מחבר: דויד שליט

האקלים המשתנה בכל העולם גורם כבר עכשיו לשינויי טמפרטורות, דבר המשפיע ישירות על החקלאות העולמית. במחקר ייחודי וראשון מסוגו, הבודק את השפעת החוסן האקלימי על יבוא מזון לישראל, עולה תמונת מצב מטרידה מאוד. ד"ר אמדור: "ישראל חייבת לתכנן את המחר ולהתחיל לגדל מספר גידולים הנמצאים בסכנה בארצות המוצא שלהם". לתשומת לב הרפתנים, אנשי הגד"ש, מרכזי המזון וחברות המזון.

לחוסן האקלימי של מדינות העולם יש קשר ישיר ומיידי לגידולי החקלאות ולעתידם. אז מה הקשר בין האקלים בברזיל וארגנטינה לבין היבוא ההולך וגדל לישראל ואיך זה משפיע או ישפיע גם על הרפתות שלנו. ד"ר לירון אמדור יועצת לענייני חקלאות, חוקרת במכון יסודות ואוניברסיטת ת"א, ערכה מחקר מקיף וראשון מסוגו בנושא זה וזאת במסגרת מכון יסודות. מטרת המחקר, לבדוק, איך שינוי האקלים והחוסן האקלימי של המדינות המייצאות, עלול להשפיע למערכת המזון הישראלית במקרה שלנו, על תשומות המזון לרפת הישראלית

חוסן אקלימי כנורת אזהרה
ד"ר אמדור: "מערכת המזון שלנו מושתתת לא רק על תוצרת כחול לבן אלא גם על יבוא ההולך וגדל. מדינת ישראל באה ואומרת כי היא מעדיפה לייבא ולא להשקיע בייצור כחול לבן, זה עניין של החלטה. ובקונטקסט של הרפתנים, לפחות כחצי מהמזון לפרות מיובא מחו"ל ולכן לרפתנים מאוד חשוב לדעת מה נעשה בשווקי העולם, ראה המלחמה באוקראינה. נוסיף לזה את משבר האקלים ומשבר המזון העולמי והרי לך מתכון לצרות. אנחנו הרי כבר יודעים שבמשך 25 השנים האחרונות מחירי המזון בעולם נמצאים בגרף עליה מתמיד. ואף אחד עדיין לא בא ובדק באמת את הנושא ולכן אנחנו ביסודות באנו בפעם הראשונה והכנו נתונים. וזה בעצם חשיבותו של המסמך המדובר. וברשותך אנחנו נתמקד, מטבע הדברים בתשומות הנוגעות לעולם הרפת והבקר".

מה בדקתם?
"המחקר בדק 23 גידולים חקלאיים, מהמרכזיים במערכת המזון הישראלית. בירקות כיסה המחקר כ- 83 אחוז מסל המזון ובדגנים כ- 90 אחוז. ואז בדקנו איזה מדינות הם המייצאות העיקריות של גידולים אלה ואז לקחנו מדד בין לאומי מקובל של החוסן האקלימי של המדינות הללו, הצלבנו את הנתונים והשוונו לישראל ולמדד החוסן האקלימי שלנו".

ומה המסקנות?
"במרבית הגידולים הללו, לישראל יש חוסן אקלימי טוב יותר מהמדינות המייצאות אותן. שזה אומר, כי עדיף למדינת ישראל להתמקד ולגדל את הגידולים הללו על פני יבוא לזמן מוגבל שהעשוי להיפגע בגלל שינויי מזג אויר וחוסן אקלימי נמוך במדינות המוצא. אתן לך דוגמאות הנוגעות ישירות לרפתנים. ניקח את התירס, 5 היצואניות העיקריות של התירס בעולם, המכסות כ- 80 אחוז מהיצוא העולמי הן, אוקראינה, ארה"ב, ברזיל, ארגנטינה ורומניה. מלבד ארה"ב שהחוסן האקלימי שלה גבוה יחסית, הרי ששאר המדינות, החוסן האקלימי שלהן נמוך מישראל ויש חשש כי בעתיד הלא רחוק הן לא תוכלנה להמשיך ולייצא כמויות גדולות של תירס ולזה מגדלי הבקר צריכים לשים לב. בוא ניקח את הסויה, תשומה מאוד מרכזית בגידולי רפת ובקר. יש רק 2 מדינות המייצאות סויה שהן ארה"ב וברזיל, בעוד ארה"ב כאמור מצבה יחסית טוב מבחינה אקלימית הרי שברזיל נמצאת על סף קטסטרופה אקלימית וזה נתון שחקלאי ישראל ומשרד החקלאות חייבים לקחת בחשבון לעתיד הקרוב, רחוק, מישהו חייב לתכנן את מלאי המזון שלנו".

אז למה בעצם לא מגדלים כאן סויה?
"אני לא יודעת לענות לך על זה, מזג האויר בישראל מתאים לגידול סויה, זה גידול ממוכן ולא זקוק להרבה ידיים עובדות. אז למה לא מגדלים בישראל, אין לי תשובה על זה וחבל, כי אנחנו ברמת סיכון מאוד גבוהה בנושא קבלת סויה בעתיד".

ומה באשר לחיטה תשומה לא פחות חשובה?
"החדשות בנושא זה קצת יותר טובות, יש 8 יצואניות עולמיות, אך שתיים מהן, רוסיה ואוקראינה נמצאות במלחמה ובמשברים כלכליים. שאר המדינות במצב אקלימי סביר, כך שכנראה שעם חיטה נסתדר, אך חשוב לזכור, מדובר ב- 8 מדינות המייצאות לכל העולם. ברגע שתהיה מצוקה עולמית של חיטה, החיטה הגדילה בארץ תועבר לשימוש בני האדם ומגדלי הבקר ימצאו את עצמם אל מול שוקת שבורה והיום הזה כלל אינו רחוק. אנחנו חייבים לחשוב על שינויי האקלים ולהתחיל לעשות תוכניות לקראת המחר, היבוא איננו פתרון לאורך זמן, המצב קשה ואסור לנו להתעלם מכך".

הימים ימים טרופים ומטורפים, כמותם לא חווינו מעולם בישראל, כולנו התרגלנו (כמה עצוב) להתרכז במאבקינו לשמירה על החקלאות המקומית, לשמירה על ענפי היצור שמהווים בסיס לביטחון המזון, לפריסת הישובים, לעצם קיומנו כחקלאים והנה התרגשה על כולנו הפיכה משטרית.

אם נעצור רק לרגע ונחפש את המשותף, ללא כל מאמץ נגלה שאת מפת הדרכים שהובילה לחיסול החקלאות, לצמצום היצור והשלטת היבוא על ראש כולנו, כתבו במרתפי פורום קהלת, הפורום האולטרה ימני שבסיסו באוונגליסטים אולטרה שמרנים דתיים אמריקאים, שמצאו כר פורה להפצת משנת איין רנד שלהם כאן אצלנו בישראל. החבירה הלא טבעית הזו מחד, אבל בהחלט הגיונית מאידך, בין אוונגליסטים אולטרה ימניים לבין חבורה גזענית מיזוגנית, אולטרה ימנית בישראל נראית טבעית.

גבולות גזרה
הגבולות בין ימין ושמאל מעולם לא הוקצנו כמו בימינו אלו כשברור שכל מי שלא שייך למחנה של סמוטגביר ונתניהו, מייד מתויג כשמאל ולא סתם, אלא שמאל קיצוני. אנחנו, החקלאים, נחשפנו לתורת קהלת (כמה ציני השימוש בשם קהלת ואיזו כפירה בחכם באדם) כשבהובלת ממשלות נתניהו בעיקר, אומצה תורת הפורום שהכול פתוח והכל לתחרות, אין תכלית ראויה ועל חקלאי ישראל, בשם השוק החופשי כמובן, להתחרות על לב הצרכנים אל מול מחיר המים ושכר העבודה בתורכיה ובעזה או אל מול תמיכות אירופיות. נעלמה כל ראיה של ישוב הארץ ושמירה על אדמות הלאום. טוב, לא לגמרי, כי אם מדובר בהפקרת אדמות חקלאיות לקבלנים, אז גם זה מין סוג של שמירה, אבל רק במרכז הארץ. הפריפריה ויישובי הספר, לא ממש חשובים לפורום הזה ולממשלת ישראל שכבר כמחצית מהמשקים בערבה נסגרו, או בגליל ובגולן החקלאים כורעים תחת היבוא ההרסני. נדמה שאנחנו בעיצומם של ימים היסטוריים לעם ישראל, עד כה, לא מקשיבים מרכיבי הקואליציה לכל האזהרות מבכירי הכלכלנים, מבעלי חברות הייטק, מגורמים מדיניים וממדינות זרות. נדמה שבהינתן שאמנם חלילה תצלח דרכה של הקואליציה ומערכות החוק יכפפו לכנסת מבלי כל יכולת מעשית, לא נצא גם אנחנו נקיים מהעניין. חשוב לזכור שבעולם הקפיטליסטי של הימין הקיצוני, הכול פתוח והתאוריה שמקדם באופן מעשי פורום קהלת, תהיה זו אשר מכתיבה את הכלכלה הישראלית ואז מי שלא יכול לעמוד בתחרות מול שווקי חוץ, כלומר כמעט כל מי שהוא יצרן ישראלי, דינו להימחק וההמשך יהיה באופן טבעי מחיקת ישובים שחקלאות היא בבסיסם, הפקעת אדמה, ושינוי מהותי בפני המדינה.

החקלאות לאן?
החקלאות בישראל תהיה תאגידית בידי בעלי ממון, היבוא ישלוט בכיפה וכל גוף הידע העצום שנבנה במשך עשורים יימוג אל ערפל עתידי שאין איש יודע מה מעבר לו. נדמה שבעת הזו, חשוב לכל אחד לבדוק את סולם הערכים שלו ולחשוב היכן עומדת תפיסת עולמו. אבל לא רק, גם לנו, החקלאים, חשוב לבדוק היטב לפני שאנחנו ממשיכים להשקיע, מה צופן העתיד הכלכלי? האם השקעה תהיה בעלת הצדקה כלכלית לאורך זמן? ובתוך כל אלה, יש נקודות אור, דווקא הכאוס שכולנו נתונים בו, חידד אצל רבים, רבים מאד את הצורך לקבוע היכן אנחנו ניצבים במהלכים ההרסניים שמתרגשים עלינו. נראה שדווקא עכשיו, בשעה האפלה הזו, זו השעה שלפני הזריחה, ההתעוררות ההמונית של מאות אלפים ואולי יותר, בישראל שמבינים לפתע מה מתרחש, אירוע שיצמיח תנועה חדשה של ישראלים מעורבים, יוזמים ולוקחים חלק בעיצוב דמותה הדמוקרטית של המדינה. ישראלים, ציונים, חילוניים, דתיים, המאמינים בעבודה, בתעשיה כחול לבן. אולי גם אנחנו, החקלאים בישראל, יחד עם מיליונים נגלה לפתע תפיסה לאומית עם כלכלה אחרת, חומלת, שמבינה כי כסף אינו חזות הכול, תנועה שמבינה שפני הנוף במדינה, בטחון המזון, הפריסה לאורך גבולות המדינה, הם הדבר החשוב לא פחות משורה בתקציב. הרי כשמייבאים לארץ תוצרת זולה וזה לא משנה איזו תוצרת, לרוב זה על חשבון היצור המקומי, כלומר מייבאים אבטלה.
ברור שיש מי שנהנה מזה, בישראל גדל מעמד של טייקוני על השולטים בכלכלה מצד אחד וביבוא מצד שני. אבל באותה המידה ברור שזה מיעוט, מיעוט עם כיסים עמוקים ועם השפעה גדולה על מקבלי ההחלטות, אבל מיעוט. כולנו יודעים שאת יוקר המחיה קובעת בעיקר המדינה וברצותה, המדינה יכולה להוזיל את עלויות הבניה, את מחיר הקרקע, את מחירי תשומות היצור, את האגרות, כל אלה בידי המדינה. אבל כמו שאמר החשמלאי שנידון להיצלות בכיסא חשמלי אל מותו וגילו שהכיסא לא פועל, שאלו אותו אם הוא יכול לתקן, והוא השיב שכן, אבל אין לו מוטיבציה. אז אין למדינה כל מוטיבציה להוזיל את מחירי בניה או את מחירי המזון, ולמה שתהיה, אם שכבת מקורבים, יבואנים נהנים. לא נותר לכולנו, אלא לקוות שהימים האפלים האלה שניחתו על כולנו, יחלפו, ישראל תחזור למסלול השפוי ושינויים יעשו בהסכמות רחבות ויחל איחוי קרעים שנקרעו בתוכנו, והחקלאות גם היא תצא נשכרת מהשינויים שיחזקו את היצור המקומי ואת הישובים
… או שלא.
וזה המקום שלי לאחל לנו החקלאים, חג חירות שמח שנדמה כי השנה הברכה מקבלת משנה תוקף. שנדע להיאבק על ישראל טובה יותר, ערכית יותר, ישראל עובדת, מגדלת את מזונה, חולבת את פרותיה ולא שוכחת את החלש, החולה, הקשיש וזוכרת תמיד כי ציונות, זו לא מילה גסה.
חג שמח

זו אולי העבודה המעמיקה ביותר שנערכה על ענף החלב הישראלי. במסגרת העבודה נבחנו כל הפרמטרים של ענף החלב, גם בהשוואה לענפים בחו"ל. התובנות והמסקנות אולי לא מפתיעות אך בהירות וברורות. שלומית ארבל, עורכת עבודת המחקר "יש פגיעה ביציבות הענף עקב שינויים תכופים כתוצאה ממדיניות ממשלתית משתנה". לקרוא ולהפנים!!

שלומית ארבל חוקרת ומנהלת מחקרים במכון יסודות, בעלת תואר שני בכלכלה מהפקולטה לחקלאות, הכינה את אחת מהעבודות המעמיקות והמוקפדות על ענף החלב בישראל. בראיון מיוחד ל'משק הבקר והחלב' מתארת שלומית את הרקע לעבודה, מפרטת את המסקנות, התובנות ומציירת תמונת מצב עדכנית עד כמה שניתן, של ענף החלב בישראל על כל מורכבויותיו. תחילת העבודה על המחקר היתה במרץ
20 בתחילת הקורונה, פרסום המחקר היה בקיץ 2022 , המחקר נעשה ביוזמה של מכון יסודות. המחקר בדק את אתגרי ענף החלב הישראלי תוך התייחסות לענפי חלב בעולם והביא נתונים תוך השוואות עם משקי חלב מרחבי העולם.

מה היו תנאי הפתיחה לקראת הכנת המחקר?
"חשוב לי להדגיש שאין כאן מחקר במובן האקדמי, זו סקירה ענפית רחבה, שמתייחסת להרבה נושאים, יותר ממה שאנחנו פוגשים בדרך כלל. תחילת העבודה על הנייר היתה במרץ 2020 . בארץ היה מחסור בחמאה, והתקיימו דיונים לגבי העלאת מחיר מוצרי החלב שבפיקוח. האווירה הכללית היתה של חוסר וודאות. הענף היה אחרי הסכם 2018 שלא בוצע בגלל המצב הפוליטי בארץ, אבל סימן את הכיוון שאליו
חותרת הממשלה".

איך ענף החלב בישראל ביחס לענפי חלב מובילים באירופה? (ענף מתוכנן, מענקים, רגולציה ועוד)
"בנייר יש סקירה של ארבעה משקי חלב בחו"ל: האיחוד האירופי שהוא כשלעצמו ממש לא מקשה אחת, ארה"ב, ניו-זילנד וקנדה. לגבי כל אחד מהם יש הצגה של מבנה הענף, תהליכים ושינויים שעבר עליו, כלי המדיניות המופעלים כלי המדיניות, אבל בשביל לענות עליה, צריך לדייק את המושגים למשל של תמיכות ותכנון. לגבי התמיכות צריך להבדיל בין תמיכה ישירה, תמיכה מתקציב המדינה שסכומה מוגדר וידוע, לתמיכה עקיפה הניתנת דרך מנגנונים אחרים כמו מחיר מפוקח, מכסים, מכסות ייצור, והבטחת מחיר ליצרן. בעצם, מי שמשלם בפועל את התמיכה העקיפה הם הצרכנים, והערך שלה הוא תוצאתי, מחשבים אותו מתוך הפער בין המחיר ללא ההתערבות הממשלתית למחיר איתה (שהוא גבוה יותר).
באופן דומה, גם כשמדברים על התכנון בענף יש רמות. יש תכנון כולל המגדיר את סך הכמות שמותר לייצר אבל לא מתערב בחלוקה הפנימית, ויש תכנון פרטני כמו בישראל שקובע למי מותר לייצר וכמה. אי- אפשר לקיים תכנון פרטני בלי תכנון כולל אבל אפשר לקיים תכנון כולל ללא תכנון פרטני. לשאלתך, משטר המכסות בוטל באיחוד האירופי בשנת 2015 . מאז, כלי המדיניות שנהוגים בו עוברים שינויים, כמענה למשברים שפוקדים את הענף. ברמת כלל האיחוד יש תשלומים ישירים לחקלאים, תמיכה בפיתוח כפרי, ותוכניות תמיכה מגזרית. בנוסף יש כלים ברמה המדינתית. נכון לשנת 2016 , השנה האחרונה שהיה לנו נתון רק 15% ממשקי החלב באיחוד היו רווחיים, ומשקל התמיכות הגיע ל- 118% מהיתרה להון ועבודה (כולל התמיכות)".

מה למדת לאחר ה'צלילה שלך' למשק החלב הישראלי?
"הלמידה האישית שלי פחות רלוונטית. אך אני חושבת שהדיון שיש בנייר לגבי ארבע בעיות עיקריות במדיניות הענף יכול לתרום לשיח הן הפנים ענפי והן הציבורי הכללי. הבעיות שזיהינו הן:
א. מתן משקל יתר למחיר לצרכן מתוך כלל מטרות המדיניות, וריכוז המאמץ להשפיע עליו דרך שינוי במקטע החלב הגולמי, שחלקו במחיר הסופי לצרכן קטן.
ב. מתן משקל יתר ליתרונות לגודל כגורם המסביר את הפערים ביעילות הייצור וברווחיות החקלאים, וריכוז המאמץ להגברת היעילות באמצעות הגדלת יחידות הייצור.
ג. התעלמות מכך שתכנון הוא רכיב הכרחי לפעילות הענף.
ד. סתירה בין המדיניות הרשמית לדרך יישומה, ופגיעה ביציבות הענף כתוצאה משינויים רבים ותכופים באופן יישום המדיניות.
זה כמובן מאוד מתומצת. על כל אחת מהנקודות יש מה להרחיב גם מבחינת הנתונים והביסוס שלה וגם מהמסקנות שנגזרות ממנה".

המסקנות שלך לאחר הכנת המחקר?
"הנייר כולל 14 תובנות ומסקנות שמתייחסות לענף החלב באופן ישיר ועוד 4 תובנות יותר כלליות שנוגעות לכל ענף החקלאות בישראל. לא נסקור כאן את כל הנקודות אבל כמה כן.
א . התכנון בענף – השאלה היא לא האם יהיה תכנון בענף החלב, אלא מי יתכנן: המדינה באמצעות רגולציה, החקלאים באמצעות קואופרטיב, או המחלבות באמצעות מחיר ואינטגרציה אנכית. ההסבר: מאפייני המוצר והענף מחייבים התאמה בין הייצור החקלאי לעיבוד התעשייתי. ההתאמה הזו, שמושגת באמצעות ויסות כמויות שמתבצע על ידי תכנון, היא רכיב מבני ויסודי בהתנהלות הענף.
ההתאמה יכולה להיעשות על ידי המדינה, המחלבות או החקלאים.
ב . צמצום המעורבות הממשלתית (דה-רגולציה) – צמצום המעורבות הממשלתית בענף עדיין יחייב תמיכה ממשלתית אלטרנטיבית לשמירה על יציבותו. ההסבר: השפעתה של דה-רגולציה בענף החלב תלויה במידה רבה ביכולת של המחלבות המקומיות לקחת חלק בסחר הבינלאומי. בהיעדר אפשרות ליצוא משמעותי (כמו בישראל), היקף הייצור קופא בטווח הקצר ומצטמצם בטווח הארוך. במצב זה, רפתות משפחתיות מצליחות להתקיים באמצעות תמיכות ממשלתיות, ומעורבות הממשלה בענף ממשיכה להיות מהותית, שכן הענף נקלע למשברים תכופים.
ג . פרישת חקלאים מהענף והגדלת יחידות הייצור – מדיניות ענפית המוכוונת להגדלת היעילות מחייבת השקעה בשיפור הניהול. השינוי המבני בענף, ובכלל זה התכנסות ליחידות ייצור גדולות, מתרחש מעצמו. התרומה של משתנה הגודל לרמת היעילות אינה מצדיקה את האצתו בכלל, ובענף החלב בפרט, הוא תהליך המתרחש בכל העולם ונגזר מההתפתחות הטכנולוגית. לדעתי, בגלל
שהוא מוסבר וניתן לחיזוי על ידי התיאוריה הכלכלית, נכון לקבל תהליך זה כחלק מההתפתחות הכלכלית. במחקרים שבחנו את הגורמים המשפיעים על היעילות ואת הקשר בין גודל הרפת ליעילות במקטע החקלאי בישראל, נמצא שהגורם הניהולי הוא המסביר העיקרי להבדלים ולא גודלן של הרפתות. מסקנה נובעת היא שאם שימור הרפת המשפחתית מוגדר כמטרה, זה מחייב להעניק לה תמיכה ייעודית ישירה, בדומה לנהוג בשוויץ לגבי הרפתות האלפיניות.
ד . תכנון כלכלי ופיזי מנקודת מבט כוללת – התוויית המדיניות הכוללת לענף צריכה לתת מענה גם להיבטים של התכנון הפיזי ולמנוע התנגשויות בין דרישות גופי התכנון והרגולציה השונים. הסבר: הדחיפה לרפת גדולה עומדת בניגוד לעמדת גופי התכנון הפיזי, ובמקרים רבים יוצרת מלכוד חוקי לחקלאי, שנדרש להגדיל את הרפת משיקולי יעילות כלכלית, אך אינו יכול לקבל היתרים להרחבתה
משיקולי תכנון פיזי.
ה . תרחישי פרישה וצמצום הענף – האומדן לקצב הפרישה, מי יפרוש ומתי בכל חלופה, צריך לשקלל גם את מאפייני קבלת ההחלטות ודרישות הרווחיות השונות ברפת
המשפחתית וברפת השיתופית. בלא התייחסות למשתנה זה יתקבל אומדן שגוי. הסבר: חלק ניכר מתרחישי הקיצון המצוירים לענף כוללים ירידת מחירים ושחיקת רווחים מואצות, שיביאו לפרישה רחבת-היקף של חקלאים. הנחת העבודה המקובלת היא, שרוב הפורשים יהיו מהמגזר המשפחתי, מכיוון שרבים מהמשקים שבו נמצאים, כבר היום, בשולי רווח נמוכים מאוד. עם זאת, ניתוח המבוסס על תפקידה של הרפת בסך כול התיק העסקי של המשק ועל מאפייני קבלת ההחלטות של הבעלים, מצביע על כך שייתכנו תרחישים שבהם תהיה יציאה משמעותית של רפתות שיתופיות מהענף".

הסרת מגבלות הייבוא עלול להביא לקריסת הענף
במהלך עבודתה על המחקר המקיף, בדקה שלומית גם את נתוני הפתיחה של הענף תוך התייחסות לבעיות הרלוונטיות ולסכנות המאיימות על הענף.

האם ביטול התכנון והמכסות יפגע בענף ויביא לקריסתו?
"אני רוצה להתחיל מהשאלה מה זה קריסת ענף. לדעתי, הגדרה למצב של קריסת הענף במקטע החקלאי צריכה להתבסס על היקף הענף ועל קצב צמצומו. מנקודת מבט צרכנית, קריסת המקטע החקלאי תביא למצב שבו רוב מוצרי החלב הניגר שיסופקו לאזרחי ישראל ייוצרו מאבקת חלב או ייובאו. לפי הניתוח שלנו ביטול התכנון הפרטני (משטר המכסות) לא צפוי להביא לקריסת הענף. מה שכן עלול להביא לקריסתו הוא הסרת כל המגבלות על היבוא. מהלך כזה יצור סיכון ממשי להמשך קיומו של ענף חלב משמעותי בישראל. אני אוסיף גם שחוק החלב במתכונתו הקיימת לא נותן מענה הולם לאיום זה. החוק דן בהיתרי יבוא שהשימוש בהם הופסק. ולמעשה היום לא נדרשת הסכמת החקלאים לשינוי המכס והדבר נתון באופן מוחלט להחלטת שר האוצר".

האם מדיניות הייבוא ההולכת וגדלה פוגעת בענף בישראל?
"אני רואה כמה בעיות עם מדיניות היבוא, הראשונה היא ההנחה שביטול ההגנות יביא אוטומטית לירידת המחיר לצרכן. יש מספיק עבודות על כך שזה לא חד ערכי ולא תמיד "מצליח" או "עובד". גם כאשר יש ירידת מחיר לצרכן, אנחנו יודעים שהיא מגלמת רק חלק מהקטנת העלות של היבואנים והסיטונאים. חלק נשאר אצלם מגדיל את הרווחיות שלהם. הבעיה השנייה היא שאלת התחרות ההוגנת. נכון להיום ישראל לא מתחשבת בתמיכות שמקבלים יצרני החלב במדינות המקור. התמיכה, בין שהיא ישירה ובין שהיא עקיפה, משפיעה על המחיר שבו יכול היצרן לייצא את תוצרתו וכמו שראינו באיחוד האירופי זה מרכיב משמעותי, שיכול להגיע ל- 40% מהכנסות החקלאים. היבט נוסף של התחרות ההוגנת הוא תנאי הגידול, רווחת בעלי החיים ונוהלי האיכות והבקרה. היבוא לישראל אינו מוגבל על ידי תקינה, בעוד שהחקלאים הישראלים כפופים לרגולציות רבות על איכות המוצר, איכות הסביבה, רווחת בעלי החיים ועוד. לרגולציות האלה יש השפעה לא מבוטלת על עלויות הייצור, והיצרנים בחלק ממדינות המקור בכלל אינם נדרשים ואינם עומדים בסטנדרטים הנדרשים בארץ".

 

מה הענף ואנשיו צריכים לעשות לקראת העתיד?
"אני לא בטוחה שיש לי תשובה טובה. אני חושבת שאולי צריך להתחיל מהכרה בעובדה שאין פתרון אחד פשוט. אם היה פתרון טוב, העונה על מטרות המדיניות (והצרכים של כל השחקנים בענף), מן הסתם הוא היה מיושם. מתוך ההבנה שיש יותר מדרך אחת להבטיח את המשך קיומו של ענף חלב בישראל, להגדיל יעילות, להעלות את רווחת הצרכנים ולקדם קיימות ורווחת בעלי החיים, במגוון יחידות ייצור בגדלים שונים ובפריסה גיאוגרפית מגוונת, צריך לבחון את החלופות באומץ ביושרה. ברור שלכל דרך יש יתרונות וחסרונות. אבל לא פחות חשוב לזכור שלהגדרת מטרות המדיניות, לקביעת סדרי העדיפויות ביניהן וכן להשקפת העולם יש חשיבות מרכזית בבחירת הדרך".

מה המתווה הראוי, הנכון, להבטחת ענף החלב בישראל?
"בהמשך ישיר לשאלה הקודמת, אני חושבת שלפני שמגדירים מתווה צריך לדבר על איך הוא נבנה ומה הוא כולל. מרכיב מרכזי במתווה הוא הגדרת תפקידו של הענף. נכון להיום, המדיניות מכוונת להשגת יותר מ-20 מטרות, שרובן מוגדרות בחוק החלב, וחלקן מתנגשות זו בזו. המציאות הזו מקשה על ניהול מושכל וקוהרנטי. בפועל, המדיניות מתמקדת ומקדמת כל פעם קבוצה אחת של מטרות, ואינה מכוונת לאופטימיזציה משותפת של כולן. אני חושבת שהמתווה צריך לעסוק גם בהיבט הצרכני. נכון להיום יותר מ- 10% מהאוכלוסייה לא צורכים חלב ומוצריו. החלק נמנע מצריכה ממנעים אידיאולוגיים, בין של שמירה על הסביבה ובין של רווחת בעלי חיים צפוי לגדול. דרישות הצרכנים שממשיכים לצרוך חלב לחקלאות מקיימת מתגברות. ובאותה נשימה יש לעסוק ולתת מענה להבטחת פרנסה בכבוד ופרישה בכבוד. ההתחדשות מחייבת כניסת דור חדש, והוא לא יכנס לענף בלי אופק. נקודה נוספת ולא פחות חשובה היא מתווה ארוך טווח שייצר וודאות ויציבות. אנחנו מדברים על ענף עתיר הון, עם תקופות החזר השקעה ארוכות. הסכם ארוך טווח הוא תנאי הכרחי להרחבת ההשקעות והפיתוח של הענף".

חג הפסח מסמן את היציאה שלנו מעבדות לחירות, לאחר שנים ארוכות של קשיים עבדות ודווקא בימים אלו, החג מקבל משמעות מיוחדת. לכל אחת ואחד יש את המצרים שלו וכולנו צריכים לעבור דרך כדי להשתחרר. אני מאוד מקווה שגם המדינה תעבור את המצרים שלה וביחד נעבור דרך ונמצא את הדרך המשותפת שלנו להמשיך ולבנות את הארץ המופלאה שלנו.
בימים שכאלה, נדמה כי עם ישראל גדול על מנהיגיו ולמרות שעדיין לא קם לנו כאן משה, צריך להיות אופטימיים ולהמשיך להאמין בנו, בישראלים, בציונות המתחדשת בארץ ישראל.
ענף החלב שלנו, ידע תקופות קשות אך ביחד, אנחנו נמשיך לייצר את החלב הטוב בעולם ולהוכיח, כל פעם מחדש, כי אין תחליף לתוצרת כחול לבן. זה המקום והזמן לאחל, מכל הלב,
לחקלאי ישראל ולאזרחי המדינה להגיע אל הארץ המובטחת של כל אחת ואחד מאיתנו
וכולי תקווה שהארץ תהיה זבת חלב ודבש.

חג שמח, בריאות
ופרנסה טובה
שלכם
ליאור שמחה מנכ"ל
התאחדות יצרני החלב בישראל