שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', קיבל ביום חמישי האחרון החלטה חד-צדדית, לאחר שחתם על הצו שמבטל את המכס על ייבוא החלב הניגר לישראל למשך שלושה חודשים.
על-רקע החלטה זו, חשוב לי להבהיר: שר האוצר אמר שהוא עומד על כך שיצרני החלב והחקלאות הישראלית לא תפגע. ועדיין, הטענה שעומדת מאחורי המהלך התקדימי של השר היא המחסור לכאורה בחלב לאזרחי ישראל, וזאת למרות שטענה זו איננה עומדת במבחן המציאות למול עודף החלב הגולמי ואף מנוגדת לעמדת שר החקלאות, אבי דיכטר, התומכת לחלוטין בעמדת יצרני החלב.
כולנו מבינים כי אילי ההון והממון, היבואנים ובעלי הרשתות, הם אלו שמשכו בחוטים מאחורי הקלעים מתוך אינטרסים עסקיים צרים ותו לא. יצרו והעצימו מצגי שווא או שמא תמונת מצב מדומה, ללא כל אחיזה ממשית בשטח. שהרי המאבק האמיתי הוא בין המחלבות לבין הרשתות, כאשר מחד המחלבות מבקשות לא להפסיד על החלב המפוקח בעוד שהרשתות לוטשות עיניהן להשגת שלל גדול יותר מאידך, יחד עם היבואנים כאמור.
בוא רגע נעשה סדר או חשבון פשוט. מבחינת החלב גולמי הרי הוא נמצא בשפע וככל שהוא לא יסופק יידרש לייבש את העודפים. מבחינת המחלבות הרי הן ערוכות עם קווי הייצור וכושר העבודה. כפועל יוצא מכך, ההיצע הקיים בהחלט יכול לענות על הביקוש לחלב בקרטון בבתים בישראל. ניקח לראיה את מחלבות הגולן, שחזרו לתפקוד מלא, אך עדיין לא מייצרת את מלוא התפוקה. אז איפה הבעיה?
במרכיב מרכזי אחד: יחסי הרשתות מול המחלבות, או במילים אחרות תמריץ לרשתות לשווק לקהל לקוחותיהם יותר חלב בפיקוח. בהקשר זה, צריך להבין כי בשל היעדר פיקוח ממשלתי, רשתות המזון מעדיפות לכופף את המחלבות עד כדי הבאתן לפשיטת רגל, והכל בכדי להגדיל את שורת הרווח של מספר טייקונים ויבואנים, וכן… כנראה שהלחץ של בעלי ההון על משרד האוצר עובד.
וכאן נמצא עוד סוגיה מהותית ועניינה היא האמירה הציבורית של הממשלה כלפי חקלאי ישראל והתוצרת המקומית. למרות הסכמים חתומים ולמרות הצהרות על חשיבות החקלאות הציונית, בוחר האוצר לפגוע בשוק המתוכנן, שבבסיסו עומדים אלו אשר בחרו בייצור החלב למען כלל הציבור כדרך חיים ועבודה. להיות שם במשקים ברמת הגולן, בגליל, בעוטף עזה, בקעה הירדן ובערבה, בתנאים המאתגרים ביותר, במטרה לספק תוצרת ישראלית משובחת ולשמור על ביטחון המזון לאזרחים.
ההתיישבות בכלל והחקלאות בפרט פרוסים בכל הגבולות ובקווי העימות, מקיימים התיישבות חקלאית ושומרים על החוסן הלאומי והריבונות הישראלית. החקלאות היא מקור הכנסתם ובלי שתינתן להם האפשרות לעשות חקלאות גם לא תהיה התיישבות וגם לא יהיה ביטחון לאומי. אלא, שעדיין, על-אף תרומתם הרבה מעבר לייצור החלב, בזמן שהמגזר היצרני נשחק באופן עקבי, נקבעת ההחלטה התקדימית הזו, שמהווה לא פחות מסטירה מצלצלת על כל המפעל והחזון הציוני.
להחלטה שהתקבלה יכולות להיות השלכות רוחב הרסניות, העלולות למחוק מפעלי חיים אשר נבנו לאורך דורות בעמל רב. במקום מפעלי החיים המדהימים הללו, ממשלת ישראל נותנת פרס לא רק לרשתות השיווק וליבואנים אלא גם לחקלאים מפולין ולמשפחות מפולין, על חשבון התיישבות והמשפחות מאזורי הפריפריה הגיאוגרפית בישראל, ממקומות המשוועים להרחבת מקורות העבודה. מה יהיה, למשל, גורלם של מאות משפחות ברמת הגולן המקיימים חקלאות למפות ועובדי המחלבה מקצרין וסביבתה. מה יהיה, למשל, העתיד של חקלאי הדרום ועוטף עזה, יחד עם העובדים והמשפחות במחלבות בנתיבות.
זה לא יהיה מופרך לומר, כי אפילו בפולין נדהמים מהכניעה הזועקת לרשתות השיווק והיבואנים, מהפקרת הערכים הבסיסים שעליהם הוקמה מדינת ישראל והחברה בישראל: סולידריות, ערבות הדדית ושותפות. ולמה? בשם הפופוליזם? האמונה המשיחית של שוק חופשי בכל מחיר, בהשראת התפיסות הקיצוניות של פורום קהלת?
המהלך בו החקלאי הפולני עדיף על זה הישראלי היא אמירה ציבורית קשה מאוד, שמייצרת חוסר יציבות בתקופה מהמורכבות ביותר לחקלאות הישראלית. אמרתי בעבר ואומר כעת: על ממשלת ישראל לתמוך בייצור המקומי ולחזק את הייצור החקלאי הישראלי, זו הדרך היחידה להוזיל את מוצרי המזון, ולהבטיח שלא נהיה תלויים בייבוא מוצר חיוני בכל בית, כמו החלב.
זה המקום לחזור ולהדגיש: למרות החלטתו של שר האוצר, הוא נתן את הבטחתו שיצרני החלב לא יפגעו. נמשיך להיאבק על צדקת דרכנו, לשמור על שליחותינו למען כלל החברה בישראל.
כוחנו באחדותנו.
שבוע טוב, חברים.
