תגית: נגב

הוא אחד ממנהלי הרפת הצעירים והמצליחים, המנהל רפת משותפת של שני קיבוצים בעוטף עזה. ואם מחפשים קצת אופטימיות בתוך כל הרעש הענפי, רפת ניר יצחק היא בהחלט מקום טוב להתחיל איתו. יאיר, במילים פשוטות כותב על אהבה, פרות וצוות איכותי

רפת ניר יצחק, ממוקמת בדרום מערב הנגב, כ- 3 ק"מ מגבול רצועת עזה. הרפת הוקמה בשנת 1952 ועברה 4 מכונים שונים- קרוסלה, שדרת דג מיושנת, שדרת דג משודרגת ומכון חליבה פרלל מחודש. את כל המכונים בנינו, שיפצנו באותו מקום, דבר שהקל על הכיס שלנו, הפרות שלנו והצוות. אנחנו מייצרים מזון לעצמנו. בשנת 2014 התחלנו לייצר אומנה לקיבוץ סופה, בשנת 2018 חברנו לתהליך של שותפות עם קיבוץ סופה והיום יש לנו מכסה של 7,604,886 מיליון ליטר עם חריגה של 300,000 אלף ליטר.

החוזקה -הצוות
מנהל הרפת – יאיר בלברמן (דור שני לרפתנים), בן 34 , בן המקום שהקים את ביתו כאן.
איש הבריאות – נוריאל ארזי, בן 32 , בן ותושב המקום שיקים כאן אץ ביתו.
איש התפעול – גדעון "גידי" לוין חיימי- בן 27 , בן המקום ונקווה שיקים כאן את ביתו.
יונקיסטית – פאר עידה, בת 38 , בת המקום, חברת ניר יצחק שבנתה כאן את ביתה.
בנוסף לשדרה הניהולית יש ברפת עוד 2 פנסיונרים, מתנדב מארגנטינה שמצא בת זוג בניר יצחק והקימו כאן ביתם, נער לפני גיוס ועוד 3 תאילנדים. בנוסף לצוות הקבוע ברפת יש לנו 7 נערים שעובדים בחופשים, סופ"שים ושהם עפים מבית ספר. כמנהל הרפת, זוהי שלוחת העובדים הכי חשובה ברפת!

הרבה שואלים אותי כיצד אני מצליח לגייס צוות שכזה, והשאלה הקשה יותר- כיצד אני שומר עליהם לאורך זמן?
אנסה לתת כמה נקודות למחשבה:
א . העובדים יותר חשובים מהפרות
ב . לא לפסול שום עובד – גם אם הוא בא רק לחודשיים, וגם אם אין לו ניסיון ברפת.
ג . לפשט את העבודה – לחברה יותר כיף להיות בבית מאשר בעבודה.
ד . להשקיע כסף בעובדים – לא רק במשכורות.
ה . ליצור צוות מלוכד וחברי עם אוירה חיובית שלא קשורה לרפת. ברפת ניר יצחק הנושא המרכזי הוא כדורגל.

האתגרים
אז כמובן שלא הכל ורוד (למרות שדרך עיניים אדומות הכל נראה ורוד…) וגם רפת ניר יצחק מתמודדת עם לא מעט אתגרים:
1 . כוח אדם
גיוס ושימור כוח אדם הוא נושא מאד מורכב ולא פשוט. השימור הרבה יותר קשה מהגיוס. אשתי עובדת בתחום ההיטק, אמנם אין לנו את המשאבים של ההייטק אבל לקחתי רעיונות של שימור העובדים. את העובדים לא מעניין רק המשכורת, מעניין אותם עניין, התפתחות, ראיה לטווח ארוך והקשבה לצרכים שלהם- גם מקצועיים ויותר חשוב – לצרכים האישיים.
2 . טיפול בזבל
למרות ריבוי שטחי הגידול שסובבים את אזורנו. הדרישה לזבל פרות מטופל יורדת עם השנים. גם פה בנגב התחלנו לשלם, ולא מעט. אבל יש בעיה לא פחות קטנה- לא רוצים לפנות את הזבל מהרפת. אני חושב שצריך להגיע לפתרון כולל של טיפול בזבל בשטח הרפת (עם אישורים של איכות הסביבה) ולפזר בשטחי הגידול.
3 . חוסר מקצועיות
אני סיימתי לפני 5 שנים מסלול של תואר הנדסאי בעלי חיים ברופין. למרות כל שנותיי לצד אבי ברפת. שום עבודת שטח לא יכלה לתת לי את התאוריה של ניהול ענף כל כך מורכב. לצערי הרב הוחלט לסגור את המגמה ברופין ולא לפתוח שום אלטרנטיבה ראויה.
בתור מנהל רפת צעיר עם צוות צעיר – זה דבר הכרחי לשימור כוח האדם. אני חושב שכל קברניטי הענף צריכים לעשות משהו בנידון כדי לטפל בדבר הזה. אנחנו בעוד מספר שנים לא מבוטל נשאר ללא דמויות עם רקע תאורטי בענף.
4 . "הרפתן" בעיני הציבור
כשהייתי ילד (כמו היום, רק גם לפי הגיל…) להיות רפתן הייתה גאווה, היינו הולכים עם החזה נפוח. היום – זה עוד מקצוע שעושק את הציבור… ואני חושב שפה אנחנו נפלנו, ביחד עם המחלבות – היינו צריכים לשווק את מוצרי החלב ביחד עם הרפתנים. בדומה למה שעשו בפרסומת של תפוצ'יפס – המציג הוא חקלאי, כמונו!

סיכום
אני מאד אוהב את הרפת, את המקום שאני חי בו וזה המסר שעובר לצוות. זאת ציונות אמיתית – לא כמו שהאלה מירושלים דואגים לפמפם לנו. ומילה לקברניטי הענף, תתחילו לקבל החלטות ביחד עם השטח, ובעצת השטח. כי לשטח יש את הבעיות המורכבות ביותר. בוא נהיה גאים לענף שאנחנו שותפים אליו, הוא מודל לחיקוי בכל העולם!

בקצה השמים, בסוף המדבר, יש מקום רחוק ושם מתגוררים אנשים המפריחים את המדבר, הם עושים חקלאות כחול לבן ואפילו נהנים מכל רגע. יפתח גורני, מתרחק ממילים גבוהות ונזהר שלא ליפול לקלישאות. הוא מראשוני המתיישבים בבאר מילכה ונזכר בדרך שעברו על הרפת שהקימו ולא מתחרט לרגע. יפתח "מבחינת הרפת, יש לנו פוטנציאל גדילה כמעט אין סופי". עוד סיפור על אנשים חולמים,
חקלאות וציונות ללא מרכאות

במסגרת המסע שלנו לאנשים ההופכים את המקום הזה לטוב יותר, לאופטימי יותר ולסוג של תקווה שיהיה טוב יותר, הגענו ליפתח גורני מבאר מילכה. הוא מה שנקרא, הציוני החדש, צבר, בעל משפחה, שהחליט לקום בוקר אחד ולעבור עם אשתו ותינוק למדבר הצהוב, ממש בקצה השמים, לפתחת ניצנה. אם יש עדיין משהו מהמילה ציונות, הרי שהוא וחבריו נופלים לקטגוריה. שם, בסוף המדבר, באזור צרוב מחום ונוף צהוב עם דיונות מהממות, שם הם החליטו לגור. לא מדובר בחברות תמהונים, נהפוך הוא, אנשים רציניים, מודעים, רגליים עמוק בקרקע, אך הם לא התביישו לחלום. כיום באר מילכה הוא ישוב פורח, בצמיחה, קולט משפחות צעירות ועם חיי קהילה לתפארת. אך ההתחלה, כן, ההתחלה, היתה קשה, ארוכה ומייגעת. יש מקומות בהם המדינה ממהרת לעזור, שם בפתחת ניצנה, במקום שלאף אחד אין דרישת בעלות, דווקא שם הבירוקרטיה כמעט וטחנה אותם עד עפר.

על חלומות ומדבר גדול
יפתח מראשוני המתיישבים במושב מספר על ההתחלה "באר מילכה זו התיישבות שהמדינה החליטה להקים בסוף שנות ה 90- של המאה הקודמת. במקביל, קבוצת חברים שמעו על הרעיון להקמת היישוב ובמהלך 2001 היו נפגשים ומדברים על ציונות בבאר מילכה שבפתחת ניצנה. הקבוצה היתה נפגשת פעם בשבוע וכאן אנחנו הצטרפנו, זוגתי ואני. היינו בני 30 עם ילדה בת שנתיים והתחלנו לחשוב על העתיד ואיפה נבנה את הבית שלנו. אנחנו מדברים על סוף שנת 2001 . התפטרנו מעבודה, ביטלנו שכירות על בית וירדנו לקדש ברנע. אז באר מילכה היתה רק דיונה, היה רעיון על הנייר ואישרו תוכניות ראשוניות במשרדי הממשלה. במשך 4 שנים גרנו בקראוונים במושב כמהין במחנה זמני וחיכינו לסוכנות שתקים את הישוב. בשנת 2002 קבלה הסוכנות החלטה על הפסקת בניית ישובים בישראל ואז נפלנו בין הכיסאות. היינו תקועים, הרבה משפחות עזבו בגלל הסחבת. בשנת 2006 החלה החטיבה להתיישבות להיכנס לעסק והקימה מחנה זמני ואז עברנו סוף סוף לבאר מילכה. 8 קראוונים, שביל גישה, חשמל ומים.
בלי תאורת רחובות ,ללא גדר, ללא אינטרנט, ללא בזק, ללא ביוב. זו היתה תקופה שפשוט אי אפשר לתאר, התרוממות רוח, אושר גדול. היינו 8 משפחות עם ילדים קטנים וחלומות גדולים, לא היה לנו בעצם כלום, אבל היה לנו הכל, חלום על הקמת בית בבאר מילכה".

פעם קראו לזה ציונות?
"לא תוציא ממני את המילה הזו, אני לא עשיתי את זה מטעמי ציונות ולא רוצה לקשור לעצמי כתרים מיותרים. שמענו על רעיון להקמת ישוב וזה קסם לי ולמשפחתי וכמובן שבדרך אני עושה טוב גם לחבר'ה סביבי ולאזור כולו". משנת 2001 ועד 2013 היה יפתח יו"ר הוועד, תפקיד ציבורי בהתנדבות, יפתח "היינו צריכים להוכיח לכולם שאנחנו קבוצה מספיק רצינית, כי מבחינת המדינה היתה דאגה שאנחנו הזויים ואין טעם לבנות לנו ישוב. אנחנו דפקנו על כל השולחנות האפשריים, בכל משרדי הממשלה הרלוונטיים והודענו בעיקשות כי אנחנו הולכים לבנות בתים במקום שהוא כרגע נטול ערך כל שהוא, מה שנקרא, רק חול וחול. בואו תנו יד" בקשנו מכולם. היום באר מילכה מונה 50 משפחות, בקצה המדבר, בדרך לשום מקום, נותני השירות עדיין מתחמקים, ללא בנקים, ללא מרכז מסחרי, הקימו החבר'ה ישוב לתפארת. באר מילכה קולטת כל הזמן משפחות צעירות. יפתח "כיום באר מילכה היא ישוב בעלת מרקם קהילתי משגשג, הקהילתיות באזור כזה, בגלל הריחוק והניתוק, מתעצמת עוד יותר. בכלל, כל חמשת הישובים פועלים ביחד ואני שמח לומר כי הרקמה האנושית כאן והקהילה העוטפת, הופכת את החיים באזור לטובים ונעימים הרבה יותר".

שקט שם שאפשר להשתגע
5 ישובים, קדש ברנע, כמהין ובאר מילכה, מושבים, בנוסף כפר תיירותי עזוז וניצנה, כפר נוער חינוכי שבימים אלה מדברים על הקמת ישוב ניצנה ולהגיע ל 1500- משפחות. המרחק מגבול מצרים בין 300 מ"ר ועד כק"מ וחצי. וכעת נותרה השאלה, מדוע המדינה לא מפריחה את השממה באזור המופלא הזה, שם העתיד.

ואז הוקמה הרפת
שלא תתבלבלו, מדובר ברפת ייחודית, אומנם היא נחשבת רפת מושבית אך מתנהלת כרפת שיתופית, שבעלי המכסות הם בעצם חברי המושב. הסיפור הוא די פשוט, בגלל הרגולציה ובירוקרטיה המכסה ממועצת החלב היתה חייבת להירשם על שמם של חברי מושב, ולאחר הליך הגרלה קצר נבחרו 7 חברים. יפתח גורני, מנהל הרפת והרוח החיה מאחורי הקמת הרפת, לא זכה בהגרלה. וכך קם מודל חדש של רפת, המוח היהודי לא מפסיק להמציא לנו פטנטים. זה היה בשנת 2009 ובמשך 3 שנים, חקרו החברים את נושא הרפת, הסתובבו בכל הרפתות בארץ. באוקטובר 2012 החלה לפעול הרפת באחד האזורים המבודדים בארץ ויש לציין בהצלחה גדולה. כיום הרפת בעלת מכסה של 3.4 מיליון ליטר לשנה והחבר'ה מתכננים ורוצים להגדיל את המכסה ואת הרפת. פוטנציאל יש, אך מה שמגביל אותם זה מכסת החלב, יפתח מקווה שבעתיד גם זה יסתדר. וקבלו ידיעה חקלאית מרעישה, מתברר כי מזג האויר שם במדבר הצהוב הרחוק עושה טוב לפרות ואפילו בקיץ החם אין ירידת חלב דרמטית, אם בכלל. כי ככה זה שאתה בקצה העולם ללא לחות והפרות נהנות משקיעות מרהיבות.

ענף החלב לאן, מקווה ששמעת על עליית המחירים?
יפתח "דווקא על עליית המחירים שמעתי (צוחק יפתח) לדעתי זה לא יילך למשהו קיצוני, לפחות כך אני מקווה. הסיפור מבחינתנו הוא המשק המתוכנן ומחיר המטרה, זה הסיפור, מה יהיה עליו, בשנת 2026 אמור להיות הסכם חדש ואז נראה. אני מעריך ומקווה שיהיה הסכם חדש כי אם לא יהיה הסכם חדש ומנגנון המכסות יבוטל, אז כל אחד לעסקיו. יש את ההתארגנות של התאגיד, הקמת קואופרטיב ומחלבה של היצרנים, אך במצב כזה, מי שינהל את הענף זה המחלבות. רפת באר מילכה במיקומה תמשיך להתקיים, פוטנציאל הגדילה שלנו הוא אין סופי. הרפת שלנו תמשיך לעבוד בכל מקרה ובטח תכפיל את עצמה ואולי אף יותר".

ואיך המצב במדינה כיום משפיע או שלא?
יפתח שותק לרגע "תשמע אני לא חזק באקטואליה ,אין לנו טלויזיה בבית, יחסית אני מאוד מנותק, מבחירה כמובן, לא מתעסק ולא חי את זה. ברור שהמצב מטריד ומפריע לי מאוד הקיטוב, הקיצוניות, האלימות. כי בסוף כולנו גרים כאן במדינה אבל שוב, אני בוחר לא להתעסק בזה".

הבנתי כי גם כאן יש טרור חקלאי?
"כן, זה בהחלט מעסיק אותי ברמה היומית, לא קראתי את דו"ח מבקר המדינה בנשוא, כי זה לא מעניין. אנחנו חיים את המציאות, סגרו את גדר הגבול לפני 9 שנים ומרגע שסגרו את גדר הגבול נעשה קשה יותר להבריח סמים. אז ענף הברחות הסמים הקלים כמעט נעלם כי מאוד קשה להעביר חבילות של סמים קלים מעל הגדר. מה שכן, החלו להבריח סמים קשים, יקרים, וההברחות הפכו לאלימות, לעיתים עם יריות. מדובר בשווי של מיליוני שקלים לכל הברחה והמבריח לא רואה ממטר. אך זו לא הפשיעה החקלאית, זה "רק" הברחות ורק נהיגה ברוטאלית על הכבישים כאן. יש באזור מאות חממות
של גידולי מריחואנה בכל שטחי האש, הוקמו חוות חקלאיות, את המים הם גונבים ממקורות ואת הדשן וסככות הצל גונבים מהחקלאים וזה למעשה רוב הפשיעה חקלאית, או טרור חקלאי, השם לא משנה זה אותו דבר. אין הרגשת פחד אבל יש תסכול מתמשך מאובד ציוד ואובדן משילות. לא ברור מה המדינה עושה והאם ואיך היא מטפלת בזה. הרי מדובר בשטח אש, אם אני הייתי נכנס לשם, היו מגיעים תוך רגע ועוצרים אותי, הרי זה שטח אש".

ישראל 2023 ?
"שאלה מורכבת, אני חושב על חקלאות ישראלית, ייצור כחול לבן, כי בלי זה אין עתיד. כל ישראלי שהולך לסופר והולך לבחור מוצרים, שיקנה מוצר כחול לבן גם אם זה עולה טיפה יותר. אני מאמין גדול בייצור כחול לבן, לא הכל נמדד דרך החור של השקל. אין מצב שאני נוגע מוצר מיובא ואני מדבר על הכל, מיין, ירקות, פירות, בטח שמוצרי חלב, רק ישראלי. כך גם מתנות לעובדים ומשתדל שיהיה מפתחת ניצנה".

מחשבות על העתיד?
"יש מחשבות על תיירות, על הקמת מחלבה אבל זה עוד רחוק".

10 שנים לקח לחברי קיבוץ כרמים להגיע למקום הנכון ולקבל החלטה על הקמת רפת בקיבוץ בהשקעת ענק של כ 17- מיליון שקלים. הרפת שהחלה לפעול בינואר השנה, מביאה קול חדש יחסית לשיח הענפי ועם חזון סביבתי ברור. כפיר לוי, האיש מאחורי הפרויקט אומר לנו במהלך הביקור ברפת "אני מאמין גדול בענף הרפת בישראל, הן כמשאב כלכלי והן כמשאב סביבתי". רפת חדשה בענף, כן ירבו, בהצלחה!

כרמים, קיבוץ מתחדש בצפון הנגב, מעורב דתיים, חילונים ובעל חזון סביבתי ברור. מקום קטן 100 חברים ונמצא בתהליכי גדילה, התפתחות וקליטת משפחות חדשות. הפרנסה מתבססת בעיקר על תיירות, אטרקציית פיינטבול, גד"ש משותף עם הקיבוצים דביר ולהב אך עדיין כ-90 אחוז מהחברים מתפרנסים מעבודה מחוץ לקיבוץ. החל מה- 18לינואר יש רפת חדשה בקיבוץ.

על רפת, עקרונות וסביבה ברת קיימא
אנחנו החלטנו לספר את הסיפור של רפת כרמים, דרך איש מיוחד, מנהל הרפת, כפיר לוי. איש ענף הרפת מאז גיל 18 ועד שהגיע לרגע השמח ביותר בקריירה שלו, פתיחת רפת כרמים. כפיר לוי, 48 , נשוי, 3 ילדים, חבר קיבוץ כרמים משנת 2015 והרוח החיה מאחורי הקמת הרפת בקיבוץ. כפיר: "למעשה הרומן עם הרפת בקיבוץ, החל עוד בשנת 2014 , אז היינו מועמדים לקליטה ומרכז המשק ביקש ממני לבוא כאיש מקצוע ולסייע להעביר את ההחלטה באספת הקיבוץ. אנחנו, כמשפחה, נקלטנו לחברות ברמים בשנת 2015 ".

למה בעצם לקח לחברים כאן כ- 10 שנים לקבל את ההחלטה על הקמת הרפת?
כפיר "זה בעיקר בגלל החזון המורכב של הקיבוץ המכיל אוכלוסיות מאוד שונות ומגוונות מבחינת השקפת עולם. בעצם החזון הקיבוצי שלנו מושתת על 3 רגליים, האחת, חיים ביחד חילונים דתיים, השני, החזון הסביבתי, לחיות ולטפח סביבה ברת קיימא עם דגש על מיחזור, שימוש בכלים רב פעמיים, התחשבות בטבע ועוד והרגל השלישית זה בעצם הקיבוץ כרעיון ציונות. לכן הקונפליקט שיצר הוויכוח על הקמת הרפת, היה קונפליקט סביב העיקרון איך משתלבת רפת כשאנחנו קיבוץ הדוגל בחיים ברי קיימא, שהרי לכאורה, סביבה ברת קיימא נוגדת את הקמת הרפת. היו וויכוחים אין סופיים בינינו, המון דיונים, אסיפות קיבוץ, כולל מתווה גישור שהתפוצץ וכך זה נמשך לאורך השנים. תחשוב שאת מכסת החלב הקיבוץ קיבל כבר בשנת 2013 ובכל פעם ביקשנו דחיה.
מזלנו שהאנשים במועצת החלב, ולזכותם יאמר, שתמיד היו קשובים אלינו. וכך לאחר המון בדיקות, מחשבות ודיונים, הקיבוץ החליט על הקמת הרפת ללא שותפים. במסגרת ההחלטה שהתקבלה הרפת מחויבת למחקר סביבתי משמעותי וכמובן בדגש גדול על רווחת בעלי החיים".

ואז, לאחר שההחלטה התקבלה?
"בשנת 2020 התקבל האישור הסופי באסיפת הקיבוץ ובזה בעצם ניתן אור ירוק להתחיל את המהלך. התחלנו להניע את כל נושא ההיתרים מול הרגולציה ומשרדי הממשלה השונים. התחברנו למשקי אומנה להתחיל ולייצר חלב. את הבניה עצמה התחלנו בדצמבר 2020 , אני למעשה התחלתי לעבוד ברפת במשרה מלאה באוקטובר 2021 . את הבניה של הרפת התחלנו בדצמבר 2021 וטרם סיימנו. החליבה הראשונה היתה ב- 18.1 2023 מאז עברו הרבה מים בנחל חברון" מחייך כפיר.

הרפת והחזון
כ- 17 מיליון שקלים השקיעו חברי קיבוץ כרמים בהקמת הרפת שלהם. סכום עתק במונחים של החברים מצפון הנגב, בעצם סכום עתק בכל קנה מידה. כ-200 פרות בחליבה, 26 עגלות ועגלים שנולדו ברפת ונמצאים ביונקיה של 0 הפרדה, זו הרפת הקיבוצית, היחידה המתפעלת יונקיה של 0 הפרדה, מההמלטה הראשונה וזאת כחלק מהתפיסה והמחשבה על רווחת בעלי החיים. כפיר "אנחנו רואים את הקשר שנוצר בין האמא לוולד. מבחינת בריאות הוולדות, נראה שהם חיוניים וגדלים בקצב טוב והאימהות גם, רגועות ומבחינת פרמטרים של ווטרינריה, אין לנו כמעט דלקות רחם. אנחנו גם בודקים ומוודאים שהוולד יונק ומתפתח ואם אנחנו רואים שהוא מתקשה, הוא מקבל תמיכה ובסך הכל עבודת היונקיה בעיקרה, היא התבוננות".

אנשי הקיבוץ החליטו ללכת על מכון חליבה scr 30 עמדות פרלל, יד שניה (אילוצי תקציב) 3 חליבות ביום, החלב מהדרין משווק לתנובה, מזון מאמבר דבירה. כפיר "יש מחשבה עתידית על הקמת מרכז מזון עצמאי, אך כרגע זה עדיין רחוק מאיתנו" וממשיך "הקמנו סככה וחצי בגלל אילוצי תקציב ומחיר. הסככות הן סככות מרחביות, מקלטרים ברמה יום יומית ומקפידים על מרחב מחיה ראוי לפרה, כ- 25 מ"ר לפרה. יש לנו מערכת צינון בחצר המתנה ומאווררים בסככות, בעתיד נקים חצר צינון נוספת, במחשבה על צינון פרות יבשות וממליטות. יש גם מחשבה לצנן גם עגלות מוזרעות והרות. באשר לכוח אדם, 7 ישראלים במשרה מלאה, בתוספת עזרה של שני צעירים בשנת שירות וכעת נוער מהקיבוץ מתחיל להיכנס ללמוד חליבות".

ומה לגבי העדר?
"חלק מהפרות הן ממשקי האומנה שלנו, צאלים ועלומים כ- 80 פרות, עוד 40 פרות הגיעו ממשק ברסקי מניר בנים. הם שלושת המשקים שהיו פרות באומנה. שאר הפרות, בערך אותו מספר, הגיעו מאבני איתן, מבית לחם הגלילית, מקיבוץ גזר ועוד 35 פרות שאנחנו אמורים לקבל בזמן הקרוב. בסופו של תהליך אנחנו מקווים לעמוד על כ 300- חולבות ומכסה של 3.3 אלף ליטר לשנה. המחשבה בעתיד היא כמובן לנסות ולגדול עצמאית".

מחשבה כלכלית, סביבתית?
"תראה, בסוף אתה רוצה ענף כלכלי ורווחי, שהרי מדובר במפעל קטן, אך יש גם את החזון החקלאי ציוני. אני מאמין גדול בענף הרפת, אני חושב שזה ענף חקלאי עם עתיד בטוח לפניו. ענף היודע לשלב טכנולוגיה עם ידע מקצועי מאוד נרחב ומגוון שהיכולת להתפתח בו היא אין סופית. מה גם שעם השנים למדנו לתת מעטפת מקצועית ייחודית שאין בעולם כולו, החקלאית, שיאון, ההתאחדות. אבותינו, שהקימו את הענף בנו משהו שאנחנו יכולים להיות מאוד גאים בו ואנחנו ממשיכי הדרך מתוך גאווה גדולה על מה שהשגנו ומה שעוד נשיג. אני גם בעד שילוב של כמה שיותר בני נוער מהמשק, בתוך הרפת. זה חינוך נהדר לעבודה חקלאית, לאהבת בעלי חיים, עבודה וערכים. ברפת שלנו אנחנו הולכים למהלך של שילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה ברפת אני מאמין בזה, ברמה האישית. אני רואה את הרפת כמשאב כלכלי אך לא פחות מכך, גם משאב סביבתי. היכן שאנשים רואים זבל ומפגע אני רואה דשן ושדות ירוקים. הכל עניין של השקפה
וזווית ראיה ואנחנו מעוניינים ורוצים לשים את זה בפרונט שלנו וזו צריכה לדעתי להיות האמירה הגורפת של קברניטי רפת החלב הישראלית. הרפתן הישראלי צריך להביט בענף באהבה והערכה רבה, זה עניין של חינוך ולפתוח את העולם שלנו לכל החברה הישראלית. אסור לנו להיכנס למקום הזה של הקורבן, בסוף אנחנו עושים חקלאות כחול לבן ומתפרנסים מעבודת כפיים"

אך החקלאות בישראל סובלת בשנים האחרונות?
כפיר נאנח "תשמע, אני מביט במנהיגים שלנו ואומר להם, תתביישו, מה אפשר עוד לעשות. שהשלטון נגדך אתה פשוט צריך להמשיך בשלך. במקום שהפוליטיקאים יאמרו לבעלי ההון ולטייקונים "תפסיקו לקחת לכם כל כך הרבה", הם בוחרים לקחת מאיתנו, מהחקלאים. הגיע הזמן שנפסיק להתכופף ולהתחבא, אנחנו כאן בזכות ולא בחסד והגיע הזמן לשנות את כל הקונספט. תראה, הקמנו רפת לתפארת, פרויקט חקלאי ציוני מהמעלה הראשונה. שקל אחד לא ראינו מהמדינה, לא ממשרד החקלאות, לא מקק"ל, מאף אחד, משום גוף ממשלתי, רק לקחת הם יודעים. זו בושה וחרפה. חברי קיבוץ כרמים, הקימו בעשר אצבעות את הרפת הזאת. יש כאן פרויקט ציוני אמיתי, איפה המדינה בסיפור הזה, יודעים רק לבוא לגזור סרטים. שיהיה ברור, אני לא רוצה טובות מאף אחד, אך הרי כל כך הרבה מגזרים מקבלים מהמדינה, מיליארדי שקלים בכל שנה, למה החקלאי לא מקבל כלום. עזרה, מענק חד פעמי, משהו שיתן לו הרגשה טובה שיידע שיש שם מישהו המעריך את עבודתו. משהו התבלבל לנו בדרך ולצערי לחקלאים אין את הכוח הפוליטי הנדרש. ואח"כ עוד אומרים לנו שאנחנו אשמים ביוקר המחיה. בושה גדולה".

ומה הלאה?
"בינתיים אנחנו רואים ברכה בעמלנו, טפו טפו, החלב טוב, הפרות בסדר, השומן והחלבון בסדר. בפברואר פדינו 17 אגורות מעל מחיר המטרה. עובדים אתה יודע. בסוף באנו לעבוד ולא לבלבל ת'מוח. יש לנו צוות מחויב העובד קשה, המון שעות. התנאי שלנו, זה לבוא לעבוד בשמחה, מי שלא שמח, שלא יבוא. אני באמת מאמין שהשמים הם הגבול, רק שלא יפריעו לנו לעבוד ולהתפתח. אם תרשה לי, בהזדמנות זו, אני קורא לחוקרים, לבעלי עניין וחברות, לבוא לרפת שלנו, להשקיע במחקר, אנחנו נשתף פעולה בשמחה רבה ונשמח ללמוד, לחקור ביחד ולהתפתח".

משולחן המתכנן 11 שנים – מחזון להקמה
בשנת 2012 זימן אותי מרכז משק כרמים,יעקב סער לפגישה בנושא הקמת רפת בקיבוץ. בפגישה עלו המון לבטים אם רפת תתאים לחזון המשותף, אך היתה הבנה שרפת בקיבוץ חקלאי היא עוגן לפעילות המשותפת. הקיבוץ היה בשלב תכנון תב"ע והיה רצון לכלול את הרפת בתכנון העתידי..
הכנו תכנית אב כוללת לרפת של כ 400- פרות ועגלות נלוות כולל מרכז מזון מפואר. לאחר אישור התכנית בוועדות הקיבוץ היא עברה למתכנן התב"ע אשר קלט אותה בתכנית הגדולה. התב"ע אושרה באפריל 2016 , מרכז המשק בזמנו ארז ירדני ניסה מצד אחד להבין איך להתקדם ומצד שני איך לא מאבדים את המכסה שמועצת החלב הקצתה ליישוב בשל התקדמות האיטית של הרגולציה. בהמשך לקידום ההיתר ולבעית חוסר בתשתיות ביוב במקום, המשרד לאיכות הסביבה לא אישר להתקדם ללא פתרון מוסדר לכל הקיבוץ והולכת כל השפכים בקו מאסף מתוכנן עתידי שטרם הוקם – התכנית נתקעה. בזמן הזה הקיבוץ יצא לביצוע פרוייקט של מערכת סולארית קרקעית גדולה ותפס לנו את כל אזור מרכז המזון ואת סככות הגידול של העגלות והעגלים. בשנת 2017 מרכז המשק בזמנו, שאול רביד ביקש שנגיש תכנית מצומצמת אשר תכלול 2 סככות חולבות ומכון חליבה בלבד ללא שלוחת גידול עגלות וללא מרכז מזון.
בשנת 2019 התקבל ההיתר, סופקו תכניות עבודה קונסטרוקטיביות ממשרדנו ומכל היועצים הנוספים, אביטל גבע יועץ החשמל, עודא מתכנן הפיתוח (קרקע/ דרכים/ניקוזים), אמתי אבנון מתכנן האינסטלציה. פתרון הקדם של מערכת הביוב למכון החליבה תוכננה וסופקה על ידי אודי מבחברת אפ-פלואו. את עבודת הניהול והפיקוח להקמת הפרוייקט המורכב לקח על עצמו שמעון פרטוש מחברת הרמן פרוג'קט, שניהל את המכרז ובחירת כל הקבלנים. לצער כולנו הפרוייקט נתקע שוב, הוועדה לא הסכימה לתת צו התחלת עבודה מכיוון שקו הביוב המאסף של הקיבוץ טרם הוקם. החסם השתחרר בשנת 2020 בדיוק בשיא מגיפה הקורונה, כפיר לוי נבחר להיות מנהלה הראשון של רפת כרמים והתחיל ללוות את ההקמה ולאפיין את הצרכים בהיבט של תפעול וציוד. הוקמה סככת חולבות מרחבית וחצי סככת חולבות נוספת שכרגע הוסבה לגידול העגלות וכן מכון מקבילי עם ציוד של חברת SCR (מבית MSD). בשל המצב, שינויים רבים ורצף אירועים שלא היה מאכזב ספר מתח, אוכלס הפרוייקט בפועל רק לאחרונה. לאחר 11 שנים מתחילת התכנון, אנחנו נרגשים לאחל המון מזל טוב, הצלחה וסיפוק לקיבוץ, לכפיר ולצוות הרפת.
אבנר הורביץ, מהנדס בניין
אגרופלן בע"מ

ברפת כרמים האמינו ב'מולטי פארמר'
לרפת החדשה בקיבוץ כרמים, היה נתון התחלתי ברור, תקציב מוגבל לקניית טרקטור. אך באותה נשימה, הם נזקקו לטרקטור, שופל ולמעמיס טלסקופי לעבודות בקיבוץ. מיותר לציין כי תקציב לשלושה כלים לא היה ולשמחתנו, בחרו אנשי כרמים לתת הזדמנות לטרטור הייחודי שלנו. כל הצדדים יצאו מרוצים. אמנם בתחילת הדרך הקיבוץ היו מאוד סקפטיים ועלו המון שאלות על ידי חברי הקיבוץ אך אט אט הם הבינו כי ה'מולטי פארמר' שלנו, הוא העסקה המשתלמת והטובה ביותר להם. במסגרת העסקה, קיבוץ כרמים קיבלו כף וכף נפח דוקני חציר, מזלג וסל וכל אלה
אביזרים מקורים אשר מתחברים למולטי פארמר. עוד יתברר כי יש חיסכון של מעל 50% בצריכת סולר. עלתה השאלה האם המולטי פארמר מספיק חזק לבצע פעולות ברפת כמו טרקטור ושופל? במבחן המציאות התברר להם כי הכלי חזק בהרבה משופל ומטרקטור רגיל זהו כלי בעל 140 כ"ס עצמתי וביצע את הפעולות (העמסה, דחיפה) בהצלחה רבה ובזריזות. גם עלות הביטוח לכלי אחד תמיד תהיה זולה משלושה כלים ובאשר להנדסת האנוש, בניגוד לשופל וטרקטור, כלים מאוד מסורבלים כשחוויית המפעיל היא נסיעה קופצנית רועשת ומעייפת. הרי ש'מרלו' פיתחו קבינה אקוסטית עם משכך איכותי ותא ישיבה מאוד נח. לסיכום, לשמחתנו הרבה, בקיבוץ כרמים הקשיבו ,האמינו והעזו להזמין את המולטי פארמר שלנו.

מושב עובדים שעלה לקרקע בשנת 2006 באזור פתחת ניצנה מהאזורים הרחוקים והיפים בארץ, רק 1 ק"מ מגבול מצריים. כיום מתגוררות במושב 48 משפחות המתפרנסות בעיקר מחקלאות, עגבניות, מטעי רימונים, אננס, אוכמניות, כרמים, חממות פרחים, תיירות ואירוח ומקצועות חופשיים.

בשנת 2008 ניתנה מכסת חלב מושבית ומיד הוקמה אגודת חלב השייכת לכל משפחות המושב. ואז החל תהליך ארוך של תכנון ולמידת הענף. בתחילת הדרך ליווה את צוות ההקמה, יעקב שחף מחוות השחפים. בשנת 2011 שכרו את חברת פרוג'קט בר להקמת הרפת וניהול הרפת בשלוש השנים הראשונות. יפתח גורני, מגרעין מייסדי המושב המכהן כמנהל הרפת מספר "בתחילת אוקטובר 2012 נחלבו הפרות הראשונות במשק. ליקטנו את הפרות מכל רחבי הארץ, מדובר על כ 15-20- קיבוצים ומושבים שמהם אספנו את הפרות. בין השאר קנינו פרות מרפתות אייל, נגבה, שריד, רמת דוד, מושב בית שערים, יונתן בגולן, אושה, יד מרדכי, עין חרוד, כפר יחזקאל, אפק, תימורים, כפר ויתקין, נען, שובל, רפת השרון, גבים, רביבים ומעגן מיכאל". בנובמבר השנה ערכו
רפתני באר מילכה אירוע גדול עם אורחים רבים לציון עשור לרפת. יפתח "היה אירוע מכובד ומושקע ונראה שכולם נהנו והתרגשו יחד איתנו. צריך להבין, כשהקמנו את הרפת היו רבים שהרימו גבה ולא האמינו בפרויקט. והנה לאחר עשור, הפרויקט קם, פועל, רווחי ומקווה שרק ימשיך הלאה, ניתן לומר כי כל הפרויקט הוא סוג של נס. התחלנו בחששות וכמעט ללא משאבים ולשמחתי, הצלחנו. פעם קראו לזה ציונות". מסיים יפתח בחיוך.

לא חוששים מהעתיד
כיום רפת באר מילכה בעלת מכסה של 3.1 מיליון ליטר לשנה, כ 270- חולבות, מכון חליבה של scr פרלל 12 על 12 , 3 חליבות ביום, מזון לחולבות מחברת אמבר דבירה, עגלות ויבשות מכינים בבית, החלב משווק ליוטבתה.

10 שנים אחרי?
"הדבר היחיד שמגביל אותנו זה מגבלת המכסה, יש לנו בפועל 7 מכסות המרכיבות את האגודה והיינו שמחים לגדול. המכון והשטח יכולים להכפיל את עצמם בייצור עם אותם אמצעים. קיווינו לקבל עוד מכסות ולא קבלנו, בגלל כל הקטע עם האגודה. יש משהו המגביל את האגודות מלקבל תוספות, כנראה שנכנענו לסיפור ומתכננים להתחיל לקנות".

בעיות?
"חוץ ממגבלת המרחק, אין בעיות מיוחדות, אנחנו כמובן מאוד בעד התכנון וחוק החלב ולראיה תראה מה קרה עם מחירי המזון ואני לא רוצה לחשוב מה היה קורה ללא מחיר המטרה ששמר עלינו השנה. אך יחד עם זאת, אנחנו לא חוששים מהעתיד, מבחינתנו אנחנו ממשיכים הלאה, יש לנו פוטנציאל לגדול ואם צריך נהיה גדולים ויעילים".

פשיעה חקלאית?
"לצערי יש כאן בהחלט, זה קפץ בשנתיים האחרונות בצורה ממש אגרסיבית. גניבות יום יומיות בחממות המשקים (רשתות צל, מיכלי דשן, סולר וכלי עבודה) אנחנו חווינו גם כאן ברפת גניבת עגלות ותערובת. אבל כאן המשקים בפתחת ניצנה החליטו לקחת יוזמה ואחריות. יש כאן מחסום בכניסה לישובים בכביש הראשי והפשיעה ירדה לאפס. אך ברור שמי שצריך לטפל בזה זו המשטרה ולא התושבים!