בימים אלה, המציינים על-פי המסורת היהודית סיום וחתימה, ובה בעת גם התחלה חדשה, אני מבקש לערוך בפניכם חשבון נפש בשלושה מישורים: לאומי, ענפי ואישי.
שעה לחשבון נפש לאומי
אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה חדשה, שלא הכרנו עד היום. מלחמה, שבה האויב אינו נראה ואינו נשמע. נגיף המתפשט במהירות שיא ומביא עמו משברים בריאותיים וכלכליים. אך יש עוד משהו מאיים הנגיף הזה, המעמיד את כל החברה הישראלית במבחן קריטי: היכולת לגלות סולידריות, ערבות הדדית, אחריות איש לרעהו. ככל שהחברה הישראלית נבנתה ככור היתוך של גלויות, הרי הנגיף מעלה ומציף מחדש את הניכור והשיסוי בין חלקיה השונים של החברה הישראלית, את חוסר הפרגון וההבנה כי "אם אין אני לי, מי לי". ללא יצירת אמון רחב וללא לקיחת אחריות אישית, לא נצליח לקטוע את שרשרת ההדבקה, לא נשכיל לראות את האור בקצה הסגרים. לחילופין, לעולם נאשים את האחר, לעולם נעסוק בפוליטיקה ולא במהות, לעולם נשאב לעסקנות ולא למקצוענות. בשעה קשה זו, בימים של חשבון נפש לאומי, אנו עומדים גם בפני מבחן קריטי ביחס לשאלת עתיד החיים בישראל ויכולתנו כמדינה וכחברה להתאושש מהטראומה הלאומית ולהחזרת החיים והעשייה למסלול התקין. בעת הזו, חייבים לגלות אחריות לאומית של כל אחד ואחת מכם: כי פשוט אין לנו ברירה, אלא לנצח במלחמת הקורונה! זוהי השעה שבה עלינו להתעלות על עצמנו, להתאחד ולפעול יחד במלוא הנחישות, על מנת להציל נפשות, לשטח את העקומה ולאפשר את פתיחת המשק מהר ככל הניתן. זה תלוי גם בכל אחת ואחד מאיתנו, במתן הדוגמא האישית והובלת מסר שאינו משתמש לשני פנים: "אם אין לא נהיה תלויים זה בזה, נמצא עצמנו תלויים זה לצד זה".
שעה לחשבון נפש ענפי
אך טבעי שמסר התלות ההדדית ילווה את הקשר בין החקלאות בכלל וענף החלב בפרט לבין הממשלה וכלל הציבור בישראל. איננו אויבי העם, איננו אלו שאחראיים על יוקר המחיה בישראל. אנו, שהחיבור לאדמה זורם בדמו, מהווים את המגדלור הציוני והערכי לדאגה לאספקת שוטפת של חלב לאזרחי ישראל, בהבטחת הביטחון התזונתי שלנו. לא יעזור לכל המלעיזים והמקטרגים, לכל האינטרסנטים העסקיים השונים. בספו של יום, הציבור בישראל מאמין בנו ומעדיף אותנו. אני מבין, שהדבר אולי מפריע לקהל המעודדים שוק חופשי, אולם גם בשוק זה לא היה ולא יהיה תחליף לתוצרת מזון מקומית, איכותית וטרייה. אנו, העובדים מסביב לשעון, ללא חגים, ללא שבתות, בימי קרונה, בחום ובקור, מחויבים להעניק את הערך התזונתי לאזרחי ישראל ובד בבד להיות שם עבורם בכל רגע נתון. שליחות ציונית, ללא טיפה של ציניות, דורות על גבי דורות, קהילות ומשפחות, שבחרו בדאגה לכלל אזרחי ישראל כדרך חיים ועבודה, כדרך שבה הם מבקשים להתפרנס בכבוד וברווחה, בזכות רבה. זוהי העת גם להסיר את משקעי העבר, להסתכל קדימה בגאווה ובביטחון, ללא מורא ופחד. גם כאן, ערכי האמון והאחדות הם הבסיס של כולנו לעמוד על שלנו ולהבטיח כי המשק המתוכנן ימשיך ויתקיים גם בעתיד, תוך ביצוע התאמות ושדרוגים נדרשים בסכם העתידי, לטובת כלל יצרני החלב בישראל, ללא הבדל מגזרי, גיאוגרפי, או אחר. כולנו שווים, כולו ראויים, כולנו מבין את גודל השעה והאחריות – וכולנו נמשיך ונצעד יחד כדי להביא את ערכנו הסגולי לכדי ביטוי בהסכם העתידי, ככל שהתנאים יאפשרו זאת, ובשאיפה – במהלך השנה הקרובה.
חשבון נפש אישי
אלה גם ימי חשבון נפש פנימי, ימים לסליחה ומחילה, שמא חטאנו, פגענו, שמענו ולא הקשבנו. אין אדם שאינו טועה, אין אדם שאינו כושל במילותיו או במעשיו. הגדולה היא להודות בטעות, לומר סליחה, ללמוד מהדברים הטובים שעשה ולתקן את הדרוש תיקון. כל כך פשוט, כל כך אנושי, כל כך מובן מאליו, עד שלעיתים אנו שוכחים עד כמה זה חשוב. בחשבון שכל אדם עושה בינו לבין עצמו, עלינו לדעת לסלוח, למחול ולהתעלות על עצמנו, כדי שלהבא לא נפגע באחר, לא נלבין פניו ברבים, לא נסיק מסקנות נמהרות וחלילה לא נשייך לאחר מזימות עלומות, שאין להן כלל ועיקר אחיזה במציאות. נהיה בני אדם טובים, נחשוב חיובי, נכבד האחד את שני, נקשיב ונלמד. נהיה עוד יותר טובים וערכיים, עבורנו באופן אישי ועבור מעגלי ההשתייכות שלנו. כמה מתבקש, במיוחד בימים אלו. כמה רצוי והכרחי, במיוחד ברגעים של התבוננות פנימית, איש-איש לתוך נבכי לבו ומחשבותיו. מאחל לכולנו שנזכה לדון כל אדם לכף של זכות, בין אדם לחברו, בין כולנו, כחברים לקהילה מיוחדת וייחודית, הבונה מרקם חדש ומבטיח של יחסים למען כל חבריה.
ברוח הימים, אסיים מהנאמר במקורותינו: 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'.
בריאות איתנה לכם ולבני משפחותיכם.
גמר חתימה טובה, צום קל ומועיל.