ארנון אושרי, רפתן בן רפתן, חולם בהקיץ על חקלאות כמשאב לאומי והתגייסות הממשלה למען משאב זה. חלומות.
יסלח לי הקורא על תמימותי והחלומות (אולי ההזויים שלי) אבל מותר עדיין לחלום בארץ ישראל, לא?
ובחלומי, אני צופה בממשלת ישראל מכנסת ישיבה חגיגית ולאור המצב והמלחמה המתמשכת, מכריזה ממשלת ישראל על החקלאות כמשאב לאומי לשימור ופיתוח ומציבה בקדמת הבמה את נס החקלאות כחול לבן בכל רחבי הארץ. לטובת מהלכים היסטוריים אלו ולרגל חשיבותם הכלכלית, חברתית, כמו גם הערך הציוני. מקימה ממשלת ישראל בנק חקלאות, כדוגמת ראבו בנק ההולנדי, בנק שיתרכז במתן הלוואות בתנאים מועדפים ובערבות מדינה לחקלאים, עבור פיתוח משקים וטכנולוגיה. המדינה מקימה מערך מו'פ שיתרכז בחדשנות ויצירתיות לטובת החקלאות כחול לבן. מורה למנהל מקרקעי ישראל ולגופי התכנון, לאתר ולתכנן תשתיות למושבים וקיבוצים חדשים שיוקמו בכל רחבי הארץ. משרד החינוך מתחיל לפתח תוכניות לימודים החל מהיסודי המעצימות ומלמדות על חשיבות החקלאות בבניין הארץ ובביטחון המזון, בשאיפה להגיע למקסימום עצמאות באספקת המזון הלאומית. ממשלת ישראל, בהבנתה את חשיבות החקלאות הישראלית, בוחנת את שרשרת הערך מהיצרן לצרכן ומוודא שהתוצרת מגיעה במחירים הוגנים לצרכנים.
שגשוג רפת החלב
מדינת ישראל תוודא שיבוא יתחרה בתוצרת המקומית באיכות תוך שמירה על הביטחון הפיטוסניטרי (מניעת יבוא מחלות). מדינת ישראל תפתח מקורות מים לטובת הישובים החדשים והקיימים. בהבינה את חשיבות איכות היצור, המדינה תדאג להוזיל את מחירי תשומות היצור באמצעות הפחתת או ביטול אגרות שונות. מכיוון שישראל היא מדינת אי במובנים רבים, ויכולת התחרות מוגבלת, תגביל ממשלת ישראל את האפשרות של מחלבה אחת לרכוש חלב במכסה עד לכשלושים אחוז מכלל החלב המיוצר בארץ ובעשותה כך, תאפשר הקמת מחלבות נוספות. כמו כן, יוגבל גודל יחידת היצור בכדי לאפשר ליותר יצרנים לקחת חלק במעגל היצור תוך הבטחת מחיר שיאפשר פרנסה בכבוד לשתי משפחות, הורים ודור צעיר.
החלום ושברו?
אני מניח שעד כאן רבים בוודאי תופסים את הראש ושואלים את עצמם מה קרה לכותב, אבל אם נביט בתהליכים בהם נמצא ענף החלב והחקלאות בכלל, נגלה שהדרך בה מובלת החקלאות הישראלית, הגדול היום יחשב לקטן מחר והמרוץ הבלתי נגמר, אחרי הגודל, אין לו תוחלת וסופו שבמדינת ישראל יהיו שנים או שלושה תאגידי ענק ליצור מזון, הם יהיו אלו שיקבעו את מחיר התוצרת החקלאית שכן השליטה של כל תאגיד תתפרס מהשדה ועד הצרכן , מהלך שכזה שומט מידי המדינה כל יכולת לבקר או לקבוע בנוגע לסל המזון הלאומי, ומעביר את השליטה על אספקת המזון, איכות, מחיר, לידיים פרטיות. מובן מאליו שהעושר יתרכז במעט ידיים והציבור בכללותו יהיה נתון לגחמות של טייקון כזה או אחר. וכמובן , שישובים חקלאיים יתרוקנו מכל מהות ותוכן ויהפכו לשכונות, לצערי כבר כיום ניתן לראות מגמה זו. חלקן תהפוכנה לשכונות מצוקה שכן פרנסה למי שמקצועם היה חקלאות תהיה רק למעטים שיעבדו כשכירים בתאגיד. וכך כל התכלית הראויה, ובטחון המזון ייעלמו. אני לא זוכר ואולי זה כבר עניין של גיל, מתי נערך דיון רציני ומעמיק על מיקומה של החקלאות אל מול צרכי המדינה. על חשיבות, אם יש כזו
עדיין, של פריסת הישובים ברחבי הארץ ומהי המשמעות של כל אלו אל מול החזון הציוני. דבר אחד ברור, מדינה חפצת חיים החייבת לשמור על אדמתה ובטחון המזון שבה, ראוי היה שתעצור את המרוץ המטורף של חיסול החקלאות וההתיישבות החקלאית ותחשב מסלול מחדש. בברכת ציונות מתחדשת שנה של תקווה חדשה, שחרור החטופים וחזרה לשפיות שאבדה אי שם. החלום אל מול המציאות!