מחבר: דויד שליט

מושב פארן, עלה לקרקע בשנת 73 , כ- 130 משפחות, מושב הנחשב כיציב מהבחינה הכלכלית שחלק גדול מהמשפחות עדיין המתפרנסות בעיקר מחקלאות, ירקות, פרחים, מטעי תמרים וכמה רפתות כולל רפת אחת גדולה של כמה מכסות. פעם, בתקופה שבה חקלאות לא היתה מילה גסה, נהנה מושב פארן משפע כלכלי, היום, המאבק לקיום והישרדות כלכלי הוא כמעט יום יומי.

רפת בוצ'ני ורפת שחר, זוהי רפת בעלת 2 מכסות, הנחלבות במכון אחד, 2 חליבות ביום, מרכז מזון באר טוביה, שחר יהודה נשוי לאפרת, לזוג 4 ילדים, המשפחה הגיע לפארן בשנת 2001 . יהודה "זה מעבר שבא מבחירה ולא מכורח". ליהודה יש מטע מנגו בחממות, ענף חדש ומתפתח ורפת בעלת בעל מכסה של 1.250 לשנה ורפת בוצ'ני מכסה של 750 אלף ליטר לשנה. מכון שדירת דג של scr שני עובדים זרים, חלב כשר למהדרין, משווק כמובן ליוטבתה. שחר "יש מחשבה להגדיל את המכון, נראה מה יהיה".

איך התגלגלת לרפת?
"בזמנו הודיעו לי שאני יכול לקבל מכסה, אז הלכתי על זה ללא היסוס ואין בי שום חרטות על המעשה. אני איש עסקים, עדיין לא הפסדתי ברפת, אפשר להרוויח, רק צריך לדעת איך לעבוד, להתייעל, אני מאמין בחקלאות, למרות שקשה להתפרנס מזה".

למרות המצב הלא ברור?
"כן, אך מבחינתי המצב מאוד ברור, לנו יש הרבה מה להשתפר ולהתייעל ולעשות דרך עם הגופים המלווים אותנו. אני מקווה כי בסוף יבינו שלא אנחנו הבעיה בנושא יוקר המחיה. יותר קל לתקוף אותנו, העסוקים בעשיה ובעבודה. אנחנו כרפתנים לא יכולים לשבות, או לצאת למחאות ארוכות, אין לנו את הפריווילגיה הזו. בסוף רפת וחקלאות זה כמו ביטחון צבאי, מעבר לביטחון תזונתי, אנחנו כרפתנים לא פקטור ביוקר המחיה. החלב שלנו יקר יותר בגלל דרישות המוסדות, רבנים וכו'. והגיעה הזמן שיגידו באומץ וביושר, נכון, החלב שלנו יקר כי יש לנו דרישות של כשרות, מזון, התנהלות במכון ועוד".

בעיות מיוחדות בערבה?
"זמינות של חומרים ועלויות השינוע, מתשתיות ועד רמת התחזוקה הטכנית. לשמחתי יש לנו מעטפת טובה, גם טכנולוגית וגם מקצועית. אני למזל, לא הייתי נכנס לרפתנות אם לא הייתי משוכנע שאקבל תמיכה, סיוע ומעטפת מקצועית טובה. החקלאית, שיאון, מרכז המזון, scr ליווי
טכני למכון, כל אלה גופים העוזרים לנו להצליח במה שאנחנו עושים".

יש וויכוח מתמשך על עתיד הרפתות המשפחתיות?
"יש עתיד ובתנאי שהרפת תגיע לנפח כלכלי שיספיק להוצאות השוטפות שלה וכמובן רווח כלכלי. כשאני השקעתי ברפת, רציתי לראות סוג של עוגן כלכלי, לא היו לי מחשבות השקעה, אקזיט או התעשרות. וכיום אני שמח בחלקי ואני אומר את זה מתוך הידיעה שיש לי המון לאן להשתפר ויש לי דרך לעשות. בסוף, אם אתה עושה את הדברים נכון, מרווח הטעויות שלך מצטמצם ובחקלאות זה מאוד חשוב. חקלאים הם בדר"כ אנשים שמרנים, לא ממהרים ללכת לשינוי".

איך הצינון בקיץ?
"יש לנו מערכות ערפול ומעבר לזה אנחנו מביאים את הפרות לצינון בחצר החליבה וזה מביא למחשבה אולי הקיץ הזה נעבור ל- 3 חליבות ביום. מזג האויר נעשה יותר ויותר קיצון, על פניו, למרות שאין לי סימוכין לטענה, נראה לי שהעדרים בערבה בריאים יותר, ככה, בתחושה שלי וממה שאני שומע".

מחשבות לעתיד?
"מעסיקה אותי המחשבה לאן להתפתח עם המוצר הזה הנקרא חלב ומצד שני תרבות הצריכה של הלקוח משתנה והוא יותר ויותר מעדיף את התחליפים. צריך לראות איך נתמודד עם המציאות, צריך כל הזמן להיות עם הפנים קדימה".

הגענו לסוף המסע שלנו, הקטע האחרון של הפרויקט שאנו גאים בו כל כך. למעלה מ 500- ק"מ של כביש 90 , הכביש הארוך בישראל. מגבול הצפון, דרך, הכנרת, גבול ירדן, בואכה מפרץ אילת. ביקרנו ב 18- רפתות, משפחתיות וקיבוציות, ראיינו, צילמנו, חווינו ובעיקר למדנו את והתרגשנו מארץ ישראל שלנו. החקלאות לאורך כביש 90 סובלת, מטרור חקלאי, גניבות, חוסר אכפתיות ממסדית, ריחוק מהמרכז, מחסור בתשתיות ועוד. אך עדיין, שדות אין סופיים, חלקי ארץ נהדרים שאינם מככבים בתקשורת והאנשים שם פשוט עובדים, מתפרנסים, חיים את חייהם.
פרויקט רפתות כביש 90 , פרק אחרון, אך הדרך עדיין רחוקה מלהסתיים. כי אם חפצי חיים אנחנו, הרי שחייבים לוודא כי הפריפריה תצמח, תתפתח, שאנשיה יתפרנסו בכבוד, כי שם שוכנת הרוח הציונית וביטחון המזון שלנו, כי אין אופציה אחרת, אין לנו ארץ אחרת.
לחלק הראשון של הפרויקט
לחלק השני של הפרויקט

בקעת הירדן ים המלח
גילוי נאות, יש לי פינה חמה בלב לאזור הבקעה, ים המלח, כבן גרעין לקיבוץ קליה וכמי שהיה ממקימי היאחזות אלמוג, שלימים הפך לקיבוץ, האזור הזה אהוב עלי במיוחד, כולל ים המלח ההולך ונעלם לצערי הרב. משהו שם משקיט אותי, מרגיע את הנשמה, השקט, המרחבים, הקיץ
הבלתי נגמר, בקיצור, חבל ארץ אהוב במיוחד.

רפת קיבוץ גלגל
רפת קיבוץ קליה

ערבה ערבה אין קץ

כביש 90 נמתח בערבה כמו מתאמץ לקראת סוף הדרך. ארוך ומתפתל, משני צידיו שדות ירוקים, הרים בצבעים משגעים, נוף מדבר שקשה להישאר אליו אדיש. האזור המרוחק ביותר ממרכז הארץ, הקצה הדרומי של ישראל. 15 רפתות פועלות באזור הערבה, כולל מושבים ושותפויות, כולן על כביש 90 , מלבד רפת נווה חריף. ושם בקצה השמים, כמעט בסוף המדבר פועלות הרפתות, בניגוד לכל היגיון כלכלי. פרויקט כביש 90 , הגענו לתחנה הסופית!
לא צריך להיות כלכלן מומחה, בכדי להבין את הקשיים האובייקטיביים של רפתות בערבה. המרחק, מחירי המזון, ההובלה, החום הכבד, הקושי בגיוס כוח אדם ועוד ועוד. נתוני הפתיחה של רפתות הערבה לא פשוטים ויעידו על כך ההתלבטות של לפחות 2 קיבוצים באשר לעתיד ענף רפת החלב. בקיבוצים גרופית ואליפז, שוקלים את שאלת המשך הפעלת הרפתות. שאר הרפתות, מתמודדות עם שחיקת רווחיות, רווח זעום או הפסדים תפעוליים. היו בעבר ניסיונות של מועצת החלב והתאחדות יצרני החלב, לסייע לרפתות, נכון לעכשיו, ללא הועיל. הכדאיות הולכת ונעלמת ויהיה נכון לומר כי מחלבת יוטבתה היא אולי המחסום האחרון מסגירת ענף החלב בערבה. ואם לא די בכך, לאחרונה התגלה, עגל חולה בקטרת העור בתחנת ההסגר בצופר והרופאים הווטרינריים החלו כבר במבצע חיסונים בכל רפתות הערבה. אך למרות הכל, הרפתנים הם עם מיוחד, אופטימיים חסרי גבולות והיגיון כלכלי ופגשנו בערבה חקלאים מחייכים, שמחים, אך חוששים, מאוד חוששים.

שותפות רפת חלב עידן
רפת מושב פארן
שותפות רפת פארן
רפת קיבוץ גרופית
רפת קיבוץ אליפז
רפת קיבוץ סמר
רפת קיבוץ יוטבתה
רם סרוגו מנכ"ל מחלבת יוטבתה: "על כל ליטר חלב אנחנו משקיעים יותר"

מכסה של 3.7 מיליון, מכון ישן בן למעלה מ- 40 שנה, כ- 350 חולבות. מצבה הכלכלי לא טוב. אמנון מליחי מנהל הרפת בחודשים האחרונים אומר לנו " המצב בכי רע". כלים ישנים, תשתיות ישנות, הובלה יקרה. הרפת בפרשת דרכים. על הפרק, או סגירה והחזרת המכסה, או מעבר ליהל.

אמנון נכנס לניהול הרפת לפני כ- 3 חודשים ומלווה אותה כבר שנים רבות "אני מאוד אוהב את הרפת הזו, אך יש לה קשיים תפעוליים קשים. בגרופית צריכים להחליט או להשקיע ברפת או למכור את המכסה או להתאחד. יש הסכם עם קיבוץ יהל על איחוד כרגע מחכים לאישורי בניה וכנראה יעשו חישוב מחדש בגלל יוקר התשומות. נראה מה יהיה".

הענף בארץ?
"ימים יגידו, תפסת אותי ברגע של יאוש, לא ברמה האישית אלא ברמה המדינית. מעולם לא היינו במצב כזה של רפתות שלא מרוויחות וכיום לצערי אנחנו במקום לא טוב. גם המדינה חייבת לבחון מסלול מחדש ולהחליט האם היא רוצה חקלאות כחול לבן".

מחלבת יוטבתה?
אם יש אור בקצה המנהרה זה הם, אני עדיין אופטימי רק בגללם. זה הבית שלי שם, הם עוזרים, תורמים ומשלמת הכי הרבה מכל שאר המחלבות. יש לי רק מילים טובות וחמות לומר על מחלבת יוטבתה. יש לנו מזל גדול שמחלבת יוטבתה קיימת, בזכותה יש כאן רפתות חלב. הם פשוט באים לקראת הרפתן, היא עוזרת לרפתות ברמה מטורפת, אני מפרגן להם מאוד".

שותפות רפת חלב עידן במושב עידן, ערבה תיכונה, המושב הצפוני על כביש הערבה. כ- 90 משפחות, כ- 50 אחוז מתפרנסים מחקלאות, קצת תיירות ועוד עבודות שונות וכמובן, רפת אחת.

ברפת החלב במושב, יש 6 שותפים, 6 מכסות, 3.700 מיליון ליטר מכסה לשנה, מכון חליבה אפימילק 9 על 9 שדירת דג. 350 חולבות, כ- 250 עגלות, לפני כשנה וחצי הקימו מרכז מזון עצמאי. 3 עובדים זרים, בני נוער מהמושבים בסביבה, 3 חליבות ביום, החלב משווק ליוטבתה כמו כל החלב של רפתות ערבה.
את הרפת מנהלת ענת אביגד, אישה חייכנית, שקשה שלא להתחבר להתנהלותה השקטה, הנעימה. אישה שלאחר 6 שנים ברפת, מאז פתיחתה, למדה שיעורים רבים, חלקם מורכבים וקשים על רפת החלב, אך עדיין ענת שמחה על כל רגע ולא מצטערת אפילו לא לדקה. ענת נשואה למתן אביגד, לזוג 4 ילדים, 19 שנים בעידן, הגיעו מעמק הירדן. המשפחה מתפרנסת מחקלאות, גידולי ירקות אורגניים, פלפלים, עגבניות, מלפפונים, קולורבי, שומר, עגבניות שרי, ועוד וכמובן הרפת. לכנות את הזוג אביגד מלח הארץ, זו קלישאה שבימים אלו נשמעת כשחוקה. אך אם מישהו מחברי הממשלה הנוכחית, רוצים להיזכר מה זו ציונות אמיתית, עבודת כפיים קשה, התנדבות ותרומה לקהילה. שיכנס לרכב הממוזג שלו, וייסע דרומה. לצד כל העבודה האין סופית, ענת מוצאת זמן להתנדב פעם בשבוע בעמותת הלב, התומכת בנערות בסיכון. כששואלים אותה למה, היא מחייכת ועונה, עזוב, זה לנשמה. 6 שנים חלפו מאז הקמת הרפת במושב עידן, היינו בפתיחה החגיגית, בגזירת הסרט, הרפת האחרונה שהוקמה בערבה וכמו שנראה עכשיו, היא תהיה גם האחרונה.

6 שנים אחרי, עשית דרך?
"כן, לגמרי עשינו דרך, קודם כל יש המון תובנות, למדנו המון לאורך הדרך. כיום אני יכולה לומר בוודאות כי רפת הרבה יותר טובה, הן מבחינת איכות החלב, היעילות, הקמנו מרכז מזון חדש ועצמאי. בסה"כ אין חרטות, אני מאוד מרוצה למרות שכרגע אני בעייפות של אחרי חליבת בוקר. זו לא עבודה קלה אך אני שמחה על הרפת ועל זה שהוספנו עוד ענף למשק החקלאי שלנו, לא מתחרטת לרגע".

הבעיות?
ענת מחייכת "שנדבר על הבעיות? העלויות הגבוהות של השינוע, המייקרות את ליטר החלב ב 15- עד 20 אגורות לליטר. וכמובן החום הכבד, חוץ מזה אני גרה במקום הכי מדהים בעולם ואני מאושרת. יש כאן אחלה אנשים, לא חסר לנו כלום. נכון שחיי הלילה לא זוהרים כאן אבל זה טוב, ככה אני אוהבת ומקווה שרק ימשיך כך. אני לא בעניין של התקרבנות או קיטורים, זו הבחירה שלי ואני שלמה איתה".

אז תני לנו תובנות אחרי 6 שנים?
"אני מאוד מרוצה, באמת, השנה הכנסנו לעבודה נוער וזה עושה לי טוב. בגדול הייתי עושה את אותו דבר, ללא ספק הייתי הולכת על הקמת הרפת גם היום. תשמע, בדיעבד, היינו בונים את הסככות אחרת, בעצם הכל הייתי מתכננת אחרת, בהתאם לקצב גדילה. כיום אם אנחנו רוצים לגדול דרושה השקעה גדולה יותר. אך המצב באמת לא רע בכלל, השנה, לראשונה אנחנו מייצרים את כל המכסה שלנו וזו שמחה גדולה, זה ממש מרגש".

מוכנים לקבלת תוספת מכסה?
"מבחינת שטח אין לי בעיה, אך יש לנו בעיה מבחינה תזרימית לבנות עוד מכלאה וכל מה שקשור לכך".

המצב הכלכלי משפיע מגיע עד הערבה ובגלל הריחוק הכל מקצין?
"כן, ברור, כל ההתייקרויות המטורפות של המזונות, הסולר, הכל התייקר, כמובן שזה פוגע ברווחיות".

העתיד?
"בגדול שהרפת תמשיך כך, מבחינת הרפת, הגנטיקה, שומן חלבון ואיכות חלב אנחנו במקום טוב. שהמדינה תדאג לשמור על החקלאים שלה, מכל הקשת".

החקלאות עוברת תקופה קשה, איפה זה פוגש אותך, כמשפחה חקלאית בפריפריה מרוחקת?
"מדינה חייבת תוצרת מקומית, בטח מדינה כמונו בשכונה כזו המוקפת באויבים. המדינה חייבת להבין כי חקלאות זה שווה ערך לביטחון. קודם כל אנחנו כאן על גדר הגבול, שומרים על הגדר, אם לא היינו כאן, היו פה הברחות ובלאגן. ושנית, אין כמו להיות חקלאי ולגדל את המזון שלנו, הכי כייף. החקלאים הם אנשי עבודה ערכיים, חשוב מאוד לשמור עליהם ואני מקווה שמישהו שם בממשלה יבין זאת כמה שיותר מהר".

שותפות רפת פארן, מהרפתות הגדולות בערבה, מכסה של 4.7 מיליון ליטר לשנה, 6 שותפים ועוד תושב פארן שמשכירים ממנו את המכסה.

מכון חליבה צח"מ 16 על 16 פרלל, מרכז מזון עצמאי, 3 חליבות ביום, 7 עובדים קבועים, 450 חולבות וכ- 300 עגלות, חלב מהדרין ליוטבתה. זו רפת משודרגת שהוקמה לפני 15 שנים, נכון לעכשיו אין צפי גדילה בגלל מחסור במקום.
אמנון מליחי, רפתן וותיק ובעל מקצוע מוערך, מנהל הרפת ולאחרונה החל בניהול רפת גרופית. תושב צופר, נשוי לאסתר ולזוג 3 ילדים. בשנת 2011 הגיעו לערבה ממושב הבונים, ניהל את רפת רגלים בח"ן. אמנון: "מיציתי את עצמי שם, הייתי איזה תקופה בווייטנאם להקמת הרפת שם על ידי צח"מ. הייתי אמור לנהל את הרפת שם אך לא הסתדר מבחינה משפחתית".

קשה לנהל רפת עם 6 שותפים?
אמנון: "השותפים לא מפריעים, עובדים כאן כחברת ניהול פרוג'קט בר' כך שהדברים ברורים ומנוהלים כראוי". הרפת נחשבת למבוססת וטובה וזכתה מספר פעמים כרפת המצטיינת של מחלבת יוטבתה.

בעצם מדובר ברפת מושבית בעלת מכסה קיבוצית?
"כן, עם החריגה אנחנו מגיעים ל- 5 מיליון ליטר לשנה. זו רפת גדולה בכל קנה מידה".

הבעיות בערבה?
"אני ניהלתי את פרויקט ערבה כ- 6 שנים. שהוקם בזמנו על ידי מועצת החלב והתאחדות יצרני החלב במטרה לעודד ולתמוך ברפתות החלשות בערבה. הפרויקט הסתיים לפני כשנתיים בהצלחה. אם ניקח את השנתיים האחרונות הרווחיות במגמת צניחה, בחלק ניכר מהמשקים. נושא מכירת בקר, שחזר לידיים של הרפתנים וכאן באה הנפילה. לא היו מכרזים, מכרו באופן עצמאי ובהתאם לזה נפגעו כלכלית. היה דו"ח סיכום שנה של שה"מ והנתונים לא טובים. אנחנו מדברים על זה כל הזמן, כל נושא השינוע, בינינו לבין שאר חלקי הארץ הוא 16 אגורות לליטר. אנחנו מתחילים את החליבה עם 16 אגורות פחות לליטר".

איך בכל זאת שורדים?
"בקושי רב, הרווחיות כאן מאוד נמוכה, 2022 היתה שנה נוראית, סיימנו עם 22 אגורות ב 9- חודשים. בכל שנה רגילה אחרת היינו מסיימים עם רווח של 60 אגורות. אני רואה את הרפתות בפריפריה, מצב לא טוב, השנה האחרונה גמרה אותנו. אנחנו עצרנו השקעות וירדנו מזה כרגע. בערבה זה הרבה יותר קיצוני בגלל המרחק והשינוע".

איך ממשק הצינון אצלכם?
"יש לנו בסככות מערכת ערפול ובנוסף הפרות מגיעות לתוספת של 3 פעמים. יש ירידה בחלב בקיץ אבל זה לא מה שהיה פעם. הצלחנו למתן את זה, היום אני מתייצב על 33 34 ק"ג לפרה. להערכתי יש לנו הפסד של כ- 2500 ליטר לפרה על חלב קיץ".

יש שמועה כי בערבה הפרות פחות חולות?
"כן, אנחנו פחות חשופים למחלות, יש כאן יובש, פחות דלקות והן גם מבריאות מהר יותר, אבל זה הכסף הקטן".

מה אתה חוזה לענף החלב בערבה?
"לצערי הרב, הוא לא הולך לכיוונים טובים, ברמה האישית אני מרגיש לא טוב במדינה וההתנהלות שלה בתחום החקלאי. זה לא רק הרפת, זה כל החקלאות, תראה מה קורה לפלפלים. ענף מפואר שהיה מהמתקדמים בעולם, הן באיכות והן בייצור. בסוף כל התשומות יצטרכו לרדת, צריכים לחזור למחירים פרופורציונאליים. וכמובן כוח אדם, אין עובדים והישראלים לא רוצים לבוא ולא רוצים לעבוד. אני בקטע הזה לא אופטימי".

התחזית שלך ל- 2023?
"נראית הרבה יותר טוב, התחלנו להניע את העסק יותר טוב, המחירים הרבה יותר טובים, הצפי שלי לרבעון הבא יש לי סגירת מלאי, תערובות, במחירים טובים. אני מאוד מקווה שהשנה הזו תפצה קצת על 2022".

קיבוץ קליה הוקם ב- 74 מתחת למערות קומראן על שפת ים המלח, על כביש 90 . כיום מתגוררים בקיבוץ כ- 90 חברים, קיבוץ מופרט שחבריו עוסקים, בתיירות וחקלאות. התיירות מחולקת לשלושה סקטורים, חוף קליה, כפר נופש בתוך הקיבוץ וקומראן, חנות מזכרות ומסעדה. ענפי החקלאות, מטע תמרים מהגדולים במזרח התיכון, גידולי שדה, מלפפונים, עגבניות שרי, בצל, שום, אבטיחים מלונים ועוד וענפי החי, לול הודים וכמובן הרפת, הנמוכה בעולם. הרפת יציבה, מרוויחה והעתיד עבורה נראה בהיר.

הייתי גרעין ד' לקיבוץ קליה, אפילו עבדתי קצת ברפת ואז גם הכרתי את דודי, האיש והאגדה. אז קבלו את דודי לניאדו המיתולוגי מנהל את הרפת, כבר כ 40- שנה, איש צבעוני, רפתן בנשמה. דודי פותח ואומר "אם אתה לא חולה על העבודה אז חבל לך על הזמן. אני קם בבוקר ובא להובי שלי. זאת רפת מאוד מאתגרת, בכלל המקום הוא מאוד מאתגר בהרבה בחינות ואני מת עליו".

אבל בטח התרגלת כבר לחום ולמורכבות?
"אני כן, הפרות פחות" מחייך דודי וממשיך "פרה חיה באופן אופטימלי ב 4-5- מעלות ופה היא חיה ב 52- מעלות בצל אז אתה מבין את הקונספט כאן. כך שבלי אהבה, התמדה, מסירות והרבה שיגעון אי אפשר לתפקד כאן ובטח שלא לנהל ולעבוד עם בעלי חיים בכלל ועם פרות בפרט. לשמחתי יש כאן רפת לתפארת אבל אני לא אובייקטיבי. אמנם הרפת לא שוברת שיאים, אך בהחלט רפת ממוצעת בין 11 וחצי ל- 12 אלף ליטר לפרה. 4.2 אחוז שומן ו 3.5- חלבון, תאים סומטיים נורמלי, חיידקים נורמלי, ככה שיש כאן רפת חיה, מכניסה כסף למשק וזה הכי טוב ולא פחות, גם חשוב מאוד".

דודי מפרגן לתנובה
הרפת בעלת מכסה של 3.800 מיליון לשנה, החלב משווק לתנובה, לניאדו "חשוב לי לציין כי אני מאוד מרוצה מתנובה, למרות הגוף הענק הזה, הקשר שלי עם תנובה הוא קשר מועיל וחם בעיקר מול אפרי, יחיאל, אנשים היודעים לתת כתף ברגעים קשים, דואגים גם לרפת הקטנה ועל כך אני מודה להם מאוד".

נו אז תזכיר לי איך זה לגור בסוף העולם?
"תשמע, כאן זה סוף העולם, אין פקקים, שקט, רוגע, כשאני נוסע לתל אביב, זה כמו שאתה טס לניו יורק. טוב לי כאן, ככה אני לא כועס על אף אחד. לא מעניין אותי פוליטיקה, חילונים, דתיים, שמאלנים, ימניים. ככה יותר טוב לי ללב ורגוע לי".

וממשק הצינון?
"בגלל המיקום של הרפת ומשטר הרוחות ומזג האויר הקשוח, בקליה כבר 40 שנה אנחנו מצננים פרות, אולי הרפת הראשונה בעולם המצננת פרות. כמעט 7 חודשים בשנה, הפרות נכנסות למקלחות אינטנסיביות בשתי חצרות צינון, בממוצע של 8 פעמים ביום, כולל חליבות כמובן. מאווררים העובדים נון סטופ, כולל מתזים וזאת בכדי להוריד קצת את הטמפרטורה הסביבתית ולהקל על הפרות את עומס החום. אמנם יש ירידה בתפוקת החלב בקיץ אך זה לא קיצוני".

מזון ומרכז מזון?
"עצמאי, מרכז מזון שלנו, התזונאי ערן סלומון, התזונאי הראשי של מעלי הגירה בחברת אמבר. מאמבר אני קונה את החליפות והתערובות ליונקים ולפרות היבשות. תחמיצים קונה מקיבוץ נען, הם מגדלים לי לתחמיץ. ואת השחתות אני קונה מאזור הדרום".

מכון חליבה?
"כל ציוד החליבה והגיבוי מחשב שייך לחברת scr חברה מאוד מקצועית וברמה גבוהה המאפשרת לרפתן הפשוט שליטה מקסימלית בכל מה שקורה עם הפרה, בריאותי, גופני, ייחומים ועוד. זה כלי שאתה יכול לשלוט בעדר מכל מקום בעולם ובאיכות גבוהה, אתה יכול להעלות על בעיות עוד לפני שזה מגיע לפרה. המכון עצמו ישן, שדירת דג, 12 על 12 , זמן חליבה כ- 3 וחצי שעות ל- 320 פרות".

כוח אדם?
"צוות של 7 אנשים, 2 פלסטינאים, ערבי ישראלי שהוא מספר 2 שלי שלמד ברופין שאריף מוחמד, תותח על. מאביס שהוא חייל משוחרר, יונקיסטית, חיילת משוחררת ו 3- תאילנדים. כולל מרכז מזון, מפטמה לעגלים".

איך אתה רואה הענף?
"דעותיי השתנו בחודשים האחרונים, בהתחלה חשבתי שאפשר לסגור את הרפת אם אין לה הצדקה כלכלית. אך בעקבות המלחמה באוקראינה ובגלל כל בעיות האקלים בעולם ובעיית השינוע של מזון וחומרים, מדינות החלו לשמור על מקורות המזון שלהן. אז מעבר למקור אסטרטגיה כלכלית, הרי שבטחון מזון זו אסטרטגיה קיומית ומדינת ישראל, כמדינה קטנה ומבודדת חייבת לחשוב טוב טוב כיצד לשמור על ייצור המזון בישראל. מה גם שהיבוא לא הוריד את יוקר המחיה, נהפוך הוא, רק הוסיף להתייקרויות. מדינה חפצת חיים, חייבת לשמור על עצמאות ייצור המזון. הייבוא הוא ממש לא פתרון".

והענף לאן?
"להשאיר את המצב הקיים, לשמור על הענף ועל התכנון ולקוות שאף אחד לא יפגע בו וכמובן בלי שינויים דרמטיים בענף. מה שכן, הרפתנים חייבים להבין את המציאות המשתנה, חייבים להתייעל, להשתמש בטכנולוגיה ולהמשיך לייצר חלב איכותי".

קיבוץ גלגל הוקם בשנת 1973 וכעת חברי הקיבוץ נמצאים ממש בשיא חגיגות ה- 50. קיבוץ מתחדש, משק קטן אי שם באמצע המדבר בלב בקעת הירדן. 64 חברים, מתפרנסים בעיקר מחקלאות, רפת, לול, תמרים, בית אריזה גדול. לצד החקלאות, פועל בית דפוס קטן. ומה עם הרפת אתם שואלים, לא בטוח שהיא תשרוד.

ציפי שמאע מנהלת הרפת המיתולוגית של גלגל פוגשת אותי בחיוך ענק למרות הסיטואציה המורכבת (בלשון המעטה) במציאות העכשווית. ציפי עובדת ברפת גלגל משנת 98 מכירה כל אבן ברפת וידעה ימים טובים יותר ופחות. ציפי: "ראשית אנחנו קיבוץ החי רק על חקלאות והמיקום שלנו בעייתי, לצערי. בעשור וחצי האחרונים הפכנו לפתע פתאום ל"מתנחלים" ולכן החלב שאנחנו מייצרים הוא רק חלב ניגר והוא מתנייד עד מחלבת רחובות ובלתי אפשרי לייצר ממנו גבינות אינו משמש לייצור גבינות מחשש שאי אפשר יהיה לייצא לחו"ל".

אני מבין כי אותה בעיה יש עם התמרים שזה הענף העיקרי שלכם?
ציפי "נכון מאוד, זו הבעיה שלנו גם בתמרים, קשה מאוד לייצא לחו"ל בגלל שאנחנו נמצאים "בשטחים". בשנים האחרונות קשה יותר להיות קיבוצניקים בגלגל, הן בגלל מצב החקלאות והן בגלל המצב הפוליטי".

מרגישים את המתח ביום יום?
"אנחנו לא מרגישים שום מתח ביום יום, תושבי האזור הערבים, עובדים איתנו, עובדים בחקלאות, ברפת ובדר"כ מאוד רגוע כאן. זה אזור חקלאי, מרוחק ובדר"כ מחוץ לכותרות העיתונים שזה טוב ולעיתים קשה, תלוי בפוזיציה, אך אנחנו חיים מחוץ לרדאר עם כל החסרונות והיתרונות".

ימים של חוסר וודאות
רפת גלגל הוקמה בשנת 1985 וכיום מונה כ 330- פרות, עם מכסה של 3.680 מיליון ליטר לשנה 3 חליבות ביום, מרכז מזון עצמאי. אך בשנים האחרונות הרפת עומדת במקום, לא מתפתחת, לא משודרגת ועם מכון חליבה ענתיקה שאיננו עומד בסטנדרטים העכשוויים. במציאות הזו, עננים שחורים מכסים את שמי הרפת ועתידה לוט בערפל. ציפי: "לצערי לא שיפצנו את הרפת כבר שנים רבות וזה נותן את אותותיו, גם ביכולת שלנו להגיע למכסה. היו לנו בעיות קשות של סומאטיים וממשק הרפת אך כעת אנחנו במגמת שיפור, רואים את האור אבל לצערי עדיין לא את הגענו למכסת החלב שלנו. כשאתה נמצא במקום מבודד ומנותק כמו גלגל אין לך הרבה ברירות ועדיף לך לעשות את המזון לבד. צריך לקחת בחשבון את עלות ההובלות לרפת וממנה, דבר המייקר את כל הסיפור. אנחנו רפת מבודדת על כל המשתמע וזה לעיתים יוצר לא מעט בעיות".

המכון מאוד ישן, יש כוונה לשדרגו, לבנות חדש?
"כן, נכון, מכון החליבה ישן משנת 85 שדירת דג, 10 עמדות בכל צד, מכון של אפימילק ואני מאוד אוהבת לעבוד איתם, אוהבת את הציוד שלהם, את העבודה מולם, את השירות שלהם. כרגע לצערי אין כוונה להשקיע במכון חליבה".

ומה עם השקעות לעתיד?
"כמו שציינתי, בנינו סככה לפרות המבוגרות, שדרגנו את חצר ההמתנה, ממתינים לראות כיצד ממשיכים עם הפרויקט הסולרי, הקיבוץ מעוניין ברפת אבל יש חשיבה על המשך הדרך, מקווה שלכולנו תהיה סבלנות ואורך רוח, לעבור את המשבר הנוכחי ולצאת מחוזקים יותר. תראה, בגדול אני מאוד גאה ברפת שלנו, עם כל הבעיות שיש, אבל לא הכל שחור, ממש לא. זוהי רפת מתפקדת, עם כוח אדם חרוץ, אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומאמינה שיהיה טוב, חייב להיות טוב".

ליווי וצוות מקצועי?
"תראה, אני מאוד מרוצה מהסביבה החיצונית התומכת, שה"מ, החקלאית, שיאון, התאחדות, כולם ממש בסדר, מקצועיים, מראים נכונות, רצון".

את יכולה לשים את האצבע על הבעיות?
"בגדול, בעיה של ממשק הרפת, זוהי רפת ישנה שאיננה מותאמת לזמן, נשארנו מאחור מבחינת השקעות והתחדשות. חלק מהסככות אינן מותאמות למקום, לצפיפות ולממשק צינון איכותי. אמנם הרפת נקיה, מטופחת אך אין לי ספק שאם ירצו את רפת גלגל, יצטרכו להרים כאן סככות חדשות, ממשק צינון חדש יותר, כי פשוט אין ברירה. אני מודעת למצבי ומייחלת לטוב" מסיימת ציפי בפתיחות ובחיוך גדול.

את במקום החם בעולם, איך הצינון בקיץ?
"הקיץ כאן קשוח, יש לנו יום אחד של אביב" צוחקת ציפי וממשיכה "אנחנו נחשבים לאחד המקומות החמים בארץ ויכולים להגיע עד ל- 48 מעלות בקיץ. בשנים האחרונות גם הלחות עלתה בגלל מטעי התמרים, אז עומס החום קצת יותר גבוה. אמנם זו לא הלחות של תל אביב אבל עדיין, היא מורגשת. באשר לצינון, יש צינון בזמן החליבות, לפני ואחרי, וגם באבוסים. הירידה בקיץ היא בין 4 ל- 6 ק"ג לפרה, הכל תלוי בקיץ ומזג האויר, רצף חום. בוא נגיד שלבנות רפת בבקעת הירדן, זו משימה מאוד מורכבת".

ומי עם כוח אדם?
" 4 קיבוצניקים מגלגל, שני עובדים זרים ושני בני דודים פלסטינאים, תושבי האזור. לשמחתי אין לנו בעיות כוח אדם כמו במרכז הארץ, אך הצעירים לא רוצים לעבוד בחקלאות או ברפת, הם רוצים היי טק, תל אביב".

אז איך פתאום הפכתם למתנחלים?
ציפי מחייכת בעצב "האמת, לא יודעת, כל החיים שלי ידעתי שאני מתיישבת, הייתי חברת תנועת נוער המחנות העולים שפתאום בגלל מצב פוליטי הפכה למתנחלת. זה ממש הזוי וזה משפיע על החיים שלנו כאן, כי כשהגענו הנה היינו חלוצים, ציוניים והיום מתנחלים, באסה".

דו"ח הפשיעה החקלאית השנתי של ארגון "השומר החדש" מצייר תמונת מצב קשה, על גבול האנרכיה, בכל הקשור לביטחון האישי של החקלאים בישראל. הדו"ח מציג הדרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה המשתקף בעלייה דרמטית במקרי הטרור החקלאי וחשיפה, לראשונה בישראל, של מימדי הפרוטקשן כתופעה חוצת מדינה. החקלאים כבר מיואשים, העיקר שהממשלה מתעסקת ב"רפורמה המשפטית"

'משק הבקר והחלב' שם לו למטרה להציף ככול שניתן את מכת המדינה הנקראת פשיעה חקלאית, או טרור חקלאי, תלוי את מי שואלים. הסיבה להצפת נושא חשוב זה, הפגיעה האנושה בחקלאי ישראל, כמו גם חוסר האכפתיות של הממסד מטיפול בבעיה קשה זו. אירועי הפשיעה המתרחשים כמעט בכל לילה, הפכו את חייהם של החקלאים לסיוט מתמשך, בטח מול ההתעלמות הכמעט מוחלטת של משרדי הממשלה, משטרת ישראל, מג"ב שאינם מטפלים בבעיה ונדמה כי הממסד פשוט וויתר. הפשיעה והטרור החקלאי הפכו בשנים האחרונות לאחד מהגורמים העיקריים לנטישת חקלאים את המקצוע. הכתובת כבר מזמן נכתבה על הקיר וממשלות ישראל פשוט מתעלמות מהנתונים הקשים. קשה לתאר את המצב הבלתי נתפס השורר כיום ברחבי הארץ, בעיקר לאורך קו התפר הירוק, הצפון ובנגב. החקלאים חסרי אונים, מאסו בממסד, לא מאמינים לממשלה וחלקם הגדול אף לא מדווח כי המשטרה, כמו גם משרדי הממשלה, אינם מטפלים בנושא.

דו"ח קשה ותמונת מצב עגומה
ארגון השומר החדש פרסם במהלך חודש מרץ את הדו"ח השנתי המתייחס לביטחון אישי, פשיעה וטרור חקלאי וכן תוכניות ופתרונות שטח ומדיניות. השנה לראשונה, מתפרסם בדו"ח סקר פרוטקשן המציג נתונים לראשונה בישראל על תופעת הפרוטקשן. הסקר מתבסס על מענה אנונימי של חקלאים ובעלי העסקים מרחבי הארץ. מנתוני הדו"ח המלא עולה כי אזרחים, חקלאים ובעלי עסקים דורשים מהממשלה לשים את הנושא בראש סדר העדיפויות ולפעול אף באמצעי חקיקה. דו"ח הפשיעה של השומר החדש הסוקר את שנת 2022 , מציג תמונת מצב עגומה של הידרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה – המשתקפת בעלייה דרמטית במקרי הטרור החקלאי והפרוטקשן. הארגון רואה קשר ישיר בין ירידת הביטחון האישי של החקלאים לבין הירידה בביטחון האישי של אזרחים בחברה כולה. מנתוני הדו"ח המלא עולה כי אזרחים, חקלאים ובעלי עסקים דורשים מהממשלה לשים את הנושא בראש סדר העדיפויות.

פשיעה וטרור חקלאי
80% מהחקלאים סבלו בשנה האחרונה מפשיעה חקלאית לעומת 20% שלא נפגעו בשנה האחרונה. שאלנו את אותם חקלאים שלא נפגעו בשנה האחרונה – מהם הגורמים שסייעו להם, הגורם המשמעותי ביותר המפחית פשיעה חקלאית לדברי החקלאים הוא נוכחות פעילה בשטח. הנוכחות יכולה להיות של החקלאי עצמו, המשטרה הכחולה, מג"ב, מתנדבים במג"ב ומתנדבי חברה אזרחית, הנוכחות בשטח משפיעה!

פילוח אירועי פשיעה לפי ענף

סוג הפשיעה החקלאית הנפוץ ביותר הוא גניבות קטנות ומזדמנות (67%) ולאחריו ונדליזם (46%).
סוגי הפשיעה הנפוצים ביותר בפילוח לפי ענפים:
– מגדלי גד"ש סובלים יותר מאחרים מגניבות בהיקפים שונים; גניבות קטנות (73%) וגניבות גדולות (40%).
– מגדלי הבקר במרעה סובלים יותר מוונדליזם (52%) ופלישה לשטח (51%).
– דבוראים ומגדלי בקר נפגעים יותר מהצתות (31%).

תרבות הדיווח והטיפול המשטרתי באירועי פשיעה חקלאית
כ- 41% מהחקלאים לא מדווחים על אירועי הפשיעה החקלאית למשטרה. מתשובות פתוחות של החקלאים עולה כי היעדר טיפול אכיפתי יעיל, הן על ידי המשטרה והן על ידי בתי המשפט, מוביל לייאוש מהמערכת והימנעות מהטורח המשמעותי שנדרש מחקלאי בהגשת התלונה. הגשת תלונה כרוכה בהשקעת זמן רב, תוך ידיעה שברוב הגדול של המקרים לא תצמח מהגשת התלונה תועלת לחקלאי ולא ייתפס העבריין. במצבים של דיווח למשטרה על אירועי פשיעה חקלאית – נמצא כי במיעוט המקרים הסיבות לדיווח הן מתוך תקווה שייתפס הגנב וברוב המקרים הסיבות הן מערכתיות: כדי לתבוע את הביטוח; מתוך חובה הנובעת מהסכמים עם גורמים קשורים- שלטוניים ואזרחיים; או מתוך תפיסה מערכתית המבינה את החשיבות שבדיווח לכלל, גם כאשר אין מזה כל תועלת לפרט.
שליש מהמשקים שלא נפגעו ממוקמים באזורים בארץ המרוחקים יחסית מגורמי פשיעה, ולכן נהנים משקט. כחמישית מהמשקים שלא נפגעו כלל נהנו מסיוע של השומר החדש, בעזרתו הצליחו להפחית ולבסוף אף להוריד לאפס את מספר אירועי הפשיעה במשק!
פעילות מתנדבי מתמי"ד במסגרת מג"ב צוינה על ידי 10% מהמשיבים כמסייעת לסכל ולמנוע פשיעה חקלאית.
חלק מהמשיבים מאמינים שההשקעה בפיתוח קשרי שכנות טובים ומועילים עם הסביבה מנעה פעילות עבריינית בשטחם. לצערנו, הסיבה שחלק מהחקלאים לא סבלו מגניבות והצתות הינה מכיוון שנאלצו לשלם שמירה כפויה לגורמים המקושרים לעבריינים.