זר שיזדמן ויקרא את דו"ח מבקר המדינה על הפשיעה החקלאית, יחשוב בטעות כי מדובר באיזה עניין זניח המטריד אך ורק כמה חקלאים בפריפריה. כל מי שקורא את הדו"ח המפורט של מבקר המדינה במושא הפשיעה החקלאית, עשוי להתבלבל ולחשוב כי הדו"ח עוסק באיזו תופעה שולית במדינה רחוקה. שום מילת ביקורת קשה, שום דרישה אולטימטיבית, אין שום אחריות שילוחית, אשמים, כאילו ומדובר במכה משמים. דו"ח נעים כזה, לצאת ידי חובה. ולחשוב שמדובר בתופעה אולי הקשה, המסוכנת והמאיימת על עתיד החקלאות כחול לבן ובעצם על החברה הישראלית כולה. דו"ח בושה!
אנחנו ב'משק הבקר והחלב' שמנו למטרה לא להרפות מנושא זה, לעקוב וללוות את מה שלדעתנו ולדעת רבים וטובים, הפך למכת המדינה הקשה ביותר, המאיימת לא רק על החקלאים, אלא על החברה הישראלית כולה. פשיעה חקלאית, או טרור חקלאי בפי אחרים, הפכה בעיקר בעשור האחרון למחוללי הפשיעה והעבריינות הקשים ביותר. נזקי הפשיעה החקלאית נאמדים במיליארדי שקלים בשנה, אך אף אחד לא באמת חישב בצורה מסודרת את הנזק הכלכלי, חברתי ואת נטישת ענפי החקלאות וחמור מכך, שטחים חקלאיים ברחבי הארץ בעיקר בפריפריה ותפיסת חלק מהשטחים על ידי פורעי חוק, או גורמים עוינים למדינה. רק בחודש האחרון, רשימה חלקית, בוצעה גניבה של 3 טון פלפלים משטח חקלאי ממושב תומר. הנזק מוערך בכ- 50,000 ש"ח. תלונה הוגשה למשטרה נגנב עגל ממשק מרגי במושב נווה מיכאל. בשישי האחרון, נתפסה גניבת תוצרת חקלאית מסוג תפוחי אדמה בשטחי מח"ע (באזור צהלים), החשודים שוחררו באזהרה. נגנב טרקטור ממשק בכמהין, הוגשה תלונה למשטרה לאחר סריקות, נמצא הטרקטור, 40 ק"מ מהמשק. נתפסו חשודים
בזמן אמת בעת גניבת תוצרת חקלאית (שום) משטחי היישוב שומריה. זאת ועוד דווח על פריצה לחוות לולים. הפורצים חתכו גדרות וחדרו דרך הלולים אל חצר מפעל מתכת הסמוך של כפר מנחם. מחוות הלולים נגנבה עגלת שירות שנמצאה מחוץ לגדר בשעות הבוקר ועזרה לגנבים להוביל חומרי גלם של מתכות. ממפעל המתכת נמסר שנגנב חומרי גלם מחוץ למפעל. תלונה הוגשה למשטרה. וכך זה על בסיס יומי בכל רחבי הארץ.
כל מי שציפה כי מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, ינפיק דו"ח שיסעיר את המדינה, יצביע על המחדלים, על האשמים וידרוש מהמדינה לפעול מיידית נגד תופעה זו, התאכזב. לאחר כשנה של עבודה, הדו"ח שנכתב ועוסק בפשיעה החקלאית, הוא עוד מסמך שכנראה לא יתרום למאבק החקלאים. צריך לומר את הדברים, הרי מדובר באחת מהתופעות הקשות ביותר בישראל מזה עשור וחצי לפחות ונדמה כי המבקר ואנשיו, פשוט לא קולטים את גודל התופעה, חומרת העבירות והנזקים שכבר בשנת 2016 נאמדו ביותר ממיליארד שקלים. וכך כותב המבקר בפתיח "הפשיעה החקלאית היא פשיעה המכוונת לפגיעה בענפי החקלאות השונים באמצעות גניבה של בעלי חיים או תוצרת חקלאית, גניבת ציוד חקלאי, פגיעה בבעלי חיים, הסגת גבול והשתלטות על שטחי מרעה, הצתות, גרימת נזק לציוד, לתשתיות ולשטחים חקלאיים…..בשנת 2008 הטילה
משטרת ישראל (המשטרה) על משמר הגבול (מג"ב) את האחריות לטיפול בפשיעה החקלאית במרחב הכפרי. אחד מתפקידיו הוא לסייע ליחידות המשטרה בלחימה בפשיעה במרחב הכפרי, תוך מתן דגש על טיפול בעבירות פשיעה חקלאית. במאי 2017 פרסם משרד מבקר המדינה דוח ביקורת בנושא "התמודדות משטרת ישראל עם הפשיעה החקלאית" (הביקורת הקודמת). ביקורת זו היא ביקורת מעקב על תיקון הליקויים שעלו בביקורת הקודמת (להלן גם – הביקורת הנוכחית)".
זהו, ככה, כמעט באדישות, מתאר מבקר המדינה את המחדל המתמשך של הפשיעה החקלאית, יש מי שמכנה זאת, טרור חקלאי.
לסיכום, כלום ושום דבר
לא אעייף אתכם בציטוטים מהדו"ח בן ה- 64 עמודים, אתם מוזמנים להשתעמם ממנו באתר מבקר המדינה. דבר אחד בטוח, מהדו"ח הזה לא יהיה פתרון ובטח לא יהיה שינוי במחדל המתמשך של הפקרת חקלאי ישראל לכנופיות פשע וטרור חקלאי. וכך מסכם המבקר "בביקורת המעקב עלה כי חלק מהליקויים טרם תוקנו – מידת האמון שהציבור במרחב הכפרי רוחש למשטרה היא בינונית, ומשיחות עם חקלאים עלה שהם מיואשים מ"אוזלת היד של המשטרה בטיפול בפשיעה חקלאית" כהגדרתם, ו"חשים שהופקרו על-ידי המדינה"; שיעור הסגירות של תיקים בעילת "עבריין לא נודע" עומד על כ- 70% מסך מקרי סגירת תיקים של עבירות פשיעה חקלאית, והדבר מעיד על קושי בתפיסת עבריינים מבצעי פשיעה חקלאית; ב 20- השנים האחרונות עשה מג"ב שינויים תכופים במבנה הארגוני שלו, ואלו הביאו לכך שכיום יחידות הסיור הכפרי אינן פועלות באופן קבוע ורציף בשטחים החקלאיים, ועקב כך נפגעת תחושת הביטחון של התושבים במרחב הכפרי….".
מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן הגיש בתחילת החודש דו"ח העוסק בענף החלב בישראל. לטענת המבקר מחיר החלב בישראל גבוה בהרבה ממחיר החלב באירופה וכי ניתן להוריד את המחיר. כמו כן התייחס המבקר למספר בעיות בענף, הכשרות, המחסור בחלב, רווחת הפרות ועוד. משרד החקלאות: "יש מרכיבים המקשים על הרפת הישראלית". מועצת החלב: "הצענו מספר פתרונות שלא נענו".
יש פוטנציאל להורדת מחיר החלב הגולמי (מחיר המטרה) שפירושו גם הוזלת מחירי החלב לצרכן, כך קובע דוח מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן על משק החלב. המבקר מציין מספר נקודות תורפה בקביעת מחיר החלב הגולמי: הליך איסוף הנתונים לקראת קביעת מחיר המטרה, העובדה כי לא כל הרפתות משתתפות בסקר (חלקן מסרבות), איכות הבקרה על איסוף הנתונים בסקר והעובדה כי עלות השכר הנדרשת לצורך עדכון עלויות ייצור החלב מחושבת לפי ממוצע השכר במשק, בעוד המבקר טוען כי השכר בחקלאות נמוך יותר. המבקר מציין כי הגורמים המרכזיים המשפיעים על עלות ייצור חלב גולמי ועל מחירו הם "עלויות המזון הגבוהות בכ- 33.3% יותר מאשר באיחוד האירופי. בנוסף, המחיר בחלק ממדינות אירופה נמוך יותר בשל תמיכות ישירות שמקבלים הרפתנים.
למרות זאת, תנובת החלב בישראל גבוה ב- 41% יותר מאשר מדינות האיחוד".
המבקר טוען, ניתן להוריד את מחיר מוצרי החלב
פוטנציאל להפחתת מחיר החלב הגולמי
בדוח כותב המבקר כי יתרונות הגודל של הרפת הישראלית, והתבססות מחיר המטרה על סקר החלב, שכולל רפתות מפסידות לצד רווחיות ונתון עלות העבודה של עובדי הרפת, שגבוה מהמשולם בפועל, מלמדים על הפוטנציאל הקיים להפחתת מחיר החלב הגולמי. לדברי המבקר ניתן להפחית את מחיר המטרה "המחיר לחלב גולמי שהיצרן מקבל מחושב על פי עלות הייצור לליטר חלב, בהתאם לסקר דו-שנתי שעורכת ועדת היגוי באמצעות ספק שבחרה מועצת החלב לתקופה של כ 12- שנים". לדברי המבקר, ועדת ההיגוי אינה מקיימת הליך בקרה על עבודת הסקר שמבצע הספק, אשר תוצאותיו משפיעות במישרין באופן ניכר על קביעת מחיר
המטרה בכל רבעון. בקרה כזו חסרה הן בנוגע למתודולוגיות איסוף הנתונים מהרפתות, נכונות הנתונים ודיוקם, והן בנוגע לחישובים והניתוחים שעושה הספק. הוועדה נשענת רק על בדיקות סבירות כלליות, שמקיים הספק על פי הנחיית ועדת ההיגוי". המבקר מציין "חישוב שכרם של המועסקים ברפתות לצורכי הסקר נעשה על פי השכר הממוצע הכללי במשק, שגבוה באופן ניכר מזה שבענף החקלאות. השכר הממוצע במשק בענף החקלאות הסתכם ביוני 2022 ב- 8,400 שקלים לחודש, ואילו השכר הממוצע הכללי במשק היה 12,500 שקלים, פער של 48.5% , שמשפיע ישירות על מחיר המטרה".
חישוב מחיר המטרה
עוד טוען המבקר כי "הכללתן של הרפתות המשפחתיות ההפסדיות, שהן פחות יעילות, בחישוב מחיר המטרה – מעלה את מחירו ומשמרת את הרווחיות הגבוהה הממוצעת של הרפתות השיתופיות".
באשר למחסור הקבוע בחלב בחגים: "למשרד החקלאות ולמועצת החלב אין סמכות לקבל מידע עדכני ושוטף על נתוני הייצור של המחלבות. כמו כן, אין להם סמכות להורות למחלבות לווסת חלב גולמי בדרך של העברת עודפי ייצור למחלבות אחרות. טיוטת התקנות להסדרת סמכויות מועצת החלב לוויסות חלב נמצאת בדיונים בין משרד החקלאות למשרד האוצר ולמועצת החלב משנת 2014 . הקניית הסמכויות האמורות למשרד החקלאות ולמועצת החלב עשויה לקדם התייעלות ולהביא לצמצום המחסור בחלב בתקופות מסוימות, כמו חגי תשרי". בנושא הכשרות והשפעתו על ייצור ועלות החלב, המבקר יוצא נגד העובדה שלמשרד החקלאות אין נתונים על תוספת העלות לציבור עקב היעדר ההבחנה בין מחיר המוצרים שבכשרות מהודרת למחיר מוצרים שבכשרות רגילה, אף שהדבר משפיע גם על מחיר המטרה.
תגובת משרד החקלאות לדוח מבקר המדינה בנושא החלב לעניין מחיר החלב הגולמי תנובת החלב בישראל גבוהה בהשוואה למדינות שונות בעולם בעיקר לאור ההשקעות הגדולות בענף, והעלויות הנוספות שמאפשרות תנובה זו הגורמות בין היתר להפרשי המחירים, כגון האכלה במזון מרוכז, עלויות הזנה גבוהות (כ- 60% מהגרעינים ומקורות החלבון מיובאים), עלויות עבודה גבוהות, בעיות וטרינריות, עִיוּר, השפעה על תנאי מזג האוויר ברפתות, תנאי אקלים קיצוניים, משאבי קרקע ומים מוגבלים, שינוי שער החליפין ועוד, ולכן אי אפשר לנתק את התנובה הגבוהה מההשקעות התורמות לתנובה זו. בנוסף, יש לציין כי פרט לגודל הרפת יש עוד מרכיבים רבים שמקשים על הרפת בישראל כגון דרישות לטיפול בשפכים, מחיר מים, מרחק ממקורות המזון, עלות עבודה, מע"מ ועוד המשפיעים על הפרשי המחירים. על מנת לספק את מלוא דרישת החלב ותוצריו לאוכלוסייה, אנו נדרשים לעבוד עם עדר פרות מצומצם עם תנובת חלב גבוהה לפרה. אנו מצליחים במשימהזו בעזרת גנטיקה משובחת וממשק מעולה שהוא תוצאה של שיתוף פעולה הדוק בין החקלאים, החוקרים והמשרד, תוך כדי דאגה מתמדת לבריאות הפרה ולרווחתה.
לעניין בקרה על סקר החלב
ועדת ההיגוי מבצעת ביקורות רבות על המידע שנאסף ומנותח על ידי החברה, ומנתחת את הדוחות והממצאים, ואף מבקשת מהחברה בדיקות חוזרות בכל מקום שנראה חשש או שונות לא סבירה. במקביל, המשרד מצוי בהליך לבחירת רואה חשבון מבקר שיערוך ביקורות מדגמיות על טיב הבדיקה של החברה שמבצעת את הסקר, בנוסף על בדיקות המשרד.
לעניין שיתוף הפעולה עם הסקר
לאור העובדה שכ- 80% משתתפים בסקר, איננו רואים צורך לכפות השתתפות בחקיקה, בוודאי שגם בסקרי הלמ"ס שהם חובה, עדיין לא מצליחים להביא ל- 100% השתתפות.
לעניין חישוב הריבית על ההון בסקר
בבדיקת הבסיס של המחירים המרביים לצרכן בבחינת רווחיות המחלבות עשינו עבודה של ועדת המחירים למעבר לשיטה הנהוגה כיום. מחיר המטרה לא נקבע בוועדת המחירים ולכן השיטה לא חלה עליו. הוועדה בחנה החלת שיטת WACC והוחלט שלא לאמצה.
לעניין חישוב רכיב שכר העבודה העצמית
השכר הממוצע בחקלאות, הינו של פועלים בחקלאות וכולל בתוכו גם עובדים זרים, וכן משקף שכר פועלים ללא סיכון וללא אחריות. הרפתן הוא בעל עסק ואמור לקבל תמורה של ניהול ובעלות על עסק הנמצא בחשיפה של מיליוני ש"ח ואין כל הגיון לקבוע שכר בעלי רפת לפי שכר של פועל מן המניין בחקלאות. לאור זאת נקבע בעבר להשוות לאלטרנטיבת השתכרות של שכיר ממוצע במשק שגם היא נמוכה ביחס לרמת הסיכון והאחריות בהשקעה בהקמה וניהול של רפת.
לעניין פערי הרווחיות
ברפתות במגזר השיתופי לעומת המשפחתי, לא מחולקת כאן כל הטבה והמחיר נקבע לפי ממוצע הענף, המשרד סבור שנכון שיש תמריץ לכל רפתן לפעול להתייעלות ולהיות מעל הממוצע ברווחיות. אם לא היה לכך תמריץ לא היו נשארות רפתות ובטח לא הייתה מגמת שיפור והתייעלות ברפתות.
לעניין התמיכות בענף
ארגון הסחר העולמי מכיר בזכותן של מדינות לספק תמיכות עקיפות אלה משיקולי מדיניות שאינם קשורים לסחר – כגון ביטחון מזון והגנת הסביבה. על פי ההסכם ישראל זכאית לתמיכה ומרחב מדיניות כזה של 10% מכלל ערך הייצור בכל ענף חקלאי וכן לתקרת תמיכה נוספת של 569 מיליון דולר, על פי שיקולי מדיניות כפי שתמצא לנכון. בראשם של הנימוקים להמשך התכנון הענף החלב נמצאת חשיבות ייצור מזון בסיסי בישראל, והעובדה שמדובר במוצר רגיש מאוד בו לא מתקיים כמעט סחר עולמי (ודאי לא סחר באזור שלנו), יכולת שימור הפריסה ההתיישבותית וחיזוק הפריפריה. שיקולי מדיניות חקלאית התואמים את הסכם החקלאות, כל עוד סך התמיכה לא עולה על התקרה של 569 מיליון דולר. אין זה נכון שרק בישראל ובקנדה קיים תכנון. בכל מדינה מערבית ישנה הסדרה של הענף, לעיתים על ידי המחלבות, תאגידי רפתנים וכדומה.
לעניין השמדת חלב
המשרד מבקש להדגיש כי הענף והמועצה עושים את המרב שלא להשמיד חלב. שפיכת חלב הינה האופציה האחרונה במניפת האפשרויות, ומבוצעת רק כאשר אין ברירה כשיכולת העיבוד והייבוש קטנים מהיצע החלב. דבר זה קורה בעיקר לאחר חגים הצמודים ליום השבת, כאשר יש מיעוט ימי עיבוד, וכשהכשרות אינה מאפשרת גמישות בניצול היצע החלב הגולמי בנקודות אלו. עוד יצוין כי המשרד מנסה לקדם את תקנות הוויסות, אך נעצר על ידי משרד האוצר.
לעניין הכשרות
לאור מספר רב של סוגי כשרות, פיקוח המחירים אחיד ואינו יכול להיות בהתאם לכל כשרות וכשרות. כמובן שהמשרד אינו יכול להנחות למחלבה באיזה כשרות להשתמש. לעניין מבדקי רווחה ובריאות ברפתות נושא הביקורות בכלל משקי היונקים בישראל, ובכלל זה גם רפת החלב, ממוחשבים בימים אלה על מנת להיעזר במודל סדור לקביעת היקף הביקורות והנושאים שיבדקו בהן, שתעשה על פי גורמי סיכון וממצאי ביקורות קודמים. הביקורות במשקים יכללו היבטי צער בעלי חיים, בריאות, ניהול מצבת הבקר ועוד. גם כיום, טרום מחשוב הנושא, נעשה מעקב אחר תיקון הליקויים על ידי השירותים הווטרינריים. בנוסף, מדריכי המשרד עברו הכשרה בנושא רווחה, ומסייעים בידי המשרד כ"עיניים שלו בשטח", וכשגרירים של העברת דרישות המשרד למשקים.
לעניין תקנות גידול עגלים
הן נמצאות בישורת האחרונה לפני פרסום מחודש להערות ציבור
מועצת החלב: "העלויות בישראל גבוהות מהעלויות באירופה"
ממועצת החלב נמסר בתגובה לדו"ח המבקר: ״קיבלנו בתודה את דו״ח מבקר המדינה ואנו לומדים אותו. יחד עם זאת, מבחינה ראשונית של הדו״ח עולה כי חלק מהנתונים עליהם מבסס המבקר את טענותיו אינם מעודכנים. כך לדוגמא:
מהשוואה של מחיר המטרה בישראל (בשער המשק) למחיר הממוצע באיחוד האירופי, כפי שמפורסם באתר הרשמי של נציבות החקלאות האירופאית , עולה כי ב 2022- מחיר המטרה בישראל היה גבוה ב- 22% בלבד מאשר בממוצע האיחוד האירופי. פער זה הצטמצם ל 17% בלבד ברבעון הראשון של 2023 .
הסיבות העיקריות לפער במחירי המטרה
1 . עלויות ההזנה של הפרות באירופה נמוכות משמעותית בהשוואה לישראל.
2 . תנאי הייצור בישראל וההתמודדות עם האקלים החם דורשים מהרפתנים השקעה גדולה בצינון הפרות דבר הכרוך בעליות גבוהות של חשמל ומים.
3 . המגדל באירופה נהנה מתמיכות ישירות ומסיוע מצד המדינה ובארץ לא.
4 . אילוצי הכשרות מעלים את עלויות הייצור כגון היערכות לפסח ומעבר למזון מיוחד ויקר לפני, בזמן ואחרי החג, צבירת מלאים לקראת שנת שמיטה ועוד.
פער זה מתגלגל למחלבות ואליו מתווספים:
1 . עלויות כשרות נוספות הנובעות מהשבתת קוויי יצור בשבתות וחגים, קווי ייצור מקבילים לרמות הידור שונות (כשרות רגילה, מהדרין, בד"צ) מערך משגיחים ומצלמות לפיקוח. סך עלויות הכשרות מגיע לכדי כ- 10% מהפער מול אירופה.
2 . בישראל מוספים למחיר מוצרי החלב 17% מע"מ בעוד שבאירופה המע"מ על מוצרי חלב מופחת ובחלק מהמדינות אין כלל מע"מ על מוצרי חלב.
3 . מחירי המים לתעשייה והארנונה לעסקים בישראל גבוהים בהשוואה למחירים ב- .OECD
לאורך השנים וגם בעת האחרונה הציעה מועצת החלב מספר פתרונות להוזלת מוצרי החלב: הפחתת מע״מ על מוצרי חלב בפיקוח ותמיכות לחקלאים. לצערנו עד כה לא קיבלו את הצעותינו.
בהתייחס לטענות בדו״ח בדבר רווחת בעלי החיים:
הנושא מצוי באחריות השירותים הווטרינריים. יחד עם זאת מועצת החלב משקיעה משאבים ועוסקת בנושא: הדרכה, מחקר, ייעוץ והגדלת המודעות. מצב רווחת בע"ח בישראל בהשוואה למדינות אחרות הוא טוב בהיבטים של טיפול וטרינרי, שטחי ותנאי מחייה לפרה, שקתות, מזון איכותי ונגיש ועוד. אינדיקציה למצב הטוב בתחום זה היא התנובה הגבוהה של הפרה הישראלית – פרה הנמצאת בעקה יורדת בתנובתה. איציק שניידר, מנכ"ל מועצת החלב "אנו לומדים לעומק את דו"ח המבקר ואין ספק כי יש תמיד צורך בצעדים לשיפור. הנתונים המעודכנים של שנת 2023 לצערי אינם מצויינים בדו"ח, אך ניכר כי יש צמצום בפער המחירים
אל מול ה- OECD . שינויים מבניים שבוצעו בענף הביאו להתייעלות משמעותית, תוך שמירה על איכות החלב, וזאת למרות שענף החלב אינו נתמך על ידי המדינה ועל אף עלויות הייצור הגבוהות במיוחד בישראל".
גם האופטימיים שבינינו, לא תיארו לעצמם כי הגבינות הישראליות יזכו כל כך מהר לכבוד והערכה ברחבי העולם, האיכות, הטעם והכבוד הרב הרוחשים לגבינות כחול לבן. רק לפני כמה עשורים לא ידענו מה זה קממבר, הבחלה ויישון, ואכלנו גבינה לבנה כחושה, קוטג' וגבינה צהובה פשוטה. אך המוח היהודי, בתוספת חריצות, התמדה ועבודה קשה, הפך את ענף הגבינות הישראלי לאחד המוערכים בעולם, הקוטף פרסים ומדליות. רגע לפני שבועות יצאנו למסע אל מחלבות קטנות ברחבי הארץ. הטעם גן עדן, אך זה לא מסתיר את הבעיות הרבות, הרגולציה השוחקת והיבוא הנוגס. אך הגבניות והגבנים ימשיכו לעשות גבינות, כי זה מה שהם יודעים וזה מה שהם הכי אוהבים.
Say cheese פרויקט חג
מחלבת בת הרים
הסיפור של שלומי עקיבא אינו סיפור רגיל. איש עסקים, בעלים ושותף ברשת סופר מרקט גדולה, הכי רחוק מעבודה חקלאית, שהחליט ללכת לקורס להכנת גבינה ומאז, התאהב בלבן הזה. בשנת 2016 הקים מחלבה בשיתוף קיבוץ מלכיה עד להגעה לבית הנשיא עם הגבינות שלו.
גבינות הגליל
מעשה בשני אחים ובן דוד שהלכו בעקבות החלום והחליטו להקים מחלבה קטנה. האירוע אליו הוזמנו בבית הנשיא, סגר להם מעגל ופתח כמה נוספים.
איך אומרים גבינה באיטלקית?
גילוי נאות, כותב השורות מכור לאיטליה, לאוכל, לנופים ולאנשים. וכאשר הגעתי למחלבת הבוטיק הקטנה בגבעת חיים איחוד, גיליתי זוג צעיר, המכין גבינות בוטיק ייחודיות ואיכותיות, בסגנון איטלקי. אז בתיאבון או בעצם, buon appetite
מחלבת יוגבי העמקים
מושב היוגב שבעמק יזרעאל פועלת מחלבה קטנה המייצרת בעיקר גבינות רכות, חצי קשות ויוגורט בטעמים שונים. שם, במושב הירוק שחבריו למדו להזיז את הגבינה ולהקים חקלאות בוטיק, שחר הלפרין מנהל המחלבה "בגדול, כיום החקלאי רוצה לשלוט בגידול, במחיר ובשיווק". שחר, שעזב את ההוראה וחזר למחלבה המשפחתית, מסמן אולי, דרך חדשה לדור הצעיר יותר של בני החקלאים. החקלאים החדשים.
מחלבת יעקבס: ערן יעקבס "החקלאות היא ערך ולא עוד שורה באקסל"
ניתן בהחלט לומר כי מחלבת יעקבס היא סיפור הצלחה ישראלי. המשפחה הצנועה מכפר הרא"ה הקימה במו ידיה עסק מגוון, מעודכן ומצליח, מפעל כחול לבן. 5 אחים, כל אחד בתחומו, שהלכו אחר חזונו של אביהם ועושים ציונות, תעשיה, חקלאות כחול לבן. וכן, הקשיים גדולים, הרווחיות נשחקת הרגולציה נוגסת, אך משפחת יעקבס ממשיכים קדימה. עוד סיפור על עבודה עברית והרווח בין המציאות לפוליטיקה.
מחלבת שירת רועים: מיכל מור מלמד "להגיד למחלבות הקטנות להתחרות ביבוא זה זלזול באינטליגנציה שלנו"
מחלבת שירת רועים נחשבת לטופ של מחלבות הבוטיק בארץ, כך גם הבעלים והגבנית, מיכל מור מלמד. היא זוכה קבוע בפרסים ומדליות זהב בכל התחרויות הנחשבות ומשמשת שופטת בינלאומית במונדיאל הגבינות. הגבינות של מיכל הגיעו אל בית הנשיא בשבועות, מיכל סירבה להגיע. עוד סיפור על עקשנות, דבקות במטרה ואיכות כחול לבן. זהירות גבינה קשה!
מחלבת שירת רועים נחשבת לטופ של מחלבות הבוטיק בארץ, כך גם הבעלים והגבנית, מיכל מור מלמד. היא זוכה קבוע בפרסים ומדליות זהב בכל התחרויות הנחשבות ומשמשת שופטת בינלאומית במונדיאל הגבינות. הגבינות של מיכל הגיעו אל בית הנשיא בשבועות, מיכל סירבה להגיע. עוד סיפור על עקשנות, דבקות במטרה ואיכות כחול לבן. זהירות גבינה קשה!
אם מדברים על גבינות איכות, המיוצרות לפי שיטות מסורתיות, ידניות, ללא חומרים משמרים ונחשבות לטובות מסוגן גם ברחבי העולם. הרי שאין בכלל ספק שהגבנית מיכל מור מלמד היא ברשימה המצומצמת והיוקרתית הזו. מיכל מור מלמד המתגוררת בכפר קיש ומפעילה מחלבת בוטיק בלוטם המייצרת גבינות מחלב צאן. מיכל היתה בעברה קלינאית תקשורת, לפני שהתאהבה בעולם הגבינות אליו הגיע ממש במקרה והתאהבה. מאז, ב- 15 וחצי השנים האחרונות עובדת מיכל בייצור גבינות במחלבה שהקימה במו ידיה, בעקשנות ובדבקות אין קץ. הגבינות של מיכל מפורסמות ברחבי העולם וזוכות באופן קבוע בפרסים בינלאומיים. בעצם מיכל היא פורצת דרך, בשנת 2018 , השתתפה כיצרנית גבינות ישראלית ראשונה באליפות העולם ואף הגיעה לגמר עם גבינת 'מעיין חרוד'. כיום מיכל שופטת באליפויות עולם, בתחרויות הנחשבות ביותר וממשיכה לייצר את הגבינות. מחלבת שירת רועים מייצרת 24 סוגי גבינות, קשות, חצי קשות ורכות. גבינת פרי מגדים, המוערכת, שזכתה ב- 2 מדליות באליפויות עולם. גבינה לקטית בשיטה הישנה וגבינת 'מעיין חרוד' המעוטרת, הנחשבת בשורה הראשונה של הגבינות מסוגה בעולם ואף זכתה במדליית זהב באליפות העולם בצרפת. הגבינות של מיכל מוערכות ויקרות ביחס לגבינות אחרות וכך גם מיכל מעדיפה למתג אותן. מיכל: "כיום אנחנו מחלבה העובדת עם השפים הנחשבים ביותר במזרח התיכון. המסעדות הנחשבות ביותר עובדות איתי, מסעדות כמאשיה, היבה, osd , דוק ועוד".
גבינות בוטיק מהשורה הראשונה. מחלבת שירת רועים
המחאה והסירוב להגיע לבית הנשיא
בשנים האחרונות מיכל לקחה על עצמה להיות חלק במחאה הפוליטית כנגד שלטון נתניהו שלדעתה פוגע פגיעה קשה הן בחקלאות והן בעמידה הערכית מוסרית של ישראל כחברה. היא פעילה במישור הפוליטי באותה להיטות ודבקות במטרה שהיא מקדישה ליצירת הגבינות שלה, כי היא פשוט לא יודעת אחרת. מיכל: "אני עובדת 20 שעות ביממה והרווח מאוד נמוך ולפעמים יש חודשים שאין רווח ואפילו הפסד וזה לא חייב להיות ככה. אם ראש הממשלה לא היה עסוק רק בעצמו ובהישרדותו הפוליטית, הוא היה מטפל גם בנו האזרחים. ואם לא למדנו כלום מהקורונה על ביטחון מזון אז אין לי יותר מה לומר וכנראה אנחנו לא ראויים למדינה, יש כאן שבר עמוק בחברה שלנו וזה ממש עצוב. אני נולדתי למדינה צעירה ויפה, הלכתי לצבא, הייתי קצינה, בניתי בית, גידלתי ילדים, ערכים, ציונות ואני מרגישה שהמדינה פשוט בוגדת בנו, אלה דברים שלא היו, אני לא תמימה, פוליטיקה זה דבר מלוכלך אבל אף פעם לא היה ככה".
מרגישה שנלחמת בטחנות רוח. מיכל מור מלמד
המחאה פוגעת בעסק שלך?
"היו כמה לקוחות שעזבו אותי, בהחלט, אבל אני לא חוששת להביע את דעתי, אין ברירה אחרת. המחאה מבחינתי לא קשורה לעסק שלי, אבל אני כן יכולה להגיד לך כי אישה המגיעה להישגים ומייצגת את המדינה שלה, מקבלת בכל פעם פטיש בראש. אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה להילחם וכל הזמן נמצאת במעין מלחמת הישרדות. אנחנו יצרני הגבינות והמחלבות הקטנות נלחמים מול יבוא הולך וגדל של מוצרים שהם לא בהכרח איכותיים אך מאוד זולים. או שזו בכלל לא באמת מוצר עשוי מגבינה אך כולם מוצרים מסובסדים פעמיים. פעם אחת על ידי מדינות הייצור ופעם שניה על ידי האחראים על היצוא המשותף באירופה. לבוא ולהגיד למחלבות להתחרות ביבוא זה זלזול באינטליגנציה של כולנו. החלב שלי עולה פי 3 ממה שעולה לגבן בצרפת או באיטליה שלא לדבר על עובדים ותשומות וציוד ורגולציה מטורפת. כיום צריך להיות ממש מופרע בשביל להיות יצרן בישראל, בטח יצרן מזון ובטח ובטח יצרן מזון מהחי. מתח הרווחים בישראל הוא מהנמוכים בעולם בענף שלנו".
הגבינות של מיכל הגיעו לבית הנשיא אך מיכל סירבה להגיע. מיכל "אני חושבת שאם הייתי עומדת שם, העור שלי היה הופך לחידודים חידודים. ידעתי שיהיו מחאות מול בית הנשיא וידעתי שאם אהיה בבית הנשיא לא ארגיש בנוח עם הסיטואציה. הגבינות שלי היו שם כי החברים במועצת החלב ביקשו, אך אני ידעתי שאני לא אהיה מסוגלת לעמוד שם בעצמי, וויתרתי על הכבוד הזה, אבל זה באמת לא העיקר".
מה לגבי העתיד?
"אני לא ממש אופטימית, כי בסופו של דבר ביבי הצליח לפצל את העם בצורה כזו והדמוגרפיה לא עובדת לטובתנו, אני לא אשת בשורות בתחום. מי שגבן טוב, מחפש אופציות טובות יותר בחו"ל.
ניתן בהחלט לומר כי מחלבת יעקבס היא סיפור הצלחה ישראלי. המשפחה הצנועה מכפר הרא"ה הקימה במו ידיה עסק מגוון, מעודכן ומצליח, מפעל כחול לבן. 5 אחים, כל אחד בתחומו, שהלכו אחר חזונו של אביהם ועושים ציונות, תעשיה, חקלאות כחול לבן. וכן, הקשיים גדולים, הרווחיות נשחקת הרגולציה נוגסת, אך משפחת יעקבס ממשיכים קדימה. עוד סיפור על עבודה עברית והרווח בין המציאות לפוליטיקה.
כן, מחלבת יעקבס מוכרת לכולם, מהמחלבות הבינוניות המוכרות בארץ. למשפחה, חוץ מהמחלבה, רפת, בית קפה מצליח מאוד, מאפיית 'אגדת לחם' הפועלת בסמוך לבית הקפה וכמובן מוצרי חלב וגבינות מכל הסוגים והמינים. ערן, אסף, נדב רועי ושאולי, חמישה אחים שהחליטו לעשות את הדבר הקשה ביותר בישראל, להקים עסק משפחתי משגשג ולא לעצור לרגע. חלוקת העבודה והסמכויות ביניהם ברורות, כל אחד בתחומו. ארן מספר על ההתחלה "ההורים הקימו את המשק בסוף שנות השישים ולתחום החלב הם נכנסו בשנות ה- 70. בסוף שנות ה- 80 היו חריגות חלב גדולות ברפת המשפחתית ואז אבא ז"ל הגה את רעיון המחלבה ומאז אנחנו לא עוצרים" מחייך ערן. בסוף שנות ה-90 אסף וערן חזרו למשק המשפחתי ועד היום הם משק חקלאי משפחתי הכולל מעבר לעסקי החלב גם שטחי חקלאות וגד"ש. כיום יעקבס, מחלבה בינונית, המייצרת כ- 30 גבינות, רפת בעלת מכסה של מילון וחצי ליטר לשנה, רוכשים חלב עיזים, כבשים וחלב בקר ממועצת החלב. האב שלמה ז"ל, נפטר לפני כ- 10 חודשים, האם רוני, חיה ומתגוררת ממש בשכנות למחלבה. ערן "תראה, זה לא סוד שאנחנו לא משתגעים מכתבות עלינו, אבא חינך אותנו לעבודה עברית, לעבודה קשה, לציונות ותמיד אמר לנו שאם נלך עם האמת שלנו אז נצליח"
טעם של מחלבה משפחתית.
קשה היום להיות בעל מחלבה בישראל?
ערן "קשה מאוד, כל הנושא של היבוא נוגס בנו, העבודה מול רשתות השיווק קשה מאוד, שחיקת הרווחיות בשנים האחרונות היא לא פחות ממטורפת. מחיר המטרה נשחק לאט אבל בטוח, רווחיות המשק יורדת, התחרות מול גבינות יבוא. תחרות לא הוגנת שבה החקלאי מאירופה מסובסד פעמיים. בסוף כשאתה מביט על הנעשה בענפי החקלאות הרי שאין ספק כי יש כאן כישלון מערכתי של המערכת הממסדית שלנו. בסוף משק חקלאי זה לא רק כלכלה, אלא גם ציונות, התיישבות ועבודה עברית".
מה הציפיות?
"האמת, אין הרבה ציפיות, רק שלא יפריעו לנו לעבוד ולא יקשו היכן שלא צריך. אך כן הייתי מצפה מהממשלה והשרים שיבינו כי חקלאות ישראלית זה ערך ולא רק שורה באקסל. באמת הגיע הזמן שיתייחסו אל החקלאים אחרת. להבין כי שמירת קרקע ועבודה עברית זה הרבה מעבר לטבלת אקסל. אנחנו נמשיך להילחם על הקרקע, לגדל פרות, לייצר מוצרים טובים".
מעשה בחמישה אחים. משק יעקבס. צילום חיים יוסף
כששואלים על הרפת, רווחיות, שאול, הרפתן שבחבורת האחים אומר "כמו בכל רפת בארץ, מחירי מזון גבוהים, מחיר מטרה מקובע, אנחנו לא מיוחדים בעניין. מרגישים היטב את הלחץ ואת השחיקה הפיננסית אך אנחנו ממשיכים הלאה בתקווה שיגיעו ימים טובים יותר שבהם החקלאי יוערך הרבה יותר מהמצב כיום".
ואיך העתיד נראה אצלכם?
"תראה, אנחנו משפחה של אופטימיים, אחרת לא נשרוד. רוצים להישאר חקלאים, לפרנס את המשפחה ולהמשיך לעשות מה שאנחנו עושים, חקלאות כחול לבן. אנחנו רוצים שיהיה כאן טוב יותר בישראל, מקווים שהמדינה תדע לשמור על החקלאות ולהבין את חשיבות הביטחון התזונתי. ובכל מקרה נערכים לכל אופציה עתידית, דבר אחד בטוח, משק יעקבס ימשיך קדימה, בכל מצב".
ומילה לקברניטי הענף?
"שיתעוררו, כי בסוף יש כאן ציבור שלם ואם זה יימשך כך, לא תהיה חקלאות ישראלית. ומה שקרה עם החמאה מספר את כל הסיפור. פוליטיקה לא מעניינת אותנו ולא מתעסקים בזה, רוצים לעבוד, לייצר גבינות ולהתפרנס בכבוד. שהפוליטיקאים יעשו מה שטוב למדינה".
מושב היוגב שבעמק יזרעאל פועלת מחלבה קטנה המייצרת בעיקר גבינות רכות, חצי קשות ויוגורט בטעמים שונים. שם, במושב הירוק שחבריו למדו להזיז את הגבינה ולהקים חקלאות בוטיק, שחר הלפרין מנהל המחלבה "בגדול, כיום החקלאי רוצה לשלוט בגידול, במחיר ובשיווק". שחר, שעזב את ההוראה וחזר למחלבה המשפחתית, מסמן אולי, דרך חדשה לדור הצעיר יותר של בני החקלאים. החקלאים החדשים.
במושב היוגב פועלת מחלבה קטנה, בבעלות 2 שותפים, אורי גזית וחיים הלפרין, המחלבה פועלת משנת 2000 . שחר הלפרין הבן של חיים, מנהל כיום את המחלבה מספר "המחלבה עברה הרבה גלגולים, אני כאן כ 5- שנים. כיום יש לנו 6 עובדים, מייצרים בעיקר גבינות רכות, חצי קשות, משקאות, יוגורטים בטעמים שונים, הכל מחלב בקר המגיע מהרפת הסמוכה של אבי חיים הלפרין". שחר 38 נשוי לעדי, לזוג 2 ילדים ומתגוררים בקיבוץ ניר אליהו. שחר הוא מה שנקרא, 'החקלאי החדש', מודע למציאות המשתנה, פחות אמוציונלי מהדור הוותיק אך נחוש לא פחות. שחר "אני מאוד אוהב חקלאות, מאז ומעולם, חשבתי שאישאר במקום שלי במושב, אך דברים קורים אתה יודע. אבי עדיין ברפת עם אחיו, גם כאן, גם בשדות, הוא עושה חקלאות ומאמין גדול באדמה שלנו".
יוגבי העמקים
איך הגעת למחלבה?
"הגעתי מעולם החינוך, הייתי מורה ועשיתי הפסקה מההוראה והגעתי לכאן. הצטרפתי, למדתי על המחלבה והעבודה והיום אני כאן. האמת חשבתי שאעסוק יותר בחקלאות, פלחה וכזה. עדיין לא ידעתי מה אעשה, בסוף הגעתי לכאן ונכנסתי לעבודה. לאבי ולאורי יש פלחה, מגדלים חיטה, בקיה ומרכז מזון לרפת".
מי הלקוחות שלכם?
"לאורך השנים זה יתפתח, כעת אנחנו בעיקר עובדים עם השוק הרוסי, המזרח אירופאי, הלקוחות שלנו אוהבים את הגבינות המתוקות, אנחנו מייצרים גבינה לבנה עם תוספות של צימוקים, דובדבן ממותק, משמיש, שזיף, מחית תות. זה הולך הרבה. כמובן שגם הגבינות הלבנות, שהן הולכות הכי הרבה ומשקאות חלב בסגנון כפיר. יש לנו בערך כ 20- מוצרים".
כמה קשה או לא, להיות בעל מחלבה קטנה בישראל?
"לא חושב שזה קשור למחלבות דווקא, אלא לעסקים. כמה בעלי עסקים אתה מכיר שיגידו לך שקל ונעים להיות בעל עסק בישראל. אז זה נכון שיש רגולציה בתחום ענף מוצרי המזון. אבל אני לא רוצה להישמע קוטר, הדבר היחיד שאשמח לדעת הוא, מראש מה הולך לקרות שנדע להיערך מראש".
שוק הגבינות הישראלי?
"תשמע, זה לא שוק קל, בלשון המעטה, הוא שוק רווי מאוד. אך אנחנו עובדים בנישה שלנו, הרבה מוצרים הגיעו לאחר דרישה ובקשה של הלקוחות. בעתיד יש כוונה להיכנס לעוד שווקים ולכן אנחנו מייצרים יוגורטים בטעמים עם מחית פרי. הדגש כל הזמן להיות עם היד על הדופק ולהבין ולראות לאן הולך השוק".
החקלאים החדשים. שחר הלפרין
ומה בעתיד?
"מצד אחד יהיו משקים גדולים ומצד שני חבר'ה העושים חקלאות עם כל מיני גידולים, חקלאות בוטיק מגוונת. בסוף החקלאות בישראל תחת מתקפה ויש עזיבה, אני מקווה שמתי שהוא כולם יבינו, כולל הממשלה, עד כמה החקלאות חשובה ולא רק בפן החקלאי. תראה, נראה לי שלחקלאים קצת נמאס היום מכל מה שהולך בענפי החקלאות, חוסר הוודאות, התחרות, היבוא, הרגולציה ורבים מאיתנו מעדיפים ללכת על מה שנקרא, חקלאות בוטיק. שזה אומר, ייצור ושיווק עצמי של מוצרים ייחודיים. כאן במושב למשל יש יקב מצליח, יצרן שמן שקדים, יצרני דבש, יצרן שמן, פקאנים למכירה, חממות פרחים, ירקות ייחודיים בגידול הידרופוני, גידול פטריות. החקלאים מגדלים ומשווקים בעצמם וכך יש להם שליטה גם על המחיר וגם על הרווחים. מה שנקרא "farm to tabel".
גילוי נאות, כותב השורות מכור לאיטליה, לאוכל, לנופים ולאנשים. וכאשר הגעתי למחלבת הבוטיק הקטנה בגבעת חיים איחוד, גיליתי זוג צעיר, המכין גבינות בוטיק ייחודיות ואיכותיות, בסגנון איטלקי. אז בתיאבון או בעצם, buon appetite
דנה טל ותמיר פרץ, זוג נשוי, שהתקבלו לפני כשנה לחברות קיבוץ גבעת חיים איחוד. שם, במקום קטן קטן, או בשמה המלא, המחלבה הקטנה, בית מלאכה לגבינות, מייצר תמיר, קסמים אמיתיים. תמיר אמנם נולד בקיבוץ אך הסתובב לא מעט עד שנחת עם דנה באיטליה. ומטעימה של המוצרלה שלהם אני יכול לומר, טעם אלוהי, לא פחות. ואכן, הגבינות של הזוג מככבות ברבות מהמסעדות המובילות והנחשבות בת"א.
איך אומרים ממש טעים באיטלקית?
תמיר סיים תואר בטכנולוגיית מזון והחל לעבוד במשק יעקבס והתאהב בתחום ייצור הגבינות. הזוג החליט להתמקצע וטס לפיאמונטה במחוז טורינו באיטליה. דנה סיימה שם תואר שני בגסטרונומיה ותמיר עבד במחלבת בוטיק. הזוג הסתובב באזור, טעם את המגוון הקולינרי ובעיקר התנסה בסוגי גבינות, ייצורן, עישונן ועוד. לאחר שנתיים החליט הזוג לשוב לארץ. בשנת 2019 פעלה במשק מחלבה קיבוצית ותמיר החל לעבוד בה כשכיר. לאחר מו"מ מתמשך עם הקיבוץ החליטו שם, להמר על תמיר. לפני כשנה קיבל הזוג את כל האישורים והרישיונות והחל לייצר גבינות מחלב בקר בסגנון איטלקי, פיאמונטזי, החלב מועבר מרפת הקיבוץ השוכנת ממש בסמוך למחלבה. הגבינות מתיישנות בין 3 חודשים לשנתיים ומייצרים אותם בשיטה מסורתית, ידנית וללא חומרים משמרים. גבינת גלי בסגנון תומה פיאמונטזית, נילי בסגנון פונטינה, נעמי בסגנון גוגונזולה, עפרי בסגנון קצ'וטה. תמיר: "המחלבה מייצרת ב 3- אופני הכנה, רק גבינות קשות, 3 הסוגים, עופרי המתיישנת 3 חודשי לפחות, גלי בסגנון תומה פיאמונטזית מתיישנת 6 חודשים לפחות ונילי בסגנון פונטינה מתיישנת 7 חודשים לפחות. אנחנו מייצרים גם גבינה כחולה, נעמי. וגבינות ממשפחת המוצרלות, 4 סוגי מוצרלה". הגבינות הן מוצר מקומי, ייחודי, ארטיזינלי. תמיר מתייחס לעבודתו ברצינות תהומית, ממוקד, כולו שקוע בייצור הגבינות "החלב כאן נפלא, בדר"כ רפתות בגודל הזה מייצרות חלב פחות טוב, הצוות של הרפת סופר מקצועי ואנחנו נהנים מאוד מהאיכות ושיתוף הפעולה, יש לציין כי אנחנו עובדים אך ורק עם חלב בקר. מה שמבדיל אותנו זה שאנחנו לא מפעל, אלא מחלבה, דנה, אני ועוד עובד ומכינים גבינות, ביישון מלא".
ברור שהמצב משפיע על השוק. דנה
כששואלים את תמיר על תוכניות לעתיד, הוא עונה "להישאר קטנים ולהנות ממה שאנחנו עושים". בעוד תמיר אחראי על ייצור הגבינות, כל ניהול המחלבה, שיווק ועבודה מול לקוחות וספקים, באחריות דנה "תמיר מייצר בערך פעמיים בשבוע, העובד נמצא 4 פעמים בשבוע. יום בשבוע אנחנו משנעים בעצמנו את הגבינות, בעיקר למרכז הארץ. לשמחתי אנחנו עובדים עם מסעדות נהדרות, מסעדות שף".
קשה להיות עצמאי בתחום?
"כן, אבל נראה לי שקשה להיות עצמאי ולא משנה באיזה תחום. קשה כי אנחנו שניים וזה עסק מתחיל ומנסים לנווט את עצמנו בשוק מאוד קשה, משתנה. הנה, מחר יהיו כאן טילים אף אחד לא ייצא למסעדות".
איך אתם מבחינת רווחיות ונושא היבוא הגדל?
"תראה, אנחנו עושים מוצר שהוא מאוד ייחודי, הלקוחות שלנו הן באמת פיינשמייקרים היודעים בדיוק מה הם רוצים. ברור שהיבוא פוגע בי ואם הוא לא היה, הייתי יכולה לעבוד פי אלף. הקהל הישראלי מחפש את הדברים שהוא מכיר. לאט לאט אנחנו מחדירים לו את הגבינות שלנו ומזל שהטעם שלנו מדבר בעד עצמו".
רק שנמשיך להנות ממה שאנחנו עושים. תמיר
המצב משפיע?
"בטח, ממש משפיע, יורדות הזמנות, ללא ספק. בגלל שאנחנו עובדים עם שוק הפנאי ההולך להפגין בשבתות. אנשים לא רואים את זה אבל ברגע שמסעדה לא עובדת בשבת יש המון ספקים שלא עובדים יחד איתה".
נראה כי אתם ממוקדים ואוהבים את מה שאתם עושים?
"אוהבת מאוד את מה שאנחנו עושים, חשוב לנו מאוד קשרים אישיים, גם עם הלקוחות, בסוף אני לא מוכרת גבינה לבנה או קוטג', אלא מוצר העובד על שוק פנאי ויוקרה ולכן הוא מאוד לתנודות פוליטיות, חברתיות, כלכליות".
הסיפור של שלומי עקיבא אינו סיפור רגיל. איש עסקים, בעלים ושותף ברשת סופר מרקט גדולה, הכי רחוק מעבודה חקלאית, שהחליט ללכת לקורס להכנת גבינה ומאז, התאהב בלבן הזה. בשנת 2016 הקים מחלבה בשיתוף קיבוץ מלכיה עד להגעה לבית הנשיא עם הגבינות שלו.
שלומי עקיבא, 49 מתגורר באלפי מנשה, אב ל- 3 ילדים, שותף ברשת סופר בונוס, רשת סופר שכונתית הכוללת 12 סניפים. בשנת 2012 מכר חלק מעסקיי והתפנה לו זמן, השותף שלו אלי אוחיון הציע שילכו ללמוד להכין גבינה ומאז הוא לא עזב את התחום. שלומי: "החלטנו ללכת לעשות קורס ביתי להכנת גבינות. מאוד התלהבנו מהעניין והתחלנו להתעמק יותר ויותר בנושא וללמוד ברצינות את התחום. לימים, הכרנו את הגבן יואב בלחסן והוא החל ללמד אותנו באופן אישי על סוגי גבינות ועוד". בשנת 2015 בשיתוף בלחסן, החליטו שלומי ושותפו להקים מחלבה בצפון, בקיבוץ מלכיה, ממש על גבול לבנון".
שלומי עקיבא – מחלבת בת הרים
למה להקים מחלבה דווקא בגבול הצפון?
"זה החל בעיקר מתוך חשיבה ציונית ובשביל הנשמה והתפתח. בשנת 2016 חתמנו הסכם עם הקיבוץ והקמנו את המחלבה, כחצי שנה לאחר קבלת כל האישורים מהרגולטור קבלנו את הציוד והתחלנו לייצר". הגבינות מיוצרות מחלב בקר, עיזים, ללא חומרים משמרים, גבינות בהחלה פתוחה, מינימום הבחלה נעשה בין 4 חודשים לשנתיים. שלומי "אנחנו גם מייצרים יוגורטים בטעמים, גבינות עובש לבן, לבנה וכדורי לבנה. בעיקרון מייצרים עבור מספר מחלבות ופרייבט לבל' שלנו, ניתן למצוא את הסחורה שלנו ב- 700 נקודות ברחבי הארץ. אנחנו כרגע עובדים על הרחבת המחלבה ופתיחת מרכז מבקרים בקיבוץ מלכיה".
קשה להיות בעל מחלבה בישראל?
"קשה מאוד, מחירי החלב מאוד גבוהים והצרכנים לא יודעים לשלם על מוצר איכותי בגלל היבוא לצערי אם לא ייעצר הטירוף הזה של הייבוא, ענף החלב יילך וייעלם. או שצריך לדאוג לנו להפחתות מיסים, הפחתות מחיר החלב, כי גם הרפתנים סובלים, היחידים שנהנים הם הטייקונים.
יש כאן בעיה קשה נוספת, איכות המוצרים המיובאים לא ממש גבוהה וזאת בלשון המעטה. אני מאוד אוהב את ענף החלב, זה בנשמה, זה לא מקצוע או רק פרנסה, זה תרבות, זה לנפש. הממשלה חייבת לשמור על הענף הזה המייצר מוצרים מהטובים והאיכותיים בעולם. מתח הרווחים הוא זעיר ונע בין 8 ל- 12 אחוז".
חייבים לחזק את היצרן המקומי. גבינות מחלבת בת הרים
מה צריך לעשות?
"זו שרשרת של דברים, צריך לעזור לרפתנים וזאת בכדי להשאיר בחיים את הייצור הישראלי ואת החקלאות הישראלית. לפתוח את השוק לייבוא ללא כל חשיבה זו בכיה לדורות. כיום המוצר הישראלי לא יכול להתחרות ביבוא, אנחנו עם הראש מתחת למים. נתח השוק של המוצרים
הישראלים הולך ויורד, גבינות בעלות תוקף קצר לא יפגעו אבל זה לא עיקר השוק, בגבינות קשות כבר מרגישים את זה היטב. איך החקלאות הישראלית תשרוד במצב הזה".
יש לך רשת סופרים, אתה רואה את השוק?
"נכון והמגמה היא לרעת ענף החלב הישראלי. אתה שואל על מגמות בשוק בענף החלב, אז בוא ניקח את הגבינות הקשות, היום היבוא גבר בצורה משמעותית על הייצור המקומי. מבלי לדבר על איכות המוצר, הגבינה הישראלית לא יכולה להתחרות בגבינה מפולין ועוד. בסוף מי שמתעשר זה רק היבואנים בעוד החקלאות הישראלית קורסת. הכל עניין של פוליטיקה וכסף, הון ושלטון".
פוליטיקה?
"תעזוב אותי מפוליטיקה מה שלא אגיד זה לא ייצא טוב. אני חושב שזה תלוי בהחלטות ממשלה, לשמור על ייצור חקלאי כחול לבן, זה צורך. הגיע הזמן שנדע לשמר ולטפח את החקלאות הישראלית. ייבוא בכל מחיר זה לא הפתרון ולראיה, יוקר המחיה רק עולה כל הזמן, למרות היבוא. משהו חייב להשתנות מהבסיס ומהר".
גבינות מחלבת בת הרים
הכנות לקראת שבועות?
"מינואר אנחנו מתכוננים לחג שבועות, אוגרים כמויות למכירה, מנסים להגביר מחירות, מייצרים יותר, כדי להחזיק מעמד מעל המים, כי כשאתה מוכר יותר יש לך איך להתגלגל הלאה".
מעשה בשני אחים ובן דוד שהלכו בעקבות החלום והחליטו להקים מחלבה קטנה. האירוע אליו הוזמנו בבית הנשיא, סגר להם מעגל ופתח כמה נוספים.
ג'ואד וג'ליל טרבוש, אחים מהעיר מגאר ובן דודם סמי טרבוש, הקימו את המחלבה הקטנה בשנת 2018 ובתחילת 2019 החלו לייצר. ג'ואד "מאז ומתמיד אהבנו גבינות ואיך מייצרים אותן. אני במקור מהנדס מערכות מידע בהיי טק, עזבתי הכל ובאתי בעקבות החלום לייצר גבינות. גם השותפים שלי כמוני, עזבו את מקצועם הקודם ובאנו ביחד. אני זוכר כי בתחילת שנות ה- 2000 היינו בטיול בהולנד ונכנסנו למחלבת בוטיק המייצרת גבינות ושם נדלקתי על הנושא. מה גם שאמא שלי עושה כל הזמן לאבנה ויוגורט בבית, כך שמאז ומעולם הייתי קרוב לנושא. אני לא זוכר פעם אחת שכילד היינו קונים גבינות בחנויות". במחלבה מייצרים האחים ובן דודם גבינות מחלב בקר ומחלב עיזים. גבינות רכות, לאבנה, יוגורט טבעי ובטעמים, ג'יבני, גבינה חצי קשה, ריקוטה, אלו מוצרי הבסיס אך המחלבה מייצרת מוצרים נוספים, כמו גבינות לכנאפה למסעדות ועוד.
איך זה להיות בעל מחלבה קטנה?
"לא פשוט, זה אומר לוותר על המון דברים בחיים. חלב זה מוצר מאוד רגיש וזה מצריך תשומת לב בתהליכי הייצור, כל טעות קטנה עלולה להוביל לתקלות. חוץ מזה שיש דרישה גבוהה מצד הרגולטור בעיקר מהמשרד לאיכות הסביבה, זה לא פשוט. בגדול זה עסק לא פשוט וצריך לעבוד בצורה קפדנית והגיינית".
גבינות הגליל
גם הרווחים לא משהו?
"הרווחים זו הבעיה שלנו, כי בשביל להקפיד על הכל, המוצר עצמו לא נמכר ברווח גדול, אחוזי הרווח לא מזהירים וצריך לעבוד קשה בשביל להרוויח מעט, לעומת העבודה שאנחנו משקיעים. צריך לאהוב את זה ולדעת שאתה תעבוד קשה ולהרוויח רגיל. אין כאן פוטנציאל גדילה גדול, אבל זה המצב. משתדלים בכל הכוח להמשיך לעבוד, אנחנו הלכנו לכיוון הגבינות הרכות זה פחות מתנגש עם היבוא, אבל אין ספק שהיבוא פוגע בענף, בעיקר בגבינות הקשות. בסוף המדינה צריכה לחזק את הענף, אחרת אנשים ימשיכו לקנות יבוא. בסוף זה ענף תעשייתי לכל דבר, ענף המביא פרנסה להמון משפחות. אך בסוף זו המציאות שלנו וצריך לזרום איתה, אני לא אבוא להתלונן עכשיו, זה מה יש".
החוויה בית הנשיא?
"היה אירוע מרגש, פנו אלינו ממועצת החלב ונענו, והאמת, האירוע פתח לנו הרבה רעיונות, דווקא הגבינות המסורתיות של הים התיכון, זכו להצלחה גדולה. אנחנו היסטורית, דווקא לא חזקים בגבינות קשות והאורחים אהבו את הגבינות שלנו, הבריאות, הפשוטות. אנחנו עושים את הגבינות עם הרבה אהבה וזה הכי חשוב לנו".
חוויה מרגשת ומעניינת.ֿ שלושת בני המשפחה בבית הנשיא
תוכניות לעתיד?
ננסה להתרחב קצת ולהגיע לכמה שיותר אנשים בארץ. אנחנו לקראת פתיחת חנות המפעל שיש בה הרבה מהמוצרים שלנו. החנות תיקרא the village והיא תיפתח אצלנו בעיר שלנו וכולם מוזמנים, הפתיחה אמורה להיות ממש לקראת חג השבועות.
נדמה שרובנו מכירים את שירו של יונתן גפן, אומרים שהיה כאן שמח, ללא ספק שיר נפלא, אבל לא באמת מתחבר למציאות. הנטייה האנושית מייפה את העבר, בוכה על ההווה וחרדה לעתיד, לא בלי סיבה כנראה. אבל לגבי העבר, יש על מה לדון. את ההיסטוריה כידוע, כותבים המנצחים, כך היה תמיד וכך יהיה גם בעתיד.
אם נזכור מעט את תקומתה של מדינת ישראל, או את תחילתה של התנועה הציונית שהפכה את החזון של הרצל וחבריו מחלום למציאות, נוכל לראות לאורך ההיסטוריה הלא ארוכה הזו, שלא כל כך היה כאן שמח לפני שהגענו, הסבים שלי ואני מניח של הרוב המכריע, הגיעו לארץ מארצות מצוקה, מעוני ודלות, מרדיפות ואנטישמיות, להם בוודאי לא היה שמח, אבל מה שהניע אותם לעבור לארץ זבת חלב ודבש, היה החלום, החזון, תכנית גדולה שלהם היה בה חלק כחלוצים לפני המחנה. ובעיקר, הם הפכו את ישראל, לפחות בחלקה, לארץ פורחת, לארץ חקלאית. לא קלה הייתה הדרך, רבים מספור נשרו, נטשו או עזבו. ההתמודדות עם הניתוק מהמשפחה בגלות, מהסביבה החברתית, מחיים בארץ בה יש, והמעבר לארץ שחונה, חסרת תשתיות, בשכונה עוינת, הפכו את תקומת ישראל לקשה, צריך היה אופי מיוחד כדי לשרוד את כל הקשיים.
חקלאות, ציונות, אידיאולוגיה
גם ההליכה לתחום עיסוק שלרבים היה זר, חקלאות, לא היה דבר של מה בכך. קחו אנשים שגדלו בעיירה בה המקצועות הנפוצים היו פחחות, סנדלרות ומסחר ופתאום כאן הפכו לחקלאים תוך יצירת מסגרות חיים חדשות, שלא היו קיימות מעולם בשום מדינה, מושב וקיבוץ. היו מעשים שהצריכו אורך רוח, סבלנות, סובלנות ועיקשות שנבעה מתוך הכרה בחוסנה של האידאולוגיה. רק אידאליסטים עקשנים חסרי מנוח, יכלו למשימה החלוצית הזו והם שהניחו את התשתית לקיומה של המדינה והחקלאות בישראל. אז כנראה שלא באמת היה שמח, אבל היה דבר, שהעוצמה שלה החזיקה את מייסדי המדינה והחקלאות, קראו לזה אידאולוגיה. הרעיון הציוני שהיה רך בימים היה עד כדי כך חזק, שזה הוביל להתנגשויות רעיונית ולעיתים פיזיות בין חברים, לדוגמא, הפיצול בתנועה הקיבוצית, כה עזה הייתה האידאולוגיה, שחדרי אוכל נחצו לשניים, משפחות התפרקו וכשחושבים על זה היום, זה כמעט בלתי נתפס. האידאולוגיה הנוקשה הזו היא שהפרתה וחידדה עמדות, קמו קיבוצים, קבוצות, מושבים ולכולם היה בסיס אידאולוגי חזק. מתוך האידאולוגיה, קשות העורף, צמחה כאן מדינה, עם עורף חקלאי חזק, ממושמע, המגויס
לכל משימה לאומית. לרוב העורף הזה היה דווקא בחזית, חזית הביטחונית, קליטת עליה, חזית הליווי של העולים במושביהם החדשים, חזית הליבה האידאולוגית. הרוח הציבורית החלוצית הייתה חזקה מכל. אבל אין צורך לצבוע את העבר בצבעים עליזים ואת ההווה בשחורים. נכון שהיום ההתמודדויות שונות, המאבקים קשים וחריפים א פחות, לא כנגד אויב זר, אלא דווקא כנגד המדינה שבהתנהלותה הכלכלית, מייתרת את החקלאות והיצור המקומי. כעת, זו מלחמתנו, כעת עלינו מוטלת האחריות להמשיך ולהוביל את החקלאות והיצור המקומי להתחזקות, להתפתחות, בתחומים רבים, בטכנולוגיה, בחדשנות המחקר וכמובן, התחום החשוב מכל והוא חיבור דור צעיר לאתגרי החקלאות. המאבק לשמירת החקלאות המאבק הערכי החשוב הזה לקיומה של חקלאות, רחב לאין ערוך מרק שמירה על בטחון המזון, החקלאות היא הכסות בה לבושה ישראל ובלעדיה תיוותר עירומה. החקלאות היא נשמת אפה של הציונות, החקלאות כחול לבן, היא מהמתקדמות והטובות בעולם. מכל רחבי תבל באים ללמוד על החקלאות הישראלית, בטח על ענף החלב שלנו הניצב כיום מול אויבים מבית המאיימים לחסלו. החקלאות
משמעה התיישבות ברחבי הארץ, לרוב בפריפריה. החקלאות משמעותה שמירה על אדמות הלאום וכמובן בטחון המזון.
הליבה הערכית (אם יותר לנחתום להעיד על עיסתו) היא אנשי ההתיישבות. לאורך ההיסטוריה של ישראל המתחדשת, תמיד היו החקלאים בחוד החנית אולי זה הקהילה הקטנה, או החינוך הייחודי להתיישבות ואולי זה עצם העיסוק בחקלאות הדורש מהעוסקים בו קשב, ריכוז, יכולת קבלת החלטות, חריצות ואופטימיות חסרת תקנה. אולי המכלול הזה יוצר שכבת אוכלוסייה הנותנת ערך מוסף רב מסך חלקיו. ביהדות, רוב המועדים קשורים לעונות השנה ולחקלאות ולא בכדי, החקלאות והחיבור לאדמה, הלכו תמיד ביחד ושמרו על גבולות ישראל. כאדם חילוני, הרי שחייב לציין כי גם בתנ"ך, החקלאות היתה ערך חשוב בקרב אבותינו. היא השומרת על חוסנה של המדינה וחג החגים שלנו החקלאים זה כמובן שבועות.
עמוס זל, אביו של ארנון ואחותו שלומית, ברפת המשפחתית. האם באמת פעם היה כאן שמח
הכל מתחיל בשדה חקלאי…
ברבים מהישובים החקלאיים מצוין כחג מיוחד ורבים מהעיר דווקא בחג הזה, טורחים לבוא ולהתארח במושבים ובקיבוצים, שכן גם מי שגר במגדל מגורים בעיר, חש את הצורך לבוא לגעת בחיבור הזה לאדמה, השייכות למקום, לארץ, זר לא יבין זאת. לא פעם תמצא עירוני המתגאה שפעם חלב פרות בקיבוץ או במושב, או שהיה בעברו מושבניק, קיבוצניק. נדמה שלכולם החיבור הזה חשוב ואם נביט סביב למדינות אחרות, שגם בהן החקלאות היא אבן יסוד, נמצא מדינות המקדשות את התוצר החקלאי שלהן. ולא סתם כמובן, משום שבסופו של דבר, כל ארוחת בוקר צהרים או ערב, כל יציאה למסעדה, וכל אירוע חגיגי, מתחיל בשדה של חקלאי, בלול, ברפת, בכוורת או במטע, כך שאי אפשר להפריז בחשיבותה של החקלאות ובצורך היסודי בקיומה. מה גם שכולנו ערים לשינויי האקלים ולצורך להבטיח מזון כך שהעתיד, עבורנו החקלאים, דווקא מבטיח ובניגוד למקצועות אחרים, בעתיד יזדקקו בני האדם למזון, בטח בעידן בה מזג האויר משתנה וכבר כיום יש מחסור במזון ואפילו רעב, בחלקים נרחבים בעולם. דווקא בתקופה זו, בחג השבועות שלנו, קציר חיטים, ישראל חייבת להיזכר איך הכל החל כאן ולמה. לנטוש את הקפיטליזם החזירי, את רעיונות הזוועה של פורום קהלת ולחזור לשורשים, תרתי משמע. כי רק ישראל המייצרת את המזון שלה, רק ישראל המאפשרת לענף החקלאות שלה לצמוח ולשגשג, רק ישראל כזו, תמשיך להתקיים לעד. אז לכולנו, חג שבועות שמח, חג של תקווה, עשייה והעיקר שלום במקומותינו.
