכלל ספק כי מדינת ישראל מזניחה לאורך שנים את הפריפריה ומעדיפה להשקיע, דווקא במרכז הארץ וביהודה ושומרון. ‘משק הבקר והחלב’ ממשיך במסעו
ובמבט פנימה אל הרפתות והאנשים המתגוררים ביישובי הפריפריה, שומרים על הגבול הארוך במדינה כמו גם על שטחי קרקע נרחבים. פרויקט המביא את קולם של ישראלים, חקלאים, רפתנים, אולי הציונים האחרונים. פרק שני במסע שהחל ברפת כפר גלעדי ויסתיים אי
שם בערבה.
לחלק הראשון של הפרוייקט
לחלק השלישי של הפרויקט

עמק המעיינות הוא ללא ספק מהמקומות היפים בארץ, שדות חקלאיים עד קצה השמים, נחלים, בריכות דגים, נופים משתנים ובקיץ מהמקומות החמים בעולם. משם המשכנו את המסע שלנו, שהחל בגיליון הקודם, אל הרפתות לאורך כביש 90 , הכביש הארוך בישראל. דרכם ניסינו לצייר תמונת מצב עדכנית של אנשים חרוצים, המרגישים לא פעם כי המדינה לא ממש סופרת אותם וכמו שאמר לי רפתן וותיק “ככה זה שאין לך מפלגה הדואגת לך”.

רפת קיבוץ נווה אור
רפת קיבוץ מעוז חיים
רפת קיבוץ נווה איתן
רפת קיבוץ עין הנצי”ב

שרית יוקר: “כל כך חשוב לשמור על הרפתות המשפחתיות” – ראובן זלץ

לתפוס את שרית זו משימה לא פשוטה, האישה לא עוצרת לרגע ותזזת בחינניות בין בית הספר בנהלל, הרפת המשפחתית במושבה יוקנעם, מטלות משפחתיות, עשיית גבינות וכן, יש לה זמן להיות אמא במשרה מלאה. ככי כה זה עם נשים, הן מספיקות הרבה יותר מאיתנו הגברים. שרית יוקר, 44 “מרגישה כמו בת 16 בזכות הילדים” נשואה לארנון, לזוג 2 בנות, המשפחה מתגוררת ביוקנעם המושבה. מגיל 18 שרית ברפתות, הירושלמית במקור שנחשפה לרפת בקיבוץ אפיקים לאחר שהגיעה כבת גרעין ופשוט התאהבה ומאז היא בענף, כן, היא אומרת, ככה, פשוט. שרית “אני יודעת שזה נשמע בנאלי ונורא דביק אבל זו האמת, התאהבתי בענף ולא רואה את חיי ללא ענף החלב ורפת והחיים שלחו לי בן זוג ובעל שהוא ממשפחת רפתנים, ככה שהכל מסתדר כמו שצריך”. היא עבדה ברפתות קיבוציות עד שהכירה את בעלה ארנון יוקר. הם נפגשו לראשונה בקורס פוריות במפעלי ‘העמק ‘והחלו לצאת רק לאחר שנפגשו שוב, לאחר כשנה, בקורס ניהול רפת במדרשת רופין והשאר זו היסטוריה.

באה מאהבה. שרית יוקר

ארנון דור רביעי למשפחת רפתנים במושבה יוקנעם, הוריו של ארנון, יוסי ובטי עדיין מתחזקים את הרפת המשפחתית בעזרתם של שרית וארנון ובני משפחה נוספים. שרית “הרפת אצלנו בבית היא מאוד מאוד נוכחת וחשובה לנו, בעיקר בגלל האפקט החינוכי חקלאי, כי רפת זה לא רק לחלוב פרות, זה הרבה מעבר לזה. רפת זה ציונות, שמירה על החקלאות והנצחת המסורת המשפחתית. אני רואה את השמירה על הרפת המשפחתית כערך עליון וכל הנושא הזה מאוד חשוב לי לארנון ולמשפחה שלנו”.

משפחת רפתנים. שרית ארנון והבנות

 

תחביב שיהפוך למקצוע
לפני כשנתיים החלה שרית לעשות גבינות, בינתיים זה אמנם רק תחביב אך מי שמכיר את שרית והאנרגיה שלה, יודע כי בקרוב זה יהפוך למקצוע נוסף. שרית “אני מאוד מקווה שלא ירחק היום והגבנות תהפוך למקצוע שלי, כמובן כתוספת לרפתנות. מקווה שאוכל להתפרנס מעשיית גבינות כי זה עוד פן שמאוד מעוניינת לפתח. בינתיים אני עושה גבינות לפעמים בעזרת בנותיי ואולי יום אחד כל המשפחה תוכל לקחת את זה צעד אחד קדימה. למדתי בשני קורסים של גבנות של משרד החקלאות ונסעתי ללמוד בצרפת ובספרד, מאוד נהנית מהעשייה הזו, סוג של תרפיה לאחר העבודה היום יומית”.

 

הגבינות של שרית, תחביב שיהפוך למקצוע

גבנית לעתיד?
שרית צוחקת “כן, אני אוהבת ליצור באופן כללי וזה תחום המסקרן ומאתגר אותי מאוד. אני מתנסה בכל סוגי הגבינות, קשות, רכות, והתחלתי להכין גם מלבי עם בנותיי בתקופת הקורונה, כי חיפשנו איך להמתיק לאנשים כאן את היום. אני שמחה שאנשים אוהבים את המלבי שלנו, אז החבר’ה טעמו ואהבו לשמחתי הרבה”.

החקלאות המשפחתית נעלמת מיוקנעם, עצוב לא?
“נכון, מאוד עצוב, נשארנו רק 3 רפתות קטנות במושבה, לצערי זה הולך לכיוון של משהו שאיננו כדאי, זו עבודה שוחקת וזה ענף קשה לעבודה. מה גם שהרווחיות נשחקת והמדינה כנראה לא רוצה רפתות קטנות. אנחנו מאוד אוהבים את הענף ונאחזים ברפת המשפחתית אך יש המון רפתות עם בעיות של דור המשך ולצערי לא מעט רפתות משפחתיות הולכות ונסגרות ולכן, בין השאר אני עובדת בתחום החינוך ומנסה בכל כוחי להעמיד דור צעיר של רפתנים באמצעות העבודה החינוכית בבית הספר בנהלל”.

נראה שהמדינה וויתרה על הרפתות המשפחתיות?
“לצערי זה נכון, הכל הולך לכיוון תעשייתי גדול, בכלל כל העסקים הקטנים נשחקים לא רק בתחום הרפת וזה מאוד עצוב, כי אני מאמינה גדולה בעסקים משפחתיים, קטנים, המתפרנסים בכבוד, בעבודה משפחתית, מסורתית. אני הייתי רוצה שהמדינה תעודד רפתות קטנות כי החשיבות שלהן היא הרבה מעבר לכלכלית”.

מחשבות על עתיד הרפת המשפחתית?
“ההורים של ארנון כבר די מבוגרים והעבודה הקשה ברפת מתחילה להיות קשה להם. ויש בהחלט מחשבה לעתיד. ארנון כבן ממשיך, חזק מאוד ורוצה את הרפת אך זה לא פשוט בכלל. כשאני רואה רפתות משפחתיות באירופה ואיך הם משמרים את המסורת המשפחתית, הגבינות שלהם, כל רפת מייצרת חלב לגבינות שהם מייצרים, אני מאוד מקנאה. מאוד מתחברת לקונספט המשפחתי הזה ומאוד מייחלת שזה יקרה גם כאן אצלנו בישראל”.

אז מה באשר לעתיד?
“אני מאוד מקווה שישמרו יותר על הרפתות הקטנות, זה כל כך חשוב לעתיד המדינה מהבחינה החינוכית, ערכית, ציונית, מסורתית. אפשר לשלב את הרפתות כענף תיירות מצליח, וכמובן למשוך את דור העתיד לעבודה ברפת. אולי אני נאיבית, אבל אני מאוד אוהבת את הרפתות הקטנות, כי זה בנפשנו. ככול שהרפתות נעשות תעשיות, גדולות, זה הופך לעוד תעשיה ממוכנת וחסרת נשמה, ללא לב. בני האדם צריכים לב, נשמה, אהבה, אחרת מה נשאר לנו. צריך להבין, כל רפת שנסגרת, לעולם לא תחזור, זהו נגמר, זה גלגל שאי אפשר להחזיר אחורה. המושבים יהפכו לנדל”ן וזה עצוב. ראינו בקורונה כמה ענף המזון חשוב שיהיה עצמאי כאן בישראל ולא תמיד הגודל קובע. הייתי מאוד רוצה שישמרו על הרפתות הקיימות, המשפחתיות, הקטנות, שהממשלה תבין עד כמה חשובה העבודה המשפחתית המשמרת מסורת של עשרות שנים. זה כל כך חשוב לנוף הישראלי כמו גם לציונות בארץ ישראל. רפת זו תפיסת חיים, דרך חיים ויש לעשות כל מאמץ לשמר את הרפת כמו גם את החקלאות כחול לבן. אסור לנו לשכוח מאיפה באנו. ההתיישבות העברית, אם זה יעלם, איפה נהיה עוד כמה שנים, נהפוך למדינה ללא נשמה, חסרת ערכים חשובים של עבודה עברית”.

חשיבות העבודה בצוות?
“כשעבדתי ברפתות הקיבוציות תמיד היה חשוב לי לייצר הווי חוויתי, חברי שלא באים לעבודה רק לעבוד וללכת הביתה אלא לתת ערך מוסף שהעובדים ירגישו שייכות, נכונות ומוטיבציה, דבר המשפיע על איכות העבודה והכל תלוי בגישה של המנהל”.

נשים ברפת החלב?
“בתקופה האחרונה מתגבשת קבוצת מנהלות ברפת החלב, כרגע יש כ 13- נשים והכוונה להתפתח ולהפוך את הקבוצה למשהו קבוע מאוד מגבש. כעת אני בונה איזה קורס שאני מקווה להשיג לו מימון. קורס שייתן כלים ניהוליים לנשים בענף המתמודדות עם קונפליקטים בתחומי ניהול. אני חושבת כי מאוד חשוב שתהיינה נשים רבות ככול האפשר ברפת ובצאן והכוונה היא לייצר חוויה נשית בענף שהוא גברי מאוד”.

היית רוצה עוד נשים בענף?
“בטח, אם דברנו על לב ואהבה, הרי שלנשים יש לב ענק וניהול אחר מגברים, נשים יודעות להיות אסרטיביות ומקצועיות, אך לדעתי אנחנו עובדות ממקום של אהבה אימהית ועם פחות אגו וזה מאוד חשוב לעבודה יום יומית. תראה למשל את רפת צאלים, מנוהלת על ידי נשים ונחשבת
לאחת מהרפתות טובות בארץ.

חוויה חינוכית. לידה ברפת בית הספר

את מנהלת רפת בית הספר חקלאי נהלל, יש עתיד?
כן, הרפת שלנו בבית הספר קטנה, מכסה כמיליון ליטר לשנה אך זו רפת טובה ומתפקדת היטב. העבודה עם בני נוער לא תמיד פשוטה, היא זו עבודה מאתגרת אך טומנת בתוכה חוויה חינוכית עצומה ומלאת סיפוק. זו עבודה מורכבת מבחינת הרכב התלמידים וגילם והכוונה שלנו היא לייצר חוויה חינוכית, לימודית. יש תלמידות ותלמידים הלומדים מגמת רפת לבגרות ויש גם כאלה המתאהבים בענף ונשארים איתנו כחלק מהצוות החינוכי ומובילים חניכים צעירים מהם, למשל תלמיד י”א חונך תלמיד בכיתה ח'”.

טור אישי – ארנון אושרי: מתארגנים להמשך.. עננים כבדים מכסים את האופק

אז פורום קהלת רוצה עולם בו כולם מתחרים בכולם כאילו שזו חזות הכול, עולם של כלכלה אכזרית שלא רואה את הפרט, עולם שאין בו טיפת מחשבה לאומית או ציונית, חקלאית ומבחינת הוגי הרעיון (שאגב גורמים אולטרה ימניים מממנים אותו) אנחנו, חקלאי ישראל, לא רק, אבל בנו אני עוסק, נתונים לחסדי ייבוא פרוע ושחיקת רווחים מתמדת.
כי מישהו באמת חושב שאנחנו אמורים להתחרות עם מחירי המים בטורקיה, שכר העבודה בעזה והסבסוד האירופי. כל זה, כשאנחנו הרפתנים מיועלים על כורחנו כל שנה בשני אחוז. משלמים אגרות והיטלים למינם, על מוצרי החלב מוטל מע”מ בניגוד למדינות אירופה, וכולנו במדינת אי שאין בה ממש תחרות בין רשתות. שרשרת הערך מבחינת האוצר מסתכמת ברפתנים, חקלאים כי אנחנו הרי אשמים ביוקר המחיה וכל היתר, חיים בעולם שכולו טוב, מספר קטן של יבואנים
שולטים על השוק, מספר רשתות השיווק קטן באופן מעורר חרדה וזה הרי לא באמת מוביל לתחרות אמיתית. ולאחר כל זה, אנחנו החקלאים, הרפתנים צריכים להתחרות עם גבינות
מפולין, הולנד, צרפת והרי כולם יודעים שאין מדובר בתחרות הוגנת ובאמת חופשית. ובאותה נשימה, רפתות נסגרות בכל חודש, החקלאים מתבגרים ומעטים רוצים לעסוק בחקלאות,
הטייקונים וחברות המזון הגדולות שולטות בשוק ועכשיו לך תעבוד ברפת ותרוויח כסף למחייתך.

לחשב מסלול ומהר
עד כה, לצערי, לא הצלחנו, אנחנו הרפתנים והחקלאים בכלל, להבחין ולהבין שאנחנו משחקים לידי כל האלה בדרך ההתנהלות שלנו, לא השכלנו להבין שללא ריכוז מאמץ, ללא שיתוף פעולה ומשמעת ארגונית, ניפול תמיד לידי כל מי שרק חפץ בכך וכך הגד”ש ממקסם את הרווח על חשבוננו, היבואנים גוזרים קופן הרשתות חוגגות על גב התוצרת שלנו והריבון לא באמת סופר אותנו. חישובי ההתנהלות מולנו וכל ההסכמים איתנו הם קצרי מועד, מה שלא באמת מאפשר ליצור אופק כלכלי להשקעות ומכווץ את הענף, לא השכלנו להבין שמיליארד וחצי ליטרים של חלב זה כוח.
ולכן אולי הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש, מטבע לשון שגור היום, שזה אומר לבנות דרך התארגנות שתרכז את כוח יצור החלב תחת קורת גג אחת או שתים לכל היותר, זה אומר
כוח מיקוח מול ספקים, מול מחלבות ומול כל גורם שלטוני. כל זה יתכן רק אם נשכיל להשתחרר מהחשדנות הבסיסית הטבועה בנו מאז ימי ארגוני הקניות, אם נבין שהתארגנות היא כורח השעה והתארגנות עם משמעת ארגונית חזקה. זו חייבת להיות התארגנות שהפרט יבין וידע שהארגון שומר על האינטרסים שלו וממקסם את יכולותיו למענו, אם הפרט יבין שאין מה לחפש בחוץ. ושלא יהיה ספק, יקומו אויבים לא מעטים להתארגנות כזו שינסו לפרקה, אם אלו ספקים,
ואם אלו רשתות, תגענה בוודאי הצעות מפתות לפרטים, אבל כאן תיבחן המשמעת והמחויבות של כל השותפים למזים הקואופרטיבי. ברור לחלוטין שיש בנינו קטני אמונה וסקפטיים, אבל עד כה, ללא התארגנות ראויה, אנחנו במלחמת מאסף ומתמעטים משנה לשנה. כל המהלך המוצע,
אינו איזו המצאה חדשה , כך מתנהלים רוב החקלאים בעולם, כך היה בישראל לפני מאה שנה ואין שום סיבה מדוע לא נחזיר עטרה ליושנה ונחזיר את הכוח לידינו ואת קביעת גורל פרנסתנו לעצמנו ויפה שעה אחת קודם.

ובהמשך לדבריו של ארנון, יש כבר התארגנות להקמת קואופרטיב ומחלבה עליה חתומים מרבית הרפתות הקיבוציות וכעת יש מו”מ מתקדם להקמת קואופרטיב שכזה גם בקרב רפתות  משפחתיות. מוקד ההתארגנות כרגע, נמצא בכפר ויתקין ומצטרפים אליו לא מעט רפתות. טוב יעשו שני הצדדים באם ישכילו להבין כי ביחד הכוח גדול יותר וללכת במשותף להקמת מחלבה
שתהיה בבעלות כל רפתני ישראל. בהצלחה. ר. זלץ

 

ליאור שמחה: “רוח חדשה במשרד החקלאות” – ראובן זלץ

בעבר הלא רחוק היה נהוג כי אישים בתפקידים דומים, לא “עושים” פוליטיקה, אלא מתעסקים רק בפן המקצועי, מנהלי של הענף. אך ליאור שמחה מבקש להדגיש בפתח דבריו “לא מדובר בפוליטיקה ולא מדובר בימין או שמאל, אלא במהות, בדמותה של ישראל הדמוקרטית”.

נראה כי המצב הפוליטי במדינה חשוב לך עד מאוד?
ליאור: “לא מדובר בפוליטיקה, אלא בעתיד ילדנו וזה בהחלט הזמן שפשוט אסור לנו לשתוק. ימים לא פשוטים עוברים על המדינה, נדמה כי פוליטיקאים, בשל אינטרסים אישיים, קורעים את עמנו לגזרים. ושוב, גורמי ימין קיצוניים מכתיבים את סדר היום וקורעים אותנו מבפנים. רבות כתבנו בעבר על ארגונים אלה ודווקא עכשיו, מתחיל לצאת לאור השמש, מי בדיוק עומד מאחורי הקלעים של הרפורמות המאיימות על הדמוקרטיה השברירית שלנו. אני מקווה שהפוליטיקאים
יגיעו להדברות ביניהם מתוך כבוד הדדי איש לרעהו, מתוך אהבת העם, ללא הבדל דת, צבע ומין. שלא נתבלבל, גם עלינו החקלאים והרפתנים הארגונים הללו מאיימים. אנחנו, העסוקים בעבודת האדמה לפרנסתנו, הפכנו מבחינתם לאשמים ביוקר המחיה בישראל. לצערי כל תכליתם לשנות
את צביון המדינה, את הערכים של אהבת הזולת, ערבות הדדית והחמלה לחלש. אלו הערכים עליהם גדלנו ועליהם נלחם, כי, פשוט, בניגוד אליהם, אין לנו ארץ אחרת”.

אתה גם משמש כיו”ר הנהלת החקלאית, איך אתה רואה את המשבר בחקלאית ועזיבת הרופאים?
“בימים אלה נבחנת שוב השותפות האמיצה בין הרפתנים לבין עצמם, עד כמה אנשים יבחרו ללכת ליד העגלה, בעוד אנשים אחרים ישאו בנטל. כולי תקווה כי הסולידריות והשותפות, זו שהובילה אותנו להיות מספר אחד בעולם, תמשיך, כי דווקא ברגעם אלה, נבחנת הסולדריות. החקלאית עוברת טלטלה לא פשוטה אך אני משוכנע ובטוח, כי בטווח הרחוק, הרפתנים ימשיכו להצביע ברגליים ולא יתנו ליבואני תרופות, להיכנס לענף ובדלת האחורית להשתלט עליו. אין
לי ספק כי איכות החקלאית תנצח בסופו של דבר. לעיתים, חברה, או קואופרטיב העובר זעזוע או טלטלה, הוא יוצא מחוזק. לי אין ספק בעוצמת החקלאית לצאת חזקה ואיכותית יותר ואני כבר רואה את הניצנים הראשונים של ההתחדשות”.

תמונת מצב עדכנית נכון לאמצע פברואר?
“ממש בימים אלה אנו מקדמים את החקיקה של הסכם החלב האחרון ועוקבים בחרדת קודש  אחר חיבור המנגנון האוטומטי ועליית המחירים הצפויה לקראת מאי. כמו כן, אנו עובדים על שדרוג אפליקציית המסרים שתיקרא, ‘תוצרת הארץ’, היא תהיה טובה, מהירה ואיכותית יותר כשבעזרתה תהיה תקשורת טובה הרבה יותר בינינו לבין הרפתנים ובינם לבין עצמם. כמו כן לאור התייעלות ענפית ולאחר בעיה קשה של עליית מחירים, לצערי אנחנו ניאלץ להעלות מחירים
לביקורת חלב. אמנם העליה תהיה מינורית אך עדיין בשל המצב, אין ברירה אחרת וראוי לציין כי בצורה חד פעמית ולאור חילופי אנשים אצלנו בהתאחדות, אנו נסיים את השנה באופן חד פעמי בגירעון”.

2023 , יעדים, תקוות?
“אנחנו עומדים לפני שנה לא פשוטה שבמסגרתה מחיר המטרה יירד במסגרת ההסכם ואני רוצה להאמין כי דווקא הירידה במחיר, תוכל להחזיר את האיזון בשוק שאנו צריכים. בכל מקרה עומדת לפנינו שנה מורכבת ומאתגרת, אנחנו בהתאחדות נעשה ככול הניתן ובכל כוחנו להמשיך
ולשמור על הענף ועל האינטרסים של הרפתנים אל מול כוחות המבקשים לפגוע בנו, או לחילופין מבקשים להמשיך ולצמצם את הענף, להגדיל את היבוא ועוד. וכרגיל, כוחנו באחדותנו ואני מאמין שנצליח”.

יש שר חדש במשרד החקלאות?
“אכן כן וזו בשורה טובה לנו, רוח חדשה מנשבת במשרד החקלאות ואנחנו שמחים על כך, כעת יש להמתין ולראות כיצד הדברים יתנהלו בפן המקצועי, פוליטי הקשור לענף החלב שלנו. אני מקווה שהשר יבין את חשיבות הענף ויתמוך בנו אל מול הרוחות הרעות. אני מקווה שהשר החדש ומנכ”ל המשרד החדש יעצרו את שטף היבוא המאיים של ייצור כחול לבן וידעו לשמור על הענף, כמו גם על כל החקלאות הישראלית. אנחנו כבר נפגשנו איתם ומאמין שנמשיך להיפגש, בינתיים מה ששומעים זה הבדל גדול מהשר הקודם.
נמתין ונראה”

חוברת 422, דבר העורך – ראובן זלץ

שלום לכולם, ובתוך כל הרעש והסערות, אלו ללא ספק ימים של חסד קטן, ימים של נשימה לרווחה לאחר תקופה שבה היה שר חקלאות שהפך את החקלאים לאויבי
הכלכלה והאשים אותם באחריות ליוקר המחיה בישראל. ועכשיו זמן לנשום, לקחת אויר, להגיד ברוך שפטרנו מעונשו של זה ולקבל בברכה ובזרועות פתוחות את שר החקלאות הנכנס אבי דיכטר. נכון לעכשיו, אמצע פברואר, אמירותיו של השר הנכנס נעימות הרבה יותר לאוזניהם של החקלאים. כעת נצטרך להמתין למבחן התוצאה.

ברוך הבא אבי דיכטר
במהלך טכס חילופי השרים במשרד החקלאות, קשה היה שלא לראות את החיוך על פניהם של חלק מהנוכחים באולם הקטן במטה משרד החקלאות בית דגן. השר היוצא פורר הצליח תוך שנה, להפוך לאויב החקלאים ולאימת המגדלים כחול לבן. פורר בתמיכת שר האוצר ליברמן, פגע בחקלאות הישראלית, אולי יותר מכל שר אחר וזה לא קל, כי היו כבר שר חקלאות ששנאו חקלאים. למעשה, ניתן לומר כי פורר את ליברמן, אולי חתומים יותר מכל חבריהם ושותפיהם לממשלה הקודמת, לכישלון בבחירות וחזרת נתניהו ובעלי בריתו. ושם באולם הקטן בבית דגן, ישבו נציגי החקלאים וראו את השר פורר יורד מהבמה, תרתי משמע ובליבם שמחה גדולה. השר הנכנס אבי דיכטר וסגנו משה אבוטבול מש”ס אולי מסמנים כיוון חדש, בתקווה שיהיה שר חקלאות שבאמת יאהב את החקלאים, יקשיב להם, ישמע אותם ויבין כי לא הם אחראים על יוקר המחיה ובטח שלא הם אחראים על המחירים ברשתות השיווק הגדולות השולטות בשוק באופן מוחלט. השר: “משרד החקלאות ואני כשר, נעבוד לקידום החקלאות בישראל יחד עם החקלאים ועם ארגוני החקלאים, אני חושב שזו טעות לא לעבוד בתיאום ובהבנות ואני לא מתכוון לעשות את הטעות הזו”. והמבין יבין. נכון לאמצע פברואר, הקול היוצא מבית דגן, הוא קול נעים יותר וידידותי יותר לחקלאים. נדמה כי השר דיכטר, איש בעל ניסיון רב בכל תחומי החיים, קולט את המציאות כפי שהיא ומאז שנכנס לתפקידו הוא נפגש על בסיס קבוע עם כל ארגוני החקלאים ומקשיב להם. קשה לנבא איך ומה יהיה, יש לזכור כי לצד דיכטר פועל פורום קהלת ושר אוצר הקשוב לפורום, שלא לומר מגיע ממנו. דווקא כעת, נפתח חלון הזדמנויות ובתוך כל הכאוס הפוליטי, אולי שר החקלאות דיכטר, ביטחוניסט בעל וותק רב, יבין כי רק חקלאות חזקה, יציבה, היא התשובה ליוקר המחיה, בטחון המזון ותעשיה ישראלית משגשגת. הלוואי. אז ברוך הבא אבי דיכטר, החקלאים צמאים לשר אמיץ נטול פופוליזם ואג’נדות הרסניות, כלכלת ישראל צמאה לשר אמיץ שידע להוציא את המוץ מהתבן ולהבין היכן באמת מצוי היוקר והיכן מצויה המחיה. השר דיכטר הוא איש אמיץ, שבע מלחמות, קרבות ותפקידי מפתח בביטחון ישראל. אל תטעה כבוד השר, אתה כעת בחזית קרב לא פחות חשוב, הקרב על החקלאות הישראלית. בהצלחה.

על בשר, דגים וחקלאות כחול לבן
שנים מפמפמים לנו שרק יבוא יפתור את בעיית יוקר המחיה בישראל הקטנה. שנים על גבי שנים מתריעים מפני החקלאים הישראלים. השיא היה בממשלה הקודמת באמצעות וועדה מוזמנת של פורר וליברמן שקבעה “החקלאים אחראים ליוקר המחה בכל הקשור למחירי ירקות ופירות. לא עזרו הנתונים, לא עזר העיתונאי מדליק המשואה רינו צרור שחקר את הנושא לעומק והביא נתוני אמת. המטרה סומנה והוועדה קבעה את מה שהפוליטיקאים רצו. וכך, בצעדים חד צדדיים וללא הסכמות, החל שר האוצר ליברמן ועושה דברו פורר, לחתום על צווים לייבוא בכמויות שלא היו עד כה. כשנה וחצי לאחר מכן, נכון להיום, לא רק שמחירי הירקות והפירות לא ירדו, אלא אף עלו. אך לא די בזה, הפוליטיקאים הפופוליסטיים סימנו את החקלאים כמטרה, כי להתעמת מול הטייקונים השולטים במחירים, אין להם כוחו וחשק. אך אם נבחן את ענפי הבשר, הדגים והדבש נראה כי היבוא לא גרם לירידת מחירים אלא רק לעלייתם, לפחות ברוב המקרים, אך חמור מכך, להרס מוחלט של הענפים הללו והפיכת מאות חקלאים, מושבים וקיבוצים שחלקם נשענו למחייתם על ענפים אלו וכעת הם על גבול פושטי רגל. רוצים מספרים, קבלו, מחירי הבשר בישראל
גבוהים, נכון להיום, בשיעור של 43 אחוז מהממוצע במדינות ה- oecd וישראל היא אחת מהמדינות היקרות ביותר בכל הקשור לבשר. אפשר למנות סיבות עד מחר, אך במבחן התוצאה, לא היבוא יפתור את הבעיה, כי היבוא רק הולך וגדל וכך גם המחירים, הולכים ומתייקרים. עד שלא יטפלו במונופולים, לא יקרה כאן
כלום, בשום תחום כלכלי. כך גם בענף הדגה, היה כאן בישראל ענף דגה משגשג, מפותח אולי מהטובים בעולם. היבוא גמר אותו, הרס כל חלקה טובה, בריכות הדגים כמעט שוממות והקיבוצים שחיו על ענף זה, בצרות צרורות. ומה עם המחירים אתם שואלים? בנסיקה מתמדת. לא אדבר על איכות היבוא, אך כמו בדגים, כך גם בענף השום, היבוא יגמור את השום המקומי ועל האיכות המגיעה תשפטו בעצמכם.
רק חקלאות כחול לבן!

משוגעים רדו מהגג א’
השימוש במונח “אמרנו לכם” לא ממש פופולרי בעיניי, אך במקרה הזה פשוט לא מצאתי דרך אחרת מלתאר את האבסורד. תראו מה קורה היום בבריטניה
הגדולה, תראו מה קורה בשוק החמאה כאן בארץ ואולי כולם כבר יבינו את מה שהחקלאים צועקים כבר שנים. היבוא לא תורם להורדת יוקר המחיה, נהפוך הוא. אך חמור מכך, הייבוא מחסל את הכלכלה ואת הייצור המקומי וגורם לקטסטרופה בשעת צרה, משבר, מלחמה, או סתם גל קור באפריקה, כמו המצב כיום בבריטניה. אז לתשומת לב מר פורר עבר ופורום קהלת. הכתובת על הקיר. משוגעים, תרדו מהגג.
זו היתה כותרת לפני שבוע, ב- y-net
“משבר סלט” בבריטניה: המדפים ריקים, הגבלות על קניית עגבניות ומלפפונים רשתות מרכולים גדולות זומנו לישיבת חירום אחרי שחסה ומצרכים אחרים נעלמו מהחנויות בעקבות גל קור באפריקה – ואולי גם הברקזיט. המחסור עשוי להימשך עוד חודש, ברשת צוחקים על השרה שהציעה: “במקום עגבניות תאכלו לֶפֶת”.

בבריטניה מתחילים להפנים את מה שרבים מהכלכלנים בישראל, טוענים כבר שנים. יבוא פרוע ולא מתחשב של מוצרי מזון, ממוטט את ענפי ייצור המזון המקומי וגורם לנזק כלכלי, כמו גם פוגע קשות בביטחון המזון שלנו. אז הנה כותרות מהשנה האחרונה מהעיתונות בישראל. גלובוס “מכסים על פירות וירקות בוטלו, אך זה לא מספיק בכדי לייצר תחרות”. גלובס “רפורמות בחקלאות, הקלות בהליכים ליבוא פירות וירקות”. כלכליסט “רפורמת החקלאות רומסת את החקלאים”. ויש עוד עשרות כותרות וזאת מבלי להזכיר את הוועדה השערורייתית והמוזמנת שהוקמה על ידי שר החקלאות הקודם פורר, וועדה שהאשימה את החקלאים ביוקר המחיה בישראל. כיום כבר ניתן לומר בוודאות כי הייבוא השוטף את ישראל לא רק שלא הוריד מחירים אלא מחסל לאט לאט את החקלאות כחול לבן וזה בדיוק מה שקורה כעת בבריטניה
הגדולה שפתחה את השוק ליבוא חסר תכנון. ולכן בפעם הבאה כשמדברים איתכם על שוק חופשי, תחרות ופורום קהלת, תזכירו לקפיטליסטים המעוניינים בחיסול החקלאות כחול לבן, את סלט הירקות האנגלי. כי גם שם הפקירו את החקלאים לטובת יבוא ועכשיו האנגלים מחפשים מלפפונים ועגבניות. ובמעבר חד לישראל הקטנה, מעבר לעובדה המטורפת שאנו מייבאים עגבניות מטורקיה בעוד בערבה משמידים אותם כי לא משתלם למכור, הרי שביטחון המזון שלנו כאן, משמעותי הרבה יותר מהסלט של האנגלים בחורף. ודבר נוסף, כי כמו באהבה, יש דברים שכסף פשוט לא יכול לקנות, אתה הבנת את זה פורר….

על ראש היבואן נמסה החמאה
וממש כמו סיפור סלט הירקות האנגלי, רק במתכונת חמאתית יותר ובסגנון ישראלי. מישהו החליט כי מחירי החמאה בישראל יקרים ופתח את השוק ליבוא
ללא שום תכנון בתקווה שהמחירים יירדו. בפועל, המחירים קפצו למעלה בעשרות אחוזים וקשה להשיג חמאה. חמור מכך, לחברות הישראליות לא משתלם
לייצר חמאה וכך המשק הישראלי נפגע פעמיים. חמאת חלם.
מכותרות העיתונים בשנתיים האחרונות, כלכליסט “בכירי האוצר מנצלים את המחסור בחמאה בכדי לפתוח את השוק ליבוא מוצרי חלב”. ידיעות אחרונות “בדרך להתייקרות? הוסר הפיקוח על חמאה”. msn “משרד החקלאות: אחרי הסרת הפיקוח, מחירי החמאה קפצו ב 61- אחוזים”. ynet “חצי שנה אחרי הסרת
הפיקוח: מחירי החמאה בעליה”. כלכליסט “שוק החמאה נפתח ליבוא, המחירים לצרכן זינקו”. טוב, כבר הבנתם ת’פואנטה, אפשר להמשיך כך עד אין סוף ולתת כותרות המתריעות, המזהירות, אך פקידי האוצר ואולי חמור מכך, השרים האמורים לייצג את החקלאים במשרד החקלאות, לא הקשיבו, פתחו את השוק לייבוא
וכעת היבואנים חוגגים עלינו. אך אם לא די בכך, הרי שחברה טרה, הפסיקה לייצר חמאה זולה והחלה בייצור חמאה יקרה זאת לאחר שהחברה זכתה בשנת 2019 במכרז ליבוא חמאה. וכך נכתב השבוע ב- ynet “הסיבה למחסור: טרה עברה לייצר חמאה יקרה על חשבון המותג הזול. מאז הסרת הפיקוח על המחיר, העדיפה
טרה לייבא את מולר היקר יותר והחמאה הזולה שלה נעלמה מהמדפים..”. ותודה לעיתונאית הנהדרת, נווית זומר. אז מה היה לנו כאן? פוליטיקאים פזיזים שרצו לגזור קופון על החקלאים, פקידי אוצר שלא נותנים למספרים לבלבל אותם וחקלאים הנאבקים בשיניים להתפרנס אל מול גל עכור של קפיטליזם חזירי.
וכמו במרבית הענפים שנפתחו ליבוא, כך גם בשוק החמאה, הירקות, הפירות, הבשר, הדגים, הדבש, השום וכעת פוזלים חזק בניסיון לרסק את ענף החלב. קודם מייבאים, אח”כ מחסלים את הענף בישראל ואח”כ בוכים על המחירים. ומה עם ביטחון מזון, עבודה כחול לבן, ערכים, ציונות, פריפריה? אתה הבנת את זה
פורר, בפורום קהלת מודים לך מאוד.