חברים שלום
היום אנו מציינים את צום ט' באב המציין את חורבן בית המקדש.
לדורי דורות ייזכר ויילמד חורבן קודש הקודשים עקב שנאת חינם בעם ישראל. אותה שנאה מיותרת, שאין בה תכלית ועדיין מרימה את ראשה כל פעם מחדש בחברה הישראלית עד עצם היום הזה.
במועד זה, ראוי כי נעצור, נחשוב לרגע ונבין שיש בכוחו של כל אחד מאיתנו את היכולת לשנות את המציאות, להסיר את החושך והרוע לטובת האור והחברות.
בכל רגע בחיים, בכל הזדמנות, יש לנו את האפשרות להראות את היפה, הערכי והטוב שבנו, בתרבות השיח היומיומית, ברשתות החברתיות שהפכו לחלק מחיינו, במפגשים אקראיים בין אנשים, לעולם החיובי יגבר על השלילי.
טבעי גם כי לא נסכים על כל דבר, אך המרחק בין חוסר הסכמה לבין שבירת כלים הוא מרחק עצום. מרחק הנושא עמו פוטנציאל להרס ולפירוק, לעומת פוטנציאל אחר, מבטיח ונכון יותר, לבנייה ולאחווה.
כך למשל, בתגובה לפוסט בפייסבוק /או בקבוצות הווטסאפ – היד על המקלדת לא חייבת להיות קלה ומיידית, אלא שקולה, אחראית ומידתית. גם במחלוקות פנים אל פנים, אפילו במחלוקות מהותיות, הירידה לגופו של איש ולא לגופו של עניין, היא-היא המקור לליבוי יצרים, להיווצרות תופעות שליליות ואף מסוכנות.
אל לנו להגיע למקומות אלה, אין לנו את הפריבילגיה להרוס בהבל פה קשרים בין-אישיים ומרקם חברתי שנבנו בעמל רב.
עוצמתנו, בסופו של דבר, תמיד תהיה ביכולתנו לכבוש את יצרנו, להיות אור לגויים בכיבוד הזולת ובחיזוק אחדותנו כעם, כמדינה וכחברה.
אם נדרשנו לתזכורת לכך, הרי היא היום, בתפילות בכותל, בבתי הכנסת ובהתבוננות האישית של כל אחד עם עצמו, בתוך עצמו. צום קל ומועיל לצמים.
