יואב שעני – תחום בקר לחלב | אגף בע"ח, שה"מ | משרד החקלאות
עירא פלך – תחום בקר לחלב | אגף בע"ח, שה"מ | משרד החקלאות
תומר רענן משווק silo Block
בניסוי זה נבחנה השפעת כיסוי תחמיץ אטום לחמצן ביחס ליריעת הפוליאתילן המקובלת בישראל על איכות התחמיץ
רקע
תחמיצי חיטה ותירס הינם המקור העיקרי למזון גס איכותי ברפת החלב הישראלית. כדי לייצר תחמיץ איכותי יש לשמור על מס' עקרונות אשר יאפשרו תהליך החמצה תקין ושימור המספוא ללא התפתחות של פטריות ועובשים. אחד העקרונות המרכזיים בתהליך ההחמצה הינו הוצאת החמצן, נקודה זו מושגת ע"י הידוק הירק המוכנס לבור ואיטום הבור ע"י יריעת ניילון. יריעת הכיסוי הנפוצה בישראל ב-40 שנה האחרונות הינה ע"ב פוליאתילן (PE) בעובי של 125-200 מיקרומטר. עמידותו של PE לחמצן אינה מלאה ודרך מטר מרובע של PE בעובי 200 מיקרומטר יכול לעבור כ- 0.85 ליטר ביממה (Borreani & Tabacco 2013). החל מתחילת שנות ה- 2000 החלו ניסיונות למצוא יריעות כיסוי בעלות עמידות גבוה יותר בפני חמצן. בשלב הראשון נעשה שימוש בפוליאמיד אשר יכול להפחית את החדירות לחמצן דרך יריעת הניילון בסדר גודל אחד (כ- 10 מ"ל חמצן למ"ר של יריעה בעובי 14 מיקרומטר ביממה). הבעיה הייתה שיריעה בעובי כ"כ דק לא הייתה מספיק חזקה והיה צורך ביריעה נוספת כדי למנוע פגיעה פיזית ביריעה. כיום ישנם שילובים של יריעה עמידה בפני חמצן (OB) הכוללים גם PE בצפיפות נמוכה וכך נוצרת יריעה עמידה בפני חמצן בעלת חוזק וגמישות טובה (Borreani et al., 2018). מטרת הניסוי הייתה לבחון את השפעת יריעת הכיסוי על איכות התחמיץ. למרות שנעשו מס' לא מבוטל של ניסויים אשר בחנו את השפעת יריעת הכיסוי על איכות התחמיץ והפחתים, למיטב ידיעתנו
לא בוצע אף ניסוי אשר בחן את השפעת יריעת הכיסוי בתחמיצי חיטה אשר הם הנפוצים ביותר בישראל.
שיטות וחומרים
הניסוי בוצע בשני אתרים (רפת אורים ומרכז מזון פטיש) במהלך עונת קציר החיטה של שנת 2021 . בכל אתר נעשה שימוש בבור תחמיץ אחד אשר חולק לאורכו (איור 1), וכוסה בחציו על-ידי יריעת PE סטנדרטית ובחצי השני על-ידי יריעת , OB )Silo2Block®, Plastika Kritis. Irakilon Greace) בעובי 90 מיקרון עם חפיפה של כמטר בין שתי היריעות כדי למנוע כניסת חמצן לבור התחמיץ.
דיגום התחמיצים התבצע במהלך הכרייה בהתאם לקצב ההתקדמות בבור. בכל דיגום נלקחו דגימות של כ 1- ק"ג טרי של תחמיץ מ 13- נק' בבור התחמיץ (איור 2). דגימה אחת ממרכז הבור בגובה של כ- 1.5 מ' אשר שימשה כביקורת, שלוש דגימות בגובה של 30 ס"מ מתחת לחלקו העליון של התחמיץ לכל טיפול ושלוש דגימות בגובה של 60 ס"מ מתחת לחלקו העליון של התחמיץ לכל טיפול.
כלל הדגימות נשלחו לבדיקה כימית מלאה במעבדה לבדיקת התכולות הכימיות של התחמיץ. בין הבדיקות- חומר יבש, חומר אורגני, NDF, ADF , אפר וחלבון. מתוך תכולות אלו חושבו ערכי אנרגיה שונים וכן תכולת הפחמימות המסיסות. בנוסף, נבדקו pH , ספירת שמרים ועובשים כדי לאמוד את עמידות החלק העליון של התחמיץ (איזור הדיגום) בכל טיפול בפני החשיפה לאוויר.
תוצאות
טבלה 1 מציגה את כלל תוצאות המעבדה משני המשקים תוך הפרדה לטיפולים ולביקורת, והפרדה לגובה הדיגום. תכולת החומר היבש גבוהה יותר במעט בדיגום העליון יותר (30 ס"מ) בשני הטיפולים (כ- 34% לעומת כ- 32%), אך שניהם נמוכים ביחס לביקורת במרכז הבור (37.4%) (איור 3).
תכולת החומר האורגני הייתה נמוכה יותר בגובה של 30 ס"מ כאשר התחמיץ כוסה ב- PE (כ- 87% לעומת 91% ב 30- ס"מ של OB) (P=0.0044 (( (איור 3). לא נצפו הבדלים בתכולות החלבון ופחמימות דופן התא (NDF). פעילות שמרים ועובשים בבור התחמיץ מעידה על פעילות אירובית שאינה רצויה בבור התחמיץ. לכן, ככל שערכים אלו גבוהים יותר, כך הפעילות שהתרחשה מוגברת יותר וגרמה לקלקול מהיר יותר של התחמיץ. בספירת העובשים, ניתן לראות שבגובה 60 ס"מ הערכים דומים לביקורת במרכז הבור, אך ב 30- ס"מ הערכים גבוהים יותר בשני הטיפולים כאשר הערך הגבוה ביותר נצפה דווקא בטיפול OB אך לא נמצאו הבדלים מובהקים. מצד שני, ספירת השמרים בטיפול PE , הייתה גבוהה מהערכים בטיפול OB כאשר בביקורת הערכים אפסיים, אך גם תוצאות אלו לא היו מובהקות סטטיסטית.
סיכום והמלצות
כיסוי חלקו העליון של בור התחמיץ נועד למניעת חדירת אוויר ושמירה על תנאים אנאירוביים בבור התחמיץ. עיקר הפסדי החומר היבש בבור התחמיץ מתרחשים בחלקו העליון, ויכולים להגיע עד 35% (בתחמיץ תירס) כאשר ההידוק והכיסוי אינם נאותים (Borreani et al., 2007). מס' עבודות בעולם נעשו לבחינת יעילות כיסוי אטום לחמצן (OB) על איכות התחמיץ, אך בעיקר על תחמיצי תירס ולא ידוע על עבודות מסוג זה שנעשו בתחמיצי חיטה הנפוצים יותר בארץ. תכולת חומר יבש נמוכה יותר בחלקי הבור הגבוהים (נקודות הדיגום) מאשר במרכז הבור (ביקורת), מעידים על כך שאכן הפסדי החומר היבש העיקריים מתרחשים בחלקים העליונים. לא נמצאו הבדלים בולטים בערכים התזונתיים בין האזורים בבור שכוסו בשתי סוגי היריעות, פרט לירידה בריכוז החומר האורגני בדיגום הגבוה תחת יריעת PE . נתון זה, עשוי להיות מוסבר על-ידי ספירת שמרים גבוהה יותר משאר אזורי הדיגום. תסיסה על ידי שמרים ועובשים, המשגשגים בנוכחות חמצן, היא מהגורמים המשפיעים ביותר על הפסדים בחומר היבש והאורגני בתחמיצים. בנוכחות חמצן ובסביבה שאינה חומצית מספיק, שמרים וחיידקי קלוסטרידיה "צורכים" גלוקוז וחומצה לקטית כדי להתרבות ולשגשג, ויוצרים אתנול וחומצה בוטירית (,. Borreani et al., 2007, Borreani et al 2018 ). מטבוליזם שכזה מעלה את pH התחמיץ ופוגע ביכולתו לשמור על ערך תזונתי. ספירת השמרים והעובשים הייתה נמוכה יותר בעת השימוש ב- OB לעומת PE בעבודות שבחנו השפעה של כל אחת מהיריעות על איכות התחמיץ והפסדי החומר היבש .(Borreani et al., 2007, Borreani et al., 2014) בעבודות אלה נמצא גם כי הפסדי החומר היבש והאורגני היו גדולים יותר בעת כיסוי התחמיץ ב- PE . אמנם עבודה זו בחנה את ההשפעה על תחמיצי חיטה אך התוצאות דומות, וניתן לשער כי כך גם הפסדי החומר היבש שאינם נבדקו בניסוי זה.
לסיכום, לא נמצאו הבדלים מובהקים המעידים על שיפור איכותו של התחמיץ בעת השימוש ביריעת ניילון אטומה לחמצן פרט לריכוז חומר אורגני גבוה יותר בחלקו העליון של הבור (30 ס"מ). נתון זה מחזק את ההשערה שהיריעה אכן אטומה יותר לחמצן ומונעת את קלקול התחמיץ. לכן, יש לבחון יריעה זו במספר עבודות נוספות, בהיקפים גדולים יותר ובביצוע סדרת בדיקות מקיפה יותר על מנת לקבוע את יעילות היריעה.
