כמה חלב יצרנו היום רכיבים בחלב משק הבקר והחלב מהשולחן של ליאור שמחה המחירים שלנו תבל תמיכת נעה זום ענפי

אילנית דעדוש כלפון: "מאמינה גדולה בענף הצאן שלנו: – ראובן זלץ

דרך ארוכה עשתה הילדה מנהריה עד להפיכתה לאישה החזקה בענף הצאן בישראל. אילנית דעדוש כלפון, בעצם רצתה רק להגשים את החלום של דורון בעלה, אך כמו אילנית, היא לא עוצרת וחולמת בגדול ובדרך שברה לא מעט קירות ומוסכמות. כיום, 20 שנה לאחר שהחלה את דרכה ולאחר קבלת פרס 'אישה פורצת דרך בחקלאות' אילנית יכולה להתרווח ולומר לנו "הגשמתי חלום של דורון ושלי אך העבודה עדיין לפנינו". אז מה הצעד הבא אתם תוהים, פוליטיקה, ללא ספק. מיוחד ל'משק הבקר והחלב'

אפשר לפתוח את הסיפור על אילנית ולכתוב על הדרך הארוכה שעשתה הילדה הקטנה, ל-9 אחיות ואחים, בת למשפחה ממוצא מרוקאי שגדלה בנהריה ועד ליום שבו קבלה את פרס 'האישה פורצת דרך בחקלאות'. אפשר גם בקלות להיתפס לסטריאוטיפים עדתיים ולכתוב על משפחה קשת יום, על השנים הקשות בנהריה, על הטרגדיה שהשפיע על כל המשפחה. אך אילנית בולמת כל ניסיון שכזה "תעשה לי טובה, תעזוב אותי מהעניינים האלה, ההורים שלי למדו אותנו שאסור להתמסכן ומי שרוצה להצליח, שיעבוד קשה. אני יודעת שכיום זה נורא אופנתי לבכות על מה שהיה, אני עם הפנים קדימה".
ואם אתם רוצים לדעת את קיסמה של האישה הזו, הרי שכאן זה מתחיל. על הפרס שקבלה בוועידת ישראל לחקלאות היא אומרת "מעמד מרגש, אך בעיקר זו הוקרה על הדרך שעשיתי עם ענף הצאן והנוקדים כולם. הפרס הפתיע אותי, כי במהלך הדרך, היו לי לא מעט מאבקים ומלחמות למען הענף. לא היה לי קל, אני גם אישה, גם מזרחית, גם מהפריפריה וקל לא היה לי. אך הוריי למדו אותי לא להתמסכן, אלא להמשיך קדימה במלוא הכוח וכעת, הפרס, הוא סוג של סגירת מעגל, כי כיום כולם מבינים שכל מה שעשיתי ופעלתי, זה היה רק למען הענף".

היום אנחנו יודעים שהיבוא איננה התרופה ליוקר המחיה. אילנית

טראומה משפחתית וחלום על דיר צאן
הדרך למושב גורן ברכס הגליל המערבי, מתפתלת בנוף הררי כשלצידי הדרך עצים גבוהים ונוף עוצר נשימה. אילנית ומשפחתה גרים בפריפריה, המילה שהפכה למטבע פוליטי בשנים האחרונות, אך מבחינת אילנית זו המציאות. כי לגור בפריפריה, מעבר לשקט ולאוויר הנקי, הרי שיש קשיים אובייקטיביים רבים, אך לזה עוד נגיע. אילנית דעדוש כלפון 47 ,נשואה לדורון, לזוג 3 בנים, עומר, עידו ורועי. המשפחה מתגוררת במושב גורן בגליל המערבי. לזוג יש משק משפחתי גדול, מתחם אירוח, דיר המונה כ-1000 עיזים, חווה לטיפול בסוסים. הבן הבכור נכנס לאחרונה לעבוד למשק ואילנית שמחה ואומרת "אני מאושרת שיש לנו דור המשך, ויש עתיד והמשכיות לעבודה שלי ושל דורון". אילנית היא אישה עסוקה, מאוד עסוקה, מהבוקר המוקדם ועד השעות הקטנות של הלילה. טלפונים, ישיבות עבודה, נסיעות למרכז לפגישות וישיבות. מעבר לתפקידה כמנכ"לית אגודת עזיזה, היא גם חברה בוועדות, חברת דירקטוריון במועצת החלב, החברה לפיתוח מעלה יוסף ובחברה פרטית, חברת פורום התיירות במועצה האזורית מעלה יוסף, מספקת שירותי ניהול וייצוג לאגודות אחרות בענף הצאן וכמובן מנהלת את המשק המשפחתי בכל הקשור לחוזים, עובדים, ניהול משרדי ועוד, את העבודה על העיזים היא משאירה לדור ההמשך. והיא מוצאת זמן לעבוד גם במשרד הבטחון בעזרה לנכי צה"ל.
לפני כחודשיים קיבלה אילנית פרס הוקרה על היותה 'אישה פורצת דרך בחקלאות'. הילדה הקטנה בנהריה, סוגרת מעגל ומביטה קדימה בתקווה. על החיים בנהריה מספרת אילנית "בגדול, הילדות שלי בנהריה היתה מדהימה, אופנים, בגד ים על הכידון. כבת זקונים למשפחה מרוקאית לא היה לי אמנם הרבה חופש כי מאוד הקפידו איפה אני ולאן אני הולכת, אך יש לי זיכרונות נעימים מהעבר הנהרייני שלי. גדלתי בשנות השבעים בנהריה בתקופה שהיו בעיר אומניקים, למי שזוכר את התקופה. ההורים שלי הם מייסדי נהריה ומאוד הקפידו על ענייני חינוך וערכים". אילנית, אישה שתמיד מחייכת, אך לא להתבלבל, חזקה ויודעת בדיוק מה היא רוצה.

נהריה היתה מה שנקרא עיר מעורבת איך את זוכרת את הסיפור העדתי?
"כן, זה נכון, המרוקאים גדלו בשכונות ואילו הייקים היו במרכז העיר, אבל אל תדבר איתי על השד העדתי, זה לא רלוונטי עבורי. זה אולי היה נוכח, אבל אף פעם לא השתמשנו בזה. נהפוך הוא, אבא שלי תמיד סימן יעדים גבוהים. היום לצערי כל הסיפור העדתי הפך לעניין פוליטי וזה ממש לא מתאים לי. האם הרגשתי אפליה לפעמים, ברור, האם נתתי לזה להשפיע עלי, ברור שלא". אך היה סיפור שהשפיע עליה ועל כל המשפחה, הפציעה הקשה של אחיה מקסים. אילנית "הסיפור הזה אכן השפיע מאוד קשה על כולנו. אבא שלי חיכה כל כך חיכה שייוולד בן לאחר 3 בנות וכשמקסים נולד אבא היה מאושר, נו אתה יודע איך זה אצלנו המזרחיים" מחייכת אילנית. מקסים התגייס לצה"ל ושירת בחיל החימוש וכשפרצה מלחמת שלום הגליל הוא כמובן השתתף בה". לקראת סוף המלחמה, אחיה נפצע בפיגוע ההתאבדות שנקרא 'אסון הספארי' שמהלכו רכב תופת התנגש והתפוצץ על משאית עמוסת חיילים וגרם למותם של 13 חיילים ופציעתם של עשרות. אילנית: "אחי נפצע אנוש. מאותו רגע החיים משתנים, וההורים שלי לקחו את זה קשה, הפסיקו לעבוד. הייתי אז בת 10 וזוכרת היטב את הנסיעות לרמב"ם. אחי עבר
מעל 100 ניתוחים בארץ ובעולם ומוגדר כנס רפואי, אף אחד לא חשב שישרוד. ככה שעד גיל 10 הילדות היתה שמחה וים ומשפחה שמחה ואחרי גיל 10 כל המשפחה נרתמה להצלת מקסים. כך גם הפכתי לעצמאית, המצב הכלכלי בבית הלך והחמיר והחיים לימדו אותי לשרוד ולהמשיך הלאה. זו ללא ספק אירוע שהיה לו חלק גדול במי שאני היום".

ואז בא דורון
אומרים שאהבה משנים דפוסים ודרך חיים ובמקרה של אילנית ודורון כך בדיוק קרה. אילנית על הפגישה עם דורון "באחד הימים, בגיל 17 ,נסעתי עם חברת ילדות לחוף בצת, שם היא הכירה לי את אח של חבר שלה, את דורון. מייד התיידדנו ואני התאהבתי בו לחלוטין. אני חייבת לציין כי כמעט מיד לאחר שנפגשתי עם דורון אמרתי לחברה שלי שדורון יהיה האבא של הילדים שלי וכך אכן היה".

מה לעירונית מנהריה ולבן מושב?
אילנית מחייכת "אם היית שואל אותי לפני 20 שנה הייתי אומרת לך שאגור בנהריה כל חיי. אך כשהכרתי את דורון הוא כבר היה חקלאי שעיבד את כל המטעים הנשירים במשק של אביו במושב גורן. כששאלתי אותו, מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול, הוא מייד אמר לי ללא היסוס שהוא רוצה להיות רועה צאן ונוקד. חשבתי שהוא מסתלבט עלי", מחייכת אילנית וממשיכה "בתחילת הדרך עוד ניסינו לגור בנהריה, דורון ניסה עבודות שונות אך הוא לא היה מאושר. עד שיום אחד קבלתי הארה, החלטתי ללכת עם החלום של דורון. התחלתי ללמוד את נושא גידול צאן, בארץ ובעולם. היקום כנראה שמע אותנו והבן הבכור שלנו, עומר, היה אלרגי לחלב בקר ומישהו אמר לנו שיש במושב נטועה, אדם המגדל עיזים ומייצר חלב, וכדאי שננסה לתת לעומר כי זה מאוד בריא. דורון נסע לנטועה, התחבר עם הנוקד, ישבו דברו ומשם הכל התחיל. דורון חזר הביתה עם עיניים בורקות ואמר לי "זה מה שאני רוצה לעשות". אילנית החלה להפעיל את הטורבו שלה, ולאחר כמה מהלכים עסקיים הצליחה לגייס את סכום הכסף לקניית הדיר והמכסה מהנוקד בנטועה. אילנית התיישבה ובנתה מודל עסקי ובשנת 2003 הפכו דורון ואילנית לבעלי
דיר. בשנת 2006 הם חזרו למושב גורן, לקחו משכנתא, קנו משק, קרקע, ובמהלך השנתיים הבאות קנו בעלי חיים, קנו זכויות חלב, הגדילו סככות. וכיום, במשרדה שבחווה, היא אומרת לנו "כיום, לאחר 20 שנה אנחנו מתקרבים למודל העסקי שסימנו בהתחלה. יש למה לצפות ואני מאוד שמחה על הדרך שלנו".

דיר של למעלה מ 1000- עיזים

מאיפה האמביציה?
"תשמע, אני גדלתי בבית כזה, ההורים שלי היו פעילים פוליטיים והם היו סוג של שליחי ציבור. אני חושבת שזה בא מעיקר מאמא שלי וכמובן הרצון העז שלי להצליח. ידעתי שאני רוצה שהילדים שלי יקבלו התחלה טובה יותר ממה שאני קבלתי. אבא שלי תמיד אמר שאני אצליח, אבל אז לא היו לו את האמצעים לשלוח אותי לאוניברסיטה. רק מאוחר יותר, אחרי שילדתי את תומר, נרשמתי ללימודי ערב ועשיתי תואר ראשון במנהל עסקים ומחשבים. ככה זה אצלי, הכל אצלי צריך להיות מאוד מתוכנן בחיים, ילדים, לימודים, עסקים". מסיימת אילנית בחיוך.
הסלולרי של אילנית לא נח לרגע, עשרות הודעות נכנסות, אך אילנית לא מתרגשת ויש לה את הזמן המיוחד שלה. אל תדאג היא אומרת לי כשאני שואל אותה על ההודעות. "אחזור לכולם עד 12 בלילה".

אילנית בדיר המשפחתי

ואז באה 'עזיזה'
אגודת עזיזה הוקמה בשנת 69 התפקיד שלה, ייצוג ציבורי, מקצועי של הנוקדים בישראל. בתחילת דרכה באגודה עיקר עבודתה היתה מקצועית, משרדית. אילנית "כשאנחנו נכנסנו לענף בשנת 2003 בקשו ממני להיכנס ולעזור בניהול העמותה, נעניתי לאתגר והלכתי על זה, כי כבר אז האמנתי בענף. והתמניתי למזכירת הארגון. אז היה לענף מכסה ארצית של כ-6 וחצי מיליון ליטר ועדיין היו מצויים במשבר, שפיכות חלב ועוד. הבנתי שהענף אמור להיות הרבה יותר גדול, חלב העיזים הוא איכותי ובריא עם סגולות רבות והאמנתי מאוד בעתיד הענף". ככול שעברו השנים, הלכה אילנית ותפסה תפקידים משמעותיים יותר בעמותה וכיום היא מנכ"לית אגודת עזיזה והאישה החזקה בענף. אילנית "לא עברתי לכולם בגרון, אך הייתי נחושה ובטוחה שהענף חייב להיות במקום אחר. לאט לאט התחלנו לבנות את עצמנו וכיום ענף הצאן מייצר 17 מיליון ליטר, 22 מיליון ליטר מכסות מחולקות והיד עוד נטויה. להערכתי הענף הזה בעתיד ייצר את ה-22 מיליון ליטר ולא יהיה קטן וזניח. בעולם מדברים על צמיחה של 7 אחוז השנתי לענף. חלב העיזים נחשב לחלב בריא ונחשב כחלב ירוק". ללא ספק אילנית הפכה את ענף הצאן בישראל
לענף שכיום היחס אליו הוא אחר לחלוטין. מקשיבים לה, היא נמצאת בישיבות החשובות, קולה הוא קול חשוב ואילנית ונלחמת ללא ליאות למען הענף המורכב הזה.

 

מכון החליבה

השנה וחצי האחרונות היו קשות?
"כן, בהחלט, השנה וחצי האחרונות היו קשות לחקלאות, תקופה מאוד מורכבת, בעיקר היה קשה השיח המתלהם נגד החקלאים, נגד דור המייסדים. לי היה קשה כי אני רציתי את ממשלת השינוי, ייחלתי לשינוי אך לא לילד הזה פיללנו. אני באיזה מקום שמחה כיום, כי עכשיו כולם יודעים, מי שיפגע בחקלאים ישלם על זה מחיר פוליטי כבד. הממשלה הקודמת היתה טובה בתחומים שונים אך היא פגעה קשות בחקלאות וזה לא יישכח".

והממשלה החדשה, שר חקלאות חדש?
"יש ממשלה חדשה ושר חקלאות שכבר פגשתי כולל את מנכ"ל המשרד שגם נפגשתי איתו. הצוות המקצועי במשרד חזר לפעול ולאחר שנה וחצי אפשר בהחלט לומר כי לאחר שנה וחצי של חוסר יחס לצוות המקצועי במשרד, ההתנהלות בהחלט אחרת. בוא נגיד ככה, בפגישה האחרונה עם השר דיכטר, מאוד התרשמתי ממנו. הוא מאמין בחקלאים ובחקלאות ואין לי ספק שהוא יהיה ידידותי הרבה יותר לחקלאים ולחקלאות. מה שכן חייבים לומר, שר החקלאות חייב להיות עם הרבה כוח ובעיקר נחישות בכדי להילחם מול כל הכוחות הרוצים לפגוע בחקלאים בשם יוקר המחיה. כיום אנחנו כבר יודעים שהחקלאים לא רק שלא אשמים ביוקר המחיה אלא הם מהסובלים העיקריים ממנו. אנחנו הריע התרענו על ענף הבשר, הדגים, משבר החמאה, המחלבות מפסידות כסף ולא רוצות לייצר חמאה. אנחנו היום יודעים שהיבוא איננו התרופה ליוקר מחיה, נהפוך הוא. הגיע הזמן לומר, אמרנו לכם, אמרנו לכם".

פוליטיקה?
אילנית מחייכת בחצי פה "זה תמיד בראש, אך בינתיים רק בראש, אשקר אם אומר שאין מחשבות על זה. אני גדלתי על ברכי אבי שהיה פעיל פוליטי והאמין בלעשות ולשנות. אני חושבת שהחיידק הזה טבוע בי. הפריפריה נפגעה מאוד בשנה וחצי האחרונות וכעת יש הרבה עבודה לעשות, נראה מה יהיה".

מילה לסיום
"הגשמתי חלום, דורון ואני עבדנו קשה ועדיין ממשיכים לעבוד, יש לנו משפחה, יש לנו ילדים ורק שלא יתנו לי עין הרע חלילה (צוחקת אילנית) אנחנו משפחה צנועה ומאמינים בעבודה קשה. רק שנהיה בריאים".

רפת קיבוץ עין הנציב

קיבוץ של זרם הקיבוץ הדתי, הוקם ב-1946, חוגג יום הולדת החודש, קיבוץ מופרט, מתבסס על מפעל פלסטיק גדול, ענפי חקלאות, לול, מדגה, מטע תמרים, זיתים, קצת גד"ש וכמובן רפת יציבה ועם עתיד הנראה בהיר וטוב של כ-5 מיליון ליטר, מכון חליבה שדירת דג 16 על 16 , 3
חליבות ביום, חלב בד"ץ משווק לתנובה, מרכז מזון עצמאי כולל מכון תערובת. 9 ישראלים, 5 עובדים זרים כולל עזרה מענפים נוספים בסופי שבוע מפאת שבת. לרפת שלוחת פיטום של כ 600- ראש. רותם רז, דור שלישי ובן משק, מנהל את הרפת מאז 2017 , הוא נשוי לדקלה, ממשפחת רפתנים מכפר ביאליק, לזוג 4 ילדים. רותם "סיימתי בית ספר בשנת 95 ואז פנה אלי מרכז משק והציע לי לעבור לרפת במסגרת המחויבות שלנו כאן כבני נוער לעבודה בענפי המשק ולאחר שחרור מצה"ל, טיול צבא ועוד התחייבויות בקיבוץ, הגעתי בחזרה לרפת משנת 2000 אני כאן".

הממשלה חייבת להשקיע הרבה יותר בפריפריה. רותם

בעיות מיוחדות?
"אני לא אוהב לקרוא לזה בעיות, אלא אתגרים יש את נושא המזון והמחירים הגבוהים, חוסר יציבות הענף על כל המשתמע שזו גם בעיה של החקלאות כולה בישראל. יש את מחירי המים, בעיות של כוח אדם ותחושה של חוסר רצון ושיתוף פעולה של הממשלות בנושא החקלאות. הענף חייב יציבות ואופק כלכלי לאורך זמן, אחרת אנחנו בבעיה".

ההתמודדות עם הקיץ?
"יש ירידה קטנה בכמויות החלב, משתדלים שלא תהיה ירידה דרמטית. לומדים לחיות עם הקיץ, יש לנו את הניסיון והכלים להתמודד עם עומסי החום".

צינון בקיץ?
"אינטנסיביים מאוד, אנחנו מתחילים מסביבות מאי עד סוף אוקטובר, כולל יבשות, 23 שעות ביממה, 7 פעמים ביום לקבוצות חליבה ויבשות 3 פעמים, בוקר צהרים ולילה".

מחלות?
"כן יש לנו את הצרות שלנו, היה לנו את קדחת 3 הימים בשנה שעברה, עברנו את זה בצורה קשה, ירידות בחלב, פרות רובצות וגם אחרי שנה אנחנו עדיין רואים סימנים לזה. אין וודאות אך בהחלט רואים עדיין תופעות שלדעתי החלו לפני כשנה".

אני מבין כי עתיד הרפת כאן מובטחת?
"כן, אם לא תהיה קטסטרופה, הרפת כאן היא עסק מכניס, בטח ביחס לענפי חקלאות אחרים. זוהי רפת יציבה. אם תהיה אופציה להגדלת הרפת, אז אולי נחשוב על התרחבות ושדרוג המכון והסככות".

הרווחיות נשחקת?
"בהחלט כן, לצערי הרווחיות נשחקת עם השנים, אנחנו מנסים להתייעל להיות עם היד על הדופק, זה לא פשוט אבל עובדים קשה".

נערכים ליום שבו יסתיים חלילה התכנון?
"זה כל הזמן באוויר אך עדיין לא עשינו תכנונים ממשיים, אני מאמין שגם אם חלילה יסתיים התכנון, אנחנו נמשיך לתפעל את הרפת".

מרגישים מוזנחים כאן בעמק המעיינות?
"לא מרגיש מוזנח אך כן מרגיש כי צריך לעזור הרבה יותר למושבים ולקיבוצים בנושא קליטת תושבים, לפתח את הפריפריה כמה שאפשר כי זה העתיד. מרכז הארץ צפוף, בנוי ופקוק, הגיע הזמן לתת עדיפות לפריפריה ולא רק בדיבורים".

אחראית בריאות וכוח אדם. בת חן

בת חן שטאל 31 בת משק, דור שני בעין הנצי"ב
משנת 2014 ברפת, אחראית בריאות ואחראית כוח אדם, על השאלה למה דווקא רפת? היא עונה "אבא שלי, חנן, היה בזמנו גם מנהל הרפת וגם אחראי בריאות. זה התחיל אחרי הצבא, הייתי צריכה את העבודה המועדפת ומאז אני כאן".

העתיד?
"אני בינתיים כאן וחושבת על העתיד, נראה מה יהיה"

נשים ברפת?
"אין מספיק, צריך יכולת הסתגלות גבוהה, אך אני בעד, אך זה לא מתאים לכל אחת".

 

רפת קיבוץ נווה איתן

מהקיבוצים הקטנים בארץ, קטן ומופרט, כ-90 חברים בלבד, בממוצע גיל החברים מבוגר מאוד, משק מסתמך על חקלאות, תמרים, מדגה, גד"ש משותף ורפת שעברה משבר בריאותי קשה וכיום מתאוששת לאט לאט. אך יש אור בקצה המנהרה, איחוד עם רפת עין גב ופתאום יש עתיד וורוד.

 

תום אופין 47 חבר קיבוץ אפיקים, נשוי לעדי ואב ל- 3 ילדים ומנהל את הרפת משנת 2018 . תום "הסיפור שלי הוא קצת אחר, אני משנת 2002 בענף הרפת, הגעתי לרפת כי חיפשתי עבודה לאחר שסיימתי לימודי הנדסאי תוכנה והבנתי שלא אעסוק בתחום. התחלתי לעבוד ביונקיה באפיקים ולאחר מכן כאחראי בריאות ולאחר כ-4 שנים התחלתי לנהל את הרפת במשק".

מסלול מהיר?
"כן, המסלול באפיקים היה מהיר, כי היה צוות מאוד צעיר ובזמנו היה מרכז רפת חיצוני והקיבוץ רצה שיהיה חבר קיבוץ לניהול הרפת. לאחר 10 שנות ניהול עזבתי את רפת אפיקים והחלטתי לחפש הרפתקה בחו"ל".

נכנסת ל'מוד' של נדודים?
תום מחייך "כן, משהו כזה, רציתי לראות עולם, על הפרק היו כל מיני דברים ובסוף מצאתי את עצמי באנגולה אפריקה, בפרויקט ניהול של מספר רפתות מטעם חברה פרטית. ניהלתי את הרפתות של 15 כפרים שם. זה החל כפרויקט ממשלתי בעזרה של ממשלת ישראל ונבנו שם 5 מכוני חליבה. לאחר כשנה וחצי חזרתי הביתה, המרחק מהמשפחה הכריע את הכף. ניסיתי את כוחי בריכוז משק בכפר סילבר, עבדתי שנה אצל דבח במפטמות ותחנה אחרונה היתה ליווי רפתות בסין ואז חזרתי והגעתי לכאן, לנווה איתן".

זהו, נרגעת?
"כנראה שכן, או עד הפעם הבאה"

התמודדות עם הפלות ומכון ישן:
רפת נווה איתן בעלת מכסה של 4.2 מיליון ליטר, המייצרת 4.6 , חריגה של 400 אלף ליטר, כל החריגה בקיץ. מכון שדירת דג ישן מאוד, 3 החליבות ביום, מרכז מזון עצמאי. תום: "מרכז מזון עצמאי זה כיום תנאי הכרחי להרוויח ברפת במצב הכלכלי בישראלי". 10 עובדים ברפת, 4 עובדים זרים, 2 סטודנטיות מאפריקה, מספר 2 הדס נבו, חברת בית אלפא ועוד סטודנטית ישראלית ופאן, תאילנדי, המאביס שהתחתן עם בת משק וגרים בנווה איתן. תום: "בסה"כ צוות טוב ומגובש, שזה דבר הכרחי וחשוב בכל רפת". הפרות בנווה איתן סובלות כבר שנים רבות ממחלת הניאוספורה, מחלה הגורמת להפלות. תום "זו תופעה ארצית ולצערי כאן יש נגיעות מאוד גבוהה. בשיא של נווה איתן, פרה אחת לשתיים הפילו. כשאני הגעתי היו כאן 29 אחוז הפלות בשנה וכ-130 הפלות בשנה. אנחנו ממשיכים בתהליך של טיפול בנושא הזה
וירדנו לאזור 80 הפלות בשנה. ולמרות זאת במשק התעקשו על הרפת. מעבר לזה, התנאים בנווה איתן מאוד קשים, מכון מהישנים בארץ, שדירת דג 10 על 10 יציאה קדמית. מרכז מזון עם מעט בורות תחמיץ וקיבוץ שאין לו הרבה כסף להשקיע אם בכלל. חשוב לומר כי הרפת מהווה נדבך מאוד חשוב בכלכלת המשק".

ועדיין האמינו ברפת?
"כן, היה כאן יו"ר קיבוץ בשם דן לבנון ומרכז משק ושניהם מאוד האמינו ברפת, די חריג במציאות הנוכחית. בתקופת מנהל הרפת הקודם, נבנו כאן סככות ונעשה תהליך התחלתי של ריענון של העדר הקודם.

נקודת פתיחה לא משהו?
"כן, היא לא משהו וזאת בלשון המעטה, יכול לומר כי יו"ר הקיבוץ אמר לי לבוא לעשות סיור ברפת, תראה אם מתאים לך להיכנס לדבר הזה. באתי ראיתי ומכיוון שאני איש האוהב אתגרים, החלטתי לקחת את הפרויקט ואני מאושר מכל יום".

איך המצב כיום?
"בגדול עברנו שנה מקצועית מאוד טובה, הרפת קפצה באלף ליטר חמ"מ בשנת 2022 , הרווחיות לצערנו נשחקה בשנה הזו אבל עדיין מרוויחים משהו, בעיקר בחצי השני של השנה. הרפת בנויה על מזון מאוד זול, גזר קליפות תפוזים, שיזרות
תירס. אני עובד עם סטיבן עוד מימיי באפיקים".

צינון בקיץ?
"7 פעמים ביום, יש כאן חצר המתנה ועוד חצר צינון. בשנתיים האחרונות השקענו בחצר ההמתנה והחלפתי מאוורים ולפני שנה החלפנו את המאווררים בחצר צינון. תשמע, מתמודדים עם הקיץ, יש פחות חלב, בסוף הקיץ יש אירועים של צליעות ובעיות רגליים אבל סך הכל למדנו לחיות עם מזג האויר".

ועכשיו לקראת איחוד רפתות?
"כן סוף סוף, אני מהדוחפים הגדולים לאיחוד, לרפת גדולה יש יתרונות על פני רפתות קטנות ואנחנו רואים את זה בכל סיכום כלכלי, בעיקר בנושא עלויות כוח אדם, שירותים וחומרים. זו לדעתי הדרך היחידה של קיבוץ נווה איתן להכין את עצמה לעתיד שבו חלילה לא תהיה מכסה או שהרפת תצטרך לגדול. קיבוץ עין גב קיבל החלטה להתמקד בענף התיירות ולכן הוחלט שם להוציא את הרפת מהמשק אך לא למכור את המכסה אלא למצוא שותפים ראויים ולהמשיך עם הרפת. ניצלנו את היתרונות היחסיים שלנו שהוא שטח מחיה גדול קיים, סככות בתפוסה נמוכה מאודה ואפשרויות גידול ובניה עתידיות. ועין גב מצאה כאן אצלנו שותף אמיתי לדרך. למעשה השותפות כבר הוקמה ברישומים והיא תתחיל לפעול מעשית, ביום שתסתיים הבניה של המכון והסככות. מדובר על השקעה בסביבות כ 7- וחצי מיליון שקל, שעיקר ההשקעה של קיבוץ עין גב. אני מקווה כי בתחילת 2024 נתחיל לעבוד ברפת המשותפת. ביחד התהיה לנו רפת של כ 8- מיליון ליטר".

אז יש עתיד?
"רק למי שיתארגן נכון היום, אנחנו עושים את הצעדים שיהיה כאן עתיד לרפת. אני מאמין בזכות הקיום של הרפת כאן ויש לה זכות קיום גם אם חלילה תתבטל המכסה. הרפת קרובה למחלבת תל יוסף, יש כאן שדות שאין באמת חלופה בגלל המים והאדמה באזור ולמרות מזג האויר, אבל אם יודעים לעבוד ולהתמודד אז בהחלט אפשר להחזיק רפת ואף להרוויח. זו רפת היודעת לייצר כסף".

ומה עם עתיד הענף?
"אני חושב שאנחנו נלחמים את המלחמה הלא נכונה, כי אנחנו חייבים להילחם על דברים אחרים, הראשון והבנאלי, החזרת שליטה במחלבה שתיתן לרפתנים כוח אמיתי במציאות הקשוחה בשוק והדבר השני, להילחם בכל נושא הרגולציה, המיסים והעלויות, על מנת להוזיל את מחיר
המטרה כמה שיותר ולקרב אותו כמה שיותר למחיר החלב בעולם, אבל לא על ידי שחיקת רווחיות היצרנים אלא הורדת מכסים, עובדים זרים, פתיחת השוק ליבוא שחתות וקש, מחירי המים ועוד. כל מה שיתן לנו להתחרות שווים מול שווים עם יצרנים בעולם שלא צריכים להתמודד עם 17 אחוז מע"מ, עובדים זרים עם תנאים סוציאליים מופרזים ועוד. ראינו את זה במשבר החמאה האחרון".

רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק א' – ראובן זלץ
רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק ב' – ראובן זלץ