התחנה הראשונה, כפר בלום, קיבוץ שלא פונה אך סובל מפגיעה כלכלית קשה, כל העסקים בקיבוץ מושבתים, כולל המלון לאחר שהישראלים נטשו את הגליל. המפעל גלקון עובד במתכונת מצומצמת וכך גם כל המסחר בקיבוץ ובאצבע הגליל. הבשורה האופטימית, הרפת תמשיך להתקיים, כך החליטו חברי הקיבוץ לאחר תקופה ארוכה של חוסר וודאות באשר לעתידה. תם מרגלית, 40 בן קיבוץ כפר בלום, רפתן צעיר מבחינת ניסיון ושנים אומר לנו "אני כ- 8 שנים ברפת, באיזה שלב היתה אופציה לעבוד ברפת ואז לקחתי את ההזדמנות, את הידע המקצועי לימד אותי ד"ר בני שריר, שהיה הרופא שלנו, את פן הניהול והרפתנות, למדתי ממנהל רפת גליל מערבי היום. ויש לי מלווה, לני קפלן, שהוא עוזר בצד המקצועי". על המצב הבטחוני המורכב הוא אומר "זה קצת כמו לעבור למדינה אחרת, הכבישים ריקים, חנויות כמעט ולא פתוחות, יש תנועה מאוד דלילה של אנשים".
מתח וחוסר וודאות
קיבוץ כפר בלום לא פונה באופן רשמי, אך בפועל עזבו מרבית החברים את המשק מיד לאחר תחילת המלחמה. תם "בתחילה כ- 80 אחוז מהקיבוץ עזבו מיוזמתם ולאחר כמה שבועות בגלל המצב הכלכלי, אנשים חזרו בלית ברירה כי המדינה משום מה לא מממנת את העזיבה. אשתי והילדים חזרו כי לא היה לנו את הכסף לממן את השהיה מחוץ לאזור. כרגע אנחנו בסוג של שגרת מלחמה. הייתי צריך לקבל אישור מהצבא לדבר איתך, כי אני מגויס למילואים מה- 7 באוקטובר. היום במקרה יום שקט, אך יש המון מתח באוויר, מי שלא רגיל לשמוע רעש תותחים אז כל המצב כאן לא ממש סימפטי".
רפת כפר בלום היא רפת קיבוצית, כ- 370 חולבות, בעלת מכסה של כ- 3.800 מיליון ליטר לשנה, עם לא מעט בעיות ועד לאחרונה חוסר וודאות לגבי המשך קיומה. באשר למזון, מרכז מזון מילובר ועגלות ויבשות מכינים לבד. מכון חליבה ישן פרלל. תם "יש לציין כי לא הושקעו כאן כספים הרבה מאוד שנים. דובר על סגירת הרפת אך לאחרונה הקיבוץ קיבל החלטה על השארת הרפת והשקעה בה והפיכתה לרפת איכותית ואנחנו שמחים על כך".
המועצה האזורית כאן לא מתלהבת, בלשון המעטה, מרפתות באזור?
תם עונה בדיפלומטיות "יש בזה משהו, זה כבר כמה שנים מועצה אזורית גליל עליון מחמירה את הרגולציה על הרפתות, בדיקות שפכים מחמירות, ארנונה גבוהה, ביחס לרפתות האחרות בארץ".
מה עיקר הבעיות?
"מחירי המזון גבוהים מאוד והטיפול בשפכים, זבל והקנסות הגבוהים".
ומה באשר לכוח אדם?
"אני דווקא במצב טוב, צוות קבוע של בין 3-4 ישראלים, 2 תאילנדים והשאר על בסיס סטודנטים ועובדים זמניים".
איך מבחינתך צריך כל הסיפור להסתיים כאן?
"תשמע, התקווה הגדולה שנחיה כאן בלי פחד מהתקפה של אויבנו. כרגע התחושות לא טובות, מבחינתי מאז ה- 7 באוקטובר אנחנו עברנו טראומה כמדינה וכל אחד עם האבל שלו. עברנו השפלה, פחד, רצח, אונס. מי שגר בגבול הצפוני שואל את עצמו מה היה קורה כאן. אני לא מאמין שכרגע זה יכול לקרות כאן. מאוד עצוב שנצטרך לחיות על המשמר כל חיינו והפחד הגדול זה שאם המצב לא ישתנה, האוכלוסיה הצעירה לא תרצה להישאר ולאט לאט האוכלוסיה כאן תזדקן ותדעך".
אז יש עתיד לרפתות הצפון?
"לא בקונסטלציה של היום, אך יש עתיד, אני חושב שהשינוי חייב לבוא עם התיירות. ליצור רפתות ידידויות לנופשים באזור ולדעת לשווק את הרפתות וחשיבותן הכלכלית, חקלאית, ציונית".