בתלמוד נאמר על עם ישראל שהוא "עם של עפר וכוכבים", או בלשון היומיומית: עם של אופוריה או היסטריה. אכן, השנה העברית החולפת הייתה שוב שנה מאתגרת ומורכבת, שהביאה גם להיסטריה עקב הנגיף העקשן, אך עדיין מבין שלל הסיכונים צמחו להם זרעי הזדמנויות, שהבשילו לכדי בשורות חיוביות משמעויות.
הבשורה הגדולה ביותר שהבאנו, יחד, הייתה בהשלמת החקיקה במשק החלב. לאורך שנים של אי-יציבות הצלחנו להפוך את ענף החלב לאי של יציבות, עם בסיס איתן ואופק תכנוני לכל הצדדים. על-פי משוואה זו, נמשיך להעניק ביטחון תזונתי של אזרחי ישראל, יחד קבלת ביטחון כלכלי על עמלנו הרב. הרמנו דגל ודאגנו כי ממשלת ישראל תכיר בחיזוק רפתני ישראל כצורך לאומי ובנכס החלב הישראלי כנכס לאומי.
צריך לומר ביושר, כי התוצאות שאליהן הגענו אינן מושלמות, אולם יש בהן לשמור על חקלאות ישראלית ועל חקלאים, שכל מאווייהם נטועים עמוק באדמת הארץ ובמפעל חייהם הציוני. במציאות מנוכרת, שבה הקפיטליזם הוא כמעט חזות הכל, אין זה מובן מאליו כי הצלחנו לתת את המענה האופטימלי לקבוצות אליטיסטיות של אילי הון, שבניגוד לרפתי ישראל כל מאווייהם נתונים להגדלת שליטתם והתעשרותם משוק המזון.
הערכים ניצחו את הכוח, הציונות גברה על הציניות. אך האם בכך הסתיימה מלאכתנו? כלל ועיקר לא. עלינו להיות כל העת עם האצבע על הדופק, לנהל מגעים שוטפים עם משרדי הממשלה, לחבר אלינו עוד ועוד מעגלי תמיכה מקבוצות בציבוריות הישראלית ובכנסת, ולהשמיע את קולנו בכל עת ובכל הזדמנות, בשם האינטרס הציבורי, בשם המגזר החקלאי בכללותו.
אך טבעי כי נהיה שם עבור אחינו החקלאים אל מול הרפורמות המאיימות על עתידם. ככל שהגזירות הוצאו בשלב זה מחוק ההסדרים, ברור לכולם כי המאבק יימשך ועלינו לעשות ככל יכולתנו על-מנת שכל חקלאי ישראל ייהנו מביטחון ויציבות כלכלית אל מול אשליית הייבוא הפרוע. היינו בסרט הזה, אנו עדיין נמצאים בו בחלקים מסוימים, אבל בסופו של דבר האחריות הלאומית חייבת לנצח.
לאן פנינו בשנה הבאה עלינו לטובה? היוונים העתיקים אמרו פעם: אם אינך יודע לאיזה נמל אתה מפליג, שום רוח לא תביא אותך לשם. לכן, מוצבות בפנינו מספר משימות מרכזיות. הראשונה שבהן, היא לבסס את מעמדנו כגורם המרכזי והמוביל במשק החלב וכאחראיים על תוצרת מקומית איכותית ומזינה, שאין לה אח ורע בעולם. במקביל, למשל, עלינו להשקיע בחדשנות ולהעצים עוד יותר את יכולותינו הטכנולוגית ולהיות סטארט-אפ ניישן בתחום החלב. אנחנו כל העת צועדים בכיוון זה וחותרים בנוסף לטפח עתודה מקצועית וניהולית במשקים, תוך שילובו של דור צעיר הרואה את עתידו בחקלאות כדרך חיים ועבודה.
יש לנו משימות רבות נוספות, כך שהמלאכה רבה והפוטנציאל גדול. ויש לנו עוד משהו, שכמעט לא נמצא בשום ענף אחר: האחד את השני. המרקם הייחודי שיצרנו בינינו, האחווה והחברות, האמונה העצמית שלנו בעצמנו, הן אבני הדרך שמחובתנו להמשיך וללכת לאורכן.
בהקשר זה, שמעתי לאחרונה הרצאה של פרופ' יורם יובל על הדרך אל האושר. במהלך דבריו הציג יורם את השאלה: האם ניתן להביא אושר לעבודה? כתשובה לשאלה זו, הוא אתגר את המשתתפים עם עוד שאלה: האם הייתם ממשיכים לעבוד בעבודה שלכם אלמלא לא הייתם זקוקים לכסף? משמע – כסף הוא דבר חשוב ומשפיע, אולם משמעות העבודה היא הרבה יותר חשובה. אם נדרשת הוכחה חיה לכך, הרי ניתן לראות אותה במשקים ברחבי הארץ, אצל רפתני ישראל כיחידים וכקהילה, הרואים בעבודה שלהם אושר גדול, שליחות וציונות, חזון ומעשה, מבלי שיש להם "עיניים גדולות" ומתוך תשוקה חסרת גבולות לחקלאות ולמדינת ישראל.
אין עוד יצרני חלב כאלו בכל העולם, אין עוד אנשים צנועים כמוכם, המגלמים בעבודתם ובאישיותם את ארץ ישראל היפה, הטובה והערכית. אני גאה להיות חלק ממשפחה שכזו, החוצה אזורים, עדות ומגזרים, המציבה לנגד עיניה בכל יום מחדש את חשיבות הערבות ההדדית, הסולידריות והשותפות.
תודה לכם, על מי שאתם ומה שאתם. עברנו מסע מטלטל בטרם הגענו לחוף מבטחים, לאי של יציבות. ידענו ימים טובים יותר וימים טובים פחות, אבל תמיד היינו יחד, חיזקנו והתחזקנו – ומכאן נסתכל קדימה בגאווה ובאופטימיות, נעבוד שכם אל שכם גם בשנה הבאה עלינו לטובה.
מאחל לכם, למשפחות ולקהילות שנה טובה, פורייה ומוצלחת. שנה שבה נראה ונוקיר את הטוב, נמשיך ונהפוך את הסיכונים לסיכויים, את האתגרים להזדמנויות חדשות.
ברוח הימים הלא פשוטים של המגפה, אוסיף ואבקש כי תשמרו על עצמכם ועל בני ביתכם, וכמובן בריאות איתנה לכולם.
חג שמח, חברים.