מחבר: דויד שליט

מיד בתחילת המלחמה, פונה מושב בית הלל מכל יושביו, המשפחות עזבו את המקום בהוראת צה"ל ומי שנותר במושב הם רק חברי כיתת הכוננות, רפתנים ובעלי תפקידים הכרחיים. דב דויטש מקבל את פני ומיד אומר "תראה לאיזה מצב הגענו, לא יאומן, המדינה זנחה אותנו ואנחנו ממש מאבדים חבל ארץ. בושה". דב מתאר את המצב המורכב ומביא קול הנשמע בקרב מרבית מתושבי אצבע הגליל. בליגת החלב לשנת 2023 הרפת שלו ממוקמת הרפת המשפחתית של דויטש, במקום השלישי. רפת קטנה כ- 1.6 ליטר מכסה כולל אמנה. דב "נפרדתי מהרפת המשותפת עם אחי אריה. אני חשבתי כבר לסגור אך הבן לחץ להמשיך ואז החלטנו להקים רפת חדשה, זה היה לפני כ- 7 שנים. בנינו סככה מרחבית, מכון חדש של acr פרלל 24 עמדות. מרכז מזון עצמאי, אנחנו עושים את כל האוכל לבד, אך עובדים עם התזונאי של אמבר".

דב דויטש דור שני למשק המשפחתי בבית הלל, דב הכאוב מאוד מהמצב וחושש לקראת עתיד לא ידוע, פותח במונולוג קשה "ההורים שלי מתהפכים בקברם ממה שקורה בישראל, הם עלו לארץ בשנת 57 להקים כאן מדינה ציונית ותראה לאן הגענו. פינו אותנו מהבתים שלנו, אתה למעשה כעת בשטח כבוש של חיזבאללה, אני לא רואה איך אנשים יחזרו לכאן עם המשפחות. החיזבאללה לא יזוז, צה"ל לא יכנס ללבנון, כל המצב הזה בושה וחרפה הרסו לנו את המדינה. גם אם לא היתה לי רפת, לא הייתי מתפנה, לא היה אף פעם דבר כזה מקום המדינה. אני מתבייש". המצב במדינה מדיר שינה מעיניי החקלאי הוותיק שחשב שראה הכל. דב מחייך בעצב "כבר אין מה לדבר על המדינה, המדינה שלנו הולכת. תאר לך אם החיזבאללה היה מצטרף ב- 7 לאוקטובר, כל הגליל היה כבוש. אתה יכול לתאר לך מצב כזה. אנחנו אשמים, כולנו, נתנו לפוליטיקאים לעשות מה שהם רוצים, עכשיו נתניהו לקח את כל הקנאים הימניים ותראה מה קורה כאן, זה סיוט מתמשך".

ועדיין, הרפת שלך מצוינת?
"תשמע, אנחנו עובדים קשה, התוצאות משמחות אבל בגלל המצב אין ממש שמחה, התוצאות לא באות לבד, הרבה הרבה עבודה קשה. בגדול, מי שלא מייצר אוכל לבד, לא יכול להגיע לתוצאות טובות גם במובן הכלכלי. זה הכל עניין של השקעה, עבודה וידע, הכי חשוב, מרכז מזון עצמאי, סככה מרחבית, עם שני אבוסים, זה מועיל לייבוש המדרך וכמובן ממשק חליבה וירידה לפרטים קטנים ברפת, לא לוותר על כלום".

ומה לגבי העתיד?
"תשמע, אם נשאר כאן אז הרפת תתפתח, אנחנו רוצים להגדיל את הרפת, מה גם שאנחנו בזמן האחרון מגדלים את השחת לבד והשאיפה שלנו לגדל את הכל לבד. השאיפה שלנו זה להגיע למכסת ייצור של כ 2- מיליון ליטר השאלה רק מה יהיה עם המדינה שלנו".

התחנה הראשונה, כפר בלום, קיבוץ שלא פונה אך סובל מפגיעה כלכלית קשה, כל העסקים בקיבוץ מושבתים, כולל המלון לאחר שהישראלים נטשו את הגליל. המפעל גלקון עובד במתכונת מצומצמת וכך גם כל המסחר בקיבוץ ובאצבע הגליל. הבשורה האופטימית, הרפת תמשיך להתקיים, כך החליטו חברי הקיבוץ לאחר תקופה ארוכה של חוסר וודאות באשר לעתידה. תם מרגלית, 40 בן קיבוץ כפר בלום, רפתן צעיר מבחינת ניסיון ושנים אומר לנו "אני כ- 8 שנים ברפת, באיזה שלב היתה אופציה לעבוד ברפת ואז לקחתי את ההזדמנות, את הידע המקצועי לימד אותי ד"ר בני שריר, שהיה הרופא שלנו, את פן הניהול והרפתנות, למדתי ממנהל רפת גליל מערבי היום. ויש לי מלווה, לני קפלן, שהוא עוזר בצד המקצועי". על המצב הבטחוני המורכב הוא אומר "זה קצת כמו לעבור למדינה אחרת, הכבישים ריקים, חנויות כמעט ולא פתוחות, יש תנועה מאוד דלילה של אנשים".

מתח וחוסר וודאות
קיבוץ כפר בלום לא פונה באופן רשמי, אך בפועל עזבו מרבית החברים את המשק מיד לאחר תחילת המלחמה. תם "בתחילה כ- 80 אחוז מהקיבוץ עזבו מיוזמתם ולאחר כמה שבועות בגלל המצב הכלכלי, אנשים חזרו בלית ברירה כי המדינה משום מה לא מממנת את העזיבה. אשתי והילדים חזרו כי לא היה לנו את הכסף לממן את השהיה מחוץ לאזור. כרגע אנחנו בסוג של שגרת מלחמה. הייתי צריך לקבל אישור מהצבא לדבר איתך, כי אני מגויס למילואים מה- 7 באוקטובר. היום במקרה יום שקט, אך יש המון מתח באוויר, מי שלא רגיל לשמוע רעש תותחים אז כל המצב כאן לא ממש סימפטי".

רפת כפר בלום היא רפת קיבוצית, כ- 370 חולבות, בעלת מכסה של כ- 3.800 מיליון ליטר לשנה, עם לא מעט בעיות ועד לאחרונה חוסר וודאות לגבי המשך קיומה. באשר למזון, מרכז מזון מילובר ועגלות ויבשות מכינים לבד. מכון חליבה ישן פרלל. תם "יש לציין כי לא הושקעו כאן כספים הרבה מאוד שנים. דובר על סגירת הרפת אך לאחרונה הקיבוץ קיבל החלטה על השארת הרפת והשקעה בה והפיכתה לרפת איכותית ואנחנו שמחים על כך".

המועצה האזורית כאן לא מתלהבת, בלשון המעטה, מרפתות באזור?
תם עונה בדיפלומטיות "יש בזה משהו, זה כבר כמה שנים מועצה אזורית גליל עליון מחמירה את הרגולציה על הרפתות, בדיקות שפכים מחמירות, ארנונה גבוהה, ביחס לרפתות האחרות בארץ".

מה עיקר הבעיות?
"מחירי המזון גבוהים מאוד והטיפול בשפכים, זבל והקנסות הגבוהים".

ומה באשר לכוח אדם?
"אני דווקא במצב טוב, צוות קבוע של בין 3-4 ישראלים, 2 תאילנדים והשאר על בסיס סטודנטים ועובדים זמניים".

איך מבחינתך צריך כל הסיפור להסתיים כאן?
"תשמע, התקווה הגדולה שנחיה כאן בלי פחד מהתקפה של אויבנו. כרגע התחושות לא טובות, מבחינתי מאז ה- 7 באוקטובר אנחנו עברנו טראומה כמדינה וכל אחד עם האבל שלו. עברנו השפלה, פחד, רצח, אונס. מי שגר בגבול הצפוני שואל את עצמו מה היה קורה כאן. אני לא מאמין שכרגע זה יכול לקרות כאן. מאוד עצוב שנצטרך לחיות על המשמר כל חיינו והפחד הגדול זה שאם המצב לא ישתנה, האוכלוסיה הצעירה לא תרצה להישאר ולאט לאט האוכלוסיה כאן תזדקן ותדעך".

אז יש עתיד לרפתות הצפון?
"לא בקונסטלציה של היום, אך יש עתיד, אני חושב שהשינוי חייב לבוא עם התיירות. ליצור רפתות ידידויות לנופשים באזור ולדעת לשווק את הרפתות וחשיבותן הכלכלית, חקלאית, ציונית".

ד"ש עצוב מהאצבע של הגליל

למעלה מ 5- חודשים עברו מאז השבת השחורה שבה נפלו השמיים וישראל נכנסה למלחמה הקשה ביותר מאז הקמתה, מלחמה שגבתה למעלה מ 1400- הרוגים, נרצחים ו- 136 חטופים הנמקים במנהרות ברצועת עזה ועדיין לא שבו הביתה. ומאז כך נדמה כי לפחות חלק מתושבי ישראל חזרו לשגרת חייהם. אך בעוד ברי המזל בינינו, חיים את השגרה, לא נשכח את עשרות אלפי הישראלים שכבר
למעלה מ 5- חודשים, חיים כפליטים בארצם. כל קהילות עוטף עזה, הקיבוצים, המושבים, תושבי שדרות. ותושבי אצבע הגליל וגבול הצפון, שנדמה כי קולם כמעט ולא נשמע בלהט המלחמה בעזה, אך סבלם הוא קשה, מתמשך ובלתי נסבל. לאחר כתבות עומק רבות על יישובי העוטף, הרפתות, הרפתנים, על העצב, הכעס והתקווה. החלטנו לתת במה לרפתני אצבע הגליל החיים במציאות מלחמתית מתמשכת. נסענו לרפתות אצבע הגליל, לאן שיכולנו, בהתחשב, בכבישים הסגורים ופגשנו אנשים אמיצים, חרוצים, אך גם עייפים מאוד, חלקם שחוקים וחוששים מעתיד לא ברור. קיבוצים ומושבים נטושים, הרס רב לרכוש, רעש המלחמה הלא פוסק והדאגה כי רבים, בעיקר הצעירים, לא ישובו עוד. הממשלה, הממשלה שותקת, רבה עם עצמה ולא ממש מספקת, לא פתרונות ולא תקציבים ואת הסוף לא רואים. בושה!

אז מה היה לנו?
בראיון בלעדי ונרחב אומר לנו מנכ"ל משרד החקלאות "תכנון ענף החלב, הכרחי לקיום הענף". זו אמנם "רק" אמירה, אך בהתחשב בשר החקלאות הקודם ונזקיו, זה גם משהו חיובי. בליגת החלב אין כל חדש, הרפתות המצטיינות ממשיכות להצטיין ולספק נתונים מרשימים, הפעם, עקב המלחמה, הליגה נמדדה עד אוקטובר 2023 . 'משק הבקר והחלב' בפרסום ראשון ובלעדי של נתוני ליגת החלב ברפתות
המשפחתיות והקיבוציות כמו גם ראיונות עם הרפתנים ומנהלי רפתות המככבות בראש הרשימות. נסענו גם לעוטף עזה, איך אפשר כי איך אפשר שלא. מחינו דמעה בטקס המרגש בהנחת אבן הפינה לרפת כיסופים ע"ש חברינו ראובן הייניק ז"ל. דברנו עם מנהלי רפתות בעוטף, על הבעיות, הכאב והתקווה. לנסוע בכביש הדמים 232 , לראות את המיגוניות בצידי הדרך, להיזכר בתופת הנוראית, בטבח האיום, לעבור ליד מקום מסיבת הנובה ולהבין שוב כי מה שהיה לעולם כבר לא יהיה ועדיין הנוף בנגב המערבי כל כך ישראלי, השדות המוריקים, הטרקטורים ששבו לעבוד, סוג של אופטימיות במציאות קשה.

ליאור שמחה נבחר למנכ"ל הקיבוץ הארצי
בבחירות שנערכו באמצע חודש פברואר האחרון, נבחר ליאור שמחה, לתפקיד מנכ"ל התנועה הקיבוצית. שמחה גרף 17,158 קולות שמהווים כ- 54% מסך קולות הבוחרים. שמחה יסיים את תפקידו כמנכ"ל התאחדות יצרני החלב בחודש אפריל ויכנס לתפקידו החדש. בימים אלה, בוחנת וועדת מינויים, מועמדים לתפקיד מנכ"ל התאחדות יצרני החלב. ליאור שמחה אמר לנו השבוע "עברתי בהתאחדות
מסע מרתק לציונות החדשה, ביקרתי בעשרות רבות של קיבוצים ומושבים, הכרתי אנשים מופלאים ובעיקר זכיתי להיות חלק מענף החלב הישראלי".
בגיליון הבא, נפרסם ראיון נרחב לסיכום הקדנציה של שמחה.